"ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה.

וברש"י, כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך? אני מגרה בך את הדוב.

רש"י מבאר, מה הטעם? למה הזכירה התורה כאן שהוא היה יפה תואר ויפה מראה? כי בגלל זה התחיל אוכל ושותה, ונענש משום זה בגירוי הדוב, "ותשא אשת אדוניו את עיניה", אז רואים פה שעצם היותו מושל, כשאדם עולה לגדולה מה זה גורם לו? שהוא מתרווח כמו שאומרים, ואוכל, שותה, מסלסל בשערו וכו'. ומה הקפידא של הקב"ה? אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, לא מתחשב בזה שאבא שלך מצטער על אבדנך ואתה יכול לשבת לאכול ולשתות ולסלסל בשערך? אני מגרה בך את הדוב, הכוונה הדובה, אשת פוטיפר.

ובמדרש כאן, פז ג', מלמדנו דבר נפלא במשל נאה, משל לגיבור שהיה עומד בשוק ומשמשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקבו, אמר, לי נאה, לי יאה, גיבור אני, אמרו ליה אי את גיבור אי את יאה, הא דובה קמך, קום קפחיני, אם אתה אומר שאתה נאה יאה וגיבור, בבקשה, בא נראה אותך  מתמודד מול הדוב ותנצח אותו.

שונה התנהגותו של גיבור מהתנהגותו של כל אדם, גיבור לא הולך בכתפיים כפופות, שפוף, כי אם בקומה זקופה, כי גיבור הוא, ובכל תנועה ותנועה שלו הוא מראה זאת לאמור, שונה אני מכולכם גיבור אני. והנה לאיש כזה מעמידים לפניו את הדוב לומר הוכח את דבריך, הראה נא אם אמת הדבר כי גיבור אתה ואם כן עמוד ונצחהו.

חכמים הקדושים תובעים כאן את יוסף הצדיק, אדם צריך לפחד תמיד ולא לזוח דעתו כי גיבור הוא, אל תסיח דעתך אפילו לרגע כי השונא אורב לך תמיד, וכהרף עין והנה הדוב לפניך, בזה נכשל יוסף כי אמר, אני נאה אני גיבור, מה זה הוא אמר? הוא עמד בשוק ואמר? לא, בהתנהגות שלו שהתנהג בה אנחנו שומעים את האמירה ואת הביטוי אני גיבור אני. מה עשה? סרק את שערו ואולי גם התייפה בעצמו ובודאי היה זה כדין תלמיד חכם שאסור שיהיה בו רבב על בגדו למען כבוד וקידוש ה', אלא הוא לא פחד ולא חשש על דובים שנמצאים במערב. הרי ידוע שכתוב שהשטן כשרואה אדם מסלסל בשערו אז הוא אומר הדין דלי, זה משלי, אלה אני אוהב להסתדר איתם, אלה יופי, אני יכול לקחת אותם איתי לאן שאני רוצה. אז לכן יש סכנה, אפילו אם אתה מרגיש שאתה גיבור, אפילו אם אתה צריך לעשות את מה שצריך לעשות מדין תלמיד חכם, אבל הכל בזהירות יתרה ולדעת שחלילה יכול להיות צפוי נסיון של דובה.

אמנם באמת נשאלת השאלה לגבי יוסף ספציפית, מה, מה היה עליו לפחד? מה? הלא כבר עבר שטפי מים רבים, גם את הארי וגם את הדוב הוא הכה, אמנם זה נאמר על דוד המלך אבל גם הוא עבר דברים קשים וגדולים, זרקו אותו איפה שיש נחשים ועקרבים, יצא חי מכרו אותו לעבד, טלטלו אותו, ביזו אותו, מה לא עשו לו. אז מכל מקום הוא כבר עבר הרבה, מגיל 17 כבר עובר צרות, מבורות נחשים ועקרבים יצא באין פגע ואין נגע, ומעת מכירתו ועד עתה איתן מושבו וידיו אמונה בלי חטא וללא מכשול ,יש גבורה יתרה מזו? וודאי הגיבור שיכול לומר לי נאה, לי יאה, גיבור אני. ומי יעמוד נגדי כי אפחד ממנו, זה ודאי, אם יש מישהו שיכול להגיד דבר כזה זה יוסף.

