מפחיד מפחיד מפחיד | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויירא יעקב מאוד ויצר לו ויחץ את העם אשר איתו.

כאשר יעקב התכונן לפגוש את עשיו

הוא חילק את משפחתו.

התורה מפרטת את פרטי החלוקה

כיצד חילק את מחנהו.

באיזה סדר ניגשו להשתחוות לעשיו

ומה היו תוצאות הפגישה.

חכמים זיכרונם לברכה העירו על שינוי הסדר בשני הפסוקים אשר לפנינו

ותיגשנה שפחות ואת ילדיהן

ותיגש גם לאב ילדיה וישתחו.

ואחר ניגש יוסף ורחל

וישתחוו.

ולפי הרגיל

צריך לכתוב ואחר ניגשה רחל ויוסף.

למה כתוב ואחר ניגש יוסף ורחל?

האם צריכה להיזכר לפני יוצאי חלציה?

ואמרו על זה שבאמת האם צריכה לצאת ראשונה מפני כבודה.

ברם מפאת סיבה קדמה בן לפני האם.

מה הייתה הסיבה שגרמה ליוסף לצאת לפני אמו?

נצייר לעצמנו.

אם נהיה חס ושלום נתונים במצב של סכנה,

ובכדי למנוע את עצמנו מהסכנה הזאת,

נצטרך לעשות איזו פעולה.

ופעולה זאת צריכה להיעשות באופן בהול מאוד.

האם יעלה על מחשבתנו אז לכבד מישהו?

לתת כבוד לאם

או למישהו מבוגר ביותר?

יש סכנה וצריכים לעשות פעולה

חפוזה,

בהולה.

עכשיו זה זמן לסדר את סדרי הכבוד.

עכשיו רוצים להציל.

אבל חכמים זיכרונם לברכה ברום השגותיהם הרוחניות הצהירו

שאף במצב כזה יש צורך לכבד את האם.

שהרי אמו היא

והבן חייב לכבדה.

ברום, מכיוון שכוונתו של יוסף בפעולה זאת הייתה לטובתה,

כי הייתה רחל יפת תואר ויפת מראה,

אמר יוסף

הרשע הזה עינו רמה

שמא יתלה עינו ויראה את אמי

וגבה קומתו וכיסה אותה.

הסתיר את אמא שלו

מפני עשיו,

כמו שכתוב בבראשית רבה ע' יו.

יוסף עזה זאת כדי למנוע קלקול נורא.

ככה עשו גם אברהם ויצחק.

גם הם עשו תחבולות למנוע תוצאה דומה לזו

שהם אמרו

המריא אחות ייאת וכו'.

מתוך כוונה זו

הייתה לו הרשות לגשת קודם עמו,

כי בעשותו זאת

הרי הוא מכבדה בזה,

שהרי הכל הוא לטובתה ולתועלתה,

וזה בטח רצונה מפאת הטובה היוצאת מזה.

יש דין כזה גם בכיבוד אב ואם,

שנאמר יש מאכיל את אביו פטומות,

ויורש גהינום,

ויש מטעינו ברחיים

ויורש גן עדן.

זאת אומרת, אם אדם מאכיל את אביו על חשבונו אפילו,

מה שהוא לא חייב,

והוא מאכיל את אביו פטומות,

לא נותן לו אוכל רזה,

מפוטם,

ומגיש לו בדרך זלזול,

מאכילו פטומות ויורש

גהינום.

למה?

כי זה היה בזלזול.

ויש מטעינו ברחיים,

באים מהמדינה והשלטון

ואומרים שרוצים לגייס את האבא לצבא,

והאבא,

האבא אומר לו, הבן, תשמע,

אני אלך לצבא,

ואתה במקומי תטחן ברחיים.

אז הוא מעמיס על אבא שלו עבודה,

אבל הוא מציל אותו מהצבא,

מהסכנה.

זה נקרא יורש גן עדן.

אז רואים מה התכלית היוצאת

מהפעולה שאדם עושה.

