הרב אבנר עוזרי | מסכת שבת דף כח עמוד ב
תאריך פרסום: 01.12.2014, שעה: 16:53
- - - לא מוגה! - - -
עכשיו, עכשיו.
אנחנו במסכת שבת, דף מא עמוד א',
נחזור שוב על השיעור של אתמול.
אמנם לא על כל השיעור, אלא על חלקו,
נתחיל מן המשנה האחרונה בדף מא עמוד א'.
המחם שפינהו
לא ייתן לתוכו צונן בשביל שיחמו,
אבל נותנו לתוכו, לתוך הכוס,
כדי להפשירן.
מחם זה כלי שמחממים בו מים,
והוא פינה אותו מעל גבי האש.
אומרת המשנה, לא ייתן לתוכו צונן, היינו מים צוננים בשביל שיתחממו מכוח המחם החם הזה,
המחם על רוחם.
לא, זה אסור,
אבל נותנו לתוכו כדי להפשירן.
אבל אם הוא נותן מים צוננים על מנת להפשיר אותם,
ולא על מנת שיתחממו, כלומר,
כוונתו רק שיהיו בגדר מים פושרים,
אבל לא שיהיו חמים עד כדי שהיד תהיה סולדת בהם,
זה מותר,
זה מותר,
זה שהכנסור של אתמול,
וזה הפסדת.
מה זה? רק זה.
לא עכשיו.
או לתוך הכוס.
או לתוך הכוס.
פירושו, כוס זה נקרא כלי שני.
אם רוצה הוא להניח מים חמים בתוך כלי שני,
ולאחר מכן להניח בתוכו מים צוננים,
זה מותר,
זה לא משנה פה מה כוונתו.
כל מה שאמרו,
תלוי בכוונה אם הוא מתכוון לחמם או להפשיר,
זה הכול אם נותנו מים צוננים למחם עצמו,
שהוא כלי ראשון.
נשאר לתוך הכוס.
אבל בתוך כוס, שזה כבר כלי שני,
פה יהיה מותר,
בגלל שכלי שני אינו מבשל.
שואלת הגמרא, מהי כאמר?
מה מתכוון ומה אומר התנא?
לכאורה דבריו סותרים מראשיתם לסופם.
בתחילת דבריו מה אמר?
המרחם שפינה הוא לא ייתן לתוכו
כדי שיאחרנו.
אבל נותנו לתוכו, בסיומם של דברים מה אומר, אבל נותנו לתוכו כדי להפשירה.
אז לא ייתן או כן ייתן?
מה תגיד לי?
תשמע,
למעלה זה כדי שיחמו,
למטה בסבע זה כדי להפשירן.
על זה שואלת הגמרא, מה הכוונה כדי שיחמו וכדי להפשירן?
מה זה משנה לי מה הוא מתכוון?
צריך לדעת מה הוא עושה, לא מה הוא מתכוון.
אם פעולת נתינת המים מועילה
לחמם את המים עד כדי שהיה צולדת בהם,
אז ממילא לא אכפת לי שהוא לא יתכוון לזה.
בתכלס,
זה יתחמם עד כדי שהיה תהיה צולדת בהם.
ואם זה לא יגיע לכדי הצולדת בהם,
מה אכפת לי שהוא מתכוון לחמם אותם?
בפועל לא יגיע לכדי בישור, כי היא לא יגיעה לכדי הצולדת בהם.
אז זה שואלת הגמרא, מה היא כאמר?
מה הכוונה של התנא בזה שבתחילת דבריו אומר, מותר, אסור כדי שייאחמו ומותר כדי להפשיר?
אותה פעולה,
אתה אומר, תלוי במה הוא מתכוון.
אם זו אותה פעולה, לכאורה צריך להיות,
או שבכל מצב יהיה אסור,
אם למשל יגיע לכדי הצולדת בהם,
או שיהיה מותר לעולם אפילו,
אם כוונתו לחמם, כי בפועל לא יגיע לכדי הצולדת בהם.
עונה הגמרא, אמר רב עד אברמתנא, אחי כה אומר.
אז רב עד אברמתנא מפרש את דברי המשנה, המחם שפינה ממנו מים חמים,
לא ייתה לתוכו מים מועטים כדי שיהיה חם הוא.
כלומר, הכוונה,
מדובר שהוא פינה ממנו, זה הדבר הראשון שרב עד אברמתנא מלמד אותנו.
מדובר שאחר שהוא פינה את המחמה על גבי האש,
הוציא ממנו את המים החמים.
ועכשיו הכלי עדיין חם.
אז אומרים לו לאותו בן אדם, אתה רוצה לשים מים צוננים?
הרבה.
לשים בתוכו מים מועטים, זה אסור,
כי בזה אתה הופך את זה לחום שהיה צולדת בהם,
אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשיר רעב.
אז לא תלוי, לא שזה תלוי בכוונה,
אלא הכל תלוי בכמות המים הניתנת לתוך המחם.
אם ניתנת לתוכו כמות מים כזו שיכולה להגיע לכדי הצולדת וה...
אז זה אסור.
כמה, כמה רקודים? מים מועטים.
אבל אם זה מים מרובים,
אם זה במצב כזה שהוא ישים שם כמות מים, שיהיה ברור לו אז
שלא יוכלו לעולם להתחמם לכדי הצולדת, אלא רק להפשיר את המים,
זה מותר.
שואל שמואל,
כמה, כמה.
התשובה,
התשובה,
רק באופן שברור לו שהכמות הזו היא רק,
יהיה פה מצב של מים פושרים.
אבל אם יש פה ספק שמא יגיעו לכדי הצולדת,
כמות כזו אסור לו להכניס לתוך המיחם.
גם אוהבים בהמשך, הוא שם קצת, זה לא טוב.
וגם צריך לדעת שאותם מים מרובים,
לא שישפוך אותם לאט-לאט,
כי אם הוא ישפוך אותם לאט-לאט,
אז המים הראשונים שנפגשים עם המיחם,
מתחממים ומגיעים לכדי הצולדת בהם.
מדובר שהוא שופך בשפיכה אחת
את כל המים, כמות המים המרובים הללו.
ואז אין חשש שיגיע חלק מן המים לכדי הצולדת בהם.
כן, זה באור המשנה.
שאלה הגמרא שאלה צדדית,
והלא מצרף.
איך מותר לו לשפוך לתוכו גם מים מרובים?
למה מותר?
מה אתה אומר? לא, המים האלה לא יגיעו לכדי הצולדת.
ככה?
בסדר, אבל יש פה בעיה אחרת.
כשאתה לוקח כלי שהיה כל-כולו חם ורותח,
ואתה שופך לתוך הכלי מים צוננים,
זה לא חי. בזה אתה מצרף, לא, זה לא יגיע לרותח.
אבל בדיוק הפוך.
בזה שאתה לוקח מים צוננים,
ומחבר אותם עם המחם החם והרותח,
מה זה עושה לכלי?
זה מצרף את הכלי.
מה זה מקרה? דרכם של הצורפים אז,
שהיה פעולתם לעשות כלים,
היו מכניסים את הכלי לכבשן,
כן, לאחר שעושים את צורת הכלי,
כן, אז זה נמצא בכבשן,
ולאחר שנגמר השהות בכבשן,
לוקחים אותו ומכניסים אותו למים צוננים.
למה צריך מים צוננים?
כי המים הצוננים,
שנפגש בהם אותו כלי אחר שהיה בכבשן,
מחזקים אותו.
וכך, בדרך הזו משתמשים בכלי.
כלומר, הפעולה האחרונה...
של יצירת הכלי היה על ידי המצב, על ידי הטלת הכלי לתוך מים צוננים.
הטלת הכלי לאחר שהיה בכבשן,
מטילים אותו במים צוננים. זה היה מרכב הפרטיס. בדיוק, ובזה מחזקים את הכלי.
אז אם כן, מה אתה אומר לי שבא עם רובין מותר,
אבל בזה הוא מצרף את הכלי?
יש מחלוקת ראשונים, כמו שהערנו קודם,
שאם הצירוף הזה אסור רק מדרבנן או אסור מדאורייתא?
דעת רש״י שזה מדרבנן, רש״י במסכת יומא.
ואילו תוספות אומרים שזה אסור מדאורייתא.
כן,
הגמרא מתרצת, רב שמעון ידי אומר,
דבר שאינו מתכוון מותר, מותר.
המשנה הזו הולכת כמו רב שמעון,
שסובר שאם אדם עושה פעולה
בשבת
הוא לא מתכוון למלאכה,
כן?
וזה לא פסיק רשע שוודאי יהיה מלאכה, לא ברור לדבר שיהיה פה מלאכה,
אז זה מותר.
אנחנו בעבר דיברנו על זה והבאנו דוגמה.
אדם שגורר בשביל עפר,
בשביל, בדרך של עפר,
גורר איזשהו כיסא.
אז אם זה כיסא כבד,
שוודאי יעשה חריץ בקרקע,
אז פה גם רב שמעון עושה.
למה? כי זה נקרא פסיק רשע.
מה זה פסיק רשע?
זה ודאי. דבר שוודאי יהיה,
כמו שבן אדם
אומר,
כן, אני אחתוך את ראש התרנגול והוא לא ימות.
פסיק רשע ולא ימות?
אחי, סבור אתה שאם תחתוך את ראשו הוא לא ימות?
