מאזני אמת שבאדם, כיצד? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום סמירה בת מרים רפואה שלמה מהרה ושהסוכרת

תהיה תקינה ותחלוף ממנה

עד מאה ועשרים אמן

אמן

ויאמר אליו העבד

אולי לא תווה האישה ללכת אחריי

מצינו בחובת הלבבות

שחכם אחד אמר

למדתי לברר מעשיי עשרים וחמש שנה

אז חכם אחד אומר אני במשך עשרים וחמש שנה בחנתי ובדקתי את מידותיי

דעותיי ביררתי את מעשיי כמה זמן לקח לו?

עשרים וחמש שנה

מה זה אומר?

זה אומר שלאדם יש מאזני השכל

מאזני הדעת

מאזניים

נשקול מה נכון מה לא מה אמת מה לא

והוא בירר, פילס

את המאזניים

במשך עשרים וחמש שנה

אם נסתכל בשיקול הדעת

הרגיל אצל בני אדם

נמצא שני שיקולים

שאינם יוצאים מידי טעות

אחד,

מפני שחסר לו הכרה ברורה

אז לכן הוא בא לידי טעות.

אז גם אם הוא שוקל את הדברים

בגלל שהכרה שלו היא לא ברורה ממילא השיקול שלו הוא לא נכון, טעות.

וסיבה שנייה

שיש לו הכרה ברורה

הוא יודע מה נכון ומה לא

אלא שיש לו נגיעה

אם יש לו נגיעה

אז שיקול הדעת שוב פעם,

המאזניים שלו הם לא מאזני צדק

הם מאזני טעות או שקר

אז או שחסר לו בהכרה ברורה

או שיש לו נגיעות

וזה מכריע לכף טעות

את כל שיקולי דעתו.

הדמיון לזה,

משקולות,

משקל,

מאזניים

שעשויים לצורך

האדם בעניינים החומריים.

יש מאזניים

של אבנים גדולות

ששוקלים בהן ספינות

ומחוץ לספינות יש סימונים

שמים את האבנים

ולפי הכובד יורדת הספינה מטה

וכשיורדת הספינה אז המים עולים לסימונים

וזה מראה את המשקל.

יש מאזניים

ששוקלים בהן ברזל

המאזניים ההן גדולות מאוד וגם המשקולות

הן גדולות מאוד.

יש מאזניים ששוקלים תבן

ויש

שהדבר שנמדד הוא יותר דק

ואז גם המאזניים צריכים להיות יותר מדויקים.

אם שוקלים זהב

אז המאזניים הם קטנים

ודקים ומדויקים.

והמאזניים ששוקלים בהם

סממני רפואה

צריך להיות מדוקדק ומצומצם

לא פחות ולא יותר.

ריבוי בתרופה יכול להזיק, מיעוט בתרופה לא יועיל.

צריך להיות בדיוק, אתם רואים כדורים, יש כדורים קטנים, יש ככה, יש ככה.

בדיוק זה צריך להיות.

והמאזניים צריכים להיות בדקות כזו שתצמצם במשקל שיהיה שווה בדיוק גדול עם המשקולות.

והמאזניים עצמם צריך שהכפות

יהיו שווה בשווה כחוט הסערה.

זה פשוט.

שאם ייקח אדם זהב או רפואות

וישקול על מאזניים ששוקלים בהם אבנים, יצחקו עליו.

זה בכלל לא מדויק בשביל זה.

מפני שהמאזניים הגסים

לא ראויים לשקול דברים מקרי ערך

או לשקול דברים שחיי האדם תלויים בהם.

וגם אם ישקול את הזהב ואת הרפואות במאזניים

של בית מרקחת,

וזה כבר בסדר,

זה מאזניים מדויקים מאוד,

אבל אם יאירע במאזניים עצמם

שהכפות של המאזניים הן אינן שוות שווה בשווה,

והמחט האמצעי

אינו עומד שווה אלא יש לו הכרעה לצד אחד,

אז המשקל לא יהיה אמיתי.