והנה לגיבור כזה אומרים, אי אתה יאה, אי אתה גיבור? אה דובא קמך, קום קפחינך, נו, אם אתה כזה יאה וגיבור, בבקשה בבקשה, בא נסיון כזה דובה נראה שתנצח.

כעין אלה מובא עוד במדרש, ה' צדיק יבחן, אמר רבי יונתן, הפשתני הזה כשפשתנו יפה הוא מקיש עליו  יותר, הפשתן שמכים עליו יותר הוא משתבח, כי כשמכים עליו משתבח והולך. כך הקב"ה, את מי הוא מנסה? את הצדיקים, שנאמר "ה' צדיק יבחן" אז מה זה אומר? שאם הוא בוחן אותם אז הם משתבחים, כי כשהם עומדים בנסיון אז זה נס להתנוסס, הם עולים למעלה דרגות גבוהות.

"ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו", אמר רבי אלעזר, לבעל הבית שהיה לו שתי פרות, אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע. על מי הוא נותן את העול, לא על זו שכוחה יפה? מי שיכולה לשאת משאות עליה שמים את העול, לא מי זאת שכוחה רע חלשה.

כך אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים, שכוחם יפה, שנאמר "ה' צדיק יבחן", הנה ותשא אשת אדוניו, לא היה זה ענין של עונש לבד, המטרה להעניש, לא, אלא ענין של נס להתנוסס, להתעלות, להתרומם. מה כתוב? "וימאן יוסף", תרגום אונקלוס מתרגם - וסרב. מה זה למאן - לסרב. ההורה של "וימאן" זה השבת פנים ואמירת לא, מה פירוש? אתה מבקש משהו והממאן אומר לא! ראיתם פעם אנשים אומרים לא, לא החלטי זה נקרא למאן. בלי שום נימוק, בלי שום טעם. הוראת "וימאן" היינו שקדם הסירוב והמיאון טרם חדר בתוכיות הענין. אין לי חפץ וחסל. אתה הולך לבחירות? לא! וחסל. וימאן. לא! לא נכנסים לתוכיות הענין לדבר וכו' וכו'. שמה יצר הרע יש לו כל מיני חשבונות וכו', הוא יכול למשוך את האדם ולהראות לו צדדים של כדאי. כמו ששולחים לי כל מיני אס אם אסים מצחיקים שהפעם אתה ודאי לוקח וזה, לא! וחסל.

במדרש איתא שם דבר נפלא, יהודה ברבי אמר, בדבר מצוה ממאנים, בדבר עבירה אין ממאנים? איך יכול להיות שבדבר מצוה ממאנים דהיינו מסרבים בהחלטיות שלא לעשות מצוה, ובדבר עבירה לא ממאנים? איך יכול להיות כזה דבר? זה בדיוק הפוך, לא?

מה זה בדבר מצוה ממאנים? שנאמר "מאן יבמי", יש מצוה על היבם לייבם את אשת אחיו, להעמיד להקים זרע לאחיו, וזה מצוה המוטלת עליו, והוא ממאן, אבל זה מצוה, והוא ממאן, הוא מסרב לעשות את המצוה, ואז יהיה חליצה, אבל הוא ממאן לקיים את המצוה.

אז בדבר מצוה ממאנים שנאמר מאן יבמי, בדבר עבירה אין ממאנים מאיפה לומדים? "וימאן ויאמר הן אדוני" וכו', אז הוא נותן נימוק וטעם, ז"א המיאון  לכאורה לא גמור, כאילו זה מיאון עם הסבר, ואם ידחו את ההסבר, אז המיאון לא יהיה מיאון לכאורה, נכון? למה צריך לתת טעם, אמרנו מיאון זה סירוב, סירוב מידי ולא נכנסים לתוך הענין ולא נותנים נימוקים. אבל פה רואים שיוסף כאילו נתן נימוקים. אז נשאלת השאלה, איך זה יכול להיות? והרי בביאור המדרש מצינו לשון מיאון בלי נתינת טעם כלל, על מה ולמה לא חפץ להקים לאחיו שם בישראל? אלא כי כך הוא המעשה, כי לא הוה, מאן יבמי, בלי הסברים, מאן, למה אתה לא רוצה להקים זרע לאחיך? לא עונה, לא עונה, לא רוצה, ממאן וזהו.

