משניות שביעית - ט' | הרב יהודה דוד שליט"א
תאריך פרסום: 11.08.2015, שעה: 20:04
- - - לא מוגה! - - -
והגרגר של עפר,
פטורים מן המעשרות
ונלקחים מכל אדם בשביעית,
שאין כיוצא בהם נשמר.
המיני ירקות שראינו פה כעת,
היות
והם
סוג ירקות
שאנשים בדרך כלל מפקירים אותם, הם הפקר,
לכן התירו
חז״ל
לקחת את זה מכל אדם בשביעית,
וכן, בשאר השנים זה פטור מן המעשרות.
אומר ברטנור, הדיבור המתחיל פטורים מן המעשר בכל השנים,
כדי מפרש טעמה,
שאין כיוצא בהם נשמר.
הסוג ירקות האלה, הפגם והירבוזין השוטים
והחלקולוגיות וכולו,
אין כיוצא בהם נשמר.
אנשים לא נוהגים לשמור את זה בביתם,
שאין נחשבים בעיני בעליהם,
ומפקירים אותם.
והפקר פטור מן המעשר.
כדכתיב,
ובא הלוי,
כי אין לו חלק ונחלה עמך בדבר.
כי אין לו חלק ונחלה עמך.
בדבר שאין לו חלק ונחלה עמך, יטול מעשרותיו.
בדבר שיש חלק, בדבר שהוא שייך לבעלים,
אז הוא יכול ליטול מעשרות.
יצא הפקר,
חלקת, שרחיה ופאה,
שיש לו חלק עמך.
אז לומדים מפה
שבכזה מצב זה פטור מן המעשרות.
אם יש לנו חלק שהוא הפקר,
הוא פטור מן המעשרות.
ממשיך הברטנורה, ונלקחים מכל אדם בשביעית,
לפי שאין דרך לשמרן.
דכל דבר שדרך לשמרו,
אסור לקנות אותו מהם ארץ בשביעית.
אם יש, כמו פירות רגילים,
עגבניות, מלאפונים, תפוחים, תפוזים,
שהדרך של אדם לשמור אותם,
אסור לקנות אותו מהם הארץ בשביעית.
למה?
שהוא חשוד לשמור הפירות,
ושלא להפקירן.
והלוקח מן המשומר,
אפילו כחצי איסר, אפילו משהו קטן, אסור.
וכל אנח דמתניתן, אומר ברטנורה,
שחזקתן,
שאין משמרים אותן,
מותר לקחת מהם מהם הארץ כדי מזון שלוש שדות בלבד ולא יותר.
מוסיף פה הברטנורה שהשיעור שמותר לקחת אותם מהם הארץ,
זה דווקא שיעור שלוש שדות.
ולא יותר.
מדוע?
שאין מוסרים דמי פירות שבית לעם הארץ,
אף על פי שהפירות הן מן ההפקר יותר ממזון שלוש סעודות.
למה?
מפני שהוא חשוד לאצור אדמים ואינו נוהג בהם קדושת שבית.
אז כל ההיתר זה דווקא
מזון שלוש סעודות.
אומרת המשנה על הרבי יהודה אומר,
המשנה כעת מדברת על הלכות ספיחין.
מה זה ספיחין?
ספיחין זה אם נפל מהקצירה של השנה השישית,
נפל איזשהו גרגיר לאדמה
והוא גדל לבד מאליו,
הוא השריש וגדל, זה נקרא ספיחין.
אומרת המשנה, ספיחי חרדל מותרים,
שלא נחשדו עליהם
עוברי עבירה.
זה לא כל כך חשוב,
ואם כך,
כנראה שהפקירו אותם.
בגלל זה מותר לקחת את זה בשביעית
גם מים הארץ.
רבי שמעון אומר,
כל הספיחין מותרים,
חוץ מספיחי כרוב
שאין כיוצא בהם בירקות השדה.
רבי שמעון מתיר לקחת את כל הספיחין מכל אדם,
כי כנראה הוא לא שמר את זה.
חוץ מספיחי כרוב
שחזקתן מן השמור
לפי שאין כיוצא בהם בירקות שדה.
אז היות ואין כיוצא בהם בירקות שדה,
אז לכן זה נהיה חשוב
ועדין הוא שספיחים כאלו אסורים,
כי אנחנו חושדים שמע עם הארץ שמר אותם.
והחכמים אומרים,
כל הספיחין אסורים.
כן? חכמים אוסרים את כל הספיחין.
למה?
אסרו את זה משום רשעים שזורים בסתר ואומרים שהם ספיחין.
