החפץ חיים דיני מצות הלואה פרק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

דיני מצוות הלוואה

פרק ב' לחפץ חיים

בפרק זה יבואר למי חייבה התורה במצוות עשה זו

ובה חמישה סעיפים.

כל ישראל חייבין במצווה זו של גמילות חסדים

בין איש,

בין אישה,

בין עשיר,

בין עני

עם מי שלמדת ממנו,

כל אחד לפי כוחו.

שלא נתנה תורה שיעור להלוואה

והרי היא כמצוות צדקה שכל ישראל חייבין בה

כדעית בגמרא וביורא דעה סימן רמ״ח סעיף א'.

על פי זה כולם חייבים

במצווה זו של הלוואה

שזה מדין גמילות חסדים

איש, אישה, עשיר ועני.

כל אחד לפי כוחו.

ולמדנו אתמול שאין שיעור לזה

וכל אחד ייתן לפי כוחו

כיוון שזו מצוות צדקה שכל ישראל חייבין בה.

בין,

במה דברים אמורים שהאישה חייבת

לתת הלוואה?

בזמן שאין לה בעל.

אבל אם יש לה בעל

אין לה רשות להלוות ממונו שלא מדעתו.

ואפילו אם היא נושאת ונותנת בתוך הבית

גם אם הוא מניח בידה מעות לטפל בכל ענייני הבית

אין לה רשות להלוות ממון שלא מדעתו אלא אם כן

הוא דבר מועט

שאין דרך האנשים להקפיד על הסכום המועט

או שהיא יודעת את טבע הבעלה שאין מקפיד על זה.

רק אז יהיה מותר לה לקיים את המצווה הזאת ברשות הבעל

או שלא ברשותו אם זה סכום מועט

או שהיא יודעת שאינו מקפיד על זה.

כל זה בנשואה.

אבל רווקה אלמנה גרושה

חייבת במצוות הלוואה.

לתת הלוואה

לעני או אפילו לעשיר זקוקים לכך כמו שלמדנו אתמול.

ודווקא מעות

היא צריכה רשות הבעל.

אבל כלי בית אותן שהרגילים השכנים להשאיל איש לרעהו

היא מותרת להשאיל שלו מדעתו.

כלי בית, כלי מטבח, מה שרגילים בדרך כלל

שכנים לתת

איש לרעהו היא לא צריכה

לשאול את דעתו. אלא אם כן הוא יגיד לה במפורש שהוא לא מסכים בכלל.

אז צריך לעשות על זה גם שאלה, זו מידה לא טובה, תכף נראה.

ובעל שאשתו מקפדת עליו

ומריבה עמו

על הלוואותיו,

אף דמדינא אין לחוש לזה כלל,

כי המעות הן שלו ולא שלה,

דבר שהרבה נשים לא יודעות בכלל ולא מוכרות לדעת.

אבל הממון הוא של הבעל, גם מה שהאישה מביאה,

מזונות, משכורות הביתה, הכל זה לבעל.

אלא אם כן יתוותר על מזונותיו.

אז לכן

אם יש בעל שאשתו מקפידה עליו ומריבה עמו על הלוואותיו, ואפילו שמן הדין אין לו לחוש כלל,

כי המעות הן שלו ולא שלה,

אפילו האחי יותר טוב שיעשה בהצנעה כדי שלא יבוא לידי קטטות ומריבות.

זאת אומרת הוא לא צריך ליידע אותה, הוא יכול לתת

בצנעה בלי שתדע ולא תתקוטט איתו,

כי זה כסף שלו.

ואישה שמוחה בבעלה לקיים מצווה של גמילות חסדים

וכה יגבנה

בשאר כל המצוות,

עבירה היא בידה

ועתידה ליתן את הדין על זה.

ולהפך, אם תייעצהו לטוב,

יש לה זכות גם כן בזה.

אומר החפץ חיים,

אישה

מוחה בבעלה לקיים מצוות גמילות חסדים מחיי גבנה, גם דברים דומים, כגון

מאכלות אסורות.

היא אומרת לו, עזוב שטויות, תקנה,

תקנה בשק, תקנה עפות, מה זה משנה, הכול בסדר.

תראה, כולם קונים.

