הרב יהודה דוד שליט"א | משניות שביעית - י' וסיום המסכת
תאריך פרסום: 12.08.2015, שעה: 19:40
- - - לא מוגה! - - -
כשנתחיל את הפרק אנחנו נגיד, ונצטט פה מאיזה ספר,
את המקור ואת הטעם של המצווה.
בתורה כתוב,
פרשת ראה,
פרשת השבוע,
מקץ שבע שנים
תעשה שמיטה.
וזה דבר השמיטה,
שמות כל בעל משה ידו אשר ישב ברעהו,
לא יגויס את רעהו,
ואת אחיו, כי קרא שמיטה להשם.
ואשר יהיה לך את אחיך האביון, תשמט ידך.
ואשר יהיה לך את אחיך, תשמט ידך.
פה אנחנו לומדים שישנן
שני מצוות בשנת השמיטה. יש לנו מצוות תעשה להשמיט את החובות
שחייבים לנו,
והמצווה השנייה
זה לא לתבוע עוד חובות.
לא לתבוע את החובות.
לא רק שאנחנו נשמט, גם כן יש לנו איסור
לא תעשה, לתבוע את החובות.
אז מה עושים היום?
עושים פרוסבול, תכף נראה מה זה.
אז בסוגריים,
גם היום כשעושים פרוסבול, כשנעשה את זה בסוף חודש אלול,
יש הרבה שנוהגים בשביל לא לפספס את המצווה,
להלוות לחברו אחרי הפרוסבול, חמש או עשר שקל, איזשהו משהו,
להלוות לשני,
ועל הכסף ההלוואה הזה, שהוא יגיד, משמט אני.
שלא תשתכח תורת, שנזכה לקיים את המצווה הזו.
מצווה מדאורייתא, מצווה דרבנן כנראה.
אם הוא עבר וטבע,
אז הוא עבר אליו.
מה הטעם של המצווה הזו? הרי בעצם הכסף הוא שלי.
מה הטעם שכל ההלוואות שהלוויתי בעצם פוקעים?
כתב ספר החינוך,
ושמיטת כספים גם כן,
אחר אותו הטעם של שמיטת קרקע,
נמשך, מה הסיבה?
ללמד נפשנו במידות המעולות.
מידת הנדיבות
והעין טובה.
ועל ידי שנוותר מהממון שלנו,
נקבע בלבבינו הביטחון הגדול בה' ברוך הוא,
שהוא מוריש ומעשיר,
והכל מאיתו יתברך.
ואז תחשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכול.
אם אנחנו נלמד בנפשנו, כותב החינוך,
את המידות המעולות,
את מידת הנדיבות,
את העין הטובה,
על ידי שנוותר על הממון שלנו,
אז נקבע בלב שלנו את מצוות הביטחון.
שהוא מוריש ומה עשיר והכל מאיתו יתברך
ואז אנחנו נזכה לקבל טוב מאת אדון הכל.
ממשיך ספר החינוך וכותב
וגם נמצא מזה גדר חזק
ומחיצה של ברזל
להתרחק מאוד
מן הגזל
ומן החמדה בכל אשר לראינו.
המצווה הזו של השמטת כספים, כותב החינוך,
זה ילמד אותנו
וזה יעשה לנו גדר חזק
ומחיצה של ברזל
להתרחק מגזל ומהאיסור שלא תחמוד.
איך?
כי נישא קל וחומר בנפשנו, לומר,
אפילו הלוויתי ממוני,
הלוויתי לחבר שלי את הממון והגיעה שנת השמיטה,
אמרה תורה להשמיט.
אז כל שכן שהכסף, שהוא לא שלי,
ודאי שאני לא אגזול ולא אחמוס,
ראוי לי להתרחק מזה עד הקצה האחרון.
ויש שכתבו, זה החינוך,
יש שכתבו שעל ידי זה ידע אדם של השם הארץ ומלואה,
ואין זו מדרכי השלמות לאסוף דברים גשמיים,
ולא יאמר אלוהינו למעשה ידינו, היקום והרכוש,
כי הוא יראה שכל הכסף הזה, אפילו שהוא שלי,
למחרת הוא נפקע ממני.
על הלאו הזה הוא כותב פה, לא לוקים,
כי זה גם לאו שניתן להישבון,
וזה גם לאו שאין בו מעשה.
ועיקר המצווה, כמו שידוע, זה שבן אדם לא יברח מהלוואה לחברו,
זאת אומרת שהוא לא,
השתמט מלהלוות,
היות והשביעית משמטת, אלא שהוא ילווה. זו המצווה מדאורייתא.
עכשיו בואו נראה את המשנה. אומרת המשנה במסכת שביעית, פרק י', משנה א',
שביעית משמטת
את המלווה בשטר ושלא בשטר.
