הלכות פסח - ליל הסדר | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. היום נתחיל בפופושדו.

לא לפני שנעבוד בעזרת השם על סדר ליל הסדר, איך לעשות אותו, אז הם למדו אותנו

את המייצרים של בני תימן.

בעזרת השם שיהיה הכול כמו שצריך.

יש פה תשובה שקטר הרב אופיר מלכה, קטן של

הרב אלדז מירושלים,

והוא קודם על שולחן ערוץ, פוסק מי פירות בלא מים, אינם מחמיצים כלל ומותר לאכול מצב

שנילוש על מי פירות, אפילו שהטה שם כל היום.

דהיינו, לקחו קמח,

שמו מי פירות בפנים, והקמח הזה שהט שם כל היום,

אף על בגיל השולחן ערוץ פוסק שאפשר לאכול את זה.

הוא מבואר מדברי השולחן ערוץ שאם לשו בצק עם מי פירות, מה זה נקרא מי פירות?

יין, דבש, שמן, חלב,

שאין להם שום תערובת של מים כלל,

אינם מחמיצים את העיסה ומותר לאכול אותם בפסח.

מה שאין כן, הרמ״ח עולה,

דהיינו אכן האשכנזים מחמירים בדבר הזה, אומרים שאסור ללוש. למה?

אדרבה, היות והדברים הללו הם מתוקים או חזקים כמו דבש, דבורה,

טובלת את עצמה במקווה של דבש,

מה את קורא לה?

נעלמת.

עד כדי כך הדבש חזק.

אותו דבר יין, אותו דבר חלב, לא של היום,

שאתה שותה. פמילוש, אוכלים, שותים חלב ונרדמים.

עד כדי כך הוא היה חלב חזק.

אז היות וכל הדברים האלו הם כל כך חזקים, אדרבה, הם ממהרים להחמיץ. הם ממהרים להחמיץ, הם אלה,

יש פה חשש של חימוץ,

חשש של חימוץ יהיה אסור לאכול.

כיום מצוי עוגיות בפושדו, גיטניו,

עוגיות שנילושו במי פירות, אולם זה לא למהדרין מינה מהדרין.

מה רשום על החבילה?

מהדרין מינה מהדרין לפי שידת

הרב עומדיה יוסף שנילא, לא בית יוסף.

הרב עומדיה יוסף, זצל.

אולם זה לא למהדרין, ואין מן הראוי לאוכלם בפסח ואפילו לא בערב פסח לאכול אותם,

כיוון שיש בזה בעיות רבות, ונפרד את הדברים.

אז אני הוספתי פה, קודם כל זה מסייע בדור רע ורע.

זה התוספת שלנו.

דבר נוסף,

צריך לדעת שעוגיות הללו לא נעשות מקמח של מצה שמורה.

זה לא נעשה מקמח, זה קמח רגיל של פסח,

וזה לא שמור בשעת קצירה. היות והשנה אמרנו שיש בכלל בעיה שרובם קצרו את החידים אחרי שירד כבר גשם,

אז אין מושג של שמורה בכלל,

כי כולם קצרו אחרי שירד גשם, אז איזה שמורה? שמורה ממה?

מהטונאים, ממה? מהמזיקים.

אחרי שירד גשם.

אז השמירה פה חסרה, חסר בשמירה. יכול להיות שהם ירשמו שמורה, אבל חסר בשמירה.

אנשים רבים טורחים לקנות מצות שמורות משעת קצירה שעולות,

לפחות, נתחיל, כן, ב-100 שקל לקילו,

בעוד שיכולים לקנות מצות רגילות שעולות 20-30 שקל לקילו.

ואילו העוגיות הללו מיוצרות מקמח של מצות רגילות,

ואם אדם אוכל אותן בפסח אין בזה תועלת

שהוא מחמיר לאכול מצות שמורות וכדומה, ודומה לאדם שבבוקר אוכל מצה שמורה ובערב אוכל מצה רגילה.

מה ההבדל עם כמה?

זאת אומרת, בלילה רצית להחמיר על עצמך,

בבוקר הקלת על עצמך, אכלת את הדבר הזה, אין שום טעם בדבר.

שנית,

לפני כעשר שנים ניסו בדץ בית יוסף לתת כשרות על העוגיות,

ובהוראתו של הרב עובדיה זצל הלכו לבדוק את המפעל בגילוש השרפולים שמפזרים חום,

כדי לאבש את השוקולד שמעל העוגיות מלאים בפירורי חמץ.

כשהציגו את הדברים לפני הרב עובדיה,

הורה להם שאין לתת לזה שום כשרות של מהדרין.

אז מה שרשמו מהדרין, האנג'ורי.

עובדים עליהם.

ובעבר היה נידון, זה היה עוד, זה בעיה אחת, השרוולים.

בעיה? זה רק בשוקולד, כן? אז יש גם שתי סוגים שהם בלי שוקולד, אבל הוא בעיה העגול הזה.

בעבר היה נידון על החומר המטפיח את הבצק אם הוא מחמיץ או לא.

בשנים האחרונות הפסיקו להשתמש בו.

עכשיו בואו נכנס לדודו של הרב יעקב יוסף זצל,

שביקר במפעל פעמי שהעובדים נמצאים לבד ליד חביות היין שעושים מהם את המצות,

ויש בזה חשש של יין נסך מדרבנן.

אנחנו מקפידים שמחלל שבת לא יפתח את הבקבוק,

ופה במאפיות, אז פה אפילו גויים פועלים.

לפעמים זה רק גויים, אז מה?

ואיפה פסח, שאדם צריך להחמיר ידר על המידה?

בנוסף לזה הרשת,

שעופים שם את העוגיות,

זה רשת שעופים עליה עוגיות חמץ כל השנה,

ואי אפשר להוציא אותה כדי לעשות ליבון.

חיו יחיא.

אי אפשר להוציא אותה כדי לעשות ליבון.

ממילא היא קבועה בתנורים.

אם היא קבועה בתנורים,

אי אפשר לעשות ליבון, אז זה חיסרון.

איך אתה יכול להשתמש בלהניח על דבר שנספן בו חמץ?

לעניף עליו את העוגיה. אז מישהו עשה פתרון יפה, תמונה של להב,

אם תיקח את העוגיה,

הארגולה הזו של קיטניו זה בדיוק תחתית וכוס קפה.

זה הדבר היחיד שאפשר, לא בפסח,

כל השנה.

יפה, אז הנה זו תשובה לגבי העוגיות הללו. כמובן שכל אדם יירש שם לא מכניס את הזרעות לביתו,

ואפילו כשהוא ראה את הרב עמר שהגיע לבקר במפעל זה לא אומר שזה הכל בסדר.

בנוסף לזה, אני לא יודע, בינתיים בספק, העדה החרדית הוציאה ספר,

ובספר יש שני ספרים, זה עולה עשר שקל, מומלץ לקנות את זה, שם כל המוצרים שכשרים לפסח ולא כשרים לפסח, דהיינו כשרים לישאר ימות השנה,

מה שיוצא תחת השגחתם.

באחד מהסוגים של הפופושטו,

ביטניו היה ההחשב של העדה החרדית, לא כולל פסח,

לימות השנה.

אבל זה לא מופיע בספר, לא של פסח ולא של ימות השנה.

שאלה מה אנחנו עושים?

האם יהיה ניתן לאכול את זה בשאר ימות השנה, את הסוג הזה או שלא?

כרגע זה לא מופיע בספר.

אז הרב אמר, צריך לפחות להמתין שנתיים

על כל דבר חדש שיוצא בהכשר מסוים, ואז אפשר לראות תוך שנה או שנתיים אם הם התכנו או שהם יצאו נגד,

ואז צריך לדעת אם זה באמת היה זיוף או באמת אין.

לו יצוין שעל הצד העמיתי עדיין זה לא מספק אותנו,

כדי שבאמת אדם שמקפיד על ענייני פסח,

הקרקל החמורה יכניס כזה דבר על הבית שלו. יש היום כל מיני עוגיות ועוגות והקשבים יותר קטנים שאפשר כמובן לרכוש.

כמובן שכל זה לא עדיף ממה שמכינים בבית,

כן? כמו מה שמכינים בבית.

כן.

אנחנו בעזרת השם,

מחר זה ליל בדיקת חמץ.

ליל בדיקת חמץ,

הסברנו בשיעור הקודם שמכינים עשרה פתיתים,

וכן על זה הדרך עושים את הבדיקה,

ולאחר מכן עושים ביטול.

ביום אנחנו שורפים את החמץ יום שישי,

ולאחר מכן הכל עושה ביטול, וכל אחד מתפנה לעיסוקיו.

העיסוק הראשון זה שאדם צריך להשתדל להסתפר.

התספורת צריכה להיעשות קודם חצות היום.

ואותו דבר לגבי עיסוק, אדם הולך לעבודה גם קודם חצות היום.

ולמה כל האדם שעושה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. הוא עושה מלאכה אחרי חצות היום, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה.

ולכן מאוד חשוב שאדם יסדר את כל העניינים שלו, במיוחד בערב פסח.

חכם עיניו בראשו, בלילי בדיקת חמץ, אין עבודה,

לא עובד משמרת לילה שלישית,

אז הוא בבית, עוזר לאשתו, גמר את כל ההכנות והכול,

תחפוץ לך פנאי, תיקח לך את המשקול לדיגיטלית או לא דיגיטלית,

ותתחיל להכין את כל הכזיתות.

לא להגיע למצב שבליל הסדר עכשיו אתה מעכב את כל המשפחה ומשגע את כולם בשביל להתחיל עכשיו לשקול את הכזיתות,

אם זה 30 גרם או 25 גרם,

כי ככה אתה מעכב את כל הסדר, ואנשים מעבים,

ואחר כך יוצא הפסל מאשר שכר.

ואחרי חכם עיניו בראשו מכין את הכול, אתה אוכל חמש כזה טוב, בפית, עוד אין בעיה ללכת חמש כזה טוב,

זה ממש קטנצ'יק.

במצב הדקות זה טיפה יותר ידל, ואנחנו נראה את השיעורים תכף.