אפילו שהם מדויקים

ואפילו שהם מתאימים,

אבל אם יש סטייה במשקל,

כמו שהיום יש משקלות

שהם דיגיטליים,

אז אם אתה לא מאפס את זה לאפס,

אז יכול להיות שהוא יתחיל מכמה גרמים כבר,

כי לא איפסת אותו.

אז חייב להיות מדויק בדיוק רב.

טוב, זה משל שממנו נבין עכשיו בנוגע למידות של האדם.

התורה היא הרפואה לכל חולה נפש.

כל מי שהמידות שלו לא מתוקנות,

הוא חולה בנפשו.

הנפש שלו חולה,

כי אין בלאנס

בין המידות,

ופעמים הוא משתמש במידה לא במקום הנכון, לפעמים הוא מגזים,

לפעמים הוא ממעט.

זה לא על פי תורה, זה מראה שהבן אדם לא מפולס,

לא מפוקח.

אז זאת אומרת,

התורה היא הרפואה לחולי הנפש.

ככה מגדיר אותם

הרמב״ם.

אז צריך לקחת מן התורה, על פי מידה ומשקל,

כמו ששכל התורה מודד ושוקל,

והתורה היא רק המאזניים האמיתיות

והיא טובה מכל הצדדים,

גם מצעד

שהמאזניים הם המתאימים,

דהיינו התורה זה המאזניים המתאימים לשקול בהם את המידות,

וגם מצד המחט האמצעי.

זאת אומרת, לתורה אין נטייה לכאן ולכאן.

התורה זה אמת לאמיתה.

עכשיו,

מיהם המאזניים ששוקלים את התורה?

ומי שוקל את התורה?

זה האדם.

האדם ניתנה לו התורה לשיקול דעתו.

התורה ניתנה לאדם לשיקול דעתו.

ולכן,

כמו במילה דה עלמא,

יש דברים.

אחד,

שיהיו המאזניים ממין זה,

ממש מתאים,

ועוד

שהמחט יהיה מדויק יתב ולא תהיה הכרעה לאחד הצדדים.

ככה, צריך שיקול הדעת של האדם, שני תנאים.

אחד,

שתהיה לו הכרה אמיתית

ומושג ברור

בחיוב שלמות האדם במידות ובדעות.

חייב אדם שיהיה ברור לו, בהכרה ברורה,

שהוא צריך שהמידות שלו יהיו שלמות ומתוקנות והדעות שלו

שלמות ומתוקנות.

זה חייב להיות א', ב',

קודם כול.

אם אין לו את ההשגה הזאת,

הוא לא יכול לשקול שום שיקול אמיתי.

שום שיקול אמיתי.

ולדוגמה, אם הוא משתמש בשיקול דעתו

לא בהתאמה לתורה,

והוא לא מבין שהתורה היא מאוד מאוד עדינה,

שהיא שוקלת משקלות דקים מן הדקים.

דקים מן הדקים.

אתם רואים שצדיקים נתפסים על חוט הסערה.

זאת אומרת, המשקל הוא כל כך דק,

שגם אם אתה עושה עבירה בדקות של חוט הסערה, גם נתפס.

אבל אם בן אדם,

בשיקול דעתו, ההכרה שלו אומרת שיש דברים דאורייסה,

וזה חמור,

וזה הוא מקפיד.

זה, יש לו שיקול דעת לא לעבור על דאורייסה.

אבל דרבונון,

הוא אומר, תלוי.

תלוי. לא חכמים, לא החמירו, לא זה, זה.

ככה הוא מלמד את עצמו.

יש כאלה שאצלהם בכלל המשקל, הוא אומר, תשמע, מה אני עובר על שלוש חמורות?

מה, אני שופך דמים?

גילוי עריות?

עבודה זרה? מה אתה רוצה ממני?

מה אני עושה?

תשמע, אבל אתה עושה איסור כזה.

