משניות שביעית - פרק ה' | הרב יהודה דוד שליט"א
תאריך פרסום: 04.08.2015, שעה: 19:57
- - - לא מוגה! - - -
בבית. אז אמרתי שהיום אני אקריא את זה מתוך הספר.
הראית לו את זה אתמול אחרי השיעור, עכשיו נראה את זה בתוכו.
הוא כותב פה בספר שמיטה של הרב צבי כהן.
יש המקילים
לעשות בעציצים שבבית גם עבודות האסורות בשדה מן התורה.
הוא שאל מה יהיה הדין,
האם מותר לבן אדם שיש לו עציץ בבית,
האם מותר לזרוע, לחרוש?
אז הוא כותב פה שיש המקילים לעשות בעציצים שבבית
גם עבודות האסורות בשדה מן התורה.
ואף אין ביבוליהם לא קדושת שביעית
ולא איסור ספיחים, אם יתקיימו כל התנאים הבאים.
יש מתירים.
מהם התנאים?
אז הוא מציף פה שש תנאים.
תנאי ראשון,
העציץ אינו נקוב
או אינו עומד על רצפת אבן,
או על חומר אטום אחר, מעץ, חרז זכוכית ופלסטיק ומתכת.
זאת אומרת
שהוא צריך להיות לא נקוב.
הוא צריך להיות בצורה אטומה.
העמדת הציץ נקוב על מרצפת הבית העשויה מחול ומלט אינה עושה אותו לאינו נקוב.
אם הוא שם את זה על מרצפת הבית שעשוי מחול ומלט,
זה עדיין נקרא ציץ נקוב, וזה לא טוב.
עוד הנחה בהלכות נקב, הוא כותב.
נקב קטן, להוציא מים בגודל ששורש קטן אינו יכול לעבור בו,
אינו נחשב לנקב.
אמנם צריך שלא יהיה נקוב,
אבל אם יש נקב קטן שהוא פחות ממילימטר,
זה לא נחשב לנקב.
נקב בצד העציץ זה גם כן נקרא נקב.
אז התנאי הראשון,
שהוא לא יהיה נקוב,
שהוא יהיה אטום למטה,
כדי שהוא לא יינק מהאדמה.
התנאי השני,
יש תקרה מעל העציץ,
כולל עליו וענפיו.
זאת אומרת שיש תקרה מעל העציץ, ולא רק מעל העציץ, אלא גם כן מעל הענפים.
התנאי השלישי,
יש לבית מחיצות בגובה עשרה דברים לפחות.
זאת אומרת, גם פוסקים אמרו שצריך שיהיו גם כן מחיצות לבית.
התנאי הרביעי,
סביב העץ יש משטח החוצץ בין הקרקע לבין הענפים והעלים היוצאים מצידי העציץ.
זאת אומרת, שיש בצד גם כן
משהו שחוצץ בין
האדמה לבין הענפים, כי גם הענפים הם יונקים מהאדמה.
חמישי,
כאשר הצמח הוא אילן, או צמח אף שנתי אחר,
אז צריך שהעציץ לא יהיה מחרס,
ויש אומרים גם שלא מעץ,
כי זה יונק דרך חרס ודרך עץ.
התנאי השישי, שהעציץ לא יהיה גדול מדי,
שהוא לא מחזיק ארבעים סיעה.
אם נתקיימו ששת התנאים האלו,
אז יש באמת מכילים לעשות בעציצים האלו
גם כן עבודות שאסורות בשדה מן התורה, מותר לעשות גם כן,
כבר הראינו להם אתמול,
שהחזוניש באמת מוטה להחמיר בדברים האלו, ואומר שגם כן, בצורות האלה אסור,
פה בקהילה, כידוע, נוהגים
כחומרות של החזוניש.
זו תשובה על השאלה שהיהודי העיקר שאל אתמול.
כעת נתחיל ללמוד
מסכת שביעית, פרק ה', משנה א'.
אומרת המשנה,
בנות שוח,
שביעית שלהן, שנייה, שהן עושות לשלוש שנים.
מה זה בנות שוח?
מסבירה ברטנורה, טעינים לבנות
המגדלות משלוש שנים לשלוש שנים.
הטעינים האלו,
לוקח להם שלוש שנים מאז שהן יוצאות מהעץ עד שהן מוכנות לאכילה.
