משניות שביעית - פרק ח' | הרב יהודה דוד שליט"א
תאריך פרסום: 11.08.2015, שעה: 06:47
- - - לא מוגה! - - -
מסכת שביעית,
פרק ח', משנה א'.
אומרת המשנה,
כלל גדול אמרו בשביעית.
כל המיוחד למאכל אדם,
אין עושים ממנו מלוגמה,
לאדם,
ואין צורך לומר לבהמה.
כל פרי שמיוחד למאכל
של אדם,
אסור לעשות ממנו מלוגמה.
מה זה מלוגמה?
כותב אברטנורה תחבושת ורטייה.
ופירוש מלוגמה זה מלוא לוגמה,
שדרך אדם ללעוס מלוא לוגמה וחיטים
או תאנים ונותן על גבי מכתו.
הדרך היה ללעוס את הפרי מלוא לוגמיו, מלוא הפה שלו,
וכשהוא נטחן בפה,
היו שמים אותו על המכה,
וכך
מכתו הייתה מתרפאת.
אז אומרת לנו המשנה שפרי שמיוחד למאכל אדם,
אסור לעשות ממנו מלוגמה, לאדם,
ואין צורך לומר לבהמה.
למה?
דכתיב
והייתה שבת הארץ לכם, לאוכלה.
משהו מיוחד לכם,
דהיינו למאכל אדם,
יהיה לאוכלה
ולא למלוגמה.
אבל מה שאינו מיוחד לכם
יהיה בין לאוכלה בין למלוגמה.
אי לכך, כותב אברטנורה,
כל שאינו מאכל אדם,
עושים ממנו מלוגמה לאדם.
זה הדין הראשון של המשנה.
אומרת המשנה, דין שני וכל שאינו מיוחד למאכל אדם.
אם יש לנו פרי שלא מיוחד למאכל אדם,
עושים ממנו מלוגמה לאדם.
היות והפרי הזה והירק הזה מיועד למאכל בהמה,
אז מותר לעשות למאכל אדם מלוגמה.
אבל לא לבהמה.
אסור לעשות מלוגמה לבהמה,
כי דרך הבהמה לאכול אותו.
דין שלישי, אומרת המשנה,
וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם
ולא למאכל בהמה,
חשב עליו למאכל אדם,
אם יש לנו פרי.
אם יש לנו איזשהו עץ שהוא לא מיוחד לא למאכל אדם
ולא למאכל בהימה,
אז זה תלוי במחשבה שלו.
אם חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהימה,
אם כשהוא כתב את זה
הוא חשב שזה יהיה למאכל אדם ולבהימה,
נותנים עליו
חומרי אדם וחומרי בהימה.
זאת אומרת,
בכוח מחשבתו
חלה על זה
קדושה שביעית.
ולכן
נותנים עליו חומרי אדם שאין עושים מהם מלוגמא.
אסור לעשות מלוגמא, כמו שראינו שמאכל אדם
לא עושים מלוגמא.
וגם כן חומרי בהמה,
בהמה הרי אין דרכה לאכול
אוכל מבושל.
אז אסור גם כן לשלוק את הדבר הזה.
אלא צריך לאכול אותו חי.
אם, מה שאם כן, אם חשב עליו לעצים,
הרי הוא כעצים,
כגון
הסייה והאזוב והקורנית.
שלושת הדברים האלו,
זה תלוי במחשבתו.
אם הוא חשב עליו
למאכל אדם ובהמה,
אז נותנים עליו חומרי אדם וחומרי בהמה.
ואם הוא חשב עליו לעצים,
אז הרי הוא כעצים.
שמותר כן לעשות מזה דוגמא.
אומרת המשנה, משנה ב' שביעית ניתנה לאכילה ולשתייה ולסיחה,
לאכול דבר שדרכו לאכול ולסוך דבר שדרכו לסוך.
ממשיכה המשנה,
לא יסוך יין וחומץ,
כי אין הדרך לסוך מיין ועם חומץ.
