לימוד המוסר מאנשי הרחוב | ר' רוני כהן

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הדברים שנאמר כרגע יהיו להצלחת הרב אמנון יצחק שליטא,

אף על פי שאינו כאן כבודו כאן,

ולהיריון קל ולידה קלה בזמן ובעת לשירה בת מרים.

דבר אל כל בני ישראל,

מלמד

שנאמרה פרשה זו בהקהל,

מפני שרוב גופי התורה תלויים בה,

בפרשה זו.

איזה פרשה?

פרשת קדושים.

קדושים תהיו,

הוו פרושים.

הוו פרושים מן העריות ומן העבירה,

שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה,

אתה מוצא קדושה.

נאמר בכהן,

אישה זונה וחללה לא ייקח,

אני השם מקדישכם,

ולא יחלל זרעו בעמיו,

אני השם מקדשו.

רואים שכל גדר ערווה אתה מוצא קדושה.

אורח חיים של אנשי הרחוב השקועים ברדיפת הקניינים והתענוגות

משפיע לרעה ומפריע לאלו שרוצים לחיות ברוח התורה.

אולם מצד שני

יש

לשמש חיים מסולפים אלה

ספר מוסר נפלא.

זאת אומרת שאנחנו מסתכלים

על אנשי הרחוב ששקועים

בתאוות העולם הזה,

ברדיפות אחרי הקניינים של העולם הזה.

בשבילנו,

אלה שרוצים לחיות ברוח התורה,

זה ספר מוסר בשבילם.

איך?

עכשיו הוא יסביר.

שעל ידם אפשר להגיע להכרת האמת.

על ידי אלו שנמצאים ברחוב ושקועים בתאוות,

אנחנו יכולים להגיע להכרת האמת.

איך בדיוק?

לשלילת הרע ובחירה בטוב.

שהרי אנו,

אם נתבונן בסדרי החיים של אנשי הרחוב,

נמצא בהם

רק יגון ואנחה.

חיים מלאים פחד.

ממה?

מלאים דאגה.

נרדפים על צוואר,

על ידי כוחות התאווה. אין להם מנוחה. כל הזמן נרדפים. הם רודפים אחרי התאוות ונרדפים אחרי התאוות. כל הזמן, כל הזמן. כל החיים שלהם כך.

עוד מעט תיתן דוגמאות לזה.

יש להם פחד ממחלות,

פחד מפגעים,

שלא תקרה מלחמה, מה יהיה, איך יהיה, מה נעשה.

כל הזמן חיים בפחדים,

רדיפות, תאוות.

אין להם מנוחה.

ומכל מאורעות שונים, רחמנא ניצלן, שקורים בעולם,

הם רק

נלחצים ודואגים מאנשי הרחוב. ולנו מה אמרנו?

זה ספר מוסר.

כל זה מסובב את האדם

ומונע ממנו אושר ושלווה.

כל הפגעים, מחלות, רדיפות, תאוות,

ממון,

להרבות נכסים,

כל זה מונע מהאדם אושר ושלווה.

והנתונים בסבך, מה זה בסבך?

כמו איל אחר, נאחז בסבך.

הסתבך שם עם הקרניים שלו, הסתבך בתוך השיח.

אותו דבר הם נתונים בסבך, מסובכים.

לא מתבוננים במצבם.

צורת חיים זו נוכל להם ומספקת אותם.

אך

אחי חיי גוף,

אין לו שייכות להבנת חיים אחרת.

הוא לא מבין חיים אחרים.

כל הזמן הוא רודף אחרי הזנב שלו. הוא לא רואה מה שהולך מסביבו.

זה מה שהוא רואה כל החיים. לרדוף אחרי מה?

אחרי מה?

אחרי עצמך,

שבסופו של דבר תשאיר את הכול פה,

תצא מפה,

תשאיר לאחרים,

ועמלת כל חייך בשביל שמישהו אחר ייהנה.

הרי אם אנחנו,

אני מאמין שיש פה כאלה שהם שוכרים דירה,

כן? חיים בשכירות.

