להיות פורץ ראשון... | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לרפואת הנפש והגוף ליתא יתל בת מתיסיוהו

רפואה שלמה מהרה

ויהי כמשיב ידו

והנה יצא אחיו

ותאמר מה פרצת עליך פרץ

ויקרא שמו פרץ.

כמה ידות כתיב כאן?

כמה פעמים מוזכר הלשון יד, ידו וכו'?

רבי יהודה אומר ארבע.

כנגד ארבעה חרמים שעתיד עכן

שהוא מזרעו לפשוט את ידו בהם

חרם עמלק,

חרם סיחון ועוג,

חרם יריחו

וחרם כנעני.

רבי חנינא אמר

כנגד ארבעה דברים שעתיד ליטול מן החרם.

עדה ודכתיב ההרש שנער אחת ומאתיים שקלים כסף ולשון של זהב אחד.

רבי בשם רבנן אמר כל הפורצין ממך עומדים

שנאמר עלה הפורץ לפניהם.

ביקש זרח לצאת תחילה.

אמר הקדוש ברוך הוא, משיח עומד מפרץ

ויוצא זרח ראשון,

אלא יחזור למחי אימו ויוצא פרץ ראשון.

כשהמשיח יוצא ממנו

פרץ

זה משיח שנאמר עלה הפורץ לפניהם.

זה לשון המדרש.

תעיינו במדרש היטב היטב, תראו את החילוקים בין החכמים.

אבל לכאורה שני מאמרי חכמים, זיכרונם לברכה, נוגדים

וסותרים זה לזה.

במאמר הראשון

מנוזף הוא

על שהיהין להתפרץ הראשון והתביעה כנגדו קשה.

וזה שגרם לו אחר כך, במהלך הדורות, שיצא ממנו עכן

שבכוחו העז פגע ופגם בענייני החרמים.

כי הקדוש ברוך הוא אמר לא לקחת מהשלל

של האויבים והוא כן לקח.

והוא פרץ גדרים שגדרו גדולי עולם.

וזוהי פריצותו הראשונה של פרץ,

שהיא גרמה את ההתפתחות לאחר כמה דורות

למעשה עכן שעכר את ישראל. זאת אומרת היה מונח

בעצם פריצתו

של פרץ

להדוף את אחיו זרח

מלצאת ראשון.

היה מונח הכוח

של לפרוץ גדר,

כמו שמזרעו עכן עמד ופרץ

גדר שגדרו גדולי עולם ואמרו שאסור

לגעת בחרם ולמרות זאת הוא לקח.

ובגין זאת מתו כ-36 מישראל.

אז זה בכוח הפריצה.

אז גם זה נהיה פורץ ופרץ גדר.

זה במאמר הראשון.

זאת אומרת,

שאמר רבי יהודה כנגד ארבעה חרמים כתוב פה ידות

שעתיד עכן נפשוט ידו בהם.

לעומת זאת בא המאמר השני שבו הוא משובח,

פרץ משובח על שהעיז,

זה ההין לצאת ראשון.

והוא נעשה לאות

ודגם לכל בעלי המדרגות שכובשים דרכים חדשות,

קדושי העליון שפורצים מחסומים ומורידים את האור העליון.

דור לדור יצעדו באון ועוז

עד שיזכו לדור שממנו יצא המשיח שהוא תכלית הבריאה.

ועוד משמע שהפריצות הוא

ראשון פריצה,

הוא כוח נבחר ורצוי להשם יתברך.

השם אוהב את אלה שיש להם את הכוח הפורץ.

ולכן אמר הקדוש ברוך הוא יחזור זרע ויצא פרץ ראשון,

משום שכוח פריצה, תמחיצות,

חביבה לפני הקדוש ברוך הוא.

אז אם ככה רואים מצד אחד שהוא מנוזף, נוזפים בו,

מצד שני רואים שהשם משבח את המידה הזאת,

ואיך הסמל של פרץ הוא גם מגונה וגם מקולס ביחד.

זאת אומרת יש בזה כאילו שבח ויש בזה גנות.

אז מה שבח פה אם יש בו גם גנות?

איך זה הולך?

ואם יש בו גנות, איך זה נהיה שבח?

הנה, יש לבאר על פי הרעיון

שחנן השם יתברך את המחבר.

כידוע,

כוחות הנפש הכלליים שבאדם לכל גווניהם ונטיותיהם

סתמיים הם.

לאדם יש כוחות, כל אדם יש לו כוחות, כוחות נפש,

אבל הם כמו שאומרים פרווה, לא חלבי, לא בשרי.