לכן אנחנו אוסרים את כל הספיחין.
אומרת המשנה, משנה ב',
שלוש ארצות לביאור,
יהודה ועבר הירדן והגליל.
ארץ ישראל, אומרת המשנה, מחולקת לשלושה ארצות.
יהודה,
זה ארץ אחד,
ועבר הירדן והגליל.
ממשיכה המשנה, ושלוש שלוש ארצות
לכל אחת.
ואחת.
מתוך שלושת הארצות האלה הן מחולקות כל אחת לעוד שלושה.
גליל העליון וגליל התחתון והעמק
הן שלושה ארצות בגליל.
מכפר חנניה ולמעלן,
כל שאינו מגדל שקמין, גליל העליון.
מתחמת המשנה אומרת, התחום של גליל העליון הוא מכפר חנניה ולמעלה,
כל המקומות שלא מגדל שקמין.
היות וזה הר,
והר לא מגדל שקמין,
הוא גודל רק בבקעה, במקומות שפלים,
ששם מגיע בעצם
ריבוי גשמים.
גליל העליון
זה מה שראינו כעת.
ממשיכה המשנה ומכפר חנניה ולמתן,
כל שהוא מגדל שקמין.
זה נקרא גליל התחתון.
היות והוא למטה,
אז הוא מגדל שקמין.
או תחום טבריה ואזור טבריה זה בעצם המקום השלישי בגליל. כבר נראה למה היא נפקמינה.
ממשיכה המשנה הלאה
הוא תחום טבריה העמק.
זה העמק של הגליל. ממשיכה המשנה הלאה, הוא ויהודה זה הארץ השנייה שבארץ ישראל.
יש לזה ההר והשפילה והעמק.
הם שלושה חלקים
של ארץ יהודה שבארץ ישראל.
ממשיכה המשנה הלאה.
ושפלת לוד
כשפילת הדרום,
וההר שלה
כהר המלך, מבית אחרון ועד הים,
מדינה אחת.
שפלת לוד זה כמו שפלת הדרום.
מה הפירוש?
זאת אומרת
שיש לנו הלכה, וזו בעצם הסיבה
שיש לנו פה את השלוש הארצות האלו.
בואו נראה את הברטנור שמסביר את זה.
מבית חורון ועד הים, מדינה אחת.
וכל זמן שלא כלה לחיה מאחד מן המקומות שביניהם,
יכולים כל אנשי הגבול ההוא לאכול על ידי המקום האחד שלא כלה בו לחיה מן השדה.
זאת אומרת
שכל ארץ וארץ כשלעצמה,
על אף שהיא מחולקת בשלושה חלקים,
אבל אנחנו מסתכלים על החלק
של הירק... על החלק שהפירות שם, הם נשארים הכי מאוחר.
זאת אומרת, אם יש לחיה בחלק מסוים עדיין את המין...
על אף שבחלקים השניים כבר של אותו ארץ
נגמר המין הזה, כלה המין הזה לחיה בשדה,
עדיין מותר, כי זה עדיין אותו ארץ.
ואפילו שאותו ארץ מחולקת
לשלושה חלקים.
ושפלת לוד כשפלת הדרום.
איפה שהכי מאוחר,
איפה שמתכלה הכי מאוחר לחיה מן השדה,
מותר עדיין בשני השפלות גם כן עדיין לגדל,
לשמור את הפירות.
וההר שלה, כהר המלך, מבית חול ועד הים,
מדינה אחת.
אנחנו מסתכלים, כל מדינה ומדינה כשעצמה, כל ארץ וארץ כשעצמה.
אבל אנחנו לא יכולים לקחת מארץ יהודה לארץ גליל או הפוך.
אנחנו צריכים כל מדינה, לפי אותה מדינה, לבדוק
בכל חלקי המדינה, על אף שהיא מחולקת את זה לשלושה חלקים.
ממשיכה המשנה כעת ומסבירה יותר, ולמה אמרו שלוש ארצות?
שיהיו אוכלים בכל אחת ואחת עד שיחלה האחרון שבה.
אנחנו מסתכלים עד שזה יחלה האחרון,
המקום הכי מאוחר שעדיין גודל
הירק הזה מותר עדיין בכל המדינה ההיא.
רבי שמעון אומר,
לא אמרו שלוש ארצות אלא ביהודה,
ושאר הארצות כהר המלך.
מה אומר רבי שמעון?
לא אמרו שלוש ארצות
אלא ביהודה.
השאלה כעת של המשנה היא, למה אמרו שלוש ארצות?
מסביר רב ברטנורא,
הואיל ושלוש ארצות בכל אחת, הרי כאן תשע ארצות.