אבל סחו את השמן,
וכן בתרומה
ובמעשר שני.
קל מהם שביעית שניתנה להדלקת הנר.
למדנו פה במשנה שדוגמא יין או זיתי, ענבים או זיתים,
שיש בהם אכילה ושתייה ושיחה,
אז עץ שדרכו לאכול,
אז מותר לאכול.
יש דברים שדרכם לסוך, כמו שמן,
אז מותר לסוך.
מה שאין כיין וחומץ,
אין הדרך לסוך עם זה, אז אסור לסוך.
אומרת המשנה וכן בתרומה
ובמעשר שני.
גם בתרומה ובמסר שני אותו דין שלא ניתנו אלא לאכילה ושתייה ושיחה.
קל מהם שביעית
שניתנה להדלקת הנר.
שביעית היא קלה מזה שזה ניתן להדלקת הנר. מותר גם כן להדליק
נרות בבית
מפירות שביעית.
כותב הברטנורה שניתנה להדלקת הנר,
מה שאין כן בתרומה טהורה.
תרומה טהורה אסור להדליק עם זה,
אבל תרומה טמאה, מדליקים בה את הנר.
היום מקבלים את השמן של התרומה הטמאה
כהנים או בתי כנסיות
ומדליקים את זה את הנר.
ובמסר שני כתיב
ולא ביארתי ממנו בטמא,
אבל בטהור מותר לבאר,
ובשביעית בן בטמא ובן בטהור מותר.
יש פה חידוש גדול של הברטנורה שהוא כותב
שבמסר שני
שמן של מעשר שני טהור מותר להדליק
וליהנות מזה, להדליק עם זה נר.
מה הראיה שלו?
כי כתוב בפסוק, ולא ביארתי ממנו בטמא.
שמעשר שני טמא
לא ביארתי ממנו, לא הדלקתי.
מה אשמה מפה?
אבל טהור
מותר לבאר.
כך כותב הברטנורה.
בצד, פה התוספת רבי קביעי גר,
רבי קביעי גר מקשה עליו, תמוה לי.
דעה במעשר שני ואכלת כתיב.
כל ההיתר במעשר שני זה דווקא לאכילה,
ושתייה וסיחה, ילפינן דמותר,
דשתייה בכלל אכילה, וסיחה כשתייה.
אז לאכול מותר,
שמעשר שני,
כי כתוב ואכלת.
שתייה זה כאכילה,
שיחה זה כשתייה,
אבל עברה?
לאו בכלל אכילה הוא.
מדוע מותר גם כן לבאר שמן מעשר שני?
ומעד הכתיב כעת,
רבי קביעי גר מתייחס
לראיה שהביאה ברטנורה,
ולא ביארתי ממנו בטמא.
אומר ברטנורה, בטמא לא, אבל בתאו מותר כן לבאר.
אומר רבי קביעי גר לא.
ומעד הכתיב לא ביארתי ממנו בטמא,
אין לדייק,
דה בטהור מותר.
דיש לומר דאיצטריך,
דלא נמע דה בטמא,
כיוון דלא אפשר באכילה או טר בהעברה.
יש לנו עניין מיוחד להגיד שבטמא אסור לבאר,
כי הייתי יכול לחשוב שבטמא...
מותר כן לבאר, כי זו הצורה היחידה שאפשר להשתמש איתו.
כמה שמלנד שגם בטמא,
שמן טמא, שמן מעשר שני טמא,
אסור לבאר.
אבל אין ראיה עדיין
שבשמן טהור מותר כן.
כותב הרבי קיוויגר, מסיים,
ולא מצאתי גילוי לדין זה,
במעשר שני טהור מותר בעברה בשס ופוסקים.
זולת בהרש והרעב כאן וצריך עיון.
טוב,
בכל אופן, הברטנור כותב פה ששמן מעשר שני טהור,
מותר כן לבאר.
