כוונת הנענועים בלולב | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫משטרת כוס מים, מים, מים.

‫איתן, בוא נדבר.

‫-בבקשה.

‫-כן,

אני רוצה לדבר על כוונת הנענועים בלולף.

‫אספר מקודם סיפור.

לפני כמה שנים

הלכתי לירוש... נסעתי לירושלים,

‫נכנסתי לישיבת אהבת שלום ‫של רבי יעקב הלל, השם ישמרו.

‫שם לומדים קבלה,

‫ויש לו הרבה כוללים. ‫זכה היהודי הזה,

שהחזיק הרבה תורה, ‫היה לו כולל חוסן משפט,

‫ושילב להם 750 דולר לחודש,

‫שיוכשו ללמוד.

‫זה הרב נוסנבוים, הוא היה ראש הכולל ‫שנים רבות. ‫היו שם אברכים חשובים,

‫ספרדים, אבל מצוינים בלימוד.

‫טוב, נכנסתי לשם,

‫כי פעם היו מזמינים אותי לומר שיעור.

‫נכנסתי לשם,

ראיתי שם מהומה.

מה מהומה?

‫אחד מספר שבסמינר לבנות,

‫יש איזה סמינר בירושלים,

‫שמלמד את הכוונות של הנענועים לבנות.

‫והם צועקים על זה, ‫זה אסור ללמד אותם דברים כאלה.

‫כל המלמד את בתו תוהר, ‫או כאילו מלמדה תפלאות.

‫ללמד אותם כוונות של קבלה?

איך אפשר?

‫אז אני אמרתי להם, תראו,

‫הכוונות שאני מכוון בהושענות,

‫כל היהודים חייבים לדעת,

‫וגם בנות,

‫מותר להם לשמוע את זה, ‫לכוון את זה.

‫אז אני אתחיל,

‫נלך לפי סדר. ‫רק סיפרתי סיפור בהעצת רבי אמנון,

‫לומר סיפור.

‫כך הוא אמר פעם שעברה.

‫אני סיפרתי הסיפור הזה.

‫אבל אני אתחיל ככה, תשמעו.

‫רביתאי, זה יסוד גדול ביהדות,

מה שאני הולך לדבר, ‫ולכן רציתי,

‫כי זו הזדמנות שבה חג הסוכות,

‫מתחזק ביסוד הזה.

‫אני קורא לכם את הרמב״ן בפרשת בו.

‫זה לשון הרמב״ן, סוד פרשת בו.

‫וכוונת כל המצוות,

‫שנאמין באלוקנו ונודה אליו שהובראנו.

‫מה רוצה הקדוש ברוך הוא? הוא ממשיך, ‫והיא כוונת היצירה.

‫שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה,

‫ואין לעליון בתחתונים חפץ.

‫מה הקדוש ברוך הוא רוצה מבני אדם?

‫מה הוא צריך אותם?

‫מלבד זה, הוא רוצה מהם

‫שידע האדם ויודה ללוקיו שבראו,

‫שידע שהוא נברא,

‫וידע כל פעול כי אתה פעלתו,

‫ויבין כל יצור כי אתה יצרתו,

‫שכל אחד ידע שהוא נברא של הקדוש ברוך הוא, ‫בראייה שלו,

‫ויודה לו על זה.

‫וכוונת רוממות הכול בתפילות,

‫וכוונת בתי כנסיות שיהיה לבני אדם מקום,

‫יתקבצו ויודו להקל שבראהם והמציאה.

‫מה צריכים בית כנסת?

‫בשביל שיתאספו בני אדם ויגידו לקדוש ברוך הוא,

‫יודו לו שבראהם, ויפרסמו זה, ‫ויאמרו לפניו, בריותיך אנחנו.

‫זה הרמב״ן אומר, זה כדבר על כל המצוות.

‫ואני,

כולם ידעים, כולם אומרים, ‫וידע הכול, פעל כי אתה פעל תואר.

‫אבל צריך להבין את זה, ‫שאדם יבין ויהיה משוכנע.

‫אם הוא לא מבין את זה בשכל,

אני בריאה.

‫אדם לא מרגיש שהוא בריאה.

‫אדם לא מרגיש שהוא בריאה.

‫אדם מרגיש שהוא מזמן, מזמן הוא קיים פה.

‫וגם על חברו הוא לא כל כך מרגיש, ‫הנה בריאה באה.

‫אדם לא מרגיש, למה? כי הוא לא חושב.

‫אז אנחנו ניתן קצת הבנה בזה,

‫כדי שנבין בשכל שאנחנו בריאות.

‫תראו, מה שאדם מרגיש,

‫אני לא מרגיש, ‫אני בן 80 עד מעטה שמעריכם היום,

‫אבל

אני לא מרגיש שאני בריאה מלפני 80 שנה, ‫לא הייתי פה. אני לא מרגיש את זה.

‫כי הנשמה, האמת,

‫הנשמה של כל אחד,

‫היא לא נבראה עכשיו כשהוא נולד.

‫הנשמות, הגמרא אומרת, ויבנות,

‫אין בן דוד ועד שיאכלו נשמות שבגוף.

