"ויוצא משה את העם מן המחנה ויתייצבו בתחתית ההר".

אמרו ז"ל בשבת פ"ח. הדור קיבלוה בימי אחשוורוש, חזרו וקיבלו בימי אחשוורוש את התורה מחדש. וזה כמה זמן הייתי מצטער להבין איך יתכן שבמתן תורה אז שמעו מפי הגבורה ונפתחו להם שבילים דרקיע והגיעו למדרגת נביאים, לא היה אז קבלה כמו בימי אחשוורוש, ושמחתי מאד כי עזרני החונן להבין הדבר, הנה מצינו שהתורה ייעדה תמיד על יעודי עולם הזה, וכבר דיברו הראשונים ז"ל בזה, והנראה בזה כי השכל צופה מרחוק, והנפש הבהמית אך מקרוב, והנה יש כבישת הרצון ושבירת הרצון, השכל שצופה מרחוק יצווה לאדם לכבוש תאוותו עתה בשביל תמורתו הנפלאה לעולם הבא, אבל נפש הבהמית לא תתרצה בכך, כי היא צופה מקרוב. נסביר, חכמים אומרים שבזמן מרדכי ואסתר, בימי אחשוורוש, חזרו עם ישראל וקיבלו את התורה מחדש מאהבה, במדבר הם קיבלו מיראה, לכן כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר", מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבים את התורה מוטב, ואם לא שם תהא קבורתכם, ז"א חייבים לקבל את התורה לא רק מרצון נעשה ונשמע, כשאתה אומר נעשה ונשמע אז אתה החלטת נעשה ואתה יכול אח"כ להחליט לא נעשה, לא, זה יפה מאד שאמרת לבד נעשה, אבל צריך שתהיה גם יראה.

"אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אנטיגנוס איש סוכו אומר, אלא הוו כעדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ותהי יראת ש מים עליכם, שלא תחשבו שזה הגעתם לדרגה שאתם עובדים שלא על מנת לקבל פרס, אז זהו, גם צריך שתהיה יראת שמים עליכם, אז צריך לכפות את ההר כגיגית, זה טעם אחד, יש עוד טעמים.

מכל מקום, איך זה שהם קיבלו כי המדרש אומר כשעם ישראל כששמעו תורה שבכתב אמרנו נעשה ונשמע, אבל מה, יש גם תורה שבעל פה, זה לא קיבלנו, הקב"ה כפה הר כגיגית אמר הלו הלו, זה לא הולך בלי זה עם זה, זה הולך ביחד, אי אפשר להבין תורה שבכתב בלי תורה שבעל פה, אז היה צריך לכפות עליהם את זה, אז הם קיבלו מיראה, אבל בימי אחשוורוש הם קיבלו מאהבה, והיה קשה למחבר פה, איך זה יכול להיות שמה הם ראו אותות ומופתים וה' דיבר איתם ושמע את הכל וכו' וכו', ונפתחו להם שבילים דרקיעא וראתה וכו' וכו', אז איך זה? אז הוא מסביר ככה: שמחתי שעזרני החונן דעת, להבין הדבר, מצינו בתורה, שהתורה אמרה לנו יעודים של העולם הזה, ונתתי גשמיכם בעיתם והארץ תתן יבולה ועץ השדה יתן פריו וכל ההבטחות יעודים מה התורה מייעדת בעולם הזה, לא דיברה התורה מה תקבל לעולם הבא, אלא הכל יעודים לעולם הזה. ודיברו בזה הראשונים ז"ל, והנראה מדבריהם, השכל זה החלק הרוחני הנשמה, השכל צופה מרחוק, הוא רואה את השכר העתידי הנצחי לנצח  נצחים, הוא מבין את הענין, אבל נפש הבהמית היא רואה רק מקרוב, היא רואה צלחת  חומוס עם שמן ועם גרגרים ופטרוזיליה ופפריקה, פיתחה חמה צי'פס וואו בכלל הוא כבר משתטח על השולחן, זה הנפש הבהמית מבינה, היא לא לרחוק, אל תספר לי סיפורים לעולם, תן ארוחה עכשיו עכשיו, אז השכל צופה מרחוק והנפש הבהמית אך מקרוב.