מה שאין כן שביעית,
שמן של שביעית,
בן טמא,
בן טהור, מותר לי להדליק עם זה את הנר.
ממשיכה המשנה, משנה ג',
אין מוכרים פירות שביעית,
לא במידה
ולא במשקל
ולא במניין.
מסביר הברטנורא מדוע?
כדי שימכרו בזול.
אינמי,
מתוך שאין מוכרים אותם כדרך שמוכרים לשאר שנים,
ינהגו בהם קדושת שביעית
ולא עטו לזלזולה בהוא.
אז לכן אסור למכור במידה
או במשקל או במניין. אי אפשר למכור, מידה זה כל קופסה כך וכך,
משקל, מניין לפי מספר.
ולא תאנים במניין ולא ירק במשקל,
אפילו שזה שינוי, גם כן אסור.
ממשיכה המשנה,
בית שמאי אומרים,
אף לא אגודות,
אסור גם כן למכור אגודות, דרכם היה למכור
שומים ודברים כאלו שיש להם אפשרות לאגוד אותם.
היו אוגדים ומוכרים אותם אגודות, אז גם כן זה אסור.
מסביר הברטנורא שלא ימכור
כדרך שמוכרים בשאר שנים.
ובתילל אומרים,
עט שדרכו להגות בבית,
אוגדין אותו בשוק,
כגון הקרישים,
ונץ החלב.
זאת אומרת, גם מי שרוצה להביא אותו הביתה,
מי שהיה קונה בשוק,
כותב היכין, אם כשרוצה להביאן לאכילת ביתו,
נמי אוגדן,
אם ככה היה הדרך,
שזו הייתה הצורה של הלקיחה הביתה,
אז מותר כן לאגוד את זה. יש פה שני פירושים, זה אחד הפירושים.
מותר לאגוד, למכור את זה בשוק.
כי זה לא דרך סחורה,
אלא זה צורך
לקיחה הביתה.
היו אוגדין את זה בשביל שיהיה להם צורך לקחת את זה הביתה, זה כמו שקית.
משנה ד',
האומר לפועל
אין לך איסר זה, ולקוט לי ירק היום, שכרו מותר.
אם אדם היה אומר לפועל,
קח
עשר שקל,
ותלקוט לי ירקות היום,
שכרו מותר.
מסביר הברטנורה, שכרו מותר, מדוע?
ואין בו קדושת שביעית.
ואף על גב.
דשביעית תופס את דמיה,
אי אליו דמי שביעית הוא.
הוא לא שילם לו
על הפירות,
הוא שילם לו על העבודה.
הוא עשה לו עבודה, והוא ליקט לו,
אז הדין הוא שהדמים שהוא קיבל תמורת זה,
זה לא דמי שביעית.
והם לא קדושים בקדושת השביעית.
אני קורא את התפארת ישראל, יכין,
דמיד אינו דמי שביעית, רק דמי טרחה.
אינו נתפס בקדושת שביעית.
מה שאין כן, מסבירה המשנה, אם הוא אמר לו,
לקוט לי בו ירק היום,
שכרו אסור.
מסביר הברטנורה, לשון מכר הוא.
דמשמע,
לקוט לי שוויו ירק.
הבאתי לך עשר שקל,
אז תלקוט לי ירקות בשווי עשר שקל.
אבל לקוט לי לשון סחירותו ולא לשון מכר.
כשהוא אומר לו, לקוט לי בוא,
אז אנחנו מבינים שבעשר שקל שהבאתי לך,
תביא לי פירות תמורתם, תביא לי שתי קילות תפוחים.
אז אסור.
ואם הוא עשה את זה, אז דמים דמי שביעית.
ממשיכה המשנה,
לקח מן הנחתום כיכר בפונדיון.
היה שם כיכרות, כל כיכר עולה פונדיון.
מסביר הברטנורה, לא שאמר לו, אתן לך פונדיון.
רק כיכר שווה פונדיון, הכיכר היה שווה פונדיון.
