משניות שביעית - פרק ב' | הרב יהודה דוד שליט"א
תאריך פרסום: 29.07.2015, שעה: 19:53
משנה: עד שתכלה הליחה כל זמן שבני אדם חורשים איתם במקשאות ובמדלעות
דלעת
כי החרישה מועילה בשביל הפירות של השנה השישית
- - - לא מוגה! - - -
שדה של תבואה וקטנית שאין בו אילן.
שדה של קטניות. בכבוד.
היום נלמד מסכת שביעית, פרק ב'.
השיעור היום יהיה לעילוי נשמת חכם בן צרה,
אבא יהודה בן יוכבד
בסולצנה בת חנום, ולהצלחת מור אבי אהרון בן סולצנה,
וברואר בצמית השמחה.
אומרת המשנה,
עד אמתי חורשים בשדה הלבן.
אתמול למדנו על שדה האילן.
היום אנחנו נלמד על שדה הלבן.
יש כמה פירושים מה זה שדה הלבן,
אבל הברטנורו מסביר שדה הלבן פירושו שדה של תבואה וקטנית שאין בו אילן.
זאת אומרת, שדה של תבואה,
חיטים, שעורים, קטניות,
כל הדברים האלו גודלים בשדה שנקרא שדה הלבן.
ולמה זה נקרא שדה הלבן?
אז אחד הפירושים שכתוב
זה היות ואין צל בשדה הזו.
זה לא כמו שדה של אילנות,
שיש צל,
אז יש שחור ויש לבן, הצל הוא שחור,
ואיפה שיש שמש זה לבן.
אלא כולו לבן, אז זה נקרא שדה הלבן.
שואלת כעת המשנה, עד אמתי חורשים בשדה הלבן?
אנחנו נזכר שאתמול למדנו שגם כן בערב שביעית,
בשנה השישית, גם כן אסור לחרוש, כמו שלמדנו בפסוקים,
במשניות בפרק הראשון.
אז
למדנו אתמול לגבי שדה האילן, וכעת המשנה שואלת מה קורה בשדה הלבן.
אז אומרת המשנה,
עד שתכלה עליך,
כל זמן שבני אדם חורשים ליטה במקשאות ובמדלעות.
זאת אומרת, כשמותר לחרוש בשדה הלבן,
עד מתי?
עד שבני אדם עדיין חורשים ליטוע קישואים ודילויים.
ודלעת.
עד אז מותר לחרוש,
כי אנחנו יודעים שהחרישה שחרושים אז זה בשביל הפירות של השנה השישית.
ומה זה תכלה לך?
תכלה לך.
הרי כל החורף ירד גשם,
והאדמה היא לכה,
ומהלחות הזו עדיין אפשר לזרוע.
קישואים ודלעת אפשר עוד לזרוע מהלחה הזו.
וכשתכלה עליך,
וכבר בני אדם לא יחרשו בשביל לזרוע קישואים,
אז כבר אסור לחרוש.
מדוע?
כי אנחנו מבינים שהחרישה שחורשים כעת זה בשביל השנה השביעית.
והתורה אמרה, וההלכה היא שצריך גם כן להוסיף
מן החול על הקודש, מן השנה השישית אל השביעית,
ואסור לחרוש גם בשנה השישית לצורך השנה השביעית.
וכשההלכה קלטה,
אז כבר החרישה שאנחנו רושים באדמה זה בשביל לשבח את השנה השביעית,
ובזה אנחנו גם כן מצווים לנוח.
לחוט של אדמה.
תראה את הברטנורה,
אומר הברטנורה לך, לחלוכית הקרקע מחמת הגשמים.
מקשאות ומגלות, אומר הברטנורה, קישואים ודילויים.
אבל משם ואילך, הווה אומר, כשכבר נגמר הלחלוכית,
מי החזיק כמתקן שדהו לצורך שביעית ואסור?
כך סוברת הנקמה במשנה.
אמר רבי שמעון,
רבי שמעון חלק,
ואמר, נתת תורת כל אחד ואחד בידו.
הוא, השדה שלו זה בעמק הילכה יותר,
כי כל הקשמים של האזור מגיעים לשם,
ולוקח לו עד חודש תמוז,
וזה לוקח לו עד חודש סיוון.
הוא יגיד, אני חורש,
כי עדיין יש לי הלחלוכית בקרקע,
וזה יגיד, כעת אני חורש, כי עכשיו יש לי הלחלוכית, כל אחד יעשה מה שרוצה.
והתורה אוהבת לתת דברים ברורים.
מה אומר רבי שמעון?
אלא בשדה הלבן עד הפסח,
ובשדה אילן עד עצרת.
לא הבנתי, אבל אם אני לא זורם,
אם אני לא שם את ה... גם אם לא זורם אסור לחרוש,
כשהחרישה היא לצורך שנה שביעית.
כמו שלמדנו תול בחריש ובקציר תשבות,
שאסור לחרוש בשנה השישית, צריך להוסיף מן החול על הקודש. מן השעה השישית עד השנה השביעית, ככה למדנו בפסוקים בתורה.
אז צריך להיזהר בזה.
אז אם החרישה היא לצורך השנה השישית, מותר,
אבל אם החרישה היא לצורך השנה השביעית, אסור.
ודאי לשישית, גם אם עד, אל תעריך. אם בן אדם חורש...
שישית ממש, זה ליצור פירות שישית.
יכול גם לקחת אותם על בלעת, אנחנו רוצים שבשביעית אני אכתוב אותו, לא?
אבל זה פירות שישית. אבל היום כבר בן אדם לא יזרע את דלעת,
כי כבר האדמה יבשה,
והיום, אני מתכוון להגיד, אם עכשיו היה השנה השישית,
היום חודשיו כבר האדמה יבשה. בן אדם לא יחזור רק כעת, כי מה יצא לו מאדמה? הוא צריך שהאדמה תהיה לכה.
היום בזמננו כבר כל ההשקעה היה אחרת, אבל בזמנם, כשהיו משקיעים בצורה מסוימת, אז ההשקעה הייתה מתבססת על הלכלוכית של האדמה.
והיא הייתה הלכה זמן מסוים.
