מידת האנוכיות חמורה מאד | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת יעקב בן רוזה,

מנוחתו עדן,

זכות הרבים תעמוד לו על נשמתו, אמן.

והשביעך באדוני אלוהי השמיים ואלוהי הארץ,

אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הקנה עני.

על הכתוב הזה שואלים חכמים, זיכרונם לברכה,

מדוע סירב אברהם אבינו בצורה כל כך נחרצת

לקחת אישה לבנו יצחק מבנות הקנעני,

ואילו ממשפחתו מחרן כן הסכים לקחת אישה.

אמנם נכון,

מעשיהם של בנות קנען היו מקולקלים ומושחתים,

אבל גם הקרוב שלו, לבן הארמי,

אבא של רחל ולאה,

בכל חבורת מרעיו מארצו וממולדתו אחרן,

לא היו צדיקי הדור כפי שאנחנו יודעים.

אז למה הוא העדיף אותם?

כדי לבאר זאת נקדים להביא את באור רשי, זכר צדיק לברכה,

על דברי אליעזר עבד אברהם,

האומר

אולי לא תלך האישה אחריי.

אומר על כך רשי,

אולי כתוב חסר וו,

שכן בת הייתה לאליעזר

ורצה שהיא תנסה ליצחק.

לכן כתוב אולי בלי וו, כמו אליי,

שיבוא אברהם אליו לבקש את ביתו ליצחק.

אמר לו אברהם בני ברוך

ואתה ארור

ואין ארור מתדבק בברוך.

לפי הפירוש הזה אנחנו רואים שאברהם אבינו

שהיה מבני בניו של שם

בן נוח

לא רצה לעבור על הקללה של נוח שקילל את כנען.

ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו.

ולכן השביע את עבדו אליעזר

שלא ייקח אישה ליצחק בנו מבנות הכנעני הארורות.

שכן

אין ארור,

זה זרע כנען,

מתדבק בברוך, זה זרע אברהם.

אז זה לפי הביאור של רש״י.

אבל בדרשות של הר״ן,

בדרוש ה׳,

כתוב כי הסירוב של אברהם לקחת אישה מבנות הכנעני

היה בגלל שמידותיהן היו מושחתות.

אומנם אמת לבן היה עובד עבודה זרה,

אבל יש הבדל גדול בין אדם שהוא בעל מידות רעות ומקולקלות

לבין אדם שיש לו דעות

רעות ומקולקלות

שרכש אותן מהסביבה.

אדם שהוא בעל מידות רעות ומקולקלות,

התכונות שלו עוברות בתורשה לצאצאים.

אדם שיש לו רק דעות רעות ומקולקלות,

ניתן לשנות את דעותיו,

ואין חשש שהדעות הללו יעברו בתורשה לצאצאים אחריו.

לכן סירב אברהם בתוקף לקחת ליצחק בנו אישה מבנות הכנעני,

שגם הן היו מקוללות מקללת נוח,

ובנוסף גם מושרשות במידות ובתכונות רעות העוברות בירושה מדור לדור.

ציווה על עבדו ללכת ולקחת אישה ליצחק

רק ממשפחתו,

כתוב,

ולקחת אישה לבני ממשפחתי ומבית אבי.

כתוב שאדם שרואה אישה יפת תואר,

מותר לו לקחת אותה עם כל מה שכתוב בהלכה.

אבל מה כתוב אחרי זה? פרשת בן סורר ומורה,

שהיא עתידה להוציא ממנה בן סורר ומורה. למה?

אם היא התגיירה והכול בסדר, למה שתוציא בן סורר ומורה?

מהסיבה הזאת

שמושרש בה מידות מושחתות

בהיותה גויה עם כל המידות שיש להן.

זאת אומרת,

זה הדבר, להתתקן במצב כזה קשה מאוד.

אז לכן זה מושרש.

צריך לדעת את הדברים האלה.

דעות רעות אפשר להחליף.

כמו שהוא קיבל אותן מהסביבה, אפשר להחליף לו בסביבה אחרת או בלי הסביבה.

כמו שרואים,

מי שבא להרצאות,

אפילו שאנשים עם דעות שונות ומשונות,

עם כל מיני שטויות,

אפשר לשנות. אתם רואים, חזרו בתשובה הרבה.

איך הם חזרו?