ואז הוא אמר לו,
כשללקוט ירקות שדה,
אביא לך.
מה הדין?
מותר.
מסביר הברטנורה, מדוע?
משום דמתנת חינם יביא זה לזה.
לפי שירקות שדה מצויים.
ירקות שדה, יש בשפע בשדה.
אז לכן, כשהוא לקח את הלחם, כוונתו הייתה בחינם לקחתי לחם.
ואני אתן לך גם בתנא ירקות שדה.
אז זה לא דמי שביעית.
הלחם הזה לא נתפס בקדושת שביעית,
על אף שהירקות האלו
הם ירקות של שביעית.
לקח ממנו סתם,
אומרת על המשנה עוד דין בהלכות
פירות שביעית, לקח ממנו סתם,
לא ישלם לו מדמי שביעית.
שאין בורין חוב מדמי שביעית.
אחד שלקח כיכר
מאנחתו מוכת חייב לו כסף, או כל חוב שאדם חייב לחברו,
אסור לשלם מדמי שביעית.
אסור לפרוח חוב
מדמי שביעית.
למה?
כותבי ברטנורא,
למה מקשיב סחורה?
זה נראה שאני עושה סחורה עם הדמי שביעית.
אז אם יש לאדם דמי שביעית,
הוא צריך להוציא את הקדושה מהדמים האלו,
או כשהגיע זמן הביור לבאר אותה מן העולם.
משנה A,
אין נותנים
לא לבאר
ולא לבלן
ולא לספר ולא לספן.
לא נותנים לכל אלה דמי שביעית.
אבל נותנו לביאר לשתות
ולכולנו נותן מתנת חינם.
מה הפירוש? אומרת המשנה נותנים לא לביאר. מה זה ביאר? כותב הברטנורא, חופר בורות.
הוא מספיק, הוא ראשון, לספק מים
לבני העיר.
לא ייתן לו מדמי שביעית להספיק לו מים לכל תשמישו.
זאת אומרת, הוא לא נותנים דמי שביעית
לביאר וכן לא לבלן, זה שמחמם את המחצאות,
ולא לספר, שכר התספורת,
ולא לספן, שכר שהוא מסיע אותו בספינה.
אבל נותן הוא לביאר לשתות, הוא יכול לתת להם לשתות
מתנת חינם,
הוא כולנו נותן מתנת חינם.
הוא יכול לתת להם, אבל שלא ייתן להם
שכר על העבודה שלהם.
כותב בברטנור,
לכל אני דתנינן במצניתין יכול לתת מתנת חינם,
שלא לשם שכרן.
ואף על פי שיודע שבשביל שנתן לו מתנה,
לא יתבע ממנו שכר.
אז זה מותר כן?
אפילו שהוא יודע שהיות שהוא נותן לו מתנה,
אז הוא לא ייתן לו שכר,
הוא לא יבקש ממנו תשלום על החוב. אני נותן לו עכשיו עשר שקל דמי שביעית מתנה.
אז הוא לא יתבע אותי על מה שהייתי אצלו אתמול,
והוא חימם לי את המרחץ.
זה מותר.
מתנה מותר כן.
ממשיכה המשנה, משנה וו.
תאנים
של שביעית.
אין קוצינות.
במוקצה.
אבל קוצה אותם בחרבה.
אם אני רוצה לקצוץ תאנים של שביעית,
אומרת הנקמה שאסור לקצוץ אותם במוקצה. מה זה מוקצה? כותבים בברטנור הכלי המיוחד לקוץ בו תאנים, קראוי מוקצה.
באיזה צורה מותר?
דווקא בחרבה. מה הפירוש? סכין, לשון חרב וטעמה משום דכתיב,
ותלמד נזריך ולא תבצור כדרך הבוצרים.
אומרת הנקמה שאסור
לעשות את זה כדרך הבוצרים, אלא צריך בשינוי.
