פורים | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כן,

אמרתי,

היו שני רשעים מזרע עמלק

שלשניהם הייתה שאיפה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים.

אתם יודעים שהיטלר, יימח שמו,

עוד לפני המלחמה.

הרי הוא עלה לשלטון, נדמה לי, ב-33'.

המפלגה הנאצית הצליחה,

והיא הייתה שולטת.

במשך שש-שבע שנים הוא העצים את הכוח הצבאי של גרמניה

שהכין אותה למלחמות.

ואחרי כן, ב-39' הוא פתח המלחמה, נרד פולניה.

ואותו רשע, עוד לפני המלחמה, היה מכריז בקול,

שכל העולם ידעו,

אני לא אשאיר אף יהודי אחד.

והיהודים לא היו מאמינים.

זה סתם דיבורים.

אבל שיבצע את זה,

לכן הרבה יהודים לא ברחו מגרמניה.

היו הרבה יהודים, כמו אחד הקרובים שלי,

שיצאו

בליל הבדולח.

מה זה היה ליל הבדולח?

הלילה שבו יצא חוק

שליהודי

אין לו,

הוא יוצא מן החוק.

אפשר לגנוב אותו, אפשר לשדוד אותו, אפשר להרוג אותו, אף אחד לא יגיד לך קרוב.

זה יש לזה משפט בצרפתית,

באורדולואה,

חוץ מן החוק.

יש חוקים, מי שעורק חייב,

מי שגונב צריך,

אבל הוא חוץ מן החוק.

נכד יהודי זה חוץ מן החוק.

ואז הם שרפו בתי-כנסיות

ושדדו חנויות של יהודים.

זה היה נקרא ליל הבדולח.

אז הרבה יהודים,

כבר מי שהשם נתן בעושיו כמו דודי מרצבאך מגרמניה,

אביו רביונה מרצבאך, זכר צדיק לברכה,

הוא היה רב והוא החליט לעזוב את גרמניה, וברוך השם הוא ניצל.

מאז מליל הבדולח הוא עזב.

ראו שזה רציני, זה לא סתם דיבורים.

כשיצא חוק

שהיהודי הוא חוץ מן החוק.

כל החוקים לא עולים עליו.

נו, טוב, אז יצאו. מה, המשפחה של הרב הייתה בגרמניה?

לא, הם דודים, הם נשואים עם אחות אמי,

מרצבאק.

נשואים עם אחות אמי.

אמא של הרב היא משפחה משם?

מה?

את המשפחה של האמא של הרב משם, ביומניה?

לא, אמא שלי היא ממרוקו.

אני גם מרוקאי.

אבל אחות אמי

התחתנה עם הבן של רביונה מרצבאך.

כן, היא ממרוקו, היא אמרה לגמרי? לא, היא הייתה בארץ, ופה היא החתונה.

אבל זה אבא שלו, ברוך השם,

בשבוע שעבר הייתה

הלוויה של אשתו של רב חיים פרידלנדר.

אשתו של רב חיים פרידלנדר היא אחות הדוד שלי,

רב דוד מרצבאך,

שמשמרת.

אז בקיצור,

אבל כל הזמן היהודים לא האמינו שגרמניה,

המדינה הנאורה והפאפאפאח היא הייתה.

והנה עכשיו,

הוא מאיים לשחוט יהודים.

הוא היה אומר, ישמיד את כל היהודים.

תכף אספר סיפור מעניין שהתפרסם בעיתונות

לפני, רק לפני כמה שנים,

שהניו יורק טיימס,

כתבים של הניו יורק טיימס,

באו וראיינו את היטלר.

איך אתה אומר שאתה תהרוג את כל היהודים,

איך אתה חושב שאתה

תוכל לכבוש את אמריקה?

הרי המרחק האטלנטי מפריד ונכוון לך את הכלים.

אתה צריך המון ספינות

בשביל להביא כוח נגד אמריקה.

אז הוא הודה, הוא אמר, אין לי כוח

נגד אמריקה.

אבל הוא אמר, על היהודים של אמריקה לא אכפת לי שיחיו,

והם בסוף יתבוללו כולם.

אני רוצה רק,

היהודים האלה של פולניה ושל ליטא, שהם המפיצים את התרבות היהודית,

אותם אני רוצה להכחיד.

זה דברי הרשע הזה.