אז שמה באמת, כמובן שאדם בר דעת יכין את הכול, ישקול, אותו דבר לגבי הקרקס,

הניקוי של הירק, החסר או המאור, החרן לאשכנזים,

הכול צריך להכין מראש, חרוסת, לא לחכות עם הדברים לדקה ה-90. שולחן של החג,

שיהיה מורם כבר בבוקר, של יום חמישי.

מחר, כבר שיהיה שולחן של החג מוכן.

כמה שיהיה אווירה לילדים, שירגישו, הנה, חג בסך הגיע,

יש פה התכוננותו,

בדקה ה-90, אם עכשיו הוא מורשים עוד לנקות,

או שאת האוטו מאוד לא נקרא והכל. כל הדברים הללו,

כמובן אני אזדרז בהם כמה שיותר מהר. כן, אז אחת הסיבות שבאמת אסור לעשות מלאכה, יש כמה סיבות, אחת הסיבות שלא יהיה טעות במלאכה ויימנע מהכנות ואפיית מצות מצווה לצורך ולסדר.

נהגו באמת לעשות אפיית מצות מצווה.

מה זה מצות מצווה? אופים במיוחד מצות,

והמצות הללו הם יהיו אכילות

בלילה הזה. מתי עושים אותם? עושים אותם אחר חצות היום.

אז אם אדם אסור,

איך יעשה את המצות האלה על חצות היום?

לכן חכם עיניו וראשו משתדל להכין את הכול,

וגם הוא יוכל להגיע לבנוסף של חצות היום,

הוא יוכל לאפור את המצות ולהכין את הכול כדת וכדומה.

בזמן שבית המקדש היה קיים,

היה אסור לאדם לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום והלאה. למה?

זה היה זמן של הקרבת קורבן הפסח. מי חצון היום כבר?

היו מכילים את הקורבן לקראת הצליעה שלו, כדי שיהיה מוכן לקורבן הפסח.

עכשיו, כשאין בית המקדש קיים, אנחנו ממשלמה פריז פתנו. אנחנו צריכים להכין את עצמנו.

איך נכין את עצמנו?

על ידי שאנחנו מתכונן,

נפנה את העיסוקים שלנו ואנחנו נלמד גם, אנחנו לומדים בערב פסח את סדר קורבן פסח ואת סגולה של רבי שמעון מאזרופולי,

קוראים לזה תמ״ב מסעות וכו'.

דברים קוראים, זכר לקורבן ממשלמה פריז פתנו, זכר לקורבן פסח אנחנו לומדים בסידורים, במחזורים של החג,

שם אומרים את זה מיד אחרי החצות האלה. יש כאלה שנהגו באמת לעשות תפילת מלכה מובדלת.

ולמה? כדי שיוכל לעבור כמה בנחת, להיכנס לרבן בנחת, ולא בלחץ, לא הספיק, לא כיוון שעון שבת, לא פה, לא שם, ואז הוא מאחר על סולו ולא מתפלל תפילה כמו שצריך.

יפה.

וזה הגמרא דורשת

בפסחים ע״ז עמוד ה׳, ויעשו את הפסח במועדו, כשפסח נופל בשבת,

עכשיו, ודאי שאסור לעשות מלאכה אחר חצות היום,

אלא כמובן בדברים הקטנים שנצרכים לצורך חג, אבל לא שהוא ילך עכשיו ויעשה כל מיני מלאכות שלא קשורות לעצמותו של חג.

שאר מלאכות, אם הוא רוצה לעשות, לא הספיק,

רוצה לרצת את בית הכנסת, זה על ידי גוי,

היינו אומרים ששאר מלאכות יהיו מותאמים,

אבל זה דבר שהוא קדוש או יצרה,

לצורך גבוה, לצורך דבר קדוש כמו בית כנסת, במדרש וכו',

וזה כמובן שהשתדל הוא בעצמו לעשות.

אתם יודעים ששני בתי המקדש נחרבו היות והיו שותפים בהם,

לרמות העולם, הן בבנייה והן בתשלום,

אבל בית המקדש השלישי עתיד לרדת באש מן השיים, בנוי, מה קרה?

בואו לא רוצה שתהיה יד אדם הגעת בו, בפרט לא של סדרה אחריה.

ברגע שיהיה בית מקדש כזה,

שיהיה מושלם, מה שנקרא, ולא יהיה יד אדם נוגעת בו,

ולא של אומות העולם,

רק במדרש כזה יכול להישאר לנצח.

יפה. אדם שרוצה להסתפר אחר הצוד, אני לא הספיק להסתפר קודם לכן,

אחר הצוד היום, יכול להסתפר על ידי גוד. יש שלושה כרכים,

זה למעלה מ-1,500 דפים,

500 כרכים כל דף, אולי יותר, איזה ספר,

זה נקרא צבאת רבי יהודה הפסיד.

זה הצוואה הכי גדולה בעולם.

הוא השאיר צוואה בת 1,500 דף.

כן, זה ככה, הוא עושה לו בשלושה כרכים,

הביא לילדים שאומרים, זה הצוואה שלו.

הוא עשה להם את כל ההתנגות וההלכות,

זה הוציאו כזה, כזה מתנהג כל החיים.

כתב להם את זה כל פעם, וזה היה הצוואה שלו,

כי שם הוא קודם שאסור לאדם להסתפר אצל גוד,

וכן אסור לאדם להסתפר אחר חצות היום.

בערך שבת יש הערת יום דור, הערת שבת,

לכן צריך להגדיר. אם הוא לא הספיק,

אז יוכל להסתפר אצל גוד, אבל בתנאי,

בתנאי אחד, שיהיה עוד יהודים נוכחים שם. למה?

הגויים היום הם חשודים על שפיכות דמים,

במיוחד לאור המצב,

שהם רואים שהרבה מפגינים לטובת החייל,

אז הם חשודים על שפיכות דמים.

חשודים על שפיכות דמים, יש סכנה חסר עם שמא יזיקו או משהו,

לכן צריך שיהיה נוכח. זה לא דווקא בארץ חג, אלא כל ימות השנה כולה.

אפילו ביום חול הזה לא צריך להשתלב, לא להסתכל אצלנו, אבל אין לו ברירה.

הגיע האמן בין ארמדדה רוצה לספר אותו כמו שסיפר על מרדכי,

אז צריך לעמוד על דבר.

שם היה לו פחד של המלך, זו באמת שאלה איך מרדכי יסתפר אצלו,

הרי יש לו לא להסתכל אצל גוי בשום סכנה,

במיוחד שהאמן היה שונא גדול במורדכי.

תשובה, בגלל שהייתה לו יראה של המלך ממה, אז הוא פחד לא להזיק בזה, בגלל שאחשורוש אמר לי, תטפל בו קשה,

לכן לא רצו.

הלאה.

יפה.

כן, יש לנו גם איסור של אכילת מצה בערב פסח.

ובאמת המנהג של אכילת מצה,

יש כאלה שנהגו כבר מאז שהם מתחילים לאפות את המצות ואוכלים מצות,

כדי שתהיה להם תאווה גדולה למצווה הזאת שנקראת אכילת מצה.

לעומת זה, יש כאלה שנהגו רק מראש חודש.

יש כאלה שנהגו משבוע, רק לפני פסח, אבל יש כאלה שנהגו בערב פסח.

אבל בערב פסח זה לא כמנהג, אלא זה כקבע.

דהיינו נעשה כהלכה.

כולם נגיד בדבר הזה. ולמה? למה אסור לו לאכול? כדי שיהיה תאהב לאכול את המצה בלילה.

דהיינו, אני מחכה.

להבדיל,

אדם שאכל את המצה, משלו רב עודנו משל כמי שבעל הרוסתו בבית חמיר.

חכה עוד רגע, מה אתה ישר טוען כאן?

יפה.

לכן גם אנחנו נוהגים לא לאכול את כל הדברים האלו, האשכנזים מחמירים לזה, מצה עשירה וכל הדברים האלו שהם ללא שוממי פירו. נכון שחלק מהסטרנדים כן מכנים בדבר הזה,

אבל עדיף כמובן כל מה שהוא ממש כמו מצה, אם עושה מזה יותר מצה מפגינת ודברים כאלו,

יש ממש מצה.

כמובן שהשתדל לא לטעום מזה עד הלילה, יכול לאכול ירקות, יכול לאכול את הבשר שהגיע באופן של חופות,

או משהו על הלילה.

יפה.

תענית בכורות, נוהגים הבכורות נטענות בכור בן מאבא ובן אימא. התענית היא מגיל 13 ומעלה בנות מצווה, להם הבכורות,

מגיל 12 שנים ומעלה. היות וירדה החולשה לעולם, אחים האשכנזים נוהגים שהנשים אצלם אינם מתענות, אבל אצל הסטרנדים לכאורה היו צריכים להתענות.

לכן היות וירדה החולשה לעולם, פותרים את התענית הזו בסיום מסכת,

או סטודות מצווה של ברית מלך, חתן,

בתוך שבעת ימי המשתה שלו, פדיון הבן, בר מצווה בזמנה, וכן על זה עדיין סיום מסכת, סיום זוהר וכו'.

כל הדברים האלו, פותרים את האדם, אבל בתנאי שהאדם ישמע.

עכשיו, הנשים לא יכולות להגיע לשמוע הן מדין צניעות ואין

טורחות וטורח ההכנות של פסח, לכן האבא ייקח את האפריות על הבן או הבת הגדולים שלו,

והוא בעצמו ישמע את הסיום מסכת ויביא להם משהו, מיני טעימה לאכול או מעט קצת יין מהסיום מסכת, ויעלה להם לרצון. יש כאלה שבאמת נהגו כתענות, אז מה דין השנה, ערב שבת, מטענים, עד מתי?

עד שמגיעים לקידוש בלילה.

יפה.

יש זכות, מי שייעץ על רבחן גניבסקי ירוויח,

ודענית פתרון עוד למה, הוא עושה סיום של בבלי, ירושלמי ורמב״ם.

דומני, כן? עזוב, הוא עושה סיום מסכת שלו.

איך? גידושי. יפה, או, יפה.

