היסח דעת | ר' הראל דנוך
תאריך פרסום: 13.08.2018, שעה: 19:57
- - - לא מוגה! - - -
טוב, שלום לכולם.
נאמר מאמר בפרשת שופטים, מאמר שכד.
כתוב בפסוק, והיית עמו וקרא בו כל ימי חייו
למען ילמד לראה את אדוני אלוהיו
לשמור את כל דברי התורה הזאת.
זה פסוק שהוא מדבר במלך, פסוק שמדבר במלך.
החיוב של המלך
להיות תמיד עם הספר.
היינו, אומר,
שחייב לשאת עמו את הספר תורה כל הזמן בלי הפסק.
עד שסלקה דעתך בגמרא שצריכה להיות עמו,
אפילו בבית החסר ובבית המרחץ.
אלא גל אקרא שאין והיית עמו אלא במקום הראוי לקריאה.
אז הוא אומר
שמהפסוק הזה לומדים שהמלך חייב להיות תדיר,
כל הזמן עם הספר תורה, לא לעזוב את הספר.
עד שרצו אפילו להגיד, סלקה דעתך, להגיד בגמרא שאפילו בבית החסר ובבית המרחץ.
אז הפסוק אומר, לא,
הייתה עמו אלא במקום שראוי לקרוא בו.
אז דווקא במקום שראוי לקרוא בו ולא שמה.
אבל מה לומדים מפה שרצו להגיד ככה?
מזה למד המסילת ישרים שהיסח הדעת הוא המפסיד הגדול לקניית היראה.
ועל כן יצטווה המלך שיקרא בספר התורה כל חייו,
בלא היסח הדעת כלל.
ואז ילמד ליראה את השם,
ואף כל אדם מצווה בכך.
אלא צוותי התורה במיוחד למלך שהוא הטרוד ביותר מכל העם.
אז המלך, שזה הבן אדם הכי עסוק שיש, הכי טרוד,
אז הוא, אותו התורה מחייבת תמיד תמיד לא לעזוב את הספר.
למען ילמד ליראה את השם.
וזה האסון שלנו.
על מה ולמה איננו מגיעים למדרגות גדולות.
אף אלה מאיתנו העוסקים בלימוד התורה הקדושה תמיד.
זה הבעיה שלנו.
שהיסח הדעת
הוא בעוכרינו.
ובכל פעם מן הצורך להתחיל מחדש,
ונמצא שאנו עומדים תמיד במקום הראשון.
כל פעם אנחנו,
אין לנו משהו רצוף. תמיד אנחנו מתחילים ויש לנו הפסק. תמיד מתחילים והפסק.
וזה הבעיה שלנו. בגלל זה אנחנו לא מגיעים למדרגות הגדולות.
אצל אברהם אבינו כתיב בא בימים.
היינו שכל ימיו איתו, כל יום וקניינו.
כל יום והישגו.
ועל ידי שהיה כל יום בחיי אברהם מוסיף על שקדם לו.
על ידי כך הגיע למה שהגיע.
אצל אברהם זה הכל היה עבודה ממושכת. לא כל יום. כל הזמן זה תוספת ליום הבא.
כל הזמן תוספת ליום הבא.
לכן הוא הגיע למה שהוא הגיע.
וכן בסרה כתיב שני חיי שרה.
הוא פירש רש״י כולן שווין לטובה.
והכוונה בלא שום הפסק.
כל רגע היה קודש לעבודת השם.
והגיע לדרגת נבואה גדולה משל אברהם אבינו.
שרה הייתה יותר גדולה מאברהם.
גם היא היה לה את הרציפות הזאת.
מובא בגמרא בפסחים. אמר רבי יהודה אמר רב
כל המתייהר
אם חכם הוא חוכמתו מסתלקת ממנו.
אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו.
אם חכם הוא מנהלן. מאיפה לומדים שחכם
אם הוא מתייהר אז חוכמתו מסתלקת ממנו? מהילל.
וזה אותו הילל שהיה סמל הענווה והסבלנות כמוהו. זה שם בפסחים.
ס״ו עמוד ב״.
כיוון שנכשל באהבה כי הוא הרע נסתלקה חוכמתו ששם הם בני בני בטרה.
שאלו אותו שם שאלה בנוגע לסכין בשבת והוא אמר להם שכחתי את ההלכה.
וכן איתא שם. כך מובא שם.
ריש לקיש אמר כל אדם שכועס אם חכם הוא חוכמתו
מסתלקת ממנו אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו מנהלן ממשה רבנו.
גם במשה רבנו בגלל שהיה לו איזשהו כעס
אז גם זה לומדים ממשה רבנו.