למה הלכתם אמרו שלוש ארצות לביור ותו לא?
שנגיד לכאורה שיש תשע ארצות,
כי הרעמנו שיש שלוש ארצות ובכל ארץ יהיה שלוש, אז זה תשע.
מסבירה המשנה,
שיהיו אוכלים בכל אחת ואחת עד שכלה האחרון שבה.
מסביר רב ברטנורא, מה שראינו כעת,
אוכלים ביהודה עד שכלה האחרון שבשלוש ארצותיה,
וכן בגליל וכן בעבר הירדן.
כשמתכלה בארץ האחרונה שבארץ המרכזית,
כגון בגליל, הארץ האחרונה שבגליל, כשמתכלה הירק הזה,
אז צריך גם לחלות מהבית.
אבל, ממשיך הברטנורא, אין אוכלים ביהודה על ידי אותן שבגליל,
ולא בגליל על ידי אותן שביהודה.
דגמירי שאין חיה ביהודה מתרחקת לצאת מיהודה לגליל,
ומגליל ליהודה.
אבל היא יוצאה אם היא מגליל לגליל ומיהודה ליהודה.
ממש מדהים.
החיה בשדה יודעת
את כל שלושת הארצות של הגליל.
היא תלך מהגליל הזה לגליל הזה בשביל לחפש את הירק הספציפי שהיא כעת מתקבלה.
אבל היא לא תלך מגליל ליהודה, אפילו שזה יהיה סמוך.
היא גליל, אז היא באותו גליל היא נמצאת.
אם היא רגילה לאכול ירקות מיהודה, היא תאכל רק מיהודה.
היא לא תלך מיהודה לגליל.
לכן אנחנו מתייחסים תמיד לחלק ארץ
שמוציאה
את הירק הכי מאוחר,
ואם עדיין לא כללה חיה בשדה שבארץ הזו, אפילו שהיא בצד השני של הארץ,
עם כל זה הדין הוא שעדיין לא צריך לבאר
מהבית
את אותו הירק,
כל עוד שלא כלה בכל הארץ את הירק הזה.
הוא שר כל הארצות כהר המלך.
מסביר אברטנורם,
שר כל הארצות שבארץ ישראל אוכלים על ידי הפירות הנמצאים בהר המלך.
הר המלך, והוא היה רב הפירות,
ואחרון מכל שאר הארצות שבארץ ישראל. הר המלך זה היה מקום שיש שם פירות רבים,
וגם כן,
היה נשאר שם בשדה פירות עד הזמן המאוחר ביותר.
לכן אנחנו מתייחסים בעיקר אל הר המלך, שהיא בעצם
ההר הכי מאוחר.
עוד חידוש אומרת המשנה,
וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים.
זיתים ותמרים,
אנחנו לא מחלקים את ארץ ישראל לשלושה ארצות,
גליל, יהודה,
אלא אנחנו אומרים שגליל ויהודה,
וגם כן, עבר הירדן שלושתם נחשבים כאחת.
ואם יש זיתים או תמרים במקום אחד,
אז בכל ארץ ישראל מותר עדיין לאכול זיתים ותמרים.
מדוע?
מעניין.
אפילו שהחיה בשדה של הגליל לא תצא ליהודה בשביל לקחת לחפש את הירק שהיא רוצה,
אבל על זיתים ותמרים היא כן תלך.
לגבי זיתים ותמרים,
אם איזושהי חיה מתאווה לזיתים או לתמרים,
היא תלך גם לקצה ארץ ישראל. היא תלך מגליל ליהודה לעבר הירדן, לכל המקומות,
לחפש את הזיתים.
היא יודעת איפה שיש זיתים והיא תלך, או תמרים.
לכן,
ביור של הזיתים והתמרים בארץ ישראל,
זה מתחשבים לפי המקום האחרון ביותר בארץ ישראל שיש זיתים,
וכל עוד יש באיזשהו מקום בארץ ישראל זיתים לחיה בשדה,
הדין הוא שעדיין לא הגיע זמן הביאור שלו עד שגם שם יתכלה,
וכן הוא עדין תמרים.
אומרת המשנה, משנה ד', אוכלים על המופקר,
אבל לא על השמור.
כל מה שאמרנו,
שכל עוד לא כלל החיה בשדה, עדיין...
לא הגיע זמן הביור,
זה דווקא מופקר,
שומרי שביעית,
אבל לא על השמור.
אם יש במקומות שמורים,
אז הדין הוא שלא מתייחסים לזה לגבי זמן הביור,
וצריך לבאר.