גם פה,

היה יוסף צריך לכבד שאמו תהיה ראשונה,

והוא אחריה.

אבל מפאת הסיבה שהרשע הזה אינו רעה,

ויכול לצאת מזה קלקול,

לכן הסתיר בקומתו את אמו,

כיוון שזה לטובתה ולתועלתה,

ובטח זה רצונה,

אז קיבל בעבור פעולתו שלא רק שכרו עומד לו בעולם הבא,

אלא שפורעים לו גם בעולם הזה,

והוא זכה לברכת

בן פורת יוסף,

בן פורת עלי עין,

שמזרעו יצאו טובי עין

ומלאי חן,

ושלא תשלוט בהם עין רע.

כמו שכתוב בברכות כ',

והנה נתבונן מהי מהותה של ברכה זו.

אם נציץ לתוך דעותיהם של בני אדם,

נראה שדעתם היא שהעניין של חן מתת אלוהים היא.

אדם שזוכה לנשיאות חן

זה מתנה מן השמיים.

וכמו שאר המעלות אשר ניחונו בהן אנשים שונים,

אכן עין רעה יכולה לשלוט בהם,

ויכולה לגרום להפסד נורא, רחמנא ליצלן.

זה שהשם נתן לאדם מתנה חן

זה מתנה אין מה לדבר אבל עין הרע יכולה לשלוט בה ולפגוע

אז נהיה מזה הפסד. איפה המתנה?

נהיה הפסד.

כמו שכתוב בגמרא בבבא בתרא בית

רבי אבא אמר רב הונא אמר רב

אסור לאדם לעמוד

בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה

שלא יזיקנו בעין רעה.

כן?

ולכאורה למה נחשוש

שהרועה שעומד בתוך קמות חברו בשדה של התבואה

ייתן מבט רע?

מה הוא לא יודע ומבין

שחיי אנוש תלויים

באלומות הללו?

הרי הוא בעצמו עתיד ליהנות מהם ולאכול לחם.

למה שייתן עין רעה בזה?

זה קיומו של אדם, זה לא מותרות.

בכל זאת הבינו חכמים זיכרונם לברכה

ברום השגתם

והורו לנו שאסור לעמוד

שמא ייתן בעין הרע.

אתם רואים שיש אנשים כשהם סופרים כסף הם מסתובבים? שלא יראו כמה הם סופרים?

או מורידים את הידיים תחת לשולחן?

או כל מיני דברים כאלה.

ממה הם חוששים?

מעין הרע.

בן אדם יראה שבן אדם מוציא חבילה,

וואו, וואי, שעה.

שער העיניים שלו נדלק, היבהובים.

מתחיל להבהב.

הווינקר עובד.

זה בעיה.

רואים אנו מכאן את עוצם כוחה של עין הרע.

גם דברים שהם לא בעומד ולא במספר,

שורה בהם ברכה.

אבל אם חלילה כבר ספרו ועמדו,

אז כבר לא יכולה לשרות ברכה.

לכן יכול אדם לברך שתהיה לו ברכה בקרי הזה. כל זמן שהוא לא ספר,

עדיין יכולה להיות ברכה בקרי. איך יכול להיות?

זה כבר נמצא פה, זה עומד.

אם אני אספור ולא אספור זה יישאר אותו דבר. לא.

יכול להיות ברכה בקרי הזה.

כל זמן

שלא ספרו ולא עמדו.

כשהעין לא שולטת על מספר,

עדיין זה יכול להיות עם ברכה.

רואים אנו מכאן את עוצם כוחה של עין הרע שאף בנגיעה הכי קטנה יכולה לשלוט עין רעה

מזה נבין את חשיבותה של הברכה

שלא תשלוט עין רעה בזרעו של יוסף

ומה יעשה אדם שחושש מעין הרע? יאמר

ענא מזרעה דיוסף קעתנה ללא שלטא ב...

עינא בישה.

זאת אומרת, כל מי שמייחס את עצמו לזרעו של יוסף,

שלא תשלוט בו עין הרע. הברכה של יוסף

תימשך גם עליו.