על כל פנים, שניהם הייתה להם שאיפה אחת,

להשמיד, להרוג ולאבד. אבל תכף נראה הבדלים.

ולמה אני מדבר, ולמה רציתי דווקא לדבר לפני פורים,

לא, בשביל לשמח את אחי,

שידעו איזו סכנה הייתה הגזירה של המן.

אני תכף אברר שהגזירה של המן הייתה הרבה יותר קשה מגזירת היטלר.

ההבדל ביניהם,

המן היה, הכל היה מוכן.

תכתוב מכתב בשם המלך,

ואתה יכול לבצע.

למה?

כי המלך אחשורוס

הוא שלט בכל המדינות.

ואומרים חז״ל,

המולך מהודו ועכוש.

אומרים חז״ל, הודו וכוש הם קרובים זה לזה.

אלא הוא מולך בכל העולם כמו שהוא שולט

מהודו ועכוש.

בשתי מדינות קרובות הוא שולט בהן.

כך הוא שלט בכל המדינות.

איך באים לידי לשלוט בכל העולם?

בגלל שהיה לו צבא בכל מקום.

אם רוצים לשלוט על מדינה,

אז

שולחים שם גדוד עם,

אחרי שכובשים,

גדוד עם מפקד שהוא יהיה המושל של המדינה,

וינהל את הסדר

של כל המדינה.

בכל המדינות היה לו צבא.

ועם זה הוא היה שולט.

לכן יש פה דבר נפלא לבאר משהו.

בגמרא, בדף יט במסכת מגילה,

יש מחלוקת,

תנאים,

מאיפה קוראים את המגילה.

אחד אומר, מאיש יהודי היה בשושן הבירה.

אחד אומר,

ואחד הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן.

ואחד אומר, ממורדכי, ואחד אומר, על החיים כולה צריך לקרות. גם פרק ראשון.

כי לכאורה הפרק הראשון של המגילה,

אין בו שום סיפור על הנס.

יש פה רק סיפור על המשתאות שהוא היה עושה.

הוא היה מראה את העושר שלו.

180 יום הוא עשה לכל שר ועבדיו,

ובכל יום היה מראה להם שש אוצרות.

ככתוב בחז״ל, העושר שלו היה גדול מאוד.

ואחרי כן, אשתו, וסטיה עשתה משתה,

ואז הוא קרא לה והם הרגו אותה.

זה כל הסיפור של פרק ראשון.

מה זה נוגע לנס, כל הסיפור הזה?

אז הגאון, עליו השלום, הגאון מווילנה, בביאורו על מגילה,

האיר את עינינו.

אומר שמן הפרק הראשון אתה תדע

את גודל הסכנה שהייתה בגזירת המען.

מספרים לך העושר של אחשורוש.

מזה תדע איך הוא היה יכול להחזיק כל כך הרבה צבא בכל מקום

בלי כסף. צריך לתת משכורת

לאותם הנשואים

ולחיילים הסדירים, לתת להם אוכל, לתת להם מדור,

ומשכורת גם כן נותנים גם לחיילים.

זה המון כסף,

וזה תמידי, והרבה מדינות, 127 מדינות,

מאיפה היה לו כסף?

זה הסיפור של פרק ראשון.

כמו שאומרים, חז״ל, שהוא מצא

את האוצרות של נבוכדנצר בפרט,

מזה הוא היה עשיר גדול, ומזה תדע

איך הוא הצליח לשלוט.

הרי תראו,

היום המעצמה,

מי זאת המעצמה הגדולה היום בעולם?

כולם אומרים אמריקה, ארצות-הברית.

מה יש לארצות-הברית?

מה העוצמה שלה?

שארצות-הברית מחזיקה צבא בהרבה מקומות.

יש לה צי, צי,

הצי השישי, הצי השני, הצי הראשון.

בכל מקום יש לה ספינות מלחמה, נושאות מטוסים,

וספינות עם חיילים,

צבא קבע,

והם יכולים להופיע בכל מקום בעולם מייד.

אבל למה היא יש לה את זה ואחרים לא?

כי היא עשירה מאוד.

ארצות-הברית היא ארץ מאוד עשירה, והיא, יש לה כסף להחזיק,

להחזיק כל כך הרבה צבא וכל כך, כל הזמן, ולפרנס אותה.

הכסף יענה את הכל.