הרי ברור הדבר שאם יחתכו את ראש התרנגול הוא ימות.
ממילא זה רק
כסימן ללמד
שאם הפעולה הזו ודאי תהיה, המלאכה הזו ודאי תהיה,
לא יעזור מה שהוא לא מתכוון.
אבל התוצאה היא ודאית מהפעולה הזו. בדיוק.
אם התוצאה תהיה ודאית
והיא אב מלאכה בשבת, או תולדה, זה אסור.
אבל אפילו אם הוא לא מתכוון, זה לא מעניין אותי.
אבל אם הוא לא, זה לא פסיק רשע, זה לא ודאי יהיה.
במצב הזה, אם הוא לא מתכוון, אומר רב שמעון, מותר.
מובן.
כאן המסבירים התוספות, מה שאמרה כאן לגמרא והלא מסרף,
הכוונה שמא הוא מסרף.
אולי זה הגיע לחום כזה שהמים הצוננים שבאו אחר כך לתוכו גרם לצרף את הכלי,
היינו לפעול פעולת חיזוק
בכלי כמו כל אותם כלים שאחר יציאתם מן הכבשן מניחים אותם מים צוננים ובזה הם מתחזקים.
זה לא אותו דבר.
הכלים שנכנסים לכבשן הם,
בוא נגיד, תעצמו מתכת נוזלית כזאת, או אם זה מתכת במצב כזה... אין מתכת נוזלית.
ישנה מתכת גולמית.
איזושהי מתכת שזורשת שאחרי שאתה מחליף אותה למים אז היא משתנה, אבל הכלי, דוגמא,
לא משתנה.
הכינג'אן עצמו עבר את התהליך כביכול מהכבשן למים אחרים,
ואתה משתמש בו עכשיו לעבודה, הוא כבר עבר איזשהו תהליך, אז המים אלה זה לא תהליך אותו דבר. אבל על ידי הצירוף שוב נחלש כוח הכלי.
יכול לראות את זה. לא הצירוף, סליחה, על ידי החום שהתחמם
נחלש הכלי במקצת,
ובזה שאתה מחבר שוב מים צוננים לתוכו,
מחזיק שוב את הכלי.
אפשר לראות את זה בממנטר,
כשאתה שופך על המים קרים מיד, אתה שומע אותו ממהפכת ליער הזה, אה? ממהפכת ליער הזה. טוב, הלאה.
אז זה הגמרא מטרסת, רב שמעון ידעומר, דבר שאינו מתכוון, מותר.
כשהגמרא שואלת,
זה מאוד מעניין, השאלה, למה דבר שאינו מתכוון, מותר?
מה הסברה של רב שמעון לדבר שאינו מתכוון, מותר?
מה הסברה בזה?
אז יש ריטב״א שאומר,
בגלל שזה לא מלאכת מחשבת.
התורה אמרה, מלאכת מחשבת אסורה.
לא, מהיכן לומדים את כל אותן פעולות אבות מלאכות בשבת? מהיכן לומדים?
ממה שהתורה הסמיכה את פרשת השבת
למלאכת המשכן.
מזה לומדים שכל אותן פעולות חשובות שהיו במשכן,
נאסרות
עשייתן בשבת.
ואיך מוגדרות אותן מלאכות בעשיית המשכן? מלאכת נחשבת, נכון?
זה בא ללמד שאיזה פעולה נחשבת כפעולה חשובה
במשכן וממילא לא אוסרה בשבת,
רק פעולה כזו שהיא נעשתה מתוך מחשבה.
רב שמעון מסביר,
רב שמעון
לומד שחז״ל למדו מכאן שצריך דווקא מלאכה כזו שיהיה לו בכוונה,
אבל ללא כוונה יהיה מותר.
כך אומר
ולכאורה יש מקום לשאול פה שאלה עצומה.
הלוא הדין של דבר שאינו מתקבל מותר הוא דין כללי בכל התורה כולה.
לפי רב שמעון שאומר דבר שאינו מתקבל מותר,
וכי זה רק בשבת או בכל התורה כולה?
אז למה זה מותר בכל התורה כולה?
אז אומר הרי ידבא,
ולמדו חכמים,
כן, את כל איסורי התורה משבת.
שמעון יסבור שכל איסורי התורה למדו משבת, שכמו שבשבת דווקא המלאכה שהיה בה כוונה נעשרת,
אבל אם אין בה כוונה מותרת,
אז כך כל איסורי התורה.
דווקא אם כוונה מותר, אבל בלי כוונה,
דווקא אם כוונה מותר, דווקא אם כוונה אסור,
אבל בלי כוונה מותר.
אבל יש לזה הפוך עכשיו, תאמר.
אומן?
זה חידוש.
או שאפשר להגיד משהו כזה, זה עוזר אותי.
מה?
הוא אמרנו שיש עכשיו דוגמה שאנחנו נביא,
למשל כמו מי שמציג את הבגד מילאיים שלו,
זה יום חול החידוש.
כן. זה אסור, אפילו לא כל מיני נותנים לו איתו.
זה לפי רבי יהודה.
לפי רבי יהודה שומרים לו. אנחנו מדברים פה על פי רב שמעון.
לא, אנחנו מדברים על פי רב שמעון.
לפי רב שמעון שאומר שדבר שאני מתכוון מותר,
אז על זה אמרה שם המשנה במסכת כליים, מוכרי כסות, מוכרים כדרכן,
ובלבד שלא התכוון בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים.
תנאים, ודאי תנאים.
סתם רב שמעון בר יוחאי.
סתם רבי יהודה, רבי יהודה בר אליי.
רבי יהודה בר אליי, אתה יודע מי זה רבי יהודה בר אליי?
כשכתוב מעשה בחסיד אחד,
אומרת הגמרא בבא קמא, זה או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה בר אליי.
רבי יהודה בר-אללה היה ראש המדברים בכל מקום
הוא קיבל להיות רב ראשי
מה?
לא, לא, לא.
לא, הם היו אחריהם.
שומע, רבי יהודה בר-אללה היה ראש המדברים בכל מקום
למה הוא קיבל את התואר הזה להיות רב ראשי?
בגלל שהוא דיבר בשבחה של מלכות רומי
אנחנו למדנו את זה בעבר, נו,
במדליקי. כמו שזה היה רבי יהודה
בר-אללה אחר היה, זה היה רבי יהודה.
איפה זה? בא במדליקי, תפתח פה במדליקי. יש שם הגרסאות. לא, זה בדף ל״ג עמוד ב׳.
אבל הוא הפך את רבי יהודה בר-אללה לגל של עצמות.
לא, יהודה בן גרים.
מתבלבל.
מי הפך? רבי שמעון בר-אי הפך אותו.
כן. מה זה קשור? היו שלושה תנאים שישבו ודיברו על מלכות רומי.
רבי יהודה אברהם דיבר בשבחה של מלכות רומי. אבל הוא אומר שזה, לא, זה אחד הגרסאות, הוא אומר שזה... הנה, הנה, נו.
ראש המדברים, אמרת גמנדיאת ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי ורבי שמעון.
רבי יוסי ורבי שמעון. רבי יהודה, שאלה התעלה.
רבי יהודה אמר כמה נעים האזן של אומה זו
אז אמרו, יהודה שרילה התעלה, יוסי ששתה גגלה לציפורי
שמעון שגינה, ייהרג
אתה מבין?
רגע, ומי הלך וסיפר על רבי שמעון בר יוחאי?
ואיך זה התפרסם שהוא אמר נגד ה...
יהודה בן גרים שהיה בקרבתם ושמע את השיחה
הלך וסיפר את דבריהם לתלמידיו או לאביו ואימו
כך מפרש רשי, לא להשמיע על המלכות
שישה שמתכסים בטלית היה גם על רבי יהודה בר עיניים, נכון?
אתה בגמרה אחרת.
כן.
אתה יודע, תקשורת.
זה מגיע מאחד לאחר עד שמגיע. אבל הוא יכל גם לא לקבל להגיד, אני לא... אתה יודע מה היה, אתה עכשיו ברחוב רבית, חבר'ה בעקיבא?
אתה לא יודע.
מה היה עכשיו? סימן שאתה לא מחובר לתקשורת.
מה היה?
אני גם לא יודע.
אבל מישהו מחובר לתקשורת, ובקלות
זה אמר שזה אמר שזה אמר שזה אמר שזה אמר שזה אמר שזה אמר,
ובזה אתה מגיע
למה שאתה צריך לשמוע.
ככה הם דרכם של דברים שמתפרסמים.
איי, מה?
אתה רואה שהוא כעס עליו.
למה הוא כעס עליו?
למה משמעות בר יוחאי,
כשראה אותו אמר, עדיין זה בעולם?
על רבי יהודה בן-ירים. על יהודה בן-ירים.
למה? על מה ולמה?
לדעתי זה, לא להוציא
דברים החוצה.
נכון, לכאורה היה מקום לשאול, מה אתה רוצה? ההפך.
הוא בא לחנך אותם לאשקופה.
בישיבות קוראים לזה השקפה טהורה.
איזה אשקופה?
לדעת מה אשקופה תאירא לפי רבי דברבלאי,
ולדעת מה סובר רבי רבי שמעון בר יוחאי בעניין הזה. זה אשקופה.
מה הבעיה?
כנראה שיש השקפות לטובה ויש השקפות לרעה.