שביעית שלהן,
באיזה פרי אנחנו ננהג שביעית?
שביעית שלהן, שנייה. זאת אומרת, מה שמתבשל בשנה השנייה,
זה אומר שזה חנת בשנה השביעית,
ואז אסור, צריך לשמור על זה קדושת שביעית.
אומר הברטנורה, שביעית שלהן היא שנה שנייה של שמיתה.
דפירות החונטים בשביעית,
הן נגמר בשולם עד שנה שנייה של שמיתה,
שהיא ג' לחניתה.
ואז נוהג בהם דין שביעית, דבתר חנתה זינן.
ופירות, כידוע,
הולכים אחר חנתה,
ופרי של בנות שוח שחנת בשביעית
יגמור את בישולו שנתיים לאחר מכן, בשנה השנייה לשמיתה הבאה.
אז אם יש לנו פרי שיתבשל בשנה השנייה,
אנחנו נוהגים בה עם קדושת שביעית.
רבי יהודה אומר,
הפרסאות
שביעית שלהן,
מוצאי שביעית,
שהן נוסעות לשתי שנים.
רבי יהודה אומר שהמין תאנים
שנקראים פרסאות
שגדלות בפרס,
בעיקר בפרס.
אז הם עושים משתי שנים לשתי שנים.
ואם כך,
כל מה שגודל בשנה הראשונה לשמיתה,
שהתבשל בשנה הראשונה לשמיתה,
אז אנחנו יודעים שזה חנת בשנה השביעית,
וצריך לנהוג בה עם קדושת שביעית.
אמרו לו,
לא אמרו,
אלא בנות שוח.
כל מה שאמרו,
שיש מושג כזה שאם זה מתבשל בשנה אחת,
בשנה אחת, אז
זה אומר שזו קדושה שביעית,
כי זה כבר חנד בשנה הקודמת, בשנים הקודמות,
זה נאמר דווקא על בנות שוח ולא על התאנים הפרסאות.
המפרשים פה מדברים במנח לקו,
רבי יהודה,
חכמים,
זה אומר בקו, וזה אומר בקו,
אבל אחד הפירושים שכתוב
זה שהם נחלקו פשוט במציאות.
רבי יהודה הסתכל במקום שלו וראה שאצלו גודל התאנים הפרסאות בשנתיים. שנה אחת זה חונת,
ושנה לאחר מכן זה מתבשל.
לכן הוא פוסק שמוצאי שביעית,
אם זה יתבשל בשנה השמינית,
זה אומר שזה גדל בשנה השישית.
ואמרו לו הרבנן, לא,
בעיר שלנו זה הפוך.
בנות שוח גודל
ומתבשל וחונת, הכל באותה שנה.
אז לכן,
מה שהתבשל בשנה השביעית,
אנחנו יודעים שהוא גם חנת בשנה השביעית,
ויהיה אסור,
ויהיה קדוש בקדושת שביעית.
אומרת המשנה, משנה ב',
הטומן את אלוף בשביעית,
רבי מאיר אומר, לא יפחות מסעתיים עד גובה שלושה טפחים,
וטפח עפר על גביו.
וחכמים אומרים,
לא יפחות מארבעה קבים עד גובה טפח,
וטפח עפר על גביו,
וטומנו במקום דריסת אדם.
אומרת המשנה,
הטומן את אלוף.
מה זה לוף?
מסבירה ברטנורה,
מין ממיני הבצלים שרגילים לטומנם בארץ.
היו רגילים לטמון אותם בארץ, זו הייתה צורת השימור של הלוף.
היו חופרים חפירה באדמה,
וטומנים שם את הלוף, וכך הוא היה משתמר.
אחד שרוצה לטמון לוף בשנה השביעית,
שגדל בשנה השישית.
אז רבי מאיר אומר,
לא יפחות מסעתיים,
עד גובה שלושה טפחים,
וטפח עפר על גביו.
לא יפחות מסעתיים, מסביר הברטנורה,
משום דמך זה כזורע,
עד שיתמימים מהם סעתיים בחפירה אחת על גובה שלושה טפחים.
שלא יהיו מפוזרים,
אלא יהיה גובה עקרי וצבור שלושה טפחים, וטפח עפר על גבי עקרי.
זאת אומרת,
הוא שם
בחפירה,
הוא חופר בחפירה שלושה טפחים,
והוא מלא את זה בלוף,
והוא מכסה את זה אחר כך בעפן.