לכן,

פרק ראשון הוא חלק כינת סיפור שלו נס,

שמזה תדע איך הוא שלט

אחס ורוס בכל כך הרבה מדונות,

והיה לו צבא בכל מקום, ועושה דברו בכל מקום.

ומה הוא היה זקוק למה?

להוראה מן המלך.

וכך באמת, אחרי שהמלך נתן לו רשות,

הלך וכתב איגרות בשם המלך,

ונחתם בטבעת המלך,

שביום ירגימו לאדר, הוא עשה גורלות.

הוא היה קצת אסתגנין, הוא רצה למצוא

חודש

שאין לישראל הרבה זכויות בחודש הזה, ככה שתתמצא, הגזירה.

הוא מצא את אדר,

שמשה רבינו נבטר בזה אין אדר.

הוא לא ידע שגם ב... אבל הוא גם נולד ביזיין אדר.

חודש אדר זה חודש

של אור לעם ישראל.

נולד בו משה רבנו, על אור השלום.

הכול פונים,

אז

רק לתת את ההוראה,

וכבר הכול יתבצע מאליו.

כי כל הגויים,

בכל מקום, בכל מדינות, היו נשמעים לו.

והוא גם שלח המן,

שאם יימצא עיר,

אחרי יג אדר,

יימצא עיר שיש בה יהודי אחד,

יאספו את כל ראשי העיר

וישחטו אותם בחוץ לעין.

והוא איים שכל גוי שיציל יהודי אחד,

אחת דתו להעמיד. הכול כתוב בתרגום של המגילה.

זו הייתה גזירה,

באמת, חז״ל אומרים ככה,

אלמלא אגרות הראשונות,

לא היה נסער משונאיהם של ישראל שריד ופליט.

אגרות הראשונות זה האגרות להיות כל איש שורר בביתו.

אנשים ראו שהוא קצת לא בסדר, המלך הזה.

מה הוא אומר לנו פה להיות שורר, כל איש שורר בביתו? בוודאי ככה.

כל אחד בבית שלו הוא מלך

ומדבר בלשון עמו.

זה גרם

רש״י מסביר,

אני אגיד קודם לסון חז״ל,

אלמלא אגרות הראשונות,

לא נשתערו משונאיהם של ישראל שריד ופליט.

מה זה שריד?

נגיד במדינה אחת

הורגו כל היהודים, לא היה נשאר אפילו אחד,

אבל אולי מישהו ברח ופליט,

הוא נפלט למדינה אחרת.

לא היה פליט גם,

לא שריד ולא פליט. למה? בכל מקום שהם הלכו, הייתה גזירה.

להיכנס למדינה אחרת, גם שם יהרגו אותו.

לא היה שריד ופליט.

אבל רואים איך חז״ל ראו את

הסכנה של גזירת המז.

הגזירה הייתה,

חס ושלום, לא היה נשאר משונאיהם של ישראל לא שריד ולא פליט.

והכל היה מוכן.

רק לתת הוראה זה התבצע. רק הקדוש-ברוך-הוא עשה, ברוך השם,

שהיה זמן

עד אדר, הוא כתב את זה בניסן, את האגרות

של הגזירה,

ועד אדר היה שנה, במשך השנה היו התפוחות.

אבל ככה יכול לבצע את זה תוך חודש.

אבל על ידי שהיו האוגרות הראשונות,

אז רש״י מסביר לנו את זה. אני שאלתי, לא הבנתי את הגמרא.

גם אלמלא האיגרות הראשונות,

האיגרות האחרונות הן שהצילו את עם ישראל.

היו האיגרות הראשונות לאורכו ייצור רובי ביתו,

האיגרות השניות זה גזירת המן,

והאיגרות השלישיות זה של מורדכי ואסתר,

שכל היהודים יקומו ויגינו על עצמם

ויהרגו את שונאיהם.

אז האיגרות האחרונות הן שהצילו.

אז גם לאיגרות ראשונות.

אז רש״י מסביר את הפסט.

רש״י אומר,

עם מלא האיגרות הראשונות,

הגויים,

אחרי שהשמעו את הפסק,

את הגזירה של המן, הם היו,

לא היו מחכים עד ג' אדר, הם היו לבד מעצמם,

היו הורגים אותם, כי כבר היהודי הוא כבר חוץ מן החוק,

אם כבר יש גזירה להשמיד את כל היהודים.