למה להגיד את זה בעולם, כאילו, כנראה שהמעשה שהוא עשה זה מעשה בלתי אחראי, שבגלל זה הוא כעס עליו.
אז לא, עשית על המקום כזה כתוב?
כך כתוב.
נכון.
טוב, הלאה.
אז בואו נמשיך.
שואלת הגמרא, מה תקיף לה אביי?
מי דמחם שפינה ממנו מים קטנה?
איך אתה, מה אתה אומר לי, רבד אברמטנא?
מחם שפינה הוא הכוונה שהוציא את המים שבתוך המחם?
לא כתוב מחם שפינה ממנו מים במשנה.
איך כתוב במשנה? מחם שפינה הוא קטנה.
מה זה מחם שפינה הוא, אומר אביי?
אתה יודע מה זה?
אלא אמר אביי,
האחיקה אמר, המחם שפינה הוא, עם המים, הוא היה על האש. יחד עם המים, הוא רק פינה אותו מעל האש,
להסירו מן האש, להניח אותו שלא על גבי האש.
לא יתביא, יש בו מים חמים,
לא ייתן לתוכו, היינו,
לתוך המים החמים שבמים חם לא ייתן,
מים צוננים מועטים.
בגלל שאם הוא ישים מים צוננים מועטים,
אז זה בשביל שיחומו.
אז זה יהיה מצב שהם יגיעו לכדי יד סולדת בהם.
אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירו.
אבל מותר יהיה לתת לתוכו מים מרובים
כדי להפשיר את חום המים.
כי המים המרובים, הוא ישפוך אותם כמובן, כמו שאמרנו, בבת אחת.
כך אומר רב לייזר ממיץ בספר היראים.
כן, ממיץ, אחד מהראשונים.
כותב שזו הכוונה, שהוא ישפוך לתוכו
מים מרובים בבת אחת, ואז
לא יהיה פה מצב שהמים יגיעו לכדי הצולדת בהם.
לתוך המים, לתוך המים שבמחאה.
יש מחם שהיה על האש, יופי, הוציא את הכלי יחד עם המים החמים.
רוצו עכשיו לשפוך קצת מים קר... זה כולו על האש, זה הוציא. בדיוק.
איך זה בידיים, על הקרקע? זה כבר לא משנה.
לא משנה. בתכלס, מה זה? זה כלי ראשון.
המים שבתוכו זה עדיין... כלי ראשון. מים חמים שהיד צולדת בהם.
וזה בכלי הראשון, כלומר באותו כלי שבו היו על האש.
כשבאו להטיל מים לתוכם,
אם זה מים מועטים,
הם יגיעו...
הם בעצמם לכדי יד צולדת בהם. כן, נטמאו בתוך... אז זה איסור משום מראשכם, נכון?
אבל אם הוא יניח מים מרובים, מתי?
בבת אחת,
בשפיכה אחת,
פה לא הגיע מצב שיגיעו לכדי יד צולדת.
מובן?
זה הכל בגלל שמדובר פה במיחם שפינאו.
היינו המים החמים בתוכו.
על זה אני מבדיל בין מים צוללים לבין מים מאוד
מים מרובים לבין מים מועטים.
אבל מכם שפינא ממנו מים, לא ייתן לתוכו מים כל עיקר,
מפני שמצרף.
רבי יהודו ידאמר דובר שאין מתכוון או אסור.
ממילא אדרבה, אביי מפרש את המשנה.
אביי מפרש את המשנה,
שזה הכוונה כאן.
רק באופן שמחם שפינאו, על זה הבדילו בין מים מרובים למים מועטים.
אבל אם זה מחם שפינא ממנו את המים... רגע, מה זה פינה ממנו?
רוקנו אותו, רוקנו אותו. רוקנו את הכלי, איפה שתרצה, זה כבר לא בעיה שלי.
ועכשיו נשאר מחם חם, רותח, בלי מים.
האם הוא לא יכול לשפוך לתוכו מים מועטים? גם מים מועטים אסור. למה? מפני שמץ ארף.
מפני שמצרף.
כי אז מצרפו את הכלי.
ורבי יהודה דאמר, דאבור של מתכוון או אסור.
היי תגיד לי, אבל הוא לא מתכוון.
הוא לא מתכוון.
הוא מתכוון אולי רק לחמם את המים.
האם בזה נגיד שיהיה מותר לשפוך מים מרובים לתוכו? לא מים מועטים, מים מרובים להם אפילו, אין הבדל.
יהיה מותר מים מרובים כי כוונתו יהיה לאפשר את המים.
זה לא אכפת לי למה שהוא מתכוון רק לאפשר את המים.
בתכלס הוא מצרף את הכלי. זה פסיק רשע, הוא יודע מראש. לכן, באופן שכזה,
דאבור של מזכה ואין אסור. לא צריך להגיע לפסיק רשע. לא, לא צריך להגיע לפסיק רשע. למה? בזה שני דברים? רבי יהודה שעושה דבר שאינו מתכוון, זה אפילו בלי פסיק רשע.
הפוך.
רבי שמעון סובר שרק לפסיק רשע אסור.
אבל כאן, כשאתה מעמיד את המשנה כמו רבי יהודה,
רבי יהודה סובר שדבר שאינו מתכוון אסור,
אפילו לא פסיק רשע.
ההלכה בלב ולפי רבי יהודה לא מותר, נכון שהוא חייב גם לרבי שמעון? לא, של רבי שמעון. ההלכה כמו רבי שמעון.
דבר שאינו מתכוון מותר.
רק בפסיק רשע אסור.
זה הביאור של המשנה,
יש לנו אם כן שני ביאורים בדברי המשנה שלמעשה,
שתי השיטות הללו, שתי שיטות שונות.
לפי רב עדה בר מתנה יוצא שהמשנה כדעת רבי שמעון, כדעת ההלכה,
ואילו לפי רבייה המשנה כדעת רבי יהודה, אמנם זה לא כמו להלכה,
אבל ככה צריך לפרש את המשנה.
תוספות מדקדקים ואומרים למה רב עדה בר מתנה בכל זאת לא חש
לקושיית אביי, אביי שואל מי דמחם שפינה ממנו מים קטנה, מחם שפינה הוא קטנה.
רב עדה לא חש לקושייה הזו, למה?
כי הוא מעדיף לפרש את המשנה כמו ההלכה,
ולא כפירושו של אביי שיוצא שהמשנה היא לא כדעת ההלכה,
הלוא לפי אביי פירוש המשנה הוא כדעת רבי יהודה.
מובן, זה לא להלכה, הלוא להלכה כמו רבי שמעון.
לכן הוא מעדיף לומר את מה שהוא אומר.
את מה שהוא אומר,
בגלל שאז המשנה היא כדעת ההלכה,
שדבר שאינו מתכוון מותר.
ובפרט,
שעל הלשון הזה,
מחם שפינהו,
זה לא בהכרח שמחם שפינהו, הכוונה שפינה אותו עם המים.
מצאנו הרבה פעמים לשון שפינהו,
בכוונה שהוא רוקן אותו.
אגב, זה נאמר לשון פינהו.
תוספות מביאים לזה ראיות מכמה מקומות.
ופינו את הבית.
מה זה פינו את הבית?
לוקחים את כל הבית ולכים אותו במקום אחר?
או שמפנים את הבית,
הכוונה, את מה שיש בבית מוציאים החוצה.
הופכים את הבית לפנוי.
נכון?
הוא הדבר, הוא הדין, ואנוכי פיניתי הבית.
מה אומר לבן לאליעזר?
ואנוכי פיניתי הבית.
מה זה פיניתי הבית?
שהוא לקח את כל הבית ושם אותו ממקום אחר?
או פינה את התכולה שבו?
אז רואים שהלשון פיניתי,
פנוי, מחם שפינהו, הוא לא חייב להיות.
שזה פינה את כל הכליות מה שבתוכו.
ייתכן בהחלט לבייר שהוא פינה את התכולה ממנו.
יש בו מים חמים.
אתה יודע שזה לא זה. מה?
אומר לך, מחם שפינהו, ויש בו מים חמים, זה ההמשך. זאת אומרת,
שהוא לא פינה את התוכן של החיים. קודם כול,
קודם כול, איפה כתוב את זה במשנה?
זה הביאור שלהם.
אנחנו מדברים על לשון המשנה.
במשנה כתוב, המחם שפינהו, לא ייתן לתוכו צונן.
מה הכוונה שפינהו?
אז הרב אדם מבאר...
ועדה ברמדנה אומר, ביאור הדברים,
שפינה אותו, היינו הוציא את התכולה, את המים שבתוכו.
אומר לו אבאי, מה פתאום, מאחר שפינה הוא כתוב.
מה שבאשור, פינה את כל המחאה.
וכי כזה קושייה יש מזה?
זה כל כך קושייה גדולה?
הרי בהחלט מצאנו במקרא לשון כזה,
ובכל זאת משמעותו שפינה את התכולה ממנו, לא שפינה את כל הדבר.
כמו שהבאתי עתה, ואנוכי פיניתי הבית,
ופינו את הבית,
שאלו, שאלו, פנו דרך,
כי את הדרך, אז מה פינו?
פנו, היינו שהדרך נהיית פנויה,
וכן הבית נהיה פנוי,
וכן בשש, פנו מקום לבר לוואי,
שאינו מפנה אליו מה שמתוכם אומרים את השמאל.