נו, נו, נו, נו, בסדר, בסדר, בסדר, בסדר, בסדר, בסדר, נו. הלוואי שכולם יהיו כמוני אם יקפידו על מה שזה, בסדר.

זה בן אדם טמבלולו.

אין לו הכרה בכלל.

הוא חושב שרק

דברים בומבסטיים זה התורה מכוונת,

והשאר זה לייפוי הנפש, כאילו, נו,

אם אתה תהיה כזה שאתה תסלסל מאוד בענייני התורה ותדקדק וכולי,

אז אתה תהיה צדיק וחסיד ופרוש וקדוש.

זה מדרגס,

אבל לא חייבים עד כדי כך.

יש את הבסיס שכולם צריכים לעשות,

מעבר לזה זה כבר מעלות.

ככה יש לו הכרה.

כמו שאמרנו, טמבלולו.

אבל רוב בני האדם, לצערנו הרב, לא מבינים בכלל את חיובי התורה במצוות הלבבות.

כל ספר חובת הלבבות

זה מצוות שתלויות בלב.

זה אנשים בכלל איפה הם ואיפה חובת הלבבות.

אין להם שום חובה בלבבות.

הוא יכול לשנוא, אפילו שכתוב לו תשנא את אחי בלבביך,

הוא יכול לשנוא, הוא יכול לקנא,

הוא יכול לנטור,

הוא יכול לא לאהוב, הוא יכול...

בלי סוף.

אין אצלו בכלל את המושג. זה יותר מדי דק בשבילו.

זה משקולת,

משקל דק עם משקולות דקים מאוד.

הוא לא, הוא בדברים הגסים יותר,

בדברים היותר בולטים והברורים.

מה שלמד בתלמוד, תראה.

זהו, זה נשאר לו.

אבל הוא מביט על כל עניין המידות

ועל כל עניין השקופי, הדעות.

הוא מביט על זה כחסידות.

זו הפרזה יתרה.

הוא לא משים לב ולא מפנה דעתו לזה כלל.

ומשוללת ממנו השגה והבנה בעניינים האלה.

זה נקרא חסרון

מצד שיקול דעתו,

והוא כמו מאזניים

שמיועדים לשקול אבנים וברזל.

אבל הנדרש ממנו זה משקל כמו בבית מרקחת,

שחייב להיות בדייקנות יתרה ובצומצום דק,

לא לחטיא סערה,

כי תופסים

על סערה.

אז אם אתה משתמש במשקל כזה,

אוי ואבוי, מעולם ולעולם לא תגיע בשיקול דעתך על האמיתה של תורה,

אתה תגיע לעולם האמת, ויגידו לך, אדוני,

אדוני, על מה אתה מדבר בכלל?

על מה אתה מדבר? אתה בחיים שלך לא קיימת תורה.

בחיים שלך לא הבנת מה זה התורה.

אבל גם אם אתה, יש לך כבר שיקול דעת,

נגיד שאתה כבר יודע את המצוות המעשיות,

ואתה מקיים גם דראבונון,

ואתה גם למדת חובת הלבבות,

ואתה גם מבין מה החובות של הלבבות וגם הדעות,

ויש לך מאזניים מדויקים של בית מרקחת,

עדיין צריך שהמחט האמצעי לא ינטה בהכרעתו לצד אחד,

אלא

מדויק היטב

בשווה כחוט הסערה.

ככה יאירע אצל אדם,

יש לו הכרה גדולה והרגשה רחבה בכל עניין בירורי המידות.

אבל מה הבעיה אצלו?

יש לו חסרון של נגיעה.

נגיעה.

אם יש לו נגיעה,

הוא כבר מכריע לאחד מן הצדדים.

ולכן התוצאה שתצא לו משיקול דעתו במצוות התורה,

שקר גמור,

בוודאי שלא מדויק,

כי ההכרעה הכריעה.

לדוגמה, דורעי,

אין אצלו דבר כזה מאזניים מפולסים.

אין דבר כזה.

קודם כול אין לו הכרה.

