משניות שביעית פרק ג' | הרב יהודה דוד שליט"א
תאריך פרסום: 02.08.2015, שעה: 19:40
- - - לא מוגה! - - -
היום נלמד, בעזרת השם,
מסכת שביעית, פרק ג',
משנה א'. אומרת המשנה,
ממתי מוציאים זבלים לאשפתות?
דרכם היה שהם היו מתכוננים לזבל את האדמה,
אז הם היו עושים ערימות של זבל,
ועם זה הם היו מזבלים את האדמה.
הזבל בדרך כלל היה הגללים של הבהמה.
אומרת המשנה,
ממתי מוציאים זבלים לאשפתות?
הם היו עושים ערימות
של זבל,
וכשהיה מגיע זמן הזיבול,
הם היו מוציאים משם ומפזרים את זה בשדות
בשביל לשבח את היבול, לשבח את העצים,
את כל התבואה.
אומרת המשנה, ממתי מוציאים זבלים לאשפתות?
מדובר פה כעת בשנת השביעית
שהוא רוצה להתכונן לשנה השמינית, כמו בתקופה הזו.
כעת רוצים אנשים להתכונן לשנה השמינית, מותר להם להתכונן,
אבל לא כל סוג ההכנות.
אז המשנה פה מדברת על הוצאת הזבלים.
אומרת המשנה, ממתי?
משיפסקו עובדי עבירה, יברר רבי מאיר.
יש זמן בשנה שכבר עוברי העבירה,
יש כאלה שאומרים שהכוונה היא על הנוכרים או על עוברה ורעש שלא שומרים שמיטה,
שהם כבר מפסיקים
לעבוד את הארץ
בשנה השביעית.
אז כשהם הפסיקו לעבוד בארץ, הם מפסיקים כבר להשקיע באדמה,
אז זה זמן שמותר כבר להוציא את הזבלים.
למה?
כי אם עדיין
יש עובדי עבודה או עוברי עבירה
שהם
עובדים את הארץ,
אז כשבן אדם יוציא זבלים ויתכונן,
אז יגידו כנראה גם כן, הוא מעובדי העבודה כעת בשביעית.
ואם כך,
זו הסיבה שזה אסור.
אז שוב, אז מה למדנו פה?
שהזמן שמותר להוציא את הזבלים להשפתות זה
הזמן שכבר הפסיקו לעבוד באדמה כל אלה שעובדים או הנוכרים.
כשמתחיל להתייבש, מתעבה ונעשה קשרים. הזבל נעשה קשרים וקרובים דבריהם להיות שווים.
רק מאז מותר, כי כבר אז זה ניכר שהוא לא צובר את זה לצורך עכשיו,
אלא הוא צובר את זה לצורך השנה השמינית,
ואין בזה איסור.
אומרת המשנה, משנה ב',
עד כמה מזבלים?
מהו הכמות שמותר לזבל את האדמה לצורך השנה השמינית?
איזה גודל של ערימות מותר? כמה ערימות? כמה יהיה בכל ערימה?
אומרת המשנה, עד שלוש שלוש אשפתות לבית שיער
של עשר עשר משפלות של לתך לתך.
זאת אומרת, לתך זה שיעור
שזה היה נכנס במשפלה.
במשפלה זה היה קופה, זה היה כלי שבו הם מכניסים לתך
של זבל.
אז היה מותר לעשות בשדה שהגודל שלו זה בית צהב שלוש אשפות,
שבכל אשפה יש עשר קופות של לתך.
זאת אומרת שמותר לעשות שלוש ערימות,
שבכל ערימה יש עשר לתכים, זה שיעור מסוים של זבלים.
אם יש ערימה כזו גדולה,
אז מבינים שזה לא הסוג בשביל לזבל פה,
אלא זה כמו אוצר, לזבל לעתיד.
אז זו הסיבה שמותר לעשות את הסוג כמות הזה.
אז שוב, עד כמה מזבלים?
עשר משפלות או עשר של לתך? עשר משפלות. משפלה זה קופה.
יש כמה סוגי קופות.
והקופה צריכה להיות של לתך לתך. זאת אומרת, כל פעם לוקחים לתך ועוד לתך.
אז זו הצורה שמותר.
אז זו הצורה שמותר.
אומרת המשנה, יש לו המון זבל.
