גודל מעלת החסד אפילו בגרמא | הרב אמנון יצחק

"אהבת חסד החפץ חיים זכר צדיק לברכה (פרק ששי): "בו יבאר עוד מענין זה בוא וראה עוד גדל שכר האיש, העושה חסד עם חברו באיזה ענין, שחושבין לו כל התולדות שיצאו מזה הענין, כאלו עשה הוא בעצמו. והוא כולל הרבה סוגים למאוד, ונבארם במקצת, כדי שיראה האדם את גודל הענין. אז כל שעושה חסד עם חברו, בשמים מחשיבין לו, לא את המעשה בלבד אלא את כל התולדות שיצאו מזה העניין כאילו עשאם בעצמו, דבר ראשון לעניין איש הזה גופא: דהיינו בעצמו לעניין האיש הזה בעצמו, אם עשה צדקה וחסד עם איזה מדוכא שנחלש, עשה איתו חסד, ועל ידי זה נתחזק בריאותו, אין חושבין לו אחר כך לענין גמול את גרגרי הכסף שנתן

'כמה נתתה? עשרה, עשרים, שלושים, כמה נתת לו?' 

לא זה מה שמחשיבים, אלא חושבין לו כאילו החייה אותו ונתן לו את נפשו. מה העד לזה, יש לנו איזה עדות לזה? מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה בתנחומא משפטים סימן טו' כך: "פתח רבי תנחומא: שלמה המלך במשלי יט' יז' אומר: "מַלְוֵה השם חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ. "מַלְוֵה השם חוֹנֵן דָּל" מי שחונן את הדל הוא כביכול מלווה לקב"ה, הרי הקב"ה יתן לדל שלא ימות, אבל אתה הקדמת ונתת לדל - זה כאילו על חשבון מה שהקב"ה היה צריך לתת לו, אז הלוות כביכול לקב"ה. וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ – והקב"ה ישלם לך שכר, 

"אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, אמר רבי ראובן: "מהו וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ; יכול נתן פרוטה לעני, הקב"ה משלם לו פרוטה בחזרה? 

אלא אמר הקב"ה: "נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב, ונתת לו פרנסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש. למחר בנך או בתך באים לידי חלי ולידי מיתה, ואזכור אני להם את המצוה שעשית עם העני, ומציל אני אותם מן המיתה. הוי: וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ, שאני משלם לך נפש תחת נפש". 

גם נכלל בזה הכתוב עוד ענין נחוץ. והוא, שכמה פעמים יזדמן, שגם הוא בעצמו יצטרך לאיזה טובה וגמילות חסד, וישלם לו השם כגמולו: אם דרכו לרחם על הבריות ולחוננם, גם עליו ימשך רוח חן, וייטיבו עמו. ואם להפוך, חס ושלום, אז יעשה לו כגמולו גם כן. הוא נמנע מלעשות חסד - הוא יצטרך ולא יעשו אתו חסד. וזהו שכתוב: "מַלְוֵה השם חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ". זה ראשון לחסד לעניין איש הזה גופא. 

עכשיו דבר שני: לענין כל הטוב שנסבב על ידי זה גם לאחריני. לפעמים אתה עושה טובה וחסד למשהו, ולא רק לא עשית טובה, זה שעשית לו טובה נסבב גם לאחרים הטובה הזאת שאתה גלגלת - גם זה שלך. {תכף נראה} זה נכנס זה גם כן בגדר זכיותיו של ראשון. כגון: מי שהתמוטט מנכסיו, והלווה לו אחד איזה סך, ועל ידי זה השתכר והחיה את עצמו ובני ביתו, והספיק מים ומזון גם לשאר פועלים שהשתכרו אצלו אחר כך, וכהאי גונא - חושבין להמיטיב הראשון הזה - כאלו החיה אותו ואת כל אנשי ביתו, והיטיב לכל האנשים שקבלו הטובה, כי כל זה נסבב על ידי מעשה ראשון. 

