מצות שמיטת כספים בשנת השמיטה
להגיע עלי ידה למצות הבטחון בקב"ה שהוא מעשיר ומוריש ואז נזכה לקבל כל הטוב
ונמצא בזה גדר חזק ומחיצה של ברזל בזכות מצות שמיטת כספים להתרחק מהגזל ומאיסור של "לא תחמוד"
שנישא קל וחומר בנפשנו;
אפילו הלויתי ממוני לחברי והגיע שנת השמיטה אמרה התורה "להשמיט"
כל שכן כסף שלא שלי ודאי שלא אגזול ולא אחמוס ואתרחק עד הקצה האחרון
דברי ה"חינוך"
ויש שכתבו:
שעל ידו ידע של"השם הארץ ומלואה" ולא ראוי לאסוף הבל גשמי "ולא יאמרו עוד אלהינו למעשה ידינו" שהרכוש נפקע מהאדם
לאו שלא לוקים עליו;
שניתן להישבון
ואין בו מעשה
העיקר שאדם לא יברח וישמט עצמו מלהלוות לחבירו
אלא שילוה
וזה המצוה מדאורייתא
משנה:
"שביעית משמטת את המלוה בשטר"
כשמסתיימת שנת השמיטה לפי רוב הראשונים והקרקע היתה משועבדת
ובין מלוה שלא בשטר
ועבר עליו שביעית לאחר ההלואה לא יכול לתבוע שנאמר "שמוט כל בעל משה ידו"
בשטר:
שכתב לו שטר באחריות נכסים וכתב לו שיעבוד קרקע על ההלואה אפילו שיש שטר אחריות על הנכסים ומשועבדת לו הקרקע אפילו הכי השביעית משמטת
וכל שכן שלא בשטר שהשביעית משמטת
ואין זה נקרא משכון
הקפת החנות למכולת צרכניה;
אינו משמט
ההלכה שלא משמט
רק חובות שנוצרו מהלואה ולא חוב שנוצר מקניה שחייב לשלם לו זו דעת תנא קמא
לרבי יהודה:
"הראשון הראשון משמט"
כשעשה קניה ב-100 ש"ח ואחר כך ב-50 ש"ח החוב של ה-100 ש"ח נהפך להלואה כשקנה בפעם השניה ורק זה נקרא הקפה ולאחר מכן קניה שלישית שעשה ב-200 ש"ח גם ה-50 ש"ח הקפה וגם אותו תשמט השמיטה
מסביר הברטנורא:
"אם לקח באמנה"
דהיינו בהקפה ראשונה ושניה ראשונה נעשית מלוה ומשמט ולא השניה
חזר ולקח שלישית
וכן לעולם אין השביעית משמטתה
הואיל והיה ראוי שיתן לו מעות על הראשונה קודם השניה