איש למשפחותיו בבית עבודיו.

אז שמה נוהגים. וזה הסיום מסכת של המשניות שהוא עושה,

זה מהבית שלו עד לבית כנסת, כל פעם שהוא הולך, זה הדרסה שהוא כונס למשניות.

כל הזמן הלוך-חזור, בזמן שהוא הולך שלו לבזבז רגע אחד,

מזו הוא מסיים פעם בשנה עושה סיום.

זה לא פשוט, כי תראו מה זה.

יפה.

זה שבעתם או לא? מה? כן, כן.

זה משניות?

משניות, כן. שעשנו שנה בעל כה.

עכשיו אסור להגיד על החתיכה שצולעים אותה, להגיד זה בשר לפסח,

או בשר זה לפסח,

או קורבן פסח.

ולמה?

זה כביכול אוכל קודשים מחוץ לעזרה.

לכן אתה עכשיו מקדש את המכונת בשר הזו ואוכלים אותה.

אנחנו נהגנו תמיד לקחת זרוע. הרב אביטן אמר בשיעור שעדיף לקחת בשר ממש.

אם אין לך בשר זרוע, אז תיגח משהו אחר בחתיכה ותשים בשר ממש בקערה מאשר לשים חתיכה של זרוע, של עוף, כי זה נראה מדי זול.

אז כדי לא לזלזל במצווה, כדי להכיר את הרע הזה.

עכשיו, נוהגים לא לאכול את זה באותו לילה,

ולמחרת אפשר באמת לאכול את זה. יש כאלה שנהגו גם לא לאכול את זה.

כל אחד נהג, כמובן, לפי מנהגה.

יפה.

כן,

אנחנו עוברים בעזרת השם עכשיו לשיעורים,

וכן על זה הדרך אנחנו נמשיך.

אחת.

וכן, אז יש לנו את הכזאית של המצה והמרור.

יש לנו מחלוקת ידועה בין אגרח נאה לבין החזון איש.

מה, שיעורים לפי אגרח נאה זה 28 גרם?

זה השיעור של כזאית,

בין של המצה, בין של המאור.

בין המאור, אתם היו לוקחים כרפס,

חסה?

חסה. חסה.

יפה.

וכן נהגו כל קהילות הספרדים, אחינו אשכנזים, נוהגים כזאית, כזאית, זה 50 דקות.

פה מדובר כן במצות דקות, לא מדובר במצות של הפיפה. כבר נגיע לפיפה.

אבל מה זה מאור? כזאית לא רוצה? מה?

לא יודע. אז כל אחד במשהו אחר. תלוי. עם התולעים או בלי התולעים.

כן. אז זה 28 גרם לפי אגרח נאה. לפי החזוניסניקים, 50 גרם.

יפה.

עכשיו, למי שפוסק ששיעור הכזאית של המצה בנפח ולא במשקל,

לפי אגרח נאה זה יהיה 15 גרם.

לפי מרן החזוניס זה יהיה 27 גרם.

עכשיו, במצות רכות זה 40 גרם.

נכון? ככה נהגתם כל השאלים?

40 גרם.

זה יהיה השיעור של המצות פיתה, 40 גרם. זה יהיה הגזית שלו.

בסדר?

יפה. כוסות,

אנחנו צריכים שהכוס שלנו תכיל לפחות שיעור רביעית.

לא לוקחים יין כוסות קטנים בגלל שהיה יין פטישים. לא.

עדיף שתביא מיץ ענבים ועוד שתי יין פטישים, ותביא כוס שיהיה לה שיעור רביעית לפחות.

איזה שש גרם?

מה? רביעית. עכשיו, בכוס החד-פעמי שלנו יש 200 cc.

בסדר? אז אנחנו, זה יותר מדי, אפילו.

בסדר? בואו נראה עכשיו את השיעור.

עכשיו, גם לא צריך להחמיא.

מה תשים 300 שקל, כוס של יעון מביא רוצה לשתות את זה? אין בעיה.

בשביל הפוזה זה יפה.

אבל זה לא עכשיו משתה של פורים שצריך להיות שיכור.

אחר כך אתה תראה דיימן צעק, אתה יודע, תהיה שיכור, זה לא.

יש השכרו בהפסדו.

הוא מאוד צריך.

כן, נכון?

יפה.

אז בואו נראה.

שיעור רביעית, כמה הוא?

לפי רב חיים נאה זה 86 סמ״ט כמיליאן, כוס.

כוס זה 86 בגימטריה.

וכן נהגו כל אחינו הספרדים. החזונמיש אומרנו 150 סמ״ט.

בסדר?

אז לפי החזונמיש כמעט הכוס חד-פעמי של איבת כזאת,

זה יוצא לידי חובה של שתיית כוס אחת מארבע גרוסות, וזה שיעור של רביעית.

עכשיו, יעון, אנחנו צריכים להקפיד.

כמובן, יש את הבעיה של השנת שמיטה.

אנחנו צריכים להקפיד שהעניין הזה הוא לאוצר בדין.

הוא לא קדוש בקדושת שביעית. אם זה אוצר בדין, אז צריך להפקיר אותו.

עדיף להתחיל לא לרכוש כזה דבר אפילו שזה זהו.

להפקיר אותו בפני שלושה בערב פסח, כן?

זה אסור לספוק אותו. נכון. זה אסור לבצה חדש ואחר, גם צפרדע, כלים מאור, וכן על זה הדרך,

גם לאשת עם רודו שם. זה בעיה לשפוך מהדבר הזה.

קדוש בקדושה.

אז לכן, מה אנחנו עושים? לא משתמשים בכזה יין, אותו דבר יין לבן.

אלא אם כן אדם, זה מזיק אותו יין אדום.

הוא לא מצא יין אחר בלי סוכר ויש לו יין לבן, אז אין ברירה, הוא יכול לשתות.

אבל עדיף שימעל אותו באדום, שהאדום יותר משובח מהלבן.

דרך אגב, בלינה הזאת, אם אדם יביאו לו יין יותר טובה לשולחן, ואפילו בפרקי עד תום העמיתים, לא מלאותו.

בסדר?

תענה.

ככה נהגו, לא נברא.

הלאה. מרור וכרפס

צריך להיזהר לקחת מיירק המוחזק שאין בו תולעים מהחברות הידועות והמפורסמות. כמובן, לשטוף אותו היטב, היטב, היטב.

ולמה אני מדגיש שם משמעים היטב, היטב, היטב, היטב?

היות שיש בזה חומרים, חומרים חזקים מאוד,

ולפני כמה שנים הרב אמר שאפילו זה גורם למחלות,

של מחלה ידועה וכן על זה הדרך, ולכן מאוד צריך להיזהר מהדבר הזה, לשטוף את זה היטב.

ולכן, הרב דורקמן, אז שיהיה במי,

הוא צריך לשטוף את החסל, לוקחים אותה מתחת לזרם,

עלה, עלה מתחת לזרם של מים חזק, ולכן על זה הדרך,

אחר כך, כשאתה שטוף את זה טוב-טוב בשתי הצדדים, מסתכלים,

מכירים כמה קערה עם סבון,

אסור שיהיה כבוש במי מלח או לימון וכן על זה הדרך,

כבוש, זה הדין שלו, זה 48 שעות לפחות, בסדר?

אז אנחנו לא נהגים אפילו להניח אותו במי מלח וכו', כי צריך להרגיש את המרירות שלו.

היום, לצערנו, אין לו, כי כל החומרים משנים את הטעם, עושים אותו מתוק,

מאשר מה.

ואנחנו משרים אותו שם עד כמה דקות טובות,

לאחר מכן מוציאים, יש כזה ליפה, אתם מכירים את הליפה העדינה,

שמסתבלים איתה, אז יש כזה ליפה גם כזו עדינה, מצד אחד סקוטשווייד, מצד שני זה כזה ספו כזה רף,

ובזה אנחנו נשפשף עלה-עלה טוב-טוב שופה מתחת לזרם של מים,

לאחר מכן מייבשים את זה, ויש הולכים את זה לשולחן האור לבדיקה.

בשולחן האור אנחנו נבדוק אם אין שם חמס,

אם אין שם מנהרות של כל מיני משחיתים ומזיקים.

אז יכול לבדוק במנורת ליד, ככה טובה,

לשים את זה גם שמשתקש בו, רואה את הכול כמו שצריך, עם עלה

the best, ויכול להניע אותו על שולחן מלכים של פסח. אם לא,

מה היה?

בסדר, לכן צריך לעשות את זה טוב, ומכרס שלום, זה לא יהיה מצרה בעבירה.

יפה. הספרדים אמרו, לוקחים חסה למאור, האשכנזים לוקחים את החריין, זה החזרת, נכון?

זה זה של האשכנזים.

ואם לא מצא מאור,

אז מהחברות המוחזקות ייקח את הכלח של החסה והקרקס שמעל הקרקע,

לא מאשר בתוך הכלכן הרואים ששם התולעים מהאדמה עוד נכנסו בפנים וגודלים איתו, אלא ייקח את מה שהוא מחוץ לאדמה,

ויש כאלה שאמרו שלא, במגן אברהם לדוגמה והאור זמור אומרים,

שלא יוצא בכלח ידי חובה.

בסדר? דווקא תעלה.

צריך דווקא תעלה, כן.

אבל במקרה שאין לו ברירה,

אז באמת נצא לפי שיטות אחרות ידי חובה.

יפה.

מצות,

אנחנו מקפידים שיהיה מצה שמורה, משעט, קצירה,

וגם כל התהליך שלה, כמו שהבאנו לכם שם, בזה שהכננו, ברוך השם,

אנחנו צריכים שהמצות הללו יהיו שקולות כמו שצריך. כמו שאמרנו, לא לאטרח את עצמנו, אלא לשקול את זה בליל הסדר.

זה מטריח, זה מפליד, זה משהו.