כי כאשר בירך אותו תחילה שיהיה יפה תואר

ומלא חן,

דבר שכל אדם תאב לזה,

אבל בירך אותו גם שלא תחול עליו עין רעה.

הברכה הזאת תציל אותו מהסכנה,

שאי אפשר להישמר ממנה,

שלא תשלוט בו.

לכן לעולם אדם לא יבליט עצמו,

לא יבליט מעשיו,

לא ילך בבגדים יותר מדי מהודרים כמו חן אישה,

וכן על זה הדרך,

כדי שלא תשלוט עין הרע.

יש תינוק קטן, היו נוהגים לפחם אותו קצת,

לשים לו קצת לכלוך פחם,

כדי שלא יתנו עיניהם בו והעין תלך לכיוון הפחם.

יש כאלה שמים לו פה,

רוטה,

צמח הנקרא רוטה פה,

שמים לו לתינוק.

למה שמי שמסתכל העין תיזרק ישר לשמה והעין הרעה לא תפגע בתינוק?

כל מיני פטנטים כאלה,

להסיח את העין מהמקום שעלול לפגוע.

ובשביל ההטבה שעשה יוסף עם אימו,

פרע לו הקדוש ברוך הוא ונתן לו מתנה לדורי דורות,

בגלל אותה פעולה

שיצא יוסף בפני אימו והסתיר אותה ככה ועמד

כדי שלא ייתן עינו הרעה

עשיו,

בשביל זה הוא זכה לקבל מתנה לדורי דורות לכל יוצאי חלציו

עד סוף העולם,

בעבור שהגן על אימו מסכנה שעלולה לסכן גם כל אדם.

הפעולה שהוא עשה הייתה קטנה ונמשכה זמן קצר.

אבל הסכר ששילם הקדוש ברוך הוא

לכל השבט

עד סוף הדורות

יען

כי אחד משבטם

עשה טובה לאימו.

והרי יפלא בעינינו להבין זאת.

צדקתך כהר ראל, כשהשם עושה צדקה, מה זה?

כהר ראל.

על פעולה כזאת קטנטונת

כל הדורות היוצאים משבטו של יוסף ייהנו

אשר בעבור עשיית איזו פעולה דקה מן הדקה בהטבה בחסד

שהגן על אימו בפני הסכנה הצפויה לה,

בעת ההיא משלמים לו שכר כה רב.

בנות צלופחד הצילו את כל

נשות בני ישראל ובנות בני ישראל מלמות במדבר בעוון המרגלים.

הם לא הסכימו לקבל לשון הרע על ארץ ישראל.

למה?

כי בנות צלופחד תמיד דיברו בשבח ארץ ישראל

והם שחידשו את הדין וההלכה לעניין נחלה,

שבת יורשת נחלה.

ולכן,

כיוון שהם דיברו בשבח העניין כל הזמן,

גם זה יוצא מיוסף.

כיוון שיוסף לא רצה שיקברו אותו במצרים,

אלא השביע את ישראל שיעלו אותו להיקבר בארץ ישראל,

משום אהבת ארץ ישראל וחמדתו אותה,

זה הוא הנחיל לבניו ובנותיו,

וממילא בנות צלופחד

שהיו מזרעו,

אז הם

דיברו ושיבחו את ארץ ישראל תמיד. זה השפיע על כל האנשים.

עד שהם לא הסכימו לקבל לשון הרע, מה שהגברים נפלו בזה.

אז רואים שפעולה

של יחידים

יכולה להעניק חיים ורווח והצלה

לדור שלם או לדורות שלמים.

פעולה.

פעולה.

כמו כן,

יקשה.

למה ישלמו לו כל כך?

והלא הוא מוטבע במידת הכרת הטוב.

למה שישלמו לו כל כך הרבה?

ליוסף, ובייחוד שכאן

היה מעשה של הצלת נפשות,

שלא תיפול אמו ביד רשע, חס ושלום.