‫אומר רשי, מה זה גוף?

‫זה אוצר הנשמות.

‫מתי שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

‫הוא ברא הרבה נשמות של כל הדורות,

‫ושם אותן באוצר קוראים לו גוף.

‫וכל פעם הוא מוריד נשמות. ‫כל דור הוא מוריד נשמות.

‫זה לא שהנשמה שלי נולדה לפני 80 שנה.

‫הנשמה שלי נולדה לפני 5,700 שנה,

‫מזמן בריאת העולם, ‫אלא היא הייתה שמורה בגוף,

‫באוצר שקוראים לו גוף,

‫ולכן אני לא מרגיש שאני נהייתי.

‫אני הייתי מזמן מזמן.

‫נכון, זה אמת,

‫שהנשמה היא נבראת.

‫מישהו יודע, גם הנשמה זה בריאה ‫מהקדוש ברוך הוא חלק לא קמימה.

‫אבל הגוף,

‫כל אחד צריך להכיר,

‫עם הבנה, עם שכל,

‫שהוא נברא.

‫ואז אני עוזר קצת במחשבה.

‫ניתן לכם מחשבות

שיעזרו לכם לדעת שאתם נבראים.

‫אני עכשיו 80. ‫כל אחד הרבה, לפני עשר שנים, ‫הייתי בן 70. ‫אני זוכר, כשהייתי בן 55,

‫היה לי שיחה עם הרבי בגיל... ‫הוא שואל אותי, מן כמה אתה?

‫אני רציתי ללמוד קודשים.

‫אמרתי לו רביעי,

‫אני כבר זוכן ולא למדתי קודשים, ‫אני רוצה ללמוד קודשים.

‫הוא אמר לי, בן כמה אתה?

‫אמרתי, לא בן 55. ‫הוא אמר לי, בתוך היום גרמן, ‫אתה בחור צעיר, מה אתה דואג?

‫יהיה לך זמן גם ללמוד קודשים.

‫העיקר, אני זוכר את הזמן ההוא שהייתי, ‫בן 57.

‫אני זוכר כשהייתי בן 40. ‫אני זוכר כשהתחתנתי.

‫אני זוכר כשהייתי בחור בישיבת פוניבק, ‫יש לי הרבה זיכרונות מהנעורים.

‫ואני זוכר שלפני זה הייתי בר-מצווה,

‫לא פה.

‫במרוקו הייתי בר-מצווה, ‫ועשו בר-מצווה אצל הספר, ‫הרבי ברוך הלוך שלום.

‫בבית שלו עשילוי את הבר-מצווה.

‫ואני זוכר כשהייתי ילד,

‫הם מספרים שהייתי ילד שבוע, ‫גם זה אני זוכר שהייתי שבוע.

‫והייתי עוד עולל

ותינוק יונק משדי אמו,

‫ועוד לפני, לפני, לפני, ‫הייתי עובר במעי אמו.

‫זה נכון או לא? אתה לא רואה את זה, ‫על כל נבראים לי.

‫אני פעם היה לי נכד, הנכד,

‫נולד לי נכד של סופר.

‫הם היו גרים פה.

‫ואשתו הייתה גננת, פה מבני ברק, ‫היא הייתה שולחה את הילד לסבתא,

‫אז היה בה ילד, ‫שרק עכשיו נולד ילד חמישה חודשים, ‫שישה חודשים.

‫איך נולד כזה בעצם? איך נולד? ‫אני הרי יודע שהוא לא היה.

‫לפני חצי שנה הוא לא היה.

‫הוא נוצר במעי אמו,

‫והתפתח, כל כך התפתח, ‫עם כל האיברים שלו.

‫הייתי תופס אותו, הייתי יושב על הכיסא,

‫ותופס אותו מולי, מוסיף אותו כאן,

‫בוא יחד נשבח את הקדוש ברוך הוא שבראנו.

‫אנחנו בעירייה שלו, אתה הרי לא היית.

‫הוא לא היה לפני חצי שנה.

והוא, הנה,

‫ואיך, ואיזה ביליה נפלאה היה.

‫כל בן אדם.

‫ראיתי פעם בבית כנסת בית הלל,

‫יהודי זקן, מבוגר,

‫בקיץ,

‫היה הולך עם חולצה עם שרבורים קצרים.

‫אבל הוא היה זקן, הוא... מה זקן? הוא היה ב...

והעורקים שלו והוורידים

‫של הידיים ושל הצוואר בולטים.

‫ואני מסתכל על היד שלו, איך הוורידים בהתחלה ‫הם יותר עבים, יותר רחבים, ‫אחרי כן הם מתחלקים לוורידים יותר צרים.

‫עוד מתחלקים לנימים.

‫ואני מסתכל על האינסטלציה הזאת,

‫מי זה האינסטלטור שעשה את זה? ‫כל כך,

אתם יודעים, כל כך מחושבן,

‫וכשבא לידיים,

‫אז הם מתפצלים עוד יותר, ‫מתפזרים בגב היד.

‫ואני שואל, מי האינסטלטור? ‫מי זה האינסטלטור?

‫ואני יודע טירוף, לא יודע פלא.