והנה, יש כבישת הרצון ושבירת הרצון, לכבוש את הרצון פירושו שעדיין יש לי רצון, רק הוא כבוש תחתי, תחת כיבוש, כמו הישראלים, כובש, זהו, תחת כיבוש, ויש שבירת הרצון ששובר את הרצון, אין לי רצון, אין לי רצון, מה יש לי רק רצונו יתברך. השכל שצופה מרחוק יצווה לאדם לכבוש תאוותו עתה בשביל תמורתו הנפלאה לעולם הבא, השכל אומר תשמע, כמה שתשקיע יותר בחומר בקרוב בקרוב בקרוב אתה מפסיד מהשכר לעולם הבא. זה השכל מבין, כי כל מה שאתה מתעסק זה על חשבון העולם הבא, אבל נפש הבהמית לא תתרצה בכך, כי היא צופה רק מקרוב, עזוב אותי הבטחות, תן לנו עכשיו מה שיש לנו, אכול ושתו כי מחר נמות, תן ליהנות. לזאת בגלל זה ייעדה התורה בייעודי העולם הזה גם כן, לכן היא מדברת יותר ביעודים הקרובים שאתה רואה, שאתה מרגיש, שהגוף רוצה לראות מקרוב, תכלס, תכלס, יש חנות פה שאסור להכנס תכלס, למען לא תפריע הנפש הבהמית לאדם לבוא למדרגה של שבירת הרצון. אז התורה מרגיעה אותנו, מספרת לנו איזה יעודים נקבל בעולם הזה, לא דוחה אותנו עד לאחרית הימים, כל זה שלא תפריע הנפש הבהמית ותגיד נו נו, מה נו, נו, וזה יפריע לנפש הבהמית שאדם לא יגיע למדרגה של שבירת הרצון, אז בשביל זה נתנו לאדם יעודים בעולם הזה ושיתקיימו. כמו שאמרו חז"ל בנדרים ס"ב: למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא, אל תדאג, אל תדאג, תלמד מאהבה פירושו, תפקיר הכל, מאהבה זה מאהבת הבורא, אז אתה מפקיר את עצמך, אהבת עצמך, למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא, סוף הכבוד פירושו שבעוד זמן מסוים אתה תנחל כבוד וזה אתה מקבל פה בעולם הזה כבר, אתה כבר פה תראה שמכבדים אותך וכו' ויהיה לך מזה הנאות. מה כוונו בזה חכמים באמרם זאת? להשקיט את הנפש הבהמית שלא תפריע לשכל ללמוד מאהבה, כמו שאדם רוצה להתחיל לעבוד, אז הוא שואל ישר, וכמה אני מקבל? אז אומרים לו בסוף החודש תקבל כך וכך, או, כן, ויש גם הוצאות נלוות, או כך, ואז הוא עובד בכיף, הוא נרגע, הנפש הבהמית יודעת עוד חודש יש קופה.

כך הדרך בכוחות הנפש להערים עם נפשו הבהמית בחכמה, להיות חכם איך להערים על הנפש הבהמיתת, והנה כתב הרמב"ם ז"ל כי יש שתי הנהגות, הנהגה גלויה והנהגה נסתרת, הראשונה הגלויה זה כל הניסים שכולם יודעים שהם ניסים שמימיים, הם מעל הטבע, הנהגה שניה זה דברים שהם בטבעו של עולם כך, אך באמת אומר הרמב"ן, הכל על פי התורה לשכר ועונש בדרך נס. גם הלחם שאתה קונה במכולת שזה דבר טבעי שהולכים למכולת וקונםי לחם, זה לשכר ועונש בדרך נס, יש אדם אוכל לחם ושבע, יש אדם אוכל לחם ונהיה לו כאב בטן, יש אחד אוכל לחם ונמצא שם חרק, יש אחד אכל לחם ונשברה לו שן כי היתה אבן, ויש כל מיני, ז"א גם מה שבטבע לפניך ואתה מורגל בו, זה נס ולשכר ועונש, אין דבר שאתה משיג או לא משיג או מושג לך, שזה לא בדרך נס בין אם זה טבעי או לא טבעי, ולשכר ועונש.

