מי לא חשוד

- - - לא מוגה! - - - 

ושוחד לא תיקח, כי השוחד יעוור פיקחים ויסלף דברי צדיקים.

הטעם

של פסול זה של שוחד מפורש בתורה,

כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.

הגמרא בכתובות קה שואלת, מהי טעמה דשוחדה?

כיוון דקבילה שוחדה מיני היא קרבה לדעתה לגבי והווה כגופה,

ואין אדם רואה חובה לעצמו.

מה הטעם של שוחד?

מה הפסול שבזה?

כיוון שהוא מקבל ממנו שוחד,

מתקרב את דעתו אליו, והרי הוא כגופו, הם הופכים להיות שניהם כאחד.

אז,

ואין אדם רואה חובה לעצמו, כיוון שאם הוא כבר נחשב כמוהו,

אז זה כאילו הוא.

ואם זה הוא,

אין אדם רואה חובה לעצמו.

מהי שוחד שהוא חד?

שוחד

שהוא חד.

זאת אומרת

שהפסול של השוחד יסודו בכוח פסיכולוגי הטבוע בנפש האדם.

כאשר הוא מקבל מחברו איזו טובת הנאה שהיא,

מתקרבת דעתו אליו כל כך,

עד שהנותן והמקבל נעשים לב אחד.

אין שכלו של המקבל לוקה בעיוורון,

ואי-אפשר לה לראות שום חובה לנותן.

כוח השיפוט שבו מתבלבל,

ודבריו יוצאים מסולפים.

לכאורה, חושבים

שהדברים אמורים באנשים רגילים.

אולם, מדברי החכמים, זיכרונם לברכה,

אנו למדים שזה פוגם גם בגדולי עולם,

ואין איש

אשר יכול לומר שהוא נקי מזה.

נציין דוגמאות אחדות

בין המצוות שנצטוו בהן בני ישראל בכניסתן לארץ

ישנה מצווה למנות להם מלך.

הרמב״ם מפרט את כל הסגולות הדרושות למלך בישראל

וההתנהגות העליונה שהוא חייב בה.

והנה,

נקבעה הלכה

שאין מושיבין מלך בעיבור שנה.

פסול הוא להיות דיין בעיבור שנה,

מפני שהוא נוגע בדבר

ונוגע פסול לדין.

כל מי שיש לו נגיעה

בנושא שהולכים לדון

הוא פסול לדין.

ומהי הנגיעה שבשבילה הוא פסול?

מהי הנגיעה שבשבילה הוא פסול?

משום אפסניה.

הגמרא בסנהדרין יח׳.

המלך מחלק ממון לחילותיו

כך וכך לשנה.

נוח שיהיה לו כל השנים מעוברות,

כיוון שהוא נותן סך מסוים לחילותיו לכל השנה,

נגיד 100,000 שקל לכל השנה,

אז נוח לו שיהיה שנה מעוברת,

כי אז הוא משלם לשנה כ-12 חודש ומרוויח חודש, הוא לא משלם,

או מפני שנותן לחילותיו חודש בחודש,

לא נותן לשנה מראש,

אלא חודש בחודש,

ואז הוא נוטל את המס

בשנה

מהעם ומפזר להם לחילותיו חודש בחודש.

עכשיו אם יוסיפו חודש, מעוברת,

צריך ליתן משלו, כי הוא כבר גבה מהעם לשנה את כל המסים,

ולפיכך הוא ידחה את העיבור.

לא סומכים על המלך בעיבור כי הוא נוגע.

במה הוא נוגע?

כאילו הכסף של אבא שלו,

הכסף של העם,

ירוויח חודש.

שמעתם?

קופת המדינה, מה שקוראים לזה היום, קופת המדינה.

אז היא תתרוקן,

בהפסד של חודש.

מעתה צא ולמד.

עמוד ויסתכל,

כוחות נפש האדם ומידותיו, עד כמה הם מגיעים.

מלך ישראל,

שהועמד על ידי סנהדרין של 71 אנשים,

חכמים, נבונים,

מופלגים מחוכמת התורה, בעלי דעה מרובה,

יודעים שבעים לשון,

אתה יודע מה זה לזכור שבעים לשון? לא לדעת,

לזכור.

מעמידים אותו בהסכמת הנביא

או בהסכמת מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו, כביכול,

ומחליטים עליו שהוא ירא שמים באמת,

בעל מידות טובות

וענווה יתירה,

ומרוחק מכל הנאות העולם

שהן מסירות את לבו מתורת ה'.

ספר תורה פתוח לפניו תמיד,

אינו מסיח דעתו אפילו רגע אחד מכל הכתוב בו,

ומן המחשבה שלבו הוא לב כל ישראל ואחריות כל העם כולו עליו.

איש כזה פסול לדין בעיבור השנים,

מפני שהוא חשוד

לעוות את הדין.

ולמה יעוות את הדין?

משום שעל-ידי זה ירוויח חודש אחד ממשכורת חילותיו.

בהלכה הזאת הרי היא קבועה לדורות,

בלי שיימצא אפילו מלך אחד שיוכל לעמוד

לפני כוח הנטייה הזאת.

אין מלך שהתירו לו לדון בעיבור שנה.

ולהוציא את עצמו מן הפסול הזה, אין אחד שיכול.

אמור מעתה שכוחות נפש האדם ומידותיו כל כך חזקים וקשים,

עד שאין כל כוח בעולם שיעמוד נגדם,

ואין כל עצה אחרת

רק להתרחק מכל נגיעה והשפעה שלהם.

גילוי יותר עמוק ומפליא,

בטיב תכונת כוחות נפש האדם,

יוצא לנו מדברי תורתנו הקדושה ודברי החכמים,

זיכרונם לברכה.

מלבד זה ששבט הכהנים בכללו נתקדש בקדושה מיוחדת

ומצוות עשה היא להבדיל את הכהנים מול קדשם שנאמר וקידשתו,

יש לכהן גדול,

שהוא ראש לכל הכהנים, חשיבות מיוחדת בזה.

הכהן הגדול אינו מחויב לעמוד לפני המלך,

אלא המלך עומד לפני כהן גדול.

מעלות יתרות צריכות להימצא בכהן הגדול.

צריכו להיות בעל רוח הקודש

והשכינה שורה עליו.

וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו,

אין שואלים בו,

וגם מסתלק מן הכהונה הגדולה,

כמו שכתוב ביום העיין ג' ברמב״ם, כלי מקדש, סוף פרק י'.

והנה, גם הכהן הגדול הזה,

האיש הקדוש מרחם אמו

ושכינה מדברת מתוך גרונו,

האיש אשר גם המלך צריך לעמוד לפניו,

ויש בו מעלות יתרות על מלכי יהודה,

גם הכהן הגדול הזה,

אין מושיבין אותו בעיבור השנה.

מדוע? מפני הנגיעה.

מה הנגיעה?

לא נגיעה של משכורת של חודש לחילות של המלך,

אלא נגיעה עצמית פעוטה

משום צינה,

כמו שכתוב בסנהדרין י״ח.

כלומר,

שמא לא תהיה דעתו נוטה לעבר את השנה. לא תהיה דעתו נוטה לעבר את השנה. למה?

כדי שלא יבוא תשרי

בימי הקור,

והוא טובל

בכל יום הכיפורים

חמש טבילות.

הרי הקור לא כל כך בארץ ישראל,

אפילו בחודש מר חשוון,

ובשעת הצורך

גם היו מטילים מים חמים לתוך המקווה

כדי להפיק צנעת מי המקווה,

כמו שאומרים התוספות שם.

בכל זאת,

יש חשש

שגם הנגיעה הפעוטה הזאת תעבר את עיני הכהן הגדול

ותתהיה דעתו לעשות הפך האמת,

לבלי לעבר השנה אף במקום שיש צורך בזה.

אמור מעתה

שאין עצה ואין תבונה נגד הנגיעה,

וכי כל אדם,

אפילו החכם והצדיק ביותר,

אי אפשר לא להשתחרר מעברון השכל וסילוף האמת אם הוא נוגע בדבר.

שמעתם?

והנה באו בגמרא שתי עובדות שאירחו אצל שניים מגדולי התנאים

אשר הביאו אותם לידי הכרה ברורה שהחששות האלה אינם רק חששות מדומים ופחד שווא

אלא מציאות חיה וקיימת

ואלו הן העובדות

רבי ישמעאל ורבי יוסף

היה רגיל אריסה

דאבה מאי תלאא כל מעלה שבתה קנטה דפרא

רבי ישמעאל ורבי יוסף האריס שלו היה רגיל להביא לו סלסלה בערב שבת של פירות

יום אחד היית ליה בהא בשבתה

פעם אחת הביא לו הקדים ליום חמישי

אמר לה מה אישנא היידנא? מה השתנעת?

אמר לה דינא אית לי

אמנא אגבורחא היית ליה למהר

אמר לו יש לי דין לדון אצל כבודו

ואמרתי דרך אגב אני כבר אביא את מה שאני רגיל להביא לכם ביום שישי היום

לא קביל מיניה

לא הסכים לקבל ממנו את הפירות

ואמר לה פסל נא לך לדינא

אני פסול לדון אותך

אותי זוגא דרבנן וכדא ינינן לה

הושיב זוג דיינים

על מנת שידונו אותו

בעדי דכא האזל ועתה אמר איבע עת עינכם

בשעה שהיה דיון בפנים היה הולך

מחוץ לדלת

רבי ישמעאל ורבי יוסף היה שומע ומקשיב

מה קורה בבית הדין בפנים

והיה אומר בלבו

שיטען ככה, שיגיד ככה, שיטען ככה,

מצדד

בעריס שלו.