כל זמן שלא השתמשת בהם, אפשר להשתמש בהם לטוב, אפשר להשתמש בהם לרע.

אז כל הכוחות הנפשיים,

הכלליים עם כל הגוונים והנטיות,

סתמים הם,

שמצד מהותם העצמי אי אפשר לייחס אותם לסוג רע מוחלט

או לטוב מוחלט.

כמו שאנחנו יודעים שבמידות

גאווה זה גרוע ביותר, אבל גאווה זה גם טוב,

ויקבע לבו בדרכי השם, תלוי למה משתמשים,

וכן הלאה.

ערך הכוחות ההם נוצר ומתהווה, מתי?

מצד שירותם המבוצע בידי האדם.

תלוי במה האדם משתמש בהם.

ואז הערך של הכוחות הוא ערך חיובי או שלילי,

טוב או רע.

תלוי למה אתה משתמש בכוחות האלה.

הערך החיובי או השלילי של המידה מתהווה בשעה שאדם משתמש במידה הזו לביצוע של מטרה ידועה.

יש אדם שייקח את זה לפריצות של עול ושוד,

הוא מסוגל לפרוץ, אבל בנקים,

לדירות,

דברים שליליים,

יש לו כוח. אנשים אחרים לא מעיזים.

מה, אתה השתגעת?

מה זה ללכת להיכנס לבנק לעשות ככה?

עכשיו אחד

נכנס לבנק

בלי נשק.

אמר, אם אתם לא נותנים לי את הכסף,

אני משתעל עליכם.

זה כוח של פריצות,

אבל שלילי.

אבל יש קדושי העליון

שיצאו מפרץ

וידעו איך להשתמש

במידה נכונה זו.

הם פשוט מתפרצים נגד האדישות.

רוב העולם, אתם רואים, אדישים אפילו לחייהם.

משעבדים אותם, והם נהנים.

ממש התרגלו.

קשה להם להוריד את המסכה כבר.

זהו.

אז זאת אומרת,

יש אנשים שהם אדישים ויש כאלה שהם פורצים נגד האדישות,

והם שואפים לשאיפות

עליונות

ועליות

כל הזמן,

מוחקים את עצמם להיכנס

למעלות של שלמות,

ובכוח עזות דקדושה הם סוערים לפרוץ פרצות מעל הטבע,

והם

מגשמים חזיונות.

חזיונות זה דברים שהם בדמיון, שאתה חוזה ואתה צופה ואתה רוצה ואתה שואף,

אבל הם מורידים את זה לגשמיות,

הופכים את זה למציאות.

יש אנשים, יש להם הרבה דמיונות,

אבל שום דבר לא יוצא.

אתה יודע איזה רעיון היה לי, אתה יודע? ומה עשית עם זה? כלום.

לא, זה עדיין יושב אצלי.

אז זאת אומרת, הם מגשמים את החזיונות

ואת היצירות הנעלמות הספוגות בתוך נפשם,

והם מבקשים להוליד ולהוציא אותם לאוויר העולם.

אלו נקראים בני פרץ.

אלו בני פרץ

שהם זכו ותכונות של אבותם מסייעת להם.

על כגון אלו, אמר הקדוש ברוך הוא,

יצא פרץ ראשון.

למה הוא יודע לכוון וליישר

את תכונת וירושת אבותיו במקומן ובזמנן?

זה מה שהשם אוהב.

אחד שפורץ גדר,

אבל לא גדרן של גדולי עולם ללכת לשלילי,

אלא לחיובי.

יכולים ויכולים ויכולים לכוון וליישר את תכונה בירושה של אבותם פרץ.

במשך כל קורות

ימי עמנו אנו מוצאים את אלו גיבורי הכוח והעוז שיש להם עזות דקדושה,

החל מהנביאים הראשונים והאחרונים עד הדורות שלפנינו.

הם בעלי כוחות פנימיים קדושים וסוערים אשר למרות כל נסיבות הטבע והחומר הגס ששולט מסביב,

הם פורצים את המחסומים ומחדירים את האורות של הקדוש ברוך הוא לכל אתר ואתר.

אפילו שלעיתים

לא מכירים בהם הרבים

ועוד יש לועגים משאיפותיהם הרוחניות,

אבל הם גיבורי הרוח

באור פני עליון יעלה חו״ל.

הם, לא מעניין אותם, מכירים בהם, לא מכירים אותם,

לועגים עליהם, לא לועגים עליהם.