‫עוד יותר פלא.

‫פעם טיילתי עם תלמיד,

‫הוא תלמיד חשוב.

‫הוא בר-דעת, ברוך השם, ‫הוא גדל, הוא כבר נשוי, ‫והזיכה את הרבים.

‫אז טיילנו בבאר יעקב בסודות.

‫פתאום אנחנו מוצאים ראש של חיה.

‫לוקחים את הראש,

‫בודקים את השטח,

‫רואים

רגל של חמור,

‫קשורה ליתד,

‫זה היה ראש של חמור.

‫שהכלבים,

‫על קרבי בר לא נדבר,

‫אבל אפילו כלבים שאם הם רעבים ‫והם מתחברים יחד,

‫הם יכולים להתמפל על חמור ולאכול אותו.

‫אכלו את החמור, כל הבשר, ‫מה שיכולו לאכול. ‫אחריכם באו העורבים והזרזירים,

‫וניקו את הבשר, ‫היא תשעשע את העצמות.

‫הייתה שם שגרה,

‫והראש הגולגולת,

‫עם הנסתות,

‫אז קחנו, זה היה מעניין אותי.

‫להכיר את הברענו.

‫לקחנו את זה, אני זוכר, ‫הבאתי את זה, הייתי גר אז ברסב״ם.

‫הבאתי את זה לילדים שלי ‫שיכירו את הברענו.

‫מה היה? אז עלי שוטות, אין בשר, רק העצמות.

‫אתה רואה את השקערויות של העיניים,

‫של האוזניים.

‫אתה רואה פה באף וגולגולת,

‫ואתה רואה את הנסתות,

‫איך שהן מכוונות,

‫התחנות של המעלה ‫עם התחנות של התחתונה,

‫של הרסת הזאת, המכוונות,

‫ואני פותח את זה.

‫הם כמו ווים מאחוריה,

‫מאחורה,

‫הם נשלבים כמו וו, כזה.

ככה.

‫זה נפתח ונתגר, נפתח ונתגר.

‫אפשר להפריד אותם.

‫ואני לא זה ההתפעלות, היא פנת טלאים.

‫אילו היינו באים לעשות עכשיו

‫ראש קודקוד כזה,

‫גולגולת כזאת,

‫איך תעשה?

‫היו צריכים לקחת שני תבניות,

‫תבנית פנימית ותבנית חיצונית,

‫ולשים בתוכם פלסטיק או מתכת אחרת מותכת,

‫ואחרי כן זה מתקרר, ואז נוצר,

נוצר ה...

כך, אם היית רוצה לבנות כזה גולגולת, ‫איך היית עושה?

היום, עם כל הטכניקה של היום, ‫איך היית עושה?

אתה עושה שני תבניות ומציק לשם ביניהן

פלסטיק או חומר אחר שניטב,

‫ואחרי כן הוא מתקרר והוא נהיה קשה,

‫וככה יש לך צורה של גולגולת.

אבל כאן אני יודע,

אני יודע שהראש הזה של החמור ‫לא נוצר ככה.

איך הוא נוצר?

אני יודע איך הוא נוצר.

‫הוא היה טיפה בבעי אמו,

‫מן הזכר ומן הנקבה,

‫והוא התפתח.

‫ואיך התפתח כל העצמות,

‫וכל אחד מתאים לשני?

‫זה יצירה פילי פלאים.

זה פילי פלאים, איך היצירה.

‫ואגב, כל האדם הוא ככה.

‫הוא היה בהתחלה, כלום,

‫וזה מה שאמר,

‫אפילו הכלום הזה,

‫זה בא גם כן מן המזונות ‫של האבא והאימא,

‫ועל זה אמר הפסוק, ‫אותך על כינוראות נפלאתי,

‫נפלאים מעשיך,

‫אשר עשיתי בסתר,

‫רוקמתי ותחתי את הארץ. ‫אבל הוא תפס את החומרים מן האדמה,

‫הנחוצים לבריאת התא של הזכר של הנקבה, ‫ומזה נולד, גידל,

‫גידל את התינוק.

‫התינוק גדל,

‫התינוק גדל במעי אמו,

‫בצורה פילית, בסדר, ‫שיגדל חתיכה, לא...

‫אז אתה יודע מה התסבוכת שיש בגוף,

‫איזה עורקים,

כלי אדם,

‫כל כך הרבה חלקים יש בגוף.

‫סיפר לי דוקטור אחד,

‫דוקטור השיניים,

‫שיש בחוסן

‫אלפיים מילים עצמיים.

‫בחוסן.

‫וכל החלקים שיש בגוף ‫הם שונים זה מזה,

‫בטיב הבשר, בתבנית,

‫בגודל,

‫הבשר

של הריאה,

‫הוא לא כמו הבשר של הכתף,

‫או הבשר של הסיפור עם התז.

‫התז, הבחר הבטיח לו בשר בשביל...

‫הוא לא נ... פעם הוא ירד ונכסה.

‫הבחר, הוא היה רב, אולי פיטרו אותו, ‫היה איזה סיפור.

‫אז הוא לא יכול לתת לו בשר, ‫היה נותן לו ריאות.