מוסיפים על המשפלות ואין מוסיפים על האשפתות.
זו דעתו של תנא קמא.
אני יכול להוסיף עוד משפלות.
להוסיף במקום עשר משפלות לכל השפעה,
לכל ערימה, אני יכול להוסיף עוד משפלות.
אבל ואין מוסיפים על האשפתות,
תנא קמא אומר שאסור לעשות
הרבה ערימות, יותר משלוש.
לכל בית סאה מותר לעשות שלוש ערימות.
אם עושים יותר,
זה כן נראה שהוא בא כעת לעבוד באדמה פה.
רבי שמעון אומר,
אף על האשפתות.
רבי שמעון מתיר להוסיף גם כן על האשפות.
זאת אומרת, רבי שמעון מתיר לעשות אשפות, אשפות יותר משלוש.
ממשיכה המשנה, משנה ג' לירושלמי, מסביר שזה המשך למשנה ב',
המשך של דברי רבי שמעון.
עושה אדם את שדהו,
שלוש, שלוש אשפתות לבית סיעה,
יתר מכאן,
מחציב,
או תעשויות יום טוב, עוד כמה גורסים פה, מותר.
דברי רבי שמעון. זאת אומרת, זה המשך שרבי שמעון שמר עד עכשיו.
רבי שמעון אמר שמותר בשביעית להוסיף
על שלושה אשפות בבית סיעה.
אם יש לי בית סיעה ואני רוצה לשים שם זבל,
לצבור זבל,
אז רבי שמעון, ראינו במשנה ב',
התיר לעשות יותר משלוש.
אז עכשיו הוא כותב פה, עושה אדם את שדהו שלוש השפעות לבית סאה,
יותר מכאן מחציב.
אז באמת זה לא כל כך נכנס במשנה, אבל ההסבר שמסבירים פה,
אבל אני אקרא את זה מבתוך רבי התנורה.
ואשתה
עתה להשמועין דשריר בשמעון,
אפילו אין עשר משפלות,
ובלבד שלא יהיה פחות משלוש.
דאף על פי שיש מעט זבל בהשפעה, מותר גם כן.
אז הוא מתיר
לעשות
גם שלוש משפלות בכל השפעה. במשנה הקודמת ראינו שהוא מרשה גם כן להוסיף אשפות.
פה הוא מתיר גם כן שיהיה פחות מעשר משפלות לכל השפעה.
יתר מכאן,
מה פירוש המילה יתר מכאן? אם הוא עושה יותר משלוש אשפות,
אז איך הוא עושה את זה?
אז צריך שיהיה בצורה מסוימת.
אז הגרסה שכתוב במשנה זה מחציב.
מחציב זה כמו רגלי חצובה,
שזה לא בשורה,
אלא זה אחד פה, אחד פה ואחד ממולו.
לא, כמו הנקודה של סגול,
ככה מותר.
מחציב, שלא יהיה בשורה אחת.
יש דעה אחרת שגורסים פה, מותר, שמותר להוסיף. זאת אומרת, לא צריך דווקא בצורה של רגלי חצובה.
אלו הם דברי רבי שמעון,
וחכמים אוסרים.
חכמים אוסרים להוסיף,
והם אומרים שאם אתה רוצה להוסיף,
אז צריך
עד שיעמיק שלושה או עד שיגביה שלושה.
אני צריך בשדה לעשות, או לחפור שלוש צפחים,
ואז לעשות ערמה גדולה,
או להגביה שלוש צפחים, ואז לעשות,
כשאני מגביה או מנמיך,
אז אנחנו מבינים שהוא לא עושה את זה לצורך זיבול השדה הספציפי,
אלא הוא לוקח את זה בתור אוצר לשנה השמינית.
וזו הסיבה שמותר.
ממשיכה המשנה,
עושה אדם את זבלו אוצר.
אומר הברטנורא,
אותן שלוש השפעות של שלושים משפלות,
הרי ראינו שמותר לעשות לפי תנקם החכמים שלוש השפעות,
ובכל אחד יש עשר משפלות.
שיעור של עשר משפלות, שכל משפלה זה לתך.
אז מותר לשים שלושים משפלות בשלוש השפעות.
אז יכול לעשות אותן, אומר הברטנורא, השפעה אחת,
ולהוסיף אליהן כמה שירצה.