על אלוף.
זו הצורה שמותר, וזה לא אומר שזה כזרע.
החכמים אומרים,
לא יפחות מארבעה קבים עד גובה טפח,
וטפח עפר על גביו
וטומנו במקום דריסת אדם.
חכמים החמירו ואמרו שצריך שיהיה ארבע קבים
בגודל טפח.
זה הצורה שמותר,
וזה לא נראה כזורע.
משנה ג', לוף שעברה עליו שביעית.
רבי אליעזר אומר,
אם לקטו העניים את הלאו, לקטו,
ואם לאו, יעשה חשבון עם העניים.
לוף שעבר עליו שביעית,
זאת אומרת שהוא היה באדמה,
שהוא היה מחובר,
והוא גדל.
דרכו של הלוף,
שהוא יכול לגדול,
להישאר באדמה שנתיים ושלוש גם.
אז אם
שעתלו אותו בשנה השישית את הלוף,
והוא צמח בשנה השישית,
והוא המשיך לצמוח בשנה השביעית,
והמשיך לצמוח גם בשנה השמינית.
רבי אליעזר אומר, אם לקטו העניים את הלאו,
לקטו,
ואם לאו, יעשה חשבון עם העניים.
מדובר פה,
יש לנו הלכה,
ש...
לעניים
מותר לאכול בשביעית.
יש לנו הלכה שכתוב,
כלה
לחיה מן השדה,
כלה לי בהמתך מן הבית.
זאת אומרת,
שכל פרי ופרי
שלשנה השביעית יש זמן
עד מתי מותר לקיים אותו.
ויש זמן שכבר אסור לקיים אותו,
וכבר צריך לבאר אותו מן העולם.
זה ההלכה.
התפרסם לפני כמה ימים שהמישמיש כבר הולך לעבור זמן הביאור שלו,
וצריך לגמור
את המישמיש.
זאת אומרת, אחד שעשה איזשהו ריבה או משהו, צריך גם כן לאכול את זה או לבאר את זה מן העולם.
הצורות ביאור,
למה?
כי ההלכה אומרת שכשמגיע זמן הביאור, זאת אומרת שכשכבר אין פירות.
מה?
להפקיר או לבאר מהעולם? צורת ביאור, יש כמה צורות ביאור.
קודם כל נגיד, אם כבר אין בשדה, אם כבר אין בשדה את הפרי, אז הפרי כבר מתרכב.
אם לא שומרים אותו בצורות מסוימות, הוא כבר נגמר,
החייל מן השדה אין לו,
צריך לבאר מה הסוגי ביור, לבאר מהבית,
לא לבאר מהעולם.
מה הצורות ביור?
או לזרוק אותו לים, או לשרוף אותו, או להפקיר אותו, גם כן.
אפשר להפקיר אותו, לקחת את זה שלושה אנשים ולהפקיר.
זה הצורות ביור. יש כאלה שאומרים שרק לעניים מותר.
המשניות ידברו על זה בהמשך, בפרקים הבאים.
בכל אופן,
זו ההלכה, שצריך לבאר אותו מן הבית.
ביארתי הקודש מן הבית, צריך לבאר אותו מן הבית.
יש כמה צורות ביור, כמו שאמרנו.
זה מהתורה.
יש פסוק בתורה, לא זוכר את הפסוק.
ביארתי הקודש מן הבית. זאת אומרת, צריך לבאר בזמן הביור.
שלא לשמור את הפרות השביעית לאחר הזמן.
אז עכשיו, ההלכה היא ככה.
בואו נקרא את הברטנורא. אומר הברטנורא,
אם לקטו עניים את עליו לקטו. פה מדובר שאלוף גדל בשנה השישית, והמשיך לגדול בשנה השביעית ובשנה השמינית.
אם לקטו עניים את הלאו, לקטו.
בגלי הלוף
יש להם ביור,
ועיקרו אין לו ביור.
כנתנה נקבן בפרק ז', אי לקח.
אם לקטו עניים את הלאו בשביעית, לקטו.
אם הם לקטו, אין בעיה.
ואם לאו, יש פה כעת, בלוף שנמצא באדמה,
יש בו חלק שהוא קדוש בקושת שביעית.
בואו נגיד כל שנה הוא גודל 20 סנטימטר.