עלולים היו הגויים להרוג אותם עוד לפני שיהיו איגרות של מורדכי ואסתר.

ויהיה מאוחר.

על ידי איגרות הראשונות, אנשים ראו שהמלך הזה הוא שויטה,

אז לא כדאי לבצע לשונות.

הרי הוא עלול,

אני אמרתי לכם בגמלה אדר, הוא עלול לעשות להם צרות, לכן הם נמנעו.

הכל פה, רציתי מהגמרא הזאת להוכיח את הסכנה הגדולה שעמדה. תראו, היטלר

הוא לא יכול לבוא למדינה, תביאו את היהודים שלכם.

אף מדינה לא תרצה לתת את היהודים.

א', היהודים הם מאוד

טובים למדינה, לכלכלה של המדינה.

הם יודעים לעשות מסחר, יודעים,

מפתחים את המדינה.

הנה, בספרד,

שעשו גירוש ליהודים לפני 500 שנה,

ספרד הייתה

ארץ נחשלת.

בזמן שהיו לה אוניברסיטאות,

אני מכיר המון רופאים מספרד, יהודים.

אולי למדו ברומא גם, גם במדריד וגם ברומא.

היא יכלה להתפתח ולהיות חשובה כמו צרפת, כמו אנגליה, ספרד,

אבל בלי יהודים אי-אפשר להיות חשוב.

הם גירשו את היהודים והם אכלו אותה.

עכשיו הם מוכנים לתת אזרחות לכל הצאצאים

של המגונשים.

אני יכולתי לקבל אזרחות ספרדית,

אבל זה עולה קצת כסף, אני מוותר עליה.

אז

לא היה קל להיטלר לדרוש

להרוג יהודים, וגם הם מפחדים מן האומות המאוחדות. מה יהיה?

עליהם להאשים אותם בפשע,

פשע

להרוג עם?

לא היה בקלות. מה הוא היה עושה?

כובש את המדינה, כמו שעשה בפולניה.

כבש את פולניה,

תוך שבוע הוא כבש אותה.

תוך שבוע אם הוא כבר היה בוורשו.

ובוורשה, והרץ את ורשה בפצצות על האזרחים,

היה הורס בתים, הרץ אותה.

והיו שם יהודים, שלושה מיליון יהודים היו בוורשה.

ואחרי כן עשו בפולניה,

אושוויצי בפולניה.

ושם עשו את

מכונות הגזים וגם שרפת הגופות.

היה להם תנור לצרוף את הגופות,

שלא יישאר זכר.

הם לא רצו שיישאר זכר מהזוועות שלהם.

וזה היה באושוויץ. ואז הביאו מכל מקום, הביאו מכל המקומות שכבשו.

הרי אחרי כן הוא כבש את צרפת גם כן במהירות.

היה קורא למלחמה הזאת

מלחמת הבזק.

בבת-אחת, במהירות,

כבש את צרפת במשך שבועיים,

וגם מצרפת הוא שלח לאושוויץ.

בהתחלה הוא שלח רק יהודי המזרח,

יהודים שלא היו צרפתים במקורם.

באו מפולניה, באו מהונגריה.

היו יהודים בפריז, היו יהודים מפולניה.

ומרוסיה, כל ארצות המזרח הוצאו לילה אחד,

לא הוא בעצמו, המשטרת צרפת.

כי הוא כבש את צרפת

והכניע אותה,

השפיל אותה

והחתים אותם

שהם יעשו דברו, מה שיגידו.

וככה הוא הקים ממשלה, ממשלת בובות של וישי,

והם עשו כל גזירות.

אז הוא נתן הוראה לגרמנים לאסוף את היהודים בפריז.

ידו ממשרד הפנים,

זה אזרח

שבא מפולניה, ידו הכול במשרד הפנים.

והוא, בלילה אחד המשטרה של פריז

מקבלת הוראה לאסוף את היהודים ולשלוח אותם.

אני הייתי בפריז

בתחנת המזרח,

קוראים לזה,

תחנת המזרח. יש תחנת הדרום, תחנת המזרח, תחנת הצפון.

אז שם,

יש שם,

מכאן שולחו, יש שם,

וכנראה היהודים דרשו את זה אחרי המלחמה.