אם נבוא לבן אדם שחי בשכירות ונגיד לו, תשמע,

מה אתה חי ככה?

אין לך ריצוף,

אמבטיה, תראה איך היא נראית,

תראה את המטבח שלך,

תשפץ, תסדר.

הוא חי בשכירות.

תעשה, מה הוא יגיד אותו, בן אדם?

תגיד לי, מתי השתגעת?

אני אשקיע במשהו שלא שייך לי?

מה יש לי לעשות? זה לא בית שלי בכלל.

אני אשפץ, אשפץ, אסתדר, אעשה הכול, בשביל שיבוא אחר כך הבעל בית, יגיד לי, יצא מפה וייקח הכול על מוכן?

זה אנשי העולם הזה,

זה מה שמעניין אותם.

מה בסופו של דבר?

עמלו, טרחו, כל היגיעה שלהם,

הכול נשאר לריק,

נשאר לאחרים.

עמלו וטרחו, ואחרים באו ונהנו.

האנשים האלה כבולים במצב הרע

עיוורים לכל מה שמתרחש סביבם,

ואינם מבחינים עד כמה טעות הוא אורח החיים שלהם,

וכי העושר מהם והלאה.

אינם שמחים בשלהם, לא בעולם הזה,

וגם עולם הבא לא יזכו.

מצינו,

התנא באבות אומר,

הלל הזקן אומר כך,

מרבה בשר,

מרבה רימה.

לפי המבט הישר והמרחיק ראות,

אזי, לפי מה שאנחנו מבינים ממה שאומר התנא,

כל תוספת בשר

מוסיף

בגוף

מה רימה

ותו לא.

זהו.

הוספת בשר,

הוספת מה?

עוד תולעים שיאכלו אותך.

הנעת רגע של אכילה

הוא אפס ולא כלום.

אדם אוכל, כמה זמן נהנת?

יש פה בחך,

איזה,

כזה קטן, שזה הטעם, זה נותן לנו את ההרגשה של הטעם.

בלעת,

עבר, מפה והלאה אתה לא מרגיש שום טעם.

אז מה נהנת? כמה זמן?

רגע.

מרבה נכסים,

מרבה דאגה.

איך מרבה דאגה?

בן-אדם שיש לו נכסים, לכאורה, יש לו בוא נגיד ארבע בתים,

חמש בתים.

הוא כל חודש, כל בית, 3,000 שקל.

תעשה חשבון, 15,000 שקל.

מכניס כל חודש בכיס, לא עושה שום דבר.

זה מרבה דאגה? איזה דאגה יש לו?

הוא יכול גם לא לעבוד.

יכול לשבת בכולל, ללמוד כל היום, בלי...

כן, אבל כל היום משגעים אותו בטלפון.

בוא תראה, נהיה לי פה פיצוץ,

פה נהיה לי נזילה, הבלטה פה נשברה.

תסתכל הבית, איך הוא נראה, המזגן התקלקל.

אהה, זה דאגות קטנות.

יש עוד הרבה דאגות שיש למרבה נכסים.

אדם שמרבה ממון

רודף אחרי הממון, זה היה לאנשי הרחוב אנחנו מדברים,

מרבה, רודף עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד.

אסף, אגר, תגיד, בוא נגיד

500,000 שקל יש לו עכשיו בכספת בבית.

כשהוא יוצא החוצה

הוא נינוח,

הוא הולך בשקט, או שהראש שלו בבית?

אה?

הוא, המוח שלו תפוס, בואנה, שלא ייכנסו אלי לבית, שלא יגנבו לי את הכסף. הוא כל הזמן בדאגות, הוא כל הזמן בלחץ.

אז מרבה נכסים, מרבה דאגה.

מרבה ממון, מרבה דאגה.

רק אדם שהוא עני

יכול לחיות בשלווה.

אם יש לאדם איזה קניין כלשהו,

מיד, מיד מתווספים לזה דאגות.

האדם מאבד את שלוות חייו

ונעשה עבד נרצע לשמירת ממונו.