כשמגיע שנת השביעית, כשמסתיימת שנת השביעית לפי רוב הראשונים,
שזה חל בסוף שנת השביעית,
אז הדין היא שהיא משמטת את המלווה,
בין אם המלווה היה בשטר, מלווה בשטר והקרקע הייתה משועבדת,
ובין מלווה שלא בשטר.
כותב הברטנורא המלווה את חברו,
ועברה עליו שביעית אחר ההלוואה.
אינו יכול לתבוע הלוואה מחברו, דכתיב שמות קול בממשי ידו.
בשטר,
מסביר הברטנורא, מה פירוש בשטר?
שכתב לו שטר באחריות נכסים.
ושיעבד קרקעו על המלווה,
דמיר זה כמי שמשכן קרקעו אצלו, אף על פי כן שביעית משמטתו.
אפילו שיש לנו בעצם שטר עם אחריות נכסים,
וכעת משועבד לו הקרקע,
אף על פי כן השביעית משמטת.
וכל שכן, שלא בשטר,
שגם כן השביעית משמטת.
זה לא נקרא משכון.
הקפת החנות
אחד שחייב למכולת, לצרכניה,
הוא חייב כסף.
אינו משמטת.
ההלכה היא שזה לא משמט.
זאת אומרת ששביעית משמטת רק
חובות שנוצרו מהלוואה,
ולא חוב שנוצר מקנייה שאני חייב לשלם לו.
כך הוא דעתו של תנא קמא.
רבי יהודה אומר,
הראשון הראשון משמט.
אומר רבי יהודה,
שאם הוא עושה קנייה,
הראשונה הוא עושה קנייה
ב-100 שקל,
שלושה-ארבעים אחרי זה הוא עושה קנייה ב-50 שקל,
אז החוב של ה-100 שקל נהפך להלוואה.
ברגע שבאתי לקנות פעם שנייה ועדיין לא פרעתי את ה-100 שקל, אז ה-100 שקל נהפך להלוואה והשביעית תשמט.
ה-50 שקניתי עכשיו, זה נקרא הקפה,
שהוא מכר בהקפה.
כעת, אם אחרי ה-50 שקל הוא עשה קנייה ב-200 שקל,
אז גם ה-100 וגם ה-50 זה נהפך להלוואה,
וה-200 שהוא עשה קנייה שלישית
זה נהפך להקפה.
אז השביעית תשמט את ה-100 הראשון, את ה-50,
ואת ה-200 היא לא תשמט, כי זה נקרא הקפה.
זה מה שאומר רבי יהודה.
רבי יהודה אומר, הראשון הראשון משמט.
מסביר אברטנורה,
אם לקח באמנה,
זאת אומרת, בהקפה, אני מאמין שתשלם.
פעם ראשונה מן החנות, וחזור לקח השנייה.
הראשונה נעשית מלווה ומשמטת,
ולא השנייה.
חזר ולקח שלישית,
ראשונה ושנייה נעשו מלוות,
ושביעית משמטתן, ולא השלישית, וכן לעולם.
האחרונה אין שביעית משמטתה,
וכל האחרות שביעית משמטתן.
הואיל והיה ראוי שייתן לו מעות הראשונה, קודם שיקח השנייה בהקפה, ולא נתן.
אז נעשית ראשונה מלווה, וכן לעולם.
היות וכשבן אדם בצורה נורמלית,
שכשאדם עושה קנייה שנייה,
הוא כבר אמור לומר לו, המוכר החנווני אומר ללוקח,
אתה חייב, אתה לא רוצה עוד,
בוא תשלם קודם כל את מה שלקחת, אתה כבר חייב לי 100 שקל,
איך אתה רוצה לעשות עוד קנייה?
לכן,
עצם זה שהוא הסכים לו לעשות עוד קנייה,
אז זה בעצם אומר, טוב, אז נהפוך את ה-100 שקל הזה להלוואה,
וכעת אנחנו עוד פעם מביאים לך בהקפה.
אז ה-100 שקל לקנייה הראשונה זה הלוואה,
והקנייה השנייה זה הקפה.
כשהוא קנה קנייה שלישית, אז שני הקניות הראשונות הן נהפכות להלוואה,
והשלישית היא הקפה.
ומה שמוגדר כהלוואה שביעית תשמט,
ומה שמוגדר כהקפה שביעית לא תשמט.
זוהי דעתו של רבי יהודה.
ממשיכה המשנה שכר שכיר,
אינו משמט.
אם הוא היה פועל שלו,
הוא היה עובד שלו,
וכעת הגיעה שנת השמיטה,
הוא לא ישמט.
גם כן פה זה לא הלוואה.
עשאו מלווה,
הרי זה משמט.
אם הוא אמר לו, תשמע,
אתה חייב לשלם לי באמת את החוב הזה עכשיו, אבל אני מביא לך את זה, עוד חודש ישלם לי.
במהלך החודש הזה היה ראש השנה של השנה השמינית.
שנת עמית. ונגמר
שנת השמיטה,
אז באותו רגע
החוב הזה נפקע.