מכאן, וגם הצרפתים, הם לא,

הצרפתים עצמם לא היו רוצים להרוג יהודים, אבל הם היו תחת

שלטון הגרמנים.

מכאן נשלחו ברכבת

לכיוון מזרח,

קראו לזה תחנת המזרח,

לגארדלסט.

ומכאן נשלחו

כך וכך יהודים

לאושוויץ.

וגם יהודי צרפת עצמם, גם כן הלכו לאושוויץ.

זה היה,

כך הוא עשה אחרי כן יהודי בלגיה, יהודי הולנד,

איפה שהוא כבש הוא שלח לה.

אבל בלי לכבוש הוא לא היה יכול לבצע את זמנו,

ובאמת לא היה יכול לכבוש את ארצות הברית,

וממילא לא היה יכול לבצע את השאיפה שלו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים.

אבל הומון

היה יכול לבצע, ויותר מזה כתוב,

להשמיד, להרוג ולאבד את כל העדים, נער ועד זקן,

טף ונשים, ביום אחד.

ביום איש גמלאדר.

הוא לא היה צריך יותר.

ההוראה, הרי בכל מקום

באה הגזירה,

וכולם תחת שלטון מלך ארץ וראש,

הם יקיימו את ההוראה,

ואז היו, ביום אחד, איפה היה היתר?

היה יכול לחלום על דבר כזה?

עד שיכבוז את המדינות,

ואז אם הוא יכבוש את כל העולם, אז הוא יעשה.

לכן הסכנה של הומון הייתה הרבה יותר גדולה משל

היטלר.

וזה למה אני רציתי לדבר? בשביל לשמח את היהודים.

אם אדם לא יודע באיזה סכנה היינו,

זה לא שמח בפורים.

איזה

סיפור מפעמת,

אבל כשהוא יודע איזה סכנה יהיה העם היהודי

בגזירת המן,

הייתה סכנה

איומה לעם היהודי.

מצאנו

בסוף

למעשה הגזירה של המן התבטלה.

הגזירה של היטלר לא התבטלה.

שליש מן העם היהודי הוא השחית, יימח שמו וזכרו.

שליש מן העם היהודי. שישה מיליון יהודים.

בוורסה לבד היו שלושה מיליון ובכל פולין וליטא ובלארוסה.

בלארוסה זה חלק

מרוסיה.

אני לא יודע אם זה רוסיה עצמה, אבל

זה חלק, קוראים לזה בלארוסה. שם היה מינסק,

העיר מינסק. היו שם יהודים טובים.

בקיצור,

אני רואה עוד הבדל עצום.

כאן התבצעה התבצעה גזירה, ואצל אמן לא התבצעה.

אתה קורא את המגילה.

מה קרה?

איך ניצלו היהודים?

כשאסתר אמרה למרדכי

צומו עלי שלושת ימים, לילה ויום.

צום קשה.

ועשו תשובה. כתוב שהוציאו את ספר תורה לרחוב

והתפללו וקראו בקריאת התורה,

בה צר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים.

ושבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו

כי לא ירפיך ולא ישחיתך.

ועשו תשובה.

אצל, בשואה,

אני לא הייתי שם, אני נענענתי תינוק,

אבל מה שמצפים.

בשואה,

בפוילין ובליטה, מעולם לא עשו יום תפילה.

היו אומרים פרקי תהילים.

אבל יום תפילה ויום תשובה לעשות,

לא עשו, כך גדול אחד אמר.

לא התפללו לשם

לעצור את המגפה, את הגזרה הזאת.

היו מקומות

שכן התפללו.

בירושלים,

כשרומן,

גנרל רומן,

הוא נשלח על ידי היטלר,

הוא ירד מאיטליה ללוב,

עם טנקים,

ובמילוב למצרים בשביל לעלות לארץ ישראל.

והוא רצה שיעלה אחרי זה ללבנון ולטורקיה ולכבוש,

ורצה לכבוש את הבערות הנפט.

יש בקזחסטן,

יש דק,

שזה מקום של נפט.

קזחסטן זה אחרי זה.

הכול פונים.

רומן הגיע, והיה פחד נורא פה בארץ,

כי כבר שמעו את הזוועות של הנאצים.

אז היה פחד נורא.

בירושלים היו תפילות

בלי הפסק, וטילים בלי הפסק,

24 שעות.

במאה שערים.

