עונש הנמנע מחסד | הרב אמנון יצחק

אתמול דיברנו מגודל מעלת הצדקה והחסד עתה נבאר על פי החפץ חיים את רוע ענינו של האיש המרחיק עצמו ומעלים עין מזה גרסינן בכתבות (דף סח, א): כל המעלים עיניו מן הצדקה, כאלו עובד עבודה זרה. כתיב הכא (דברים טו, ט): ''השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע" וגו'. וכתיב התם (שם יג, יד): ''יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם" וגו'."

אז רואים גזירה שווה בין המעלים עיניו מן הצדקה לעובד עבודה זרה פה נאמר בליעל ופה נאמר בליעל,

"וידוע דהאי קרא קאי גם על מניעת הלואה, כדאיתא בגטין לו, א. ובסוטה מז, ב. ויתבונן האדם, אלו היה אחר קוראו בשם בליעל, כמה מהכעס היה לו עליו עבור זה; אפילו אם היה קוראו בינו לבין עצמו, שלא הגיע לו בזיון על ידי זה".

לא שמעו אחרים רק הוא אומר לו בפניו.

"אם כן כמה יש לו לאדם להתמרמר על עצמו, שהתורה קורא לו בשם הזה, וכמה מהכלימה והחרפה ישיגו אותו אחר כך לבסוף בעולם העליון למעלה"

אז זאת אומרת מי שמונע עצמו מן הצדקה או מן ההלואה באפשר לו, הרי זה בליעל והרי הוא כעובד עבודה זרה.

"גם יש לו לירא מאד פן יקרא עליו העלוב הזה אל ה'"

אותו אדם דל ועני ומסכן שהוא נקרא עלוב, אם יקרא אל השם אתה צריך לפחד מאוד.

"וכדכתיב (שם טו, ט): ''וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא''. ויוכל להיות זה סיבה, שיתהפך על ידי זה מצבו לגמרי, חס ושלום. וכמו שאמרו חז''ל (תמורה טז, א): 

בשעה שעני הולך אצל בעל הבית ואומר לו: "פרנסני "

[הכוונה, שאומר לו "החזק את ידי במתנה או בהלואה, שאוכל לפרנס את עצמי", 

כעין דאיתא בביצה לב, ב]. אם מפרנסו - מוטב; ואם לאו – הפסוק (משלי כב, ב) אומר: ''עשיר ורש נפגשו עשה כולם ה' ''. מי שעשאו עשיר לזה, עושה אותו עני; ועני לזה - עושה אותו עשיר. וכן משמע מדברי חז''ל בכמה מקומות, שעל ידי עון של מניעת צדקה וחסד לישראל, גורם שלבסוף כלין ממונו ביד זרים, עד שנשאר בעירום ובחוסר כל. וכדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא (פרק טז') על הפסוק (דברים כח, מז): ''תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל; ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל" וגו'. ''ברעב'' כיצד? בזמן שאדם עני מבקש מן העשיר טיפה של שיכר לשתות או טפה של חמץ, ואין העשיר מוציאו אל העני ונותן לו, אז העכו''ם באים אחר כך עליו, ומבקשים ממנו יין המשובח שבמדינות! ''בעירום ובחוסר כל'' כיצד? בזמן שאדם עני בקש מן העשיר חלוק של פשתן או של צמר ללבוש, ואין העשיר מוציאו אל העני ונותן לו, אז הגויים באים אחר כך עליו ומבקשים ממנו השיראים המופלאים! וכן גם כן בענין הזה של חסד: תחת שאינו רוצה לעבוד את ה' בשמחה ולעשות חסד לישראל כפי יכולתו, שבזה היה מקיים מצות עשה דאוריתא של (שמות כב, כד): ''אם כסף תלוה'', שנצטוינו בזה, וגם היה ממונו בא אליו לבסוף בחזרה"

הרי מי שנותן מממונו לצדקה חוזר לו ממונו בחזרה!

"בא ממונו"

בגלל שהוא לא נתן,

"בא ממונו כפלי כפלים מזה לחלוטין לידי זרים! ואין לאל ידו להוציא אותם מידם. ואפילו אם עושה קצת צדקה וחסד בממונו, אך שאינו עושה לפי ערכו, גם כן עלול להיות ממונו כלה על ידי זה. וכל כך יורד כח המארה על הממון של האיש, שאינו רוצה לעשות צדקה וחסד כערכו, עד שאם יתערב בם ממון אחרים"

דהיינו; כספו וכסף אחרים מעורבים יחד.