ומצאנו זה בדברי חכמים זכרונם לברכה בבא קמא קיט': "אמר רבי יוחנן: "כל הגוזל חברו שווה פרוטה - כאלו נוטל נשמתו ממנו, שנאמר במשלי א' יט': "כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח" וכי תימא: נפש דידה אין, בניו ובנותיו לא. תא שמע בירמיה ה, יז: "וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ". וכי תימא: הני מלי היכי דקעביד בידים, אבל גרמא לא. תא שמע (שמואל-ב כא, א) "וַיֹּאמֶר השם אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים". וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים? אלא מתוך שהרג שאול את נב עיר הכהנים, שהיו מספיקין להם מים ומזון {לגבעונים} עבור שהיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן. 

נחזור: רואים מפה חכמים אומרים: "אמר רבי יוחנן: "כל הגוזל חברו שווה פרוטה - כאלו נוטל נשמתו, ולא רק נשמתו אלא נשמת בניו ובנותיו, ואם אתה תגיד זה דוקא כשהוא עושה את זה באופן זה שהוא עושה בידיים, אבל אם זה בגרמא זה רק נגרם לא באופן ישיר, הוא עשה פעולה וממנה נגרם משהו, על זה הוא לא התחייב, הוא התחייב רק עליו ובני ביתו שתלויים בו, אבל אם ייגרר עוד עוד עוד אומר לא, לא. אומר כן!! 

כן גם גרמא והראייה מאצל שאול המלך, שאול הרג את נב עיר הכהנים, אז הוא הרג את הכהנים מעיר נב, אז הוא גרם שיהרגו אותם, הרגו אותם. אבל מה קרה? היו תלויים בהם הגבעונים שהיו מתפרנסים מהם, למה? הם היו חוטבי עצים ושואבי מים בשביל המזבח הכהנים צריכים את זה, עכשיו אין כוהנים, אז אין מי שיפרנס את הגבעונים, נחשב שהוא המית אותם!! ולכן כתוב בפסוק: וַיֹּאמֶר השם אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים. 

איפה המית את הגבעונים? הוא הרג רק את הכהנים! גם הגרמא הזאת שלא היה להם מה לאכול - זה נחשב שאתה הייתה הגורם. מזה נוכל לראות את הנהגת דין שמים, שהוא נורא מאד, שחושבין בה דנין ומחשבים, את כל הסבות הנולדות על ידי פעולת האדם, שאפילו דבר שהוא גרמא בעלמא, שהוא גרם בפעלותיו ריעותא לחברו; ואפילו אם אותו הריעותא לא נעשה בפועל ממש להנידון על ידי גרמא, רק שבסבותיו מנע את האיש הממציא רוח לחברו להשתכר, שיוכל לזון בני ביתו - נחשב מן השמים כאלו הרגו ממש לאותו פלוני ואנשי ביתו, ונענש עבור זה בעונש גדול. 

אז אחד שמונע אנשים להגיע להרצאה, או אישה מרשעת שמצלצלת לכל מיני נשים 

ואומרת להן: "שהם עזבו והלכו..." וכל מיני סיפורים וכו' 

כדי להרחיק אנשים, ומעלילה עלילות וכל מיני דברים, מה עונשה? גיהיני גהינום ממתינה לה, גיהיני גהינום. זאת אומרת: אנשים חושבים שהם פקחים, הם מספרים את האמת כאילו, שקרנים ורמאים, אבל לא לוקחים בחשבון. 

לעומת זאת אנשים שיושבים פה בלילות ובודקים תבלינים כדי שלא יכשלו ישראל, ההצלה הזאת, כל בית שיכנס 50 גרם 50 גרם 50 גרם - אתה מזכה הרבים שאין כדוגמתו, ואם מזה ילמדו אחרים לנקות בביתם והיו ויקפידו וכו' - אתה תזכה בכל השכר הזה! ולא רק זה ישמרו עליך שלא תיכשל כי אתה רוצה שלא ייכשלו אחרים, מן השמים ישמרו עליך שגם אתה לא תיכשל חלילה במאכלות אסורות!! 

וידוע שמדה טובה מרובה ממידת פורענות, שבמידת פורענות הוא עד שלשים ועד רבעים, ובמידה טובה כתוב (שמות כ, ה): "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים", כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה אם כן על אחת כמה וכמה, שאם ייטיב לחברו באיזה ענין, ועל ידי זה נסבב טובה גם לאנשי ביתו וליתר אנשים, בכל מלי דמיטב שיצמח מזה, יחשב גם להראשון לענין קבלת הגמול. 