‫הלך התז וטבע אותו לדין תורה,

‫ובדין תורה פסקו גם ריאה זה בשר.

‫הנודר מן הבשר עשו גם בבשר ריאות,

‫גם בבשר קיבה,

‫אף על פי שזה לא מזין כמו בשר כתף,

‫אז זה גם בשר הוא ככה. ‫הוא עשה את זה כדי להוריד מעליו בחט קטרוג,

‫לפי

שפגח בו בעיון.

‫שהוא לא אכל טוב,

‫לא היה יכול לעיין. זה התז ידע להעריך.

‫מה זה עיון בתורו?

‫מה זה לימוד בעיון? ‫נחשבת ללמוד על יד הגמורה,

‫ולא להתערב כל כך מהר, ‫לשבת ללמוד כמה שעות.

‫האוכל הפריע לו,

‫ואז היה קטרוג על הבחט,

‫ולכן הוא טבע אותו דין תורה, ‫כדי להוריד את הקטרוג.

‫האז מי שהיה מביא את הסיפור הזה,

‫לראות מה זה עיון,

מה זה,

מה ש...

‫קצת ירד העיון של התז, ‫כמה זה יכול לגרום.

‫חס ושלום.

‫על כל פנים, נחזור לענייננו.

‫אדם צריך לדעת שהוא ברייה.

‫כמו שאם אתה תשים

‫חיטה באדמה

‫והחיטה צומחת,

‫יוצאת שיבולת,

‫אתה רואה שזה ברייה,

‫היה חיטה אחת ויבצעו המון חיטים.

‫זה בריות, לא היו ועשיתי ונעשו.

‫כך הבן אדם הוא ברייה.

‫הבן אדם גם כן הוא ברייה.

‫וכוונת כל המצוות לומר לפני הקדוש ברוך הוא, ‫בריותיך אנחנו.

‫וזו עבודה, עבודה, ‫כי ראיתי הרבה מדברים.

‫אבל לא מצליחים.

‫אם אתה לא תשכנע בן אדם עם שכל,

‫אבל איזה תגיד, בריותיך, ‫אנחנו בטח, כולם אומרים, אנחנו,

‫וידע כל פעו, כי אתה פעל טוב, ‫יבין כל יתו. צריך להבין,

לדעת ולהבין שאנחנו יצורים של הקדוש ברוך הוא, ‫אנחנו חייבים לו את הגוף שלנו.

‫אנחנו חייבים לו את החיים שלנו.

‫אנחנו שייכים לו.

‫כי תדע, מי שיוצר דבר,

‫היוצר הוא הבעל הבית.

‫זו גמרא בבבא בתרא כוכב ד',

‫שאם לאדם יש לו אדמה,

‫והאדמה הוציאה שרטון, גזע,

‫הגזע שייך לו,

‫חתיכת עץ קשה,

זה שייך לו, כי הרעה היא אסבך.

‫האדמה שלו השביחה.

‫אדם שיש לו תרנגולת,

‫והתרנגולת הולידה ביצים,

‫של מי הבצים?

‫של בעל התרנגולת,

‫כי התרנגולת יצרה את הבצע ‫והוא בעלים על התרנגולת,

‫אז הוא בעלים על הבצע.

‫וכך גם כן, אנחנו הרי כל הזמן,

‫במה אנחנו גודלים?

‫זו התבוננות.

א', ב',

‫שאדם ידע,

‫הוא גדל מן האוכל.

‫התינוק, העובר, נגיד, אחרי שנולד,

‫העשר כרוז כהוא פילי פלאים ‫ויצר חלב שנוצר כל יום חלב חדש,

טרי,

‫מתאים לתינוק.

‫והתינוק שותה את החלב וגודל,

‫והאיברים שלו גודלים.

‫אחרי כן הוא מתחיל לאכול דברים,

‫וככה הוא גודל.

‫עם המזונות גודלים.

‫תיקח עגל.

‫עגל בן יומו. ראיתי פעם עגל בן יומו.

‫עגל בן יומו.

‫הוא אוכל מן החלב של הפרה,

‫ואחרי כן הוא אוכל עשב,

‫וככה הוא מתפתח יום-יום.

‫מתפתח.

‫האוכל נהפך

על ידי הקיבה שלו לבשר וגידים, ‫למה שצריך בשביל לבנות גוף

של בהמה.

‫ואותו דבר התינוק, מן האוכל.

‫ומי הבעלים של האוכל הזה?

‫מי שבעלים על הקרקע.

‫האדמה הזאת,

‫הגלובוס הזה,

כדור הארץ,

‫אף אחד לא,

‫אף בן אדם לא ברא אותו.

‫לא קנדי ולא חרוש שלו.

‫הם רק בוראו אלוהים. ‫זו בריאה של הקדוש ברוך השם,

‫שמידו מחקר הארץ,

‫ותועפות הרים לו.

‫כבוש בוכו יודע מה הולך על זה.

‫כדור הארץ זה הרי בריאה נפלאה ‫שממנה יוצאים מזונות.

‫רצה כבוש בוכו לברוא את העולם, ‫אבל איך יפרנס אותם?

‫מה יאכלו?