בשנה השביעית גדל 20,
בשנה השביעית גדל עוד 20, בשנה השמינית גם.
אז לכאורה יש פה לעניים,
עשרים סנטימטר מעלי הלוף,
מהעלים של הלוף.
וגדלו העלים, נמצאו גידולי שביעית ושמינית מעורבים יחד.
אז אומר,
אומר תנא קמא,
אומר רבי אליעזר,
מה הוא אומר?
אם לקטו, לקטו ואם להו יעשה חשבון עם העניים,
יעשה חשבון, אומר בר תנורא,
וישאר כמה גדל מהם בשביעית,
וייתן לעניים.
דרבי אליעזר סבר כרבי יהודה,
דאמר לקמאל,
עניים אוכלים אחר הביור ולא עשירים.
כל ההיתר לאכול אחר הביור
בכל צורה שהיא זה דווקא לעניים.
לעשירים בכלל אסור לגעת
בפירות שהפקירו,
בפירות שביעית לאחר זמן הביור, גם אם הפקירו אותם.
זו המחלוקת בפרקים הבאים.
ממשיכה המשנה, רבי יהושע אומר,
אם לקטו עניים את הלאו, לקטו,
ואם לאו, אין לעניים עליו חשבון.
רבי יהושע אומר, אומר בר תנורא,
אין לעניים עם החשבון,
וסבר כרבי יוסי,
ואמר לקמאן,
אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביור. אם זה הופקר, מותר להם לאכול.
הלכה כרבי יהושע.
משנה ד'
רק, היחין פה מסביר, שלחתי להגיד את זה,
שכן, אמרתי את זה ברמז, רבי שואה אומר אם לקטו, עניים את עליו, לקטו ואם לאו, אין לעניים עליו חשבון,
כמו שהזכרנו בברטנורה, שאומר שמותר גם לעשירים לאכול
אחר הביאור, אם הוא הפקיר את זה,
אז הוא מוסיף פה את הנוסח,
והרי זכה בעל הבית בהן, זאת אומרת, הוא זכה בזה, זה היה הפקר, הוא הפקיר את זה,
וזה היה הפקר, והעניים הרי יכלו לקחת בשביעית, והם לא לקחו,
מי זכה בזה?
בשנה השמינית, הגיעה השנה השמינית,
זכה בזה העשיר.
היום גם כן מפקירים את היין,
בשנה השמינית מפקירים את היין,
זה באזור פסח,
אז יש הרבה שמפקירים את זה, משאירים את זה כמה שעות בחוץ, אחר כך מותר גם לעשיר עצמו לזכות בזה.
לזה שהפקיר, מותר לו לזכות בזה בחזרה,
וככה באמת ההלכה.
ד',
משנה ד',
לוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית,
וכן
בצלים הקיצוני, מלשון קיץ,
וכן פועה של עידית.
בית שמאי אומרים,
עוקרין אותן במערופות של עץ,
ובתילל אומרים, בקרדומות של מתכת.
מה כתוב במשנה?
לוף של ערב שביעית,
שנכנס לשביעית.
הלוף הזה בעצם הוא נקרא לוף של שישית.
שההנחה בלוף הזה,
שזה מותר, שזה גדל בשנה השישית.
זה התבשל בשנה השישית.
אומר הברטנור שנשלם מערב שביעית,
ולא הוסיף צמחים בשביעית.
וכן, בצילים הקיצוניים.
מה זה בצילים הקיצוניים שנזרעו בקיץ,
או שזה מיוחד לקיץ?
וכן, פועה של עידית.
פועה
זה סוג פרי מסוים, או עץ אדום, כותב הרמב״ם.
צהובים בו צבע אדום.
עידית זה סוג טוב או שם מקום.
בכל אופן, פועה של עידית
הגדלה בשנה שמינית.
בית שמאי אומרים,
עוקרים אותם במערופות של עץ.
כשרוצים לעקור את הלוף הזה של ערב שביעית שנכנס לשביעית,
או את הבצלים הקיצוניים, שזרעו את זה בקיץ קודם,
אז עוקרים אותם במערופות של עץ. עוקרים אותם בשינוי.
או אותו דבר, פועה של עידית,
כמו שאמרנו. כשבשמינית רוצים...
סליחה, זה גדל גם בשנה השישית,
וזה...
עוד פעם. פועה של עידית גם כן.