ודבר שני,

יש לו נגיעה.

לא אחת, אבל נגיעה.

לכן,

כל

בחירות,

כל מפלה אצלו זה חפלה.

הוא מתרגם כל הפסד לניצחון.

הוא רואה תמיד רק ניצחונות.

בסוף הדרשה אני אתן לכם נתונים בשביל להבין

איך רואים מפלה חפלה.

זה נקרא נגיעה.

מה, הוא מתכוון להודות פעם שהוא הפסיד?

גם אם היה הפסד זה לא בגללו.

הוא מצידו נתן הוראות ברורות, הכל היה בסדר.

אנשים לא שמעו לו.

מה הוא השם?

אז הכל בסדר.

אתם זוכרים בבחירות,

כשאנחנו התמודדנו,

אז הוא אנס את הרב עובדיה יוסף להיכנס אם לא יפתח מפלגה אחרת,

ואז הוא אמר שהוא שווה שבע שמונה.

שבע שמונה.

עלי צוחקים

שאני בסוף לא הבאתי כלום והייתי צריך להביא שתי ספרות.

עלי צוחקים.

עליו לא צוחקים. למה לא צוחקים?

אתה אמרת שאתה שבע שמונה?

כמה הייתם?

אחת עשרה.

ובזכותך, כמה קיבלתם בסוף? שבע.

אז אתה מינוס.

לא שלא הבאת מנדט, הורדת אותם בארבע.

למה אף אחד לא מדבר על זה?

ונגדך מישהו נלחם?

מה פתאום?

אבל בי כולכם נלחמתם.

אז זה מה אתה רוצה.

אם כולם נלחמים נגד אחד,

ואין לו את הכלים להתמודד, ואין לו את הרדיו,

ואין לו את האתרים, ואין לו שום דבר,

ויש לו קללות, וחרמות, ואיומים, והפחדות, והכול.

נו, אז זה מסתבר שזו התוצאה.

אבל אתה,

שהרב עובדיה היה איתך, וכל גדולי ישראל, וכל החכמים,

וכולם ביחד,

והורדת את שס

מ-11 ל-7.

ואיך הפכת את המפלה לחפלה?

מה אמרת?

שבע בלי אלי ישי,

שווה יותר מ-18 עם אלי ישי.

זהו, אז נהיה חפלה.

וכולם שמחים, וכל הטיפשים רוקדים איתו ביחד, איך הוא קרא להם? העדר.

אז כל העדר רקדו, איך הוא צודק, איך הוא צודק, איך הוא צודק.

וזה מאזניים כאלה.

בסוף אני אתן לכם נתונים.

אבל זה רק דוגמה בשביל להמחיש

איך המאזניים יכולים להיות מסולפים

והתוצאות הן הרות גורל.

היום הוא בקושי מגרד את הארבע.

בסוף נראה שאפילו ארבע.

הוא לא יעבור אפילו.

תנאי שני שהעירו חכמים, זיכרונם לברכה,

תקשיבו טוב.

חכמים אומרים, כנען

בידו מאזני מרמה.

היה יושב ושוקל

האם ביתו ראויה או אינה ראויה ליצחק.

ועליו נאמר, כנען בידו מאזני מרמה, לעשוק אהב.

לעשוק אהובו של עולם

של הקדוש ברוך הוא, זה יצחק.

הן אמת

מצד מעלתו של דמשק אליעזר,

וביתו

הייתה בת תלמיד חכם וראויה ליצחק.

והראיה,

שאחר שהוא שמע את הנגיעה שלו,

שהוא אמר, אולי אליי תבוא,

אחרי שהוא הרגיש ושמע את הנגיעה שלו, הלך בקצה האחרון להשיג אישה אחרת ליצחק.

והיה בזה מידת חסידות מופלגת.

אבל בהתחלה הוא היה שוגג בנגיעה הזאת, הייתה לו נגיעה,

ושכח שמצד שהוא עבד

לא יכול להיות דבר כזה.