אומרת המשנה,
שמותר לו לצרף את שלושת ההשפעות האלה ולעשות מהן השפעה אחת גדולה.
רבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלושה עוד שיגביה שלושה.
הוא אומר שהצורה שמותר זה שלוש השפעות של עשר משפלות.
אם אנחנו רוצים לצרף ולעשות השפעה אחת גדולה,
אז מותר בתנאי שעושים את ההיכר, את השינוי שראינו מקודם.
שיעמיק שלושה או עד שיגביה שלושה.
אומרת המשנה הלאה, היה לו דבר מועט.
אם היה לו קצת זבל,
אין לו הרבה בהמות ואין לו הרבה זבל, לא מצטבר לו הרבה זבל בבת אחת,
אז איך הוא עושה?
מוסיף עליו והולך.
הוא מתחיל בארמה אחת,
בהשפעה אחת,
שם היום שתי משפלות,
מחר עוד שתיים עד שהוא יגיע לעשר משפלות,
ואז הוא הולך להשפעה הבאה.
רבי אליעזר בן עזריה אוסר,
עד שיעמיק שלושה או עד שיגביה שלושה או עד שייתן על הסלע.
זאת אומרת, רבי אליעזר בן עזריה אומר שהיות וזה קצת,
אז זה נראה כאילו שהוא בא לזבל את השדה שלו.
אז היות וזה נראה כאילו שהוא בא לזבל את השדה שלו, אז אסור.
אז מה הצורה שמותר?
מותר דווקא אם הוא מעמיק שלושה או מגביה שלושה או שהוא שם על הסלע,
יש היכר ושינוי,
אז מותר גם כשיש לו כמות קטנה.
אומרת המשנה, משנה ד',
המדייר את שדהו עושה שר לבית סעתיים,
עוקר שלוש רוחות
ומניח את האמצעית,
נמצא מדייר בת ארבעת שאין.
מה פירוש המדייר את שדהו?
מסביר אברטנורה,
לשון דיר של בהמות,
שאין לו מקום פנוי להעמיד בהמותיו, אלא שם,
ואינו מתכוון לזבל שדהו בעניין זה.
ודעתו להכניס את הזבל להשפתות לאחר כך.
היהודי הזה רוצה כעת בשדה שהוא אמור לזרוע בשנה השמינית,
הוא רוצה כעת לשים פה, לעשות פה דיר לבהמות שלו.
ואז בעצם הבהמות הרי מוציאות זבל.
מותר או אסור?
אז אומרת המשנה,
המדייר את שדהו עושה שר לבית סעתיים.
מותר לו לעשות מחיצות, שר זה מחיצות,
לגודל של בית סעתיים.
אז הוא שם מחיצה,
מחיצה, מחיצה, והוא שם את הבהמות באמצע.
אחרי כמה ימים,
כל המקום הזה, כל בית סעתיים מתמלא בזבל.
הוא כעת רוצה לטפל בזבל הזה.
אז אומרת המשנה, עוקר שלוש רוחות,
הוא מניח את האמצעית,
הוא לוקח את השר מפה, את המחיצה מפה,
את המחיצה מפה, את שלושת המחיצות האלה,
ומוסיף אותן בצד.
אז הבית סעתיים האלה כעת ריקים, הם פנויים,
הוא יכול לצבור את הזבל לשלוש, שלוש ערימות.
אחרי שהוא גמר פה, הוא עושה בצד הזה,
בצד הזה,
בצד השני, ככה הוא עושה בארבעת הצדדים של הבית סעתיים שהוא עקר.
נמצא מדייר בת ארבעה צעים.
לא, סליחה, טעיתי.
לא בארבעה צדדים, זו הדעה השנייה, עוד מעט נראה בהמשך.
הדעה הזו, שהיה לו פה בצעתיים,
אז דבר ראשון,
הוא מתמקד בבצעתיים פה,
לאחר מכן הוא עוקר את שלושת השערים,
את שלושת השערים, שם אותם בצד השני,
ואז יצא לו בצעתיים, ועוד בצעתיים.
יוצא שהוא זיבל ארבע שאים,
וכך הוא עשה ערימה של זבל.