והנה בימי אחשוורוש כלה דברים שהתרחשו מנהגו של עולם, אחשוורוש כעס על אשתו, למה אובמבה לא כועס? בפרט המלכים כועסים, כי אם הם כבר בדרגה כזאת מי יכול לעבור על דבריהם, אז אם היא לא נשמעת לו ועוד לעיני כל השרים, והיא מסרבת לבוא, איך הוא לא יכעס? מה הוא למד ותומר דבורה, 13 מידות? זה אחשוורוש, כל הרואהו חש בראשו. זה מעניין איך ראו אותו כי יש מאן דאמר שהוא היה אמה גובה ויש מאן דאמר היה גובהו טפח, תארו לכם שמי שרואה אותו חש בראשו. הוא נראה כמו רימון. חש בראשו.

אז כתוב שבימי אחשוורוש היו כל הדברים כמנהגו של עולם, אחשוורוש כעס על אשתו שלא שמעה לדבריו, נו, והמן יועץ למלך כדרך הארץ, מה הוא יועץ לו? מה שמתאים לו לשמוע, מה הוא יגיד לך נגד טבעו ואפיו? אז כמובן הוא מחזק את שררתו וצדקת דרכו, ואומר לו יש יותר יפות מזה, נעמיד לך לבחירה את כל נשות העולם, מה אתה דואג, זה יועץ מתוק, הא? ואח"כ יבקשו למלך נערה, כנהוג בעולם, מלך לא יכול להשאר ככה עם המן, אז זה לא היה כמו היום, אח"כ ביקשו לשלוח יד, אתם יודעים, יש תמיד כאלה שמחפשים להפיל את השלטון, כמו  ידיעות שרוצה להפיל את ביבי, נוני, נוני, מוזס מוזס, אז אח"כ ביקשו לשלוח יד, "ויוודע הדבר למרדכי" כנהוג שבעולם, אתם יודעים, יש תמיד כאלה ששומעים מרגלים מלשינים וכו', אז מרדכי בא ומודיע לו את כל מה שחרשו כנגדו בגתן ותרש. ואסתר כמובן נלקחת לבית המלך, כי מצאה חן, יש לך דבר יותר טבעי מזה שבת 76 ירקרוקת היא מצאה חן יותר מכל הנערות? אין יותר טבעי מזה. רואים שגם טבע ונס הכל הולך ביחד. טבע ונס.

קיצורו של דבר, כל הדברים היו בכמה שנים, תשע שנים זה נמשך, ולא נתגלה כל הסוד של ההשגחה האלוקית רק בסוף כל המעשים שהכל היה בשביל ישראל, אם לא היה קורה מקרה אחד ברצף הזה של המקרים, לא היינו פה הערב בדרשה השניה. אבל הקב"ה הקדים תרופה למכה, וזה מה שאומרים עולם כמנהגו נוהג, מה זה כמנהגו, אין כמנהגו, כמנהגו כן, כמנהגו של בורא עולם ככה הוא נוהג, לא כמו ביבי שהוא הגה, שהוא לא מנהיג, אם מסובבים אותו שמאלה הוא שמאלי, אם מסובבים אותו ימינה הוא ימני, תלוי, הוא הגה, הוא לא נוהג, אבל הקב"ה עולמו כמנהגו נוהג. אח"כ נודע שהכל היה בשביל ישראל, ורואים מכאן כי הנהגה טבעית היא גם כן נס נסתר לשכר ועונש, למה? בגלל שהם סעדו, נהנו מהסעודה של אחשוורוש, מה יותר טבעי מללכת לסעודה של אחשוורוש? הרי אם יסרבו יהיה להם גזירת מוות. אבל התורה אמרה לא. לא תאכל פיתם שלא תקח בתם. אז ז"א, שגם הנהגה טבעית, לא מוזכר שם ה' בכלל במגילה, הכל טבע כאילו הכל טבע, הטבע האלוקי, ואז נשקטת הנפש הבהמית לקבל את התורה בשבירת הרצון, אחרי שעם ישראל ראו שכל התהלוכות האלה שהתרחשו זה יד מכוונת מן השמים להגיע לרגע שתולים את המן והגזירה חוזרת על הגוזרים, איייי, אז העם הסכים לשבור את הרצון, לא לכבוש, לשבור את הרצון ולקבל את התורה מאהבה. כי הם ראו שגם הטבע הולך עם התורה,אין טבע חוץ לתורה, כאילו יש תורה ויש טבע, לא, הטבע זה התורה, רק זה בגלוי, אבל זה נסתר, מה שאתה שזה גלוי וזה טבע זה נסתר, כי בתוך הטבע הגלוי הזה נסתרים דרכי ה' ותהלוכותיו, וכשראו שהכל הולך במכוון מלמעלה, אז מה לי תורה מה לי טבע, מה לי שכל מה לי נפש בהמית. אז הם הסכימו לקבל את התורה מאהבה.