איך עולה מחשבה כזאת אצלך? איך מתחילה נגיעה כזאת

כשזה לא שייך בכלל דבר כזה?

זה מה שאמר המדרש.

כנען

כנען נתקלל.

בידו

מאזני מרמה.

ככה אומרים, מאזני מרמה, אתם רואים, צריך

שיקול דעת במאזניים עדינים.

זה אליעזר, שלא היה חסר לו המאזניים הנכונים.

היה לו מאזניים נכונים לשקול, היה לו.

בזה גדלה מעלתו,

שהיו לו מאזניים ממין החסידות,

מדוקדקים מאוד.

הראיה,

שכשהוא הרגיש את הנגיעה הוא הלך בקצה האחרון לסבב את כל ההשתדלות לקיים מה שביקש ממנו אברהם אבינו.

אבל מה היה החסרון שלו מצד המאזניים?

שהם היו מאזני מרמה.

איך מאזני מרמה?

המחט

היה להכרעה לצד אחד.

הנגיעה הייתה לו שהבת שלו תתחתן,

לכן הוא שכח שאין ארור מתדבק בברור.

מאזניים טובות מאוד, אבל עם הסטייה קלה,

זהו, זה הכל מרמה כבר.

הכל מרמה.

מה שווה כל המאזניים אם הן מוטות?

עכשיו יש לנו להבין עד כמה צריך אדם לברר את מידותיו,

שיהיה כל השיקול שלו

אמיתי ומדויק.

גדולה סכנת הנגיעה.

כי היא יכולה לגנוב לאדם את כל התורה שלו כולה.

ועוד יותר גרוע מזה,

שהוא לא ידע לעולם שהתורה נגנבה ממנו והוא יגיע לשם ריקם.

למה?

כי הנגיעה לוקחת את תורתו,

והיא לא נותנת לו תורה אחרת.

הוא יכול לחיות כל ימי חייו ולא ידע אשר באמת

הייתה לו תורה אחרת,

שהוא בדה

את רצונו הפחות.

וכל מה שהזיק בחשבונות שלו,

שהם צודקים לפי דעתו,

הוא מתרחק ביותר ממרכז האמת שהיא תורת השם.

כל השסניקים בטוחים שהם עשו מצווה גדולה

להוריד את אמנון יצחק,

היה ברור להם מה פירוש, זה מצוות היום. אין מצוות הדור והיום והעולם

רק להוריד את אמנון יצחק.

הטעות שלהם כל כך מושרשת.

המוזניים שלהם זה בכלל מוזניים של אוניות.

לא של בית מרקחת,

שנגמרות הבחירות. אז בדרך כלל נגמרות הבחירות, שוכחים מהבן-אדם.

איך הם יצאו בחרמות והכול נגד אמסלם?

וואי, וואי, וואי.

אבל נגמרו הבחירות. מישהו הזכיר אותו?

מישהו נלחם אתו? מישהו יודע שהוא קיים בכלל?

כלום.

אבל אני,

עד היום,

לקרוע מודעות, לבטל הרצאות, לסכסך, לזה, להגיד, לזה,

זה נקרא משקולת,

משקל של אוניות.

ברור להם שהם צודקים.

מה זה, הם גדולים, הם רק עם אוניות מתעסקים.

איזה דברים דקים. בן אדם אחד מתוך

מיליונים יהודים. אה, זה לא משקל בכלל.

אתם יודעים, האטום זה החלקיק הקטן בחומר,

והוא מפוצץ את כל העולם.

לא לזלזל.

גם במי שנראה לכם קטן,

הוא יכול לפוצץ את כל העולם.

אז זאת אומרת, המשקל לא טוב.

לפי המבואר,

מעיקר כוונת נתינת התורה לאדם

היה לרפא את מידות נפשו.

כמו שאומר הגאון מווילנה באבן שלמה שאם אדם לא מתקן את מידותיו למה לא חיים?

עיקר התורה ניתנה לתקן את המידות.

לא ניתנו מצוות לישראל אלא לצרף בהם את הבריות.