למה באמת לא רוצה היבם? ירא הוא מגשת אל המצוה  מפני ריח העבירה אשר בה. כי הלא אשת אח היא אסורה, אלא שהותרה לו מדין יבם, אבל סתם ככה אשת אח  מותרת? אסורה, זה ערווה. מתי היא הותרה לו? אחרי שנפטר אחיו ולא הקים זרע. אז לכן הוא ירא מגשת אל המצוה מפני ריח העבירה אשר בה כי הלא אשת אח היא אלא שהותרה לו, ולפי דברי אבא שאול ביבמות ק"ט הותרה רק אם מכוון לשם מצוה דוקא, להקים זרע לאחיו. לא להנאתו ולא לסיבות אחרות, רק לשם המצוה. ולשם דבר אחר הרי היא אסורה ועבירה בה, לדברי אבא שאול, והוא מהיראים והמפחדים ומתרחק הוא אפילו לנגוע בה, אז לכן מאן יבמי. ואם כי בפרשת היבום העמידה התורה את אי חפצו לייבם לביקורת ולגנאי עד שקוראים לו בית חלוץ הנעל. אבל חכמים ז"ל מצאו וגילו גם נקודת שבח שבזה, יש אחד מסרב כמו ער ואונן ה' ירחם, אבל יש מסרב בגלל שהוא פוחד מהצד שהוא לא עושה לשם שמים ממש, לשם המצוה, אמנם יש ביקורת למה הוא לא מעמיד זרע, אבל אם הוא לא מתכוון לשם המצוה ממילא לא מתכוון להקים זרע, מתכוון להנאתו, אז הוא לא רוצה, לא רוצה. כי לפי אבא שאול זה אסור, רק אם הוא מכוון לשם מצוה, אם לא - זה עבירה. לכן בימינו אין היום יבום, יש חליצה, כי מי יכול לקיים מצוה כזאת לשם שמים?

הוא אשר אמר יהודה ברבי, אם בדבר מצוה ממאנים מעשה אשר כל כולו הוא דבר מצוה, אלא מפני ריח העבירה אשר בה, האיש ההוא בורח ממנה מהמצוה הזאת, אם כן כל שכן בדבר עבירה מעשה שכל כולו חתיכת עבירה איך לא יברח? האם אותה לא ימאן, את העבירה האם הוא לא ימאן, האם צריך לזה חשבונות וטעמים להסביר למה ממאן?

ועל כן תיכף ל"וימאן" בפסוק יש פסיק, וימאן, פסיק, מה זה פסיק? כי הופסק אצלו כל הענין אפילו טרם נתן כל טעם על המיאון, כי טרם כל הוא ממאן על הדבר וחסל, וימאן, זהו, פסיק, אין שום הסברים ושום טעמים. את הטעמים והביאורים שהוא נותן אחרי כן, זה רק אחרי הפסיק, אחרי שמחליט החלטה גמורה שאין עליה שום הרהור ושום משא ומתן. זהו מה שאמרו אחרי הפסיק, "ויאמר אל אשת אדוניו"

נפלא כל הענין ומבהיל למי שרוצה להתלמד כדי לדעת ולהודיע, כי טרם כל צריך אדם להתקדם ב"וימאן" ואת הביאורים יניח לאחר מכן.

