א. מפני שהוא ראשון ולא אחרון, רבנו אברהם מן ההר מן הראשונים ולא האחרונים,

ב. ודבריו לא נאמרו בדרך הגדה בהקדמת ספר, אלא דברי הלכה הם.

 ומטעמי ההלכה מודרת ההנאה, אסור להשתמש בספריו. כי בזה הנואה.

אם כן אנו לומדים שצריך ללמוד בשמחה וזה עיקר מצוותו היא ההנאה התענוג במה שמשיג ומבין בלימודו.

כתוב: "ויהי ביום שלישי בהיות הבקר ויהיו קולות וברקים": זה אחד מן הפסוקים שמתארים לנו את מתן תורה, נשאלת השאלה: הזכרת האורות והברקים על שום מה? במה הם נוגעים לעצם מתן תורה לישראל? למה צריך הפסוק לספר לנו שזמן תורה היו קולות וברקים?

מפה מסיק רבי שמואל רוזובסקי זוצ"ל ואלו דבריו: הקולות שאדם משמיע בעתת לימוד התורה, והשמחה שאדם שמח בחידושי תורה, אינם דבר נוסף המתלווה אל התורה כי אם חלק בלתי נפרד מעצמותה. התורה ניתנה בקולות וברקים, גם כשאתה לומד: קולות וברקים, מתוך נעימה מתוך שמחה כשאדם משמיע תוך כדי לימוד: "חיים הם למוצאיהם בפה", אל תקרא למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה, להוציא בפה ובנעימה, זה חלק בלתי נפרד מעצמותה של התורה ואת היסוד הזה הוא לומד מהפסוק: "ויהי ביום שלישי בהיות הבקר ויהיו קולות וברקים".

רבי משה דוד דריין בעל ה- "הדודאי משה", היה מתלמידי "ישיבת ראדין" ואת הדברים האלה הוא רשם בערב שבת קודש פרשת בראשית שנת תרפ"ו, מפי החפץ חיים שהאיר את הפסוק: "פיקודי ה' ישרים משמחי לב",

 נשא דברים לפני תלמידי הישיבה ואמר: "פיקודי ה'", הם המצוות{ההקלטה קפצה}

אדם שהיה שונא של בעל העגלה והיות שהתורה אמרה בספר שמות כג' פסוק ד': "כי

 תפגע שור אויבך או חמורו טועה אשר תשיבינו לו: הלך השונא הזה והחזיר האבדה לבעליה, וכשראה בעל העגלה את סוסו שחזר אליו נתמלא שמחה בליבו על מציאת האבידה הגדולה והתבונן בליבו על הטובה הגדולה שהשונא עשה עימו, שלא זו בלבד שהחזיר לו את האבדה אלא החזיר לו את הפרנסה שעכשיו יוכל לפרנס את בני ביתו.

ומעתה גם נתברר לו שבאמת הוא לא שונא אותו אלא אדרבא הוא אוהב אותו, ובזה הוא הולך ומפייס אותו ומודה לו על שהחזיר לו את חיותו, ונעשים זה לזה אוהבים בשמחה ובטוב לב.

שואל החפץ חיים הרי מי גרם לנו את השמחה הזאת? "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", אם לא התורה הקדושה שאומרת את הפיקודים האלה את המצוות האלה של: "כי תפגע שור אויבך או חמורו טועה, אשר תשיבינו לו", איך היינו מגיעים לשמחה הזאת של השבת האבדה והשבת הפרנסה ושלום בין השונאים שהופכים להיות אוהבים, איפה יש עוד תורה כזאת משמחת?. איפה יש דין וחוק כזה באומות העולם? "רק פיקודי ה' ישרים משמחי לב".

הפוך אצל אפילו החילונים היום מזרע ישראל אומרים: המוצא בשבילו, אפילו בפנים של הילד שנפל לו אומרים: המוצא בשבילו.

אבל אצלנו יש חיוב השבת אבדה, איפה יש בעם שמחייבים כזה דבר? אם אחד מחזיר אבדה נותנים לו פרסים, אצלנו אם לא משיבים מקבלים עונשים, חוזרים בגלגולים, אייי. זה נקרא "פקודי ה' ישרים משמחי לב".