מצורף.

צרוף.

מידות מתוקנות.

זה תכלית התורה.

כמו שאמרו חכמים זיכרונו לברכה מה אמר משה רבנו

למלאכים. המלאכים

לא רצו שהוא יוריד את התורה לארץ.

אז השם אמר לו תשיב להם תשובה.

מה אמר להם?

כלום יש קנאה בכם.

זאת אומרת, כל התורה זה לתקן את המידות

כגון קנאה, תאהבה.

כבוד, הכול. אז הוא אומר, יש לכם קנאה בכלל? אז מה אתם צריכים את התורה?

מה ייתקן אצלכם?

נתברר כמו כן

שאדם לא יכול לחטוף מן התורה כל מה שבא בידו.

אתה לא יכול להחליט שזה בדיוק מה שאתה עושה, זה מתאים למה שאתה עושה וזה ככה, ואתה חוטף מה שאתה רוצה וזהו. אין דבר כזה. זה כמו אדם

שייכנס לבית מרקחת ויגיד,

תביני מזה, תביני מזה, תביני מזה, תביני מזה.

או, זה כדורים יפים, ורוד, אני אוהב, תביא לי,

זה תביא לי, זה יש לו ריח טוב,

זה ככה, זה קטן, אני אוהב קטנים עגולים,

תביא, תביא, תביא, לוקח, ואחר כך בולע.

תגיד, אתה משוגע? אתה מת על המקום.

צריך שרופא יבחן אותך, יבדוק אותך, יגיד לך מה לקחת, בדיוק

כמה cc וכמה גרם וכמה, כל דבר במינון מדויק, אוי ואבוי, אם תיקח יותר מדי.

אז צריך להיבדק על ידי רופא מומחה,

ורק על ידו ייקח רפואה למחלתו.

מה אומר הרמב״ם?

אלה שהם חולי נפש, מה יעשו?

ילכו לפסיכולוג? ילכו לפסיכיאטר? לא. גם הם ילכו.

לאן ילכו?

לחכם

שיודע לתקן את המידות.

צריך ללכת לחכם שהוא מתוקן וגם יודע לתקן,

והוא ידריך אותם, יגיד מה לעשות, איך מתקנים את המידות.

אבל אם ייקח את הרפואה הלא-מדויקת,

והוא לוקח עוד אלפי מחלה של חבר שלו,

כמו שיש הרבה שאומרים,

היה לך כאב ראש? כן. מה לקחת? זה. טוב, תביא לי גם.

איפה כואב לך פה? מה עשית? עשיתי מסז. גם אני.

מה היה ככה?

והוא לומד מה הוא. מי אמר שזה אותו דבר?

יכול להיות שהכאבים מופיעים באותו אזור,

אבל הסיבות יכולות להיות אלף.

לפעמים הכאב פה, הוא נובע משם.

מי עושה כזה דבר?

אבל כולם חקיינים.

הוא רואה שהוא עשה ככה, הוא עושה ככה.

ההוא דיבר, גם הוא מדבר.

ההוא איזה, אז הוא מעביר.

הלו, מי אמר שכך מותר?

אין לו הכרה במצוות,

אין לו הכרה בתורה, והוא גם בעל נגיעות.

כל המשקל שלו שקר. אין לו תורה בכלל.

הוא יצא מפה ויגידו לו, אדוני, אתה קיימת את התורה שלך.

תורת אלוקים?

לא כתוב שם. תראה לי איפה כתוב.

תראה לי.

הרי הם עברו על כל מצוות התורה.

כל מצוות התורה הם עברו. והם בטוחים שהם עשו מה שכתוב בתורה.

הם החליטו, רבם דקרו?

זהו. אם כתוב רבם דקרו שמה בגמרא,

רבם דקרו, זה בדיוק המקרה פה.

איזה רבם? הוא הרב שלי בכלל.

איזה רבם? ואיזה דקרו?

ומי דקר? ועל מה מדברים?