היחיד מסביר,
שונה ממה שאמרתי, הוא כותב פה,
בקלבה מופקר, אבל מצוי עדיין באילן שבחצר שאין חיה מצויה שם.
לא כמו שאמרתי.
אז הוא מסביר שאם יש מקום שמור, זה אומר,
שיש עדיין בחצרות
ששמורים מחיות,
שחיה לא מצויה שם,
אז זה כבר לא, זה נקרא גם כן כלה לחיה מן השדה,
והדין הוא שצריך
לבאר מהבית
את אותו פרי.
רבי יוסי מתיר אף על השמור.
הוא אומר שגם כן זה נקרא
שעדיין לא כלה לחיה מן השדה. אם בחצר השמורה עדיין יש את המין הזה,
אז עדיין לא צריך לבאר מהבית.
ממשיכה המשנה, אוכלים על התפיחין ועל הדופרה,
אבל לא על הסיתווניות.
מה זה אוכלים על התפיחין?
אומר הברטנורה, מסביר הברטנורה,
על מה שמסימים העופות בתפיחין,
שהן כלי חרס הבנויים בכותל,
אשר שם ציפורים יקננו,
ואוכלים ממה שבבית כל זמן שמצוי מאותו מין בתפיחין.
זאת אומרת, לא צריך שיהיה דווקא לחיה בשדה באזור האילן,
אלא מספיק שהעופות שמרו בתפיחין,
שמרו להם במקומות שהם גודלים,
אז עדיין זה נקרא שיש לחיה בשדה ועדיין לא הגיע זמן הביור של אותו פרי עד שהוא לא יחלה גם כן מהתפיחין.
ועל הדופרה אומר הברטנורה, אילן שעושה פירות שתי פעמים בשנה.
אוכלים בראשון עד שכלה האחרון שבמינם. זה נוטריקון, דו פרי,
שתי פירות. הוא מביא שתי פירות בשנה.
אז גם כן,
מותר להשאיר את הפירות שגדלו בנגלה הראשונה בשנה הזו
עד סיום
הפעם השנייה שיגדל
ויכלה לחיה מן השדה מהפעם השנייה.
מותר עדיין להשאיר את הפירות של הפעם הראשונה.
אבל לא על הסיתווניות.
מה זה לא על הסיתווניות?
כותב הברטנורה, מסביר הברטנורה.
אין אוכלים בענבים על ידי הענבים הגדלים בימות הסתיו.
אם זה עדיין,
הענבים שגודלים בסתיו...
זה כבר לא נחשב ענבים של השנה הזו,
ולכן זה נקרא שכלה לחיים מן השדה,
ולא יאכלו על זה, ויצטרכו כבר לבער את הענבים.
רבי יהודה מתיר כל זמן שביקרו עד שלא יחלה הקיץ.
אם זה עדיין, אם הצליח לבקר, הענבים האלה ביקרו,
אז הדין הוא שכן אוכלים, וזה לא נקרא שכלה לחיים מן השדה.
גם הסדבניות
יאכלו על זה את הענבים ולא יצטרכו לבער עדיין.
משנה A, הכובש שלושה כבשים
בחבית אחת.
אחד ששם בכבישה
שלושה מינים.
הוא שם חצילים,
מלפפונים וכרוב בתוך כבישה אחת.
והחצילים, יש לו זמן שונה,
ולכרוב ולמלפפון.
למה אנחנו מתייחסים?
רבי אליעזר אומר,
אוכלים על הראשון.
וברגע שהגיע זמן הביאור של הראשון,
הדין הוא שצריך לבער את כל מה שיש פה בחבית הזו.
אומר הברטנורא, רבי אליעזר אומר על הראשון,
וכיוון דקלה מין אחד מן השדה,
אין כבר להשיג את המין הזה,
נאסרו כולם,
ואפילו אותם שלא כלו.
למה?
כמו שלמדנו לפני יומיים,
שאותו מין שכלה נתן טעם באותם שלא כלו ואסרם,
דתנן לאל בפרק ז'
שביעית,
שביעית אוסרת במינה במשהו,
שלא במינה, בנותן טעם.
אז פה יש בנותן טעם.
כשכובשים שלושה כבשים יחד,
אז יוצא טעם מכל אחד ונותן גם כן טעם בשני הירקות השניים.
אז בכל ירק יש בעצם טעם של שלושה ירקות.
לכן אומר רבי אליעזר,
שכל הירקות בכבישה הזו צריכים ביור לפי הביור של הירק הראשון.
אבל רבי יהושע אומר לכיוון השני,
אף על האחרון.