זה גדל... אתה רוצה לקרוא אותם בשמינית.
זה גדלה בשדה שמנה.
בכל אופן, עידית זה מלשון...
קרקע עידית, קרקע טובה.
אז בית שמאי אומרים, עוקרים אותם במערופות של עץ.
כשרוצים לעקור אותם...
עוקרים אותם בשינוי,
במערופות של עץ.
זאת אומרת,
לא חופרים אותם בצורה רגילה עם קרדום מברזל,
אלא במערופות של עץ.
זה גם כן סוג, אני יודע, כלי מעץ,
שבדרך כלל קשה יותר לחפור עם זה ולהתעסק עם זה, כי זה של עץ.
זה מה שבית שמאי אומרים.
ובתלילא אומרים שלא צריך שינוי,
אפשר לחפור את זה בקרדומות של מתכות.
מה הסיבה שבתליל בית שמאי אוסרים ומצרכים שינוי?
אומר רבות הנורא,
שמיחזקי עבודה,
אם אחד מגיע עם קרדום של ברזל לחפור אפילו דבר שמותר לו להוציא מהאדמה,
זה נראה מיחזקי עבודה משום מרעית עין. בשבילה אומרים לו, תוציא את זה בשינוי.
ובתלילא אומרים,
לא החושש הוא לזה.
אנשים יודעים שהלוף גדל בשישית ורק חוקרים אותה עכשיו,
ואין לה קדושת שביעית.
ומודים בפועה של צלעות שעוקרים אותה בקרדומות של מתכות.
אומרת המשנה שבשמיים מודים בפועה של צלעות.
מה זה פועה של צלעות? העץ, אותו עץ, פועה,
אבל זה גודל בצלע או בסלע,
איפה שיש סלעים, או שזה גודל בצד של השדה,
ששם זה לא מחזיקי עבודה,
אז מותר גם כן לחפור את זה, להוציא את זה, לעקור את זה, ללא שינוי בקרדומות של מתכות.
משנה A,
ממתי מותר אדם לקח לוף במוצאי שביעית?
המשנה פה מדברת
שאדם רוצה לקנות בשוק,
לקנות מחברו לוף במוצאי שביעית.
ממתי מותר לקחת?
אולי בעצם הוא עבד בזה בשביעית.
אז הוא אומר, רבי יהודה אומר מיד,
רבי יהודה מתיר מיד
במוצאי שביעית לקחת.
אומר ברטנורא,
ואף על גב דבשאר ירקות,
מודה רבי יהודה דאסור עד שהסק היה יוצא בו,
בשאר הירקות רבי יהודה מחמיר ואומר,
מותר לקחת פלפל בשוק
ממתי שאתה יודע שיכלו להספיק לזרוע ולקצור פלפל אחר השביעית.
אם זה לוקח חודש, אז רק חודש אחרי השביעית.
אז פה בלוף הוא מתיר מיד, מדוע?
הואיל וצריך לוקחו לבית שמאי במעורפות של עץ
ולבית הלל בקרדומות של מתכות,
ואין דרך לוקחו בשביעית אלא על ידי שינוי,
אילכח ומוצאי שביעית לא שכיח די איסורה ומשומח מותר מיד.
אנשים כנראה, יש כמה פירושים ברבי יהודה הזה.
אבל האנשים מסבירים בברטנורה שאנשים כנראה תתלשו את זה בצורה מותרת.
יש לו צורה מותרת.
אז הדין הוא שמותר ישר מיד.
לא חושדים בו שהוא עבד או עשה עם זה איסור.
והחכמים אומרים, מי שירבה החדש,
בירושלמי מפרש, מסביר הברטנור, דהיינו מן הפסח ואילך.
ממתי שמתרבה בשוק הלוף החדש,
אז מי אז מותר.
זאת אומרת, מהפסח של השנה השמינית,
שכבר מצוי לוף בשוק שגדל בשנה השמינית.
משנה ו',
אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרם בשביעית.
זאת אומרת, יש כלים
שאסור לאומן למכור אותם בשנה השביעית,
כי אנחנו חושדים
שמא יעשו עם זה עבודות שביעית.
הברטנור כבר אומר,
למי מדובר פה? למי שהוא חשוד על השביעית,
אבל למי שאינו חשוד על השארי,
דאינו קונה לו להצניח אחר השביעית.