אנשים רעיפים, אנשים רעבים,

לא כדאי אם למשוך את זה לסדר כמו מסטיק,

תעשה אותו בטוב דם ודד,

תן אתה והגעת לבנך כמו שצריך,

תסביר הכל, שיקראו, שישתתפו, אבל לא למשוך בדברים שהם יהיו מותרים. עד כדי כך, כמדומני, הבן איש חי כתב,

שלא אומרים בלילה הזה שלום עליכם וזה, שבת,

לא יגידו שלום עליכם ואשף חי, למה? אבל איך יש הרבה מה לקרוא והכל שלא נכבד על האנשים.

יותר מדי.

נדדו את המוצר של הרב ולא כזה,

מה? יש עשר דקות כזה?

אנחנו נשקול בעזרת השם מחר בלילה,

נשלח לאבשר למשיא איברים ואבשר למשיא איברים ואבשר למשיא לפרסם החוצה.

בסדר?

נכון. הרב נשאל קצירת,

אם יורד גשם וידיים מחוברת,

זה מוריד משהו? אני חושב שזה יחמיץ, ודאי.

היא עדיין מחוברת, אבל...

הוא לא מחובר, באדמה.

הבעיה היא לא בחיטה, הגשם, הבעיה היא בגמינים שלה.

והגמינים שלהם מנותקים, כאילו הם יושבים רק בתוך הרץ.

יש להם כמה כיסויים. יתקן שאחד הכיסויים פתוח,

ואז נכנס בפילים ונבנה.

בסדר.

וואלה. אם זה ייבקע מהשמש וייכנס קצת, נאמר.

וואלה.

זה הדרך של הגבילה שלנו.

יש משקעי את האביצה.

זה הדרך שלו. כנראה שבתחילת הגידול זה פחות בעייתי,

כי הוא עדיין סגור, אבל הוא מתי.

לאט לאט אחת הוא מבטח.

זה כמו אחת הסיבות למה הוא עושים את זה מילה מהיום השמיני והלאה.

שעד אז את שני העורות הם דפיחים ממש.

מהיום השמיני והלאה זה כבר עפוי.

בסדר? הלאה.

הקערה של אל הסדר, רב חיים קניבסקי קראתי בשבת שהוא לא מקפיד על הסדר.

איך יהיה מונח, מה יהיה מונח.

רב חיים קניבסקי.

ונראה, בדרך כלל יש לנו את הקערה מסודמת עם כל הסימנים והכל.

נסיים בה את הכול, בכול, לכל כל כמו שצריך.

כמובן שאנחנו דואגים שגם יהיה לנו לחם מישנה נוסף לבצד.

כן, אנחנו נוכל, כמובן, לברך ולעשות את הכול כמו שצריך. אנחנו מגיעים לשים שלוש מצות, כנגד כהן, נביא וישראל.

יפה.

את החרוסת, איך עושים?

את החרוסת ציין יין אדום,

זכר לדם.

לאחר מכן לוקחים קינמון, זנגבין,

והם דומים לטרן. אנחנו מוסיפים שם טמאים,

צימוקים, צימוקים,

שקדים, אגוזי מלך וכן הלאה, ומזה עושים ככה חנג'ורי טוב.

ואפשר, אגב,

זה החרוסת, מה שנקרא, הממרח הכי טעים

הפעם בשנה,

זה החרוסת.

יותר מכל הסלטים שמוכרים, זה הכי בריא.

יפה.

כן.

אנחנו גם מוסיפים לטעימה זכר לקורבן חגיגה, זה ביצה.

לוקחים את הביצה,

ואנחנו מבשקים אותה שהיא תהיה ביצה קשה, או שתהיה מה שנקרא מדוגן.

זה כן אפשר לעשות אותו אצלי,

את הביצה, אתה מתגן אותו על גבי המחבת. לא אצלי, סליחה, כן, מתגן אותו על גבי המחבת. חביתה?

לא כחביתה, כביצת עין.

בגבי אלה שמוכרים לביצה מהם והופכים אותה, שהיא שלמה.

במצעו לא מחוצצים עוד לא כוחה מבחן.

טוב, עושים ככה, זה נקרא ביצה מטוגנת, אין שום בעיה.

זפר לקורבן חגיגה, אנחנו אומרים, הנאכל על הסרה,

זפר לקורבן חגיגה, סליחה,

אחרי פסח מצאנו מרור, כאילו, מה זה שם? באגדה, זפר לקורבן חגיגה, ואז מוכרים את זה. אי אפשר לעשות קביצה קשה?

קביצה קשה אפשר, פתאום.

לא, לא.

הרבה פעמים יטוגה אצלי ככה.

עכשיו ככה, מה שכל אחד אוהב.

אחד אוהב איזה חביתות, אחד אוהב איזה שלמית.

אתה יכול להתכוון, גם ככה זה חג של הביצים מהתפוח הזאת.

נכון, אתה עושה ככה, אתה עושה חביתה, אתה עושה חוף, עין מרק, מגדיר. אתה תפגוש אותו עד הרבה.

כן,

יפה.

על פי הבן איש חי באמת, אנחנו עושים,

איך קוראים לזה?

טבילה במה של הכרפס. מה זה הכרפס? זה הגברונים של הסלרי.

כן, אנחנו לוקחים את זה ובודקים את זה, כמובן שיהיה הכל נקי וכו'.

טובלים את זה במה? טובלים את זה במי לימון.

זה לפי הבן איש חי.

אנחנו, שער הכרפס, כן.

שער הזה נוהגים לטבול במי מלח.

כמובן שהסושי יותר מדי מלוח, כי אתה כובש אותו.

אפילו שאתה לא משאיר אותו שם, עצם ההנחה זה כבר כובש. לכן תשים קצת מלח, ככה זה גם המקדמה של מלח, ואתה טובל את זה.

מה בא אליהם אם אתה כובש לו את זה? מה?

שלא יהיה כבוש הילד הזה.

זה מוריד ממה שהראו לנו רבותינו, אמרו שלא יהיה כבוש,

שיהיה חי, כדי שתרגיש את המראות שלו, הוא משתנה.

חשוב לציין, לקלף את הלימון לחלוטין, נכון?

זה יהיה קליפה.

הלימונים בעייתיים יש להם את הנקודות השחורות הללו,

קנימות.

כאלה שמתחבש שם כל מיני בעיות,

והם מאוד חשוב כמובן לקלף אותו הכול, ואז

לשחור אותו אקונות שצריך.

כן.

אנחנו נוהגים גם להכין קערה,

שיהיה לנו שטיחה והדחה של הכוסות, ולא נדרך את הגברת. מספיק, היא טרחה ואחמלה חודש שלם,

בשונה ממה שההכשרים מוכרים לנו במסעדות,

שרק יומיים לפני פסח, או יום לפני פסח, יום חמישי בלילה, בלילה הם רק מתחילים להכשיר את כל המסעדות,

וזה ייקשר בין לילה אליו.

זו בדיחה היום, למי שאוכל בחוץ.

ואוי ואבוי למי שאוכל להוריד בפסח במקום שכזה, וגם כל השנה, פשוט. אז כל השנים בפסח.

כן, אז אנחנו מכינים קערה של זה, שם אנחנו נשטוף את ההדפסות והכל,

ואנחנו נוכל גם לקיים את העניין של שטיפה והדחה קודם על כת החיים וסימן כת חי ג' סעיף קטן א'.

אנחנו גם נוהגים לקשור את האפיק אומן, להראות להם מה זה יציאת מצרים,

להנעב ככה, לובשים ככה, זה, עושים להם כאין הצגה כזאת,

מה זה יציאת מצרים,

איך בצקם של אבותינו יציג להחמיא,

ולקחו ככה, כביכול עבדים היינו בפרעה, להמחיש לילדים הרבה, זה נכנס במחשבה.

הרבה.

מה?

איזה קרש? לא, קרית, קרית, ניקח כאן הקרית עם ציפה.

לא צריך קרש, לא, לא צריך קרש, לא, קרש, לא.

מה זה המנהג הזה של הקרית?

זה לא מנהג.

המשנה ברורה הקודמת זה בסימן תפעים ג' סעיף קטן מוטל.

יש נוהגים לקשור האפיקומן על כתפיהם או על כתפי הילדים, וכן להכין מפות הראויות לכך.

בסדר? אז גם כהמחשה לזה נוהגים להראות להם איך עם ישראל כביכול סבל במצרים.

לוקחים כעין כרית, או מה זה, כנופיים, או כופף את עצמו אפילו בלי,

והעבדים היו לפרעה מצרים, שיהיה להם כאילו, כביכול, בבקשה. בשלב שפותחים את האפיקומן, בסדר? לא, לא. מתי?

בדיוק שאמרנו בה, העבדים היו לפרעה מצרים,

וגם עושים להם הצגה.

בסדר? אל תהיה.

כן,

כמובן שאדם צריך לסדר את שולחנו בכלים הכי נעים והכי יפים,

לא להתקמצם.

הכוס מכסף שאנחנו משתמשים בו כל השנה לקידוש,

צריך לנקות אותו לפסח.

יש המלצה טובה, תיקחו משחת שיניים.

צריך לנות חומר של כלי כסף,

וכו' לרגע בקהילות באז את החומר.

אבל מי שלא קנה דבר או לא הספיק,

יש משחת שיניים שקשרה לפסח ואתה אומר לך, זה עם מברשת.

אתה מנקה וזה מתנקה פה,

כמו שהזה עושה לך ניקיון בצל הצורף,

אתה יכול לעשות את זה בוויד, עם משחת שיניים, תשטוף את זה אחת ותכתוב טוב טוב, תנגב אותו או תשטוף תיבש,

ומה עשית בו הכוס נהיה לך פיס.

זה הכוס עצמה חדשה?

אנחנו משמשים בבקרים הדחה בשטיפה והדחה בלבד.

אף אחד לא שותה יין חם.

בסדר, הלאה.

אנחנו מתחילים בסדר. הסדר הראשון זה קדש.

יש לנו את העניין של קידוש, לכוון לצד החובה. האישה לא מדליקה נרות. מנהג הבוחרים באמת, כשהאישה הייתה מברכת בחוץ על הארץ, היא הייתה מברכת שהחיינו בהדקת הנרות. היא הולכת ואישה היא לא ברת כוונה.