הוא אוסף שם ערימות של זבל-זבל,
שם את האשפות, לפי הצורה שראינו במשניות מקודם,
שלוש אשפות.
ממשיכה המשנה,
זוהי דעתו של תנא קמא.
רבן שמעון בגמליאל אומר,
בית שמונת שאים.
מותר לו לעשות את זה בשמונה שאים.
זאת אומרת, כמו שראינו פה,
יש לו פה ארבע שאים,
יש לו בצעתיים,
והוא מזבל את האדמה פה, לאחר מכן הוא עושה בצעתיים פה,
לאחר מכן בצעתיים פה,
בצעתיים פה, בצעתיים פה,
יוצא שיתווסף לו עוד שמונה.
רבן שמעון בן-גמליאל אומר, בית שמונה שאים, זאת אומרת שמותר לו יותר מבצעתיים להוסיף עוד בית שמונה שאים. ככה מסבירים פה המפרשים.
אומרת המשנה,
הייתה כל שדה הוא בית ארבעת שאים.
אם כל השדה שלו הייתה רק ארבעת שאים,
והוא כעת רוצה לזבל את האדמה,
אז הדין הוא משייר ממנה מקצת מפני מרית העין.
אסור לו
לזבל את הכול לגמרי,
כמו שראינו מקודם, לזבל את שני הבתי, את הבצעתיים פה, אחר כך פה.
אלא הוא צריך תמיד להשאיר קצת.
הוא משאיר קצת פחות מהבצעתיים, ואחר כך גם קצת פה.
זאת אומרת, הוא לא עושה את השר בסוף השדה,
אלא הוא מרחיק כמה אמות,
וגם כשהוא אחר כך עובר אלי פה הוא מרחיק כמה אמות
כדי שמפני מרית העין,
שלא יגידו שהוא כעת בא לזבל את השדה והוא עושה את זה בשביל,
הסיבה העיקרית של זה בשביל לזבל את השדה.
הוא מוציא מן השר ונותן לתוך שדהו כדרך המזבלין.
אז בציור הזה גם כן הוא עושה שר פחות מבצעתיים,
הוא מוציא מן השר ושם לתוך שדהו איפה שהוא רוצה לזבל,
בשלוש אשפות, כמו שראינו מקודם, כדרך המזבלין,
בצורה שמותר לזבל.
אומרת המשנה, משנה A,
לא יפתח אדם מחצב
בתחילה לתוך שדהו עד שיהיו בו שלוש מורביות,
שהם שלוש על שלוש,
על רום שלוש,
שיעורם עשרים ושבע אבנים.
אחת שיש לו מחצב של אבנים.
זאת אומרת שהאדמה שלו היא לא חול,
אלא היא אבנים חופרים משם, חוצבים
בשדה.
ומוציאים ממנו אובלים לבניין,
והוא כעת מכוסה באפר.
זאת אומרת, זה לא נמצא ברובד העליון של האדמה,
אלא זה נמצא יותר למטה.
הוא כעת רוצה לחפור.
אז אומרת המשנה שאסור בשביעית
לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו.
אסור לו לפתוח ולהתחיל לחפור באדמה מתחילה,
כי זה נראה שהוא מתקן את האדמה בשביל לזרוע בשביעית.
מתי מותר לו כן?
עד שיהיו בו שלוש מורביות שהן שלוש על שלוש על רום שלוש.
זאת אומרת, צריך שיהיו לו שלוש מורביות.
מה זה שלוש מורביות?
שלוש מקומות
שיש שם גודל של אבן כזאת
שאפשר, שכבר חפרו בו.
שלוש מקומות שחפרו בו אבן בצורה כזאת גדולה,
שאם אנחנו נחלק את זה שלוש על שלוש על רום שלוש,
זה מה שיצא לנו מהאבן. זאת אומרת, הם היו מוצאים אבן גדולה,
ואחר כך הם היו מוצאים,
חותכים אותו שלוש על שלוש ברום שלוש.
הם היו מוציאים משם, אם נעשה שלוש על שלוש על רום שלוש,
כמה יוצא
שיש לנו פה?
תשע
אבנים
שהגודל שלהם זה אמה אלאמה ברום שלוש אמות.
זאת אומרת, לקחנו איזה אבן
שמגיעה עד האדמה, הוא גובה שלוש אמות,
ויש מפה לפה שלוש אמות ומפה לפה שלוש אמות.