אז הזמן הזה, בואו נגיד זה עד העצרת,
או בואו נגיד עד חודש תמוז, עדיין האדמה הלכה, ואפשר עדיין לזרוע בשנה השישית, וזה יגדל בשנה השישית, או שזה יגמור את הבישול שלו בשנה השישית.
אז זו ההלכה שמותר לחרוש עדיין, אבל כשכבר האדמה יבשה, אסור לחרוש.
אז מה רבי שמעון אמר במשנה א',
שבשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד העצרת?
אסור לחרוש בשדה האילן, בשדה של אילנות, אחרי העצרת, אחרי חג השבועות.
ובשדה הלבן זה של תבואה וקטניות, מותר עד חג הפסח.
משנה ב',
מזבלין ומהדרין במקשאות ובמדלאות עד ראש השנה.
מה זה מזבלין?
אומר הברטנורא, מכניסים להם זבל.
היו שמים זבל בשביל, גם היום שמים זבל כימי, זבל רגיל,
ששמים באדמה בשביל להשביח את האדמה.
אז מותר לזבל,
ומותר גם כן להדר.
מה זה מהדר?
אומר הברטנורא, חופרים בעיקרי האילנות.
ופה גם כן הברטנורא אומר את הכלל,
שכל דבר שהוא לצורך פירות של שישית,
מותר בתוספת שביעית.
אפילו שכעת זה תוספת שביעית,
ואנחנו מצווים להוסיף,
אבל היות וזה לצורך פירות של השנה השישית,
מותר.
אז בגלל זה כתוב במשנה שעד ראש השנה מותר לזבל את האדמה,
מותר להדר
באדמה.
נמשיך ענת הברטנורא.
ודבר שאינו אלא לצורך תיקון האילן,
אסור,
אלא אם כן הוא דבר שאפילו בשביעית עצמו אין לי סור עליו, דבר סופרים.
או תוספת שביעית לא גזרו. זאת אומרת, יש דברים שאסור בשביעית
מדרבנן, לא מדאורייתא,
אז נראה את זה בהמשך.
אז את הדברים האלה מותר לעשות בתוספת שביעית,
כי חז״ל לא גזרו בתוספת שביעית.
הם לא גזרו גזרה לגזרה.
בשביעית זה אסור מדרבנן,
אז בתוספת שביעית זה מותר.
טוב, אז בגלל זה מותר לנו פה לזבל ולהיעדר,
שזה הדברים שמדרבנן מותר עד ראש השנה.
וכן,
אני ממשיך את המשנה, וכן בבית השלכין.
מה זה בית השלכין?
אז אומר אברטנורה, בית השלכין,
שאין די לה בימי גשמים וצריך להשקותה.
אברטנורה מסביר, הוא מעביר את הגמרא בבבא בתרא,
תרגום והוא עייף והוא משלה.
עייף ויגע, עייף
זה משלה.
משלה זה בארמית עייף. אז משלכין,
שלכין זה כמו משלה, זה אי וחטא מתחלפים.
אז שדה היפה, שהיא צריכה גם כן השקיה מיוחדת
כל הזמן, והיא לא מסתפקת במי גשמים,
זה נקרא בית השלכין.
אז אומרת המשנה, וכן בבית השלכין.
שבית השלכין יש לה דין כמו שדה הלבן,
כמו כל ההלכות שלמדנו עד כעת.
ממשיכה המשנה הלאה.
מייבלין,
מפרקין, מעבקין, מעשנין, עד ראש השנה.
יש פה ארבע פעולות שמותר גם כן לעשות עד ראש השנה. מה זה מייבלין?
מסביר אברטנורא, חותכין היבלת
מהעץ.
מומין הנולדין באילן, זה מפריע לגדילה שלו,
אז מותר לחתוך את זה עד ראש השנה.
זה מייבלין. מפרקין, מה זה?
אומר אברטנורא, מפרקין העלין מעל האילן, להקל מעליו.
אם יש הרבה עלין מעל האילן,
אז גם כן, זה מקשה על האילן.
האילן נופל קצת, וזה לא טוב, אז מותר גם כן לפרק את העלים.
מעבקין,
מה זה?
מעפקין, אומר אברטנורא, מעפקין שורשים המגולים,
מכסים אותם באבק.
אם יש אבק,
זאת אומרת, אם יש שורשים מגולים
בגזע למטה, צמוד לאדמה,
אז מה עושים בשביל שהוא יהיה מכוסה טוב? שמים לזה אבק, שמים לזה עוד חול,
והחול הזה בעצם מכסה
את השורשים,
וזה גורם לעץ לגדול יותר טוב, אז מותר לעשות את זה גם כן עד ראש השנה.
והדבר הרביעי זה מעשנים.
הוא אומר, אברטנורא, מעשנים תחת האילן להמית את התולעים הגדלים בו.
הם מדליקים למטה איזושהי מדורה,
ויוצא עשן,
והעשן הזה ממית את כל התולעים שגדלים בו.
אם נשארים תולעים בעצים,
אחר כך לרב הרי יש הרבה עבודה, הוא צריך לפרק פה את הכול בשביל להוציא את כל התולעים.
אז היו עושים את כל העשן הזה כבר
תוך כדי בעץ.
מראש.
אז מותר לעשות את זה עד ראש השנה.
רבי שמעון אומר,
אף נוטלו את העלה מן האשכול בשביעית.
אומר אברטנורא, בשביעית עצמה.
ותנקמה לא אמר, אלא מפרקים את העלים בתוספת שביעית לבד.
מסביר רבי עובדיה מברטנורא,
שרבי שמעון נחלק על תנקמה.
ראינו מקודם שמותר לפרק את העלים לפי תנקמה עד ראש השנה,
ומגיע רבי שמעון ואומר שמותר גם כן בשביעית עצמה.
כי אם לא, זה יכול לקלקל.
אז דברים כאלו מותר גם כן בראש השנה עצמו.
אומרת המשנה, משנה ג',
מסקלין
עד ראש השנה.
אומר אברטנורא, מה זה מסקלין?
מסרים את האבנים.