נמצא שגם במעמד הנבחר הזה בסיני ראו אז בחוש הנהגה גלויה, הנהגה ניסית על פי התורה, הכל היה בדרך נס, אבל לא ראו עדיין בחוש כי הנהגה הטבעית גם כן על פי התורה ועונש, כי לחם בא משמים זה נס, מים מסלע זה נס, ענני כבוד זה נס, כל מה שהיה שמה זה נס, הם יודעים כן, זה על פי התורה, על פי התורה הכל ניסים, אבל טבע אם צריך לזרוע או לקצור או הכל, מה זה קשור לתורה, זה דבר טבעי, מה זה שייך שכר ועונש, אם אני אזרע אז יהיה לי תבואה, לא אזרע אז זה, כאילו זה הכל טבע, מה את הרוצה, תורה זה אני מבין, וטבע אני גם מבין, לא, הם לא ראו את הטבע שהוא לשכר ועונש, עדיין לא ראו אותו, הכל היה ניסים, ארבעים שנה הם היו בגן עדן.

אם כן הנפש הבהמית שמטרתה רק להשיג הנאות בקרוב, בקרוב, בקירוב, לא נתרצתה לשבור את רצונה, לכן הם ביקשו שלו, אבטיחים, שומים, רוצים, זכרנו את הדגה, בלתי אל המן עינינו, מה זה, תביא סעודה מה אתה מביא לי גרגרים? פתח, שים סטיקים. אז אם כן הנפש הבהמית שמטרתה רק להשיג הנאות בקרוב לא רצתה אז בזמן המדבר לשבור את הרצון, אבל בימי אסתר הם ראו שההנהגה הטבעית גם היא שכר ועונש, אם כן הרי קיום התורה הןא עסק כשאר עסקים רק בדרך נסתר, כמו שאתה מתעסק בזריעה, בנטיעה, בקצירה וכו', בדיוק אותו דבר גם בתורה, זה מביא שכר ועונש שאתה יושב ולומד ועושה מצוות, וגם זה שאתה מתעסק בהבלי העולם ובטבע זה גם שכר ועונש, מה אתה חושב, שזה תלוי בך וכוחי ועוצם ידי עושה שטויות, זה הכל טבע ונס, זה הכל מאיתו יתברך הנהגה גלויה ונסתרת אותו דבר, לשכר ועונש. אין דבר שאתה עושה שאין בו או שכר או עונש, אין מצב. אז הם קיבלו את התורה ברצון, אז כבר זה לא נפקא מינא, אז תחשוב עכשיו, תחשוב, תחשוב, אם אתה יושב ולומד, זה בדיוק כמו שאתה עובד בחוץ, אז למה אני צריך להתעייף ולהתלכלך ולכבס כל פעם את הבגדים וכו' אם אני יכול לשבת פה מאוורר וצח ושותה ואוכל ולומד תורה ומקבל תרי" געל כל מילה, למה אני צריך לעשות את זה? זה בדיוק אותו דבר, בדיוק אותו דבר, הנהגה ניסית וטבעית זה בדיוק אותו דבר, זו אותה תורה, רק אחת בגלוי ואחת בנסתר, אבל הכל זה לשכר ועונש. אז קיבלו את התורה ברצון, היינו שברו את הרצון.

ועכשיו הביאור הוא כפתור ופרח, למה הם לא קיבלו? כי הם לא ראו את הטבע, הם חיו בנס והם סברו שהטבע זה משהו אחר, אבל פה שהם ראו שהטבע כל כולו נס ושכר ועונש מתחבאים בכל המהלכים הטבעיים הכי פשוטים, הכי נורמלים, הכי מובנים, אבל רצף האירועים המכוון מלמעלה זה נס שאין כדוגמתו, הרי אם יפסד רק אירוע אחד ברצף האירועים, אם היה מקדים מרדכי ולא היה שומע את בגתן ותרש, או מאחר אחרי שהם דיברו, היו יוצאים כל היהודים להורג. אם לא היה פותח אחשוורוש את דברי הימים בדיוק איפה שצריך להסתכל, שום דבר לא היה קורה, וכן על זה הדרך. אז ז"א הכלה כל רצף רצף רצף של טבע טבע טבע שכל כולו נס נס נס נס נס. לכן יש שכותבים המלך, המלך בראשי כל הדפים של המגילה, לרמוז שזה הכל המלך מלכו של עולם שסידר את הכל, אבל שם ה' בפירוש לא כתוב. אז קיבלו את התורה ברצון בשבירת הרצון.