אם אני עושה, חותך שתיים פה, שתיים פה,
יוצא לי שיש לי אבן אמה על אמה, עוד אבן אמה על אמה, עוד אבן אמה על אמה,
וכן בשורה הזו וכן בשורה הזו. יש לי פה תשע אבנים שהגודל שלהם זה שלוש אמות,
וכן יש לי בהמשך עוד מחצב כזה, ויש לי עוד מחצב, שלושה כאלה,
אז יוצא שיש לי פה תשע ועוד תשע ועוד תשע,
ויוצא לי שיש לי עשרים ושבע אבנים של אמה על אמה,
אם כבר...
כן, אמה על אמה בגובה שלוש.
אם יש לי כבר שלוש כאלה מורביות,
כל אבן כזו נקראת מרבית,
אז מותר לי להמשיך לחפור הלאה בשביעית.
כי כשאנשים רואים את זה, הם יודעים
שמה שאני פה מפנה את האפר זה לא בשביל לזרוע באדמה הזו,
אלא זה בשביל לחצוב אבנים לבניין ולבנות בשביעית. מותר.
כל מה שאסור זה דווקא לעשות עבודת אדמה של זריעה וכולו.
עד כאן המשנה ההיא. אומרת המשנה, משנה ו'
גדר שיש בו עשרה אבנים של מסוי שניים,
הרי אלו ינטלו, הרי אלו ינטלו.
אם יש לבן אדם גדר
שיש בו עשרה אבנים, תרשה לפחות עשרה אבנים,
של מסוי שניים שניים, שהאבנים...
הם שמה, הם לא ניטלים על ידי אדם אחד,
אלא אלו אבנים כבדות של שניים.
אז מה הדין?
הרי אלו ינטלו.
מותר ליטול אותם בשביעית.
אומר הברטנור, הרי אלו ינטלו כולן,
ואפילו הקטנות שבהן.
ולא מתחזיק עם מפני הגדר לעשות מקומו שדה.
אם זה לא היה בצורה כזו, אז היינו אומרים שבטח הוא מפנה פה בשביל לעשות פה שדה.
אבל ברגע שזה בצורה כזו שיש
ל... ל... יש פה אבן בגודל של שניים-שניים,
אז אנחנו מבינים שהסיבה שנוטלים את האבנים האלו זה בשביל לבנות בניין במקום אחר.
ממשיכה המשנה.
שיעור גדר עשרה טפחים.
הגדר שמדובר פה צריך שיהיה גובהו עשרה טפחים.
פחות מכאן מחצב
וגוממו עד פחות מארץ טפח.
אם הגדר לא הייתה גובה עשרה טפחים,
אז מה שמותר לו
זה רק
לחצב. זאת אומרת,
נקרא את הבלשון של הברטנורו,
ואינו נוטלו כולו אלא גוממו ומניח מן הסלע בארץ טפח,
כדי שלא יהיה ראוי לזריעה.
מותר לו לקחת את האבנים ועד גודל טפח. אם יש לו אבן גדולה, אז מותר לו לחתוך אותו,
לחצב אותו,
ולהשאיר גובה של טפח באדמה.
זאת אומרת, הייתה לו גדר ארוכה,
והיא לא הייתה גבוה עשרה טפחים,
אז מותר לו ליטול את האבנים שמעל גובה טפח רק.
הוא צריך להשאיר את הגדר בגובה טפח בכל ההמשך של הגדר, ואסור לו לקחת פחות מטפח.
למה?
שוב,
כמו שראינו מקודם,
שזה נראה כאילו שהוא בא לזרוע את האדמה.
ואם הוא משאיר טפח,
אנחנו מבינים שהוא לוקח את האבנים לבניין.
במה דברים אמורים? מתוך שלו, בשדה שלו.
אבל אם הוא לוקח מתוך של חברו,
מה שהוא רוצה, ייטול.
למה?
אומר אברטנור זה לא מי חזיק עם תקן שדה כיוון דלאו דידיו. זה לא נראה כאילו הוא בא לתקן שדה,
כי זה לא שלו.
כן, ככה כתוב פה.
שבקדה ציור אין חשש כשהוא בא מתוך של חברו.
זאת אומרת, הגזרות שחז״ל גזרו,
הם אה...