‫אז יעשה מחסן, מחסן שיחזיק

כמה ששת אלפים שנה.

‫מה עשה כבוש בוכו את כדור הארץ,

‫שממנו יצרו מזונות טריים כל תקופה.

‫פירות האילן,

פעם בשנה,

וירקות, כל תקופה.

‫וזה המחסן של הקדוש ברוך הוא, ‫מזה הוא מפרנס את בני אדם.

‫ומאיפה הצמח גודל?

‫מן האדמה,

‫מן החומרים שיש בו אדמה.

‫מי שבעלים על האדמה, ‫בעלים על החומרים, בעלים על הגידולים.

‫כל הצמחים הם של הקדוש ברוך הוא.

‫ובהמות שאוכלים צמחים,

‫הם גם כן יסודם מן החומרים ‫של הצמחים שהם מן האדמה.

‫ואדם שאוכל גם בהמות, ‫גם בשר בהמה וגם תנגולים,

‫הכול יסודו מן האדמה.

‫אדם יסודו מעפר,

‫זה א'-ב' של התבוננות.

‫א'-ב' של התבוננות. ‫באמת,

אני, כשהייתי בחור בפוניביסט בהתחלה,

‫הקלע ידי ספר של דוקטור אחד,

‫אמריקאי,

‫והוא כותב את החשבון הזה,

‫להסביר לך שהאדם הוא מן האדמה.

‫להסביר לך, הרי אתה, מן האוכל אתה גודל,

‫והאוכל זה חומרים שנלקחו מן האדמה.

‫רק עברו עיבוד של הגרעין,

‫וככה הם נהיו ראויים לאכילה, ‫לא חטיף.

‫אז זה דבר פשוט,

‫וממילא אנחנו כולנו בריות ‫של הקדוש ברוך הוא.

‫ויש לנו הזדמנות

‫לחזק את היסוד הזה

‫ולדעת לצעוק לפני הקדוש ברוך הוא בריותיך.

אנחנו אנו

לא ידע באותו פזמון שאומרים אנו עבדיך ואתה אדוננו

אנו עמך ואתה מלכנו

אנו בריותיך ואתה יוצרנו

אני לא זוכר אם בפיות הזה שאומרים ביום כיפור

אם כתוב גם אנחנו יצירה של הקדוש ברוך הוא

עכשיו תראו העבודה של חג הסוכות

זה להכניס לנו טוב לראש שאנחנו בריות

הרי מה אנחנו עושים עם הלולב ארבעת המינים

ארבעת המינים זה סוגים של צמחים

כמו שחז״ל אומרים

האתרוג יש בו טעם וריח

הלולב יש בו טעם ואין בו ריח, התמרית

הם טעימים אבל אין בהם ריח

אהדס זה שבוריח ואין בו טעם

והערבור זה אילן יצרה כי אין בהם לא טעם ולא ריח

לוקחים כל הסוגים של הצמחים ומרקידים אותם לפני הקדוש ברוך הוא

זה הנענועים

הכוונות של הנענועים לא צריך לחפש כוונות בסודות

תראה מה שאתה עושה

היה נכנס לזה גוי באמצע

והציבור מלא עם לולבים ואתרוגים והם מנחנחים

מה היה אומר הגוייסון? מה הם עושים היהודים האלה?

אני אענה לו אתה ידע מה שאנחנו עושים אנחנו מרקידים את הצמחים לפני הקרוש ברוך הוא

כי הוא ברא אותם והם רוקדים לפני הקרוש ברוך הוא בהתחלה

זה ארבעת המינים אבל יש

במדרש רבו אני

יש פה במדרש רבא

במדרש רבא

זה לא מכוון רק

על הצמחים

אלא גם האדם

כתוב אני אקרא לכם מדרש רבא מאיפה לומדים בכלל כל הנענועים?

תוספות

בשוק עד ל״ז עמוד ב׳

בדיבור המתחיל הודו אני חושב הם שמה מבארים המחלוקת של בית שמאי ובית הלל

ותילל אומרים

מנענעים

בהודו ובענה ה׳ מושיענה

ושמה היו אומרים

גם בענה ה׳ מצליחנה

אז מביא התוצרות את טעמם דה ותילל

מאיפה לומדים כל העניין של הנענועים?

כתוב שמה אז ירננו כל עצי יער

לפני ה׳ כי בא לשבות הארץ

בראש שנוב יום כיפור

אז מה הם עושים?

ירקדו

אז ירננו כל עצי היער

לפני ה׳

כל עצי היער. מה זה עצי היער? היער זה פירות העילה

וכל לרבות עילה נצרת.

אבל כתוב במדרש

שלפני כן יש עוד פסוק

יעלה סדי בכל אשר בו

אז הרמנו כל עצייה.

מה זה יעלות שדה? שדה זה כמו שכתוב ויהיו בהיותם בשדה אצל

הבל וקיינא.

העולם נקרא שדה.

אוכלה בערבית פלד ביידיש.

כי פלד

העולם נקרא שדה.

יעלות שדה בכל אשר בו.

מי בו? מי נמצא בעולם?

הבירויות שנאמר.