אתם מבינים?
לא, זה גובה הוויכוח.
בא אבאי ואומר,
נכון אמנם,
שמצאנו לשון כזה?
כלומר, הלשון שפינה הוא,
יכול להיות משמעותו כדבריך, אבל זה רק יכול להיות.
התנא היה ראוי שידקדק בדבריו כדי שלא נטעה,
ושיכתוב במפורש, המחם שפינה ממנו מים.
מזה שהוא לא חש לזה,
סימן שלא אכפת לו שתבין את ההבנה הזו שמדובר במחם שפינה את גוף המחם.
עצם הדבר שהוא לא דקדק לכתוב לשון,
שלא תטעה בפירוש הלשון,
סימן שהוא לא חש לזה, אלא לא אכפת לו,
אלא גם אם תלמד שמחם שפינה, וזה פירושו שפינה את כל המחם,
גם זה יכול להתפרש בצורה נכונה.
במובן.
זהו, אז זה ביאור המחלוקת בין רב אדמר מתנא לבין אבאי.
כן,
יש פה תוספות נפלא ביותר,
אבל לצערי אני לא יכול, איך אומרים,
אני בקושי אוכל את המנה הראשונה,
אבל את המנה העיקרית וכל שכן את הקינוח ואת הקצפת, אני לא מגיע.
הייתי שמח שבאיזשהו שלב אני אגיע למצב שנוכל,
איך אומרים, לאכול את המנה העיקרית.
מה זה מנה עיקרית?
העיקרית זה ללמוד את זה בעומק יותר.
הנה, תוספות למשל, זה קצת נותן מטעמים.
ראשונים, אחרונים,
אין הזמן בעזרת השם. מטעמים אנחנו רק, איך אומרים,
איך קוראים לזה? נגיעות.
יש מושג כזה שנקרא נגיעות.
אתה לא מטעמם מטעמים, יש לנו מטעמים. כן, אבל אני מדבר ללמוד את זה מתוכן בפנים.
לא סתם להזכיר שיטות.
לא, לא, לא נקרא ללמוד, זה נקרא ל...
איך אומרים?
לדעת את דעתם, אבל ללמוד, לעיין בדברים היתר.
טוב.
נראה את רש״י קודם שנמשיך.
רש״י אומר,
מ״א עמוד א', חזרתי למ״א עמוד א', אני קורא את דברי רש״י בפנים.
המחם,
כן, מ״א עמוד א'. מ״א? כן. כן.
יש אם למקרא.
המחם,
קומקומוס של חמין.
לא, אני לא רגיש.
רש״י,
שורה שנייה מסוף דברי רש״י.
המחם, קומקומוס של חמין שפינהו.
כולם עד ניטין מפרש בגמרא.
רש״י לא נכנס לזה.
אומרים, אם אני כבר אפרש לך את הדברים,
אז אני אכנס פה לבעיה.
או כרמד אברמדנא או כאבייה.
כן?
במקום שהפשטות מורה יותר כדעת אחד מהם.
אז רש״י רואה נכון יותר לבאר
את הפשוט יותר בדברי המשנה.
אבל כאן
אין לו הכרח לכאן יותר מלכאן.
יכול להיות כרמד אברמדנא, יכול להיות כדעת אבייה.
מובן.
הקושי שבדבריו עד אברמדנא זה על לשון של המחם שפינהו.
הקושי שבדעת אבייה, שהוא מעמיד את המשנה, לא כהלכה, כדעת רבי יהודה.
אז מאחר ויש צד לכאן וצד לכאן, לכן עדיף רש״י לומר,
מפרש בגמרא.
אני לא אבאר את הדברים, תחכה לגמרא ותראה.
שואל את הגמרא, מהי קומה? מה זה קומקום?
אתה לא יודע מה זה קומקומו של חמים?
קומקום, קומקום. אתה מכיר מה זה קומקום?
כן, אנחנו עומדים קומקומו.
זה ראשון.
אתה רק שומע את הצעקה של הקומקום,
ולכן אתה מקיים בעצמך קומקום.
ככה קוראים לזה.
אתה מבין?
כנראה שיש קומקום קטן,
כן? שכנראה קוראים קומקום, והמחם נקרא קומקומוס.
פשטייס.
זהו, הלאה, הלאה.
מה יקום אמר? מה פינהו? מה היא לא ייתן?
והאדר אמר, אבל נותן.
כלומר, מה זה הלשון פינה?
ומה זה שהסתירה שבתחילה אמר לא ייתן, ובסוף הוא אמר, אבל נותן.
אבל לא מצרף.
כשכלי מתכות חם ונותן לתוכו צונן, מחזקים את הכלי.
וזוהי גמר מלאכת הצופים.
שרתיחת האור מפעפעתו.
זה קרוב להישבר.
האור גורם, והמים מצרפים פערפועיו.
אתם שומעים?
זה באמת פלא,
האם באמת
כשמחממים מים בכלי,
אז הכלי קרוב להישבר?
שיש בו איזושהי תכולה. אני מבין
שאם זה כלי ריק, אז אכן כך.
אם תניח, למשל,
זה מה שיצא הרבה פעמים מצבי בבית,
בטעות שכחו מחבט,
כן?
ולא הניחו בו כלום.
הדליקו,
שכחו להניח בתוכו את מה שצריך.
אז לפתע אתה רואה שכל המחבט בוער.
אין בו שמן, אין בו כלום.
אבל החום גרם למחבט,
איך אומרים, לעשן גדול, ואתה שומע קולות כאלה.
זה אם הוא ריק.
אבל אם הוא מלא,
אז החום פועל יותר בתכולה מאשר בגוף הכלי.
אז מה זה שרשי אומר שהחום מפעפע את הכלי וקרוב להישבר?
נדמה לי שראיתי אחד המפרשים אומר,
הרי לא ממלאים את הכלי עד הסוף.
הרי ישנו חלק מסוים שהוא פנוי ממשהו.
אז פעולת
הצירוף מתייחסת לחלק העליון שהוא היה ללא מים.
אתם יודעים מה אני אומר?
שזה מה זה עושה?
החום, הוא פועל בכל הכלי.
אבל מה?
בחלק שיש בו את המים,
אז זה פועל יותר במים.
המים גורמים מאידך,
שלא יגרום לכלי להישבר.
אבל החום הגדול מגיע לחלק העליון שבו אין מים.
ושם אין מים שירככו את החום הזה.
שם שייך פעולת הצירוף.
לגבי אותו חלק הנותר שבו אין מים.
מובן.
שפינה, הוא אומר רש״י, משמע שפינה הוא לעצמו מעל האור. מה זה לעצמו?
את גוף הכלי הוא פינה מעל האור. כך מבאר אביי את המשנה. מה שכתוב מחם שפינה הוא,
הכוונה שפינה את עצמו של המחם.
את גוף המחם, לא שפינה את התכולה, היינו את המים ממנו.
אלא את גוף המחם פינה מעל גבי האור ומניח אותו שלא על גבי האור.
מובן?
מהי עם לכת שירוף?
מהי עם לכת שירוף?
אז רשי באר את מה שבאר,
ומשמע מדבריו שהמלאכה בזה היא מכה בפטיש.
כי מתוך דברי רשי, משמע שכך היא גמר מלאכת הצורפין.
מה זה הלשון מזוהי גמר מלאכת הצורפין?
גמר מלאכת הצורפין פירושו כל פעולה שהיא גומרו של הכלי,
אם אדם עשה כלי,
אבל עדיין חסרה איזושהי פעולה שעדיין לא נעשתה בגוף הכלי כדי שיהיה ראוי לשימוש.
אם עשה את הפעולה האחרונה הזו בשבת,
חייב על זה משום מכה בפטיש. מכה בפטיש פירושו הפעולה האחרונה שנעשית בכלי להכשירו למלאכתו.
כאן, מהי הפעולה האחרונה בכלי מתכת שהיה קודם בכבשן?
מהי הפעולה האחרונה כדי שיראוי לשימוש?
הצירוף. היינו להניח אותו במים הצוננים.
זה מכה בפטיש.
וכן כתבו כמה מהראשונים מביאים כאן.
שזה הרעבד, הרידווה, מגיד מישנה גם כן מביא את העניין הזה.
הרעבד והראש והרידווה כמו רשי.
והרמב״ם כתב, הרמב״ם לומד
מצד סיבה אחרת.
שדרך לוטשי הברזל לחממו הרבה,
עד שיעשה גחלת.
כלומר,
מה זה גחלת? זאת אומרת, זה גחלת.
שרואים כעין
אדמומית של אש,
בגוף המתכת.
בברזל.
בדיוק, לוהט.
רואים את הלהט שבמתכת.
ומכבים אותו במים כדי לחוסמו.
סופקים אותו לשחור.
והעושה כן עובר משום תולדת מכבה.
מה עושה? זה לא בגלל מכה בפטיש,
אלא עובר על מכבה.
מה עושה?
כשהוא לוקח את המתכת הלוהטת
ומניח את זה בתוך
מים צוננים,
בזה הוא עובר על איסור מכבה.
תבוא ותגיד לי, מה מכבה? איזה מכבה?
מכבה, אני מבין, אם יש אש,
שייך לומר מכבה.
כאן זה חם.
אבל לא, אם זה הופך להיות כגחלת, זה לא...