כן, מה שדיברנו,
שאסור למכור כלים בשביעית,
הכלים שכבר נראה מהם הכלים האלו,
זה דווקא לאנשים שחשודים שיעבדו בזה בשביעית.
אבל אם אתה יודע שהאיש הזה לא חשוד,
אז מותר למכור לו, כי אנחנו יודעים שהוא סך הכול מתכונן לשנה השמינית.
טוב, אז איזה כלים מדובר פה?
מחרשה,
אסור למכור בכל כליה,
העול והמזרה.
מסביר הברטנור שזורמים בו את התבואה בגורן.
הם היו, הם זורקים את התבואה שם בגורן. זה כלי שעושים איתו רק
דבר שאסור לעשות אותו בשביעית.
והדקר,
אומר הברטנור, היא יתד של ברזל,
והוא עשוי לחפור בו את הקרקע.
הדברים האלו, הכלים האלו, אסור למכור אותם,
היות שהם מיוחדים לעשות מלאכות
שאסורים לעשות אותם בשביעית.
אבל, אומרת המשנה, אבל, מוכר הוא מגל יד,
ומגל קציר,
ועגלה וכל כליה.
מותר לו למכור מגל יד ומגל קציר.
למה?
מסביר הברטנור, המותרים,
שמה הוא רוצה לקצור מן ההפקר,
הוא להביא בעגלה גם כן את עגלה. הסיבה שהוא מותר לו,
הוא רוצה להביא בעגלה למאכל ביתו,
ואין אסור אלא להביא הרבה לעשות אוצר.
מותר ללקוט
בשדה פירות ירקות, מה שהפירות שנמצאות בשדה.
אבל כמה, מה הכמות של הפירות?
למאכל ביתו.
אסור לי ללכת ולקטוף
כמות כזו שאני עושה עם זה עוד שר.
עגלה זה משהו קטן יותר.
אז נכנס שמה, בדרך כלל,
מאכלים פירות
שעשוי למאכל בית ולא עשוי לאוצר.
זה הכלל,
אומרת המשנה, זה הכלל,
כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור.
אם הכלי הזה מיוחד
למלאכות שאסורות לעשות בשביעית,
אסור למכור אותן לאדם שחשוד על זה.
אבל אם זה מיועד לאיסור ולהיתר, מותר,
כי אנחנו מצדדים שכנראה
הוא מתכנן לעשות עם זה מעשה שמותר בשביעית.
אומרת המשנה, משנה ז',
היוצר מוכר חמש כדי שמן וחמישה עשר כדי יין,
שכן דרכו להביא מן ההפקר.
מה זה היוצר?
אדם שיוצר
כדים הוא בית חרושת לכדים,
אז מותר לו למכור חמש כדי שמן,
וחמישה עשר כדי יין.
זה היה הדרך,
זה היה אדם נורמלי שהיה קונה לבית,
הוא היה קונה חמש כדי שמן עד חמישה עשר כדי יין.
אומר הברטנור, האומן העושה כלי חרס,
מוכר אפילו לחשוד על השביעית חמש כדי שמן וחמש עשר כדי יין.
ולקה למיחש,
שמא רוצה כולם לשמן או כולם ליין.
למה?
שניכרים מהם אותם של יין מאותם של שמן.
שהאפר שעושים ממנו כדי יין
אינו דומה לאפר שעושים ממנו כדי שמן.
הרמב״ם אומר,
טוב, הרמב״ם בהמשך.
בכל אופן, יש שינוי בין כדי היין לכדי השמן.
אז היות ויש שינוי,
אז מותר למכור חמישה עשר כדי יין וחמישה כדי שמן.
ואנחנו לא חושדים שאם הוא ייקח את הכל לשמן או את הכל ליין.
אם הוא ייקח את הכל לשמן,
אז זו בעיה, כי עשרים כדי שמן זה המון.
זה, בן אדם לוקח את זה לאוצר ולא להסתפק בבית.
זה.
יותר מזה אסור.
יותר מזה אסור למכור ואסור גם להביא הביתה. כי בדרך כלל בן אדם שלוקח יותר מכדי שמן חמש,
יותר מחמש כדי שמן,
הוא כנראה לוקח את זה לאוצר.
ומה שמותר זה דווקא להביא למאכל ביתו.
ואם מביא יותר מכאן, מותר.