יש פסוק על אסון המדרש.

שהפסוק אומר לאדוני הארץ ומלואה

תבל יושב בו.

מי יושב באב?

מי שיושב בארץ זה בני אדם.

אז הפסוק הראשון חוזר על בני אדם. יעלות סדי וכל אשר בו זה כל האילנות וכל ה...

ויעלות סדי וכל אשר בו זה בני אדם.

הביריות.

ואחרי כן אז ירננו כל הצער. אני אקרא לכם את המדרש.

זה בויקרא סימן לפרשה ל'.

דבר אחר.

וקחתם לכם ביום הראשון.

הדוד הכתיב.

יעלות סדי וכל אשר בו.

יעלות סדי זה העולם.

שנאמר ויביתם בשדה. העולם.

וכל אשר בו אלו הביריות.

כי מה דעת אמר להשם הארץ ומה הטבעי ושבע?

אז ירננו הצער והאילנות.

עכשיו כשאני לוקח את הלולב

מתחיל בצד מזרח לנענע

מה הכוונה שלי?

מה מכוון?

אני הרי לוקח סוגי צמחים

ופונה לכיוון מזרח.

אני גר בבני ברק.

אז אני מכוון עד ירושלים.

ואחרי כן ירדן.

ואחרי כן עיראק.

ואחרי כן פרס.

כל זה עד שמגיע ליפן.

זה המזרח.

ואני פונה לכל עצי המזרח. כל

סוגי האילנות שיש במזרח.

תקומו לרקוד לפני הקדוש ברוך הוא שברא אתכם.

אז, אז מה הם, מה,

שהצמחים ירקדו לפני הקדוש ברוך הוא שברא אותם.

וגם אני איתם.

זה במדרש כתוב יעלות שדה וכל אשר בו זה בני אדם.

אני, האדם עם ארבעה מינים,

עם כל הצמחים רוקדים לפני הקדוש ברוך הוא.

למה? כי הוא ברא אותנו.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו אם קדוש כשם.

הכל אמרוך יוצר הכל.

תקחטו.

כי הוא יצר את הכל.

זו העבודה של הנענועים.

אני פונה לצד דרום אז אני מכוון

לסעודיה, למצרים,

לאתיופיה, לסודאן, לאתיופיה.

ועד עדן, עד דרום אפריקה

ועד דרום אמריקה.

כל הצד הדרומי.

לפי שבכל אזור בכדור הארץ

יש סוגי צמחים אחרים.

אתה רואה גם בבני אדם.

גם בבני אדם הסינים יש להם עיניים שונות.

בכל אזור יש סוגים של צמחים.

אני מדבר, יש הפירות הטרופיים באפריקה אבל במקום של החום בקניה

איפה שהאקוואטור, איפה שהקו המשווה,

שם יש

צמחים שלא תמצא פה.

אז אני פונה לכל הצמחים, סוגי הצמחים וסוגי הבני אדם.

קומו לרקוד לפני הבורא עולם שברא אתכם.

ובמה אני אומר? הודו לה' כי טועה וכי לעולם חבדו.

בהודו הוא בנה ה' משה ענה.

אנחנו גם מתפללים דרך אגב על הצמחים.

כי הרי בסוכות

נידונים על המים.

ולכן יש ניסוך המים. היה

קורבן מיוחד

שקוראים לו ניסוך המים בסוכות.

כשלוקחים מים בתזיעי הר עם רעש גדול.

כי הצדוקים היו חולקים על זה.

אז הפרושים עשו עם רעש גדול.

ניסוך המים.

למה?

הטמחים בלי מים.

כל הבריאה בלי מים אין לה קיום.

אז אנחנו מתפללים שה' ייתן מים.

ובזה שאנחנו,

גם הלולב הזה זה עשה כתובה בדיוק בסוכות.

על ידי שאנחנו מייחדים את כל הבריאה לבורא עולם.

אנחנו בריאותיך, אנחנו שלך.

אנחנו שלך.

על ידי זה, זה יספיע שפע של גשם ושפע של פולנוצה לכולם.

ואני פונה שוב לצד מערב.

מערב יש להם ברכות.

למשל, שמה מים הרבה,

כמו בצרפת,

יש כל כך הרבה נחלים.

לא חסר להם מים שמה.

ותגיע לקליפורניה,

ארץ מאוד מבורכת.

ואני אומר, הודו לשם כי טוב,

כל הצד מערב, כל הצמחים של צד מערב,

תקומו לרקוד לפני בוראיכם שברא אתכם.

ואני פונה לצפון

ולרוסיה וכל מה שיש לרוסיה, כל סוגי מה יש שם.

ראיתי שבאלסקה,

יקר מאוד,

אבל יש להם צמחים שהם מגנבים,

הזיתים.

העץ הזית

הוא מאוד סוגר קור.

הוא לא מתנוון בקור, הוא לא מתייבש,

הוא לא מתקלקל בקור.

וגם הזיתים, הפרי,

משווקים היום מאלוסקה זיתים.

מהשוק קנו לי פעם, תלמיד אחד הביא לי

קופסה

של זיתים טובים, זכורים.

כל מדינה יש לה את סוג הצמחים שלה.

