משניות שביעית - פרק ז' | הרב יהודה דוד שליט"א
תאריך פרסום: 09.08.2015, שעה: 18:39
- - - לא מוגה! - - -
כל פעם שכתוב כלל גדול ולא כתוב כלל,
יש בזה סיבה.
אז הוא כותב פה,
עד איתן נא אחי כלל גדול משום דגדול עונשו ממעשר.
דיל קדושת שביעית,
דהיינו, דהיינו עושים בפירותי הסחורה,
ואין משנים דבר מדרך תשמישו.
זאת אומרת, אסור להשתמש בצורה אחרת מהצורה הרגילה של הפרי שמשתמשים איתו.
אם דבר שבדרך כלל לא עושים איתו ריבה, אסור לעשות ריבה.
וכן, שאר התשמישים שמשתמשים בפירות, אסור לשנות,
ולא להפסד, ולא למילוגמה.
בגדע כתוב כלל גדול.
טוב, אז כתוב במשנה, כלל גדול אמרו בשביעית.
כל שהוא מאכל אדם,
כל פרי שהוא מאכל אדם,
הוא מאכל בהמה,
או שהפרי הזה הוא מאכל בהמה,
הוא ממין הצובעים,
או שמשתמשים איתו לצבע,
לצבוע בזה.
ואינו מתקיים בארץ,
עוד דבר שהוא לא מתקיים בארץ,
אפילו שהוא כן מאכל אדם, לא, עוד דבר שאינו מתקיים בארץ.
זאת אומרת, יש דברים שמתקיימים בארץ.
יש לו שביעית
ולדמיו שביעית.
יש לו ביור ולדמיו ביור.
הדברים האלו,
יש להם שביעית, זאת אומרת, יש בפרי עצמו קדושה שביעית.
צריכים לנהוג בו קדושה,
לאוכלה,
ולא לסחורה, זאת אומרת, צריך לאכול ולעשות מסחר,
ושאר ההלכות שנאמרו בהלכות שביעית.
ולדמיו שביעית,
גם הדמים שלו קדושים בקדושת שביעית.
חל על זה, נתפס על זה קדושת שביעית. אם לקחתי פרי של שביעית
וקניתי, מכרתי אותו וקיבלתי תמורת זה כסף,
אז לדמים האלו יש גם כן דין של שביעית, דמי שביעית.
ואז מה הדין שלו?
כבר נראה.
יש לו ביעור, לפרי יש ביעור.
כמו שאמרנו כבר בעבר,
שכתוב בפסוק,
ולבמתך ולחיה אשר בשדך תתננה לאוכלה,
אז חז״ל דרושים,
כלה,
אם נגמר
לחיה בשדה,
אז כלה לבמתך בשוק.
אז צריך גם כן לבאר מה שנשאר לך בבית.
כלה לבמתך אשר בבית.
אם בשדה כבר אין
את הפרי הזה, זה כבר נגמר,
לחיות בשדה כבר אין את הפרי הזה,
אז גם בבית צריך לכלות
את הפרי הזה,
וצריך לבאר אותו.
אז זה הכוונה, יש לו ביעור. לפרי יש ביעור, יש לו זמן ביעור.
כשהוא מתבאר בשדה,
צריך גם לבאר אותו גם כן בבית.
ולדמיו ביאור.
יש גם כן דין לדמים שלו ביאור, שצריך לבאר אותו מן העולם.
כשמגיע זמן הביאור של הפרי הזה,
יצטרכו לבאר את הדמים מן העולם.
ואיזה?
מה הם הפירות האלו?
אומרת המשנה, זה עלי אלוף השוטה.
עלי אלוף ההלים של אלוף השוטה.
ועליה דנדנה,
זה כתוב פה שזה ננה, ההולשין והקרישין
והרגילה ונצר חלב,
כל אלו הם מאכל אדם
ויש להם קדושה שביעית
ויש להם ביאור, ולדמים שלהם קדושה שביעית והדמים ביאור.
אלו הם הדוגמאות של מאכל אדם.
ממשיכה המשנה ומאכל בהמה זה החוכים והדרדרים.
גם כן להם יש קדושת שביעית.
וממין הצביעים?
לספיחי אסטיס וקוצה,
זה נקרא ממין הצביעים.
לכל זה, כמו שאמרנו,
יש להם שביעית
ולדמיהן שביעית,
יש להם ביאור ולדמיהן ביאור.