לוהט
זה גם נקרא מכבה.
כך מסביר הרמב״ם.
אבל הקביעה הזאת הופכת את זה, זה מדאורייתא או מרבנן?
זה כמו אש, זה מדאורייתא או רבנן? מכבה זה מדאורייתא.
זה תולדת מכבה, אמנם לא אב. אני מדאיג חשמל ושם, אבל זה לא יש, אבל זה כמו ניצוץ.
זה בעצם... זה תולדה.
תולדה של מכבה.
במובן.
עכשיו יש פה שאלה.
אז יש מי שסובר,
זה לא מדאורייתא,
זה רק מרבנן.
מה יש?
גמרא במסכת יומה, הבאנו את זה קודם.
מה יהיה הדין עם הכהן הגדול שאמור לעבוד את כל עבודת יום הכיפורים?
הוא זקן, אדם זקן.
והלא, הדין אומר שכהן גדול היה טובל חמש טבילות ועשרה קידושים מיום הכיפורים.
הוא נכנס למקווה חמש פעמים,
כאשר משנהו ממגדי,
מבגדיו לבגדי זהב, ומבגדי זעם ולבגדי לבן, ושוב ממגדי לבן למגדי זהב, ושוב, וכן הלאה והלאה. חמש פעמים, הוא טובל חמש, הוא כל פעם חמש טובל כמה פעמים. לא.
בכל פעם שהוא אמור להחליף את הבגדים,
אז הוא טובל,
ולפני כל טבילה עושה קידוש ידיים ורגליים, ושוב אחר הטבילה עושה קידוש ידיים ורגליים. זה חמש סבבים, חמש סבבים. חמש טבילות, שבכל טבילה יש קידוש מקודם וקידוש אחר כך.
כן.
אז כתוב שם שאם הכהן הגדול היה זקן או איסטיניס,
הוא לא יכול לסבול את הצינה שבמקווה,
היו מחממים עבורו מהערב יום הכיפורים עששיות של ברזל.
כלומר, גושי ברזל,
מחממים אותם היטב מקודם יום הכיפורים,
והחום עדיין שמור בתוכה.
למחרת מטילין אותם למקווה כדי להפשיר את המים
ויוכל לטבול בהם.
הגמרא שם שואלת... זה מישהו מחבק.
הגמרא שם שואלת,
והלו בזמן שמטילין את העששיות הרותחות לתוך המים, הוא מצרף את העששיות.
נכון שהוא מתכוון לחמם את המים,
אבל בעקיפין הוא גורם לצרף את העששיות הזו,
הללו שנופלות למקווה,
שמפילים אותם למקווה. פה הוא הוציא מהאש ישר והכניס למען רוקחים.
פה הם לא הכניסו ישר למען רוקחים. מה זה משנה, אבל החום שבתוכם... לא אותו חום כמו רוקח, אולי... תתבונן טוב, תתבונן טוב.
לדעת הרמב״ם, אני מסכים איתך. לדעת הרמב״ם, אני מסכים איתך.
אולי אין פה מכבה.
כיוון שהמצב הזה של הלעץ שהיה באותן העששיות כבר עבר מהם.
מה אמרת? הוא חושב שזה 60 מעלות, אז הם עומדים פחות.
יכול להיות, אני יכול איכשהו להסכים איתך. היד לא תולדת. שים לב, שים לב.
אבל,
אבל אם הסברה היא,
בגלל שזה מחזק את הכלי, כמו שאמר רשי,
מצד מקה בפטיש,
אז החום עצור בתוך העששיות הללו בצורה לא רגילה.
גם אם חיממו אותם קודם עם הכיפורים,
אבל כשמטילים את זה, כשהוא בא לטבול,
עבר הרבה שעות מאז חיממו אותם עד שמטילים אותם למקווה,
אבל עדיין החום בהם כל כך גדול,
שיכולנו לחמם את צמא המקווה הצוננים.
ומילא שאלה הגמרא, נכון אומנם שהוא לא מתכוון לצרף את העששיות,
אלא כוונתם לכוונת זה שמשליך את העששיות רק לחמם את המים שבמקווה,
אבל על כל פנים הוא מצרף את הכלי, את העששיות הללו.
נו, אז איך מותר?
צרף, צרף.
זה פעולת צירוף, כן.
זה לא פעולת צירוף. מה?
לא, לא, מה פתאום?
צירוף מדובר בכלי מתכת,
לא בחרס.
מותר כי הוא לא רוצה לצרף את העששיות, הוא מתכוון לחמם את המים. אז מה יש אם הוא לא מתכוון?
אז בואו נראה, מה שאתה אומר, אביה מתרץ. אביה מתרץ
זה דבר שאינו מתכוון.
אומר רש״י,
גם לפי רבי יהודה שאומר דבר שאינו מתכוון אסור,
זה הכל אם המלאכה היא מלאכה דאורייתא. כלומר, מלאכה כזו שאם הוא היה מתכוון זה היה איסור דאורייתא,
אומר רבי יהודה, אם הוא לא מתכוון אסור.
אבל במלאכה כזו שגם אם הוא יתכוון זה רק מאיסור דרבנן,
פה אם הוא לא מתכוון גם רבי יהודה יודע שיהיה מותר.
אומר רש״י שהצירוף כאן זה רק דרבנן
ולא צירוף דאורייתא.
ולמה באמת זה כך?
אז
יש
רבי שמואל אומר, זה רבי שמואל דבר שזה לא יותר מתקבל מותאר, נכון? כן.
זה ברור, אבל שם הגמרא מתרצת
שגם לפי רבי יהודה זה יסתדר.
גם לפי רבי יהודה זה יסתדר.
גם לפי רבי יהודה שסובר שדבר שאינו מתכוון אסור,
אבל שם מאחר וגם לשקר רבי יהודה כל דבר שאינו מתכוון זה רק אסור מדרבנן,
כל דבר שאינו מתכוון אסור זה רק ב...
איסור דהוריתא, אבל לא בישרוד רבנן. לכן התירו.
כן, אז למה אין פה שזה רבי שמעון? למה צריכים להצליח את זה לרבנן שימעון?
למה צריכים להצליח את זה לרבנן?
יפה, שאלה טובה.
וזה, למה יש התוספות בשערים?
למה צריך להגיע לזה? לפי רש״י,
תגיד, מכיוון שזה רבנן, הוא אומר רבנן,
אין, לא צריך להבין את זה כמו רבי שמעון.
עוד יותר,
הבעיה עצמו, מה הבעיה אומר?
שלפי רבי יהודה אסור.
מרחב שפינה ממנו מים חמים,
לא ייתן לתוכו מים כל עיקר, מפני שמצרף.
רבי יהודה עידה, אמרתי דבר שאינו מתכוון.
מה? אסור, נכון? ככה אומר רבייה.
איך זה מסתדר?
לשיטת רשי,
שסובר שבצירוף שיעוד רבנן אין איסור באופן שהוא לא מתכוון גם לפי רבי יהודה,
אז איך פה הבעיה אומרת שאסור? בגלל שזה דעת רבי יהודה.
הלוא בצירוף שיעוד רבנה צריך להיות מותר גם לדעת רבי יהודה.
השאלה מובנת?
אבל התוספות
ששאלו את השאלה,
איך זה מסתדר?
מצד אחד,
משמע מכמה וכמה ראשונים, וגם מרשי,
שיש איסור דאורייתא
בשירוף כלי.
ופה, בעשישות של ברזל,
רשי בעצמו מבאר שזה מדרבנן, מה ההבדל?
אומרים לתוספות, אם הוא כלי,
אם
זה כלי,
היינו, מיועד לשימוש כלשהו,
יש לו צורה מסוימת שבזה משתמשים בו,
כשהוא כלי, אז הצירוף בו הוא דאורייתא.
אבל כן זה עשישיון של ברזל, זה יכול להיות אפילו ברזל גולמי,
מתכת גולמית,
שבסך הכל חיממו אותה היתר.
פה, גם אם זה יצרף, אבל עדיין זה לא כלי.
אין בזה שימוש.
לכן באופן שכזה, הצירוף אינו אלא מדרבנן.
זאת אומרת, זה מגיע לפטיש, זה ה...
זה אם זה כלי.
זה כלי. בדיוק.
זה גופת עוסקות מתרצים. אבל מתכות זה לא כלי, אגב. בשיטת רשי, בדיוק. רגע, השיטה שזה מצרף, זה ייצור.
דאורייתא.
אבל לא בעשישו של ברזל.
בסדר, אבל אין שום שישו של ברזל. אז אמרתי, לפי רשי, זה מכיר בפטיש, שהרמב״ם אומר מכבה.
הרמב״ם אומר מה, מכבה? מכבה.
כן. אם זה מכבה, אז זה כבר לא משנה מכבה, אם זה מכבה, זה כבר לא משנה.
כן, אז אין לכם למי, יש מקום לשאול.
כלומר שהעששיות הללו,
גם הרמב״ם ביהודי זר לא מכבה.
מכיוון שבשביל שיהיה מכבה צריך שיהפוך להיות גחלת.
כאן מסתבר בעששיות הללו,
הדרגה הזו של להיות גחלת כבר פגה כשמטילים את העששיות בתוך המקווה.
הלוא מתי היו מחממים אותה?
קודם יום הכיפורים,
נכון?
מתי היו מטילים את העששיות הללו, בתוך המקווה?