אנחנו לא נוהגים לברך שהחיינו, ואת המנהג האשכנזי,

אנחנו לא מברכים שהחיינו בהדקת הנרות בארץ ישראל, קיבלנו הוראות מען,

ולכן האישה לא מברכת את דרכת שהחיינו בכל המועדים והימים הטובים.

מלבד, כמדומני, ביום כיפור.

ביום כיפור, אם היא לא באה לבית הכנסת לשמוע את דרכת שהחיינו,

אז היא מברכת את שהחיינו.

ואם היא באה, יש כאלה שהתקדשו שלא תברך, אלא תשמע שם את הדרכה של שהחיינו.

אנחנו נוהגים להסב על צד שמאל. כל ארבע כוסות חייבים להסב על צד שמאל, לאכילת הכזה טוב.

גם הכורך שאנחנו עוברים בהסבה לצד שמאל.

אדם שלא יסב בכל הדברים האלו, חוזר שוב פעם לעושות את מה שהוא פספס.

לכן לא כדאי לפספס, כל אחד יניח לעצמו כרית במנוחה ככה שיהיה לו, שיוכל לעשות את ההסבה כמו שצריך.

אצל האשכנזים נהגו הנשים שלא מאסבות.

המרור אבל לא מסבל.

מה, באכילת המרור לא, אבל בגורך כן.

כן, אני אגיד את זה. נגיד את זה, נכון.

לפי הספרדים כן נהגו גם אנשים להסב.

אדם שהולך אצל אביו,

אין בעיה להסב. אצל רבו המובהק זה בעיה.

תגיד למור ברבו המובהק זה בעיה, אפילו שאיתך לא.

אז שמה כתבו באחרונים שאצל רבו המובהק אסור להסב עליו.

אצל משום כבודו של רבו.

בדיעבד, מי שלא יסב אמרו צריך לחזור, לפי האשכנזים לא חוזר,

בין בכוס ראשון ובין בשאר הכוסות צריך לנהוג את הדבר הזה.

אנחנו נוהגים לשטוף ולהדיח כל כוס וכוס

ולתת לתוכה שלוש טיפות על דרך הכוונה, אתה כותב לדף אחר. לא, אסור בהסבה, אבל יוצא לדחומה.

מה?

מי?

אדם שיושב אצל רבו,

אוכל את הכזאי ללא הסבה, יוצא לדחומה. כן, כן.

לעומת זה, בן אדם שלא יוצא לדחומה. לא עשה, לא יצא לדחומה.

עוזר, עוזר, נכון. יפה.

נשים מסיבות.

נשים מסיבות, יותר סבבהדים, אשכנזים לא.

בסדר? ברכת שהכיינו בקידוש, אנחנו פותרים את הדברים הבאים.

אשר הכיינו שאנחנו צריכים לברך על אכילת מצה, ושהכיינו שאנחנו צריכים לברך על אכילת מאור.

לכן, אדם צריך לחמם את הדבר הזה, להגיד לכל בני ביתו, מעיקר הדין יכל כל אחד ואחד לברכו בעצמו בורא פרי הגפים, כי יש בפניו כוס,

בשונה משאר עירות השנה שאין לפניו כוס.

אבל היות ונוהגים שראש הסדר הוא זה שמדריך והוא זה שעושה את הכל, לכן ראש הסדר מברך.

מי שרוצה באמת הוא לברך אז יענה ברוך וברוך שמו,

ולא יתכוון לצאת דחובה,

ויברך אז בעצמו לבד.

מי שלא,

לא עונה ברוך וברוך שמו, מתכוון לצאת דחובה, מברך, מכוון להוציא את החלומי דחומה,

ובסיום הברכה עונה אמן,

יושבים, מסיבים לצד עצמו, ואז שותים.

תראה, אבל אנחנו נראה גם כמה צריכים לשתות.

בסדר? תשאירו.

כל אחד מהמסובים יחזיק בידו כוס המכין רביעית,

ומנהג הספרדים לעמוד בקידוש ליל שבת וליל יום טוב, ויש נוהגים לשבת.

זה אצל האשכנזים, יש כאלה שמוהגים לשבת.

גדול הבית, אמרנו, עושה את הקידוש, מוציא את כולם ידי חובה, מסובים, שומעים, מקשיבים, ועונים אמן בסוף כל ברכה,

ולא עונים ברוך וברוך שמונה, כתחילה, מידים שומע כעונה.

וישבו וישתו את הכוס בצד שמאל,

ולכתחילה צריך לשתות את כל הכוס שמכין שיעור רביעית.

אז אמרנו, מה זה שיעור רביעי?

לפי אגרחנאי 86, לגבי ארזון יש לי גיל 150. זה מה שהוא צריך לשתות.

ובדיעבד,

אם שתה רובו, יצא ידי חובה. שתה רוב כוס, יצא ידי חובה.

ואם מכין הכוס כמה רביעיות? 300 גרם, 400 זה, כן?

די בשתיית רביעית, אחת או רוב רביעית.

שאומרים שצריך לשתות רוב כוס,

אפילו מחזיק כמה רביעיות.

ואף לדעה זו היא משתה רביעית, והוא רוב כוס שצריך לכתחילה. בעיקר כדי דעה ראשונה. מכל מקום, נכון שייקח כוס שמחזיק רביעית, אחרי האשכנזים תראו אצלהם, זה הכול,

הם לא מביאים כוס אותי לירון ערבי.

אם בדיוק נשאו, צריך לשתות מקפידים, אוכלים לצורף, תעשו בדיוק כוס שמכין רביעית. זה מה שאני רוצה, לא רוצים להתאם לזה. לא רוצים. תודה רבה.

יפה.

לשתות על הדין בלבד. כמה זמן אנחנו צריכים לשתות?

בדרך כלל אנחנו רוצים לשתות את זה מיד, כן? לא להמתין. אם זה לא להתאכף את זה, זה לא כוס תה או כוס ספק.

מנהג האשכנזים לא יחזור לשתות אחר כך, אלא אם כן שעה בשיעור של גידי אכילת פרס.

זאת אומרת, הוא יתאכף שלוש דקות,

שיעור של גידי אכילת פרס זה בדרך שלוש דקות, או בין ארבע לשעה וחצי דקות, זה שתי דעות.

אז לאחד כזה הוא היה צריך לחזור עוד פעם. שלוש?

בין שלוש דקות לשעה וחצי דקות הוא מתעכב.

צריך לחזור לשתות עוד פעם. שלוש דקות אתה... אז עד שלוש דקות הוא יכול, מה שנקרא, לשתות. כמובן שותים את זה רבים בדרך כלל,

אז מרוויצים לזה יותר מהר.

זה לא אשכנזים?

אשכנזים, אותו דבר, כן. לא חוזר.

אלא אם כן, אמרנו שלוש דקות, זאת אומרת, אתה פוטס את הכוס ולאט לאט לאט לאט ככה. כן, השתיים, בדרך כלל שותים את זה מהר, זה לא בעיה. לא, הבנתי, זה ממש מתכוון את האהבה שלך. לא, זה אם, כן, זה לא, זה לא דוגמה שהוא שותה. זה לא דוגמה ללשתות אחרי שלוש דקות, לא.

אם שהה שלוש דקות, אז באמת לפי האשכנזים יצטרכו לחזור. מעל שלוש דקות יצטרכו לחזור.

בסדר?

יפה.

הוא חץ,

ואנחנו עוברים לרחיצה, נטילת ידיים, אנחנו נוטלים כדי נטילת ידיים הסעודה עם כל חומרותיה, דקדוקיה, הכלי שלא ישעלו, וכו' וכו' וכו'.

מנדבים בלא ברכה.

ולמה כל דבר שטיפולו במשכה חייב נטילה, זה כהכנה לקבלת טומאה.

זאת אומרת, הדבר הזה הוא אטוב עכשיו, הוא יירתב על ידי הטבילה שלנו.

הידיים שלנו הם הכשרות לקבל טומאה, לכן אנחנו חייבים ליטול את הידיים שלנו קודם לטבילה של הכרפס.

במי מלח. כך מסגר שולחן עמוד בסימנות עפים וחצי, דלית.

אותו דבר גם לגבי שאר ימות השנה, אדם אוכל כל מיני פירות רדובים, אבטיח, מלון, אפרסק, שזי וכן הלאה, גם שם חייב ליטול את ידיו בלי להירכה, אלא אם כן,

ייגע בזה מגל לו את עוד מייר וינגל את כל הכבלים כמו שצריך לראות. יפה.

כל אחד מהמסוגים לוקח פחות מכזית כרפס.

אמרנו כמה זה כרקע זית, 28 גרם, 30 גרם, לוקח פחות מכזית, 12 גרם, 10 גרם,

תכין את הכול בשיעורים כאלה שכל אחד ייקח,

לוקח עתיכה, תורד את זה במלח או מי לימון.

צריך שיהיה רוב מים מיעוט לימון, רוב מים מיעוט מלח, בורא פרי האדמה במרכה.

עכשיו אנחנו מברכים בורא פרי האדמה, מכוונים לפתור את המאור שנאכל אחר כך,

ולאחר מכן אפשר יהיה לאכול יחס.

מגיעים לשלושה מצות, כהן לוי ישראל, לוקחים את המצה האמצעית, שהיא משלושת המצות,

ואנחנו בוצעים אותה לשתיים. החלק הגדול

זה ו', זה החלק הגדול, אנחנו נוהגים להצניע אותו לאח שקובען.

החלק הקטן זה ד', אנחנו מניחים אותו בחזרה בין שני המצות.

לכן אמרתי את זה, נסיעה ושמע, לכן הלוויים בדרך כלל הם נמוכים, הם לא גבוהים.

לא תראה לוי גמוה, זה יחס.

החלק הקטן, הד', זה הלווי, הוא נשאר,

זה בערך על דברים קומפקטיים כאלה.

מה זה הקרפסות?

סלם.

אה, סלם? סלם. הגיבולים. כן, הגיבולים האלה, נכון.

המפעלים או הגיבולים האלה? לא, לא, לא, הגיבולים. מעלים זה לא... קראתי את העניין.

מה?

קראתי?

לא צריך לדבר. זה בראש השנה.