אבל בכל זאת, גם פעולה כזאת, שהיא ברורה,

מתחייבת ומחויבת,

מכל מקום לא נעבדה

ולא נשכחה אף לאחר כמה דורות,

והיא נזכרת לתשלום ברכה רבת ערך

בין פורת יוסף,

בין פורת עלי עין.

כזאת היא תבנית תשלומו ותגמולו של הקדוש ברוך הוא בעד

כל פעולה טובה,

ואף היא מדכה מן הדכה,

אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרה הגדול לדורות.

לאידך גיסא,

רואים אנו גם את העונש השמור לאחד

על מניעה של טובה מלהיטיב לחברו,

והעונש הוא גדול ונורא אם הוא לא היטיב לחברו.

מספרת לנו התורה על יעקב אבינו עליו השלום,

שהלך לפגוש את עשיו.

כתוב

ויקום בלילה הוא ויקח את שתי נשיו

ואת שתי שפחותיו

ואת אחד עשר ילדיו

ויעבור את מעבר יבוק.

חכמים העירו

על זה ואמרו, ודינה היכן היא?

כתוב שהוא עבר עם שתי נשיו

ועם שתי שפחותיו

ואחד עשר ילדיו.

ואיפה הבת דינה?

לא מוזכרת בפסוק.

אמרו חכמים, זיכרונם רחש, שנתנה בתיבה

ונעל אותה,

הכניס אותה בתוך תיבה, להסתיר אותה מעיניו של עשיו.

אמר, הרשע הזה עינו רמה,

שמא יתלה עינו ויראה אותה ויקח אותה ממני.

אז כדי להסתירה מהרשע הזה,

החביא אותה בתוך תיבה.

חושש יעקב שייקחנה לאישה.

בשביל החשש הזה המוצדק,

החביא אותה

שלא יראינה עשיו הרשע.

ועוד המשיכו חכמים זיכרונם לברכה במדרש

בבראשית רבה ע״ט.

רב הונא בשם רבי הבא כהן ברדלה אומר,

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

למס מרעהו חסד,

מנעת חסדך מן אחיך.

לא ביקשת לעשייה דרך היתר,

הרי נשאת דרך איסור.

עד ההוא דכתיב ותצא דינה בת לאה.

שמעתם?

כל הנותן את ביתו לפני עם הארץ כאילו דורסה לפני ארי.

מה רוצים מיעקב אבינו?

ייתן אותה לעם הארץ,

זה כי מי שנותן אותה לארי, שיטרוף אותה.

אם הוא נותן אותה לרשע, לא עם הארץ, רשע, ברוטלי,

גס רוח,

איש ציד, איש שדה,

מה, הוא צריך להפקיר את ביתו?

ומה עם החסד עם ביתו?

מה עם החסד עם ביתו?

הוא צריך לעשות חסד עם אחיו?

למס מרעהו חסד?

מה הולך פה?

אומר לו הקדוש ברוך הוא,

מנעת חסדך מן אחיך.

לא ביקשת לעשייה דרך היתר,

הרי נשאת דרך איסור.

עד ההוא דכתיב ותצא דינה בת לאה,

מכאן נתגלגל הכל באופן זה שהיא תינשא בייסוד.

לפי הבנת שכלנו,

באיזה סוג של פעולה היינו כוללים את הנהגתו של יעקב אבינו?

והלא ראשית כוונתו הייתה לשם שמיים.

כל פרטי המעשה היו מלאים וקדושים כוונה טהורה,

נקיים משמץ של מחשבה בלתי נכונה.

עם כל זה הענישו אותו בעונש נורא כל כך.

העונש גרם ליעקב ובניו הרבה צער

ודאבון לב.

בואו נשמע מה המילים שיצאו מפיהם של השבטים

לאחר המעשה של שכם בן חמור.

כי נבלה נעשתה בישראל,

אך זונה יעשה את אחותנו.

ביכולתנו להבין את המצב הנורא שגרם לבטא את הדברים האלה?