רק בסמוך לעבודה.
כן?
בסמוך לעלות השחר,
שאז מתחילה עבודת הכהן הגדול.
כי מה המטרה?
עשו פעם זה יצטנן, מה הרווחנו?
מחפשים שבשעה שהוא טובל זה יהיה חם,
אבל אם יתירו יותר מקודם, אז זה יתקרר, מה הרווחנו?
בקיצר, לא חייבים לפרש כמו שאתה אומר,
שכדי לומר שיש בו מכבה,
יכול להיות שהרמב״ם יודה שבאופן הזה כבר לא יהיה מכבה.
כי רק באופן שזה הופך להיות לוהט, כגחלת,
אז במה שהוא שם את זה במים זה מכבה.
אבל אם זה כבר עבר המצב הזה,
זה כבר לא לוהט,
לא גחלת, אז אין פה מכבה.
אז מה שנשאר רק, איסור דרבאונון. נראה כמצרף.
מה זה צריך להיות? ממש לוהט, לוהט, לוהט? כן, כך אומר הרמב״ם.
אז מה, אז הקומקום הזה ממש טוער?
עד שזה יגחלת.
מי אמר שהוא מדבר פה על הקומקום?
הוא מדבר על הכלל, הצירוף האורגינל. לא, אבל בסדר, תאמרו שאתה אומר בצרף ואתה לפי הרמב״ם. לכן אני אומר שהרמב״ם פה יודה שזה לא מצד מכבה.
זה גוף שאני מדבר.
שפה לא צריך לומר מכבה. אז מה זה המצרף?
משהו מדרבנו.
שלא ייראה כמצרף אולי.
כן, כך צריך להגיד לשיטת הרמב״ם.
על כל פנים,
אז רש״י אוחז שצירוף של עששיות של ברזל
זה דרבונו.
ואילו התוספות אוחזים,
תוספות אוחזים שצירוף הוא דאורייתא,
אין הבדל בין עששיות לבין לא עששיות,
זה דאורייתא.
עליך אתה מפרשים?
מה? עליך במקדש?
או,
תוספות מפרשים,
שמה זה שהטילו אותם במקדש?
התשובה היא פשוטה.
גם רבי יהודה שאומר דבר שאינו מתכוון, אסור,
זה הכל אוסור מדרבנון.
מדאורייתא אין איסור.
למה? כי בשבת צריך שיהיה מלאכת מחשבת כדי שיהיה אסור מדאורייתא.
גם רבי יהודה מודה,
גם אם...
מכל התורה כולה סובר רבי יהודה שדבר שאינו מתכוון.
אסור מדאורייתא.
אתם שומעים?
אבל בשבת הוא יודע שזה רק אסור מדאורייתא.
למה?
אומר רבי יהודה,
זה לא מלאכת מחשבת?
אז מה פתאום שיהיה אסור מדאורייתא?
אבל אמרנו לא שם, שיהיה עוד פעם מלאכות רבה גם במקדש.
לא עוד עניין.
אז על זה אמרו שבמלאכות האלה היא, תראו,
אין שיבוש במקדוש.
הינוך אין עמי. לא כל שיבושים, לא כל השבותים,
לא כל אישורי דרבנו נתירו במקדוש.
יש על זה תוספות בהמשך, בדף צדיק ג' או ד' או צדיק ב', מה? בהמשך.
אבל כאן ראו צורך להתיר.
למה ראו צורך להתיר?
כי יש פה עניין חשוב מאוד של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.
תאר לך המסכן הזה יצטנן כתוצאה מזה,
אם הוא אדם איסטיניסט,
והוא יצטנן, אם כוח זה לא יוכל לעבוד.
כל הכפרה של כל עם ישראל תלויה בעבודתו של הכהן הגדול.
אתה מבין?
יש דברים שזה לא רק התירו דאורייתא,
יש דברים שזה מצווה לעשות.
אני מדבר באופן שאין פה מצווה מפורשת.
אז השאלה היא, כשחז״ל באו ואסרו דרבנון,
האם הם אסרו את זה בכל מקום, גם במקדוש או לא?
אז התשובה,
ישנם איסור דרבנון שהתירו במקדוש.
זה חמם.
התירו להטיל את העששיות של ברזל,
בכלל שהוא לא מתכוון לצרף אותן,
אלא מתכוון רק לחמם את המים.
ומאחר שהוא לא מתכוון,
גם לפי רבי יהודה שזה אסור, רק אסור מדרבנון.
אז אם רק אסור מדרבנון,
אין שום זמן מקדוש,
התירו את זה.
פשטייסטמיר, אתה מבין מה אני אומר?
זהו זה.
זה מה שכתוב.
עכשיו,
השאלה היא, כאן כשהוא מצרף, זה פסיק רשע או לא פסיק רשע? איך ביארנו?
זה פסיק רשע או לא פסיק רשע?
כשהוא לוקח את המלחם הזה, שאין בו מים.
המלחם היה רותח
ושופק לתוכו מים צוננים.
זה ודאי מצרף את הכלי או לא ודאי מצרף את הכלי?
לא, לא. אמרת שאלה ודאי.
ודאי. אז תוספות אומרים, לא ייתכן לומר שזה ודאי, משום שאם ככה, למה לפי רבי שמעון מותר?
הגמרא שאלה, אבל, מצרף,
מה ענתה הגמרא?
רבי שמעון אמר דבר שלנו, מתכוון, מותר.
אם זה היה, ודאי שיהיה מצערף.
זה לא יועיל לפי רבי שמעון, כי רבי שמעון מודה בפסיק רשע, שזה אסור.
אז מה הכוונה?
כוונה, כוונות, בסדר, אם לא, לפי רבי שמעון, אפשר... מותר. מותר. אבל חייבים לומר שזה לא פסיק רשע.
כי אם זה פסיק רשע לא היה מועיל, לא אמר שהוא לא מתכוון.
למה? הרבי מודה מתייחס לתאריך הצפוני, שאם הייתה חשבה אחת,
מה זה והלא מצערף? תוספות אומר, והלא מצערף הכוונה, והלא שמע מצרפו.
אה, שמע. ככה. זה תלוי, זה תלוי, במה זה תלוי?
בחור, במה זה תלוי? הרי אם אני לא אחשוב... זאת אומרת, בוננטו,
בפשטות אנחנו הסברנו אתמול,
אגיד לך את האמת,
בפשטות אנחנו הסברנו אתמול
שמי אמר שזה הגיע לחום כזה שהמים הצוננים שייפלו אחר כך לתוכו יצורף את הכלי.
אבל אנחנו אמרנו... אולי זה דרגת חום.
אבל אנחנו אמרנו שפסיק רשע שאתה לא יודע במציאות.
או, או, או. פסיק רשע. אם זו שאלה שאתה לא יודע, מה זה יעזור?
הלוא על הצד,
אם זה נובע מצד המציאות, שייתכן שלא תהיה, מילא.
אבל אם זה חסרון ידיעה בלבד, אם זה חסרון ידיעה בלבד, אז לא.
יפה מאוד.
אשרנו בטוב חלקנו. יש פה תלמידים שיגדלו להיות תלמידי חכמים.
אז אני אגיד לכם,
הבאנו אתמול את דעת התא הזאת. אתם זוכרים?
התא זאת אומרת, מה יהיה הדין אם יש תיבה?
ובתיבה יש חלון
פתוח
והוא רוצה לסגור את החלון.
הוא לא יודע, אולי יש בתוך התיבה זבובים.
אז אני בטעות אמרתי לכם אתמול שהתא זאת אוסר. זה טעות, טעיתי.
התא זאת מתירה.
התא זאת אומרת,
נכון שאם יש פה זבובים,
אז הוא צד את הזבובים על ידי שהוא יסגור את החלון.
נכון? אולי הייתה לו כוונה. אבל אין לו כוונה.
יש פה ספק פסיק רישא.
הוא לא יודע.
ספק במציאות.
אבל זה ספק מדאורייתא?
אם זה מדאורייתא, זה להחמיר. חייב להיות, חייב. אז אתה חייב או אתה חייב להחמיר או אתה חייב? זה לא מדאורייתא. לא.
זה גוף הוויכוח.
לפי התז יוצא שאין פה איסור דאורייתא.
אתה מבין?
כי ההגדרה הזו של פסיק רשע, היא קריטית. ההגדרה של פסיק רשע זה הכל באופן שהעושה יודע שאכן המצב הזה קיים.
הוצאה ודאי תהיה.
אבל במקום שהעושה את הפעולה לא יודע בוודאות שזה יהיה,
כי הוא לא יודע אם יש שם זבובים או לא. אבל זה שוגג,
אבל זה עדיין סוג של אמרה.
לא. יש שוגג, יש מילים, יש גם מילים ויש... לא, לא, לא, לא.
אומר הטז, אומר הטז,
אומר הטז,
לא אכפת לי עכשיו, אם יש שם זבובים אז הוא בוודאי יצעד אותם.
אבל זה גופה, מאחר שהבן אדם שעושה הוא לא יודע,
אז הוא לא מתכוון.
הוא לא מתכוון לצוד.
אם הוא היה יודע שיש שם זבובים,
אז הוא לא יכול לשחק אותה ולומר, תשמע,
אני לא מתכוון.
מה זה אתה לא מתכוון? אבל אתה יודע שעל ידי סגירת החלון,
אתה תצוד את אותם זבובים.