מה זה משנה? אבל זו כותרת יפה.

עם זה אפשר להעביר את המסר העקום?

זה העיקר.

כי המטרה מקדשת את האמצעים כמו אצל הגויים.

אבל בתורה אין דבר כזה מטרה מקדשת את האמצעים. אין דבר כזה.

התורה אומרת מה מותר ומה אסור.

והתורה מוכנה גם שיהיה הפסדים.

העיקר לא לעבור על התורה.

התורה אומרת אפילו שאדם צריך למסור את נפשו. ייהרג ולא יעבור.

ייהרג ולא יעבור.

התורה אומרת מפורש.

ייהרג ולא יעבור. היא מוכנה להפסיד בן אדם הכי חשוב והכי גדול,

אבל שלא יעבור על דבר אחד מן התורה.

כגון

שפיכות דמים.

ומה עשו לי? שפיכות דמים. היו צריכים כולם להרג ולא לעבור.

אבל הם העדיפו להרוג ולא להריג.

זה ההפך מהתורה.

ואלה שראו את זה עברו על לא תעמוד על דם רעיך.

איך הם שתקו?

איך אפשר לשתוק שופכים דם של בן אדם?

אז איפה התורה?

איפה המשקל?

איפה המאזניים של אמת?

נישט,

גור נישט,

אין.

והם בטוחים שהם מקיימים את התורה.

אז אם הוא ייקח רפואה

לפי המחלה של חבר שלו,

לא רק שזה לא יועיל לו, זה גם יזיק לו.

כי מה שיפה לחברו יכול להיות לו סם המוות.

לכן צריך כל אחד לפי תכונתו ומידותיו

לקחת את הרפואה המתאימה לו.

לדוגמה,

בעל גאווה צריך ללכת עם הרפואה לקצה של הקצה לשפלות,

לא לענווה.

לשפלות, להיות שפל רוח

בפני כל אדם.

בפני כל אדם,

כדי לתקן את הגאווה.

ואז במשך הזמן הוא יגיע לממוצע שזה נקרא ענווה.

אבל קודם קודם קודם צריך לרדת לרדת לרדת עד השפלות.

שלא יהיה לו גרם של גאווה. גרם.

זה התיקון לבן אדם שהוא בעל גאווה.

ואם מחליפים את אופן השימוש

לפי המידות

או מפני הנגיעות,

התורה שלו

תהיה תורת

שקר.

כי אם אתה מחליף

את אופן השימוש

לפי המידות שכבר קיימות בך, לא מתוקנות,

ואיתן אתה הולך,

או מפני הנגיעות שלך,

אתה תורת אמת לא קיימת מימיך,

ואתה

מקיים תורת שקר, תורה של הסטרא האחרא.

וזה איום ונורא.

לכן צריך כל בן אדם

לדעת פלס מעגל רגליך

וכל דרכיך ייקונו.

אדם צריך לדעת איך לפלס את המאזניים

בשביל שהוא יוכל ללמוד מהתורה את האמת לאמיתה ואת רצונה,

שזה רצון הבורא יתברך.

ונתנו לך את השיקול דעת.

אתה יכול לשקול.

אבל בתנאי שההכרה שלך אמיתית ומלאה

ואין לך נגיעות.

זה הכלים להתמודד בשיקול דעת אמיתי.

אבל אם אין לך הכרה מלאה

וגם יש לך נגיעות, חבל על הזמן.

אין לך משקל בכלל.

הכול מזויף.

עד כאן.

עכשיו אני אגיד לכם

מה התפרסם בשביל שאתם תדעו

איך

עושים כל מפלה חפלה.

בבקשה.

תוצאות האמת,

ש״ס התרסקה בפריפריה.

שורה של מפלות.

וזה מנבא שש״ס לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות לכנסת.

רוב התקשורת

של החרדים,

כמובן הם מקבלים תשלום על זה,

הם דיווחו שש״ס הצליחה להישגים חסרי תקדים

בבחירות המקומיות

מעל למשוער.