כשמגיע זמן הביאור, צריך לבאר אותם מן העולם.
משנה ב' ממשיכה המשנה, ועוד כלל אחר אמרו,
כל שאינו מאכל אדם.
אם יש לנו פרי שהוא לא מאכל אדם,
הוא מאכל בהמה,
או שהוא גם כן לא מאכל בהמה, הוא ממין הצובים,
זה לא ממין הצובים.
או הוא מתקיים בארץ, יש פה כמה פירושים, אבל פירוש, מסברים פה.
הוא מתקיים בארץ, פירושו שזה כן מאכל אדם,
אבל זה מתקיים בארץ, או שזה כן מאכל, זה מתקיים בארץ.
הדברים האלו יש לו שביעית,
ולדמיו שביעית,
אבל אין לו ביעור ואין לדמיו ביעור.
יש להם שביעית ולדמיו שביעית.
על מה מדובר פה כעת?
על הדבר שמתקיים בארץ. דוגמה, יש לו שביעית
ולדמיו שביעית. הוא קדוש בקדושת שביעית.
אם הוא גדל בשביעית,
יש עליו קדושת שביעית.
אבל אין לו ביעור ואין לדמיו ביעור.
לגבי ביעור מן העולם,
אין לו דין של ביעור מן העולם.
מדוע?
כי תמיד יש אותו, כי הוא מתקיים בארץ.
בואו נראה דוגמה. איזוהו עיקר אלוף השוטה,
לא כמו שראינו קודם על העלים,
אלא העיקר של אלוף השוטה, השורשים,
ועיקר הדנדנה,
והקרבין,
והחלביצין,
והבוכריה,
כל הדברים האלו...
הם דברים שמתקיימים בארץ,
והיות והם מתקיימים בארץ,
אז זה לא מתכלה לחיה בשדה.
יש לחיה בשדה תמיד
את הדבר הזה, כי הוא מתקיים בארץ, יש לו את עיקר האלוף השוטה,
יש לו את עיקר הדנדנה, יש לו את הדבר הזה.
והיות ויש אותו,
אז אין עליו דין ביור בבית,
אז מותר להשאיר אותו בבית.
בשביל זה כתוב פה, יש לו שבית,
ולדמיו שבית,
אבל אין לו ביור, ואין לדמיו ביור.
אין צורך לבער אותו מן העולם,
ואין לדמים שלו ביור גם כן,
כי זה עדיין נשאר בשדה.
טוב,
ממשיכה המשנה הלאה, וממין הצובעים,
הפועה
והרחפה
ממין הצובעים זה פועה ויש רחפה, זה סוגי צבע,
פועה ראינו שזה צבע אדום.
יש להם שביעית
ולדמיין שביעית,
אין להם ביור
ולא לדמיין ביור.
הדבר הזה הוא גם כן כמו שראינו,
שהוא כותב פה קודם כל, הברטנורא, מה עושים עם הרחפה? שורשים שתחת הקרקע,
ושולקים אותם ושולקים אמיהם,
ומי ששלוט עליהם בביתנו ימיתם,
טוב, זה מה שעושים עם הדבר הזה.
אז אין להם ביור, הוא כותב בברטנורא, לפי שהם מתקיימים בארץ,
ולא כלה לחיה מן השדה.
זה לא מתקלט, תמיד יש לך חיה מן השדה
את הפרי הזה.
לפיכך אין צריך לבערו מן הבית.
אין להם ביור
ולא לדמיין ביור.
זו הסיבה, כמו שראינו כעת, בברטנורא.
רבי מאיר אומר,
דמיהם מתבהרים עד ראש השנה.
לא כמו שראינו כעת,
שאין לדמיין ביור,
אלא לדמים יש קן ביור. להם עצמם אין ביור, אבל לדמים יש קן ביור.
איזה ראש השנה של השנה השמינית?
אמרו לו, להם אין ביור.
קל וחומר לדמיין, אם להם עצמם אין ביור, לפרי עצמו אין ביור,
קל וחומר שגם לדמים שלהם אין ביור.
לא כמו שאתה אומר, רבי מאיר, שלדמים יש קן ביור,
ולפרי עצמו אין ביור.
הוא כותב אברטנורה,
דיבור מתחיל קל וחומר לדמיהן.
הוא כותב קל וחומר, ורבי מאיר סבר,
מחמיר אני בדמיהן
יותר מבען עצמן.