והיא לא רוצה שהוא יקפיד.

עבירה היא בידה,

ועתידה ליתן את הדין על זה.

ולהפך, אם תייעץ לו לטוב,

יש לה זכות גם כן בזה.

אפילו שהוא לא הסכים.

כל זמן שהיא מייעצת לו לטוב.

יש לפעמים הפוך, שהבעל

הוא שלא רוצה והאישה רוצה.

אבל היא לא יכולה לכפות את בעלה לתת את ממונו שלו או לקחת שלו ברשותו.

כמובן שאם תייעץ לו תמיד לטוב,

יתקבל זכות גדולה על זה.

ג.

גם האיש

שעסקו ופרנסתו הוא מעניין הלוואה.

נגיד, אחד שהוא צ'יינג'ר

או מלווה כספים

לכנעני בריבית

או לישראל בהיתר עסקה, מה שמותר, לא כל הלוואה מותר בהיתר עסקה.

גם מי שזה העסק והפרנסה שלו,

מחויב להלוות לעני בחינם

כפי השגת ידו, הוא לא שונה משאר אדם.

הוא לא יכול להגיד, אבל זה הפרנסה שלי. מה, אתה בא אליי?

זה הפרנסה שלי.

אז מה אם זה הפרנסה שלך? אז אתה פטור מהמצווה?

אתה לא פטור מהמצווה.

ד.

מישהו עוסק בתורה,

ובא אחד ללוות ממנו,

ואי אפשר למצווה הזו להיעשות על ידי אחרים.

צריך להיבטל מלימודו בשביל מצווה זו.

כתוב שאין מבטלין תורה

אלא למצווה עוברת

או למצווה שאין ביד אחרים לעשותה.

נגיד אם יש לוויה

אז אדם לא צריך להיבטל מתלמוד תורה

בשביל לצאת אליוויה, אם יש אנשים שמתעסקים במת ומלווים אותו.

אם זה אדם שיש לו הכרת הטוב אליו ודברים כאלה, או תלמיד חכם גדול וכולי, זה משהו אחר.

אבל

אם לא, לא צריך להיבטל. אבל אם אין מי שמתעסקים אז אדם סוגר את הספר והולך לעשות את המצווה ושב בחזרה לתלמוד תורתו.

וכן בכל המצוות,

חוץ ממצווה עוברת כגון תפילה וכולי וכולי, אפילו שזה דרבנן.

הרמב״ם זה דאורייתא, השאלה היא מצווה עם תפילה אחת או שלוש תפילות.

אבל מכל מקום

בא אדם באמצע הלימוד

ואומר לאדם, אני מבקש ממך הלוואה.

להפסיק מללמוד או לא להפסיק?

אומר החפץ חיים, מישהו עוסק בתורה,

ובא אחד ללוות ממנו.

ואין אפשרות למצווה זו לעשות על ידי האחרים,

צריך להיבטל מלימודו בשביל מצווה זו.

ואין חילוק בזה בין אם אחרים אינם יכולים לעשות לו טובה

ובין שאינם רוצים לעשות לו טובה.

זה לא משנה מאיזה סיבה.

עכשיו, הוא שואל אותו, האברך שלומד, הוא אומר לו, היית אצל אחרים?

הוא אומר, כן.

נו, למה לא נתנו לך?

הוא אומר, הם לא רוצים.

או שאין להם אפשרות.

אז מה אתה רוצה ממני?

הוא לא יכול להגיד מה אתה רוצה ממני.

הוא צריך לתת לו.

לך יש.

יש לך קסם מזומנים כמו שלמדנו אתמול.

אתה צריך לקיים את המצווה הזו, זו מצוות עשה.

לפי הכללים שלמדנו אתמול.

וזה דומיה

דמה שהביא בחוכמת אדם בשם הרדב״ז.

בעני שיש לו קרובים עשירים

ואינם רוצים לפרנסו.

והחיוב חל על הכל.

עניין שם בענייננו.

לא יכולים לבוא לאחד שיודעים שהוא בן למשפחה של עשירים ואין לו,

ולומר מה אתה רוצה ממני? לך לדוד שלך.

הדודים שלך עשירים, משפחה שלך עשירים, מה אתה בא אליי?