אתם רואים בש"ס אין מיאון, לא מצד דורעי ולא מצד אלי ישי, כל אחד מחכה שהשני יתקפל, יתגמש, זה שאתה אומר לא למה אתה מתכוון? למה אתה מתכוון? לא, לא, לא, ותמשכו אותי, תסחבו אותי, וזה ונותנים לו אורכה ועוד אורכה והוא נותן להם אורכה ואני לא רוצה לפרוש, מה פתאום, ואחדות, וכבר קנה, כבר קנה מפלגה, כבר קנה, אלי ישי קנה כבר מפלגה, הכל כבר מוכן הכל מזמן לא מעכשיו, הכל מתוכנן, ונו, אני ודאי שלא רוצה חס ושלום להפרד, הכל זה אחדות הכל, איפה "וימאן"? וימאן לא, פסיק, אין דבר כזה לא פסיק, נותנים לו עוד זה. כל אחד פ וחד מהתוצאות, הוא פוחד שהסקרים חרטה ובסוף הוא יישאר קרח מכאן ומכאן, הם פוחדים שבאמת אם הוא יצא אפילו שזה נגיעה קלה בכנף, כמו שאמרו אצלי נגיעה קלה בכנף ואח"כ יצאו נגדי למלחמת חורמה, כאילו כל דאעש הגיעו, אבל זה נגיעה קלה בכנף, כשאומרים כזה דבר מחכות לו עוד קללות וחרמות ונידויים ואווו מה יהיה לו. אז ז"א הם ודאי לא פוחדים, אבל הם כן פוחדים, פוחדים שהוא ינגוס, ועכשיו כאילו, כאילו הלכו כל חברי הכנסת ביוזמתם, שמעתם פעם איזה יוזמה, למלון בתל אביב, איפה שיש פריצות, הלכו כולם שמה בשביל לטכס עצה האם הם עכשיו יהיו עם דורעי או שחלק הולכים עם אלי ישי, אז כמובן שהכל תוכנן שהם יגידו שכולם עם דורעי ומקבלים את ההנהגה שלו וכו'. הרוב שמה לא סובלים אותו, אם היו יכולים להעיף אותו היו מאושרים. כמה הצטלמו עם המכתב שהוא לא חתום בכלל? ארבעה, מאלה שלא אוהבים את אלי ישי, וזה נקרא שכבר כאילו  חתמו כמו ה-170 נציגי ש"ס במועצות שכאילו הם קוראים לו א' ב' ג' ד' ושישחררו את ש"ס מעולו של זה. הוא נהיה עול עלינו, שכחו שחלק מהם הוא הכתיר אותם והכניס אותם לתפקידים והכל, אבל בעצם לא שאלו אותם בכלל, זה אחד כריס משהו, כריס משהו שהוא תכנן את המכתב בהוראת כמובן דורעי, בידוע איך הם עובדים, ואז זה נחשב שיש כבר 170 נגדו ועוד כל חברי כנסת מתל אביב ישירות מדווחים שאין לו מה לעשות רק להתאחד וכו'. אין פה וימאן, אין פה, לא! אין דבר כזה, אין דבר כזה, הכל פתוח, הכל פתוח. גם המלחמה מוכנה, כל הטילים והקטיושות הכל מוכן, הכל, רק מחר הוא לא יבוא ולא יגיד, תראו ישר כותרות, קול בערמה מעלים רבנים אחד אחרי השני, חביט על חביט והוא יגיד והוא יחשוף למה דורעי כפה את הרב עובדי יוסף זצ"ל ולמה ככה והוא יגיד ככה וווי ווי ווי ווי ווי... והצליחו להפחיד אפילו את בניהו שמואלי כבר, קודם הוא היה עם, עם הרב מזוז, עכשיו הוא אומר הוא בכלל לא שייך בכלל לפוליטיקה הוא חזר להיות שהרב שלו זה הרב צדקה ,מה, עזבת את מרן כל כך מהר, היה הרב מרן מרן מרן, כל פעם היית מקדים, עכשיו הרב צדקה חזרת להיות, אני בכלל לא שייך, הוא לא בחר גם אני לא, פתאום כולם מתנעים, אז מה יישאר מש"ס, גם הוא לא ואבג'ל לא וההוא לא, והרב מזוז נגד וההוא ככה, ואח"כ לך תדע מה יתברר אז מה ישאר? אז לכן אף אחד לא ממאן להגיד לא, כי כולם פוחדים, אף אחד לא יודע מה ילד יום. מעלף. טוב הצגה תמשך, היא רק התחילה, יש רק עוד שלשה חדשים של צחוקים.