" - הם כלים גם כן מחמת זה". 

אז כל מי ששותף איתו עם אחד כזה קמצן וכילי אז גם כן ממונו יפסד ממנו, לכן שותפים, צריך תמיד שותפים טובים, עדיף בלי , אבל אם אי אפשר וצריך אז צריך שיהיו כאלה טובים.

"[כן איתא בכתבות סו, ב וסז', א. לענין ממון של בת נקדימון בן גוריון..." 

שכל ממונו שהיה עשיר גדול מאוד ! אחד מ-3 העשירים שהיו בירושלים – הכל כלה בעבור זה, והיתה (ביתו) אוכלת שעורים מתוך גלגלים מרגלי הבהמות בזמן הרעב!

יש פה הערה, "במדרש שמות רבה (פרשה לא, ג): "אשרי אדם, שהוא עומד בנסיונו, שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותו"

כולם עומדים בניסיון!

"העשיר - מנסהו אם ידו פתוחה לעניים, ומנסה לעני, אם יכול לקבל יסורין, ואינו כועס, שנאמר (ישעיה נח, ז): ''ועניים מרודים תביא בית''. ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות, הרי הוא אוכל ממונו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא; והקב"ה מצילו מדינו של גיהנום, שנאמר (תהלים מא, ב): ''אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה''', ואם עמד העני בנסיונו, ואינו מבעט, הרי הוא נוטל כפליים לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים יח, כח): ''כי אתה עם עני תושיע" וכו'. אבל העשיר, שעינו רעה, הולך הוא וממונו מן העולם הזה, ואבד העושר ההוא בענין רע, שעינו רעה כנגד גבאי צדקה. למה? שגלגל הוא בעולם! לא מי שהוא עשיר היום - עשיר הוא למחר; ומי שהוא עני היום - עני הוא למחר. אלא לזה מוריד, ולזה מעלה, שנאמר (תהלים עה, ח): ''כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים''. וכעין זה איתא גם במדרש משלי פרשה יא' על הפסוק (משלי יא, כד): ''וחושך מיושר אך למחסור'': 

אמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יונתן: אם ראית אדם, שהוא מונע עצמו מן החסד, הוי דע שהוא מתחסר! שנאמר: ''וחושך מיושר אך למחסור''."

עוד נקודה: 

"גם על ידי מניעת צדקה וחסד מוכרח האדם להיות מיורדי גיהנום, חס ושלום! וכדאיתא בגמרא (ביצה לב, ב), דאמר רב: "עתירי (עשירי) בבל מיורדי גיהנום הן".

העשירים של בבל – הן מיורדי גיהנום!

 "והיינו, משום שלא היו רוצין לעשות צדקה וחסד, כמובא שם. עוד איתא בויקרא רבה פרשה לד, יא: ר' יהודה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי: "לעולם לא תהא מצות עני קלה בעיניך, שהפסדה עשרים וארבע קללות ומתן שכרה עשרים וארבע ברכות. עשרים וארבע קללות מנין? שנאמר (תהלים קט, ו): ''הפקד עליו רשע'', וכל הענין שם" 

תקראו את הפרק קט' ותראו כמה קללות! 

"וכל כך למה? (תהלים קט, טז): ''יען אשר לא זכר עשות חסד''.

זה מה שהביאו לנו את התהילים, וזה מה שכתוב שמה 24 קללות!

"ומתן שכרה? עשרים וארבע ברכות, דכתיב (ישעיה נח, ז): ''הלא פרוס לרעב לחמך וגו'; אז תתענג" וגו'...." 

זה תקראו בישעיה נח, פסוק ז משם ואילך.

"גם על ידי מניעת צדקה וחסד גורמים, שהקב"ה אוסף את שלומו מן ישראל",

אם מונעים חסד ולא עושים צדקה הקב"ה אוסף את שלומו מישראל! 

"וכמו שמובא בבבא בתרא (דף י, א) מקרא מפורש (בירמיה טז, ה): ''כה אמר ה' אל תבוא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה' את החסד ואת הרחמים''. ''חסד'' - זו גמילות חסדים; ''רחמים'' - זו צדקה. [היינו, היו רגילין לעשות, ואינם עושין, כך פירש רש''י]".

לכן השם מונע את שלומו מישראל – בכלל!