אם יש אבנים בשדה, זה גם כן מפריע לאילנות.
והדין הוא שמותר לסקל את האבנים,
להזיז את האבנים עד ראש השנה.
נשאלת השאלה,
מה, וכי אסור בשביעית להזיז אבנים?
מה הבעיה להוציא אבנים?
אז מדובר פה,
אז מדובר פה באבנים שמחוברים לקרקע.
אבנים שמחובר, זה מפריע לעץ.
אבל אם הוא סתם מלמעלה, זה לא מפריע.
אז אם האבנים האלו נמצאים מעל הקרקע,
אז הדין הוא שמותר גם בשביעית.
זה מה שלמדנו כעת.
אז שזה מותר רק עד ראש השנה של השנה השישית,
סוף השנה השישית.
אבל כשמגיעה שנה שביעית,
אסור להוציא את האבנים האלו מהאדמה.
זה ההלכה הראשונה של המשנה, משנה ג'.
ממשיכה המשנה עליה,
מכרסמים, מזרדים, מפסלים עד ראש השנה.
מה זה מכרסמין?
אומר הברטנורא,
כמו מכרסמין בכף, לשון יכרסמין החזיר מיער.
כלומר, כהוד ראש השנה.
הדבר השלישי זה מפסלין.
מה זה מפסלין?
יש פה שני פירושים בברטנורא. הפירוש הראשון זה שנוטל את הפסולת.
זאת אומרת שיש גם כן באילנות פסולת.
מוציאים את הפסולת כדי שהפירות יגדלו טוב.
את זה גם מותר לעשות עוד ראש השנה.
ולפי הפירוש השני בברטנורא,
יש מפרשים מפסלים לשון פסול לך.
שחותכים כל הענפים שבאילן כדי שיתאבא.
לפעמים רוצים לחדש את כל העץ,
אז חותכים לו את כל הענפים,
משאירים רק את הגזע,
ואז
הוא מגיע וגודל וצומח ביתר שאת ויתר עז.
זה אנחנו צריכים ללמוד מהאילן,
שכשמכים בנו, זה לא נגיד, זהו, אנחנו במצב קשה, הפסדנו פה, יש לנו צרה פה, אלא הפוך, להגיע ביתר שאת ויתר עז להיות ירידה לצורך העלייה.
רבי יהושע אומר,
כזרודה וכפיסולה של חמישית, כך של שישית.
זו דעה שנייה במשנה.
עד כעת למדנו שמותר עד ראש השנה של השביעית
לסכל, לכרסם, לזרד ולפסל.
רבי יהושע חולק ואומר,
כזרודה וכפיסולה של חמישית, כך של שישית.
יש לנו פירות שגדלו בחמישית.
עד מתי אנחנו משקיעים בהם?
עד מתי אנחנו מכרסמים, מזרדים, מפסלים בשביל הפירות של החמישית?
עד אמצע השנה השישית,
עד שלא חותכים את הפירות, עד שלא קוטפים את הפירות.
אז זה מכר גם של השישית.
אם גדל בשנה השישית, עכשיו גודל לנו כל מיני פירות.
הפירות האלה נקראים של השנה השביעית,
אז אסור לטפל בהם, לא.
שנה קודמת.
אם גדל בשנה השישית,
סוף השנה השישית גדלו פירות.
כעת אני רוצה לזרד,
לפסל את האילן, לכרסם באילן, כל הדברים האלו,
מותר לי.
עד אמצע שנה שביעית,
כל עוד שזה מיוחד בשביל הפירות של השנה השישית.
אם אני עושה את זה בשביל הפירות שגדלו בשנה השישית,
מותר גם כן בשנה השביעית,
זהו דעתו של רבי יהושע.
למה?
כי המלאכות האלו הן לא בשביל השנה השביעית,
אלא בשביל השנה השישית,
בשביל הפירות שגדלו בשנה השישית.
אז הוא מתיר גם כן בשנה השביעית כזרודה וכפיסולה של חמישית,
כך של שישית,
כמו שבשנה החמישית אני ממשיך להשקיע בפירות שלהם גם בשנה השישית,
היות וזה של השנה החמישית, כך גם בפירות שגדלו בשנה השישית,
מותר לי להשקיע בפירות האלה גם בשנה השביעית,
כל עוד שהפירות האלו עדיין קיימים באילן,
והעבודה שאני עובד היא בשביל הפירות של השנה השישית.
ממשיכה המשנה דעה שלישית, רבי שמעון.
רבי שמעון אומר, כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן, רשאי אני בפיסולו.
רבי שמעון הוא הכי מחמיר,
והוא אומר,
כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן,
למדנו אתמול שעד העצרת מותר לי להשקיע בפרות האילן,
אז גם עד אז מתיר רבי שמעון להשקיע בפסול ובזירות של העץ.
לא כמו הדעה הראשונה שהתירה עד ראש השנה של השביעית.
לא כמו הדעה השנייה שהתירה עד אמצע השנה השביעית.
רבי שמעון אוסר ומחמיר ואומר שכבר אסור מייצרת, שכבר אסור לי לחרוש בשביל השנה השביעית,
כך גם אסור לי לעשות את העבודות האלו, זהירות ופיסול בשביל הפירות,
ואפילו שהן פירות של השנה השישית.
שאלה יפה, בואו נראה אם מישהו מדבר על זה.
טוב, פה הוא מביא היחין, הוא מסביר למה באמת מותר בשנה השביעית ליטול את העלה.
אז הוא אומר,
משון דאנה אלן משביח על ידי זה.
אם אני לוקח את העלים בשביעית,
אז זה לא משביח את האילן.
ואנחנו נבין מזה שפה כשמזרדים ומפסלים,
אז זה משבח את האילן.
משבח את האילן, אז מותר, אז אסור.
משנה ד'
מזהמים את הנטיות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושים להן בתים ומשקים אותן עד ראש השנה.
אומר תנא קמא, מזהמים את הנטיות.
מה זה מזהמים את הנטיות?
אומר רב רתנורא,
כשקליפת האילן נושרת,
אם קליפת האילן נשרה,
מדביקים שם זבל להבריאות כדי שלא ימות האילן.