היה אז רב רון רטה, זיכרונו לברכה, היה אוט חי.

הוא היה מחזק אותם

בעניית אמן שמי רבו.

בקור רם היו צועקים אמן שמי רבו מבורך.

כתוב בחזל, מי שאומר שמי רבו בכל כוחו וכל כוונתו,

קורעים לו,

אפילו גזר דינו של 70 שנה קורעים לו.

אז באמת התפללו,

ואחרי כן היה נס.

היה שם, היו צריכים מים,

הצבא הגרמני.

והיה שם צינור,

או צינור של נפט,

על כל פנים לא יכלו לשתות מים.

ולכן הוא חזר הביתה.

לנס,

אני זוכר, סיפרו לי,

בעירנו,

גם אצלנו הגיעו הגרמנים מה שמה.

לא ממש לתוך הזה, הם היו בקזבלנקה.

והכל היה ידוע שהגיעו בנמל קזבלנקה.

מרחק של 200 קילומטר.

אז היהודים אצלנו, יהודים מרעי שמיים ותמימים ועובדי השם,

התאספו לתפילה. הערבים היו אומרים להם,

עוד מעט הגרמנים ייכנסו וישחטו אתכם.

והיהודים פחדו מאוד, כי שמעו מה שהולך.

זה נשמע,

כי אז שמעו מה שהולך בגרמניה

במלחמה.

ואז הם התפללו, סיפר ליהודי זקן אחד,

לא ידע אם הוא עוד חי.

קראו לו יונה הרוש.

רבי יונה הרוש.

הוא סיפר לי בעצמו, הוא אמר לי, עשינו תפילה

ואני הייתי חזן.

והתפללתי לקדוש ברוך הוא ריבונו כל העולמים,

אמרת בני בכורי ישראל ועכשיו הבכור שלך ככה בסכנה.

בסכנה.

כך הוא התפלל בתמימות לקדוש ברוך הוא, והתפללו כולם איתו.

וברוך השם, למחרת נודע שבאו האמריקאים וגירשו את הגרמנים מנמל קזבלנקה.

הם לא באו בשביל להציל יהודים.

הם באו בשביל פחדו שהגרמנים ייכנסו לקזבלנקה,

יעלו לטנג'יר ויחסמו את מצר ג'יבררטה

עם טנקים,

עם תותחים. לא ייתנו לאף ספינה של בריטניה שהייתה במלחמה עם היטלר

לעבור את המצר

או של אמריקה.

אז הם פחדו. זה היה פשוט

עסק צבאי.

באו וגירשו את הגרמנים מכל צפון אפריקה.

הרי הגיעו גם לג'רבה.

היהודים המסכנים בג'רבה, העניים,

כל אחד אסף קצת זהב בשביל לחתן את הבת שלו,

והם היו שומרים את זה בתוך הקיר.

את הזהב

היו עושים חפירה בקיר, בטיח.

עושים חפירה,

מכניסים את הכסף

וסופמים את זה עוד פעם בטיח ועושים את זה סימן.

איזה שידעו איפה זה.

ואז באו הנאצים לג'רבה לפני הנפילה שלהם.

ממש למחרת הם נפלו.

ובאו מפקדים, גנבים. הם ראו שהמלחמה נגמרת.

לא הרוויחו כלום מן המלחמה הזאת.

באו לשדוד יהודים.

אמרו להם, 40 קילו זהב.

אם לא תביאו השבת

עד שעה פלונית 40 קילו זהב, אנחנו מפציצים את כל הגטו של הג'רבה.

והיה שם רבי כלפון, זיכרונו לברכה.

הוא היה רב העיר,

ובג'רבה זו הייתה עיר שהתנהלה על פי התורה, כי היו תלמידי חכומי.

ורבי כלפון ראה שזה פיקוח נפש ופדיון שויים,

נתן הוראה לכולם להביא את הזהב ולשבור את הקיר בשבת, ולהביא את זה ביום שבת

בשביל לתת. ונתנו להם

40 קילו זהב.

לאיפה הלך הזהב הזה?

זה לא הלך למדינה שלהם.

כל אחד גנב.

כולם גנבים מה שמה בזכרם.

טוב, על כל פנים,

אז למחרת, כשיצאו הגרמנים,

אז הוא סיפר לי, רבי יונה הרוש סיפר לי שעשו

מסיבת תודה בבית הכנסת

והרימו אותו על כיסא ואמרו לו, בזכותך ניצלנו,

בזכות התפילות שלך ניצלנו.

