מדוע השתתף השם בחרם של השבטים? | הרב אמנון יצחק

בס"ד 05/12/2018 ספר בראשית- פרשת וישב: מדוע השתתף השם בחרם של השבטים?

נציב יום: התורם בעילום שם, השיעור יהיה להצלחה גדולה ביותר לאהרן וחוה מרציאנו, השם ימלא משאלות ליבם לעבודתו יתברך, יתן להם כח בעבודת השם, ייזכו את הרבים, יזכה להיות תלמיד חכם, לשבת באהלה של תורה תמיד ויתמיד בה, ויזכו לפרי בטן השנה, אמן ואמן.

"ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו ויבך אותו אביו".

יעקב אבינו נודע לו "טרוף טורף יוסף" וכל בניו וכל בנותיו כלותיו באים לנחם אותו, ולא מקבל תנחומים. "ויבך אותו אביו",

אז המדרש אומר: מי זה "אביו"?

זה יצחק, יצחק היה בוכה על יעקב הבן שלו שנתבשר בבשורה ש"טרוף טורף יוסף" .

ולמה לא גילה לו?

אמר: "הקב"ה לא גילה לו ואני אגלה לו?!". יצחק ידע שיוסף חי, אבל לא רצה לגלות לבנו יעקב בגלל שהקב"ה לא גילה לו, אז "אם הוא לא גילה לו אני אגלה לו?!". ולכן הוא בכה, בכה שיעקב סובר שהבן שלו מת, והוא יודע שהוא חי ולא יכול לגלות לו.

למה לא גילה לו?

אז חכמים ז"ל מדברים ומספרים לנו,

שהשבטים אמרו: "נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו", אף אחד לא יגלה את העניין עם יוסף והחליטו להחרים, זאת אומרת עושים חרם שמי שיגלה יענש בעונש של חרם, עובר על החרם.

אמר להם יהודה: "ראובן אינו כאן", אז הם תשעה, "ואין החרם מתקיים אלא בעשרה",

מה עשו?

שיתפו לקב"ה באותו החרם, שלא יגיד לאביהם, כי הקב"ה "מגיד דברו ליעקב", והם שיתפו את השם בחרם שלא יגיד לו, לא יגלה לו.

ואף הקב"ה אף על פי שכתוב "מגיד דבריו ליעקב", דבר זה לא הגיד לו מפני החרם,

לפיכך אמר יעקב: "טרוף טורף יוסף".

לכאורה הדברים האלה לא מובנים כלל, איך אפשר לפעול שהקב"ה לא יגלה, על ידי זה שהם משתפים אותו בחרם? אם ברצון השם לא לגלות - אז החרם מיותר, ואם השם רוצה לגלות - מה יועיל ששיתפו אותו בחרם? ובכלל איך מובן העניין, שיתפו את הקב"ה עמהם? איך משתפים?

אז בואו נסביר.

הנה בענייני החומר אמרו חכמים זכרונם לברכה בגמרא בעבודה זרה נו': הרי הבא על אשת איש - דין הוא שלא תתעבר, הוא עושה עבירה חמורה ביותר, אז הדין הוא שהיא לא תתעבר!

אלא עולם כמנהגו נוהג, השם לא משנה את הטבע, שמי שעושה עבירה לא יצליח בקיומה, ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין. אבל הקב"ה לא על כל עבריין ישנה את הטבע ועושה ההפך ממה שהפושע רצה לעשות.

הבורא יתברך הוא בעל היכולת ובעל הכוחות כולם, סידר את הטבע של הבריאה בסדרים וגבולים קבועים, ואפילו אם יעשה אדם באותם העניינים משהו נגד רצונו יתברך - הטבע יעשה את שלו ועל מה שקלקלו יש חשבון מיוחד, אבל לא משנה סדרי בראשית בשביל העבריינים. וכן אם אדם יניח גחלת על בגדיו של חברו או על הלב שלו - הגחלת תפעל את פעולתה, וטבעה לשרוף, אז היא תשרוף את הבגד, או שהיא תהרוג את הנפש.

כמו כן, אין הכוחות הרוחניים העליונים, שהשם הטביע אותם בבריאה, גם הם פועלים את שלהם, אם רק יגיע אדם אליהם ויניע אותם על פי חוק שהוטבע מאת בורא עולם, ואפילו אם השתמש בהם לא כהוגן - הטבע לא ישתנה, והשוטה שקלקל יתן את הדין. זאת אומרת: בין בכוחות הטבעיים ובין בכוחות הרוחניים הסגוליים, כל בן אדם שיעשה אפילו לרעה שימוש לרעה, נגד רצון הבורא יתברך, השם לא ישנה את הטבע והשוטה הזה יקבל את עונשו.

הגאון מוילנה אומר: שגנב שחותר במחתרת, אם הוא יכול באותה שעה להיות חדור במידת הביטחון בהשם - יצליח בגנבתו. "והבוטח בהשם חסד יסובבנו", לא משנה מי הבוטח, אפילו רשע גנב, אם הוא בוטח באותה שעה במידת הביטחון בהשם 100% - הוא יצליח בגניבתו.

וקשה להשיג את הרעיון של הדברים: כי מהביטחון בהשם יועיל לו לאדם לעבור עבירה ולהרשיע נגד השם יתברך, איך זה אפשרי? הוא בוטח בהשם שיעזור לו לעבור עבירה והוא יצליח, איך אפשר?

אלא זה מה שאמרנו.