לומדים משניות, ואנחנו יודעים להיות כבר גם כן עובדי שדה,
חקלאים.
מה עושים?
שמים זבל על האילן, על הגזע,
וזה גורם שהאילן לא ימות.
ויש מפרשים, מזהמים, פירוש אחר,
שמושכים האילנות בדבר שרחור רע,
כדי שיברחו את אלוהים מן הריח, או שימותו.
שמים איזשהו ריסוס, איזשהו משהו עם ריח רע.
לא, שמן זה משהו אחר.
ושמים משהו ריח רע,
וזה גורם לתולעים לברוח או למות,
ויש לנו אילן בריא.
זה מזהמין את הנטיות.
וכורכין אותם.
מה זה כורכין אותם?
מביאה בר תנאור גם פה שני פירושים.
פירוש ראשון,
יש מפרשים שכורכין דבר סביב האילן בק...
עץ מבני החמה ובחורף מבני הצינה,
כמו איזה בגד שמלבישים, איזושהי תחבושת ששמים סביב הגזע,
ומה זה גורם שלא יהיה מדי חם לאילן להתייבש,
או שלא יהיה מדי קר לאילן להתקלקל.
ויש מפרשים,
זה הפירוש הראשון בברטנור, ויש מפרשים,
כורכים הענפים זו עם זו וקושרים אותם למעלה בראשיהם,
שלא יהיו נטושים על הארץ.
יש לנו ענפים רכים
שהם נופלים, אם שמים קצת פירות אז זה נופל.
ויש ענפים יותר קשים,
אז לוקחים את הענפים הרכים וקושרים אותם לענף היותר גבוה, הקשה יותר,
שהספיק להתקשות,
וככה זה שומר על הענף הרך.
זה הפירוש השני של הברטנור.
אז מותר גם את זה לעשות,
להסיע את הנקמה עד ראש השנה.
וקוטמין אותם,
אומר הברטנור, יש מפרשים לשום בשורשיהם אפר.
שמים בשורש אפר ומכסים שם את השורש.
זה נקרא לקטום.
ויש מפרשים שובר הראשים, כמו נקטם ראשו.
זאת אומרת ששוברים את החותכים,
אתה יודע, שוברים את הראש,
ואז זה גודל יותר טוב.
אז גם כן את זה מותר לעשות עד ראש השנה,
והדבר האחרון,
לא, אחת לפני האחרון, ועושים להם בתים ומשקים אותם.
מה זה עושים להם בתים?
אז יש גם כן שני פירושים בברטנורא.
מה המטרה שלך, מה המטרה? כן, יש כמה מטרות.
וממעופפים.
גם כן, שלא ייכנסו.
מזיקים.
כן, טוב.
הם מזיקים עליהם משפריצים כל מיני... לא, הם, זה כל מיני עופות.
עופות, משפריצים עליהם משהו, שלא יבואו. אה, נגיד העופות. כן.
הם היום מזיקים את הצינורות של המים, הם מזהים את הצינורות של המים,
וגם כן, זו התמודדות קשה שיש לחקלאים.
מסיים הרי צינורות מים בכל ה... זה, הם מזיקים גדולים.
ועכברים וכולו, כל האלה.
חולדות, נחשים.
טוב, אומר הברטנורא, ועושים להם בתים,
רגילים לעשות לאילן גדר המס סביביו,
סביבו אותיו וממלאים אותו עפר.
עושים איזשהו מטר סביב האילן, סביב הגזע, עושים איזושהי, אני יודע, גדר מאבנים,
ממלאים את כל זה בחול.
זה משביח את האילן.
ויש מפרשים שעושים עסוקה מלמעלה,
להגן עליו מפני החמה ומן הצינה.
אז זה עדיין לא כל כך חמה, זה רק שיהיה צל,
או שלא ירד גשם.
שלא יקר מדי.
כן, זה דומה לחממה באמת.
רבי אליעזר בר צדוק אומר,
אף משקינו את הנוף, אף משקהו את הנוף בשביעית, אבל לא את העיקר.
רבי אליעזר אומר שכשמשקים בשביעית,
אז מותר להשקות את הנוף.
זאת אומרת, את האילן.
לא את השורש.
לא להשקות את הגזע, את השורש.
על כל האילן, על העלים, על הפירות, על זה מותר.
אבל כותב פה הברטנורה,
ואין הלכה כרב אליעזר בר הצדוק,
אלא אסור להשקוט את העלייה בשביעית בין על הנוף בין על העיקר.
משנה A,
אומרת המשנה,
סכין את הפגים.
כן, אז הוא אומר שזה עניין של שינוי.
זאת אומרת, הוא אומר שמותר להשקוט לפי רב אליעזר בר בשמעון, רב הצדוק, אבל בשינוי.
בשינוי מותר. וההלכה היא שבאמת אסור להשקוט.
אומרת המשנה, משנה A, סכין את הפגים ומנקבים אותם עד ראש השנה.
מה זה שכין את הפגים? פג.
זה כמו שיש פג בבן אדם, יש ככה פג בפרי שהוא עדיין פג, הוא ירוק, הוא עדיין לא מבושל.
אז מה היו עושים?
היו שכים אותם בשמן,
וכך היה מתמהר, זה מבשל אותו יותר מהר.
אבל אתה לא ממשיך, או פעמים שמנקבים אותם
או משימים שמן מתוך הנקב.
היו מנקבים, עושים איזשהו חור דק עם איזושהי מחט, כמה חורים בפרי,
וזה גורם לפרי,
שמים שמן, וזה גורם לו להתבשל יותר מהר.
אינם אם מנקבים הפגים כדי שייכנסו בהם גשמים, יתבשלו מהרה.
אז הדין הוא שמותר לסוך את הפגים,
לנקב אותם כדי שיתבשל יותר מהר עד ראש השנה.
ממשיכה המשנה,
פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית
ושל שביעית, שיצאו למוצאי שביעית,
לא סכין ולא מנקבים אותם.
אם הפרי הזה, אתה יודע שהבישול שלו יהיה רק בחודש חשוון, בחודש כסלו,
אז הפרי הזה בעצם הוא נקרא פרי של שביעית, הוא יגדל הרי בשביעית, הוא יחנות בשביעית.