אני... היוכל מסביר,
דראה לא התכוון לתקן שדה חברו.
לא, בפועל, בפועל, כן, בפועל בעצם לזרוע ודאי שאסור, זה הכל דברים שמפני הרועים.
זה דעתם מה הרועה אומר.
אז כשרועים ככה, הם מבינים שהוא הביא מישהו אחר, אז כנראה ש...
להשאיר את הטפח הזה, זה כאילו למראית העין. זה מראית העין, זה הכל רכשות של מראית העין.
מראית העין.
עוד לגדר, מראית העין זה כבר גדר,
לגדר עוד על גדר.
בשדה חברו מעדין.
כשאני מוכר לשני אבנים,
אז אני בדרך כלל, אלא בוא תיקח את האבנים, מכרתי אחד תיקח.
אנשים מבינים שכשאני עושה לעצמי, אז אני באמת מתכוון לזרוע.
כשמישהו אחר בא לקחת, אז כנראה שהוא מכר את האבנים.
זה דברים שחזל...
משנה ז',
אומרת המשנה,
אה, סליחה, דילגתי, אבל אם הוא התחיל בו מערב שביעית, מה שהוא רוצה נוטל.
אם הוא התחיל מערב שביעית,
ורואים, מבינים שהסיבה שהוא עושה זה בשביל לבנות, אז מותר.
אפילו בשלו.
אומרת המשנה,
אבנים שזעזעתן המחרשה,
או שהיו מכוסות ונתגלו,
או אם יש בהן שתיים של מסוי שניים שניים,
הרי אלו ינטלו.
הברטנור אומר, לאו דווקא שזעזען המחרשה, אלא שעתידה לזעזען המחרשה. זאת אומרת,
זה בולט החוצה,
זה בתוך האדמה, אבל זה גם כן יוצא קצת החוצה מחוץ לאדמה.
הדין הוא שאם יש בהם שתיים של מסוי שניים שניים, זאת אומרת, יש בהם לפחות שתי אבנים
של מסוי שניים שניים,
הרי אלו ינטלו.
מותר בשביעית
ליטול אותם.
מסביר היוכין,
אם יש בהם שתיים של מסוי שניים שניים,
כל אחד מסוי בית בני אדם.
דאז מוכח דלבניין נוטלן.
והכילו בגדר טפיימי במחצב וכו'.
טוב, זה מה שקוטוב. הרי אלו ינטלו,
כמו שראינו מקודם,
שאפילו הקטנים, כמו שראינו מקודם בגדר.
ממשיכה המשנה הלאה.
המסכל את שדהו.
כן?
אחד שמסכל את השדהו, זאת אומרת שהוא מסכל את האבנים.
נוטל את העליונות,
הוא מניח את הנוגעות בארץ. אם יש לו מצבור של אבנים,
אז את העליונות הוא יכול לקחת, אבל מה שנוגע בארץ אסור לו לקחת.
למה?
כי הוא צריך את זה בשביל, מניחים את זה כשהוא מראית עין,
שאנשים שרואים ידעו שזה לא באמת בשביל
לזרוע באדמה.
וכן אם יש לו...
גרגר של צרורות. אבנים קטנות, יש לו ערימה של צרורות,
אז גם כן מותר לו ליטול את הצרורות העליונים ולהניח את התחתונים.
או גל של אבנים, אותו דבר גם כן.
נוטל את העליונות
ומניח את הנוגות בארץ.
ממשיכה המשנה, אם יש תחתיהן צלע או קש, הרי אלו ינטלו,
כי אנחנו מבינים שהוא לא עושה את זה לצורך האדמה.
משנה אחת,
אין בונין מדרגות
על פי הגאיות ערב שביעית,
משפסקו הגשמים, מפני שהוא מתקנה לשביעית.
מה הפירוש?
מה זה על פי הגאיות?
הוא היה, השדה שלו הייתה במקום גבוה,
ולמטה יש גשמים,
יש שם גשמים.
המים של הגשמים התווספו למטה שם,
בעמק.
הוא רוצה לבנות מדרגות מלמעלה ללמטה, כדי שיוכלו לקחת מים בקלות. אלה שמגיעים לקחת מים בקלות,
הם לא החליקו שם בהר.