הרי כל זה אמרנו בסוף לא יישאר לו, הוא טורח לאחרים.

שקוע כולו בדאגה

וחוסר ביטחון.

וכך הלאה, אומר התנא,

מרבה נשים מרבה כשפים.

כל תוספת קנייני העולם הזה גורמים צרות לאדם.

בין לנפשו ובין לגופו.

שהרי חיים מאושרים נוצרים דווקא אם קיימת באדם מעלת השלווה והביטחון.

אז יש לו חיים מאושרים.

אם יהיה לו עוד כסף ועוד נכסים זה לא ייתן לו שום שלווה ושום ביטחון.

זה הכל דמיונות.

ואילו מי שהרבה לו מקנייני העולם הזה,

אך,

זאת אומרת, רק

פחד ודאגה מנת חלקו.

זהו.

ככל שתוסיף עוד דברים, עוד קניינים של העולם הזה,

יהיה לך רק פחד,

רק דאגה,

חוסר שלווה.

לעומת זאת ההפך, העני. מה זה העני?

בן תורה.

אדם שרוצה ללכת על פי דרכי התורה, זאת אומרת שהוא לא שואף שיהיו לו עכשיו בתים ונכסים. הוא מבין מה הוא עושה פה בעולם, הוא זמני, אוטוטו הוא יוצא.

יוצאי הצעירים שבאנו מבינים מה שאנשים זקנים בחוץ עוד לא חשבו על זה.

אתמול,

ככה במאמר מוסגר,

אבא שלי ביקש ממני שאני אלך,

עושים ברמלה איזושהי תמ״א, בונים איזשהו,

ייקח זמן. אתם יודעים מה זה תמ״א 38?

אז אבא שלי אמר לי, אלך לשם, רק תקליט שאני אדע מה הולך, כאילו, על מה מדברים.

הלכתי לשם, הקלטתי, ואני עומד בצד עם אח שלי, ואנחנו מסתכלים אחד על השני.

זה רק בעוד שלוש וחצי שנים, כאילו, כאילו, יהיה מוכן.

ואנשים שמה, אתה רואה, אנשים כולם מבוגרים,

כולם שבעים פלוס.

אתה מסתכל עליהם, אתה אומר, ריבונו של עולם, הם תכננים ובונים, לא, תהיה לי חניה, לא תהיה לי חניה, כן יהיה לי חניה, לא מתאים לי, כן, בוא תגיד לי מה אתה נורמלי. מי אמר שתחיה מחר?

אתה מתכנן לי לעוד שלוש וחצי שנים, כאילו בונה בניינים ומגדלים.

אנשים פה, בשנה האחרונה, שאנחנו מכירים בעיר שלנו,

שכבר הם לא פה,

הם כבר זהו, כאילו הם הלכו.

זה הסוף של הבן אדם.

מה אתה לוקח איתך?

אתה לוקח איתך עוד חנייה? עוד מרפסת? עוד חדר?

הלו, קוקו, גם אם אתה חושב על האחרים, הרי אתה אומר, אני משאיר את זה לאחרים.

אז מה החיים? מה החיים האלה?

מה עשית בכל השבעים שנה האלה? אתה חושב על עוד איזה בית שתקנה ותבנה ו... מה?

הרי זה טיפשות.

אתה כבר בעולם הזה,

תפוס ברצינות מה שצריך, אשרינו שזכינו, שיש לנו את הרב אמנון יצחק שמכוון אותנו לדרך הנכונה, לצאת מפה

עם משהו ביד,

ולא כמו אחרים שאתה רואה,

עמי הארץ, על מה הם מדברים?

מה יש להם כל היום לעשות?

מה יש להם לעשות? תראה זוג, זקנים, בעל ואישה,

על מה הם מתווכחים?

ראו איזה משהו עובר בכביש,

והוא אומר,

זה חתול. היא אומרת, לא, זה היה עכבר.

וזה הוויכוח שלהם כל... אבל מה? בוא'נה, תגידו, אתם נורמלים?

מה זה זה?