אבל מי שיש לו מידות רעות,

קשה לו לשוב בתשובה. הוא לא יכול לשוב בתשובה.

אפילו אם יש לו דעות נכונות וטובות וכולי, והוא בחור טוב והכול, אבל אם יש לו מידות רעות ומושחתות,

שככה הוא קיבל,

ולא תיקן אותן,

זה מה שאמרנו אתמול בהרצאה בבאר שבע.

תלמיד שלא הגון,

אין מלמדין אותו תורה.

זאת אומרת, מידות זה צריך עבודה קשה ביותר,

ולכן בעל דעות רעות לא צריך לפחד, אפשר לשנות אותו.

מידות רעות,

צריך להתרחק ממנו.

הרחק משכן רע.

מה זה שכן רע? למה הוא רע? יש לו מידות רעות.

תתרחק, למה? רק תזעוק.

לפני יומיים

היה פיצוץ בשכונת התקווה,

ושניים נהרגו.

המכוון היה כנראה נגד אחד,

השני היה רק חבר שלו.

אבל אל תתחבר לרשע אם לא תעלה איתו לשמיים ביחד.

זאת אומרת,

כשאומרים אל תתחבר, אז אל תתחבר.

כל חיבור יכול להזיק.

ואפילו לדבר מצווה אמרו.

על פי זה יאיר לנו להבין את המבחן שעשה אליעזר עבד אברהם כדי למצוא את הנערה הראויה להיות אישה ליצחק.

כמו שכתוב,

והיה נערה אשר אמר אליה,

התי נחדך ואשתה,

ואמרה שתה,

וגם גמלך אשקה

אותה הוכחת לעבדך ליצחק.

שכן, כאשר ראה אליעזר שאברהם אדונו ממאן

לקחת אישה מבנות הקן העני משום המידות הרעות,

ביקש אליעזר למצוא נערה שתהיה בעלת חסד,

בעלת תכונות טובות,

כדי שתהיה ראויה להיות אישה ליצחק.

ולכן ערך את מבחן החסד לרבקה אימנו.

באחת הדרשות הרחבנו מאוד

להסביר את הנקודה של הניסיון הזה ומה בעצם

הוא הוכיח.

העניין הזה יובן ביתר שאת על פי מה שכתוב בפרקי אבות.

בפרק ב' משנה ט' כתוב חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי.

אמר להם,

צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם.

זאת אומרת,

מהי המידה הטובה ביותר

שהאדם צריך להתדבק בה?

רבי אליעזר אומר,

עין טובה.

רבי יהושע אומר, חבר טוב.

רבי יוסף אומר,

שכן טוב.

רבי אליעזר אומר,

לב טוב.

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי,

רואה אני את דברי אליעזר בן ערך,

שאמר לב טוב מדבריכם.

זאת המידה הכי טובה שיש,

שאדם נדבק בה.

ופירש רבנו עובדיה מברטנורה,

לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות

והוא המקור

שממנו נובעות כל הפעולות,

שזה תוצר של המידות.

אז לכן הכי חשוב שהלב

יהיה טוב.

נמצאנו למדים.

מי שיש לו לב טוב כולל בתוכו את כל המידות הטובות.

לכן,

כאשר רצה אליעזר עבד אברהם

לבחון אם יש לנערה מידות טובות.

האם היא ראויה להיות אשת יצחק?

בחן אותה.

האם יש לה לב טוב

לתת לו מים?

אבל לא, רק לו,

אלא גם לגמליו.

מה זה גם לגמליו?

כל גמל

שותה 40 ליטר,

עשרה גמלים, 400 ליטר.

ילדה בת שלוש,

הוא רוצה שהיא לא רק, הוא אמר לה, תינכדך ואשתה, מה זה התי? מה שיש לך בקד,

רק תטי קצת

ואני אשתה.

לא.

הוא רוצה שהיא גם תשקה אותו והיא גם לגמלים שלו.

ואם היא תעשה ככה,

אז ברור שיש לה את כל המידות הטובות שיעברו גם בירושה, בתורשה.

על פי הדברים הנפלאים של הרן,

נוכל עכשיו ליישב

את דקדוק הלשון שאמר אברהם לאליעזר עבדו.

תראו איזה דקדוק.

אומר לו, אשר לא תיקח לבני מבנות הכנעני,

אשר אנוכי יושב בקרבו.