אם הוא הביא יותר מכאן,
אומר הברטנור, ואם הוא הביא יותר מכאן, ולא חי שינן שמן מן המשומר ושבי טבעי. ואם אנחנו רואים בן אדם שהביא יותר,
אז אנחנו לא אומרים...
זהו.
שמא הוא, אם הוא הביא יותר מחמישה כדי שמן, אתה לא חושב שזה שר כדי יין, אני חושב שזה הפירוש. רגע, שנייה נבדוק.
אם הוא הביא יותר, אנחנו תוללים שהוא הביא את זה מהפקר.
אם הוא הביא יותר, ולא רק השני שמן הוא משומר את השביעי טבעי.
ואם בן אדם הביא יותר מחמישה עשר כדי יין, יותר מחמישה כדי שמן,
אז אנחנו לא אומרים שהוא הביא מן השביעית,
אלא אנחנו אומרים שמא הוא הביא את זה מן ההפקר.
ואז מתירים לו.
זאת אומרת שהוא מצא
אחד שהפקיר יותר כדי שמן או יותר כדי יין, זו הכוונה.
ממשיכה המשנה.
הוא מוכר לנוכרים בארץ
ולישראל ובחוץ לארץ.
זאת אומרת שמותר למכור יותר מחמש כדי שמן
ויותר מחמישה עשר כדי יין לנוכרי או ליהודי בחוץ לארץ.
ואנחנו לא חוששים
שמא
הוא ימכור את זה ליהודי אחר. אולי יהודי אחר ביקש מהנוכרי הזה,
לך תקנה ממנו, לך הוא ימכור ולי הוא לא ימכור.
לא חושדים, לא חוששים.
שמה הוא עשה פה קנוניה עם איזה יהודי.
אלא מותר למכור לנוכרי בארץ ולישראל בחוצה לארץ.
אולי אנחנו יותר עובד אצל ישראל. כן, זה מה שכתוב במשנה,
שאנחנו לא חושדים, לא חוששים
שבן אדם ילך ויעשה איסור בכוח.
ממשיכה המשנה, משנה ח',
בית שמאי אומרים,
לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית.
יש פרות מיוחדות לחרישה,
אז לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית.
זאת אומרת, ככל לא חושדים אותו,
אנחנו חושדים בו שמא הוא יחרוש ויעשה מעשה אסור.
ובתילל מתירים, מפני שהוא יכול לשוחטה.
בתילל מתירים, כי אנחנו רואים שהפרה הזו, אמנם עיקר ייעודה זה לחרישה,
אבל אפשר גם כן לשחוט אותה.
ובשביל זה הוא מתיר למכור.
ממשיכה המשנה, מוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע.
מותר למכור פירות,
אפילו בשעת הזרע.
אנחנו לא אומרים שמא הוא רוצה לזרוע בזה
בפירות האלו.
הוא משאיל לו סיעתו,
אף על פי שיודע שיש לו גורן.
מותר להשאיל את הסיעה.
מה זה סאה?
זה היה כלי קיבול של סאה.
בדרך כלל מה היו עושים איתו?
היו מודדים איתו כמה סאים יש לי, כמה סאים יצא לי מהשדה,
וככה הוא מכניס את זה לגורן.
לא, אז לא חוששים. ומותר להשיל סאה אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן.
הוא פורט לו מעות,
אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים.
הוא מגיע עם שטר גדול של כסף,
והוא בא לפרוט אצלו
למטבעות קטנות,
בשביל לשלם לפועל.
אנחנו אומרים, לכאורה, אולי הוא בא לשלם לפועלים.
לא, לא חושדים בו שהוא בא לשלם לפועלים.
אנחנו מתירים לו.
וכולן, כל הדברים שאמרנו, שאיתרנו,
בפירוש אסורים.
אם הוא אומר, אני רוצה את הפרה בשביל לחרוש בשביעית,
אני רוצה את הסאה בשביל הגורן,
אני רוצה את המועדים של הפועלים,
אסור למכור לו ולפרוט לו ולהשאיל לו.
משנה ט', משנה אחרונה,
משלת אישה לחברתה, החשודה על השביעית,
נפה וקברה
ורחיים ותנור,
אבל לא תבור ולא תתכן עימה.
אנחנו חושדים באישה הזאת, ושמע היא יכולה לפרוע שביעית אחרי הביאור, והיא לא ביארה.