שביעית משמטת אותה.
רבי יוסף אומר,
כל מלאכה שפוסקת בשביעית משמטת,
ושאינה פוסקת בשביעית אינה משמטת.
רבי יוסף מחלק חילוק מעניין. מה הוא אומר?
אם השכיר הזה, הפועל הזה,
עבד במלאכות שפוסקות בשביעית,
חרישה, קצירה,
כל עבודות הקרקע שפוסקות בשביעית,
שביעית משמטת.
ושאינה פוסקת בשביעית,
נגר, חשמלאי,
אינה משמטת.
אומר ברטנורא, כל מלאכה שפוסקת בשביעית,
אם שכר שכיר זה ממלאכות הפוסקות בשביעית,
כלומר, ממלאכות שאסור לעשותן בשביעית,
כגון חרישה וקצירה ועבודת קרקע,
נעשה שכר זה בשביעית כמלווה
ושביעית משמטתו.
ואם לאו,
ששכר זה שחייב לו היה משאר מלאכות שאין אסורות בשביעית,
כמו שאמרנו, חשמלאי נגר,
לא נעשה כמלווה ואין שביעית משמטתו.
כך סובר רבי יוסי.
אומרת המשנה, משנה ב',
השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה.
היום בזמננו ראש השנה הוא יומיים,
אבל שני הימים הם מחודש תשרי.
א' תשרי,
ובי תשרי, שני הימים האלו הם ימי ראש השנה.
אבל בזמן בית המקדש, כשהיו מקדשים
את הירח
על ידי העדים,
לפעמים היה יום אחד ולפעמים היה יומיים.
אם אני לא טוען.
במשנה פה כתוב, השוחט את הפרה וחלקה בראש השנה.
אם היה חודש מעובר
והיו שני ימים משמט,
ואם לא אינו משמט, מה הפירוש?
אם החודש היה מעובר, זאת אומרת שהיה כט אלול ול' אלול.
לא, היום אין את זה.
אבל אם היה כט אלול ול' אלול,
אז ל' אלול זה א'
דראש חודש,
וזה היה ראש השנה,
וא' תשרי זה יום השני של ראש השנה.
ואם כך,
כשחילקו,
הוא שחט את הפרה וחילק את זה בראש השנה ביום הראשון,
ובעצם,
כן, חשבתי שזה הכיוון. אז אתה אומר שזה לא היה ראש השנה בפועל, אז למה כתוב בראש השנה?
בואו נראה את הברטון איך הוא כותב.
הוא כותב, בשנה השביעית וחיכה ביום ראשון של שני ימים טובים של ראש השנה.
אם היה אלול מעובר,
נמצא דיום ראשון שנתחלקה היה חול.
משמע כמוך, היה חול, אה?
והיה יום אחרון של אלול, של שנה השביעית.
ושביעית משמטת בסופה דכתיב מקץ שבע שנים, תעשה שמיטה.
אבל
לא יודע למה הכיתוב בהתחלה הוא פוסח בשני ימים טובים של ראש השנה. זה קצת, זה היה הכוונה שני ימים טובים של ראש השנה?
זה לא יום טוב של ראש השנה.
וחשבו שיהיה יום טוב ראשון, אני לא כל כך הבנתי פה.
אתה מסביר שבעצם זה,
זה ודאי היה ככה. זאת אומרת, בכל החודשים זה היה ככה באמת, שהיו מתנהגים כיום טוב.
זה היה, זאת אומרת, שהיו מתנהגים כאילו יום ראש חודש.
אבל בסוף הם, אם בסוף לא הגיעו עדים,
אז באמת רק היום השני היה.
טוב, אם אתה ממש ככה הסבר.
תראה גם היוחין, אין לך יוחין שם, אבל הוא כותב פה,
ואה ולאלף דראש השנה, ל' של אלול דשביעית.
כן, נוקטים פה איזה נוסח שזה כן היה.
יכול להיות שיהיה יום ראש השנה? או, או, יכול להיות, הנה, פה אני רואה פה,
יש פה איזה אחד המפורשים שכותב.
יכול להיות שהכוונה היא ככה,
שאם העדים מגיעים מאוחר,
אז לא היו מקבלים אותם.
אם הם היו מגיעים מן המינך ולמעלו, אז לא היו מקבלים אותם,
והיו מגיעים את אותו יום קודש ולמחרת קודש.
זה מה שאתה מתכוון. אה, יפה, בסדר, זה...
אז בכל אופן...
כזה מצב,
אז בעצם אנחנו רואים שביום ששחטו את הפרה וחילקו אותה,
זה בעצם היה ל' אלול של שנת השביעית.
וכשהגיע א' תשרי למחרת,
הם כבר נפקע החוף של ה...
שהם היו חייבים לו.
ולכן הדין שבאמת זה משמט.