דה פרי עצמו מינקר ולא יטיל להם אבד בסחורה.
לא צריך לבאר את הפרי מן העולם.
תשאיר אותו בבית כשהיא תרצה.
לאכול תאכל אותו.
ולא מפחדים שמי הוא יעשה בזה סחורה,
הוא ינהג בזה קדושת שבית.
אבל דמים לא מנקרים,
ואל תלמד בו סחורה,
בשביל זה צריך לבאר אותה מן העולם כשמגיע הזמן, ונלך לקראת רבי מהיר.
אומרת המשנה, משנה ג',
קליפי רימון והנץ שלו,
קליפי אגוזים והגלעינים,
יש להם שבית ולדמיין שבית.
קליפה של רימון לכאורה זה כמו עץ.
נץ שלו. הנץ זה הכתר למעלה שם, הפרח של הפטמה כותבה ברטנורה.
קליפי אגוזים זה כמו עץ, לכאורה.
גלעינים זה גרעיני פירות, הגרעינים שבזיתים,
גרעינים שבתמרים.
הדברים האלו, יש להם שבית.
יש להם קדושת שבית,
ויש להם גם כאלה דמים שלהם שבית.
מדוע?
אז כמו שרואים, קליפי רימון והנץ שלו,
משתמשים איתם לצבע.
קליפי אגוזים גם כן משתמשים איתם לצבע.
גלינאי פירות, גרעינים של זיתים ושל תמרים, ראויים למאכל בהמה.
בגלל זה יש להם שביעית
ולדמיהן שביעית.
היחין כותב פה שגם כן זה חזו להסקה.
טוב, בכל אופן, כמו שראינו בברטנור, שמאכל בהמה זה הסיבה.
ממשיכה המשנה הלאה,
הצבא
צובע לעצמו.
באותם דברים שלא צריכים ביעור, כמו שראינו מקודם, כליפי רימון והנץ שלו וכליפי אגוזים, זה צבע
שלא צריכים ביעור, צובע לעצמו.
ולא יצבע בשכר
שאין עושים סחורה בפירות שביעית.
מותר לו לצבוע לעצמו,
היות שזה לא מסחר.
אבל לעשות מסחר עם צבע של שביעית, על אף
שאינו צריך ביעור,
אם כל זה לא עושים סחורה עם זה ואסור לצבוע עם צבע של כליפי רימון וכליפי אגוזים.
ודרך אגב, ממשיכה המשנה, כמו שראינו כעת,
שלא עושים סחורה בפירות שביעית.
ממשיכה המשנה ולא בבקורות.
חור של בהמה טהורה,
אז הדין הוא שהוא שייך לכהן,
והוא צריך לאכול את זה בבית המקדש, להקריב.
עד שזה מקבל מום, אם הוא קיבל מום אז הוא יכול לאכול את זה גם איזה חולין.
אז אסור לעשות מסחר עם בחורות.
למה?
שמא,
כבר נראה למה.
ולא בתרומות,
גם כן, אחד, אסור לפתוח חנות של תרומות, אני מוכר תרומות בזול.
ולא בנבלות,
ולא בטרפות.
ולא בשקצים ולא ברמסים.
אסור לפתוח מסחר של כל הדברים האלו של נבלות, טרפות, שקצים, רמסים,
בחורות, תרומות,
ולא יהיה לוקח
ירקות,
שדה ומוכר בשוק.
תכף נראה. בכל אופן, בואו נבין מה הסיבה שאסור.
בואו נקרא את הברטנורה.
דיבור המתחיל ולא בנבלות ולא בטרפות.
אחד קודם, סליחה, לא בבכורות ולא בתרומות. כתוב ארבעת הנורא.
דיל ממש אלא הוא.
יכול להיות שהוא יישא את זה בביתו לגבי, יישא את זה אצלו בבית,
ואל תבואו לידי תקלה.
אם אדם יתעסק עם נבלות וטרפות,
תרופות ובכורות, כן, אני אמרתי שבדרך אגב,
שהמשנה מדברת פה על השביעית, היא מזכירה פה נושאים אחרים שאסור להסתחרר איתם.
כל הדברים האלו, בכורות, תרומות,
כל הדברים האלו מודובר לא בשביעית.
תרומות זה גם כן לא בשביעית, נבלות וטרפות,
שקצין ורומסין, אין להם דין שביעית.