"וינוס ויצא החוצה" ובספורנו כתוב וינוס מן החדר, למה? פן יגבר עליו היצר הרע. אם אתה אלי ישי כל כך רע לך שמה, כל כך שנה וחצי אתה מתאר כמה רדף אותך דורעי ועשה, למה אתה לא וינוס? למה לא וינוס? למה אתה כל פעם נס ומסתובב, קוראים לי? מישהו קרא לי? מישהו קרא לי? לא לא קראו לך, למה אתה מסתובב? עוד פעם, תעשה כמו יוסף "וינוס ויצא החוצה", למה? פן יתגבר עליו היצר הרע ויצא החוצה בהיותו חוץ מן החדר יצא לאיטו, שפתיים ישק לספורנו. הוא אומר וינוס החוצה, מה זה וינוס ויצא החוצה? תגיד וינוס החוצה, למה וינוס ויצא, ברור שאם הוא נס אז הוא יצא, הוא לא נשאר, למה כתוב ויצא? אלא אומר וינוס זה היה במהירות, בשביל שהיא לא תתפוס אותו לא תפתה אותו ולא כלום, אחרי זה כשהוא כבר עזב את החדר אז הוא יצא החוצה לאיטו באופן רגיל ונורמלי. למה שפתיים ישק? כי מקודם נתבע יוסף על שהוא אמר לי נאה לי יאה, אתם ז וכרים, כן, על ההתנהגות שלו שהתנהג כחזק, והוא לא חל ולא פחד מן האויב האורב לו, ואשר על כן גירה בו את הדוב כי יקום ויקפח אותו נראה, והנה הוא כבר מהנסיונות שלו למד והשכיל ועתה  תיקן את מה שנכשל. עתה שהוא פגש את אשת אדוניו הוא כבר לא סמך על עצמו ועל גבורותיו אלא פחד מאד, ומן החדר אשר היתה שם הדובה הוא נס מהרה כבורח מאבק שריפה, כאילו עומדים מולו עם אר פי ג'י, הוא כבר לא אמר אני גיבור, אלא חשש פן יחלש והיצר יתגבר. והמפחד תמיד אשרי לו, כי ביודעו את אויבו וכי מול מלחמה הוא נמצא, הוא הוא המנצח. אייי. זה המנצח, אתם שומעים, מי שמפחד להתמודד מול האויב זה המנצח. כי מה המטרה כשמתקוטטים? להשאר בחיים ולנצח, נכון? ואם לא נכנסת להתקוטטות אז נצחת את החי, לא צריך להתקוטט בשביל להשאר חי, תשאר חי בשביל להתקוטט, למה צריך להתקוטט? אז הוא היה מנצח.

זהו שאמרו חכמים ז"ל על הכתוב, הים ראה וינוס, מה הוא ראה? הים ראה  מה? מה הוא ראה? היה את ה"וינוס" של מי? של יוסף, זה נגד הטבע, אדם שאשה מפתה אותה יפת תואר ומפתה אותו הכל ואומרת לו ברורות מה שאמרה לו והוא בורח, זה גבורה שאין כדוגמתה. כל הצדיקים שברחו ממטרוניטות שניסו לפגוע בהם בעבירה, זכו למעלות הכי גדולות, כמו השדי חמד, כמו הרש"ש שקפץ מהבנין קומה שלישית בתימן זה 12 מטר, ועוד וכו' וכו', כולם זכו לגדולה לאין שיעור. גם יוסף הצדיק. ז"א עצם זה שהוא נס ראה הים, מה ראה? "וינוס" את ה"ינוס" ראה וינוס של יוסף בזכות זה נתקבע הים, כי יוסף זה מעל הטבע והים זה טבע, והטבע נכנע מפני מי שמעל הטבע, והוא נבקע. ולא יכול לעמוד, הטבע לא יכול לעמוד, מי שבא בכח שהוא מעל הטבע.

התורה הקדושה יודעת מה הגדולה הגבורה במעשה הזה של "וימאן" ויוסף זה הגיבור שבגיבורים. הנה עתה למד לא להתראות בגבורותיו אלא להיות ירא ומפחד, כחלש ולא כגיבור, בצל כנפיו יתברך להסתתר, כי אז ה' יעזרהו ולא יעזבהו, וכלפי איש כזה הים מתבקע ודאי. הוא השליט באמת אשר מלוך ימלוך ועטרה על ראשו ודאי. משם הוא יצא למלוכה שמונים שנה על כל העולם, שמונים שנה המדרש אומר, אייי, הפה שלא נשק לעבירה - על פיך ישק כל עמי, איי. הרגליים שלך שלא רצו לעבירה אלא נסו מעבירה - ירכב במרכבת המשנה למלך. הצוואר, הידיים, הכל כל האיברים מתאר המדרש כולם קיבלו חשיבות של מלכות. למה? כי הוא היה מלך ששולט על עצמו, זה מלך, מלך זה מי ששולט על עצמו, זו המלכות האמיתית. לכן הוא השליט באמת, הוא מלוך ימלוך ועטרה על ראשו ודאי. במה הוא היה מלך? שהוא ברח מהעבירה, לא שהוא ניצח, שהוא ברח! זה הגבורה, שלא לבוא לידי עבירה. מה זה לבוא לידי? לעבירה יש ידיים כמו תמנון, הא היא תופסת את הבן אדם, ברגע שהיא כבר תופסת היא כבר מסבירה לו לאט לאט למה כדאי, מלטפת אותו אומרת לו ככה כדאי, זה לא זה זה יש הרבה, תראה יש הרבה דתיים שהם ככה וככה, אתה לא חייב להיות יותר מדי וזה וזה... זה פעם אחת ואם לא זה אונס רחמנא פטרי וככה וככה, והיד הזאת מלטפת אותו עד שטרח מכניסה אותו לגיהינום. תמנון, תמנון.