אתה לא יכול.

הם לא רוצים לפרנס אותו.

זה לא אומר שאתה פטור,

אלא החיוב חל על הכל.

אז אותו דבר, גם אם לא רוצים, אין אפשרות לאחרים.

אז האברך שלומד תורה ויש לו אפשרות,

צריך לעצור באמצע הלימוד ולתת לו.

כמובן שאם הוא יכול,

האדם, להמתין

עד אחרי הלימוד, הנה מה טוב מה נעים. אבל אם הוא זקוק לכסף עכשיו,

כי בעל חובו או מישהו ממתין לו שאם הוא לא ייתן וכו' וכו', יקרה כך וכך,

אז יפסיק.

היי,

בהקפת החנות

נראה דהן בעל החנות מחויב בזה מכמה טעמים.

אחד שיש לו מכולת, חנווני או בעל חנות כלשהי.

אדם רוצה לקנות ממנו בהקפה, לא לשלם לו מזומן.

האם זה נכנס בגדר הלוואה

וזה מצוות עשה ומקיים או לא?

הקפת החנות נראה דהן בעל החנות מחויב בזה מכמה טעמים.

אחד דעיקר פרנסתו וממה שמוכר סחורה זו,

ובמעות שהוא מקבל עבורם קונה סחורה אחרת.

ואם יקיף סחורתו לא יהיה לו במה לקנות אחרים.

זה טעם אחד.

לכן הוא לא מחויב.

ועוד,

דהקפת חנות אינו בכלל מלווה.

זה לא בכלל המצווה של הלוואה.

דקדמוכך בפרק עשירית דשביעית.

על כן,

אין הקפה בכלל מצוות עשה זו של הלוואה.

ומכל מקום נראה.

דאם עני בא אצל בעל החנות ורוצה שיקיף לו מעט סחורה, וכיוצא בזה איזה דבר,

לחיות נפשו,

כן, לא שהוא קונה איזה ספה או איזה פריג'דר או משהו כזה.

נראה

דהן יכול לפטור עצמו מזה

אם ידו משגת לזה.

דלו יהיה, דהן זה בכלל מצוות עשה.

דאם כסף,

תלווה את עמי.

הלא, לא נפיק זה על כל פנים מכלל מה שאמר הכתוב.

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וחזקת בו.

ואמרו חכמים זיכרונם לך להחזיק בו

עד שלא יפול ויצטרך לבריות.

אז נכון שאתה לא חייב להקיף,

אבל אם בא עני ורוצה שתקיף לו מעט סחורה בדבר שהוא צריך לחיות את נפשו,

לא תוכל לפטור את עצמך אם ידך משגת לתת לו.

כי למרות שזה לא בכלל מצוות עשה של אם כסף תלווה את עמי מדין הלוואה,

אבל זה עדיין לא יוצא מכלל החיוב האחר של וחזקת בו,

שלא ימות

ויצטרך לבריות.

עד כאן

אומר החפץ חיים,

את מי חייבה תורה במצוות עשה של הלוואה. אז אמרנו, כל ישראל חייבים מצווה זו?

איש, אישה עשיר עני,

אישה רווקה מדובר,

ואם היא נשואה אמרנו את הכללים מתי כן ומתי לא.

אמרנו אישה שמפריעה לבעלה להלוות מה דינה,

ואם להפך מה זכותה?

אמרנו גם שגם מי שמתעסק בכספים בהלוואות על פי היתרים כמובן, מה שמותר על פי ההלכה,

גם חייב להלוות.

ואמרנו שגם בן תורה שלומד באמצע הלימוד,

אפילו אם אחרים לא רוצים לתת לו ולא יש, צריך

לעצור מלימודו ולתת לו, כמובן,

אם לא ניתן לדחות את זה.

והקפה בחנות, למדנו

שזה לא בכלל הלוואה,

אבל יש בזה מצווה של בהחזקת בו,

אם יש לו אפשרות.

עכשיו, פרק ג',

דיני מצוות הלוואה,

בפרק הזה יבוהר על מי חייבה תורה לגמול עימו חסד.

למי אנחנו מחויבים לגמול חסד?

ובו שלושה סעיפים.

