חזרתי בתשובה בזכותך, אבל הילדים... מה עושים?

- - - לא מוגה! - - - 

כן, תן לגברת בסוף.

אחר כך הבחור שם בפינה.

כן. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

לפני חודש בערך היית בנתניה, הייתי בהרצאה שלך,

וביקשתי ממך ברכה, וביקשת ממני תשובה שלמה.

אה, אני זוכר, עמדת ליד הפתח שמה, ובכית גם.

נכון, בכיתי. בו״ו באב.

כן.

וברוך השם, התחזקתי.

יום אחרי זה כבר זרקתי ארבע שקיות של בגדים לא צנועים. אשרייך!

וגם בשבת מאוד התחזקתי,

וכיסוי ראש, ואני משתדלת.

מה שאני רוצה לבקש מכבוד הרב זה, אני גרושה עם שלושה בנים שיהיו בריאים,

הבעיה היא שזה אתגר. הבנים הם חילונים,

ואבא שלהם מאוד מאוד חילוני בצד השני,

ואני רוצה, חשבתי לשים אותם במסגרות דתיות, והוא לא רוצה.

מה אני עושה במקרה הזה? כי היות ואני חוזרת בתשובה שלמה,

קצת ככה מאתגר בשבת, הילד רואה טלוויזיה,

הקטנים לפחות רציתי לשים בבית ספר דתי,

אבל אבא ממש מסרב.

כן, אבל מה בית דין או בית משפט אומרים?

אז הוא שלח לי בהודעה, בוואטסאפ, את הצילום שחייב חתימה של האבא, שאני לא יכולה לעשות.

הילדים גדלו עד עכשיו בבית חינוכי,

חילוני כאילו, ואני לא יכולה לעשות להם... את התייעצת עם עורך דין

או טוען רבני?

אז זהו, הילדים גם לא רוצים. איפה התיק נמצא?

ברבנות קיבלתי את הגירושים,

אבל בענייני משפחה בפתח תקווה.

אצל השופט יזרעאלי.

הבנתי. את צריכה עורך דין, שיסביר לך. אבל הילדים, הם לא רוצים לפגוע באבא. הם רוצים, הם מכבדים אותי, הקטנים.

בשבת הם לא מדליקים הגדול בחדר שלו, הוא מדליק טלוויזיה, אין בעיה.

קטנים, אמא, אנחנו נכבד אותך, אבל אנחנו לא רוצים לעבור בית ספר עכשיו, לשנות.

אז השאלה היא, מה עושים?

כי אני חושבת שגם בזיווג, אם עכשיו אני מחפשת, אז אולי זה יפריע. בני כמה הם?

הגדול חמש עשרה, עשר וחמש.

הבנתי.

האבא הוא חילוני אנטי?

מה, הם כבר יוצאים, מבלים, אילת, בשבת הם עושים על האש? אנטי, אנטי. אני שואל, אבל האבא אנטי? אנטי. אין, אין מה לדבר.

ניסיתי שבוע, הבן הסכים.

כמעט הלכנו לראות בתי ספר. אוקיי.

אני מוכן להיפגש איתם ולנסות לדבר. עם מי?

עם הילדים.

אוקיי. אני חושבת שהגדול אין סיכוי,

אבל השם זה. אולי אני אצחיק אותו.

אולי.

נראה.

ואם הילדים יגידו כן, אז מבחינת האבא...

בואי קודם נשמע אותם, הרי הם קובעים בסוף.

כמו שהם יכולים להגיד לך לא,

הם יכולים גם להגיד לא, לא.

כן, אוקיי.

ומה אני יכולה לעשות חוץ מזה? אולי זה משהו שאני יכולה להתפלל עליהם? זה ברור. תמיד את יכולה. את יכולה גם לבכות.

אם תבכי ותרגשי אותם, הם יבינו שזה באמת בנפשך.

אם תראי להם את השבח שיש בלימוד בחינוך שהוא תורני לעומת

הדרך האחרת.

אם תראי להם מה יוצא בסוף מחבר'ה כאלה שהלכו ועשו את מה שהם רוצים לעשות כרגע,

מה קורה להם בסוף, מה הסכנות, מה הסיכונים.

אז יכול להיות, אולי קשה להאמין, אבל יכול להיות.

לך תדע. הם לא רוצים לוותר על החיים.

זה ברור, אבל את יודעת. על הממתקים והשוקולדים. אני מכיר הרבה חבר'ה שלצערנו הרב השתוללו,

וחס ושלום הייתה תאונה,

ואחד נהרג,

וכל החבר'ה חזרו בתשובה.

הם היו בשבעה,

ופתאום הם תפסו שהחיים זה לא משחק,

ולא כל מה שמתכננים בסוף מתקיים, ויכול להיות שהפוך, שכל ההתעוללות

יכולה לגרום גם לדבר כזה,

ופתאום מתעשתים.

אני לא מאחל לאף אחד, אבל אני רק אומר,

אי אפשר לדעת מה בחיים יכול לגרום לשינוי.

הנה בחורצ'יק נחמצ'יק,

רואה אותו ירין,

שמע פתאום קלטות, התעורר, אי אפשר לדעת.

אני שומעת בבית ההרצאות. הבן שלי, עם השקט או שהוא משתיק.

אמרתי כבר פטנט, תשימי את הצחוקים.

כן, נו, אהבי רוצה. בסדר, אני מוכן. לברך אותם. בהחלט.

כן, וגם את האבא שלהם.

בבקשה, מה השמות?

אז קודם כל הבנים זה קורן,

אליאור נדיר ואלרועי.

רגע, קורן, אליהו. אליאור. אליאור. נדיר. נדיר. ואלרועי. ואלרועי. בני איילה אילנה.

בני איילה אילנה.

השם יחזירם בתשובה שלמה מהרה. אמן.

ואת אביהם יהפוך לטובה.

אמן.

אמן.

ותברך אותי לזיווג, בעזרת השם.

יש לי אפילו המלצה, אני חושב, למישהו.

כן? כן.

אם תבואי עם הילדים, אז אנחנו נראה.

בעזרת השם. טוב. תודה. תודה. בהצלחה. אמן.