הם גיבורי רוח שהולכים באור פני עליון,

ולמרות כל המאורעות שבעולם המיאשים,

ולמרות הטבע שעומד בדרכם,

הם צועדים קדימה ונעשים אות ומופת לכל הדורות.

ודור לדור ישבחו את גבורתם של אלו הפורצים והמעיזים.

זה הרעיון שגנוז

באמרתו של הקדוש ברוך הוא,

שמשיח יוצא ממנו

והוא פרץ.

פרץ צריך לצאת תחילה.

לכאורה מה נפקא מינא אם הוא יוצא תחילה או יוצא שני?

אלא משמע מכאן שעניין תחילה

זה מעלה ושבח מיוחד לאלו שפורצים ראשונים.

דווקא המשיח,

משיח ה' צריך להכיל בנפשו את הכוח של המתחיל,

התחילה,

את העזות וההתפרצות,

לצאת ראשון לפני אחיו,

לסלול נתיבות בעבודת ה' יתברך,

שיהיה עוז ברוחו,

ויהיה רם ונישא מעל אחיו

ועם חזיונות ושאיפות

להריח את דבר ה' מרחוק.

זאת אומרת, ידוע שעל המשיח נאמר, והריחו ביראת ה'

שהוא ידון בהערכה.

הוא לא יצטרך עובדות,

תביא לי עובדות מפה, עובדות מפה וכו' וכו' בשביל לדון.

הוא עם חוש הריח שלו

יוכל לדעת מי אמת, מי שקר, מי צודק, מי לא,

ויכול לקבוע הכול.

אבל פה מוסבר שגם כוח הריח שלו

זה כמו שאומרים להריח מה הולך להיות,

עם חזיונות ושאיפות

להריח את דבר ה' מרחוק.

מה יצא לנו מכל מה שאמרנו עד עתה?

שצריכים לקחת מוסר והבנה.

להתחנן לפני ה' יתברך

שיעזור לנו בכל כוחות נפשנו

הגנוזים והאטומים. אין בן אדם שאין בו כוחות

שהם עדיין נעלמים אצלו.

כל אלה שנמצאים בכפז יודעים שהצלחנו להוציא מהם כוחות שהם לא האמינו שיש להם.

זה ברור.

אז לכן אנחנו רק בתחילת הדרך תמיד.

אבל ברור שיש באדם כוחות

טמונים ונעלמים, לאין שיעור.

לאין שיעור.

ואדם יכול לעטותן במקומן, בזמנן הנכון.

כי הטבע נתון ביד האדם

ובבחירה שלו להניע את הכוחות לטוב או לרע.

וזה כמו עיסה ביד אדם שיכול ללוש אותה כרצונו.

ואיך שהוא יעשה,

ככה יתקבל לצורתה.

אתה רוצה חלות כאלה, שמיניות? אתה רוצה שישיות?

אתה רוצה רביעיות?

אתה רוצה עגולות?

מה שאתה רוצה.

הכל ביד האדם כחומר ביד היוצר.

ואם לא יהפוך אותם להשתמש לצד הטוב,

אז יקבל הרע תכונתו,

וישתמש בו לדרכי היצר הרע. כי הכוחות פועלים.

כל הכוחות פועלים באדם.

אבל הוא צריך להטות אותם.

הרי ביד האדם להשתמש עם כוחות נפשו בעולמו ואחריתו

לכבוד השם וקונו כדי לרומם כבוד שמיים.

אבל יש אנשים שאפילו יש להם כוחות ידועים אצלם,

והם לא משתמשים בהם.

עם כל מיני טיעונים טיפשיים שכאילו מנצלים אותם.

מה, בגלל שיש לי ידיעות וכוחות כאלה,

ואומנויות כאלה ואחרות צריך לנצל אותי?

מה פתאום?

הבנתי, אם אתה עושה את זה לכבוד השם,

אם אתה יכול, קבלת כוחות וידיעות והכול, למה אתה לא משתמש בזה לכבוד השם?

מה יש?

זה נקרא ניצול? אז אתה לא מאמין.

בהישארות הנפש?

אתה לא מאמין שהכוחות ניתנו לעבודת השם?

אתה לא מבין את זה. אתה מבין, רק מנצלים אותי. זאת אומרת, אתה צריך להיות אחד שלא מנוצל.

לא מנוצל. אם אני ארצה לעשות איזה משהו לענייני,

אני אעשה. אבל לטובת הכלל? לטובת הציבור? לטובת הקהילה?

מה פתאום שאני אעשה? מה זה מנצלים אותי? מה,

בגלל שאני מוכשר יותר מאחרים אני צריך לסבול?

צריך להיות טיפש גדול.