אבל באופן שהוא לא יודע,
אז לכן אני סומך הלאה ומאמין לו שהוא לא מתכוון, ודי בזה. הוא נקרא, אני לא מתכוון.
הוא לא קצת אותם כי הוא צריך לצוד גם בתוך החדר בצורה. לא, לא, לא. לא, לא. מדובר פה במצב כזה שבאמת זה צידה גמורה,
זה מקום קטן שלא יוכלו להימלט ממנו
לאחר שהוא... זה לא נקרא צידה.
שלושים. לא, לא, זה לא נקרא צידה. יש לך צידה. לא, זה לא נקרא צידה. נו, אל תלעג מאיתנו.
צריך לדעת גבול, אתה מבין?
אפילו צבי, פה,
בבית המזרש הגדול הזה,
צבי לא יהיה לצעוד בשביל שכל מקום שאתה תבוא אליו, הוא יברח.
אבל אם זה מקום קטן, שבשכיה אחת אתה יכול לתפוס אותו,
אז בעצם סגירתו של אותו חדר,
זה כבר די כדי שנאמר שאתה צד אותו דבר.
אתה מבין?
הוא, יואי, יואי, כשהזמן בורח.
זהו, זה הטז.
אבל יש שיטה שמוכיחה לא כך.
הרב קיבי איגר
מביא ראייה מהרמה שזה אסור.
גם אם אתה לא יודע,
אי ידיעה שלך זה לא מוריד את זה מדרגת פסיק רשע,
אלא זה נשאר ספק פסיק רשע.
אז הוא כואב כמו רבי יהודה. הרמה מביא ביורה דעה סימן פז,
כן?
בשם שיטה מסוימת, יש אומרים.
אסור לחטות באש שתחת קדרה של נוכרי.
אתה רואה קדרה של גוי, סיר של גוי.
אתה רוצה לחטות באש,
אסור לך לחטות.
לחטות בגחלים.
אתה שומע?
מותר לך להדליק אש מתחת קדרה של נוכרי או לא?
במילים אחרות.
אומר רמה,
מביא שיטה שזה אסור. למה?
אולי בתוך הקדרה יש בשר, אולי בתוך הקדרה יש בשר וחלב.
נמצא שהוא מבשל, לא גורם, זה נקרא מבשל. איך היא פעולת בישול?
כאשר אתה מדליק אש מתחת גדירה שיש בה בשר בחלב, זה בישול.
ואחד מייסורי בשר בחלב,
זה בישול. לא מבשל. אבל אם הוא לא יודע שאין שמה... מדובר באופן ש...
פה מדובר שהוא לא יודע.
הוא לא יודע.
הוא אומר למה, אסור לחתות בגחליק, וזה נקרא שאתה מבשל את הגדירה. ושמה יש בגדירה בשר וחלב.
ספק.
נכון?
אם יש, אז זה ודאי יהיה.
אם יש, אז זה ודאי יהיה.
אם יש, אז ודאי יהיה.
זה נכון.
אבל אם אין,
אז אין פה בישול.
נו, זה מותר או אסור?
אומר הרמ״ה, אסור.
כי יכול להיות שיש.
ואם יש, אז בוודאי אתה מבשל.
אז די בזה כדי לאסור.
אז אם לא כמו התז,
כי אתה זמר,
לא אכפת לי שהספק הוא בגלל הידיעה שלך.
העצם זה שאתה לא יודע, זה מספיק סיבה כדי להתיר ממנו, הוא מתכוון.
אבל פטיבי עגל, מה אומר? מביא רעיה מהרמ״ש, זה לא כך.
למה הוא מתכוון? מה הוא מתכוון?
זה לבשל.
הוא מתכוון לבשל את מה?
לא את הבשר בחלב.
הוא מתכוון לחתות בגחלים,
זה לא לבשל את הבשר בחלב.
אלא מה?
אני אומר ככה, אבל יכול להיות שיש פה בשר בחלב.
על הצד שאתמו בשר בחלב, אז זה ודאי יבשל את הבשר בחלב. זה נוכרי, אז הם לא הולכים לפי אופן. נכון, אבל אין ספק.
אז האי דעה שלך, האי דעה שלך זה לא מתיר.
מה זאת אומרת, הוא לא מתכוון?
הוא עכשיו מתכוון לגוי, הוא מתכוון לגוי, הגוי רעב,
הוא מרחם על הגוי שיאכל. אבל הוא לא מתכוון לבשל את הבשר בחלב, הוא מתכוון לבשל... הגוי שיאכל, אוכל. נכון.
אני מתכוון לבשל את המסע וחלב הזה שיאכל החורים
אבל הוא לא יודע
אבל הוא מתכוון לבשל, הוא מתכוון לבשל את מה?
את הבשר בחלב?
הוא מתכוון לבשל.
הוא מתכוון,
אתה צריך לקרב תספק שיש שם בשר וגאורייתא אז אתה חייב להחמיר
אולי, אתה יודע מה, יכול להיות שהוא אפילו לא מתכוון לבשל.
מדובר פה באופן שהוא רוצה לחטות באש, אבל אין לו כוונה לבשל.
הוא מתכוון רק לשחק עם האש, הוא נהנה לשחק עם הגחלים.
גם זה הסוף.
אולי במקרה שאתה, שאמרנו קודם, אולי אתה צודק. במקרה שהוא מתכוון לבשל,
אז לא שייך לבוא ולומר, אני לא מתכוון.
זה מה שאתה מתכוון, אתה מתכוון לבשל, כמו שאתה אומר.
אבל אם הוא מתכוון סתם לחטות בגחלים,
לשם הנאה גרדא,
אז פה לכאורה היה מקום לבוא ולומר, אינו, לא מתכוון לבשל.
אז בעצם הדבר שיכול להיות פה בשר בחלב...
הפעולה כתוצאה מזה שאפילו לא התכוון. אז זה נקרא בישול.
מובן?
מה בדיוק נקודת המחלוקת בין שניהם?
אתם שומעים?
מבאר את זה אחד מהאחרונים,
הוא אומר כך,
רבי שמואל רוזובסקי,
הוא היה ראש שיבי בפוניבייז',
הוא מסביר כך,
למה באמת פסיק רשע זה אסור?
ולמה אין מתכוון מותר?
לפי רב שמעון.
יש מקום לומר ככה,
למה אין מתכוון מותר? אתה יודע למה?
התורה לא אסרה פעולה כזו שהוא לא מתכוון אליה.
כמו שאמר לנו הריטבה,
צריך מלאכת מחשבת בשבת,
ומזה למדו לכל התורה כולה שצריך שיהיה מלאכה עם כוונה. מלאכה בלי כוונה זה לא מלאכה.
דקה!
דקה!
אז מה השתנה פה כשזה פסיק רשע?
אז הביאו, כשזה פסיק רשע, הוא לא יכול לומר שהוא לא מתכוון.
כי הוא ודאי, כי הוא ודאי מתכוון.
העצם ההדיעה. העצם ההדיעה. אז ממילא לפי זה יוצא,
שרק כשהוא יודע שזה ודאי יהיה,
אז אני אומר, זה הופך אותו למתכוון.
כי הוא יודע שזה יהיה.
כשהוא יודע בוודאי שתהיה התוצאה של האב מלאכה, של האיסור,
אז הוא ודאי מתכוון.
מה זה אומרים?
פעם בלמדו פה, הוא יודע בוודאי שיקרה. שמה יקרה? התוצאה, עוד פעם, עוד פעם, התוצאה.
למשל, בפעולה הזו של הצידה של הזבובים.
אם הוא יודע שאין שם זבובים,
הוא יכול לומר, לא, לא, אני מתכוון רק לסגור את החלון, אני לא מתכוון לצור את הזבובים.
אז תגיד לי לו פתיחת מקריית. תענה לי, תענה לי, אל תשאל אותי שאלות ממקום אחר. קודם כל נתמקד כאן, ואחר כך תראה את התוצאות הלאה.
באופן שיש תיבה עם זבובים,
והוא סוגר את החלון,
הוא יכול לבוא לשחק אותם ולהגיד תשמע, אני לא מתכוון.
אני לא מתכוון.
נכון, אני מתכוון עם משהו אחר. יפה. על זה אמרו שקריית אף אחד, אדם חותך ראש תרנגול.
אני לא מתכוון לי שימות.
אני רק חותך את הראש, אבל אני לא מתכוון לי שימות.
אבל מה הוא צריכה אם יוצא לו דן או לא? מה הצבע של אדם? הוא לא מתכוון.
רציתי
רק פשוט לשנות את השעון המעורר, אתם יודעים שהיה מישהו שהיה אתן לגול שמעורר אותו והפריע לשכן
ואז הוא בא, אותו שכן סובב את הראש ומתן לגול, אומר לו מה, מה עשית פה, הרגת אותו, אבל לא, לא, אני התכוונתי רק בשביל להחליף את השעה. אבל לא מתכוון לפסיק רשע לשני דברים שונים. להחליף את השעה בלבד, לא יותר מזה. אבל לא מתכוון לפסיק רשע לשני דברים שונים.
אדם יכול לא להתכוון בפסיק רשע ולא להתכוון ולא בפסיק רשע. אתה צריך לדעת דבר אחד,
מה עושה הפסיק רשע? למה פסיק רשע זה אסור?