אז הדין הוא שהפירות האלו, אסור
לסוך אותם ולנקב אותם
גם בשנה השישית.
אותו דבר גם כן פרי שגדל בשביעית, שיצא למוצאי שביעית,
גם כן.
לא סכין ולא מנקבים.
רבי יהודה חולק,
רבי יהודה אומר,
מקום שנגעו לסוך,
אם במקום הזה תמיד נוהגים לסוך,
אז אינן סכין,
מפני שאי עבודה.
הדין הוא שאסור לסוך כי זה נקרא עבודה.
ואם זה נקרא עבודה, אז אסור לסוך.
מה שאין כאן מקום שנגעו שלא לסוך, סכין.
היות ונגעו לא לסוך, אז זה לא נראה...
העבודה פה, אז מותר כן לסוך.
זה?
זה ממש מרגיש.
טוב,
יכול להיות.
אומרת המשנה לרבי שמעון מתיר באילן,
ושהוא רשאי בעבודות האילן.
רבי שמעון מתיר, אומר הברטנורה, באילן תשומה מלא פירות שביעית,
לעשות בו מלאכה במוצאי שביעית.
זאת אומרת,
אחרי ראש השנה הבא עלינו לטובה,
יהיה מותר לפי רבי שמעון
לעשות מלאכה.
למה?
בפני שהוא רשאי בעבודת האילן,
אף על פי שהפירות קדושים בקדושת שביעית.
בהלכה קטנה כמה.
רבי שמעון מתיר
לעשות את הדברים האלו במוצאי שביעית,
על אף שהפירות שיגדלו בשנה הבאה,
הפירות שגדלו עכשיו ויקטפו אותם אחרי ראש השנה,
דינם
שהם קדושים בקדושת פירות שביעית,
עם כל זה, היות שהוא מותר כבר לחרוש באדמה,
אז הוא מוצאיר גם כאן את שאר המלאכות.
משנה ו',
אין נותין ואין מבריחין ואין מרכיבין ערב שביעית,
פחות מ-30 יום לפני ראש השנה.
ואם נטע או הבריח או הרכיב, יעקור.
אומרת המשנה שאסור לטוע ואסור להבריך. מה זה להבריך? אומר הברטנורה,
כופפים זמורות הגפן בארץ ומכלסים אותן בעפר.
הגפן, כידוע, הענף שלו הוא מאוד רך.
הוא מאוד, אפשר לכופף אותו בקלות.
אז לוקחים את הענף באמצע,
כופפים אותו לאדמה ומכסים אותו עם חול,
וזה גורם שזה ישריש גם בעוד מקום, ונהיה לי פה כעת עוד אילן שגודל.
אז מה הדין כזה?
מה הדין?
אז הוא אומר, אין נותין ואין מבריחין ואין מרכיבין. מה זה אין מרכיבין?
לוקחים ענף של אילן אחד, יש גזעים שהם חלשים, אז לוקחים ענף
ממנו ושמים אותו על גזע חזק,
ואז הגזע הזה בעצם מוציא את הפרי של הענף.
גם היום עושים, רוב האילנות היום פה עושים את הדברים האלו.
לוקחים את הגזעים החזקים יותר ומרכיבים עליו ענף אחר.
אז ואין מרכיבין,
גם כן אסור להרכיב ערב שביעית, פחות מ-30 יום לפני ראש השנה.
הברטולורי כבר מביא פה את הגמרא בראש השנה,
שכל מה שלמדנו פה, יש פה שלוש דעות במשנה.
שלוש שדות במשנה מדברות על 30 יום לפני ה-30 יום.
זאת אומרת, 30 יום לפני ראש השנה כבר אסור לגעת באדמה.
תוספת שביעית.
וכשכתוב פה שצריך 30 יום, הכוונה היא 30 לפני התוספת שביעית.
תוספת שביעית זה 30 יום.
הסנקמה שאמר שצריך 30 יום לפני,
ע-30 יום לפני כן מותר,
אז זה יוצא ש-60 יום לפני כן מותר.
ואם נטע או הבריח או הרכיב, יעקור,
אסור ל...
אסור לתת לאילן הזה להמשיך לגדול.
רבי יהודה אומר, כל הרכבה שאינה קולטת יש שישה ימים,
שוב אינה קולטת.
מה רבי יהודה אומר?
ששלושה ימים מספיק.
אם שלושה ימים לפני כן עשינו את הדבר הזה, אז מותר. יותר מזה אסור.
אז גם פה נוסיף על השלושה ימים האלה שלושים יום.
אז השלושים ושלוש יום קודם, זה הזמן שמותר.
ופחות מ-33 כבר אסור.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים לשתי שבתות.
שבועיים לפני כן.
אז יש פה שלוש דעות, האם שלושים יום או שלוש ימים או שבועיים,
וזה יוצא אחרי הגמירה בראש השנה,
במקום שלושים, שישים יום,
במקום שלוש ימים מוסיפים עוד שלושים יום, זה 33 יום,
ושבועיים,
תוספת על השלושים יום, זה 44 ימים.
עד כאן משנה ו'.
משנה ז', אומרת המשנה, ההורז,
והדוחן, והפרגין, והסומסמין,
שהשרישו לפני ראש השנה,
מתעשרין לשעבר.
ומותרין בשביעית,
ואם לאו,
עשורין בשביעית, ומתעשרין לשנה הבאה.
אנחנו יודעים שבפירות האילן אנחנו הולכים אחרי החנתה.
מתי שזה חנת, לפי אותה שנה זה מתעשר.
בירקות, מה כתוב לכם בירקות שם בציור?
ירקות מתי?
זה לפי הלקיטה.
נכון?
ו...
מצד שמאל, אז דפדף דף.
ירקות זה לפי השנה שלקטו אותה.
ותבואה זה לפי שליש הבישול.
אז בואו נסביר. יש לנו בעצם משמיטה לשמיטה, זה כל שבע שנים.
יש לנו ארבע שנים, שזה מעשר שני.
וסימנך, אבדה.