להגיד דבר כזה. אדרבא.

אז מה היה צריך להגיד בצלאל כשבנה את המשכן? מה?

בגלל שאני,

יש לי מדרגה של בצלאל ואני יודע לבנות את כל המשכן היחיד מכל עם ישראל,

אז מה, מנצלים אותי?

מה פתאום? אם אני ארצה לבנות לעצמי איזה משכן שלי ואיזה וילה ואיזה ארמון,

אני אשתמש ביכולות והכוחות שלי. אבל לבנות?

לכבוד השם, מה פתאום? מה זה מנצלים אותי?

שיקחו 100 אנשים וכל אחד יעשה חתיכה ויבנו.

למה האחד יעשה את הכול?

למה הם מנצלים אותי?

אתם מאמינים שיש דבר כזה? כן, יש דברים כאלה.

אנשים לא רוצים לעבוד בשביל הכלל.

כי האגו,

האינטרס האישי,

זה מנהיג אותם. הם לא לשמה.

זה אנשים שלא לשמה.

אין להם התבטלות לאחרים.

אין להם התבטלות לקדוש ברוך הוא.

רק למה שהם רוצים ומה שהם יחליטו.

נו,

אנשים כאלה יטבעו על כל הכוחות שניתנו להם בשעה שהיו יכולים לעשות,

והם לא עשו.

אין כוח

שאדם קיבל,

שהוא לא צריך להפנות אותו,

לכבוד השם יתברך.

כל כוח שאתה משתמש בו במקום לשם יתברך,

לאגואיזם האישי שלך,

בדברים שאין בהם הכרח וזקיקות,

אתה תטבע עליהם.

השם נתן כוחות לאדם בשביל שהאדם יוכל לעשות

בכל הכוחות למען השם.

כמו שאנחנו אומרים,

רבי יהודה בן תימה אומר,

הביא עז

קדנמר וקל קדנשר וכו'.

אז זאת אומרת, אנחנו צריכים שיהיה לנו כוחות

של כל אלה,

הבעלי החיים,

שכל אחד מיוחד במידה מסוימת, שיש לו כוח עצום ויחיד ומיוחד לו,

לעשות רצון אביך שבשמיים.

כל הכוחות,

נמר, נשר, אריה, כולם,

צבי, אתה צריך להשתמש בהם

לעשות רצון אביך שבשמיים.

וכוח הפריצות שאמרנו, להיות פורץ ראשון, ללכת לפני המחנה,

להזיז דברים שאחרים לא הזיזו

ולנער את העם הזה,

זה כוח עצום שהקדוש ברוך הוא חפץ בו.

מה, זרח יצא ראשון ולא פרץ?

לא.

פרץ יצא ראשון. זה הכוח שאני אוהב.

אני רוצה לראות אלה שפורצים דרך.

אז כל אחד צריך לראות מה הכוחות שאיתם הוא יכול לפרוץ החוצה.

ואם הוא עוד לא גילה אותם,

שיעז ויראה.

אין אדם שאין לו כוח.

כוח פורץ.

אין אדם שאין לו כוח.

אם ימנעו ממנו איזה משהו,

נגיד לא ירצו להכניס אותו לאיזשהו מקום שהוא צריך בדחוף, ואם לא, לא, לא,

פתאום יראו את הכוח הפורץ.

אה, תזוז, אה, הוא יתחף, ייכנס בכוח.

אפילו שהוא בן אדם בדרך כלל.

אם הוא יראה שפתאום אוטובוס בורח לו והשני יבוא

בעוד שעה ושבת עומדת להיכנס והוא רוצה לסגור את הדלת, הוא יתלה על הדלת.

מה?

איפה יש לך כוח כזה? מה, אתה לוליין?

איך הגעת לזה?

כי הוא מבין שחס ושלום הוא ייתקע במדבר ויהיה ככה, שבת הוא יעשה במדבר בלי כלום, בלי שום דבר.

הוא חייב לתפוס את האוטובוס.

מה זה סוגר את הדלת?

יש לכל אדם את הכוח הפורץ, תלוי מתי הוא משתמש. אם זה לצרכיו האישיים, אז אנחנו ראינו הרבה אנשים

שעשו דברים שאתה לא מאמין, זה, זה עשה, אני לא מאמין לך,

לא מאמין לך. כן, זה, זה, זה.

לכל אדם יש כוח פורץ,

אבל צריך להשתדל להשתמש בקיים הידוע ולחפש בכוחות עוד מה שלא ידוע ולפרוץ את גבולות הקדושה ולהשפיע על העולם כולו. אמן.