זאת אומרת, ניתן להמתין מלבער עד שיגיע הזמן של הירק האחרון משלושת הכבשים שנמצאים יחד בכבישה.
מסביר רב ארטנורה, אף על האחרון,
על סמך מן הכלה האחרון יאכל משלושתן.
אף על פי שכבר כלאו השניים לחיה שבשדה,
עדיין מותר.
מה הטעם?
ותמה דרבי יהושע,
אויל ואלו שכלאו בלויים מטעם אותו שלא כלא.
יש שני המינים, המלפפון והחציל, כבר קלה זמנם, קלה לחיה בשדה.
רק הכרוב עדיין לא.
אם כל זה מותר, מדוע?
דאמר קרא, מן השדה תאכלו את תבואתה.
כל זמן שאתה אוכל מן השדה,
אתה אוכל מן הבית.
מסביר הברטנור, והיה יקרא יתרו,
דרשינא למין ולמתך ולחיה אשר בארצך. אותו לימוד אנחנו כבר יודעים,
שכל זמן שחיה אוכלת בשדה,
אאכל לבמתך מן הבית.
קלה לחיה מן השדה, אז תבהר מה שיש לבית.
אז מדוע כתוב פעמיים את הפסוק הזה?
אלא,
מביא הברטנורא,
קרא לכבושים הוא דעתה.
ואחיקה אמר,
הפסוק הזה, היות ומיותר,
הוא נלקח ללכות כבושים.
דעת ערבית. ואחיקה אמר,
מן השדה תאכלו את תבואתה.
אם יש בשדה מקצת מן הדבר הנכבש בבית,
שהטעם הבא לא בדבר הנכבש יש במינו עדיין בשדה,
הרי יש לי פה בחציל גם כן טעם של כרוב.
ולכרוב עדיין לא הגיע זמן הביור.
יש אותו עדיין בשדה.
אף על פי שעיקר הפרי, החציל הזה, כבר בעצם הגיע זמנו. רק הכרוב שבו, הטעם הכרוב שבו עדיין לא כלה,
אף על פי כן תאכלו את תבואתה,
ואינו זקוק לבאר.
טוב, כמו שראינו פה כעת בברטנורא,
שזה נלמד מפסוק.
לכן הדין הוא שאומר רבי יהושע,
שאף על האחרון.
רביין גמליאל אומר,
כל שכלה מינו מן השדה,
יבאר מינו מן החבית והלכה כדבריו.
אומרת המשנה, רבי גמליאל אומר,
שמתייחסים כל ירק לפי אותו ירק.
לא מתייחסים לטעם שבו.
אומר אברטנורא, לא נתנו חכמים,
סליחה, לא, אברטנורא הולך על משהו אחר.
חופץ, זה מה שרבן גמליאל אומר,
שמתייחסים כל ירק וירק
לטעם שלו, לזמן הביור שלו.
מסביר היחיד מה הסיבה וטעמו,
שבלוע בחברו כי מבואר הוא.
הטעם
שבלוע יש עכשיו חציל,
ובלוע באותה מלפפון,
אז על אף שהמלפפון, הזמן הביור שלו היה שבוע שעבר,
אבל הטעם המלפפון שבלוע בחציל הוא כבר מבואר, אין אותו בעולם.
אי אפשר לטום את המלפפון פה.
אז כשמגיע הזמן למלפפון, נצטרך לבאר את המלפפון.
אבל החציל, לא נצטרך לבאר אותו על אף שיש בו טעם מלפפון,
כי הוא כבר התבאר מן העולם.
איך הוא התבאר?
שהוא נבלע בתוך החצים.
והלכה כדבריו.
רבי שמעון אומר,
כל ירק אחד לביעור.
זאת אומרת,
מסביר הברתנורא,
לא נתנו חכמים שיעור לכל ירק וירק בפני עצמו,
אלא
אף על פי ששלושתם כלו מן השדה,
הואיל ואיכה שאר ירקות שלא כלו,
אוכל על ידי שאר הירקות,
ולא יברם מן החבית עד שיכלו כל הירקות כולן מן השדה.
והלכה כרבן גמליאל,
נאכל לשקלה מינו מן השדה ואיכל מינו מן החבית ואוכל את השער.
כותב פה רבי שמעון
שאין מושג שיש לכל פרי זמן ביעור בפני עצמו.
רבי שמעון חולק על המושג הזה ואומר שכל הירקות,
יש להם זמן ביעור אחד.
ומה זה זמן הביעור?
הזמן של הירק האחרון ביותר בשוק שיש עדיין לחיה בשדה,
אז עדיין לא צריך לבער אותו.