זה אמרנו במאמר מוסגר. אז עד עכשיו התנא אמר לנו על דברים של העולם הזה,

שככל שתרבה יותר,

תכניס את עצמך לדאגות יותר, לחוסר שלווה יותר.

התנא מגלה לנו סוד ההצלחה והעושר.

התנא זה הלל הזקן.

מרבה תורה,

מרבה חיים.

איך יכול להיות?

איפה? הנה, אנחנו יושבים פה, לומדים, לומדים, לומדים. איזה חיים? כן, זה מרבה חיים. איך מרבה חיים? עכשיו הוא יגיד לנו.

מרבה ישיבה,

מרבה חוכמה.

מרבה עצה,

מרבה תבונה.

מרבה צדקה,

מרבה שלום.

קנה לו דברי תורה,

קנה לו חיי העולם הבא.

לזכות בחיים,

הדרך לכך

לזכות בחיים,

הדרך לכך היא התורה.

רק התורה היא זו שיכולה לתת לנו לזכות בחיים אמיתיים.

ללון בעומקה של הלכה,

לתרץ את דברי הרמב״ם

בהלכה פלונית.

פה קיימת חדוות חיים אמיתית,

עושר זך ונקי,

בלי כל דאגה ובלבול.

אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

כשאדם לומד איזו סוגיה גם בגמרא, או רמב״ם, כמו שהוא אומר פה,

שבהתחלה זה קשה לו, מפוצח, אתה רואה אפילו הלכות פשוטות.

לפעמים אנחנו לומדים, לא מבינים, כן מבינים, בודקים, שואלים, חוקרים,

שזה מובן לך איזו הרגשה של עושר,

ואיזו הרגשה יש לך שעכשיו אתה יודע גם מה ליישם.

זה אורח חיים, זה נותן לך דרך חיים. איזה עושר זה גורם לבן אדם.

זה רק מי שחי את זה יכול להבין את זה.

אבל אלה שברחוב,

הם לא מבינים את זה, כי הם לא חיים ככה.

מה הם חיים? רק העולם הזה. מה נשאר מזה? הכל אבד.

כלה לא יישאר מזה זכר.

בדרך זו,

שכל חיותו של האדם היא רק בחוכמה,

מתפתח ועולה,

מרבה עצה,

מרבה תבונה, ההפך מעמי הארצות השקועים בחיי החומר,

שכל זמן שהם מזקינים דעתם מתטפשת עליהם.

החיים עצמם מורים לנו את הטוב ואת הרע.

החיים עצמם.

אדם רק יסתכל על החיים עצמם, הוא יכול ללמוד מה טוב ומה רע.

מה קיים ומה חולף ודמיוני.

יום אחד הייתי עם אח שלי אצל כבוד הרב עמלון יצחק.

ודיברנו בעניין המאכלות וזה.

אז

הרב אמר,

החיים בסופו של דבר הם

כמו חלום.

אדם שהולך לישון בלילה,

וחולם חלום,

אם זה חלום מפחיד, וואי, הוא בלחץ.

לפעמים יש חלום שאתה ממש מרגיש שזה כאילו אמיתי.

ופתאום כשאתה מתעורר, אתה אומר, יואו,

כולך מזיע, זה היה רק חלום, איזה מזל.

הרב אמר שהאדם, הנשמה שלו יוצאת,

בום, הוא אומר, וואי,

מה זה?

איפה אשתי?

איפה הכסף שלי?

איפה האוטו?

איפה הבית?

הכול חלום.

מה זה?

מה לקחת איתך?

כל החיים זה דמיון.

כל החיים זה חלום אחד גדול.

השאלה היא, איך אתה יוצא מפה?

מהו העושר האמיתי לבחור בו, ומהו המזויף להתרחק ממנו?

אם נסתכל במבט אמיתי וחודר,

נגיע להכרה שצריך למאוס ברע ולבחור אך ורק בתור.

ממי נלמד את זה?

מאנשי הרחוב. כשאתה מסתכל עליהם, אתה רואה אותם.

הנה עוד כמה ימים יום העצמות היבשות.

אתה רואה אותם הולכים,

רוקדים, שמחים. על מה? ממה יש לשמוח? מה?

אין כלום, אין תפיסה. קוראים לזה חג. יש אנשים שמוציאים ספר תורה,

אומרים הלל. מה? מאיפה?

כאילו זה כלום. רוצים לעשות משהו משום דבר.

איזה חיים אלה?

אחרי היום הזה, מה?

מי שלא נפנף, לא יצא ידי חובה.

זו חובת היום.

מה זה זה?

אתה לא יכול.

הרי אמרנו שזה גורם לנו לרעה.

זה גורם לנו ללא טוב. בהתחלה מה אמרנו?

הרוצים לחיות ברוח של תורה.

אנשי הרחוב גורמים לנו שזה יפריע לנו, הדרך חיים שלהם.

למה זה מפריע לנו?

למה אני צריך לצאת?

אני גר בעיר מעורבת של חילונים ודתיים.

אני מלמד את הבן שלי ללכת בדרך טובה.

אני יוצא החוצה עם הבן שלי בשבת.

עושה איתו סיבוב בערב.

הוא רואה

מכוניות נוסעות.

הוא אומר, אבא, מה זה? כתוב מות יומת.

הם צריכים למות.

איך הם לא מתים?

מה אני יכול להגיד לו?

שמע, אין לי מה להגיד לו. מה אני יכול להגיד לו?

אל תדאג.

בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא ישלם להם.

זו דוגמה אחת.

עכשיו,

מה שאמרנו על היום העצמות.

הילדים שומעים, אתה שומע זיקוקים, אתה שומע זה.

הם רואים אורח חיים של אחרים, הם לא נמשכים לזה.

אבל זה, מי שרוצה לחיות באורח חיים של תורה,

זה מפריע לו.

זה פוגע בדרך חיים שאתה רוצה לגדל את ילדיך.

ככה עם ישראל אמור להיראות.

תסתכלו על הרחוב.

תסתכלו איך נראה הרחוב, השם מרחם.

זה בצד החילוני.

לצערי הרב זה נמצא גם בצד של החרדים, במרכאות.

רואים שלא נגיד בשמות של קרובים,

אבל עושים לך על האש.

מה זה על האש?

נבלות וטרפות. מאכילים את מי? אתה רואה שהם אוכלים.

כל ה-מי?

הרי קם פה, אומר הפלא יועץ,

שאם יבואו רובא דרובא

של כל הפוסקים

ויגידו על בהמה שהיא כשרה,

ויבוא אחד ויגיד

שיש ספק, רק ספק

בבהמה הזאת,

למי חשביה?

אתה צריך לחשוש ולא לגעת בבהמה הזאת.

ובדור שלנו

קם

אחד שזה הרב אמנון יצחק, ואומר שיש בעיות.

ומה?

הרי כתוב

למי חשביה? למה אתה לא חושש?

ספק, זה ספק דאורייתא לחומרא.

איפה כל התורה?

הכול מחקו.

למה?

כמו שהרב אומר בשם חובת הלבבות,

בטנם אלוהיהם.

תן לי את הבטן, להרגיע אותה,

אחר כך תדבר איתי.

עם עוד איזה 50 גרם בצד,

אחר כך תדבר איתי.

זה החיים שלהם, הם רואים שזה הכול כלום.

לא מאמינים בתורה בכלל. זו דוגמה אחת על נבלות וטרפות.

יש עוד אלף ואחד דברים.

אנשים שהם דתיים ומחופשים לדתיים.

מחטיאים את הרבים, עושים אירועים, דברים שהשם ירחם.

ושאתה מוכיח אותם, ואתה אומר להם, זה אסור לעשות מה שאתם עושים.

זה לא אכפת להם. מה אני יכול לעשות?

מה זה מה אני יכול לעשות? אתה לא יכול לעשות מה שאתה עושה.

התורה אוסרת עליך. האלוקים מדבר איתך דרך הספר תורה, אומר לך, מכתב אלוקים חיים.

ומה אתה עושה?