פעם שח ריבי יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק מר"ן הגרי"ז: יודעים אתם מדוע כל חידוש שמתחדש לי ראשית לכול אני הומרו לאליעזר? רב לייזר מתכוון להרב ש"ך זוצ"ל: משום שרק הוא יכול לשמוע את החידוש ולמצות את שיא ההתפעלות ממנו, הוא יודע לשמוע וורט ולהתענג עליו לשוש ולשמוח עימו. נו, וכי תאמרו מה בכך?: אל ייקל הדבר בעיניכם, שכן אמרו במדרש "שיר השירים" על הפסוק: "דבש וחלב תחת לשונך", כל מי שאומר דברי תורה ואינם ערבים על שומעיהם כדבש וחלב המעורבים זה בזה: נוח לו שלא לאומרם. איייי. אתם שומעים? ", כל מי שאומר דברי תורה ואינם ערבים על שומעיהם כדבש וחלב המעורבים זה בזה, נוח לו שלא לאומרם, לכן היה הולך לבדוק אותם אצל רב לייזר.

חכמים ז"ל ודאי מדברים דברי תורה ישרים אמיתיים שאם לא כן אין צריך לומר, אלא אפילו כשאתה בטוח שהדברים נכונים, יש פה עוד תנאי: שהם יהיו ערבים על שומעיהם כדבש וחלב, זה דין ותנאי בכבודה של התורה, שיהיו דברי תורה נשמעים מתוך ערבות ושמחת הלב, מתוך הכרת ערך החידוש והרגשה, שיש לרקוד עם החידוש, את זה אני מוצא אמר מר"ן הגרי"ז רק אצל ריבי אליעזר, ולכן הוא זוכה לשמוע הראשון את הדברים שהתחדשו אצלי, כך היה בודק אם החידוש שלו ראוי או לא ראוי, אע"פ שזה אמת, אם הדברים שלו ערבים ואם לא: נוח לו שלא לאומרם, אתם שומעים?: תנאי חדש נוסף בלימוד התורה.

סיפר הרב ש"ך זוצ"ל, על ריבי יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק: זכורני מקרה אחד, שיצאתי מביתו כה שמח לאחר ששמעתי מפיו דברי תורה שהיו שמחים הדברים כנתינתם מסיני והנפש התמלאה שמחה על כל גדותיה.

פגשתי תלמיד חכם אחד ומרוב הרגשת השמחה, התבטאתי לפניו: כי איני יודע אם מגיע לי העולם הבא אבל אם מגיע לי אז אכלתי את זה כבר בהנאת השמחה מהחידוש ששמעתי מפי רבנו הרב מבריסק.

הוא הרגיש את הטעם את השמחה שהיתה לו בחידוש כמו עולם הבא השלם המלא והגדול שלו, שמעתם? בחידוש אחד. עד שהוא הסתפק: שאם מגיע לו עולם הבא ודאי שהוא כבר קיבל אותו פה עכשיו בשעה שהוא שמע את החידוש הזה.

האור החיים הקדוש אומר: כי השמיעה בתורה היא תענוג מופלא ומחיי הנפש, כאומרו: "שימעו ותחי נפשיכם" והמרגיש בטעם התורה: "תשיחנו נפשו כי עליו לשלם גמול טוב לנותן מתנה טובה ומופלאה זו, ואין צריך לומר: שאין לתבוע עליה שכר כלל.

להערצה רבה זכה ריבי שמואל רוזובסקי ראש "ישיבת פונוביז'" ממר"ן החזון איש: כאשר היה בא לבקרו היה קם לפניו החזון איש, בליל שבת כשהתקיים מניין בביתו עמד החזון איש ופניו אל הקיר, משהבחין בקולו הבוקע של ריבי שמואל מיד רץ ממקמו והביאו אל כותל המזרח, במה זכה ריבי שמואל לכבוד כזה? תמה פעם בן ביתו רבי שלמה כהן: השיב לו החזון איש: הוא ראש הישיבה הגדול ביותר בדורנו,