לא, עם כל זה מותר להשאיל לה נפה לנפות הקמח,
קברה,
זה כותב פה הרמב״ם, פה הרמב״ם, נפה וקברה, כותב הרמב״ם, נפה הוא אשר הניפנו בה הקמח,
להוציא ממנה עסובין.
קברה ולתבואה.
היו מנפים בזה את התבואה לפני שהיה קמח, זאת אומרת, לפני שתכנו את זה.
אז טוב, אז מה כתוב פה במשנה?
שמותר לאישה להשאיל לחברתה,
על אף שהיא חשודה על השביעית, נפה, קברה, רחיים,
אנחנו אומרים, אולי באה לטחון קמח,
קמח, נפה, אולי היא באה לספור מעות, אם זה כותב הבר תנורה,
קברה, אולי היא באה, סתם, לנפות חול,
ותנור, אולי היא באה לייבש איזשהו משהו, פשטן.
כל דבר אנחנו תולים לצד אפילו הרחוק,
ואנחנו אומרים שכנראה לא באה לעשות מעשה איסור.
אפילו שהיא חשודה. אפילו שהיא חשודה, כבר נראה למה.
אבל לא תבור ולא תתחן עימה.
להתחיל לברור
או לטחון
אנחנו רואים שהיא עושה מעשה איסור, אסור לנו לעזור לה,
אסור לסייע בידי עוברי עבירה.
ממשיכה המשנה,
אשת חבר משלת לאשת עם הארץ, נפה וקברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עימה.
אבל מי שתטיל מים לא תיגע אצלה שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה.
פה מדובר לאו דווקא בשנה השביעית,
אלא כל השנים.
אשת חבר זה אישה שנזהרת תמיד לאכול בטהרה.
מותר לה להשאיל לאשת עם הארץ
נפה וקברה
ובוררת וטוחנת ומרקדת עימה.
כל הפעולות האלו,
היות והם נעשים
ביבש
אנחנו מתירים
לה להשאילה.
אבל מי שתטיל המים
בעיסה
אז אסור לה להתעסק עם זה. לא תיגע אצלה
שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. מסבירה ברטנורה.
אבל מי שתטיל מים לעיסה לא תיגע עימה
לפי שמי שגלגלה
הוטבלה לחלה.
כבר העיסה כבר נהייתה תבל,
וצריך להפריש חלה,
וכמה היא טמאה מחמת כלים טמאים
אשר היא הוכשרה לקבל טומאה. מי שיש מים זה כבר מקבל טומאה.
וזו מסעייתה לגלגל
ואסור לגרום טומאה לחלה.
על ידי שאם היא תסייע לה,
היא בעצם תסייע לטמאות חלה.
מהזמן שהעיסה נוגעה באיזה מים זה כבר מקבל
חיוב
להפריש חלה, וזה מקבל טומאה,
אז אסור לה,
לישת חבר, להתעסק עם זה, כי זה נקרא מסעייה בידי עוברי העבירה.
וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום.
כל מה שהתירו,
ואנחנו אומרים שאנחנו תולים בדבר אפילו הרחוק והקטן,
האישה הזו היא חשודה ואנחנו תולים בדבר הרחוק והקטן,
הכל זה רק מפני דרכי שלום.
הוא מחזיק, כן, זהו דרכי שלום,
כדי שלא יהיו מריבות בין שכנים.
ממשיכה המשנה,
מסיימת המשנה, ומחזיקין ידי נוכרים בשביעית,
אבל לא ידי ישראל.
אנחנו רואים,
כבר למדנו את זה בפרק הקודם,
שאם אנחנו רואים נוכרי שחורש בשביעית בארץ ישראל,
מותר להגיד לו, יישר כוחך,
אבל לא ידי ישראל.
ושואלים בשלומם,
מותר גם כן לשאול, מה שלומך?
לשאול, להגיד לו, שלום לך,
מפני דרכי שלום, על אף שזה שם השם.
מפני דרכי השלום, התירו גם כן את הדברים האלו.
כן, אבל כמובן שזה מדבר גם כן
בכל השנים, ולאו דווקא בשנה השביעית.
ברוך ה' לעולם,
אמן ואמן.
תביא חניאה בבקשה, אומר עשה קדוש ברוך הוא זכויות ישראל.
כן רבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני החפץ למען תזכו, יגדיל תורה ויהאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.