ממשיכה המשנה,
כן, ואם לאו, אינו משמט. ואם היה רק יום אחד של ראש השנה, אז זה לא משמט.
ממשיכה המשנה,
האונס והמפתה והמוציא שם רע.
מכל מעשה בית דין אין משמטין.
כל חוב
שהוא חוב
של בית דין, שבית דין מחייב אותו,
כמו אונס ומפתה ומוציא שם רע, שבעצם בית דין הוא זה שחייבו את ה-50 שקל או את ה-100.
אז מה הדין?
אין משמטין.
מסביר ר' ברטנורא,
כיוון שפסקו בית דין על הממון
כגבוי דמי וכאילו הגיע לידו.
הפסק דין של בית דין
זה כאילו גבוי, כמו האמירה לגבוי דמי.
פה זו אמירה של, זה לא לגבוי.
ממשיכה המשנה, המלווה על המשכון
והמוסר שטרותיו לבית דין אינן משמטין.
אחד שיש לו משכון תמורת ההלוואה,
או מוסר שטרותיו לבית דין,
זאת אומרת שהוא נתן לבית דין את השטרות כדי שהם יגבו בשבילו את החוב,
אינן משמטין.
מביא הברטנורא, המלווה על המשכון,
דכתיב
ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך,
פרט לזה שיש לאחיך בידך.
אם יש מצב
שההלוואה מוגדרת רק אשר יהיה לך את אחיך,
שרק לך יש את אחיך,
אז הדין הוא תשמט ידך,
פרט לזה שיש לאחיך בידך.
בהלוואה הזו שיש משכון, אז יש לאחיך בידך.
ולכן,
הלוואה עם משכון
לא משמט.
או מוסר שטרותיו לבית דין.
אחד שנתן לבית דין יגבו את השטרות שלו,
לא משמט.
כותביו הברטנורא, דכתיב,
ואשר יהיה לך את אחיך,
פרט למוסר שטרותיו לבית דין,
שבית דין יש להם, זה החוב אצל אחיו.
היות והשטרות חוב נמצאות אצל הבית דין,
אז הדין הוא ששבית לא משמט, כי לא אתה הוא זה שגובה את השטר, את החוב,
אלא הבית דין.
אומרת המשנה, משנה ג' פרוסבול אינו משמט.
זה אחד מן הדברים שהתקין.
הלל הזקן,
כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה,
ועוברין אל מה שכתוב בתורה,
יישמר לך פן יהיה דבר עם לבביך בלי יעל,
וגומר יתקין הלל לפרוסבול.
כן, מה למדנו במשנה פה?
שפרוסבול לא משמט.
מה זה פרוסבול?
נוטריקון של שלוש מילים פרוז,
בולי ובוטי.
פרוז זה תקנה, בולי זה עשירים ובוטי זה עניים.
זאת אומרת, עשו תקנה לעשירים ולעניים.
תקנה לעשירים,
שהם לא יעברו על האיסור של לא להלוות.
תקנה לעניים, כדי שיהיה להם כסף, שייעלבו להם האנשים.
אומר ברטורנור, פרוז, תקנה, בול עשירים, דכתיב,
ושברתי את גאון עוזכם.
פעם רבי יוסף, אלו בולעות שביהודה.
בולעות זה עשירים.
תקנה לעשירים, מה התקנה לעשירים?
שלא יעברו על ישמר לך פן יהיה דבר עם לבביך בלי יעל.
והם יעברו על איסור דאורייתא,
ותקנה לעניים,
שימצאו מי שילווה להם.
זה מדובר
על זמן המקדש.
והשמטת כספים בזמן הזה,
דרבנן,
דכתיב,
וזה דבר השמיטה שמות, כל פעם שידעו.
כתוב פעמיים בפסוק שמיטה.
שמיטה שמות.
בשתי שמיטות הכתוב מדבר.
אחת שמיטת קרקעות
ואחת שמיטת כספים.
לומדת הגמרא,
בזמן שאתה משמט קרקע,
אתה משמט כספים,
או בזמן שהיא אתה משמט קרקע,
היא אתה משמט כספים.
בזמן שהייתה את המושג הזה של השמיטת קרקעות,
כל אדם שהיה מוכר קרקע, היא הייתה חוזרת אליו ביובל.
כשיש לנו את מצוות היובל, מצוות השמטת קרקעות,
יש לנו גם כן את מצוות השמטת כספים,
שזה היה בזמן המקדש.
ובזמן שהיא הייתה משמט קרקע,
זמננו אנו,
היא הייתה משמט כספים מדאורייתא.
ורבנן עוד התקינו שמיטת כספים בזמן הזה,
רבנן תיקנו שמיטת כספים בזמן הזה.
ומשום אחי היה כוח ביד הלל לתקן פרוסבול, להפקיע דין השמיטה,
הואיל ואין שמיטת כספים בזמן הזה למדברי סופרים.