גדול אחד, וברוך השם, הנה,

גם בירושלים, גם פה בארץ, וגם שם, בכל מקום שהיו תפילות

נעצרה הגזירה.

זה באמת כך היה.

גדול אחד אמר למה בליטא ובפוילין לא נעצרה הגזירה,

כי הם לא התפללו, הם לא קבעו יום תפילה,

יום צום.

היו אומרים פרקי תהילים, כי לא היו מאמינים בכל,

עד שלא ראו את הזוועות בעיניים שלהם, הם לא האמינו שיהיה דבר כזה.

העם הגרבני, העם הנאור,

הנה, הם היו חיות רעות,

כמו חיות רעות.

אני רואה את ההבדל הזה בין השואה

לגזירה שלמה.

בגזירה שמה כתוב בפירוש.

ישובו והתפללו. הוציאו את הספר טר.

יש שמה בתרגום הדרשה שאמר

מורדכי, מורדכי הצדיק, אמר לפני התפילה שהתפללו וצמו.

הוא אמר דרשה לעורר אותם.

הוא אמר בנינווה,

נינווה זה היה סיפור קדמון יותר.

נינווה,

זה היה בזמן יונה הנביא, זה בזמן בית המקדש.

אז הוא אמר להם, הנה,

גם שמענו גזירה עליהם, גזירה עוד 40 יום,

ונינווה נהפך.

ומה עשו?

הגיע הדבר למלך של נינווה,

וכולם אמר להם ללבוס שק

ולצום ולהתפלל להשם.

ווירא השם ששיפרו את מעשיהם,

ויבטל את הגזירה.

ולא נרגע. גם אנחנו נעשה ככה.

כך

באמת זה מה שאנחנו עושים מחר.

מחר אנחנו עושים תענית.

התענית. התענית של מחר,

התענית

זה לא תענית על צרות.

ברמב״ם כתוב.

זה תענית זכר לנס.

להודיע שכל קובעיך לא יבושו.

לא יקרמו לנצח כל הזמן. להודיע שמי שמתפלל וחוצה בקש בחו הוא נושע.

הרמב״ם אומר את זה בפירוש המשנה.

התענית הזאת זה לא כמו כל התעניות.

לעשות תשובה על העבירות.

לא היה שום דבר.

הרי ניצלו ברוך השם. אז מה?

אנחנו כבר לא בצרה הזאת. תביא כל התעניות שאנחנו עדיין באותה צרה.

שעוד לא נבנה בית המקדש.

אבל כאן זה זכר לתפילות ולזעקתם.

לדעת, לדעת

בך בטחו אבותינו

אליך זעקו ונמלטו ובך בטחו ולא בושו.

אליך זעקו ונמלטו.

זה היה ה...

זה לכן עושים תענית.

אבל זה מה שבולט.

בשואה לא עשו תפילות.

רק איפה שעשו, במקומות שעשו, ניצלו.

יש בורא עולם, צריך לפנות אליו. הוא המנהל של העולם.

מי יודע מה יהיה עכשיו עם הגרעין של הרשעים האלה.

אמר זה. הוא אמר,

הם כל הזמן מפיצים כל מיני.

אחד מן הבכירים שם אמר,

אולי רוחני עצמו,

שהרי המדינה לא תתקיים עוד עשרים שנה,

עשרים וחמש שנה.

אמרתי לה,

לבחורים שלי, אמרתי להם,

תגידו לו שהוא לא מנהל את העולם.

ניהול העולם לא בידו.

יש מנהל לעולם.

רבי יענן הנבנה הקשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך חירבה להם תורה ומזאת שנאמר,

אדוני חבר שמען שתקעו יחדית, אתה רואה, אני רואה.

כי יש דרשה עוד מעט של מישהו.

אפילו שאין פה הרבה אנשים, אבל רואים את זה בסרט,

רואים את זה בהרבה מקומות.

כן, אני יודע.

אני כבר דיברתי פה הרבה זמן, אבל הייתי חולה עכשיו.

אני, באמת.

אני חולה.

אפשר לראות.

בסופר הדרסות שלי יש הרבה.

רציתי על פורים נגמר, כן?

בפורים רציתי...