בוודאי. כי הפעולה היא ודאית, מה שהיא... אז אומר הטז, כך מבאר,
כך ביאור הדברים לפי הטז.
מאחר והוא יודע שזה ודאי קיים,
הוא לא יכול לומר אני לא מתכוון,
אתה יודע בוודאי שזה יהיה.
אשר על כן,
זה דווקא אם הוא יודע.
אבל אם הוא לא יודע,
יכול להיות שיש פה זבובים, יכול להיות שלא,
אז זה עדיין יתאר בגלל זה אני לא מתכוון, כי הוא לא יודע.
לכן יהיה מותר, זה הכל לפי הטז.
אם הבנתי נכון, להפסיק רשע, מבטל את הכוונה. לא מעניין הכוונה עוד. זה לפי הטז.
אבל לפי הרמה שמזה דייקנו לאסור עוד לא כודעת הטז,
בגלל שהוא סובר שהאינו מתכוון למה מותר.
אינו מתכוון למה מותר, בגלל שזה שתי פעולות שונות. הוא עושה פעולה אחת ונגרמת תוצאה אחרת.
התוצאה היא לא שייכת אליו.
למה אינו מתכוון מותר?
כי הפעולה הזו היא פעולת היתר.
היי אתה אומר, אבל יכול להיות שיהיה לזה תוצאה של איסור,
זה לא קשור אליי.
כי מאחר וזה לא ודאי שיהיה,
זה לא נקרא שאני עשיתי את הפעולה ההיא.
כי זה לא ודאי שיהיה, אז עשיתי את הפעולת ההיא הטל בלבד.
אבל במקום,
אומר שמואר רזובסקי, אבל במקום
שזה ודאי יהיה, זה פסיק רשע,
אז זה כאילו טמון בעצם הפעולה שלך.
כי מאחר שהפעולה שלך גוררת בהכרח את התוצאה,
אז זה נקרא שאתה עושה פעולת איסור. אבל זה לא מלאכת מחשבת.
ממילא, אבל זה לא מלאכת מחשבת. אדם מדליק את המתג של החשמל.
מה התוצאה?
שנדלק האש.
אני יודע מה, יש פה איזושהי להבה מסוימת, נכון?
לא תבערו אץ בכל מושבותיכם ביום השבת.
הוא עובר פה על האיסור.
למה? כי על ידי הדלקת המתג אתה... זה לא יכול להיות של אש, זה לא יכול להיות. הפעולה הזו היא גורמת ודאי לתוצאה.
אז בעצם פעולת
העלאת המתג, אתה מדליק, אתה מבעיר אש.
ממילא, תן לי לגמור, ממילא כשיש פה ספק בגלל שהוא לא יודע אם יש או לא זה נשאר כמו כל ספק איסור דאורייתא
משום שעל הצד שיש פה זבובים
אז זה ודאי שיהיה פה כתוצאה מהפעולת סגירת החלונית פוצדה
אלא מה? הוא לא יודע
הוא לא יודע, זה נשאר ספק איסור בלבד
ספק איסור דאורייתא
צריך להחמיר ולאסור כמו כל ספק איסור.
שוב,
לפי הרמה ההסבר הוא באינו מתכוון
מאחר והתוצאה של האיסור היא לא בהכרח מכוח פעולת ההיתר,
אז זה לא נקרא שהוא עשה את פעולת האיסור, הוא עשה רק את פעולת ההיתר.
אבל באופן שוודאי שיהיה,
אז זה נקרא שהפעולה הראשונית נקראת פעולת איסור,
כי היא גוררת בהכרח את פעולת האיסור.
ממילא במקום שהוא מסופק,
למה הוא מסופק?
בגלל שהוא לא יודע,
אז זה נשאר כמו כל ספק איסור.
אולי בפעולתו הוא גורר בהכרח את התוצאה הזו של האיסור.
אז זה כמו כל ספק איסור, שאמרינן ספק דאורייתא לחומרא.
הוא לא יודע שזה בוודאות מצלף,
על זה הוא נשאל וככה נפסקה עליו. עכשיו, השאלה היא איך זה מסתדר עם הגמרא כאן.
כאן, כמו ששאל אותי קודם רונן, מי שאל אותי? רונן או אתה? אני כבר לא זוכר.
מה זה עוזר לי?
אבל יש פה רק ספק ידיעה בלבד.
נכון? שאלתם אותי, אבל הוא לא יודע.
מה זה עוזר לו? לא יודע, אבל על הצד שהוא מצרף.
על הצד שיש פה דרגת חום גדולה וזה יצרף.
אז זה יכול להיות אסור לפי הרמה.
אז מה זה עוזר לי לומר דבר שאני לא מתכוון מותר?
אין ספק איסור.
טוב,
אז אני אשאיר את זה בשאלה, אני לא רוצה לסבך אתכם מדי.
מה?
אבל איך הם יבערו פה את הגמרא?
הרב, יש בלכת מחשבת, אם הוא לא חשב על זה, מה אכפת לי? אתה אומר לדעתי, טוב, בסדר, אבל אם הוא רוצה להצמיד את הארון לקיר,
והאשר לא מתן, ובוודאי שעכשיו ידע לקרות.
הוא לא מעניין אותו אם ידע לקרות, עכשיו יום-יום, לא אכפת לו אם ידע לקרות, הוא רוצה להצמיד את הארון לקיר.
זה מה שמעניין אותו.
אתה צריך לדעת להבדיל בין אם יש חיבור
של פעולה שהאדם עושה לבין התוצאה,
לבין אם אין חיבור.
פה בזה שהוא
מעביר את הארון,
מעביר את הארון,
זה גם
גדר של מתעסק הוא בכלל לא התכוון לעשות את פעולתו, הוא לא התכוון לעשות את ההעלאה, אתה לא שומע
את הפעולה עצמו הוא לא התכוון לעשות, שהוא התכוון לעשות את הפעולה, תתבונן טוב, כשהוא מתכוון לעשות את הפעולה שמכוחה נגרר כתוצאה מזה פעולת האיסור,
אז אני אומר שזה נקרא שהוא עושה פעולת איסור בעצם הפעולה הזו של העלאת המתג,
פה הוא בכלל לא התכוון לעשות את פעולת העלאת המתג,
זה גדר שהוא מתעסק, אדם שנשען,
ואבטעות
הוא חורש הדניק.
זה גדל של מתעסק, הוא בכלל לא התכוון לעשות את הפעולה הזו. לא רק אם הוא מתכוון,
הוא התכוון לעשות משהו אחר, היא יצאה דבר אחר בכלל. -אמה עכשיו כשהאדם קר לו? כשהוא מתכוון, כשהוא מתכוון... טוב, תקשיב. -הוא בתקציב... קר לו, הרב, קר לו. הבן האדם קר לו,
הוא סוגר את החלון.
בא אותה מישהו זה,
כשהוא ביקש לפסיקה של שנות התרבים, הוא לא התכוון לקרוא את הזבובים. זה לא מלכת מחשבת. קר לו, לבן אדם קר לו. זה אותו דבר, שפועל עושה את הדבר שאני מתכוון לו. מה אתה רוצה?
אבל אם זה פסיק רשא...
מה זה משנה? אבל אם זה פסיק רשא, זה לא יעזור.
שוב,
אם בוודאי הדבר שזה ניצוד, אתה צריך לדעת.
אתה תופס זבובים, זבובים לא שייך במקרה הזה.
כי זבובים לא יהיו ניצודים,
גם אפילו בחדר הרבה יותר קטן מפה.
אני מדבר באופן, למשל, שזה חדר קטן, ויש שם צבי, נגיד.
איזה בעל חי,
שאתה יכול לתפוס אותו על ידי שאתה סוגר את הדלת.
אתה התכוונת בסגירת הדלת, רק שלא ייכנס קור לתוך החדר.
אבל בתכלס,
על ידי זה אתה צעת את הצבי, כי הצבי אין לו מקום איפה לצאת.
אתה מבין?
פה ודאי שיעשה. זה שלא חשבת, היית צר לחשוב על זה, זה מה שאומר. לא, לא, לא, לא. היית צר לחשוב על זה שזה מה שזה יגע.
עכשיו.
הרב.
מה?
נעשה מתחק מודרה.
לגבי עונש, ככה או ככה הוא מקבל. אם הוא יתכוון להדליק את המתג,
או לא יתכוון להדליק, או נשאר ככה או ככה, לגבי העונש יש שונה.
מתעסק זה לא.
מה זאת אומרת?
במתעסק הוא לא חייב כלום.
מה, נשאר על הזה? נשאר כלום, כלום, כלום? זה כמו פרשמטיה ומלאכה.
פרשמטיה וכלגן המובן. זה לא...
אבל כלום אפילו לא. על שוגג אדם חייב כפרה.
מה זה שוגג?
שהוא התכוון לפעולה, רק לא ידע שזה אסור.
והוא בכלל לא התכוון לפעולה.
אה, אם הדליק את האור בשבת בתוך שיר חיימי, דחף, הוא הדליק. מה זה, שלכך זה שוגג.
אבל אם הוא לא, אבל לא הייתי מתכוון להדליק בכלל.
הוא לא התכוון בכלל להדליק. זה לא, הוא לא נקשב.
אם מישהו דחף אותך, נשענת על שיר חיימי. אפשר, אפשר. שמואל, אפשר שתוציא את זה? סליחה.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.