זה בראש השנה, אוכלים, גם לא חייב.

הלאה.

עכשיו,

אני אגיד לכם את האמת, במצות הדקות לא שייך לעשות ו' וד',

זה לא תמיד יוצא טוב,

לכן רבותינו כתבו שיצייר במחשבתו. כמה מקובלים כתבו? יצייר במחשבתו ובודל.

אם יצייר במחשבתו ובודל.

מה?

נכון. לכן ייקח פיתות,

כמו התימנים, וזה תעמול לעשות ו' וב' וב' וב' וד'.

חזרת, זה סיפור.

כשאפינו את הפיתות, אז בא זה שם, הוא אומר לי, תשמע,

אתם עושים כורך, איך אתה עושה כורך?

אם זה לא בצות פיתות, אתה לא יכול לעשות כורך?

אמרתי, אתה צודק.

אבל מה אני אגיד לך?

ככה נהגנו שנים לאכול רק את זה, ולא כפיתות, אז מה לעשות?

כבר הוא משנה, ידעו על התחתונאים.

אנחנו רואים ככה, ככה נקבע.

אבן ואשר כותב?

מה? יש בעיה.

שפץ, זה לא שווייף, לא עושה חלה.

עם צורה. אז יפה, אז יש כאלה, זה בעיה. יפה, אז יש כאלה,

אז יש כאלה שנהגו לעשות את זה כבר בערב החג, להכין את זה, ואז אם תהיה לו את השבירה האחרונה, נגמר הסיפור.

דהיינו, הוא תשרטט בערב החג,

ואחר כך יצאו לשבור מהירה הסיפור.

אז זה בערך, ברחת לא ככה. אני לא רואה שהכאלה הזאת? כן.

ואתה עכשיו כבר מוצא אותה, אתה מוביל בשבילה.

כמו בשבירה על המצה עצמה, אמצעית, שהוא מנסה לעשות חנק שלו, עכשיו הוא מצורף מאוד יותר גרוע. רק במחשבה, רבותיי.

מגיד,

כבר הוא מתחילים לומר את האגדה,

מגביהים את המצות של הקערה, אומרים על החמה ענייה.

עדיף לתת לכל אחד ואחד תנו להם את ההרגשה,

בדרך כלל אם יושבים כמה, בן וכולי, אז יכולים לשים כמה קערות, זה יחסוך זמן.

בזה אתם כותבים את הבעיה,

אז שים כמה קערות וזה, לא רק ראש הסדר,

ואז כולם, כל אחד בין הילדים שלו, פתרנו את הבעיה הזאת.

וכמובן צריך להגיד את זה כמו שצריך, למה אם בלעת האגדה לא יצא אלי חובה.

בלע מצא יצא, בלעת האגדה לא יצא אלי חובה.

בסדר? נכון.

ויכוון לקיים מצוות עשי מדאוריית אשר והגדת לבלבד.

אתה צריך לכוון כמו שצריך,

ולפי דעתו של בן, אביו, מלמדו, אנשים גם חייבות בסיפור יציאה מצרים.

כמובן שאדם לא יעריך כמו מסטיק,

תיתן את הכול בתוך תרמדת, אם יש זקנים וחולים,

תתחשב גם בהם, אנשים לא אכלו, סוכר, אסדרה וכולי וכולי.

אתה רוצה, תעריך בסיפור יציאת מצרים בשולחן העורך.

שם יש זמן, אני רואה, תחגג ומבטל על הבשר שלא אכלת,

ומאסר מתחיל לספר על סיפור יציאה מצרים.

יש, יש.

זה תקציב, מחמש באחד.

מחמש באחד.

אתה תספר את שלושה סיפורים של הבאגיד מיכוזניץ, זה יהיה רבי אברהם חבאס.

סתם ראינו שבוע שעבר, לא?

אז תחזום על זה, בעזרת השם של רבי אברהם חבאס, זה בדיוק במי ש...

כדי שאנשים יקראו, יש כאלה תימנים,

מגיעים שכל אחד רואה פסקה.

יפה מאוד, אבל אנחנו מגיעים את זה אצלנו. אבל כדאי שאנשים יקראו, משום כל בן שער ירמה או לא?

תראה,

אם משפחה יושבת בלבד, לא יושבים פה זרים, אז אם אתה עושה שולחן סדר ציבורי, זה קצת בעיה, לכן בעל הזו הוא יעשה את הכול.

בסדר? אבל כשאתה עושה ממש אחים וחיות או ממש משפחה קרובה,

גם בזה יש בעיה, כן?

דוגמא, לישיבה מעורב זה בעיה, צריך לחיצות.

זה שולחן הסדר והכול, ויושבים קצת גברים, קצת נשים, וכל אחד מול בעלה ולא מול אחר,

אז שמה קצת פחות.

לכן היא יכולה לקרוא בנחת, והגברים בדרך כלל יקראו, ובדרך כלל אנשים לא קוראים יותר כמות לעזור או הכול,

זה אין להם כמעט זמן.

נותנים להם את הברכות, לברך אותך. נמצא משפחה חילונית.

נו?

לא תהיה הפרדה שם, לא תהיה כמעט זה מזה.

נכון. זה בעיה, מה לעשות? אני לא מעביר את ה...

אז צריך להסביר להם שישבו בצניעות, שישבו כמו שצריך, ועשו...

אם אני עדיין רואה שאני מעביר את זה, בסדר?

אם הוא בא לתשובה,

תגיד לי גם מראש על זה שבדרך כלל הם השתכנעו והם יקשיבו.

הם לא שמאלנים.

חס וחלילה. הכול בסדר. הלאה.

אם היו שמאלנים, היו שולחים אותם לזה סדר ציבורי ורבי.

הלאה.

יפה.

דרך אגב, מי שמגיע ערבי,

אז הוא אמר שהוא עכשיו עושה להם תעודות זהות.

כחולה, כמו כתום.

אתה רוצה לשנות להם את זה? מי שיש לו אישה ישראלית והוא ערבי מהשטחים,

אז הוא מודא אותו זאת שלו כחולה. גם יש לו זכויות כבר, חלק מפעילה.

אני אומר את זה שר הפנים.

ככה נראים הפנים שלנו.

כלומר, אתה תחת את הים בשבת חודשיים לפני, ובחינה.

מה?

זה שר הפנים הזה. אה, את השטחייה, כן.

בחינה, חודשיים לפני, להרבות קדושה ודהרה בארץ ישראל.

כן. הלאה.

טוב, שיערנו את הכסלול. יפה. לפני שאומרים מה נשתנה, אנחנו מסלקים את הקערה,

אנחנו מוזגים את הכוס השני, כדי שהקינוקות שלו יאמרו, לא, רגע, רגע, למה לא לוקחים את הקערה? הם עוזבים לך רוסת.

נוציא את הקרפה, אז למה אתם מזיזים? ואז הם אומרים להם, עכשיו תשאלו מה נשתנה.

מה נשתנה? אני יכול לעלות להסביר מה זה מה נשתנה וכו'.

וגם נותנים להם שם כליות ואגוזים. אין נחשים, אין זה, והכול אומר בהקשר זו.

לוקחים להם כליות ואגוזים, דברים כמו שצריך, או שוקולדים כאלה של טעמן בהכשר הבדץ העדה החרדית, כללים כאלה מראים,

אפשר לאבד להם את זה, והם שואלים פה מי שאלות,

ומודיעים להם שאנחנו לא אוכלים את הסיפור יציאה במצרים.

בכלל, זה יפה לתת באמצע אסונות לאנשים האלה מגומי, אפילו שיש לזה... למה? אני מרגיש את הילד כאילו אפשר לבוא נעש.

נכון, נכון.

זה לא ידעתי אפשר בכלל, אין תעביר עשרות בדץ.

נכון.

הלאה.

לאחר אמירת מה נשתנה, מחזירים את הקערה לפולחן, המצה תהיה מגולה כל זמן אמירת האגדה.

כשמגיעים ל-והיא שעמדה, מכסים את המצות שבקערה,

אוחזים את הכוס ביד, ואומרים, ו-והיא שעמדה להראותו לבדה הזו, עד והקדוש ברוך הוא מצהירים מיד.

אחר כך מניחים את הכוס שוב פעם, מגלים את המצות, ממשיכים עד צא ולמד, עד שמגיעים ל... ולפיכך אנחנו חייבים לאודות ועל זה לשבח וכו'.

עכשיו אנחנו מגיעים לחאנג'ורי הגדול, לוקחים פה קערה פלסטית שעתידה להיזנק לפח,

בסדר?

ואנחנו מגיעים לשלב של דם ואש ודמרות השם, ומדצה חדש באחד ומפרדי קינום ארוך.

היין הזה, מי שיש לו שונא גוי,

ישפוך לו את זה בחצר ביתו,

או ייתן לו לשתות מזה, יגיד לו, זה היה נכון ביין, זה בסדר,

תשתה מזה, ומובטח לו שלא ישלים את שינתו באותו אחד. לכן על יהודים זה לא עובד, הדבר הזה,

רק על שונאי ישראל.

אפשר לשמור את זה ללמוד המשיח.

לבוא, לתת להם כוסים אחר,

הכול בסדר.

כמה אנחנו שופכים סך הכול? 17 שפיכות, את זין שפיכות.

עכשיו, אסור לשפוך את זה גם לכיור.

אתה מכניס את כל הברדק לכיור, זו בעיה. לכן באסלה, זו עוד בעיה גם לשפוך באסלה.

לכן היעשה ישפוך את זה במקום של קרקע.

דהיינו, לא אדמה,

כדי שלא יהיו מידים השקייה.

בסדר? זה שבת גם במשפח,

ויכול לשפוך במקום מרוצב של אבנים.

בסדר, שם אתה יכול לשפוך.

ספיק פח זבב אחרי זורק לזבב? אין בעיה, אין בעיה. אפשר גם בפח השפה לשפוך את זה,

אחר כך תעמוד את הבעיה. בסדר? כמובן, להשיג בשביל משהו שלא יתבלבלו, נכסים.

אתה מכניס כל אדם מבייש ודיברות עשן לכיור עם הכלים.