מדובר פה שכל השנים אסור לעשות מסחר
עם דברים שאפשר להגיע לידי תקלה.
אם אדם מסתחרר עם בכורות ותרומות,
יכול להיות שהוא יישאר אצלו,
והוא יבוא לידי תקלה.
כותב אברהם, דווקא הבכור חי,
אבל שכרו צ'ארי למחור אפילו מדרבנן, ועד שאתם קוראים לו בעיטליז.
למדנו בשניות אחרות שאסור למכור את זה בצורה כמו שמוכרים כל בשר.
מותר למכור את זה בצורה נפרדת,
בדרך כבוד.
טוב, אז ראינו, הבנו למה אסור בכורות, תרומות,
חנב, נבלות, טרפות, שקצינים ורומסים.
ליהודי לעשות מסחר אסור,
שם הוא עצמו ייכשל בזה.
מותר לו לאכול.
לא, שחטתי ומה יצא לי... או, או, או, כבר יפה, יפה, אלחנן, כבר אתה שואל, כבר נראה את הדין שלך.
פה מדובר על לפתוח עסק של נבלות וטרפות.
אם אני פותח עסק כזה, אז אפשר להיכשל.
בוא נמשיך הלאה. ולא יהיה לוקח
ירקות, שדה,
ומוכר בשוק.
אסור לקחת
פירות שדה, פה אנחנו חוזרים חזרה לשביעית.
אסור לקחת פירות, ירקות בשדה,
ולמכור אותם בשביעית.
אבל הוא לוקט, ובנו מוכר על ידו.
יש כאלה שאומרים שהלוקט פה זה...
הכוונה גם כן לוקח, גם כן בדמים. יש כאלה שאומרים שזה דווקא לוקט.
אבל לוקט ובנו מוכר על ידו. מותר לי לקחת קצת ולמכור.
מי לוקט? מי לשווקת?
או ככה, או לוקט מדין שווה שביעית מותר ללקוט. מותר לקחת מהשדה.
זה הכל הפקר.
אז הדין הוא שמותר ללקוט, ובנו מוכר על ידו.
לקח לעצמו ולהותיר מותר...
זאת אומרת, אני לא ראיתי בדיוק מה זה, אבל אמנם מותר לעשות אסור סחורה,
אבל בצורה כזו שקצת קצת מותר,
כמובן אבל, כמו שכותב פה כבר, אז אני אומר אותם בשם הרמב״ם,
שהמעות הן דמי שביעית.
כשקיבלתי דמים תמואת הירקות האלה שלקחתי מהשדה,
אז הדין הוא שבאמת הדמים הם דמי שביעית,
וכשמגיע דברי הנביאות צריך לברר אותו מן העולם.
שזה לא ייראה כסחורה, כן, שאני לקחתי ומכרתי, ואז נותנים לזה מישהו קטן, תמכור קצת.
משנה ד',
לקח בכור למשתה בנו.
אם הוא לקח בכור
למשתה בנו,
בכור
בהמה טהורה,
כשהוא קיבל מום,
אז זה שייך לכהן, אבל זה יצא לחולין.
אז הדין הוא שמותר לקחת אותו למשתה בנו,
חתונה של הבן שלו,
או לרגל,
ולא צריך לו, נשאר לו, הוא לא צריך את הכל,
מותר למכרו.
הדין הוא שמותר למכור את זה
במחיר שזה עלה לו, לא יותר.
אומר הברטנור המותר למכרו, וליד שלא ימכרנו לו בדמים שקנה אותו, שלא ישתכר בו, שלא יעשה איתו מסחר.
שדה חיה,
עופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאים,
מותרים למכרן.
זו הייתה המנחה שלו, לצוד, חיות, עופות, דגים,
ונזדמנו לו מינים טמאים.
כבר רשת, יוצא רשת, יש בפני דגים ש... או,
או,
או, או, אז מה הדין? באמת מותר למוכרם כזה ציור.
זאת אומרת, כי הוא לא פתח מסחר מיוחד
לדברים טמאים. ככה דרך.
רבי יהודה אומר,
אף מי שנתמנה לו לפי דרכו, לוקח ומוכר.
אחד שלח בדרך ומצא בדרך איזשהו חיה, עוף טמא,
מותר לו גם כן.
אף מי שנתמנה לו לפי דרכו, לוקח ומוכר.
ובלבד
שלא תאומנותו בכך.