אומר החתם סופר,

המילים אשר אנוכי יושב בקרבו,

לכאורה מיותרות.

שהרי ידוע לנו מלכתחילה שאברהם יושב

בארץ כנען.

מה, אליעזר לא יודע של מה אתה מציין לו?

אלא אומרים המפרשים,

אברהם מתכוון לכוונה עמוקה בעניין מציאת הזיווג הנכון של איש ואישה.

איך

בוחרים אישה או גבר,

איך יהיה הזיווג הנכון.

הנה כשנתבונן בדברי החכמים זיכרונם לברכה,

נראה שהם הפליגו מאוד מאוד בגנות הגאווה.

כמו שמבואר בגמרא בסוטה ה'

כל אדם שיש בו גסות הרוח,

אמר הקדוש ברוך הוא,

אין אני והוא יכולין לדור בעולם.

שנאמר,

מלושני בסתר רעהו אותו עצמית

גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל.

אל תקרא אותו, אלא איתו לא אוכל.

מי שמדבר לשון הרע,

אומר ה' אין לי בעיה אותו עצמית.

אבל מישהו גבה עיניים ורחב לבב,

איתו אני לא יכול לדור במחיצה אחת.

לעומת זאת,

הפליגו חכמים זיכרונם לברכה מאוד מאוד במעלת הענווה.

בזכותה זוכים להשראת שכינה,

שכן אין השכינה שורה,

אלא על מישהו ענו ושפל רוח.

ככתוב בגמרא בסוטה ה',

אמר רב יוסף,

לעולם ילמד אדם מדעת קונו.

זאת אומרת, תמיד

צריך ללמוד

מהקדוש ברוך הוא.

שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות

ואישרה שכינתו על הר סיני.

איפה היה ראוי שה' ייתן את התורה לכאורה? על האבר אסט.

מקום הכי גבוה, פרסום הכי גדול, טררם.

איפה הוא עשה את זה? בהר הכי נמוך, בסיני.

אז אנחנו צריכים ללמוד מדעת

הבורא.

כשרוצים לבחון בן אדם אם יש לו מידות טובות,

ראוי לבדוק קודם אם יש לו מידת הענווה בשפלות הרוח

או גאווה חלילה.

והנה נתבונן,

לעניין זה של ענווה יש קשר עם בניין בית יהודי בין איש לאישה.

זה המבחן, כל אחד יבחן את הצד השני.

מהי תכלית הנישואין שיזכו האיש והאישה להשראת שכינה?

כמו שכתוב בגמרא, בסוטה היות זן.

דריש רבי עקיבא

איש ואישה זכו, שכינה ביניהם.

לא זכו,

אש אוכלתן.

איש ואישה זכו,

הם זכים, עבדו על המידות, מתוקנים,

זך ונקי.

אם הם זכו,

אז שכינה ביניהם.

אמרנו, אם הם ענבים ושפלי רוח,

אז השכינה יכולה לשרות שם.

אבל אם הם לא זכו, המידות שלהם לא טובות והכול.

אש אוכלתן. המידות מתנגשות, ויכוחים, קטטות, ריבים וכולי וכולי.

ובסוף גירושין.

אז זה רמוס בתוך המילים, איש ואישה זכו, שכינה ביניהם.

איפה שכינה? באיש יש יוד,

באישה יש ה',

אז השכינה ביניהם.

שם ה'.

אם הם לא זכו,

אז אש אוכלתן.

לא זכו, אז השם לא משרה שכינתו.

אין תיאוד

ואין תהד. נשאר מאיש אש, ומאישה אש,

ואש אוכלה אותה.

ומכיוון שאי אפשר לזכות להשראת שכינה רק על ידי מידת ענווה,

אם כך התנאי המוקדם למעשי הנישואין

של איש ואישה שתהיה להם מידת הענווה,

ואז תשרור ביניהם השכינה.

על כך אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, ביבמות ממזן.

נחית דרגה ונשיב את תתה.

מי שמוריד את עצמו דרגה, כאילו, תנמיך את עצמך,

זוכה לאישה.

אבל אם הוא פה זעים והוא כל הזמן מחזיק מעצמו, הוא גם יישאר רווק מבוקש.

על ידי הבולשת, על ידי המשטרה,

אבל אישה הוא לא ישיג.