שנה ראשונה זה א',
ב',
ד' ו-a'.
ארבעת השנים האלו,
פירות שגדלו בשנה הזאת,
אז הדין הוא שהמעשר שמאסרים זה מעשר שני.
תוספת לתרומות ומעשרות שמאסרים, מאסרים גם מעשר שני,
ועולים עם זה לירושלים.
בשנה גו, ג' ו' זה מעשר עני.
שנה שביעית פטורים ממאסר לגמרי.
זה החלוקה של השבע שנים.
אז יש לנו ארבע שנים שהמעשרות של השנים האלו לוקחים,
מעלים את זה לירושלים. מעשר שני, מעלים את זה לירושלים.
ופעמיים לוקחים, מביאים את זה לעני, מעשר עני.
בדרך אגב,
ארבע שנים מעשרים, מעשר שני.
יש לנו כרם רווי, שגם כן, נטע רווי, שזה גם כן עולה לירושלים.
מה הסיבה בזה שמעלים את הפרות בירושלים?
אז המנחת חינוך מסביר טעם מאוד יפה.
הוא אומר שבן אדם שיש לו...
אז בדרך כלל הוא לא קונה מטר על מטר, הוא לא קונה משהו קטן.
אחד שחקלאי כבר קונה דונם ועוד דונם ועוד דונם.
יש לו הרבה עבודה,
וכל השנה זה מלא עבודה.
ואת מי הוא לוקח לעבודה הזאת?
הוא רוצה לחסוך.
הוא אומר לבנים שלו, בואו תעזרו לי בשדה.
בואו תתחילו, צריך עזרה פה, עזרה שמה, ככה אני אצליח לחתן אתכם בקלות.
טוב,
עכשיו מה יצא?
שכל הילדים שלו,
אף אחד לא ישב ללמד תורה.
מי יחזק אותם? מי ייתן להם רוחניות למשפחה הזאת?
לא יהיה אף אחד שיעשה את זה.
מה, ישמחו על איזה שיעור שנמצא שם, איזה משהו?
צריך שבתוך הבית יהיה תלמיד חכם.
אז אומר המנחת חינוך, מה הוא עושה, הבן אדם הזה?
מה התורה אמרה לו?
שנה ראשונה, שנה שנייה, שנה רביעית, שנה חמישית, מעשר שני.
עכשיו יש לו פירות, בלי עין הרע, יש לו 400,
500, 700 קילו של פירות,
שהוא צריך להעלות את זה לירושלים.
אז רוב האנשים בעצם פודים את זה לכסף.
עכשיו, מה הוא יעשה?
כי כל מי שרחוק מירושלים פודה את זה לכסף.
הוא מגיע, פודה את זה בכסף.
יש לו עכשיו פה כסף, כמה אלפי שקלים,
שצריך להעלות עם זה לירושלים,
ויש איזה הלכות שאוכלים את זה דווקא בירושלים,
ומותר לקנות עם זה דווקא דברים מסוימים.
יש הלכות מיוחדות לדברים האלו.
שלומים וכולו, כן, כל ההלכות של מעשר שניים.
עכשיו, מה הוא יגיד?
אני לא יכול להתעקף פה עכשיו שבוע,
או שבועיים, עד שיגמר לי כל הכסף.
מה אני אעשה?
ייתן את זה לפלוני, לאלמוני, תסתדרו.
טוב, שנה אחרי כן עוד פעם כמה אלפי שקלים.
ואחר כך יגיד, אני אעשה לעצמי חשבון, בשביל מה היו לי כל הדברים האלה? לא חבל, אני מפסיד פה אלפי אלפי שקלים כל הזמן.
מה הוא יעשה?
ייקח בן אחד, יגיד לו, אתה תהיה בירושלים בישיבה הקדושה של הרב ההוא וההוא.
ותלמד ותגדל. ואני כל חודש אני נותן לך כסף, יש לי הרי הרבה כסף של מעשר שני.
יש לי של שנה רבעה, יש לי הרבה כסף.
ואז הבן הזה יהיה בירושלים,
הוא ילמד תורה,
הוא יהיה בבית המקדש,
וכשיגיע הוא יראה את השכינה,
הוא יהיה ילד קדוש.
והוא זה שיתפוס את כל הבית ויחזק ולמד את המלאכות, וייתן להם, זה הסיבה. ככה כותב ממלכת חינוך,
שהתורה באמת כתבה שמעשר שני זה בירושלים.
טוב, אז נכנסנו בדרך אגב פה,
כתוב במשנה שאנחנו מדברים פה על העורז והדוכן והפרגים והסומסמים.
אנחנו חוזרים חזרה להלכות העיקריות.
בפירות אנחנו מסתכלים מתי זה חנת.
אם זה חנת בשנה הראשונה,
או יותר נפקא מינא בשנה השנייה,
אז הדין הוא שזה מעשר שני.
המעשרות שמאסרים את זה זה מעשר שני.
אם זה חנת בשנה השלישית,
זה מעשר עני.
זה לא משנה מתי לקטו את זה.
כן, רוב רובם של הפירות ככה הדין.
ובירקות,
הולכים בתר לכיתה.
מתי שקטפו את הגמבה, את הפלפל, את הירקות,
אז הולכים בתר לכיתה.
ומאסרים את זה לפי אותה שנה שלקטו את זה.
כמו שאמרנו, מאסר ראשון, מאסר שני,
סליחה, מאסר שני, מאסר עני,
או בשמיטה, שאין לזה בכלל
הפרשת מעשרות.
והדבר השלישי זה תבואה. מה זה תבואה?
חיתים, שעורים וכו', הדברים האלו,
אז זה הולכים, מתי שהיה שליש הגידול שלו.
עכשיו,
אורז ודוכן והפרים והסומסמים,
זה דבר שיש לו הלכה רביעית,
שהשרישו לפני ראש השנה,
מתעשרים לשעבר ומותרים בשביעית.
זה הולך לפי ההשרשה שלו.
מדוע?
היינו צריכים ללכת בתר לכיתה,
לא, היינו צריכים ללכת...