לכן אני פונה גם לרוסיה,

עם האנשים המנוולים שיש שם,

כי הם כופרים.

ברוסיה לימדו לכפור בלוקים.

רחמונו ליצלן,

מבית ספר הם לימדו אותם לכפור בלוקים.

אבל הם סוף סוף בריות של הקדוש ברוך הוא.

ועד כבשי רחמונו למלאך.

מה שהקדוש ברוך הוא עשה, הוא בעל הבית, יעשה מה שהוא רוצה.

אין מי שאומר לו מתן יום צמח.

אבל אני פונה גם להם,

קומו לרקוב לפני הקדוש ברוך הוא. בני אדם, כך כתוב במדרש.

הפסוק הראשון

יעלה שדי וכל אשר בו.

שדי זה לשון, השדות,

העולם.

וכל אשר בו זה הבריות, שבני אדם.

אחרי כן כתוב

אז ירננו כל עצי היער, זה מה שאנחנו עושים עם הלולף.

ועל זה כתוב ואמרו,

הודו לה' כיתו כמה דוב, בסוף כתוב אמרו הושענו.

וזה בית הלל.

בהודו

ובו שענה, אבל לא בהצליחנה.

התוספות בדף ל״ז עמוד ב' מביא את זה, את המדרש.

אבל אני ראיתי בפנים במדרש,

עזר לי מרדכי, תמיד הוא עוזר לי.

הביא לי לראות את המדרש בפנים,

וראיתי מפורש שגם על בני אדם זה קיים.

אז כשאתה לוקח את הלולאר עם ארבעת מינים,

ואתה גם כן ברייה יחד איתם,

אנחנו רוקדים לפורנחו שאתה יוצרנו ואנחנו בריותיך.

זה העבודה.

אמרתי להם,

זה באהבת שלום,

כוונות כאלה גם נשים חייבות לדעת,

שהן בריות של הקדוש ברוך הוא, זה לא...

וכל אחד צריך להבין שאנחנו בריות של הקדוש ברוך הוא.

וכבר אמרתי, התשובה איך לשכנע את עצמו.

אתה משכנע את עצמו, כי אני זוכר שהייתי בר מצווה הייתי.

אני זוכר את הבר מצווה שלי, אני זוכר את החתונה שלי.

דרך אגב, הרב

פוניביס,

באתי להזמין אותו לחתונה.

הוא אמר לי,

לך אני לא מסדר חופה.

אמרתי לו, למה? מה פישעים החטאתים?

אמר לי, אתה מקורב לרב שך?

הרב שך יסדר אתך.

אתה חושב שהוא לא בא לחופה?

הוא בא לחופה כולם היו, כולם היו.

אפילו המשגיח היה.

אפילו המשגיח.

רב שמואל ורב דוד ורב שך והרב,

ועוד כמה אנשים אחרים, אבל הרב קיבל ברוכה.

הרב שר קידר חופה וקידושין,

והרב קיבל ברוכה ראשונה.

הדמות של הרב,

המידות הטובות שלו.

יש לך סיפורים על ה...

נולד לי הבן הראשון,

מתי שסבא על השלום רבי ברוך

הגיע לארץ.

איך אני לא אכבד את סבא

והנין הראשון שלו

בארץ ישראל? והוא היה רב נכבד.

בוורוקו הוא היה רב נכבד.

כולם נשקו לו את היד.

הוא היה רב נכבד, וכאן לא אתן לו צנדקאות.

אבל אני רציתי שהרב גם יבוא לברית.

הלכתי, לא ידעתי מה לעשות, איך אני אזמין את הרב בלי לתת לו צנדקאות?

ולהזמין אותו על סנדקאות, אני לא יכול לפגוע בסבא.

הלכתי לשאול את הרב סח,

מה לעשות?

אז הוא אומר לי,

אתה תזמין את הרב.

וכשהרב יראה

שרבי ברוך נמצא,

הוא ייתן לו.

וכך היה,

הברית היה בחדרה, אני הייתי רם בחדרה,

ובחדרה הישיבה רצתה

שיבוא הרב, יבוא הרב.

אז לכן הייתי מוכרח להזמין את הרב פה.

גם את הרב וגם את הסבא.

אז מה היה?

הרב סח,

שהכיר טוב את הרבי פורנדין,

אומר לי, אין לך מה לדאוג, תזמין את הרב,

וכשהוא יבוא לברית, הוא יראה רבי ברוך, הוא ייתן לו.

למה,

חברה שאתה ראשי ואתה,

אז אתה, אז אין,

לסבא אין לו,

וגם סבא חשוב, הוא הכיר אותו,

היו פה, נפגשו בצרפת לפני כן.

הוא אומר לך,

אני אומר לה, המידות הטובות של הרב,

הרב סח ידע על מה הוא,

אין לך מה לדאוג,

הוא לבד ייתן לו.

וכך היה.

אז הכל פונים, בוא סובי, מה הייתי אומר,

נחזור

לדברנו.

זה העבודה שיש לנו בסוכות.

העבודה שיש לנו בסוכות,

להכיר שאנחנו נבראים של הקדוש ברוך הוא.