אין דורכים, ממשיכה המשנה, ענבים בגת,
אבל דורך הוא בעריבה.
בגת אסור לדרוך,
אבל מותר כן לדרוך בעריבה,
זה כלי שלאשים בו בצק.
זאת אומרת, מחדשת פה המשנה,
שגם כשהפרי הוא כבר תלוש,
גם כן,
כשאני רוצה לעשות את הענבים תלושים ואני רוצה
לדרוך אותם, צריך גם כן בעריבה, בשינוי.
ואין עושים זיתים בבד
ובקוטב
בית הבד,
ובקוטב זה העץ הגדול והכבד,
ובקוטב הבנת נורו וראשו אבן גדולה,
כשנותנים על הזיתים מבית הבד, נקרא הקוטב,
גם כן אסור.
אבל קוטש הוא,
הוא מכניס לבודידה.
בית הבד קטן, כי אין עריבה. זה מותר כן.
רבי שמעון אומר, חולק,
אף טוחן הוא בבית הבד,
הוא מכניס לבודידה.
רבי שמעון באמת מתיר גם כן ללא שינוי.
אבל הוא מכניס לבודידה.
את זה כן צריך
לעשות בבודידה, בשינוי.
את הטוחן בבית הבד מותר לו,
אבל להכניס לבודידה כן צריך בסוף, הוא מודה לתת מקום בזה.
משנה זין,
אין מבשלים,
ירק של שביעית בשמן של תרומה.
שלא הביאנו לידי פסול.
אסור לי לתגן ירק של שביעית
בשמן של תרומה.
זה שני קדושות שונות,
ואני יכול להביא לידי פסול.
את מה אני יכול להביא לידי פסול?
נאמרו בזה שני פירושים.
תנור הכותב שאם נפסל בשבילי שמן של תרומה,
יישרף הכל,
ונמצא גורם לפירות שביעית
שלא יאכלו.
הרי תרומת טמאה אסורה באכילה,
ופירות שביעית, גם אם נטמאו, מותרים באכילה.
אם אני אקח
ירק
ואני אשים אותו בשמן של תרומה, אני אבשל אותו בשמן של תרומה,
ויגע בזה אדם טמא
מהלכות תרומה אני אצטרך לזרוק את כל התבשיל,
לשרוף אותו, לבער אותו.
מהלכות שביעית מותר לי, וכשאתערבב,
אז באמת אסור לי לאכול את התבשיל הזה.
וזה יוצא שאני מפסיד פירות שביעית?
יש כאלה שאומרים הפוך,
שהבעיה היא שכשהגיע זמן הביעור,
אני אצטרך לבער את הירק של השביעית,
ואני גורם לשמן של התרומה
להתבאר מן העולם גם כשהוא עדיין טהור.
זה שני סיבות.
ברטנור כותב סיבה אחת, ויש כאלה שכותבים סיבה הפוכה.
רבי שמעון מתיר
להביא קודשים לבית הפסול,
ואין אלחרקא רבי שמעון.
אומרת המשנה,
והאחרון אחרון נתפס בשביעית,
והפרי עצמו אסור.
מסביר ברטנור רק כיצד.
לקח בפירות שביעית בשר.
אדם לקח בפירות שביעית בשר,
הבשר והפירות מתבארים בשביעית.
הפירות פשוט,
הפירות של השביעית, הם נשארים פירות שביעית
והם מתבארים בשביעית. כשמגיע זמן הביעור שלהם, צריך לבער אותם.
פה קט נתווסף גם על הבשר קדושת שביעית,
וצריך
לשמור את זה בזמן הביעור, צריך לבער את זה, צריך לשמור את הקדושת שביעית.
ממשיך הברטנורא, לקח בבשר דגים,
יצא בשר ונתפס דגים.
הבשר,
היות והוא לא קדוש בקדושה שביעית עצמית, אלא הוא נתפס מהפירות,
אז יכול לצאת הקדושה שלו.