היות כל המושג של שמיטה בזמן הזה,
זה מדברי סופריים,
זה מידי רבנן,
לכן היה כוח להילל לתקן את המושג של פרוסבול.
מה זה פרוסבול?
אומרת המשנה משנה ד',
זהו גופו של פרוסבול.
מוסר...
אני לכם,
איש פלוני ופלוני הדיינים,
שבמקום פלוני,
שכל חוב שיש לי,
שאגבנו כל זמן שארצה,
ודיינים חותמים למטה או העדים.
הוא היה מוסר לדיינים את החובות.
הוא לא צריך למסור בפועל את שטרי החוב לדיינים.
אצל זה שהוא מוסר להם
את הכוח לגבות את החוב בשבילי,
שאתם תהיו הנוגשים ולא אני,
אז זה כבר לא נקרא לא אגוס, הוא לא נוגס.
זה לא הוא.
וגם אם הוא עושה, זה בשליחות בית דין. בית דין הם אלו שגובים את החוב.
ולכן הדין שמותר לגבות את החוב,
על ידי פרוסבול.
ממשיכה המשנה, משנה אי פרוסבול,
המוקדם, כשר והמאוחר,
פסול.
אם אני כותב כעת פרוסבול היום,
ואני כותב עם תאריך
של חודש תמוז,
חודש קודם,
כשר,
כי רק אני מפסיד מזה,
את כל ההלוואות שהלוויתי בחודש אב,
אין לי כיסוי, אין לי פרוסבול על זה.
אז אומרת המשנה שפרוסבול המוקדם,
כשר,
והמאוחר, פסול.
אם אני כותב כעת פרוסבול על חבטי תלול,
תאריך של חבטי תלול, זה פסול,
כי בעצם על ההלוואות שהלוויתי מעכשיו כל חודש אלול,
אין לי כיסוי של פרוסבול.
לא העברתי את זה לדיינים, כי זה לא היה קיים בכלל אז.
ממשיכה המשנה, שטרי חוב,
בשטרי חוב זה הפוך.
המוקדמים פסולים,
והמאוחרים כשרים.
אם אני כעת
הלוויתי לפלוני,
הלוויתי לו כסף,
וכתבתי תאריך של שנה קודמת,
הוא כעת
שיאבד לי את הבית שלו.
הוא שיאבד את כל מה שהוא קנה,
כל מה שהיה אצלו בשעת ההלוואה.
אז הדין הוא ששטרי חוב ומוקדמים פסולים הם אחורים כשרים. מדוע?
כי יש,
בואו נראה את הברטנורה,
כגון דקאי בניסן, וכתב בשטר זמן תשרה שלפניו.
פסולים. למה?
משום דגובה שלא כדין
מן הלקוחות של בין תשרי לניסן.
כל אלו,
הלקוחות שבין הזמן שכתוב בשטר
לזמן האמיתי של ההלוואה,
בעצם הם גובים שלא כדין.
כי הוא יכול...
לגבות רק את הקרקעות שהיו אצלו כעת, בשעת ההלוואה.
ולכן שטרי חוב המוקדמים פסולים.
אבל והמאוחרים קשרים.
דאורה כוחו של מלווה,
שהוא לא יכול לטרוף לכוחות אלא מזמן שכתבו בשטר.
ממשיכה המשנה,
אחד לווה מחמישה
כותב פרוסבול לכל אחד ואחד.
חמישה לווים מאחד
אינו כותב אלא פרוסבול אחד לכולם.
אם אדם אחד לווה מחמישה אנשים, יש לו בעצם חמישה מלווים.
חמישה אנשים שילבו לו כסף.
אז הסופר צריך לכתוב לכל מלווה ומלווה פרוסבול.
כי כל מלווה אסור לו לגבות ממני.
לכן כל מלווה ומלווה צריך לקבל פרוסבול.
אז חמישה לווים מאחד,
אחד שלווה מחמישה כותב פרוסבול לכל אחד ואחד.
מה שינגן, חמישה שלווים מאחד.
אם חמישה לווה מאחד, יש אדם אחד שילבה לחמישה אנשים,
אז בעצם המלווה הוא רק אחד,
אינו כותב אלא פרוסבול אחד לכולם.
כותב אברטנורה,
שכל מלווה ומלווה צריך שימסור שטרותיו לבית דין
ויכתוב לו פרוסבול.
אי לקח.
כשחמישה לווין מאחד
אינו כותב לו פרוסבול אחד,
כי יש מלווה אחד,
שאין כאן מלווה אחד,
ועבוד בלי שהלווין מרובין.
כשיהיה למבלווה פרוסבול אחד על כולן, דיו.
משנה ו', ממשיכה המשנה,
אין כותבין פרוסבול
אלא על הקרקע.
צריך שללווה יהיה קרקע. המלווה לא יכול לכתוב.
פרוסבול,
כל עוד אין ללווה קרקע.
אם אין לו,
מזכהו בתוך שדהו כלשהו.