וזה יסוד מוסד לאמונה, בנהגה נסתרת גם בעולם הזה, כי זה היה בחוש ופרסום גדול. וזה מה שאמרו חכמים, מודעה רבה לאורייתא, פרסום גדול לתורה נהיה מכל המגילה הזאת והאירועים האלה, לא לפטור לגמרי, רק לפטור מבחינת שבירת הרצון. אבל בחינת כבישת הרצון, לכבוש את הרצון, גם קודם אחשוורוש הם לא היו יכולים לפטור את עצמם. לא היו יכולים. אפילו לכבוש, כי הנפש חושקת בדברים בקירוב, ובימי אחשוורוש אחרי כל האירועים הנפלאים האלה, עלתה בידם גם שבירת הרצון.

ואחרי שאנחנו לומדים את זה, אז גם לנו יש לעלות למדרגה של שבירת הרצון, לא מספיק לכפות את הרצון, זה נפלא מאד, זה נפלא אמד לכפות את הרצון, אבל זה עדיין לא המדרגה האמיתית, המדרגה האמיתית זה שבירת הרצון, "לעשות רצונך חפצתי" לי אין רצון. לי אין. עשה רצונך כרצונו, זה דרגה ראשונה, אבל הדרגה האמיתית מהי? הא? הדרגה האמיתית זה שאתה אין לך שום רצון, לא עשה רצונך שיש לך עדיין רצון, אלא לך אין רצון בכלל, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, אתם שומעים מהזה, אתה יודע לבטל רצון של מישהו? בן אדם רוצה משהו אתה אומר לו לא עזוב, מה זה עזוב? אנירוצה, נו, לא, עזוב, איזה עזוב? כמה שאתה אומר לו יותר עזוב הוא נהיה משתוקק עוד יותר. אומר הקב"ה, אם תבטל את הרצון שלך, תבטל, מפני הרצון שלי ז"א שאתה עושה רק את רצוני ולך אין רצון, אני אבטל רצון אחרים מפני רצונך, אף אחד לא יעמוד בפניך, אני אבטל את הרצון. לא הבנת, רצונך זה רצוני, אני רוצה לדוגמא להחזיר יהודים בתשובה, זה הרצון שלי? זה ה' רוצה, לכן אני רץ כל היום להחזיר יהודים בתשובה בכל הדרכים האפשריות, אז אני מבטל את רצוני, כי מה אני יכול לשבת בבית לטייל לנסוע לזה, ללכת כל יום לחתונות ופפפם מה זה, אני צריך לעשות שתי שיעורים בערב?  מה קרה? אבל אבל, אומר הקב"ה תשמע, אתה תרויח אבל, אני אבטל רצון אחרים מפני רצונך, הם יחזרו בתשובה, אפילו שהרצון שלהם אומר לא כדאי זה קשה זה מסובך זה ככה עכשיו תכנס לזה ותתחיל זה אווווו לא רוצה לפרט אפילו שלא להפחיד, והם יבטלו את הרצון מפני רצונך, כי אתה באת ורצית להחזיר אותם, אני אבטל את רצונם מפני רצונך. זה הדרגה הכי גבוהה שאדם יכול להשיג, בטל רצונך מפני רצונו. בהתחלה זה "עשה רצונך כרצונו" אבל זה לא הדרגה השלמה, לכן יש דרגה של כפיית הרצון ויש שבירת הרצון, כפיה זה עדיין שיש לי רצון שלי רק אני כופה אותו, לא נותן לו להשתלט עלי, לא נותן לו להנהיג אותי, אני שולט בזה, אני לא ויתרתי עליו לגמרי, מידי פעם הוא צץ החוצה מבקש בקשות ואני סוגר עליו עוד פעם, אבל שבירת הרצון – אין לי שום רצון.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.