אז בערב שביעית, משפסקו הגשמים,
אם הוא בונה את האבנים האלו, את המדרגות,
אנחנו מבינים שדעתו לצורך זריעה בשביעית
זה הסיבה שאסור.
ערב שביעית אסור לעשות את זה, מפני שהוא מתקנה לשביעית.
אבל בונה הוא בשביעית, משפסקו הגשמים.
בשביעית, כשפסקו הגשמים,
אנחנו מבינים, מותר לו כן, מסביר המשנה מדוע?
מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית.
נמשיכה המשנה,
ולא אסמוך באפר.
אומר אברטנורה,
אם בא להיות סוחר,
מלשון לסגור, כן, מקום יציאת המים באבנים,
הוא רוצה לעשות סכר,
שהמים לא יזרמו, שלא יברחו למקומות רחוקים יותר.
כל המים שיתווספו, שיישארו פה.
אז מותר לו לעשות את זה, אבל איך הוא יעשה את זה?
לא ייתן.
אבל איפה זה?
ולא ישמוך באפר, אבל עושהו חייץ, אבל עושהו חייץ. מסבירה אברטנורה,
לא ישמוך באפר,
אם בעל יצוחר במקום יציאת המים באבנים,
לא ייתן אפר ותית בין האבנים.
משום דמירסיט פי שהוא מתכוון להשקות מעין שדותיו בשביעית.
אבל מה מותר לו כן לעשות? אבל עושהו חייץ,
אבנים סדורות זו על גב זו כן גדר, בלא אפר ותית.
זה גם כן עוצר את המים, וזה מה שמותר בשביעית.
עם איזה אבנים מותר לו?
כל אבן שהוא יכול לפשוט
את ידו ולתלה, אריזו תינטל.
מה שמותר לו דווקא אבן, שהוא נוטל,
פושט את היד ונותן.
הוא לא צריך להגיע למקום ולעשות מאמץ מיוחד.
הוא נמצא פה בגדר, ויש לו אבנים ליד,
אז
מותר לו לפשוט את היד ולקחת.
זה האבנים שמותר לו לעשות.
ממשיכה המשנה,
אבני כתף באות מכל מקום.
אדם שרוצה ליטול אבנים,
אז אם זה נקרא אבני כתף, תכף נראה במשנה מה זה אבני כתף,
מותר לקחת אותם מכל מקום לכל מקום, אין כל בעיה.
והקבלן,
אומר הברטנורה, שקיבל שדהו בהריסות,
מביא מכל מקום, כן?
אז הוא יכול לקחת מכל מקום את האבנים.
יש מפרשים, הקבלן, שדרכו לבנות בניינים בקיבולת,
שאין כוונתו לקבץ אבנים,
מותר לו מכל מקום. ואלו הם אבני כתף,
כל שינה יכולה להינטל באחת יד, דברי רבי מאיר.
זאת אומרת שצריך שתי ידיים בשביל להרים את האבן הזו, זה נקרא אבני כתף.
צריך להתאמץ.
אבן כזו, מותר לקחת אותה ולקבץ אותה מכל מקום לכל מקום, כי זה לצורך בניין. זה ניכר שזה לצורך בניין.
רבי יוסי אומר, אבני כתף כשמן,
כל שהן ניטלות שתיים-שלוש על הכתף.
אבני כתף פירושו, שנוטלים שתיים-שלוש על הכתף,
זה אבני כתף. זאת אומרת שזה אבנים הרבה יותר קטנות מהאבנים של רבי מאיר.
אומרת המשנה, משנה י',
משנה אחרונה,
הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים.
מותר להעמיק עד הסלע.
הוא כעת רוצה לבנות, אז בשביל לבנות גדר צריך גם כן לחפור באדמה ולהתחיל מבתוכו כדי שהגדר יחזיק מעמד.
אז מותר לו להעמיק עד הסלע.
אומר אבנת נורא,
ולא יחיישינן דילממים לך וזרע לי,
שאין דרך בן אדם לזרוע סמוך לרשות הרבים.
אבל בינו לבין חברו,
חיישינן דילממים לך וזרע לי, ואסור.
כל מה שראינו זה דווקא גדר בינו לבין רשות הרבים.
אז מותר לו להעמיק עד הסלע,
והוא חופר מפה,
והוא בונה מפה גדר.