אבל היות והבישול שלו, כן, שליש בישול,
זה כמו התבואה,
אבל היות והבישול שלו הוא כל אחד הוא משהו אחר,
יכול להיות באותה ערוגה חלק יתבשל עכשיו,
חלק יתבשל יותר מאוחר.
אז ההלכה היא שכשהחזן נתנו שיעור שהכול הולך לפי ההשרשה, כי כל הדינים האלה זה מדי רבנן.
כל המעשרות שזה זה מדי רבנן, כידוע, דגן, תירוש ויצהר זה מדי אורייתא.
אז הולכים לפי ההשרשה, כי ההשרשה, בן אדם שזורק כעת שדה עם אורז או עם דוחן או עם פרגין, כל הדברים האלה, זורקים בבת אחת.
אז ההשרשה זה תוך כמה ימים מהזריעה.
דרך אגב, זה מחלוקת עם אדם שדגן, תירוש, דיגן. כן, כן,
מחלוקת הרמב״ם וזה, כן, אני לא הולך להיכנס, דרך אגב, אמרתי.
כן, מתעשרין לשעבר.
או מותרין בשביעית.
אז הדין הוא שזה מתעשרין לשעבר,
זאת אומרת, אם זה השריש בשנה השישית,
אז אפילו אם זה גדל בשביעית, מותר.
ומתעשרין לפי השנה השישית,
שאמרנו בשנה השישית המעשר שלו, זה מעשר עני.
ואם לאו אסורין בשביעית,
ואם לאו,
אם זה עדיין לא השריש,
אז זה אסור בשביעית,
ומתעשרין לשנה הבאה.
זה מתאסר לפי השנה הבאה, לפי ההשרשה שלו.
מה הפירוש של מתייצרני לשנה הבאה?
פה בעצם זה לא מתאסר לשנה הבאה, כי זו שנה שביעית.
זה אסור בשביעית, וההלכה, מה שכתוב מתאסר לשנה הבאה, הכוונה לשאר השנים.
שבשנה שזה השריש, לפי השנה הזו זה מתאסר.
מעשרני או מעשר שני.
משנה ח',
אומרת המשנה, רבי שמעון שזורי אומר,
פול המצרי שזרעו לזרע בתחילה,
כיוצא בהן.
זה גם כאילו הולך לפי ההשרשה.
פול המצרי שזרעו את זה בשביל להוציא ממנו זרע, לזרוע ולא לאכילה.
יש לפעמים שזורעים את זה בשביל להוציא ממנו זרעים.
יש רשי שאומר שהכוונה לאכול את הזרעים,
פשטות הכוונה שבארטנורה של לזרוע, זרע לזרוע.
אז הדין הוא גם כן שהולכים בתר השנה של ההשרשה.
רבי שמעון אומר,
אפונין הגמלונין כיוצא בהם, גם אפונין הגדולה זה כיוצא בהם,
גם כן הולכים לפי שנת ההשרשה.
רבי אליעזר אומר,
אפונין הגמלונין, הוא חולק, הוא אומר, משתרמלו לפני ראש השנה.
מייד שזה כבר נכנס לתוך התרמיל לפני ראש השנה,
שזה כבר הגיע למצב,
בר תנור המסביר, שהוקשו ונעשו כמין כיס,
לפי זה הולכים.
אם זו תורמה לפני ראש השנה,
אז זה הולך לפי השנה הקודמת,
ואם אחרי ראש השנה, זה לפי השנה הנוכחית.
משנה ט', הבצלים הסריסים ופול המצרי,
שמנה מהם מים שלושים יום לפני ראש השנה,
מתעשרים לשעבר ומותרים בשביעית.
ואם לאו, אז תורים בשביעית ומתעשרים לשנה הבאה.
מה זה הבצלים הסריסים?
מסביר הברטנורה,
שאין עושים זרע כשאר הבצלים.
הבצל הזה הוא לא עושה זרע, יש בצלים שגודל שם למעלה זרעים,
שעם זה זורים בצלים חדשים,
ויש בצלים שהם עצמם הזרע, זורים אותם, וזה מתרבב וגודל עוד בצלים.
אז הבצלים הסריסים זה בצלים שהם לא מוצאים זרע, אלא שהם עצמם,
הם עצמם הזרע של עצמם.
אז הבצלים הסריסים הוא פולו מצרי,
גם כן,
אם הוא זרע את זה לירק,
אז הדין הוא שמנע מהם מים שלושים יום לפני ראש השנה,
מתעשרים לשעבר ומותרים בשבית.
אם הוא מנע,
זאת אומרת,
ששלושים יום לפני ראש שנה הוא כבר לא ישקע בזה מים.
אז מסביר הברטנורא שהמנה מהם מים ל' יום, מסביר הברטנורא, יצאו מתורת ירקות הגדלות על כל מים,
ונעשו כשדה בית הבעל שמסתפקת בימי גשמים,
יילקח בית הסרים לשעבר. יש לזה דין כמו שדה בית הבעל.
והדין הוא שזה מתעשר לשעבר,
ומה שאין כן, אם זה כן גודל במים,
וממשיכים להשקות את זה עד ראש השנה,
אז זה נקרא ירק, וירק זה הולך בתר לכיתה.
ושל בעל,
ואם לאו, לא הסברתי, אם לאו, אסורים בשביעית הוא השנה הבאה. אם לאו, זאת אומרת שכן, כמו שהסברנו כעת,
שאם ימשיך להשקות אותו,
אז אסורים בשביעית, זה נקרא גידולי שביעית,
הוא מתעשרים לשנה הבאה. האיסור שלו זה לפי הלקיטה שלו.
ושל בעל,
אם הדברים האלו גדלו בשדה בית הבעל,
כמו שאמרנו, שדה בית הבעל,
איך הוא הסביר את זה פה?
במשנה הראשונה של ה...
לא, זה לא, הנה, הפרוטנוע פה מסביר, ושל בעל,
שדה שהיא בעמק ומלוכלכת והנה צריך להשקותה.
ובכל מקום לירק צריכה השקה, משומח הקטני שמנע מהם שתי עונות. טוב. ושל בעל, אם זה גדל בשדה שהיא לא צריכה להשקות אותה,
אז הדין הוא שמנע מהם שתי עונות,
דברי רבים.