מצוות גמילות חסדים נוהג עם כל אדם,

לאיש או לאישה,

לעשיר או לעני,

לגדול

או לקטן.

היינו על ידי האפוטרופוס שלו,

בקהאי גבנא, כדי שלא יבוא לידי ההפסד.

אם תיתן לקטן, אין לו אחריות.

הוא יכול להפסיד את הממון ולא יהיה לך אחר כך מאיפה לקבל.

וגמילות חסדים דגופו מחויב אפילו לעצמו.

דכתיב, אם כסף תלווה את עמי,

כל מי שהוא בכלל עמי,

מחויבים לגמול עימו חסד.

ודין הקדימה בזה יבוהר לכמן בפרק רביעי וחמישי.

זה סעיף א'. סעיף ב'.

ואפילו אם פקר באחת מכל המצוות האמורות בתורה לתיאבון,

מכל מקום עדיין בכלל ישראל הוא כלשהו מאמין בשלוש עשרה עיקרי הדת.

לאפוקה אם הוא אפיקורוס כמבואר בחושן משפט בסימן הנעל

ומצווה לרחם עליו ולגמול עימו חסד בעת דוחקו.

אך אם הוא יודע שהוא צריך המעות לדבר איזה איסור,

בוודאי אסור ליתן לו,

ומכירים מסייע ידי עוברי עבירה.

אם יש לפנינו אדם שפוקר באחת מכל מצוות האמורות בתורה לתיאבון,

הוא לא עומד במצווה מסוימת,

זאת אומרת, יש לו אפשרות לקחת כשר או טרף,

אז הוא אוכל כשר.

אבל אם אין לו כשר אז הוא אוכל טרף.

הוא אומר, הכל מותר אם לא חם, הכל כשר אם לא חם, הכל הכל, העיקר שייכנס לבטן.

זה נקרא פוקר באחת מכל המצוות האמורות בתורה לתיאבון.

כמו שעכשיו יש בעיות עם כל האנשים שלא רוצים להאמין, כאילו.

למה הם לא רוצים להאמין?

תצאו ותבדקו, אל תשאלו את אלה

שהם אמונים על המלאכה כי הם פסולים לעדות. מה, הוא יעיד על עצמו שקר?

מה, הוא יגיד שאני מכיל נבלות?

יש מישהו שיגיד, אני מאכיל נבלות?

מה אתה שואל אותו?

מה אתה שואל אותו? אם הסכינים שלו הם בסדר? מה הוא יגיד לך? לא,

אני רק עם מסורים שוחט. מה אתה רוצה שהוא יגיד לך?

בשביל לדעת מה המצב צריך לרגל.

צריך לתחקר.

צריך מסיח לפי תומו.

צריך בכל מיני טכניקות להגיע לזה, מי שמחפש אמת.

ולא כמו אלה שאומרים שהכל זה פוליטיקה והכל זה שטויות ובולשיט ושטויות ושטויות.

אז צריך לדעת מה לעשות. זה פוקרים ומומרים לתיאבון.

פה אומר החפץ חיים שאפילו אם פקר באחת מכל המצוות האמורות בתורה לתיאבון מכל מקום עדיין בכלל ישראל הוא,

בתנאי שהוא מאמין בי״ג עיקרי הדת.

לא הרבה מאמינים בשלוש עיקרים.

לא הרבה מאמינים.

לא הרבה.

אם נעבור על כל שלוש עמים ונבדוק כל אחד,

יהיו הרבה אפיקורסים.

אם לא מאמין באחד משלוש עשרה עיקרים הוא אפיקורוס,

לפי הרמב״ם.

אבל ביורה דעה בסימן רנא מובא שאפילו לתיאבון אין מחויבים לגמול עמו שום טובה.

לא לחיותו ולא להלוותו.

אבל עיין בפתחי תשובה שם שמשיג בשם המכור שור ועוד כמה תשובות דינא דלתיאבון מחויבים לחיותו

כשיטת התוספות וכן ברוגרש שם שכתב שהעיקר כשיטת התוספות הם מחויבים לחיותו ולהלוותו וכו'.

לכן אומר החפץ חיים

דלא כמו שכתוב במחבר ואפילו אם פקר באחד מכל המצוות האמורות בתורה לתיאבון, מכל מקום עדיין בכלל ישראל הוא.