גם אם היה קורה חס ושלום דבר כזה בימינו בביתו של אחד מגדולי הדור,

איזה נזק,

איזה בושה,

איזה ביזיון,

איזה כאב לב.

מה היה הולך בבית הזה? בית היה נהרס.

כל שכן בביתו של יעקב אבינו רגל במרכבה.

וזה לא רק זה, זה נחקק לדורות בתורה הקדושה.

זה אי אפשר למחוק את זה.

והרי חכמים זיכרונם לברכה אמרו לנו בחולין זן,

אין אדם נוקף אצבעו מלמטה,

אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.

אם כן, מה הטעם שהכריזו לעניש את יעקב ואת בני ביתו בעונש נורא כזה?

תודה רבה.

מפני שמנע חסד מאחיו.

ניתן כאן לראות

עד היכן מגעת החומרה

של מניעת חסד מחברו,

והלא המעשה של הטמנת דינה בא מתוך שלמות של צדק,

שלמות של תמימות.

על ידי יעקב אשתם יושב אוהלים איש האמת

והוא נענש

בשביל מעשה הטמנה באופן נורא

וכל כך למה?

מפני שמנע חסד מאחיו.

למה?

אפשר,

אפשר שהייתה מחזירה אותו בתשובה.

אפשר.

תמנע,

רצתה לדבק בזרע אברהם,

הייתה מוכנה להיות פילגש,

רק לדבק, ודחו את האבות הקדושים.

ומה הם נענשו?

מישהו שיצא ממנה עמלק,

שעד היום אנחנו סובלים מזה.

אברהם שקרב את כל העולם כולו

ואישה אחת לא הסכים לקרב אותה בגלל שהוא צדק.

היא הייתה פרוצה והיא הייתה מטונפת לבת ממזרים וכו' וכו' וכו',

ולא רצה.

ובאמת מה יצא ממנה?

עמלק יצא ממנה.

בכל אופן,

מנעת את החסד הזה לקרב אותה, להכניס אותה

תחת כנפי השכינה.

זה העונש.

בשמיים זה דינים שאנחנו לא יכולים להבין את עומק הדין. עומק הדין, אף אחד.

זה אחד משבעה דברים מכוסים מבני אדם.

אנחנו לא יכולים להבין עד כמה צדקתך כרלאל ומשפטך תהום רבה.

בכל זה מדובר בעשיו,

שלא נגרם לו שום צער שהוא הסתיר את דינה, הוא בכלל לא יודע שיש דינה.

הוא לא יודע שיש דינה.

נגרם לו צער?

איזה צער?

רק נמנעה ממנו הנאה.

וזה נקרא מניעת חסד מחברו, מרעהו, מאחיו.

ועל זה כל העונש הנורא הזה.

באמת מתחבטים כולם להבין מה פה, מה פה הדבר שמגיע עליו עונש.

הרי לכאורה חיי משפחתך הקרובה קודמים לחיי האחרים,

וצריך לדאוג לבת ולעשות איתה חסד.

שלא תהיה עם אחד כזה.

אז מה הבעיה?

אז יש שרוצים להסביר שבכל אופן יעקב אבינו כנראה

לא הצטער כל כך על זה שהוא לא יכול לתת את ביתו לעשיו.

היה מקום שהוא יצטער מאוד למה הוא לא יכול לתת את ביתו לעשיו.

זו נקודה רחוקה.

אבל בכל אופן מחפשים מה היה פה.

ורואים שאצל הקדוש ברוך הוא זה הולך ככה בפשטות.

מנעת חסד.

עונש כזה נורא.

בושה כזאת איומה.

לדורי דורות.

יוסף עשה פעולה אחת

שיש בה אי כיבוד אם לכאורה,

אבל עם כוונה טובה.

נתברך ובכל דורותיו אחריו.

יעקב אבינו

עשה פעולה

טובה לכאורה.

טובה לכאורה.

ומה יצא?

שהיא לא טובה על פי אמות הדין של הקדוש ברוך הוא,

כי נמנע חסד מן הזולת.