בהגיע היום שכבר לא יהיה שום ירק בשדה מהשנה השביעית,
נצטרך לבער את כל הפירות והירקות.
כל הירקות נאמר להם זמן אחד.
ולפי זה הוא אומר שאפילו אם כבר נגמר הזמן, הגיע הזמן הביעור של החציל, המלפפון,
והכרוב עדיין, היות ונשאר עדיין פלפל בשדה, אז נדינו שבאמת לא צריך עדיין לבער.
לבער, ממשיכה המשנה, אוכלים
ברגילה עד שיאכלו סיגריות.
מה זה אוכלים ברגילה?
רגילה זה סוג של ירק מסוים,
והוא חלגלוגות,
ועומדים ימים רבים בשביל הלכות שבה.
סוג ירק.
עד שיאכלו סיגריות.
מה זה סיגריות?
אז הוא כותב פה,
הרגילה, זאת אומרת,
הגדילה מסוגר תחת הארץ.
עד שלא יאכלו הסוג אמין הזה לגמרי, גם הסיגריות שבהן,
אז עדיין מותר לאכול ברגילה.
מאיפה עד שיאכלו הסיגריות? מבקעת בית נטופה. משם, משם המקום הזה.
ששם זה המקום המאוחר ביותר שעדיין זה גודל, הסוג ירק הזה.
ממשיכה המשנה, משנה ו',
המלקט
עשבים לחים.
אחד שמלקט עשבים לחים
עד שיבש המתוק.
מסביר הברטנור, האוכלן בלא ביור עד שיבש לחלוכית הארץ,
הממתק את הפירות.
אבל משם ואילך חייב לבערן.
והמגבב ביבש.
אחד שמלקט עשבים יבשיים.
אז אוכלן בלי ביור עד מתי? עד שתרד רביעי השנייה.
שזה עיקר הזמן של הגשמים.
מסביר הברטנור שהיא בשנה בינונית בכ״ג חשוון.
משם ואילה חייב לבאר. זה הזמן הביור של העשבים היבשים.
עלי קנים ועלי גפנים עד שאישרו מאביהן,
עד שזה אישור מהענף שלו,
שזה אבא שלהם.
והמגבב ביבש,
הכוונה בעלי גפנים וגפנים יבשים,
אז הזמן הוא עד שתרד רבייה שנייה.
זה הזמן ביור של העלים של הקנים והגפנים היבשים.
רבי עקיבא אומר,
בחולן עד שתרד רבייה שנייה.
בין בעשבים,
בין בקנים וגפנים,
בין לחים,
בין יבשים, הזמן של כולם זה רבייה שנייה.
משנה ז', אומרת, המשנה כיוצא בו המזכיר בית לחברו.
והוא סיכם איתו עד הגשמים.
הוא לא אמר לו תאריך.
עד הגשמים, אני מזכיר לך את הבית בכך וכך כסף.
אז מה זה עד הגשמים?
הכוונה היא עד שתרד רבייה שנייה.
זה הזמן של הגשמים.
המודר הנאה מחברו עד הגשמים.
אחד שאמר לחברו עד הגשמים, אני לא נהנה ממך.
הוא נדר ממנו הנאה.
גם כן הדינו עד שתרד רבייה שנייה.
עד מתי עניים נכנסים לפרדסות?
אומר הברטנור רבי שער שני שבוע,
לא בשנת השמיטה,
ליטול לקט שכחה ופאה.
וכן נכנסים לגינות במוצאי שביעית.
עד מתי הם יכולים להיכנס?
ואנחנו לא חוששים שמא הם יזיקו
את הצמחים בדריסת הרגל.
אומרת המשנה עד שתרד רבייה שנייה.
ממתי נהנים ושורפים בתבן ובקש
של שביעית?
ממתי מותר?
אומר הברטנור רדסתם, תבן וקש חזי למאכל בהמה,
ויש בו גלישת שביעית.
ואסור לשרפו ולנות בו הנאה של עיבוד.
משום שנדרשינן לאוכלה ולא להפסד, אסור לנו להפסיד אותה.
אבל כשנתבטל מה שבשדה, ממאכל חיה,
פקע קדושת שביעית ממה שבבית.
אז ממתי מתבטל הקש והתבן?
ממתי מתבטל בהם שם מאכל חיה?
משתרד רבייה שנייה.
אז זה כבר לא...
ראוי לחיה בשדה?
אז הדין הוא בכזה מצב שמותר לאדם לזכות בזה,
ליהנות מזה ולשרוף את זה.