שלא תהיה לו עמלות מיוחדת
למכירת חיות ועופות טמאים.
שואל פה הברטנורה,
איך מותר למכור סוס חמור?
זה לא לאכילה. או, זה מסתבר אוטונומי תרץ. מה שזה לא לאכילה. זה לא צייד, זה מה שאתה רוצה לאכילה.
כן. זה לא צייד, זה בעל מכירת גנמות. לא, אבל פה ראינו רבי יהודה אומר, אף מי שנתמנה לו לפי דרכו, אחד שמצא,
אז מה כתיב,
לוקח ומוכר, הוא בלבד שלא תאומנותו בכך. עכשיו יש פה אחד שמוכר תוכים.
איך מותר?
התשובה היא, כמו שאמרתם, שזה לא להכילה.
מה שנאסר עליו זה בהמות וחב, דברים שמיועד לאכילה,
שהם היו כשל באכילה.
וגם, לפי רבי יהודה מותר כי זה על הדרך.
על הדרך. לא, לא, לא.
על הדרך מותר כי זה לא אומנותו.
חכמים אוסרים. חכמים אוסרים. למה חכמים אוסרים?
אני יודע, אבל לא להתעסק בכלל עם ציפה.
אה, אז תראה, תראה את הבאת נורה.
חכמים אוסרים למי שאינו צייד,
ואפילו אין אומנותו בכך.
כי זה תנא קמא.
שבאמת מותר למי שצייד
ונזדמן לו. מדוע?
אז הוא לא מביא פה את הטעם ואת ה... מה יהודי רבנן?
לפי שהציידים שצריכים ליתן מס למלך במהונותם,
התירו להם למכור חיה ועופות ודגים טמאים, כדי שיוכלו לפרוע למלך, המס שלם.
אבל לצער כל אדם לא.
אומרים חכמים,
הרי יש לו לשלם מיסים למלך, איך הוא ישלם?
אם 30-40-50% זה טמא מה שהוא תופס,
הוא יצטרך לשחרר את הכול.
חצי מהעבודה שלו הולכת לפח.
בשביל זה החכמים אמרו שכל מה שאסור זה דווקא למי שלא צייד.
אבל לצייד מותר
אם מזדמן לו בדרך.
אומרת המשנה משנה ה',
לולבי זרדים וחרובים,
זה דברים שרויים למאכל אדם.
יש להם שביעית
ולדמיין שביעית,
יש להם ביאור ולדמיין ביאור. כמו שראינו כבר מקודם,
גם הם וגם הדמים שלהם קדושים קדושת שביעית,
וכשמגיע זמן הביאור צריך לבאר אותו מן העולם,
כי זה גם כן באיזשהו שלב מתכלה בשדה לחיה,
וצריך לכלות אותו גם כן
בבית לאדם.
ממשיכה המשנה לולבי ההילה והבוטנה והעתדין,
יש להם שביעית ולדמיין שביעית,
אבל אין להם ביאור ולא לדמיין ביאור,
כי זה לא מתכלה בשדה.
יש אותו תמיד בשדה לחיה.
והיות ויש לה שדה בחיה תמיד,
אין לנו דין לבאר אותו בבית.
אבל להלין,
להלים של כל העלובים האלה שראינו פה,
יש ביאור מפני שנושרים מאביהם,
והם מתכלים בשדה, הם נושרים מה...
זה הענף.
אז היות וזה נושר מהענף
וזה מתכלה בשדה,
וחוזרת ההלכה, כמו שאמרנו,
כלה לחיה בשדה, כלה לבאמתך מן הבית.
לולבים לא נושרים.
אבל לולב עצמו, לא, גם.
לולב עצמו מראינו שיש לו ביאור, יש להם מהם ביאור.
איזה לולבים? איזה לולבים?
יש שני לולבים שראינו במשנה.
אתה מדבר על לולבים השניים, לולבי ההילה והבוטנה והעתדין.
כן, במשנה הזו שראינו, ראינו שני לולבים. התחילה המשנה בלולבי זרדין.
אז על זה יש ביאור ולדמיהם ביאור, כי זה כן מתכלה.
מה שאתה אומר שם תוספות יום טוב, זה על העולבים השניים.
זה מלווה העלה והבדמה. יפה שאלה,
הם לא קלים.
והיות שהם לא קלים, אין להם ביאור.