זאת אומרת,

תנחת קצת, תנחת דרגה ותישא אישה.

פרשו המפרשים שאדם צריך לרדת ממדרגתו,

להתלבש במידת הענווה כדי לשאת אישה.

ורק על ידי כך

יזכו שהשכינה והשלום בביתם.

ויש לומר שהעניין הזה נלמד ממתן תורה בהר סיני.

וירד אדוני על הר סיני.

הקדוש ברוך הוא, הוא כביכול היה חתן,

ועם ישראל היה בחינת כלה,

והקדוש ברוך הוא ירד דרגה, כביכול, לשאת את הכלה,

את עם ישראל.

אז לומדים משם

איך צריך להתנהג.

והנה עיקר העבודה של האדם בעולם הזה זה לסלק את האנוכיות שלו.

אגו.

את האני שהוא מחשיב את עצמו יותר מדי.

שזה מקור הגאווה.

ועל ידי כך יוכל לזכות

בהשראת השכינה.

ועל כך רומז הכתוב אנוכי עומד בין אדוני וביניכם.

מה זה אנוכי?

אנוכיות.

זה עומד

בין השם וביניכם.

מי מרחיק את השם מאיתנו?

מידת האנוכיות.

כי אמרנו שגבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל, איתו לא אוכל.

אז אם אתה בעל גאווה אז לא תשרה עליך שכינה.

מי המעכב?

אנוכי.

האנוכיות.

זה עומד

בין אדוני וביניכם.

ואכן זוהי העבודה של אברהם אבינו.

הוא התפלל אל השם

כדי להציל את אנשי סדום.

ויען אברהם ויאמר

הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני

ואנוכי עפר ואפר.

אומר אברהם לקדוש ברוך הוא מאחר ואנוכי

עפר ואפר

כל האנוכיות שלי זה עפר ואפר

ואין לי שום חשיבות ושום מעלה.

בבקשה תשמע את בקשתי וקבל תפילתי.

אין סיבה שלא.

כי זה מסתדר.

אתה משרה שכינתך על מי שעניו ושפל רוח.

ואנוכי שלי הוא עפר ואפר.

עכשיו נבין

מה אמר אברהם אבינו ללעזר עבדו.

לא תיקח אישה לבני מבנות הקן העני.

אשר אנוכי יושב בקרבו

מאחר והאנוכיות של כנען

מושרשת כל כך עמוק בקרבו,

האנוכי יושב בקרבו, לא יוצא ממנו האגו.

עד שאי אפשר לעקור אותו,

ממילא אם ייקח יצחק אישה מבנות הקנעני לא יוכל לזכות להשראת שכינה בביתו.

כי כל תכלית בניין הבית היהודי בין איש ואישה

שיזכו להשראת שכינה.

לכן אומר לו אברהם ללעזר,

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך

ולקחת אישה לבני ליצחק.

זאת אומרת, דווקא מאלה שיש להם דעות רעות,

זה אפשר לשנות

ולא עובר בירושה ובתורשה.

אבל אם זה מידות רעות כמו הכנעני, הן מצד המידות, הן מצד הארור,

אז זה בעיה ולא תשרה שכינה.

ובשביל מה אני אחתן את הבן שלי?

שהשכינה תסתלק מביתו? חלילה.

אנחנו רוצים שהשכינה תמשיך

כמו שהייתה בביתנו, עם שרה אימנו.

וככה היה, איך שנכנסה רבקה לאוהל,

חזרו כל הדברים שהיו בזמן שרה אימנו.

אז אם כן, צריך לדעת לתקן את בחינת האנוכיות

דחוף ביותר.

והיות ודיברנו בנושא הנישואין,

אז נספר לכם סיפור נחמד ויפה.

ביען לבן ובתואל,

ויאמרו,

מאדוני יצא הדבר.

אמר רב,

משום רבי ראובן בן אצטרובילי

מן התורה ומן הנביאים

ומן הכתובים

שמאדוני אישה לאיש.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים.

ומן התורה כתוב, ויען לבן ובתואל ויאמרו, מאדוני יצא הדבר.

אז זאת אומרת, רואים שאת הזיווגים עושה השם.

עד איפה זה שהקדוש ברוך הוא עושה זיווגים?

לא תאמינו.

פעם התאונן לפני המגיד הגדול ממזריץ',

חסיד רווק

שהתארח אצלו.