ואם בארזים וגיבורים כן, מה נענה אנחנו אזובי קיר חגבים ולא אדם, אנחנו אפילו דרגה של נמלה אין לנו, דרגה של נמלה. אתם יודעים, נמלה היא לא גזלנית, נמלה היא לא גוזלת, היא מריחה זה של חברתה, היא לא נוגעת, היא הולכת, היא תטפל בעצמה, תמצא משהו חדש ותביא. היא לא נוגעת במה שכבר נגעו בו, שלום, אין. השואל שלא ברשות גזלן, ההלכה אומרת, מי ששאל משהו מחברו בלי רשות על מנת להחזיר - גזלן, שימוש בלא רשות גזלן. אדם שלקח ספר מהספריה ולא החזיר - גזלן, אדם לקח ספר מהספריה ולא החזיר הוא גזלן. לא רק זה, הוא כפוי טובה, לא רק זה הוא בעל גאוה סרוחה, כי הוא חושב שיש פה עבדים ושפחות שצריכים לשרת אותו, הוא יקח יזרוק איפה שהוא רוצה וילך הביתה, מישהו אחר שיעשה את העבודה. אייי, איזה דברים קשים אומר על זה הסטייפלר, איייי.

מכל מקום, צריך לדעת שאנחנו אפילו לא בדרגה של נמלים. אז מה אנחנו נעשה? יוסף היה גיבור שבגיבורים, הוא ידע לברוח מעבירה. מה אנחנו נעשה?

אז לכן מי מאיתנו  יכול להרים את ראשו לזקוף קומתו ולומר אני גיבור? כי אנו חלשים באמת, ואנחנו צריכים להחזיק מעצמנו חלשים באמת של האמת, אבל אדם סומך על צדקתו ובכפפות של משי הוא מתהלך עם יצר הרע, מתהלך עם יצרו הרע בעדינות ובנימוסים  מקובלים, הוא לא דוחה אותו על הסף, הוא לא ממאין לו - לא! הוא נכנס איתו למשא ומתן, הזהר בני, שמור עצמך תמיד מהדוב האורב לך, בכל צעד וצעד תירא ותפחד. הוא מחכה לך בכל פינה. אל תטעה ואל תתפתה, סחור סחור לכרמך לא תקרב, מי שנזיר אל תתקרב לכרם אפילו שיש חומה והכל סגור. תלך רחוק מסביב מסביב אל תתקרב כי אתה נזיר.

אם אנחניו מוזהרים בתורה בכל כך הרבה לאוים, שס"ה לאוים, 365 לאוים לא לא לא זה נזירות, להתנזר מהם, להתרחק מהם, אז צריך לא תקרב, לא תקרב, לא תקרב לא תקרב. ויש תרחק, תרחק, מדבר שקר תרחק.

אז צריך להזהר, אל תקרב אל פתח ביתה, אל תט אל דרכיה וכשהיא תפגוש אותך, תקדים וימאן, לא! חד משמעית ותברח. לא תישא ותתן איתה בכפפות של משי, לא בדרך ארץ תענה אלא עז פנים תהיה, ובכל הגסות והאכזריות תשיב אמריה לה, כי אז ורק אז בעזהי"ת תצליח ותנצח את הדובה שזה היצר הרע שהוא בא בכל מיני צורות, וימים לפניך ייבקעו, כמו שים סוף נבקע לפני יוסף גם אתה ימים הטבע ייבקע לפניך ולא יוכל לעמוד לפניך אם תדע למאן. אם תדע למאן.

אז אם בדבר מצוה ממאנים, בדבר עבירה לא כל שכן שממאנים?

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל...