כלב ים | ר' הראל דנוך

- - - לא מוגה! - - - 

בוקר טוב לכולם.

כתוב בפסוק בפרשה,

לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, גדולה וקטנה.

אומר מאמר תכה,

כל שבים טהור, חוץ מכלב ים,

מפני שהוא בורח ליבשה.

הרב עובדיה מברטינורה, זיכרונו לברכה, אומר כל הבריות שבים,

אם עשה מעורן כלים,

אין מקבלים טומאה

חוץ מהכלב מים.

לפי שכל בריות שבים,

אין אחד מהם בורח ליבשה.

וכשבאים לצוד אותן,

אז הכלב מים בלבד

הוא שבאים לצוד, אז הכלב מים לבד, הוא בורח ליבשה.

כל החיות נשארות במים. כל החיות שבמים נשארות במים.

אז הילקת הכה ובכלל עורות היבשה.

ואם עשה כלי מעורו, מקבל טומאה והלכה גרבה עקיבה. זה משנה בכלים י'ז.

אז אומר לנו פה שהכלב ים,

בהם לצוד אותו, אז הוא נמצא, כל הזמן הוא נמצא במים, שבהם לצוד אותו הוא בורח ליבשה.

הוא אומר, מה שיש להתבונן מכאן לאדם המשכיל הוא שמשפט האדם ודינו הוא על נטייתו ופנייתו ולא על מהותו,

וזה נורא ואיום.

הכלב הזה, הים והמים הם אווירו ומקום חיותו,

כשהוא פורש ליבשה בגלל נסיבות שונות.

הרי לבסוף בעל כורחו מוכרח לשוב לאווירו ומקום חיותו אל הים.

אבל בגלל רגע אחד של התחמקות והשתמטות ממקום חיותו,

מתקפח כל ערכו,

והוא מקנה לעצמו את החומרות ודין בריאה של היבשה,

אף שהיבשה זרה לכל מהותו וטבעו.

אז ברגע שיש לו נסיבות שונות, שבאים לצוד אותו, כל מיני נסיבות, ישר הוא בורח,

הוא מסתכל על היבשה, הוא כבר רוצה לברוח ליבשה.

אז לא כמו החיות האחרות.

לכן הדין שלו, שהוא מקבל עכשיו את כל החומרות

של עורות מהיבשה.

יש לו את הדין של העורות של היבשה,

של החיות יבשה.

הדוגמה הנזכרת לעיל היא לשבר אוזנינו שנעיין ונבין מה נורא וחמור הוא דינו של האדם המשכיל בעל יתרונות רוחניים,

שהוא נידון לפני הקדוש ברוך הוא בעיקר על נטיותיו ומגמותיו.

יש שהאדם שקוע בים התלמוד, שאנשים,

עכשיו אנחנו נבין את זה עלינו, שאנשים שקועים בים התלמוד,

באווירה של תלמידי חכמים וצדיקים,

בחוגם של ארבע אמות ההלכה הברורה,

והוא מתאבק בעפר רגלי החכמים,

באוהלי התורה ויראת שמיים.

ובכל זאת, אם נטיותיו הן לחיי העולם הזה,

ויש שעוברת עליו רוח קנאה ותימהון לבב על המצליחים בשוק החיים,

וכל מחשבותיו נוטים מעבר לגדר הקדושה והטהרה,

לרשות הרבים של החולין.

הרי איש כזה נידון לפי בריכתו הפנימית הנפשית והוא מקבל טומאה.

אז איש יכול להיות אדם,

שהוא נמצא בים התלמוד, נמצא בין החכמים,

בארבע אמות של הלכה,

ביראת שמיים,

בלימוד תורה,

אבל הוא מציץ החוצה,

הוא מסתכל החוצה,

יש לו נטייה קצת החוצה.

הוא מסתכל על ההצלחה, הוא חושב שיש הצלחה בחוץ,

חושב שיש איזה עניין בחיים בחוץ.

אז זה, בן אדם כזה מכניס לעצמו טומאה,

בן אדם כזה הוא מקבל טומאה.

אף על פי שלמעשה הוא נשאר יושב באוהלי הטהרה והתורה,

אבל אם בפנימיות נפשו

מהסס באושר תורתו ויראתו,

הוא מהרהר,

ונדמה לו ששם ברחובות

האושר והכבוד והתענוג,

הרי הוא נידון על קנאתו וגעגועיו ותאוות חשקו לעולם הזה,

והוא נעשה בזוי בהרהורים אלו לפני המקום.

הוא נמצא סביב היראה כל היום,

ומה הוא נידון? בגלל ההרהורים שלו כל הזמן לצאת החוצה. כל הזמן הוא חושב שיש משהו מעניין בחוץ.

הרי הרבה מאיתנו באנו מבחוץ,

ואנחנו יודעים שאין בזה שטויות,

הכול שטויות ואבלים.

הכול שטויות ממש ככה,

שטויות ואבלים.

וכמו שחושב רבנו יונה,

זיכרונו לברכה, את הלאו שלא יהיה בכיסכה אבן ואבן,

איפה ואיפה, קטנה וגדולה,

והוא עובר עליו זה אף על פי שלא ישתמש במידות

המושחתות האלה למעשה. הוא עובר על הלאו, אפילו שהוא לא קיים את הדברים במעשה. עצם זה שאתה,

יש לך נטייה לבחוץ,

אז כבר אתה עובר על הלאו.

ולא עונה ולא מדד בהם,

כי הלב המכיל והמחזיק בקרבו מידות אלו,

אין לשם חפץ בו, וזה הלשון.

והשנית, כי אבן ואבן תועבת השם,

מפני שנתכוון לעשות בהם עוול אף על פי שלא חטא בהם.

אם כן, האדם נתעב על כוונת ליבו הרעה ומידותיו הרעים, אז אדם,

הוא נהיה מתועב על הכוונה שלו ועל המידות הרעות שבו.

הרי האדם עלול לפעמים להימאס על הקדוש ברוך הוא בגלל תאוות ליבו המקננת בו,

אף שאינו מבצע אותן למעשה.

ועל זה צריך האדם לשים את ליבו, להוכיח את עצמו,

ולעקור מקרבו את כל הנטיות והקנאה בכל אלה שעומדים מחוץ להיכלי התורה והיראה,

שכביכול הם המאושרים והמצליחים והנהנים,

ולא כן הוא, אין עושר כעושר הנפש,

ואין הצלחה כהצלחה במעלות הקודש ונתיבות יה.

אז לסיכום,

יש לו לאדם לפחד עד מאוד מפני נטיותיו הנסתרות.

לכל אחד יש נטיות נסתרות.

ואף על פי שלמעשה אינה מועילות אותו במאומה,

הוא לא מממש את זה,

בכל זאת צריך התאמצות יתרה להשתחרר מהנטיות האלו,

שלא יופסק דינו כדרגת אדם מן השוק העומד מחוץ למשכנות התורה והיראה.

ואף שהוא מסתגר בארבע אמות של ההלכה ומטייל במימי התלמוד והדעת,

ומתהלך בין החכמים ודורשי השם ומבקשיו,

בכל זאת ידע הענה שהוא עלול להיכשל חלילה בהרהורים ונטיות שדינם קשה מאוד.

אז הוא חושב שהוא נמצא סביב היראה כל הזמן,

סביב לימוד התורה,

אבל למעשה הוא יכול להיות נידון כאחד מן השוק.

אז

עלינו לא להיכשל חס ושלום בערעורים והנטיות שדינם קשה מאוד, וטוב ויפה לשעבד כל אלה הנטיות ולכוונם למקור מים חיים משווים נפש,

ובדרך לימוד המוסר וההתעמקות בניקיון הדעת אפשר להזדכך ולהיחלץ.

אז יהי רצון שכל הנטיות שיש לנו מכל מה שצברנו והכל, כל הנטיות, ילכו אך ורק למקום הקדושה והטהרה, ונזכה להתעלות בתורה ויראת שמיים. אמן ואמן.