משנה אחרת,
מי שהיו לו פירות שביעית והגיעה שעת הביור.
אם הגיעו בה, אז אם הגיע זמן הביור של פירות השביעית,
מה הדין? איך מבארים את זה?
מה הוא עושה כדי שהוא לא יצטרך לבאר? מחלק מזון שלוש סעודות לכל אחד ואחד.
זאת אומרת שמותר להשאיר בזמן הביור מזון שלוש סעודות.
אני לוקח לי, לאשתי, לכל ילד וילד, לשכן, לחברוסה וכולו.
ועניים אוכלים אחר הביור,
אבל לא עשירים.
דברי רבי יהודה.
אומר רבי יהודה שההיתר לאכול אחר הביור
זה דווקא לעניים.
מה הפירוש?
מסביר פה תפארת ישראל מה זה עשירים.
קודם כל נראה את הברטנורא, שהוא מביא את דכתי ואכלו אביוני עמך ואיתרם תאכל חיה את השדה.
אביוני עמך ולא עמך.
תפארת ישראל מסביר,
אבל לא עשירים.
רצונו לומר עניים ועשירים לאו דווקא.
רק רצונו לומר מי שאין הפירות משדה שלו.
זהו עני ואוכל אחר הביור.
אבל בעל השדה
שזכה גם הוא בהפקר משדה שלו, זהו עשיר ואסור לאכול אחר הביור.
מיהו בביור? כולנו חייבים.
רק דל רבי יהודה, רק אדם אחר רשאי לחזור לעסקות ממה שביהר והפקיר בעל השדה.
כך נראה לי. בכל אופן, התפארת ישראל כותב שעשירים הכוונה בעל השדה עצמו, שהוא נחשב כעשיר לגבי הדבר הזה, אז אסור לו לשמור,
אסור לו לאכול אחר הביור.
אבל עניים ראינו פה אוכלים אחר הביור ומותר להם לקחת שלוש תעודות לעצמם.
רבי יאסי אומר, אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביור.
הוא מתיר לשניהם לאכול אחר הביור שלוש תעודות.
אומרת המשנה, משנה ט', משנה אחרונה,
מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו בירושם או שניתנו לו במתנה.
אחד שקיבל
פירות שביעית במתנה או בירושה.
רבי אליעזר אומר, יינתנו לאוכליהם.
בשביל להבין את זה, אנחנו צריכים להיזכר במחלוקת
שלמדנו בפרקים הקודמים,
אבל באותנורה מביא את זה, בואו נראה את זה בתוכו.
אף על פי שפירות הללו בהיתר נלקטו,
לא אוכלם בקדושה השביעית.
עם כל זה, מכל מקום סבר רבי אליעזר,
דאסור לזה שנתנו לו פירות הללו לאוכלן לבדו.
אומר רבי אליעזר שאסור לו לאכול את זה לבד,
אלא ינתנו לו שיוכלם הוא עם אחרים.
ההיתר לאכול את הפירות האלו זה דווקא
אם הוא אוכל את זה עם עוד אנשים אחרים.
למה?
דארבי אליעזר לטעמי דסבר כי בית שמאי
דאמרי
אסור לאכול פירות שביעית בטובה.
ככה למדנו בפרק ד' משנה ב',
שמה כתוב שאסור לאכול בטובה? מה פירוש שאסור לאכול פירות שביעית בטובה? כלומר,
להחזיק טובה למי שנותן לו פירות שביעית.
אסור לי להגיד לו תודה רבה, יישר כוח.
זה לא שלו בכלל.
אסור לאכול פירות שביעית בטובה, כלומר, להחזיק טובה למי שנותן לו פירות שביעית.
דרחמנא אבקירינו, אי לקח.
זה שנתנו לו פירות שביעית דמתנה,
או נפל לו בירושה אסור שיאכלם לבדו.
למה?
למה?
שלא יחזיק טובה למי שהורשם לו או שנתן לו במתנה.
אם הוא יאכל את זה לבד,
אז הוא יצטרך בסוף איכשהו להכיר טובה.
אלא יאכל אותם עם אחרים
כדי שלא יאכל פירות שביעית בטובה.
אם הוא יאכל איתם עם אחרים,
אז הוא כבר לא מרגיש צורך
להכיר טובה לשני. אה, כי לא אני אכלתי, בעיקר הם אכלו את הכל. מה אני אכלתי? קצת, צריך להגיד לו תודה רבה.
ככה אומר רבי אליעזר.
והחכמים אומרים,
אין החוטא נשכר.
חכמים מדברים לפי רבי אליעזר. הם עצמם חלקו על זה.