מסביר הברטנורא מדוע
אין לה על הקרקע,
אלא אם כן יש לו קרקע ללווה,
שאז חשוב החוב
כגבוי ביד בדין.
ולא קרינים ולא יגוס.
יש פה בעצם, ברגע שיש ללווה קרקע,
אז גביתי היווה, זה כאילו שהחוב גבוי כבר. אני המלווה וללווה יש קרקע,
אז כאילו שגביתי את הקרקע.
אפילו אם הקרקע שווה דולר והחוב הוא 1,000 דולר,
אז יש פה כביכול כמו 1,000 הלוואות של דולר.
טוב, אבל כל אלף פעמים כאילו אני גובה מהקרקע הזאת.
ממשיכה המשנה,
ואם אין לה לווה,
מותר לי לזכות לו.
אני לוקח איזשהו אמה, עלמה, מתחת למכונת כביסה, מתחת לתנור, ומזכה לו את זה לתקופה שצריך שיהיה, שהפרוס בולחל.
שהשביעית אמורה לשמט באותו זמן, אז בסדר.
הייתה לו שדה ממושכנת בעיר.
אם ללווה היה שדה ממושכנת,
מה זה ממושכנת?
לשני הצדדים. כותב הברטנורא,
הייתה לו ללווה שדה ממושכנת בעיר,
בין שאחרים ישכנו אותה לו,
בין שהם ישכנו לאחרים,
כותבין פרוסבול.
בשני המצבים האלה כותבים פרוסבול.
העיקר שיש לו שייכות לקרקע, איזושהי בעלות,
אפילו בעלות זמנית.
רבי חוצפית אומר,
כותבין לאיש על נכסי אשתו,
אם יש לאדם נכסי מלוג
שהוא אוכל פירות,
הדין הוא שגם אפשר לכתוב על זה
פרוסבול.
וליתומים, על נכסי אפוטרופין.
אם האפוטרופוס של היתומים לווה בשביל היתומים,
על אף שליתומים אין קרקע,
גם כן מותר לכתוב על זה פרוסבול.
כי הלווים הם האפוטרופסים.
משנה ז', אומרת המשנה, כוורת דבורים.
רבי אליעזר אומר, הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוסבול,
ואינה מקבלת טומאה במקומה,
והרודה מנה משבת חייו,
רחמים חולקים.
על איזה כוורת דברים מדובר פה?
אומר הברצנורה, כשהיא מחוברת בתית,
הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר.
אם הכוורת הייתה מחוברת בתית לאדמה,
ודאי שהיא חלק מהאדמה.
ואם הייתה מונחת על גבי יתדות,
הכל מודים שהיא ככלים ואינה כקרקע.
זה בעצם
לא מחובר.
לא נחלקו אלה שמונחת על גבי קרקע
ואינה מחוברת בתית.
אז המשנה שלנו פה מדברת
על כוורת
שלא מחוברת לקרקע, והיא נמצאת על הקרקע.
על זה רבי אליעזר אומר שעל אף שהיא לא מחוברת לקרקע,
היות והיא על הקרקע,
הדין הוא שיש לה דין כקרקע.
מה ההשלכות של זה?
נקנית בכסף אשתר וחזקה.
כותבים עליה פרוסבול,
אינה מקבלת טומאה במקומה.
כמו שאנחנו יודעים שכל הדבר שמחובר לקרקע, כדרך שהקרקע מחובר אינה הוא מקבל טומאה.
והרודם אינה בשבת, חייב.
הרודם כותב על ברטונו, מחלות דבש שבתוכה בשבת חייב חטאת.
למה?
כי תולש דבר ממקום חיבורו.
דכתיב, ויטבול אותה ביערות הדבש.
וכי מה עניין יער אצל דבש? יערות הדבש?
אלא מה יער התולש ממנה בשבת חייב חטאת?
אף דבש הרודם לו בשבת חייב חטאת, ואינה הלכה כרב אליעזר, כי זה בפועל לא מחובר לקרקע.
והחכמים חולקים.
והחכמים אומרים
שכוורת דבורים שנמצאת על הקרקע ולא מחוברת לקרקע,
אינה כקרקע.
ואין כותבים עליה פרוסבול,
הוא מקבל את טומאה במקומה,
והרודם לו לשבת, פטור,
אבל אסור.
משנה אחת,
המחזיר חוב בשביעית
יאמר לו, משמט אני.
יש מצווה
מדאורייתא, לומר משמט אני.
אמר לו, אף על פי כן,
אם הלווה אומר למלווה, אפילו שאתה משמט,
אני רוצה להביא לך מתנה.
יקבל ממנו.
איפה אנחנו רואים
שיש מצווה להגיד משמט,
שנאמר, וזה דבר השמיטה.
וזה דבר השמיטה.
אומר הברטנורי, כלומר, דיבור בעלמא
שמוציא מפיו שהוא משמט,
דיו.