ולכן אני רציתי לדבר הערך, לא שיעור, דרשה.

למה?

להכין עצמי בסוכות

לעבודת השם הזאת.

להכין עצמי למחשבות האלה,

שאנחנו בריות של הקדוש ברוך הוא.

אנחנו חייבים לו את החיים שלנו.

אני לא יכול להעריך, יש בית ספר דעת ואמונה,

מוכיח שאנחנו, מה שהרמב״ם אומר בלכות רוצח,

שהאדם קניינו של הקדוש ברוך הוא.

הוא מסביר.

למה לא תיקחו כופר לנפש רוצח?

הרוצח בא, רוצה לשלם

לגואל אדם המון כסף בכלל שהוא הרג אותו בשוגג.

לא תיקחו, אפילו בין בשוגג ובין במדיד יש, לא תיקחו כופר לנפש רוצח.

אומר הרמב״ם לפי שהנפטר,

הנהרג, הוא לא שלך, לא של גואל אדם, לא של אביו

ולא של אמו.

והוא של הקדוש ברוך הוא.

כי האדם קניינו של הקדוש ברוך הוא.

אז הסברנו את זה יפה, מכיוון שהאדם

בנוי

מהחומרים שנלקחו מן האדמה,

מן האוכל.

זה הכל מקורו מן האדמה.

האדמה הזאת זה הרי אוצר שיש לו לקדוש ברוך הוא, וממנה מגדל

כל כך הרבה מינים, מהעפר.

אז אנחנו שייכים לקדוש ברוך הוא. אם הוא בעלים על האדמה,

הוא בעלים על החומרים של האדמה.

הוא בעלים על היצירות שנוצרו מן האדמה.

שאדם קניינו של הקדוש ברוך הוא. האדם קניינו של הקדוש ברוך הוא. אדם קניינו של הקדוש ברוך הוא. אמר הרמב״ם,

בסברה פילוסופית,

בא להסביר למה זאתי,

לא תיקחו כופר נפש רוצח.

אולי אפשר לומר אחרת,

הקדמון לא רוצה, לא עם כסף, מי שרצה חייב לבות.

לא מכפרים עם כסף.

אבל הרמב״ם מסביר,

כי מי ייקח את הכסף הזה?

וכי אתה בעל הבית, אתה תיקח כסף, מה אתה, אבא ואימא הם בעלי בתים של הילד?

הילד הוא כולו שייך לקדוש ברוך הוא, הוא שנתן לו את האוכל

שגידל אותו,

שגידל את הגוף שלו.

והוא שייך לבעל האדמה.

אז השם יזקנו שנשמח.

אמרתי בזה גם כן, הפשט בפסוק כתוב ככה

וקחתם לכם ביום הראשון

פרי עץ הדר

זה אתרוג

וכפות מרים זה לולה

וענף עץ עבות זה הדס

וערבי נחל

וענף עץ עבות וערבי נחל

הערבות

ושמחתם לפני השם אלוקיכם שבעת ימים

אומרים חז״ל במשנה

חיוב לקחת לולה ואתרוג מן התורה רק יום אחד

וקחתם לכם ביום הראשון

אבל אחרי כן כתוב ושמחתם לפני השם שבעת ימים

לא הפשט סתם לשמוח לשתות יין

חז״ל מפרשים ושמחתם

זה נטילת לולב

בבית המקדש

היו חייבים ליטול לולב שבעה ימים

ויש דעות שאולי כל ירושלים נחשבת לפני השם

לגבי מעשר שנים

אז ממילא יש הרי מחמירים

אם אתה בא לירושלים ואפילו אם נטלת לולב בבני ברק

אתה חייב עוד פעם ליטול בכלל לפני השם

זו שאלה עם העתיקה. מה? זו שאלה עם העתיקה.

כן. טוב, העיקר

אז יש כתוב. מה זה ושמחתם לפני השם נטילת לולב. איפה כתוב?

ושמחתם זו נטילת לולב. אוי היה לשתות יין.

מה זה ושמחתם בפני השם?

הפירוש הוא נטילת לולב זה שמחה. למה? מה עושים היינו גם?

מרכידים אותה.

הם רוקדים לפני הקדש.

אתה יודע מה זה לשמוח?

לשמוח זה לרקוד.

לרקוד זה לשמוח.

אדם רוקד כשהוא שמח.

אז אם כתוב הוסמכתם לפני השם שבעת ימים,

זו הכוונה להרקיד את הלולב.

להרקיד. בפרט ממה שאנחנו אומרים גם האדם,

כל סוגי הבריאה שיש.

יש צמחים ויש בני אדם. בהמות לא מחשיבים.

הבהמות, נו בוא ניקח.

לא, לא תן בהמות.

האדם והצמחים.

להרקיד אותם לפני הקדוש ברוך הוא. שמחתם לפני השם. אני לוקח לכם שבעת ימים.

תזכו לחגוג את אחד הסוכות

בגילה ובדיצות.

אמן.

והשיגה שימנו להרקיד אותם.

רבי חנניה בן הקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך ירבה להם תורה ומצוות.

שנאמר אדם יחפש ומען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.