וכשקנית עם הבשר דגים,
אז הקדושה של הבשר יצאה מהבשר ונתפסה בדגים.
לקח בדגים שמן,
יצאו דגים ונתפס השמן.
כעת מה יש לנו פה?
השמן קדוש, ומה עוד? הפירות הראשונים.
וחייב לבער הפירות והשמן.
נמצא אחרון אחרון נתפס.
כשמגיע זמן הביעור של הפרי הזה,
הפרי הראשון שממנו התחילה הקדושה,
אז אני צריך גם לבאר לא רק את הפרי,
אלא גם כן את השמן שנתפס בו האחרון.
והפרי של השביעית
עצמו אסור לעולם.
הוא מבקין אלא כי הובל לי קודש,
מה קודש תופס את דמיו,
אף שביעית תופסת את דמיו.
אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין.
הרי בקודשים הרי אפשר להוציא את הדבר שקדוש לחולין.
אולי נגיד גם אף שביעית תופסת את דמיו ויוצא את החולין.
נאמר, תהיה בהווייתה תהה.
אז לומדים מפה שמה שהפרי של שביעית נשאר לעולם קדוש בקדושת שביעית,
ואי אפשר להוציא לחולין את הקדושה שבו,
ואנחנו נצטרך לבאר אותו.
ולמדנו פה עוד דבר,
שהאחרון אחרון נתפס.
הפרי האחרון שנתפס הוא צריך להתבאר מן העולם.
כשמגיע זמן הביור,
או לאכול אותו לפני זמן הביור.
משנה ח',
אין לוקחים
עבדים וקרקעות
ובהמת טמאה מדמי שביעית.
אסור לקחת דבר שלא ראוי למאכל.
עבדים, קרקעות, בהמת טמאה, אסור לקחת מדמי שביעית.
אם אדם יש לו דמי שביעית,
כמו שאמרנו כבר, הוא צריך לבאר אותו מן העולם.
כשמגיע זמן ביור של הפירות שממנו הגיעה הקדושה.
אבל מה הוא יכול לעשות?
הוא יכול לקנות עם זה פרי,
ולהוציא את הקדושה מהדמים,
ולאכול את הפרי לפני זמן הביור.
אז מה כתוב פה במשנה?
שעבדים וקרקעות ובהמת טמאה, אסור לקחת מדמי שביעית.
ואם לקח,
יאכל כנגדן.
ייקח פירות,
כותב בברטנור, יאכל כנגדן,
כנגד אותן דמים.
מה הוא יעשה?
יקנה משלו דברים שהם לצורך אכילה,
ויאכל בקדושת שביעית.
זאת אומרת, ייקח פרי מהבית, יקנה פרי שאין בו קדושת שביעית,
ויגיד שהקדושה של הדמי שביעית שכעת נמצא בעבדים,
שנמצא בקרקעות, שנמצא במאה טמאה,
יחולו
על הפרי שכעת קניתי ושאין בו קדושת שביעית, וכעת יחול בו קדושת שביעית,
והוא יאכל את הפירות האלו בקדושת שביעית,
וכך ייפקע קדושת שביעית מהעבדים והקרקעות והבהמת טמאה,
ויגיעו לתיקונם.
יחול על הפירות.
ואז אוכלת הפרי, ואז הקדושה השביעית נאחלק כדינה.
ממשיכה המשנה הלאה,
אין מביאים קיני זבים וקיני זבות
וקיני יולדות.
זה כל מיני קורבנות,
הזב מביא קן ומביא שתי יונים או שני תורים,
גם קן העזבה וגם קן היולדת.
אז אי אפשר להביא קורבנות מדמי שביעית.
ואם מביא,
מי יאכל כנגדם, אם הוא כן הביא,
אז הדין הוא שהוא יאכל כנגדם,
כמו שראינו מקודם,
שהוא יעשה את ההחלפה בפרות אחרות והוא יוציא
את קדושת השביעית
מהקיני זבים, זבות וקיני יולדות.