זה לא משפיע על היהודים. זה לא משפיע עלינו. כן, אבל זה לא טוב. זה קללות, זה דברים לא טובים.

לכן לא זה. לכן מיד יגענו אצלנו מחוץ לבית. הרב, למה 17? זה עושה 16 שלוש קצר.

אחרי זה עשרה כדורות שלוש. דז', למה זה דז'?

16. 16, סליחה.

יפה. הלאה.

שעה כזאת אני דואם.

כן.

כשיגיע לפסקת מצה זו שאנו עוברים על שום מה,

קח את המצה של הלוי, החצויה, ויגיד, מצה זו שאנו עוברים על שום מה,

זה לא אותה. אותו דבר ברור שאנחנו עוברים,

זרוע לא צריך להרים, זה לא יפה, זה לא דרך.

לכן יצביע על זה.

אסור להגביר את הקולנועים. כן, נכון.

זה יגיד, זה זכר לקורבן פסח.

אפילו להגיד, בטעות תורונה, זה זכר לקורבן פסח. לא צריך להגביר את זה, יצביע על זה מספיק.

ויש כאלה שכותבים שמספיק להסתכל עליו.

זה צריך אפילו להצביע.

כן, מספיק להסתכל, מספיק.

עדיפסי גודש.

כשיגיע לאמירת לפיקה, אנחנו חייבים לרדור,

יכסה את המצות,

ויגר את הכוס בידו ויגביע אלינו,

ורק אמר לפיקה, הם רגים לשבת בעליה.

ומלבד ברכת השם גאה לנו, רשוקים כוס שמי והסיבה לצעד לפה.

אשכרה, החבר'ה האשכנזים נוהגים לברך על כל כוס וכוס מרדן,

אנחנו מברכים רק על כוס ראשונה וכוס שלישית.

בסדר, שאר הכוסות אנחנו לא מברכים.

מלבד ברכה אחרונה, שנברך על כוס רביעית,

שזה אחר ברכת המזון.

עכשיו בבחצה, מגיעים עכשיו לבחצה, זה נהיה מעניין, מקלים ידיים,

נתן לו ידיים, כדת וכדין,

מברכים אשר ישבת עצמם אל ידיים וניגשים לשבט.

פעם שנייה. יפה. יש כאלה שכתבו שאם לא הסיח דעתו מנטילה ראשונה,

יוכל.

אנחנו עושים פער פער. כולם עושים פער פער. אנחנו עושים פער פער יום רבל.

אה, פער יום רבל, כן.

אני רמב״ם, אתם הולכים להגיד מנהגי התימן שמברכים על גדלות שלא ממשיכים.

יפה.

שואל עם ישראל.

מוציא מצה. מגיעים ומוציא מצה. הבעל הבית לוקח את המצות שבקערה.

שתי המצות השלמות והמצה הפורסה שביניהם מברך המוציא לחם מן הארץ. מניח את המצה התחתונה.

משאיר בידו את המצה העליונה ואת הפורסה. מברך אשר יזום דו ציונו על אכילת מצה. יבצע משתיהם כזית מכל אחד.

שיהיה לו ויוכל.

כמובן שטובלים את זה במלח ואז אוכל את זה.

בהסבה.

אחר כך הוא מחלק לכל המסובים את שתי כזיתות והשתי כזיתות הראשונים שאנחנו אוכלים. אחד זבר ללחם עוני ואחד לכזית של אכילת מצה.

וכזית שני הוא נותן מהמצות השלמות שעל ידו. ויש מכלים לתת לכל המסובים כזית אחד בלבד, הלכה כדעה ראשונה.

וכמובן שאוכלים אותם מהסבה. אז זה בסך הכל חמש כזיתות למחמירים, ארבע כזיתות למקלים.

חמש כזית לאפיפורמן בסוף? כן, יפה.

לאפיפורמן זה כפי.

מאור, כל אחד בוקח את המאור, טובל אותו בחרוסת, מנער את זה.

לאחר מכן, ויארץ חשב יסום תנציונו על אכילת מאור. היו שומעים בערך שהחיינו.

בקידוש חיוונו על אכילת מצה שהחיינו ועל המאור.

התפטרנו מזה, לכן לא מבוקחים פה שהחיינו.

ואוכלים אותו בלי הסבה את המאור. עם הדגש, בלי הסבה אוכלים את המאור.

תוך כמה זמן? בין שלוש לארבע דקות, או כדי אכילת כולם זזנו.

ויש נוהגים שבעל הבית מברך על אכילת מאור וכל

המסובים עונים אמין משום ברור עמד רד מלא,

כמו שנוהגים בהבדלה וכן עזאדל, וזה מפני שיכולנו לצאת ידי חובה.

אבל ברור בדלם, הם נוהגים באמת שכל אחד נאמר בפני עצמו,

והכול עושים כך.

כורך, מגיעים עכשיו לסנדוויץ'.

טוב, זה כבר עוד דיון מעניין, אנחנו מתחילים לדבר.

אז לוקחים כזית מן המצה השלישי של הקערה,

משם הוא לוקח כזית,

זה המצה התחתונה,

וכזית מאור, כורך אותם ביחד,

כמו סנדוויץ', הוא טובל את זה בחרוסת,

ונותן כזה אחד לכל המסובים,

ואוכלים את זה בהסבה.

ומה הם אומרים לפני שהם אוכלים? מצה ומאור ולא ברכה, זכר המקדש בימינו יחודש,

כהילל הסכין שהיה כורבן ואוכמן בבת אחת, וכאלה שנאמר על מצות ומורים יאכלו. מסיימים את זה, לוקחים את הביצה.

זכר לקורבן חגיה, אסור לאכול אותה שלמה.

את הביצה, מנהג הבימים, לאכול דבר שלם.

אנחנו לא נוהגים לאכול. אני יודע שיש עדות שכן אוכלים, כמו התימנים, נראה לי שלא חששו לדברים שלמים לזה, נכון?

או שגם חששו.

יפה.

אז באמת, עדיף לחטוף את זה עם היד או עם סכין, כן?

אתה יכול לחטוף את זה, להגיד זכר לקורבן חגיגה,

ואוכל אותו בלי הסבה, ואז מתחילים שולחן אורך,

מגישים את הגסיסות דגים, דגים, גפיל דה פיקס,

וכן על זה הדרך.

ומביאים גם את הברוך חושב, את הבשרים, המבורגרית, שפיטה של פעילות פז,

כמו שצריך.

גדול שלם, מביאים את המשך. בוודאי, מים זאת. עוד דבר, קורבן. קורבן רוח הפה ומים אמצעים.

אז כפורף,

צריכים מרור ומצה, נכון?

אז צריך כזית, נכון? השאלה היא אם זה יצטרף רצי כזית שלו ארוך,

רצי כזית של מוצים, כי זה קשה לאכול לעשות עם מוצות.

אי אפשר לקחת רצי חצי.

חצה.

אני לא רוצה, חצי.

קשה לאכול חסן? מי, מי?

זה כבר... לא, אתה כל השם חסן.

ברור ששנות.

למה הוא אכול חשן?

ברור השם. זה עם כל התוליים.

שומר נפשו.

אני לא אוהב את זה. אם זה מזיק לך, זה משהו לא מזיק. לא היה.

היה.

כזית, תביא את הזית ואז לאכול. כן, כזית וכזית. אי אפשר להיות ממורג, מה לעשות?

זה כל העניין. מה לא? למה? ולבינתם.

הוא רצה לאכול כזית, אז עכשיו תעביר. כשגדל עליהם מים, פיקומון.

אפשר לשים על זה מלח?

לא יכול. חרוסת. חרוסת. אתה רוצה להגיד מהחרוסת.

קצת חרוסת. תגמר, זה טעים עם חרוסת.

אתה יודע כמה מחכים לזה? הלאה.

כמובן שאנחנו אומרים שולחן אורך, אסור לאכול גדי שביה. למה?

אכלת יותר מדי. הפיקומון נאכל על הצבה.

יש את ה... בסדר. לא רק יש את החנות.

אנשים אוכלים, אוכלים, אוכלים, אוכלים, בא להפיקומון.

אין לי כוח להכניס לבית. זה לא טוב.

תאכל את זה, תשאיר מקום,

צדיק אוכל עשום על נפשו, ואין דבר רשעים, זה חסר.

בסדר?

אז אחרי הרוחה אתה לא יכול לאכול שום דבר אחרי זה, נכון? נכון, אחרי הפיקומון זה הכי קובן.

רק באישורים מים.

יפה, אז כל הפירות, כל מה שהוא רוצה לעשות, הכול וזה.

לא, זה לא החילה, זה שתייה. שתייה באיפה זה.

כן, אז הוא לא מעביר לו קצת את הטעם של האפיקומנציה. בסדר, הלאה.

גם כמובן שהוא לא יוכל אכילה גסה של האפיקומנציה, הוא כבר אוכלים, כן?

אוכלים אותו לטהרון.

אין לאכול צלי בסעודה בלילה הזה, לא אוכלים בבטקים.

אין לעשות על הלילה של איפה.

לא יחשבו שזה יהיה טומן פסם, יאכלו לנוכים.

אבל בפסח קודם שמוכנים, ביום פסח מותר לעשות.

לכתחילה אני עורר את זה כל השאר, אני מזהיר את הדבר הזה.

יש הרבה בעייני שכאלה, הם מתירים לעשות על האש ביום טוב.

כן, אז הוא הבעיות בדבר הזה, זה בעיה. שנה שבת. זה בעייני שנה, רק הייתי איזה אחד שפסל, אפשר לעשות על הארץ, ויצאנו מבית הכנסת.

זה היה ביום טוב, תמונה בפסח ובסוכות, וראיתי בלילה מלכה, קרם על מה שמותר.

זה אגף מנגלית, בלי קטע כהוב וזה, וגם שם מעבר כשהיא זמזת את ה...

אז זה על הראש של הרב.

זה על הראש של הרב, היסטוריה זה גם שפך מים אחר כך.

זה על הראש של הרב, איך אתה מתיר איזה דבר. כל גודל, לא רוצים על האש.