ובדיבור ראשון, שאמר משמט אני,
סגי,
ואין צריך שיאמר וישנה.
יש לנו תמיד, אנחנו יודעים, הוכח את הוכח את עמיתך אפילו מאה פעמים, שלח את השלח אפילו מאה פעמים.
פה אין את הדין הזה.
יש דין, וזה דבר השמיטה. מספיק פעם אחת לומר משמט אני,
ומספיק.
ואין צריך שיאמר וישנה, שאני אמר וזה דבר, אין לך אלה דיבור ראשון.
הברטנורה מוסיף פה
שמותר גם כן לרמוז.
המלווה יכול לרמוז ללווה שהוא מעוניין
שיגיד לו אף על פי כן.
ברטנורה כותב יקבל ממנו,
שכשהלווה אומר למלווה אף על פי כן,
יקבל ממנו,
ולא עוד מוסיף הברטנורה.
אלא שמותר לו שתהיה ידו פשוטה לקבל בשעה שאומר לו משמט אני.
מותר לו להגיד משמט אני,
ואז כאילו רומז לו,
אה?
שיגיד אף על פי כן.
עוד יותר,
מותר לו גם להגיד את ההלכה,
לך תלמד אותו שמותר להגיד אף על פי כן.
הוא לא יודע את ההלכה הזאת, לך תלמד אותו, לא להגיד לו ישירות, כי זה כבר נקרא לבקש.
להגיד למישהו אחר, בצורת עקיפה מותר,
אבל לא בצורה ישירה.
אבל אם הוא לא רוצה,
לא חייב.
זה נפקא מין הגדולה, אם בן אדם בעצם לווה
מאחד שלא שמר את תורה ומצוות,
ואתה יודע שהוא לא כתב פרוסבול.
לפעמים זה בן משפחה, לפעמים זה סתם...
או...
לווה מ...
באמת צריך להגיד לו, שלפחות הלווה יגיד לו,
אף על פי שמשמט אני מביא לך את זה מתנה.
לא להביא את זה בתור פירעון חוב,
כי הוא עובר גם כן בלפני עברו לתת מכשול.
הוא בעצם מכשיל את חברו בהלוואה הזאת,
בנוגס וב...
זאת אומרת,
הוא צריך להשתדל לתת את זה לפני שהוא יגוס את זה ממנו, שלא יבקש ממנו.
שהאדם לא יגיע למצב שהמלווה שלא שומר תורה ומצוות יבוא לבקש את החוב, כי אז זה עובר בלא יגוס.
שיגיד לו, אני רוצה להביא לך את החוב,
בוא תיקח את זה,
שלא יבקש, ויגיד לו, אף על פי כן, בתורת מתנה.
ממשיכה המשנה.
אותו דבר גם כן, הדין הוא כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט
ורצו אנשי העיר לכבדו.
יאמר להם, רוצח אני.
אמרו לו, אף על פי כן, יקבל מהם שנאמר, וזה דבר הרוצח.
אז אסור לו לקבל כבוד בהתחלה,
אבל ברגע שאמרו לו, אף על פי כן,
יקבל את הכבוד.
אומרת המשנה האחרונה, משנה ט',
המחזיר חוב בשביעית.
רוח חכמים נוחה עימנו.
אחד שהחזיר חוב בשביעית,
אז הדין הוא שבאמת
רוח חכמים נוחה עימנו. זאת אומרת, רוח חכמים באמת הייתה מעדיפה שכן יחזירו חובות.
אותו דין גם כן הלווה מן הגר,
שנתגיירו בניו עמו,
לא יחזיר לבניו.
למה?
היה,
הם שניהם היו גויים. כששניהם התגיירו,
אז בעצם אין קשר בין אבא לבן.
כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
ולכן,
אין קשר, מדאורייתא הוא לא יורש.
הסיבה שאסור לבן להתחתן עם אימא שלו אחרי שהם יתגיירו,
זה בשביל שלא יגידו שבאו מקדושה קלה,
מקדושה חמורה וקדושה קלה, כי בתורגו היה אסור לבן להתחתן עם האימא.
וכשמתגיירים הם לא קשורים, לכאורה...
כן, כן.
וכעת לכאורה אמור להיות הדין שמותר להם, רק כדי שלא יגידו, אז בעצם אסרנו את זה. בכל אופן, ירושה הוא לא אמור לרשת את אבא שלו.
אז כשאחד לבן מן הגר שנתגייר בנו אימו,
אז לא צריך להחזיר לבנים שלו.
אבל ואם החזיר,
רחמים נוחה ממנו.
הוא כותב אברטנורה,
ודווקא לבניו שנתגיירו אימו.
משום דנוכרי יורש את אביו מן התורה.
דכתיב,
כי ירושה לעשו נתתי את ער שעיר.
גוי
יורש את אבא שלו מדאורייתא.
אבא שלו הגוי.
מה הראיה?