"והנה כאשר יתבונן האדם בכל זה שאמרנו: ודאי שיתחזק בכל כחו להיטיב לזולתו בכל מה שיוכל. זה נותן תאבון גדול. אתה עושה פעולה אחת שהיא לא מפסיקה. גם יתבונן האדם" אומר החפץ חיים: "איך יוכל לשא פניו אל הקב"ה ויבקש מלפניו, ''שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו וכו'', אם בעצמו לא רוצה לרחם ולעשות חסד לחברו?" אז מה החוצפה הזאת שאתה מבקש מהקב"ה, שהוא יעשה שלום, טובה, ברכה, חן, וחסד, ורחמים –

 רוצה אה, עלינו עלינו.... רוצה, למה אתה לא דואג שגם לו יהיה, הרי אמרת , "עלינו עלינו עלינו" נו אז למה רק עליך?! "עלינו" זה שתדאג גם לשני יהיה טובה, ברכה, חן, וחסד, והכל. 

ובאמת גם כל הבקשות, שאדם מתפלל להקב"ה שייטיב ויתחסד עמו, אם אינו הולך בעצמו בדרכי החסד, קשה מאד שתתקבל תפלתו לפני השם יתברך. ובפרט ענין פרנסה, שאדם מבקש כל הזמן מלפני השם יתברך, אז אתה לא עוזר לחברך בפרנסה, איך אתה רוצה שיעזרו לך בפרנסה? ידוע שאדם תלוי רק בחסדו של הקב"ה, וכמו שאומרים בתפלה: ''מכלכל חיים בחסד'' זה רק תלוי בחסד השם מה שאין כן כשירגיל עצמו תמיד במידה טובה הזו - בודאי תתקבל תפלתו לפני השם יתברך, ויעשה בקשתו. או, כשאתה בא לקב"ה שהוא מכלכל חיים בחסד, אתה מבקש חסד ורחמים, 

מסתכלים: 'ומה איתו? הוא לא עושה חסד, הוא אף פעם לא עושה, הוא תמיד בורח נעלם, נעלם לא מופיע, לא מופיע!', אז מה פתאום שיתנו לך? על מה יתנו לך? השם מודד 'מידה כנגד מידה' - אתה עושה חסד אז הוא עושה איתך חסד. אתה לא עושה חסד, זאת אומרת אתה לא מכיר בערך החסד - אז למה אתה מבקש את זה? 

וכמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה במדרש שוחר טוב פרשה סה': "בן עזאי ורבי עקיבא. חד אמר: "מי שהוא גומל חסדים, יהא מבושר שנשמעה תפלתו". מי לא רוצה שתפילתו תישמע או לא תישמע? כל אחד רוצה שתישמע. נו אז מה צריך לעשות? מי שהוא גומל חסדים - יהיה מבושר שנשמעה תפילתו. שנאמר (הושע י, יב): "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד". מה כתיב אחריו? "וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת השם', מתי זה יהיה? כשאתה מתפלל לקב"ה והוא נענה, ואז יבשרו אותו שתפלתו נשמעת. זה אחד מאן דאמר או בן עזאי או רבי עקיבא. 

ואחרינא אמר והשני מה אמר? "איני כמבטל דברי רבי, אלא כמוסיף על דבריו "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ'' (תהלים ה, ח) מיד כתוב בתהילים סט, יד: "עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ". אז אם אני בְּרֹב חַסְדְּךָ אתה בא עם הרבה חסדים אל בית השם - אז הקב"ה יענה לך ויושיע אותך. 

"עכשיו, כל זה" אומר החפץ חיים: "שדברנו הוא אפילו כשגומל חסד לסתם איש ישראל, וכל שכן לתלמיד חכם, שמלווהו איזה סך, ועל ידי זה יוכל להתפרנס, אז זכותו גדול מאד, שעל ידו יוכל אחר כך לעסק בתורת השם. זאת אומרת: התלמיד חכם צריך להיות פנוי לעסוק בתורת השם, אבל אם הוא יצטרך לטרוח בפרנסה במלאכה בכל מיני דברים- תתמעט תורתו! ואם אתה מלווה איזו סך כדי שיוכל.... הרי אתה שותף בכל התורה שלו, בכל הגלגולים שאמרנו והגרמת הכל נחשב עליך, 