מידת הביטחון היא סגולה רוחנית, והיא הוטבעה בטבע הבריאה, אם אדם מגיע לידי המידה הזאת של ביטחון ממש, הוא מתקשר איתה - הוא יכול לפעול על ידה ולהפיק את רצונו. ולכן אם היה אפשר לבן אדם להגיע למידת הביטחון בהשם, שהיא משמשת סגולה להצליח, באותה שעה שירצה להשתמש במידה הזו ועבר עבירה - יכול להצליח. כי הטבע לא ישונה והטבע עושה את שלו.

וכמו בענייני הטבע הרגילים והפשוטים, שהטבע עושה את שלו ולא משתנה, שאדם ישתמש בכל הכוחות הטבעיים המוחשים לנו, אז ככה בדיוק גם בעניינים הרוחניים.

עכשיו על פי הדרך הזאת שאמרנו, נוכל להבין גם את העניין שדיברנו, בשעה שאדם עושה איזה פעולות, ובה בשעה ומרומם את עצמו, מטהר את לבו ואת מחשבתו, ומתדבק בקב"ה, הוא פועל בזה: שהקב"ה מסכים לפעולתו, ונותן לו עזר וסיוע לעשות כרצונו!. זאת אומרת: כביכול האדם יהיה מכריח לקב"ה.

אדם אם בשעה שהוא עושה איזה פעולות, מרומם את עצמו, מטהר את לבו ומחשבתו, באמת דבוק בהשם באותה שעה, הוא פועל בזה שהקב"ה מסכים לפעולתו ונותן לו עזר וסיוע לעשות כרצונו. כי כך סידר השם יתברך את הבריאה ששבה במידה שהאדם מתדביק בקב"ה, ומייחד את טהרת המחשבה לשמות הקדושים, באותה מידה הוא מעורר הנהגת שמו יתברך, ובזה הוא גם משתתף, ופועל בהנהגה על ידי השם שקשר מחשבתו אליו. אז אם הוא יודע איזה שמות פועלים ומפעילים, והוא מתחבר בזה, יכול להיות שותף בהנהגה ולפעול את הפעולה.

והנה עניין החרם הוא גם כן עניין שהוטבע בבריאה, שכשעושים חרם זה עושה רושם גם במציאות וזה פועל איסור על בני אדם, וגם גורם עונש למי שעובר עליו. אז זאת אומרת החרם זה גם כן עניין שהוא קבוע בבריאה, זה טבע הפך להיות, השם קבע את זה בבריאה שאם עשרה מחרימים והחרם הזה יכול לפעול ולהעניש את האדם שעובר על החרם.

אז אולי אחי יוסף התרוממו באותה שעה, עד השם הקדוש של הקב"ה, נדבקו בשם הזה, וזה גרם שגילוי הנבואה שהיה מגיע ליעקב, מה"מגיד דבריו ליעקב" מהשם יתברך - הפסיק, בגלל ששיתפו את הקב"ה בחרם, זאת אומרת הכריחו כביכול את השם נגד רצונו, שלא ברצונו, ואז הוא לא יכול לגלות את הדבר הזה ליעקב.

אז הם שיתפו לקב"ה בהסכמתם, שלא יגלה את הדבר ליעקב, ואף על גב שעשו לא כרצון השם, בכל זאת מכיוון שידעו והבינו את הקדושה והטהרה של המחשבה שלהם, מעצם האמונה בהשם להידבק בשם הקדוש ולשתף אותו עמם -נעשה רושם גדול על ידי שיתוף שמו של הקב"ה כפי החוק שקבע הבורא בבריאה. והבורא לא משנה את הטבע, לכן יכלו כביכול להכריח לבורא יתברך להיות שותף אתם ונמנע הגילוי ליעקב.

מאותה סיבה מה שפתחנו בהתחלה: יצחק אבינו לא גילה ליעקב בנו כשיוסף חי, כי השם לא גילה איך אני אגלה? הרי הם השביעו בחרם שלא לגלות, ויש אומרים שעד היום יעקב אבינו לא יודע על עניין המכירה, זאת אומרת לא נתגלה לו בחייו ואף לאחר מותו.

אז רואים שיש כח גדול מאוד בבריאה, שהקב"ה לא משנה את הטבע. זאת אומרת: אם רואים נס זה צריך להיות דבר כל כך כל כך גדול, כל כך מוכרח שהקב"ה מסכים לשנות את הטבע, והוא לא עושה את זה לכל אחד רק ליחידים, משום שהקב"ה קבע שהטבע לא ישתנה, שהרי אפילו רשעים רוצים לעשות נגד רצון השם - אז הקב"ה לא משנה את הטבע, הטבע פועל, כך רצה השם, ומי שחטא מי שקלקל – יענש!.

אבל מפה לומדים מי שדבוק בהשם באמת, ויכול לטהר את המחשבה, ואת הלב, ולהדבק בשם הקדוש, ולהאמין באמונה שלמה במה שהוא רוצה בפרט לטובה - אז ודאי וודאי שהוא יצליח על בטוח,

למה?

כי כך חוקק השם, שאם אתה יכול להגיע עד שמו יתברך ולהיות כזה מחובר ודבוק - פירושו של דבר: כאילו שאתה שותף בהנהגה, כמו שהשם מנהיג את הברואים, גם אתה, אז אתה יכול לפעול ולהזיז דברים, בכח זה שאתה דבוק בהשם, כמו שאנחנו אומרים: "ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום".

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, (ישעיה מב, כא) שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.