אמר,

ששמע את עצמו ככה מהרהר, אמר טיפח נפשם

של מקבלי שוחד.

ומה אני שלא נטלתי, לא נטלתי את הפירות,

אפילו שזה שלי,

לא נטלתי.

ואם נטלתי,

שלי נטלתי.

כך

שאני מלמד עליו זכות,

והוא אומר שיטען ככה ויטעק ככה, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה טיפח רוחם.

רבי ישמעאל

בן אלישע,

הייתה לאה הוא גברה ראשית הגז. רבי ישמעאל בן אלישע היה כהן,

והיה אדם אחד שהביא לו את ראשית הגז, מה שנותנים לכהנים, המתנות.

אמר להם, מאיך את, מהיכן אתה?

אמר להם, דוך פלאן, ממקום פלוני.

שואל אותו, מהתם להכה, לא אהבה כהן, מת ולהם?

לא היה איזה כהן בדרך שהיית יכול לתת לו את ראשית הגז, היית צריך להגיע עד לכאן?

אמר לה, דינא איתלי,

ואמנא, אגב, אורך היית ללמר, יש לי דין לדון כבר,

ורציתי לדון אצל כבודו,

אבל אמרתי כבר על הדרך, אני אביא את ראשית הגז,

כבודו כהן.

אמר לה, פסלנא לך לדינא,

אני פסול מלדון אותך.

לא קיבל מיניה, וגם לא קיבל את ראשית הגז.

אותי בלזוג הדרבנן וקדאי נלם.

וגם חזר הסיפור, אותו דבר, בעדי דקה אזיל ועתה,

אמר איבא עתא עינכי ואיבא עתא עינכי.

גם הוא אמר, טיפח נפשם של מקבלי שוחד.

ומה אני שלא נטלתי?

ואם נטלתי, שלי נטלתי כך,

מקבל שוחד על אחת כמה וכמה.

רואים לפנינו שניים מגדולי התנאים,

אחד מהם זה רבי ישמעאל בן אלישע.

זה האיש שנתנו בו התנאים, הרוגי מלכות, את עיניהם לעלות למרום,

לשאול

אם יצאה גזירה מאת השם.

וגם הוא אמר, טיפח רוחם של מקבלי שוחד, שהרי הוא

לא נטל את מה שנתנו לו כדין,

וגם אם נטל, נטל את שלו,

וככה הוא הרגיש שהוא מצדד בו.

זאת אומרת, לא היה לו צד נגיעה,

כי הוא לא נהנה משוחד, הוא לא קיבל אותו.

רק מזה שהוא אמר לו שהוא רוצה לתת לו,

רק מזה שהוא אמר שהוא רוצה לתת לו.

יש מעשה מאחד החכמים,

שהוא הרגיש שיש לו נטייה בזמן הדין לטובת אחד הצדדים,

והוא לא מבין מה מטעה אותו.

על-פי הדין,

הוא מבין שהוא לא בסדר,

אבל הוא מרגיש שהוא נוטה אליו.

הוא לא ידע להסביר לעצמו מה קרה, הוא לא מכיר את האיש.

בסוף מה התברר? דחפו לו שוחד לכיס בלי שהוא ירגיש.

אז השוחד פועל גם אם אתה לא יודע.

משהו מדהים.

יבא ביי.

תנאים אלה בחנו את הדבר על ידי עובדות שהראו להם בעצמם,

ומתוך בחינה באו לידי הכרה שאם לא היו בורחים מן הנגיעה,

היו נכשלים,

והכריזו,

ומה אינם כך?

מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.

אפשר לו לאדם

להגיע למדרגה רמה עד כדי שיוכל לעלות לשמיים

ולשמוע מפי המלאכים מה שעשו מאחורי הפרגוד,

ואי-אפשר לא להינצל מהטיית דין

בסילוף משפט

במקום שהוא נוגע אפילו נגיעה קטנה.

אז איך בבחירות?

איך בבחירות?

כל הנוגעים בדבר

שלא רצו להפסיד בבחירות

ושלא יתמעטו המשכורות לבני המשפחות

ושהם נוגעים בדבר מכל צד שהוא,

איך הם יכולים בכלל לדון אדם אחר שרוצה גם הוא ללכת לבחירות על פי מצוות ריבו?

איך אפשר?

אסור לשמוע להם.

אסור לשמוע להם, כי הם נוגעים בדבר.

וזו חוצפה לדבר בכלל

כי אתם עוברים על איסורי תורה מפורשים,

והייתם צריכים לצעוק

פסלנא לנא לדינא,

פסולים אנחנו לדין.