הם אמרו שאין בעיה לאכול את זה. הם סומכים כבית הלל,
שפירות שביעית נכלל בין בטובה ובין שלא בטובה.
אבל אתה, לפי רבי אליעזר, שאומר... אתה, רבי אליעזר, שאומר,
היא נתנו לאוכליהן,
כי אתה סובר, כמו בית שמאי שאומר,
שהיה אסור לאכול פירות שביעית בטובה,
אז החוטא נשכר פה, והריקאי מלאן שאין החוטא נשכר.
כבר נראה את הביור.
אלא הם מכרו לאוכליהן, ודמיהן יתחלקו לכל אדם.
מסביר הברטנורה.
חכמים,
לדבריו דרבי אליעזר קאמרלי,
לדידן,
מותר לאכול פירות שביעית,
בן בטובה,
בן שלא בטובה.
אין לו בעיה, מצידנו אין שום בעיה, שאוכל את זה לבד.
אלא לדידך.
דאמרת אסור לאכול פירות שביעית בטובה.
איך היא, כאמרתי, נתנו לאוכליהן.
איך אתה מתיר לתת את זה לאוכליהן?
ושרית למי שנתנו לו פירות שביעית במתנה לאוכלני מאחרים.
הרי אתה נותן גם כן.
לאדם הזה שקיבל את המתנה, שקיבל את המתנה פירות שבית, אתה מרשה לו לאכול את זה גם, איך אתה מתיר לו?
ולא מצינו, הוא חוטא נשכר,
שאוכל אותם עם כל בני האדם.
והדין נותן לפי דבריך, שימכרו לאוכליהן.
אז הוא אומר, לפי דבריך, מה צריך להיות הדין?
שימכרו לאוכליהן.
שימכרו את זה לשכנים, לידידים, לקרובים.
שישלמו על זה.
שלא יצטרכו להגיד לי תודה רבה בכלל, כי הם שילמו על זה.
שיפירה אותם מה שאין שווין, מה שזה שווה שישלמו.
אה?
כדי שלא יחוטא נשכר. והדמים יתחלקו לכל אדם.
בין אליך כרבי אליעזר.
זאת אומרת, זה לא סחורה בשביל סחורה, זה כמו קנס,
שלא יהיה פה מצב של בטובה.
אם אני נתתי לך פירות,
אז בעצם אתה צריך להגיד לי תודה רבה.
וגם אם אני נותן לך ואתה לא אוכל, זאת אומרת, זה למי שאוכל לאכול.
גם כן, בכל אופן, מודים לך, ואז אתה מודה לי.
שבזכותי זכית ליהנות אחרים.
גם את זה אסור, אומרים חכמים, לשיטתך.
ושתדעי שמותר בטובה ושלא בטובה, אין בעיה.
אבל לשיטתך שאסור דווקא שלא בטובה מותר,
אז צריך שיהיה שלא בטובה בכלל.
שום מנה שלא יהיה מזה.
הכסף הזה יחולק לצדקה למי שיצא.
אומרת המשנה, מסיימת המשנה, הלכה אחרונה.
האוכל מיסת שבית,
אחד שאוכל מקמח
של שבית,
עד שלא הורמה חלתה, חייב מיתה.
אין היתר לאכול עיסה של שבית בלי הפרשת חלה.
תרומות ומאסות לא צריך,
אבל חלה כן צריך.
כותב הברטנורא,
ללא תאמה אין חלה בשבית,
משום דכתיב לאוכלה ולא לשריפה.
הרי לכאורה כתוב בהלכות שבית שצריך לאכול,
ואסור לשרוף, אסור לבנר מן העולם.
אז לכאורה לא נפריש גם חלה, כי מה עושים עם חלה? שורפים.
לא תמיד שורפים, כן?
וחלה אם נטמאת תאונה שריפה. היום שורפים, אבל בזמנם,
אם היה כהן, היינו נותנים לו קל, אבל אם הייתה נטמאת,
היו שורפים אותה.
אז אני גורם לשביעית
שיש סיכוי שהיא תישרף.
כמשמע לן, בראשית הריסו את עיכם המרת תורה,
מאיזו עיסה שתהיה חלה תרימו.
גם מעיסת שביעית צריך להפריש חלה,
וכל מי שאוכל עיסת שביעית
בלא חלה,
חייב מיתה.
נסיים בדבר טוב.
שביעית משמטת את המלווה בשטר ושלא בשטר.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חניה מהקלישו אומר,
עשה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל וקרבנו תורה. מצוות שנאמרת לנו יחפץ מען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.