מה יעשה באפר?
כעת כשהוא מוציא את האפר, מה הוא יעשה?
איפה הוא ישים את זה?
אז נחלקו בזה במשנה,
מה מותר לו לעשות עם זה?
מסביר היחיד,
מה הבעיה פה? דאם יפנהו מיד
לשדה,
מיך זה כמכשירו לזריעה או כמזבלה?
אז מה הוא יעשה?
אומר רבי יהושע,
צוברו ברשות הרבים ומתקנו.
הוא עושה ערימה ברשות הרבים,
ואחר כך הוא מפנה את זה משם.
כשהוא גומר לעשות, הוא מפנה את זה
לשדה שלו בחזרה.
זה מנכר...
כשרואים שהוא כבר בונה את הגדר,
אז מבינים שזה גדר פה.
כשהוא מתחיל, אם הוא מתחיל וישר ישים בשדה,
אז יגידו, בטח הוא בא לזבל פה, הוא בא לחפור.
זאת אומרת, יכול להיות שעיקר החשש הוא על ההתחלה.
אחרי שרואים כבר בהמשך, טוב, במשטרה כתוב שזה... רבי יהושע אומר שהדרך הוא שצברו ברשות הרבים.
יש שלבים מסוימים שבאמת זה בעיה.
רבי עקיבא אומר, כדרך שאין מקלקלים ברשות הרבים, כך לא יתקנו.
לא מקלקלים ברשות הרבים.
אולי הקלקול הזה זה לצורך מישהו אחר, אולי מישהו אחר זה יעזור לו.
אולי יש שם בדיוק בור ואתה מחסה את זה, אז אסור לעשות את זה ברשות הרבים.
כך גם לא יתקנו ולא יקלקלו.
אלא מה הוא יעשה?
מה יעשה בעפר?
צוברו בתוך שדו כדרך המזבלים.
הוא עושה ערימות של שלוש-שלוש,
כמו שראינו באשפות מקודם של דם זבלין.
הרי מה ראינו, רבי יהושע אומר? שהוא מקלקל את רשות הרבים. דבר ראשון הוא שם רשות הרבים בערימות, אחר כך הוא מתקן.
אז הוא אומר, כדרך שהם מקלקלים ברשות הרבים,
לא עושים קלקול ברשות הרבים.
מסבירים פה שהבעיה היא שהקלקול הזה יכול להיות שזה תיקון למישהו.
יכול להיות שבדיוק יש שם איזשהו בור או איזשהו משהו,
איזה נוח למישהו מה שהוצאת שם.
היה שם אבן קשה ועשתה לו חול רך,
אתה מתקן את רשות הרבים.
אז הוא אומר, אסור לתקן את רשות הרבים.
כמו שהם מקלקלים ככה, גם לא מתקנים.
הווה אומר, הוא מתכוון לומר ששתיהם אסורים.
לא לקלקל ולא לתקן. אל תשים את האפר שם ואל תתקן אחר כך.
זאת אומרת שצריך שישר לעשות את זה בצורה שמותר.
מה הצורה שמותר?
סוברו בתוך שדה הקודיע כמה זה בלין, שלוש אשפוט בשדה שלו לבית סאה, כמו שראינו מקודם.
וכן החופר בורו ושיח ומערה.
כשהוא רוצה לחפור בורו ושיח הוא אומר, היה לצורך שיש שם מים או סתם הוא צריך בור.
אז גם כן, את החול שהוא חופר הוא עושה בצורה של שלוש אשפוט,
וככה הוא חופר את הבור.
אם הוא עושה את זה בצורה של שלוש אשפוט,
אז מבינים שזה לא לצורך להכין את השדה.
אם הוא עושה ערמה אחת גדולה, אז מבינים שלא יהיה לצורך השדה
או ערימות קטנות.
שלוש אשפוט, כמו שראינו מקודם, של עשר משפלות של התך, זה הצורה שמותר.
זה מבינים שזה לא לצורך הזריעה בשדה.
בואו ראו אדוני לעולם, אמן ואמן. הרבי חניה בבקשה, אומר, רצה הקדוש ברוך הוא רצועות ישראל,
וככה בא להם תור המיטות שאני אמר אדוני חפץ למעטיד כל ילדים תורה ויאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.