כמו שאמרנו למעלה: שחושבין לאדם כל הפעולות הנולדות על ידו כולל הלימוד תורה שלו. וזוכה עבור זה לעתיד לבוא לישב בישיבה של מעלה בין החכמים, כדאי! לא? כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה בפסחים נג': 

"אמר רבי יוחנן: "כל המטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים, זוכה ויושב בישיבה של מעלה. שנאמר בקהלת ז, יב: "כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף". מה זה ''מטיל מלאי'' נותן סחורה לתלמידי חכמים להשתכר בהם. זאת אומרת: ''מטיל מלאי'' נותן להם אפשרות להתפרנס במשהו, עוזר מסייע להם במה להתפרנס, דואג שיהיה להם במה להתפרנס. מה זה בְּצֵל הַחָכְמָה? במחיצת החכם יכנס זה בעל הכסף, תחת אותו צל הם ישבו, שהוא מהנה אותו מנכסיו. 

ולאו דוקא מלאי, לא רק המטיל מלאי ולאו דוקא מלאי, אלא הוא הדין כל כהאי גונא, שהתלמיד חכם מתפרנס על ידו. נגיד אחד לקח את הספרים של החפץ חיים, והלך והפיץ אותם, אז הוא התפרנס על ידו למה? הוא הלך למכור לו אותם, אז הוא התפרנס על ידו? התפרנס על ידו. לא דוקא מטיל מלאי, אבל כל דבר שהוא עושה כדי שיוכל החכם להתפרנס. עכשיו, רק שבדורות הראשונים היו נוהגין, שהיו נותנין סחורה בדמי הקרן לתלמיד חכם שימכרם ויתפרנס מזה. 

זאת אומרת: לציבור נותנים במה שמוכרים ולתלמיד חכם תמיד נתנו בקרן, שאם הוא ירצה למכור את זה יוכל להתפרנס בהפרש. וגרסינן בכתובות דף קיא' על הפסוק (דברים ד, ד): "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהשם אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם'' וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב (דברים ד, כד): "כִּי השם אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא''? אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, שזה מתעסק בממון תלמידי חכמים, כדי להגיע לידם שכר, והן פנויים לעסק בתורה, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב, כאלו מידבק בשכינה. אם כן רואים שאדם משקיע באדם פעולה קטנה, "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד" כל מה שיהיה מזה השלכות והגרמות והכל - הכל הכל בחשבון. 

אז עכשיו אדם שעשה חסד והחזיר יהודי בתשובה, כל הדורות שיוצאים ממנו עד סוף הדורות, וכל אלה שחזרו בתשובה דרכו, ועוד אם יהיה בסוף אחד שיתן שיעורים, וגם למדו אלו שלמדו ממנו גם לתת שיעורים, והילדים שלהם הלכו לישיבות, ו... מאחד יכולים להיות אלפים, תוך שניים שלושה דורות. מאחד. מעשר? מעשרים, ממאה, מאלף, חנג'ורי בסטרי. אז זאת אומרת: חסד, חסד חסד חסד חסד חסד. 

אבל יש אנשים שום דבר לא זזים כלום רק חושבים על עצמם, דואגים לעצמם, לומדים לעצמם, רוצים לגדול לעצמם, להעשיר לבד, הכל לעצמם, ממש כאילו אף פעם לא ראו פסוק של חסד, או לא ראו פסוק של צדקה, אף פעם לא שמעו לא ראו לא קרב אצלם ממש! פה רואים שאנשים משתדלים אבל רק קצת אנשים משתדלים אבל כל השאר איפה הם? לא יודע, לא שמעו כנראה על חסד, לא שמעו על צדקה, לא חינכו אותם, אבל אני לא יודע מה קרה, או שיצר הרע מושך אותם, 

"שלא תעיז! מה, אתה השתגעת? מה, אחר כך בזכותך יהיה "גרמא" וההוא יזכה ויחיה?! - שימותו כולם! מה אכפת לך מהם? למה אתה צריך לעזור? מה פתאום אתה צריך לעזור?! מה פתאום אתה צריך לעזור?..." 

איזה חכמולוגים איי איי איי 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".