כל שבו ביום טוב, שאתה מסריח את עצמך, זה לא סריחת יום טוב. זה כך זה גדול. בסדר?

חשב.

לכן לא מתאים לדבר הזה על האש ביום טוב. אתה רוצה ללכות, יש לו שבע, שש ימים,

חול המועד, אז כל היום מהבוקר אתה יודע, בסדר?

יש בזה הרבה בעיות.

לא חושב שאתה שפעת, אז זה... כן? כן. חזרנו את הבעיה, חבר הכנסת.

הלאה.

נוסיף אש.

כמה אני נוסיף אש?

אם יש לי גז של אידקטר אש,

אתה רוצה להנמיך את האש מותר לי או להגביר את האש?

הגז. הגז.

הגז.

לא. זה של הגז.

להגביר את האש, להנמיך את האש. להגביר מותר לעת בי חסום. זה לא יכבה.

בסדר?

בגז זה שעון הכי טוב, פתרנו לבעיה. אתה עושה עם אנפנף, זה לא... תקשיבו, אנחנו מוזמינים לא לבשל בכלל ביום טוב.

כן? באמת? נוכח לך. לפעמים יש אש, זה לא סיבת אבל הם חיבלו.

זה יעשו לו.

אז נאמר, עכשיו הוא יודע, אמרנו אם יש אש. זאת הבעיה. כמה שזה מוכש ככה, יש אש תמה, אתה לא זומן.

כן, חיבלת.

לא מסתם.

אנחנו נוהגים לא לעשות בכלל בישון ביום טוב.

הכול כמו בערב שבת, מכינו את הכול פשוט. פתרנו עליו סיפור.

לא צריך להיכנס לכל הבעיות האלה, אפילו בעיה אחרת קטנה. אתה לא יכול לעשות שמיצל שיוצא לך מהמחבט ושניצל שיוצא לך מהמחבט ושניצל שיוצא לך את האחרון. לא משנה. זה יום טוב? מה זה משנה?

אני ממליץ לך לאכול פחות מדוקן, תעשה שניצל בתנור. נכון. שניצל זה אוכל שלך. אתה תאנה יותר. תאנה יותר, זה לא יראה לך יבש.

שניצל בתנור, רשתי מכינה,

הוא בעל הזמן.

משהו, משהו.

אם תרצה במחבט, דבר אליי.

נכנסת לבר בלי גז כופשי.

ממש, נמצא בתנור זה הכי טעים.

בלי שמן, בלי כלום, בלי צלם. אחים, חבל על הזמן.

או שיש את המחבט הזה שהוא בלי שמן,

המיוחד הזה.

נכון.

נמשיך לבוטל.

אדם סעד, גמר לשאול טוב, יש לך עכשיו כבר ספר ביציאת מצרים.

כל אמר בין לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח.

תנצל את השיבוח הזה.

יפה. אך יזהר לסיים סעודתו כחצי שעה לפני חצור,

כי את הפיטורון צריך לאכול לפני חצות.

זה עולה במצב שהוא כבר זה. אם אכול אחרי חצות, יצא יד לחובה.

שנה החצות היא 12-14.

12-45, כן.

לעזור.

הוא מפרסם בזמנים.

הוא מפרסם בזמנים.

יפה. אותו דבר אם אתה רואה שהדלתה נופלת על האנשים, חריץ.

אל תעשה להם מאור.

גם מספיק איתנו מאור.

צפון.

לאחר גמר הסעודה, אכל פירות,

עושה מים אחרונים,

לפי המים האחרונים אוכל את האפיקומאן.

הדבר ראשון, אוכלים כזית.

באיזה שלב הילדים מחפשים את האפיקומאן?

מה?

באיזה שלב? מאז שהחביאו אותו.

מאחרי היחס.

מאחרי היחס. מחפשים את האפיקומאן.

לא, שלא תגיע למצב שב-12-15 בלילה הם מחפשים. זה מה שקורה בדרך כלל.

לא, אז מהיחס הם יכולים לחפש.

אל תחמיא את זה מעל הרכב. תן להם שיש קצת גדולות.

כמובן, טוב לקנות כבר פרסים, להכין להם את הכול שיהיה להם מוכן.

פרסים, לא מבטיח לו, אבל אחרי כל המועד הכל נאמר.

הילד מתבאס.

תכין לו את הכול שלו, אותם צעצועים של שגל וזה, וגם פרסים גדולים.

אפיקומאן מצא, יאללה.

תח, הנה, קיבלת את המתנה.

אין לבחור, הנה, אני בחרתי לך.

ההורים הולכים, התייעצו בשניהם מה לקנות וכו', וכו', וכו'. לילד פרס חינוך וכו'. איפה הייתם מתנה? זהו, רציתי לשאול את זה, מתנה.

נצטרך באמת לעשות את הלפי שבת. מה? תנאי, כאילו. כן, שאלה. מה? זה לילדם הוא נותן את זה. ילד, כמה חשבתם? זה שלי. זה תנאי. אם הוא מביא כבר מצווה, אני אגיד למישהו, זה... לא, לא, פה, פה הוא כבר, שם הוא מחוייב.

פה זה ילד עדיין.

זה של פעם. ואם יש לו ילד שהוא מביא לו פיתומניה, בעד גיל 13, אני מבין. סתם דוגמה. מה, שמה?

ששש. עניין של קניין, לא גיל.

לא שמה.

שבת יש קניין.

קניין?

אם יש לו ילד שבעד גיל 13. זה ילד קטן.

הוא חוק מוצאת עצמי. שאלה היא קנה. הוא צריך לעשות. קניין?

לא, אז יש בעיה של קניין.

בואו נמשיך. בואו נמשיך.

יום שישי, כאילו, זה כבר לא... יש לו ילד שבעד גיל 13. אני לא חושב שילדים מגיל 13 מחפשים את הפיתומניה.

אבל מצב פתרון.

לכאורה, אז אל תקנה את הפרס.

אם הילדים שלך גדולים, יהיה בעיה כזאת. אל תקנה לו בכל המועד. מה, אל תקנה לו בכל המועד.

בסדר.

הוא פרס חינוכי או משהו?

מה, בגלל... אתה מתכוון בגלל, כאילו, הדברים החדשים שיעשו פה על קול המועד והלאה?

בגלל הסחירה שנכנסו. פשוט תקנה חול המועד ולהביא לזה חול.

תקנה את הסין בבית.

רוצה אחר כך תביא לזה. בבקשה. הלאה.

טוב, אז לאחר כבר הסעודה לפני מהמכונים אוכלת לאפיק אומן.

פה מחמירים לאכול שתי כזיתות למחמירים.

למקינים אוכלים כזית אחד, כמובן שאוכלים את זה על הסבה ובהסבה לצד שמאל.

בסדר? סיימנו מים אחרונים, ברכת המזון.

אחרי הפיקומן אסור לאכול כלום.

מלבד שקיעת היין או מים, זה מה שמותר.

יש שני הכוסות שתיקנו חז״ל.

אם הוא רוצה לשתות קפה או תה וזה,

ויש כאלה שהקלו בזה כדי להפיג את השכרות.

הוא שדה יין וחזק.

וכתחילה עדיף לא לעשות את זה.

בסדר? הלאה.

אדם ששכב לאכול אפיקומן ונזכר לאחר שנטל מהם אחרונים, או לאחר שאמר אבילם לנבריך,

אוכל את האפיקומן בלי ברכה.

ואם נזכר לאכול ברכת המזון קודם שבירך ברכת המזון על כוס שלישית, הוא כוס ברכת המזון שוב פעם יטול לידיו, ואחר כמוסי יאכל אפיקומן, יחזור בנו ברכת המזון על הכוס, ויבחר אותו פרק וישתה את הכוס.

ואם אינו אוכל כביצה אפיקומן אלא רק הזית, יטול ידיו, הוא לא יברך

על יטילת אלייך כמו שבייר השולחן הראשון הזה.

יפה.

אז כלומר, לתפוס ראש בדבר הזה,

ולא חס ועולה להיכנס לכל מיני ספיקות. ברכת.

נתנו מים אחרונים, ברכת המזון בתור הספר, יש שיעלה ויבוא להראות דוגמה אישית גם לתקנים, גם לאנשים, גם לזה, לא ברכת המזון בעל פה, חצי כוח, הוא עושה כל מיני זה.

ברכת המזון ברכת המזון זה דאורייתא,

פרנסתו של האדם בברכת המזון שהוא מלך, ולכן מאוד חשוב בדבר הזה לברך כמו שצריך.

כמובן שכוס תהיה מונה חטפנו בסיום ברכת המזון,

שותים את הכוס הנוספת בהסבה.

הלל,

אנחנו אומרים הלל בשמחה בניגון בהתלהבות,

יש פה חמתך על אדווים,

אוחזים את הכוס הלוויית, קשה לו להחזיק את הכוס, אתה יכול להניח אותו ולהחזיק אותו, אבל זה משהו כזאת,

וגם אופציה, אבל עדיף שיחזיק אותו.

חותמים בברכת מלך מעולד בתשבחות,

כן?

ולאחר מכן שותים בהסבה את הכוס הרביעית.

הספרדים לא מברכים על הכוס, לפי האשכנזים האמורים מברכים על כל כוס וכוס.

הספרדים מרים על כוס ראשונה ושלושיהם.

שותים רביעית, ולאחר מכן בה ברכה האחרונה,

עלא גפן ועל ראוי גפן, בלי פקפוק,

ובעזרת השם הוא ירצה וישמע את תפילתו של האדם הזה נרצח,

אז אדם צריך לספר לציון מצחיים עד שתחתפינו שינה,

יש את הפיוטים חג גדיע,

אחד מי יודע,

כן אז עדף גם לימוד משניות,

לא לשכוח לכל מועד ומועד שבת, לומדים למשניות של אותו חג, אותו מועד, אז אנחנו משנה על פסחים,

כבר לא מזדמנות ללמוד משניות,

לכן נאמר משנה על פסחים, והתקיים בנו רצון שנזכה לכל מיני סבכים ומילי פסחים,

אשר דהי יימצא ערכים ומזבחך הקדוש,

אמן ואמן.