ותראו את ההיפוך בשתי הקצוות.

איך הקדוש ברוך הוא דן

כל אדם ואדם.

מפחיד.

מפחיד.

מפחיד.

תחשבו על זה עכשיו, על כל פרט ופרט.

במעשים שאנחנו צריכים לדקדק.

מי יודע מה יחשבנו לנו. לנו נראה שעשינו את המעשה הנכון,

והתברר בסוף שזה הפוך.

התברר שעשינו מעשה בעינינו אולי לא הכי נכון,

ואצל הכזור הוא יהיה הנכון ביותר.

נו,

אז כמה שיקול דעת צריך בדברים האלה.

צריך ללמוד מוסר, השכם מערב,

בשביל לעמוד על הבחינות האלה.

להכיר את המבדקים שיהיו למעלה.

זה לא כמו שאנחנו חושבים.

מה אתה רוצה? מה אני אומר? מה אתה רוצה? מה אני אשם?

אני אעשה את זה.

אתה חושב אתה תנבח ככה,

אז אתה תגיע למעלה הכל יהיה בסדר?

אתה תפתח עיניים ותגיד מה?

אתה עושה תנועות בידיים אז אתה חושב שכבר בית דין שם יגיד סליחה סליחה טעינו בדין לא. אתה צודק. אתה צודק. מה אתה חושב?

אדם לא יוכל לדבר.

לדבר הוא לא יוכל לדבר.

כשהוא יראה את האמת שקופה למעלה,

לא יוכל לדבר.

כדי להתכונן

צריך ללמוד הרבה,

בהרבה מוסר.

כי בלי זה אי אפשר לנתח את הדברים עד כדי כך.

יודעים שמצווה לעשות חסדים,

אבל איך עושים חסדים?

דבר עכשיו חסד.

והחסד הזה, אם הוא לא פוגע במישהו אחר בשעה שאתה עושה חסד?

יש בן אדם

שהוא רץ לאיזה מצווה וכו' וכו', ויכול להיות שבדרך הוא פוגע באנשים, ויכול להיות שהוא עושה כך וכך.

למצווה, לא להצלה.

אבל למשבר כלים בדרך שהוא עושה,

אז פטרו אותו חכמים.

אבל זה בשביל להציל.

אבל אם אדם רוצה לעשות מצווה,

וזה על חשבון הזולת, או דוחף אותו,

או כל מיני דברים,

או אומר לו, זוז מכאן, או פוגע בו,

איפה המצווה? מה נשאר ממנה?

עבירה.

אז לא כל מה שאנחנו חושבים,

זה הולך לפי מה שאנחנו חושבים.

לכן מעשים כאלה מבררים לנו

באצל הגדולים ביותר, גדולי האומה,

האבות הקדושים.

איך על כל פעולה, על כל אמירה,

כך עונין את המעוקות,

אומר הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו,

כך עונין את המעוקות?

רחל אומרת אבל לי בנים,

ואתה אומר לה תחת אלוהים אנוכי,

ככה עונים את המעוקות?

חייך שבניך יעמדו לפני בניה. הוציא מילה אחת,

והוא כוונתו לשמיים.

כוונתו לשמיים, מה אני במקום? את אומרת לי, הבא לי? הבא לי? כאילו זה תלוי בי?

מאיפה זה תלוי בי?

הקדוש ברוך הוא קובע למי יהיה מכל הנשים,

וכמה תהיה החלוקה?

ומה את חושבת, שאני בעל היכולת?

אני לא בעל היכולת,

זה הקדוש ברוך הוא.

אבל איך ענית לה?

איך?

ככה עונים את המעוקות?

לא שלא ענית נכון, אבל כך עונים את המעוקות?

במקום לפייס אותה, להרגיע אותה על כל הצער, וכולי וכולי וכולי.

בקיצור, זה לא פשוט רבויסאי,

צריך להתבונן היטב, היטב, היטב.

מפחיד,

מפחיד, מפחיד.