אמר לו,

מחמת שאני עני,

לא מציעים לי שום שידוך.

אמר לו המגיד ממזריץ',

לך לשלום.

השידוך הראשון שיציעו לך, תסכים.

החסיד עשה כדברי המגיד ויצא מיד לדרכו לכיוון עירו.

עבר בדרך מכפר לכפר

כי הוא אוסף כסף.

עד שהגיע למסעדה גדולה

והזמין עוגות ושתייה

להשיב את נפשו.

בין האנשים שהיו במסעדה היה בדוכן

שאמר לחבריו

בואו נעשה חתונה ונשמח כולנו.

הנה האיש הזה בעל הפאות

שיושב שם בפינה,

מצביע על החסיד העני,

הוא יהיה החתן,

והקופאית,

ביתו של בעל המסעדה, היא תהיה הקלה.

החסיד שמע את דברי הבטחן,

לא ידע שמדובר בהלצה.

הוא נזכר שהמגיד אמר לו, מה שמציעים לו ראשון,

להסכים, להתחתן.

מיד עשו שם את כל ההכנות לחתונה,

החתן ביקש מהכלה את הטבעת שלה במתנה כי אין לו כסף,

ומיד קידש אותה במעמד זה כדת משה וישראל,

וכולם שם נהנו ושמחו,

חילקו משקאות לרוב, שמחה גדולה.

בבוקר השכם,

כשהלך החסיד להתפלל בבית הכנסת,

הגיע בעל המסעדה,

וביתו הקופאית סיפרה לו בעליצות על החתונה הדמיונית שהייתה באותו הלילה,

מעל המשקאות הרבים שקנו כל הנאספים, אז המסעדה הרוויחה.

וכל זה היה לכבוד אותה חתונה.

כששמע אביה את דבריה כעס מאוד ואמר לה, איך עשית דבר כזה?

הלוא את צריכה גט תכף ומייד,

כי החתונה הייתה כדת וכדין.

מייד הלך לחפש את החתן.

מצא אותו ואמר לו,

איך עלה בליבך לקדש את ביתי?

אמר לו החסיד,

הרבי שלי,

המגיד ממזריץ',

אמר לי שאקבל הצעת שידוך ראשונה שיציעו לי,

וכך עשיתי.

אמר לו בעל המסעדה,

קח מאה רובל ותן גט לביתי.

ענה לו החסיד,

אני לא יכול לעשות את זה על דעת עצמי,

רק אם הרבי,

המגיד הגדול ממזריץ', יסכים לכך.

החליטו לנסוע שניהם אל המגיד.

הגיעו שניהם לבית המדרש למגיד,

קיבל אותם מסבר פנים יפות.

החסיד סיפר לו את כל הקורות אותו.

הרבי שומע,

רומז לחסיד

שילך אל אחד התלמידים

שדומה לו במבנה גופו,

יבקש ממנו את חליפת השבת שלו,

וילבש אותה ויחזור מיד.

בינתיים אבי הכלה התחיל לעלות את הסכום

כדי שהחסיד ייתן גט לביתו.

והרבי מתמקח איתו

עד שהגיעו לסכום של עשרת אלפים רובל כסף,

הון עתק.

ואז בדיוק נכנס החסיד שוב,

כשהוא לבוש בבגדים החדשים,

ובעל המסעדה לא מכיר אותו בכלל.

הוא ראה אותו מרופד, זנוח,

פתאום הוא רואה מישהו ככה דוגמן.

אמר הרבי לבעל המסעדה

הבחור הזה

הוא עשיר

והוא אחד התלמידים שלי

אני מציע לך אותו לחתן לביתך ותדע שיש לו עשרת אלפים רובל כסף.

אמר לו בעל המסעדה לשידוך כזה אני מסכים.

ואז אמר לו הרבי,

דע לך שהתלמיד הזה הוא הבחור שקידש את ביתך,

והיות והחלטת לתת לו עשרת אלפים רובל הוא כבר עשיר.

ותכף עשו שבע ברכות

כדת וכדין ושמחו עוד פעם מההתחלה.

רבי חנניהו ברקשי אומר,

רצון הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפי כוח הרבו רואים את הרוב מסווד שנה אמור אדנו עפס למען סדגו יחדיל תאורו יא אדיר.