כי ירושה לעשו נתתי את ער שעיר.
עשו גם כן יורש,
מוריש.
ואם לא יחזור, ואם לא יחזיר לבניו,
ישלחו שמא, יחזירו לסורם.
יגיד הבן הגר,
הרי אם הוא ואבא שלו היינו נשארים גויים,
הוא כן היה יורש את אבא שלו.
ועכשיו, בגלל שהם התגיירו,
מגיע, ואני לא יורש את אבא שלי,
אז דווקא אם יתגיירו בניו אימו.
אז כדי שלא יחזרו לסורם,
אנחנו אומרים שרוח חמים נוחה ממי שמחזיר
לבן הגר.
גר שהוא גם עצמו בן של גר.
אבל אם הייתה אורתם שלו בקדושה
ולידתם בקדושה,
אם העיבור של הילד הזה
היה כשההורים היו גויים,
והלידה שלו הייתה אחרי הגרות,
מעולם הוא לא היה גוי בן של גוי,
הוא רק היה עובר.
כשהוא נולד,
הוא נולד לאימא שלו, שהיא בעצם לא אימא שלו.
שהיא יהודייה.
שהאבא זה לא, סליחה, שהאבא הוא לא אבא שלו כבר.
אחרי הגיור, כי איתא ברקשי היה גוי.
אז כביכול, מדאורייתא אין לו דין של ירושה.
אם הוא היה גוי בן גוי,
אם הוא נולד כשההורים היו גויים, אז מדאורייתא הוא יורש את אבא שלו,
אז הדין הוא שגם כשהוא מתגייר, הוא החכמים נוחה ממי שמחזיר
את ההלוואה.
אבל היות ופה אוררתו הייתה בתור גוי,
ולידתו הייתה כשכבר הם התגיירו,
אז ההלכה היא שלא יחזיר.
אין לחוש באיזה שמא יחזרו לסורם.
והמחזיר להם כותב בברטנור, אין רוח חכמים נוחה עימנו.
מסיימת המשנה, כל המטלטלין...
עכשיו הוא מגדל אותו, ועד אין גר. מה בעייתי, זה לא היה רוח חכמים נוחה עימנו?
לא, לא מדובר על הירושה.
ירושה זה משהו אחר. מדובר פה על הלוואה שמישהו לווה מאבא הגר. הלווה מן הגר שנתגרו בניו ואמו.
אחד שלווה מן הגר.
כן, לא, אבל כשהילד עכשיו היה ב...
אז מה הבעיה לך זאת אומרת?
אמרתי ככה, זאת אומרת,
כשאבן, בואו נקרא לגויים... הם היו גויים כשהאישה התעמרה.
הם התגיירו בתשובה.
הם לא חזרו, התגיירו.
התגיירו, כאילו התגיירו, ועכשיו נולד הילד.
אז עכשיו האבא למי חייב?
שלא יסביר.
לא האבא למי חייב. היה פה אחד שלווה מאבא.
עכשיו, בעצם, היות ומעולם
הוא לא ירש את האבא שלו מדאורייתא,
כי הוא לא היה קשור אליו.
את החוף של האבא לא החזיר לבן. לבן.
את החוף שהוא חייב לאבא
הוא לא צריך להחזיר לבן,
כי מעולם לא היה לו דין שהוא יורש ממנו דאורייתא.
אם כשהוא היה גוי,
אם הוא נולד כשהאבא היה גוי,
אז בימים האלה שהוא היה בן של גוי,
אז מדאורייתא היה לו דין ירושה.
אז שלא יגיד שפספסתי את המושג של ירושה.
אבל פה מעולם לא היה לו דין ירושה, כי בתור גוי,
אבא היה גוי, הוא לא היה בעולם.
בתור יהודי כבר לא היה קשור.
מסיימת המשנה, כל המטלטלין נקנין במשיכה.
וכל המקיים את דברו, רוח חיים נוחה עמנו.
מה זה כל המטלטלין נקנין במשיכה?
כשאני בא לקנות מטלטלין,
אז זה נקנה במשיכה.
וכל זמן שלא משך,
יכול כל אחד מהם לחזור בו.
ואף על פי שנתן עמאות,
אין עמאות קונות.
עד שימשוך את החפץ הנקנה.
בשביל לקנות חפץ
צריך למשוך את החפץ. אני בא לקנות חלב במכולת,
כל עוד לא משכתי את החלב,
לא קניתי.
ואף על פי כן, המקיים את דבריו ואינו חוזר בו,
ואפילו לא משך,
רוח חכמים נוחה עמנו.
דעך איתניא, איפה צדק ואין צדק,
שיהיה לאו שלך צדק ואין שלך צדק.
סליק מסכת שביעית, ברוך אדוני לעולם.
אמן ואמן.
בירכה אני המלכה שם ומרצה גדולות ובדוקות ישראל.
וככה בא להם תורה מצוות שנאמר,
אדוני החפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.