משנה ו',
הוורד,
אני חושב שזה הוורד שאנחנו מכירים עכשיו, השושן,
והכופר,
אז כותב פה,
זה גם איזה סוג בושם מסוים,
והכתף,
אילנה אפרסמון,
והלוטם,
גם כן איזשהו פרח, יש להם שביעית ולדמיהם שביעית.
יש להם שביעית.
כותב בברטנור, עבור הדין יש להם ביאור ולדמיהם ביאור.
רבי שמעון אומר,
אין לה כתף שביעית
מפני שאינו פרי. הוא חולק על הכתף.
הוא אומר שהכתף
אין לו דין שביעית
מפני שאינו פרי.
כותב בברטנורא,
ודינן כעצים,
דא אין להם קדושת שביעית,
משום דהנאתה נחר ביאורן.
עצים, אין להם קדושת שביעית. מדוע?
כי מתי נהנים מהעץ?
העץ הרי משמש להסקה,
וההשתמשות שלהם, ההנאה שלהם, זה אחרי שזה מתכלה.
משום דהנאתה נחר ביאורם,
והתורה אמרה לאוכלה דומיה דאכילה,
שהנאתן הוא ביאורן שווה.
באוכל, בשיחה, כשאני רוצה להסוך את זה על היד,
הענאה והביאור זה שווה.
מה שאין כן, כשאנחנו מסיקים ענאי אחרי הביאור.
לכן אין לזה דין שביעית.
יצאו עצים דהנאתן אחר ביאורם.
ותנא כמה סבר?
דקטפו זהו פריו,
שהכתף
הוא הפרי,
השרף הזה שיוצא מהכתף הוא הפרי,
ולכן יש להם שביעית ולדמיהם שביעית, ויש להם ביאור ולדמיהם ביאור.
אומרת המשנה, המשנה האחרונה,
ורד חדש שכבשו בשמן ישן.
פה המשנה הזו מדברת בהלכות תערובת.
אם יש לנו תערובת של שביעית,
או בשישית או בשמינית,
אז בואו נראה. ורד חדש שכבשו בשמן ישן,
הוורד הוא חדש.
מה זה אומר חדש?
של השביעית, של השנה השביעית. אנחנו רוצים עכשיו,
והשמן הוא שישית משנה השישית.
מה הדין?
עכשיו הגיע זמן הביאור. אנחנו לפני זמן הביאור.
והוא רוצה עכשיו לדעת מה לעשות. לוורד יש זמן ביעור.
אז מה, הדין יהיה להקט את הוורד.
הוא יוציא את הוורד מבתוך השמן,
והוא יבער את זה מן העולם.
ישתמש איתו, ישרוף אותו, מה שצריך, איך ש... הצורה של ה...
גיור שמזוהרים אותו מן העולם. השמן לא נפסל.
השמן לא נפסל.
כבר נראית הכלל.
וישן מחדש, מה יהיה הדין?
והוורד הוא שעה שישית והשמן הוא שמינית. או השמן הוא שמינית, בוא נגיד.
לא, עוד פעם, עוד פעם.
הפוך מהקודם. הפוך מהקודם אתה אומר? שנייה, תן לי רגע לבדוק.
שהפרח הוא שישית והשמן הוא שמינית.
זהו, הוורד...
יש שני דוגמאות. או שהוורד...
אמר לי,
תשומת הוורד שביעית והשמן שביעית.
בוא תראה עכשיו שני...
שמינית.
יש פה שני דוגמאות ביכין. יש לך יכין?
תפארת ישראל.
אה, הכל בעל פה. ורד, אז כותב פה, תפארת ישראל כותב,
הוורד הוא השביעית והשמן השמיעית, כמו שהוא אמר,
או הוורד שישית והשמן שביעית.
הוא מביא פה שני דוגמאות. בכל אופן, זה הכוונה וישן מחדש.
חייב בביאור.
מסבירים פה בתנורא, מסבירים פה במפרשים, שמדובר פה
שכבר הגיע זמן הביאור.
הגיע זמן הביאור, כעת לא יעזור לך מה שתלקט.
הוא כבר אסר את כל השמן.
אותו דוגמא גם בין חרובים חדשים שכבשן ביין ישן.
אם הוא כבש חרוב בתוך יין
וישנים מחדש,
אם הגיע זמן הביאור, חייבים בביאור.
גם כן אותו דבר, חייב בביאור.
זה הכלל.