העיר זה מתעשר לשנה שעברה, שתי עונות זה אומר, אומר פה היכין,
שתי עונות,
בית זמנים של רגיל להשקותם והוא זמן ארוך יותר מלמד יום.
בואו נגיד זה חודש וחצי.
לפי הדעה הזו, בשדה בית הבעל הדין הוא שאם הוא השקע את זה, בואו נגיד חודש וחצי לפני ראש השנה, אם הוא הפסיק להשקות
חודש וחצי לפני ראש השנה,
אז הדין הוא שזה מתעשר לשנה שעברה,
וזה לא קודש בגושה שביעית.
אבל אם בשדה בית הבעל הוא המשיך להשקות אותו הלאה,
אז יש לזה דין של פרות שביעית,
וזה מתאסר לפי השנה השנייה.
דברי רבי מאיר,
והחכמים אומרים שלוש, שלוש שנות,
אז זה עוד כמה שבועות קודם,
צריך להפסיק להשקות אותו בשביל שיהיה לו דין של שנה שישית.
משנה י' משנה אחרונה,
הדלואין שהיא קיימן לזרע,
אם הוקשו לפני ראש השנה ונפסלו מאוכל אדם,
מותר לקיימן בשביעית,
ואם לאו, אסור לקיימן בשביעית.
דלואין,
דלעת,
שקיימל לזרע,
הוא גם כן השאיר את זה בשביל זרע,
אז אם הוקשו לפני ראש השנה,
אם זה נתייבש,
וזה נהיה קשה לפני ראש השנה,
אז מה הדין? ונפסלו מאוכל אדם, מותר לקיימן בשביעית,
הפרי הזה נקרא פרי של השנה השישית,
והדין הוא שאין לזה קדושת שביעית ומותר לקיימן בשביעית.
לא צריך ביאור,
ואין לזה קדושת שביעית, כי זה נקרא פרי של שנה השביעית.
ואם לאו,
אם זה עדיין לא הוגשה לפני, זה לא נהיה קשה לפני הראשונה,
אז אסור לקיימן בשביעית.
זאת אומרת, מה בריאו שאסור לקיימן בשביעית?
זה נקרא פרי שביעית, וזה קדוש בקדושת שביעית,
וצריך להיזהר בכל החומרות של השנה השביעית.
התמרות שלהם,
אומר הברטנור עמד התמרות, עציץ קודם שיפתח דומה לתמרה.
התמרות האלו,
בפירוש אחר אומר בתנור, התמרות כן ללווי גפנים אסורות בשביעית.
התמרות האלו
אסורות בשביעית,
אומר היחים פה, כי סביחי שביעית.
ולא דרצנו לומר דאסור לגמרי,
אלא דדינן כשאר סביחי שביעית שהם קדושים קדושת שביעית.
אז התמרות שלהם אסור אם בשביעית, יש לזה קדושת שביעית בתמרות שלהם.
ומרביצין באפר לבן, דברי רבי שמעון.
אפר לבן,
אז הוא מסביר פה שמדובר פה בשדה לבן.
שדה לבן זה כן מה שלמדנו
בתחילת הפרק,
ששדה של תבואה וקטנית שאין בו אילן, שדה לבן, כמו שאמרנו, שהוא בלי העצים.
הוא כולו לבן, הוא בלי צל.
אז אומר רבי שמעון שמרביצים באפר לבן.
בשדה הלבן מותר להשקות בשנה השישית
ובשביעית כדי שיצאו ירקות לשנה שלאחריהן. ככה כתוב ביכין, אני מסביר בעקרות היכין.
משקין שדה לבן בשישית ובשביעית כדי שיצאו ירקות לשנה שלאחריהן.
זאת אומרת, מותר בשנה השישית בשביל שיצא בשנה השביעית,
ומותר בשנה השביעית בשביל שיצא בשנה השמינית
בשדה לבן.
רבי יניעזר בן יעקב, אוסר,
הוא אומר שאסור.
זה היה בשביל רבי שמעון?
כן.
רבי שמעון ולאלה ראינו שהוא יחמיר יותר, אבל בסקום הוא עוד יותר קוראים.
כן.
אני חושב שראיתי, אני לא בטוח שזה בשביל, רעיון טוב.
אני לא אגיד רגע.
לצלם ממה? זאת אומרת, דבר ש... אה, זה דבר שכבר גדל.
להציל מהפסד. אתה מדבר על... הוא שאל השנה השביעית בשביל השמינית.
רבי שמעון מתיר באילן ושורשי בעבודת אילן.
שם כתוב רבי שמעון מתיר באילן ושורשי בעבודת אילן.
שם זה מסקלין, מכרסמים, מזרדים ומפסלים, כן. כנראה שזה...
טוב,
מסיימת המשנה, ממרסין באורז בשביעית.
רבי שמעון אומר, אבל אין מקסחין. מה זה ממרסין באורז?
אומר ברטנורה, משכין עפר האורז, הוא מרווין אותו במים.
כמו נתנו לו במרס.
זאת אומרת, האורז, אחרי שמשכים אותו, הוא צריך הרבה מים.
זה ממש נראה כמו שכשמבשלים אותו, ממלאים אותו במים.
אז ככה גם כן בגידול שלו.
אז הוא מתיר גם כן למרס באורז בשביעית.
אם כבר זרעת אותו בשישית,
אז זה גם כן, כי אם לא זה יתקלקל.
רבי שמעון אומר, אבל אין מקסחין.
לא חותכים, אומר רבי ברטנורא, שאין חותכים נעלין של האורז,
תרגום לזמור לתכסח, אבל אחר כך רבי שמעון,
שמה שלכסח אסור, כי זה כבר משבח.
הוא מסביר פה היכין, דאבלי כעברויה אילנה.
מה שאין כן במשנה בית, הוקמה אילנו ומותר.
ברוך אדוני אל עולם, אמן ואמן, הרבי חניה בקשר,
ומהרצה גדולות דקות ישראל, לפיכך רבינו את המצוות, שנאמר אדוני יחפץ למעלה.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.