איך אנחנו יכולים לדון בן אדם

שרוצה לעשות מעשה, לזכות את הרבים כמונו, כמונו,

למה הוא לא יכול?

כי זה נוגע לנו, זה על חשבוננו,

אנחנו נפסיד קולות, ירדו לנו מנדטים.

מי הסמיך אתכם לנהל את העולם, העולם שלכם?

רק אתם באתם לעולם, אין מקום לשום יהודי בעולם יותר?

אף אחד לא קיים?

מה קרה? אפוטרופסות על הספרדים?

על כל העולם?

מה קרה? מאיפה זה?

מאיפה זה?

מאיפה זה בא?

פטרונות?

מה עם הנגיעה?

מה עם השוחד?

מה עם זה?

שמא גדולים אתם מכהן גדול?

שמא גדולים אתם ממלך ישראל שמינהו הקדוש ברוך הוא?

או שמא אתם גדולים, מהתנאים הקדושים?

מישהו מכם עלה למרום

ושמע מאחורי הפרגוד

שצריך להוריד נשמה מן העולם בגלל שהחליטה על-פי הרב, כמו שאתם אומרים,

על-פי התורה אשר יורוך הורו לי מצווה להציל.

מה אין על-פי התורה אשר יורוך בצד השני?

רק בצד אחד?

יש תורה רק לספרדים?

אין תורה לאחרים?

כמה שהנגיעה שקופה

בכמה שאנשים טיפשים,

טיפשים מטופשים,

שאפילו לא יודעים דין אחד

בפרשה אחת.

מה אומרת התורה? שוחד יעבר עיני חכמים,

יישא לב דברי צדיקים.

אפילו דברים המצודקים בדין,

שברור שככה זה הדין,

זה יעבר.

ומה אמרו פה התנאים?

טיפח רוחם של מי שהם בעלי נגיעה ולא פוסלים עצמם מן הדין. איך לא חששו ממה שאמרו התנאים?

ויש גדול דור שיכול לעמוד מול מה שכתוב כאן, מול הגמרות?

מול התורה?

מי יכול?

מישהו יכול להגיד, אני גדול?

ואחר כך הם מדברים על גאווה של אחרים, כביכול.

יש גאווה יותר גדולה מזו?

לצאת חוצץ נגד התורה הקדושה?

והם לא נוגעים.

תושה עליון יותר מתנאים,

ויותר ממלך ישראל, ויותר מכהן גדול.

ולא נדבר על צנעה,

מדברים על הרבה כסף.

מדברי חכמים זיכרונם לברכה, אלה נוקבים ויורדים עד עמקי כוחות נפש האדם ומטילים פחד נורא על כל איש האוהב את האמת,

וירא מפני סילוף הצדק,

אנו רואים עד כמה אין לשום אדם בעולם

כל מפלט ואפשרות של השתחררות

משליטת השפעת השוחד,

וכי עניין זה אינו שייך רק לדיינים בלבד,

אלא לכוח השיפוט של כל אדם באדם באשר הוא.

הדעה המשוחדת

פועלת באדם שלא מידיעתו ושלא מדעתו,

ומלבד זה שהיא מעוורת את עיני השכל של האיש המשוחד

עד שאינן רואות את השקר והזיוף שבקרבה,

היא עוד מתקשטת

בקישוטי האמת והצדק

ויוצרת חבילות-חבילות של נימוקים וראיות המוכיחים את צדקה,

מבלי שבעליה ידע וירגיש כלל

ששרוי הוא בטעות,

שהתעצו דעתו המשוחדת,

בטוח הוא בנפשו,

שהולך הנהו בדרך האמת

ואינו יודע שנפל בפח

של הדעה המשוחדת

שהיא פרסה לרגליו.

ואפילו יכולים לבכות

כאילו עושים נזק גדול ליהדות.

מי שלא למד את פרשיות השבוע

להסתכל על עצמו בתוכם, רק על אחרים,

זה המשוחד הגדול ביותר,

שהוא רואה רק

טעויות

ולקויות באחרים,

ואין אדם רואה חובה לעצמו.

ואצלו זה לא נוגע בכלל.

מה שייך שוחד?

מה שייך שוחד אצל גדול דור, אפשר להגיד שהוא משוחד?

חס ושולם, זה כפירה.

זה כפירה להגיד שהוא לא משוחד,

כי אתה עוקר את התורה.

התורה אומרת שהמלך חשוד,

מלך ישראל חשוד,

כהן גדול,

שכינה מדברת מגרונו,

חשוד.

מי שמציל את כל עם ישראל ומתפלל עליהם לפני ולפנים,

חשוד.

תנאים קדושים, חשודים.

יש מישהו שלא חשוד?

רבי חנניון בן עגשי אומר,

תעשו הקדוש ברוך הוא זוכר לנסות.