הוא מסיים את המשנה,
כן, המשנה חזרה על עצמה,
אותו דבר.
זה באמת, הוא לא חידש פה יותר את הברטנורה.
אחי, מהירי בי בא לשתות את היין אחר זמן הביאות?
בכל עניין, חייב לבאר.
מה, זה הדוגמאות של הבן והשמן? כן. לא, עכשיו המשנה הביאה עוד דוגמה,
חרובים חדשים וישנים.
שמן זה שונה מחרובים. אני רואה שאתה סיונתא מביא את השאלה שלך, אני רואה, אני חושב. שמן זה שונה.
שמן ופרח, הייתי אומר אחד נצמר בשני, אולי יש את הערובת ממידה,
חרובים וכל אחד מנצמא, זה דבר שקשור. אבל חרובים מתוך יין כתוב.
חרובים שהוא שם אותם בתוך יין. אותו דבר, כבישה של חרוב ביין.
זה שונה משמן.
שמן יכול להגיד שאפשר להיטמע או לא לצמר בתוך ה... לא,
לא מדבר על טומאה, מדבר על שבית ולא... נטמא, נטמא. אה, מתחבר, כן. אולי הוא מתחבר, אתה כבר יהיה גם... נו, וחרוב בשמן.
וחרוב ביין, אותו דבר. יכול להיות שלא.
גם היין... חרוב לא מקבל, אולי דווקא בשמן לא מקבל וביין כן.
אני לא סתם מביא את הדוגמה של יין ושמן.
כל דבר שלו תכונה שונה.
טוב, יכול להיות.
לפעמים שמן שהוא נטמא בדבר של קבושה והשמן הוא קדוש, אז זה דבר גם...
קדוש ושמירים.
הוא כותב פה,
בתוספות יום הוא כותב, ופירוש המשנה כמו שכתב הרמב״ם, דחרובין ביין, זה הכלל.
אה?
זה הכלל. כן.
התוספות יום טוב מביא,
התוספות יום טוב מביא את השאלה שלך, אתה שומע?
הוא חולק על הברטנורה והוא כותב, ופירוש המשנה כמו שכתב הרמב״ם,
דחרובין ביין
יקנוס בו הטעם החרובין מיד,
ומפני זה על שני הדרכים חייב לבאר עד כאן.
הוא כותב, חרובין חדשים שכתבו מיין נשן לשנים מחדש, חייבים בביאור,
הכוונה תמיד, בכל צורה.
זה לא כמו שהסברנו במשנה ששניהם מדוברים אחר זמן הביור.
הברטנורה אומר, וחרובים חדשים, אחר מאיר בא לשנות את היין אחר זמן הביור.
אני בכל עניין חייב לבאר.
אתה חולק עליו אותו תוספות יום טוב מכוח השאלה שלך, מדוע צריך לכתוב פעמיים אותה דוגמה.
והוא כותב ששונה ורד ושמן מחרו ויין,
שבזה הסיבה שהוא מביא בשם הרמב״ם,
שנכנס בו ישר תם החרובים, שזה הדין שלא משנה,
תמיד הדין הוא שצריך ישר לבאר את זה מן העולם.
זה נכנס אחרי תום.
הפרח הזה לא בטוח שאוכלים אותו, פעולים אוכלים אותו, זה כבר גם שונה,
שעוד שינו אותו.
כן.
פרח זה ליופי, להנאה, אבל פה זה לטעם. לריח.
לריח, איסור בפרח של טעם.
זה הכלל, מסיימת המשנה.
כל שהוא בנותן טעם,
חייב לבאר מין בשאינו מינו.
דבר שהוא נותן טעם,
אז מין שאינו במינו,
ברגע שהוא כבר הוא התערבב בכמות כזו שזה נותן טעם,
עד אפילו אם זה מין בשאינו מינו,
חייב לבאר ישר.
ומין במינו,
אם זה מין במינו, יין ביין, שמן בשמן,
זאת אומרת יין של שבית, אפילו טיפה אחת
בתוך יין של שישית, ומין במינו כלשהו,
כבר התערובת עשרת.
שבית עשרת כלשהו במינה,
ושלא במינה בנותן דם.
גם בשבית אותו דין,
שאוסר את כלשהו במינה,
ושלא במינה בנותן טעם.
ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן, הרבי חניה מלכה שום, הרצא הקדוש ברוך הוא זכות ישראל.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.