בעיקר בבייס של הפנים-חרדי.

אך מבחינה מדוקדקת של הנתונים עולה תמונה שונה ממה שמנסים לצייר.

תנועת ש״ס ספגה מפלה אחר מפלה בשורה של ערים בצפון ובדרום.

מהנתונים שעולים

בערים החרדיות, ש״ס

התחזקה באופן מרשים,

בני ברק,

ירושלים, פתח תקווה ואשדוד.

אבל בערי הפריפריה והערים הקטנות

רושמת שורה של מפלות,

וזה מעלה חשש

שלא יעברו את אחוז החסימה.

ביבנה קיבלה ש״ס בבחירות הקודמות לרשויות שלושה מנדטים,

עכשיו צנחו לשניים.

בטבריה קיבלה קודם ארבע,

עכשיו ירדו לשלוש.

נהריה היה שתיים, עכשיו אחד.

בית שאן

היה ארבע, עכשיו שלוש.

חיפה היה שתיים, עכשיו אחד.

קריית ים לא עברה את אחוז החסימה.

יבנה היה שלוש, עכשיו שתיים.

קריית אתא היה שלוש, עכשיו אחד.

קריית מוצקין נמחקה.

בת ים

היה ארבע, עכשיו שלוש.

אלעד היה שבע, עכשיו חמש.

קריית שמונה היה שתיים, עכשיו אחד.

באר שבע היה שלוש, עכשיו שתיים.

חולון היה ארבע, עכשיו שלוש.

זאת אומרת,

בפריפריה.

כל המסורתיים עזבו אותם, ולא רק זה,

אלא גם חלק מהם לא בחרו בהם.

היום כבר אין לש״ס ראש עיר חרדי.

כלום.

נחלו מפלה גדולה באלעד.

ורק לשמוע איך הוא מבטיח,

בעזרת השם אנחנו נצליח, והכהן הגדול ברך,

ורק צבארי תתחייב שאתה כנוע ונכנע לרב שלום כהן, והוא מסכן ככה, כפוי,

אומר כן, אני מבטיח שאני אשמע למה שיגיד,

כן, ומה קרה?

שום דבר.

עכשיו אומרים

שבלעד 63% מהתושבים ספרדים.

אז איך האשכנזי לקח?

איך זה יכול להיות?

אלפים, אלפים

מש״ס לשעבר לא מצביעים יותר.

נמאס להם כבר מהשקר הזה.

עכשיו, הם רואים שהיה גידול. תראו את הפטנטים, איך מכל מפלה עושים חפלה.

אומרים בבחירות הקודמות של

המועצות המקומיות,

היו 252,000 שהצביעו לש״ס.

עכשיו,

אחרי 4-5 שנים,

כמה מצביעים?

263. זה מעט.

למה הגידול בארבע שנים של אלה שהתבגרו והם בעלי זכות בחירה,

זה הרבה יותר מהסכום הזה,

הרבה הרבה יותר, זה עשרות אלפים, איפה הם?

זה אומר שכוחכם פחת,

אבל הם יכולים לעשות ממפלה חפלה,

אין בעיה.

מכל מקום המצב חצב.

אתם יודעים, אומרים עכשיו שעומדים לעשות

אולי חוק לחייב

לעשות חיסונים על פי חוק,

כי אתם יודעים שעכשיו יש חצבת

שהיא מתפשטת, בפרט אצל החרדים,

וצריך עכשיו

לעשות חיסונים נגד חצבת.

מה פתאום עכשיו צריכים לעשות חיסונים נגד חצבת?

אתם יודעים מה הגימטריה של חצבת?

אריה דרעי.

אז צריך לעשות חיסון מפניו,

ועוד מעט זה יהיה על פי חוק.

רבי חנניהו בן הגשיו אומר עושה הכל שבחוז ובחוז ישראל לפי כוח רבו יום תרעו משואות

שנא אמור אדונאו וסלאם העם סתגו יחדיל תרעו יא אדיר.