ודברים אלו כגאווה וכעס הם מסח הדעת לחוכמת התורה.
ואחרי כן צריך להתחיל הכל מחדש.
ואם במשה רבנו בהלל הזקן הדברים אמורים מה נענה ענן יתמא דייתמא אנחנו שאנחנו לא בעלי מעלה
מה אנחנו נגיד אם הם בהפסקים כאלה קטנים אז ככה הם היו.
אצל רבי עקיבא מצינו שבא לביתו לאחר 12 שנה
שלמד תורה מחוץ לבית
וטרם היכנסו שמע מאחורי הדלת את אשתו משיבה
כי לו שמע לקולה היה שועה עוד 12 שנים בבית המדרש
הוא לא הוגע עד לפתח וכשהוא הוגע לפתח לפני שהוא נפגש איתה אז הוא שמע אותה אומרת שאם היה שומע בקולי עוד 12 שנה
היה הולך לבית המדרש
כששמע רבי עקיבא זאת
חזר מיד לתלמודו
ולא נכנס לביתו אפילו לרגע הכת
וזה נפלא הדבר היה הכרת הטוב שהיה חייב לה
כמו שאמר רבי עקיבא אחר כך שלי ושלכם שלה הוא
שהיא הופחתו מרועה צאן לרבן של ישראל
ומדוע לא נכנס לרגע אחד לשמח ליבה
ועל כן צריכים לומר שהתבונן רבי עקיבא וראה את החסרון הגדול שבהסח הדעת כזה
וכדי שלא להפסיק הפסק כמו עד זה הכריע רבי עקיבא שאסור לו להיכנס זאת אומרת הוא הבין גם את העניין של ההפסק של הסח הדעת של ההפסק
והוא לא נכנס בגלל ההפסק והסח הדעת הוא לא נכנס
נוסיף לומר שמלבד ההפסק והסח הדעת שהיה בכך
עוד טעם היה לו לרבי עקיבא שלא להיכנס
כי אינו דומה דבר שלם לשני הציין של אותו דבר
אפילו שניהם לפנינו
ואף שעשרים וארבע שנה שהוא למד הן פעמיים שתים עשרה שנה
מכל מקום אין שתי פעמים שתיים עשרה שנה שווים ל-24 שנה זה לא אותו דבר אפילו שזה אותו מספר שנים שתי החצאים זה לא אותו דבר כמו דבר שלם
וכל מה שזכה רבי עקיבא על ידי 24 שנה לא היה זוכה על ידי פעמיים שתיים עשרה שנה
עוד יש לבאר בעניין סכנת הסח הדעת
כתב המסילת ישרים כשהגיעה זמנה של מצווה
או בהעלותו על מחשבתו לעשות מצווה,
אל יניח לעשותה מיד
שאין סכנה כסכנתו.
הוא אומר שברגע, מסילת השערים כותב, שברגע שמגיע לך זמן של מצווה או שיש לך מחשבה של מצווה,
אז מיד תעשה אותה,
לא להניח אותה.
ויש לו ראייה מגמרא בכתובות
רבי חנניה בן חכינאי היה וכעזי לבי רב בשלהי הילולא דרבי שמעון בן יוחאי.
רבי חנניה בן חכינאי היה בסוף ימי ההילולה של רבי שמעון בן יוחאי.
אמר לרבי שמעון, אומר לו, יעקב לי עד דעת בעדך.
זאת אומרת, תחכה לי,
רבי חניניה בן חכינאי רוצה ללכת לבית המדרש,
ורבי שמעון אומר לו, חכה לי עד שאני אבוא איתך, עד שיגמר ימי החופה ואני אבוא איתך.
ומה אתם אומרים, הוא חיכה לו או לא?
לא חיכה לו, רבי חנניה בן חכינאי לא חיכה לו.
והנה ודאי, וזה מהטעם הזה, והנה ודאי חברותא כמו רבי שמעון בן יוחאי גדול מאוד ערכא.
ובכל זאת לא רצה רבי חנניה בן חכינאי להמתין לרבי שמעון בן יוחאי עד סוף ימי המשתה.
והרנסה לשתים עשרה שנה לבית המדרש
ומה אם כמה ימים בחשבון זמן של שתים עשרה שנים? מה זה כמה ימים לעומת שתים עשרה שנים? זה כלום. מה הבעיה לחכות לעוד כמה ימים ויש לך חברותה כזאת גדולה?
לא, הוא לא מחכה. למה?
אלא שאין סכנה, כי סכנת האיחור, כדברי המסילת ישרים. אם הוא היה מחכה עוד טיפה, אפילו לרבי שמעון,
הוא לא היה מגיע למה שהגיע.