כל שהוא מאמין אבל בשלוש עיקרי הדת

לאפו כאם הוא אפיקורוס

ומצווה לרחם עליו ולגמול עמו חסד בעת דוחקו

אבל אם אתה יודע שהוא צריך את המעות לדבר של איסור

לא רק שאתה לא מקיים מצווה אלא אתה נקרא מסייע ידי עוד.

עוברי עבירה.

אז אם יש לך ידיעה למה הוא רוצה את הכסף וזה לדבר איסור אסור להלוותו

ואתה תיקרא גם סייע לדבר עוברי עבירה.

סעיף ג'

ודע עוד

אם הוא מחלל שבת בפרהסיה יצא מכלל ישראל

ודינו כעובד גילולים זה החפץ חיים הקדוש

אז זה לא מלווים לו

הוא לא בכלל עמי

הוא לא עושה מעשה עמך

וכן מישהו מלשין

יצא מכלל אחווה

ויש הרבה מלשינים רחמנא לצלן

שיצאו מכלל אחווה ואין נגמון עמו חסד

וכל זה דווקא בשלו עשה תשובה

אבל אם עשה תשובה

אין לך דבר שעומד בפני התשובה לא כמו הזמרים שעושים תשובה לפני השיר ואחרי השיר

חוזרים להיות בעלי עבירה

כן לא אלה שלפני השיר מסיימים מסכת כל יום הם מסיימים מסכת לפני כל הופעה

אלא אם עשה תשובה ממש

כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה וגם כל זה דווקא בשל יתברר שהוא כן

זה שהוא אומר שהוא עשה תשובה זה כלום

כמו שאמרו שסיון גולן פנחס רובין אמר שסיון גולן

חזר בתשובה מה הפירוש בשביל ההופעה

לא רק שנתברר כן

נתברר זה לאחר זמן

שיראו כמה זמן עבר באמת עמד בדברו

או שהוא מוחזק בעיני הכל בעניין הרע הזה

כן אם זה בן אדם שמחוזק בעניין רע הזה דהיינו

קוראים לזה סאנה שומעונה יש לו שמועה רעה

כולם מכירים אותו הוא מוחזק בעל שמועה רעה

כמו מאכיל הטרפות והנבלות מחפוד שהוא מוחזק

למי שמאכיל נבלות טרפות שמועתו רעה

אז זה גם כן לא בכלל אחווה בכלל

אבל אם זה רק חשד בעלמא לא נפיק מכלל אחווה בזה

מעיין בספר חפץ חיים בלקות יסורי לשון הרע כלל ו'

סעיף י' בהגהה

אז לסיכום הפרק הזה מצוות גמילות חסדים נוהג עם כל אדם

איש אישה עשיר עני גדול או קטן על ידי אפוטרופוס

וזה לומדים עם כסף תלווה את עמי כל מי שהוא בכלל עמי מחויבים לגמול חסד

וגם אם הוא פקר לתיאבון באחת מן המצוות עדיין בכלל ישראל אומר החפץ חיים ומקל מאוד בעניין הזה

אבל הוא אומר תנאי בתנאי שהוא לא

שהוא מאמין בשלוש עשרה עיקרי הדת ולא חלילה פוקר באחד מהם

ואפיקורוס ודאי שהוא לא בכלל זה ומחלל שבת בפרהסיה

בוודאי שהוא לא בכלל זה ודינו כעובד גילולים וגם מלשן

מויסר

כן גם הוא יוצא מכלל אחווה ואין לגמול עמו חסד

וגם מי ששמועתו ידועה רעה

על מעשיו

אבל מי שחשוד רק

בלבד ולא היה בירור

משום גורר שהוא ככה סתם שמועה פרחה

אז זה עדיין לא אומר שהוא לא בכלל אחווה

ומי שעשה תשובה באמת

ונתברר לנו שהוא עשה תשובה באמת לפרק זמן סביר

אז זה כבר לא משנה אם הוא עבר עבירות או לא

אז הוא נכנס בכלל אחווה

רבי חנניהו ברגשיו אומר עושו הגדול ברוך הוא זוכות ישראל