עודין אומרת המשנה,
אין סכין כלים בשמן של שביעית,
ואם סך יאכל כנגדו.
על אף
שמותר לסוך,
כמו שראינו בשאלות הקודמות,
ששביעית ניתנה גם כן להאכילה לשתייה ולסיחה.
לאיזה שיחה מדובר?
לשיחה של אדם.
כלים אסור לסוך בשמן של שביעית.
ואם סך יאכל כנגדו, ייקח פרי ויוציא את הקדושה שיש בשמן הזה,
ויכיל אותו על הפרי,
והוא יאכל את הפרי בקדושת שביעית.
משנה ט',
אור שסחו בשמן של שביעית.
אחד שסח אור
של בהימה בשמן של שביעית,
רבי אליעזר אומר,
יידלק.
זאת אומרת,
שהוא ישרוף את זה.
זאת אומרת, הוא סובר שאי אפשר
לעשות את מה שראינו מקודם, שיאכל כנגדו.
הוא חולק על זה.
ומה הוא אומר? יידלק.
גם הכלי,
מסבירים המפרשים שראינו במשנה הקודמת,
אחד שסח שמש של שביעית,
סח אותו על כלי.
אז ראינו המשנה הקודמת שכותב, יאכל כנגדו.
רבי אליעזר חולק,
הוא אמר, יידלק.
החכמים אומרים,
יאכל כנגדו.
כמו שראינו במשנה.
אנחנו רואים פה שרבי אליעזר החמיר מאוד.
אמרו לפני רבי עקיבא,
אומר היה רבי אליעזר,
אור שסחו בשמן של שביעית, יידלק.
ככה אמרו לרבי עקיבא, תדע לך.
רבי אליעזר אמר
שאור שסחו בשמן של שביעית, יידלק.
הוא לא אמר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו.
כוונתו לומר, לפי הברטנורא,
שרבי אליעזר מקל יותר,
והוא לא אומר ידלק.
אני לא רוצה רק להגיד לכם מה הוא אומר.
בכל אופן,
הלכה היא כחכמים שיאכל כנגדו.
יש כאלה שאומרים שהפוך כוונתו הייתה,
אבל ככה ברטנורא מסביר.
ועוד אמרו לפניו, משנה י',
ועוד אמרו לפניו,
אומר היה רבי אליעזר,
האוכל פת כותים
כאוכל בשר חזיר.
אחד שאוכל פת של כותים,
אז הדין הוא
כאילו שהוא אכל
בשר של חזיר.
מסביר הברטנורא, לאו דווקא,
שאינו אוכל פת כותי לוקה מן התורה.
אלא מכת מרדות מדרבנן.
הכוונתו הייתה לומר שזה חמור, שזה אסור באכילה.
כך מי אמר? רבי אליעזר.
גם פה
אמר להם חזרה רבי עקיבא,
שתוקו,
לא אמר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו.
רב אליעזר הקהיל בו יותר.
משנה אחרונה,
משנה י',
מרחץ
שהוסקה בתבן או בקש של שביעית.
כן, אם יש מרחץ
שהעסיקו אותו בתבן או בקש של שביעית,
הדין הוא שמותר לרחוץ בה.
מותר להתרחץ עם זה,
על אף שזה בעצם מאכל באימה.
ואם יתחשבו,
אם הוא אדם חשוב,
כותבי ברטנורא,
שבני אדם למדים ממנו,
צריך להחמיר על עצמו,
והרי זה לא ירחוץ.
אדם כזה צריך להיזהר מלהתרחץ,
כי יש מפרשים שמסבירים שהבלן מתפאר ואומר,
מה, אתם באמת לא סומכים עליי?
היהודי החשוב הזה והזה, הוא זה שרחץ פה.
אז מה אם זה תבן בקש של שביעית?
ויבואו להקל בשביעית.
לכן הדין הוא
שהרי זה לא ירחוץ.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.