"עוד מובא בויקרא רבה (פרשה לד, ח) על מה דכתיב (דברים כג, ה): ''על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים'': ר' סימון בשם ר' אלעזר: וכי צריכין היו להם ישראל, והלא כל אותן ארבעים שנה, שהיו ישראל במדבר, היה המן יורד להן, והבאר עולה, והשלו מצוי להם, וענני כבוד מקיפין אותם, ועמוד ענן נוסע לפניהם? אלא דרך ארץ היא - הבא מן הדרך, מקדימין להם במאכל ובמשתה. מה פרע להם הקב"ה מתוך כך? ''לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם עד עולם!'' (שם ד'). והרי קל וחומר: ומה אם מי שלא עשה חסד עם מי שאינו צריך חסד - ראה מה פרע להם שכרם",

עמון ומואב לא עשו חסד עם עם ישראל שלא היו צריכים חסד...

"אז ומה אם מי שלא עשה חסד עם מי שאינו צריך חסד ראה מה פרע להם שכרם"

תראה איזה עונש הם קיבלו שלא יבואו בקהל השם עד עולם!

"אז מי שאינו עושה חסד עם מי שצריך חסד על אחת כמה וכמה".

שהעונש שלו גדול ומופלא!

"בוא וראה עוד את גודל גנותו של האיש הזה"

שלא עושה חסד...

"שחשדוהו חז''ל, שהוא בא מערב רב!"

חשדוהו באמת שהוא מערב רב!

"דאמרינן (ביצה לב, ב): שבתי בריה דר' מרינוס אקלע לבבל. בעא מינייהו זוזי לעיסקא [היינו להשתכר למחצית שכר], ולא יהבו לה. מזוני - מיזן נמי לא זיינוהו. אמר: הני מערב רב קאתו"

מה פירוש?

"הוא נזדמן, שבתי, בנו של רבי מרינוס, הוא הזדמן לבבל, ביקש מהם כסף לעסק, שיתנו לו הלוואה, כדי שיוכל, ואפילו בחצי שכר! ואפילו בחצי שכר!! - ולא נתנו לו. ביקש מזונות"

טוב, פרנסו אותי, אין לי מה לאכול!

"לא פרנסו אותו, 

אמר: "אלה מערב רב הם באים!", דכתיב (דברים יג, יח): ''ונתן לך רחמים ורחמך וגו' ''. כל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו; וכל שאינו מרחם על הבריות, בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. ואמרו חז''ל (יבמות עט, א): שלשה סימנים יש באומה זו: ביישנים ורחמנים וגומלי חסדים. ומי שאין בו אלו השלשה סימנים - אין ראוי להתדבק בו".

אין ראוי להתדבק בו – זאת אומרת צריך לבדוק באנשים; מי הם, הביישנים, הרחמנים והגומלי חסדים, באלה ראוי להדבק!

"ובאמת איתא עוד כמה וכמה מאמרי חז''ל וכמה פסוקים מפורשים בענין זה, אך באתי לקצר" אומר החפץ חיים: "ולא אעתיק, אלא מאמר אחד שכולל את הכל. ראה כמה הפליגו חז''ל בגודל קלקולו של האיש, המונע עצמו מגמילות חסדים, עד שאמרו (מדרש קהלת רבה פרשה ז, ד), שכל הכופר בגמילות חסדים, כאלו כופר בעיקר!"

מה יש יותר גרוע מזה?

"רוצה לומר, לפי שהשם יתברך הוא מקור הטוב והחסד, וכל הבריאה שברא הוא כדי שיזכו הברואים, ויוכל לבסוף להיטיב ולהתחסד עמהם".

כל הבריאה שברא הקב"ה זה חסד, בשביל להתחסד עם הברואים, זה מה שהוא רוצה, עולם חסד יבנה!

"ועל זה היה כל נתינת התורה וצוויה, כמו שכתוב (דברים ו, כד): ''ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים''.

אז כל המטרה של כל הבריאה כל התורה כל המצוות להיטיב לנו, חסד גמור!

"על כן, זה שכופר בכל ענינו של מדת החסד ואומר: "מה לי ולחסד?" חשבוהו חכמים כאלו כופר בעיקר, חס ושלום! על כן יראה האדם להתרחק ממחשבתו זו הרעה לגמרי, ויראה להתדבק בדרכי השם יתברך, שהם רק טוב וחסד ויהיה לו טוב בעולם הזה ובעולם הבא".

אמן!

"רחבע"א: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".