ומוטב לוותר על חבר כרבי שמעון בן יוחאי ולא לאחר, רגע אחד לאחר שיחליט ללכת למקום תורה.
ומה שכתב המהרם שיף שם,
שלא ידע מה יקמש מעלן בזה. המהרם שיף כאילו אומר, מה מה בא להשמיע לנו בזה?
מה בא להגיד לנו שלא כדאי לחכות?
והרי לנו זה חידוש גדול.
שמוטב להאבד, לוותר על חברותה כזאת
בשביל
לא לפספס את המצווה.
אז המהרם שיף לא אומר, מה בא לאשמה לנו בזה?
אלא צריך לומר שלקדוש השם, המהרם שיף, זיכרונו לברכה, היה חידוש זה פשוט בעיניו. זה דבר,
זה היה ברור אצלו.
לא מחכים בהיסח הדעת, שיש לך מצווה, לא לתת להיסח הדעת
להיכנס בפנים.
וקיבלתי מאבי, אדוני אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה, אומר המחבר,
קיבל מאביו
על דבר שאירע בוולוז'ין בימיו של הגאון רבי חיים, זכר צדיק לברכה,
שפעם אחת שאלו שאלה את הבקיא הגדול ביותר בישיבה באמצע הסעודה.
היה את התלמיד בקיא מאוד בישיבה ושאלו אותו שאלה באמצע הסעודה,
והוא לא ידע לענות.
וזה דבר פלא, והיה דבר מפורש בתוספות, תוספות פשוט זה התשובה.
ולא ידע הבקיא את התוספות הזה.
ומרוב צערו, שהוא לא ידע את התוספות הזה, שזה תוספות פשוט,
ומרוב צערו לא גמר סעודתו ולא בירך ברכת המזון,
וערק למקום סתר,
ושם ישב שבע שנים ולמד בהתמדה עצומה,
ונעשה לאחד מגדולי ישראל.
באותו רגע הוא לקח את עצמו, בלי לברך אפילו ברכת המזון, הלך למקום סתר, שבע שנים, נסגר,
רק למד רצוף.
ובזכות זה הוא נעשה לאחד מגדולי ישראל.
ושאלו את הגאון רבי חיים, זכר צדיק לברכה, אם טוב עשה.
וענה הגאון שמצד אחד ודאי שלא עשה כדין,
שאסור לקום מן הסעודה ולא ברכת המזון.
אך מאידך, אילו היה עושה כדין ומברך ברכת המזון,
אז היה לו עוד פעם עכשיו השהייה עם ברכת המזון,
ואז נהיה כמו היסח הדעת, אפילו זו ברכת המזון.
ודאי שלא היה בורח מן הישיבה למקום סתר,
ולא היה עוסק בתורה שבע שנים בהתמדה עצומה כל כך.
וזוהי הסכנה של האיחור שעמד עליה הבעל המסילת ישרים, זיכרונו לברכה.
אז רואים שאם החיוב זה למלך אפילו,
לא לעזוב את התורה, לא להסיח את הדעת, כי היסח הדעת,
אם היה שיח הדעת לרבי עקיבא הנכנס אפילו למשהו קטן,
לא היה כמו 24 שנה שלמות.
כל דבר שמחלקים אותו,
זה לא אותו דבר כמו דבר שלם.
אז הרי לנו מכאן שגם אנחנו מחויבים בזה, ובשביל להגיע למעלות גדולות אנחנו חייבים לא להסיח את הדעת מהתורה.
יהי רצון שנזכה לזה.
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).
הרב אמנון היקר והאהוב זה פשוט מרשים, תודה רבה ששיתפתם אותי בזה... מעבר לטכנולוגיה המדהימה, יפה לראות איך אתה רותם את הכלים הכי מתקדמים כדי להנגיש את שיעורי התורה והמסרים שלך לעולם כולו... ניכר שב"ה אתה תמיד צעד אחד קדימה לפני כולם... וואוו היכולת להפיץ את התכנים בכל השפות היא פריצת דרך של ממש בזיכוי הרבים...הרב המון הצלחה עם ההפצה בחו''ל, יהי רצון שתזכה להפיץ את המעיינות בכל העולם ושהפרויקט יזכה להצלחה גדולה אמן, הדיבוב והנראות ברמה גבוהה ביותר, המשעשע במיוחד היה לשמוע את הרב מדבר בסינית וברוסית נפלנו מצחוק... גם ספרדית... להתפעל כמה זה נראה אמיתי... מעריכה ששיתפתם אותי בחידוש הזה (Ai: המהפכה שהתחילה ב'שופר' כובשת את העולם shofar.tv/campaign-ai).