בסדר, מה אני יכול לעשות?

אין לי מה לעשות.

לא רוצה להיכנס לפרטי פרטים, אבל

זה מספיק כבר להבין.

אולם,

כדי לזכות למבט חיים זה,

של מה?

של למאוס ברע ולבחור אך ורק בטוב,

צריך להימצא תמיד במתח רוחני.

מה זה מתח רוחני?

לבדוק את עצמך כל הזמן ברוחניות שלך.

מתח רוחני.

כפי שכותב רבנו יונה בשערי תשובה,

ברשע השער השני.

בני,

היזהר לשוב בכל יום

ונפשך לטהר.

בלעדתך איזה סיבה מעוררת.

אל תחכה שתהיה איזה סיבה שתעורר אותך.

תשוב כל יום, כל יום, תבדוק את עצמך שאתה לא בירידה.

תבדוק את עצמך, כי בכל העת יהיו בגדיך לבנים.

אתה בכל רגע יכול לצאת מפה. אף אחד לא מבטיח לך שעכשיו אתה תלך הביתה ותגיע הביתה.

זה אף אחד לא מבטיח לך.

היו הרבה אנשים שיצאו, היו בדרך לברית, בא מחבל, דקר אותם עם סכין, הם לא הגיעו הביתה.

זה יכול לקרות לכל בן-אדם בכל מצב, בכל מקום. בן-אדם צריך בכל עת שיהיו בגדיו לבנים, שיבדוק את עצמו כל הזמן שהוא במצב רוחני של עלייה.

בלעדתך איזה סיבה מעוררת, שלא תבוא איזה סיבה ותעורר אותך איזה מחלה או איזה דבר אחר שיעורר אותך לשוב בתשובה,

אלא היזהר לשוב בכל יום ונפשך לטהר, כך אומר רבנו יונה.

וילדי יום יקושון מחשבותיך, כי תזכור את בוראיך.

והיה לך זכרו למשיב נפש,

ומיראת השם ואהבתו והבושה מלפניו

תוסיף מעלה תמיד.

ומיראת השם,

תראה מה זה, ומיראת השם ואהבתו והבושה מלפניו תוסיף מעלה תמיד.

יראת השם, אהבתו ובושה מלפניו תוסיף מעלה, ככה תעלה עוד.

עוד, כל הזמן ללמוד מה יראת השם, יראת השם, מה הרב 40 שנה עושה?

יראת השם, מוסר, זה יראת השם, אהבת השם, יראת השם, אהבת השם, יראת השם, אהבת השם.

איפה רואים את זה?

באנו לפה,

כמה פעמים עלינו חזן.

משהו לא נשמע ישר אתם יודעים, הרב תיק מתקן,

תיק מתקן.

היו פעמים בתקופה האחרונה שהלכנו להתפלל בבתי כנסת,

מנחה ערבית, לצערנו, אין לנו מניין ברמלה,

יש מניין, אבל לא כולם יכולים להגיע, זה עסוק, זה לא יכול, זה בעבודה, כל מיני סיבות.

אז אנחנו הולכים לפחות שיהיה את המניין,

שהתפילה תעלה, צריך שיהיה במניין.

אתה רואה, אנשים מתפללים כבר שנים,

אוטוסטרדה,

אין מי יתקן, אין מי יגיד לו מה תעשה ומה תפעל, מי שהכי זריז,

תעלה אותו.

אה, אתה לא מבין, לא מילה, לא, אין, זה משהו פשוט לא יאומן.

מי שירצה אחר כך, אני אתן לו לשמוע הקלטה של כמה בתי כנסת שהקלטנו אותם,

את החזנים.

אי אפשר להבין מילה.

איך התפילה, זה תפילה? עולה, לאן היא עולה?

אולי עדה תקרא, אולי עדה תקרא.

בחיים כאלה של תוספת מעלה תמיד על ידי,

אמרנו, יראה, אהבה ובושה מהשם,

משתמשים, משמשים, חיי העולם הזה?

ספר מוסר למתבונן בהם.

ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן.