יותר טוב בבוץ?

- - - לא מוגה! - - - 

אתה יודע מה אמר החפץ חיים?

בא אליו אחד

ואמר לו, כבוד הרב,

אני חוזר שנתיים בתשובה ואני לא מרגיש שום שינוי ממה שהייתי קודם.

אני ציפיתי, אני חוזר בתשובה להארת פנים,

אני רואה, אני באותו מצב.

אמר לו, תשמע מה טוב.

אדם נכנס לביצה.

נכנס, נכנס, נכנס, נכנס, נכנס, נכנס, נכנס, נכנס, נכנס.

יום אחד החליט לצאת.

אז אם הוא החליט לצאת הוא כבר בחוץ? לא.

צריך לצאת, לצאת, לצאת, לצאת, לצאת, לצאת, לצאת, לצאת, לצאת, עד שהוא יהיה בחוץ.

אתה נכנסת עם כל החובות שלך,

של התפילות, חפיף, דליל וכו', לימוד, לא למדת כל כך, זה עשית, זה חיפפת, זה פה, שם, נכנסת לביצה,

נכנסת, נכנסת, נכנסת, נכנסת, נכנסת, נכנסת, נכנסת, נכנסת.

עכשיו החלטת להתחזק, מה זה לצאת?

לצאת, לצאת, לצאת, לצאת.

יכול להיות שאתה עוד מעט כבר בחוץ, יכול להיות שעוד קצת ייקח.

אבל מה שברור, שאתה בדרך החוצה, וזה טוב.

למה אתה מפסיק?

אם תשליך את הכיפה עכשיו,

אתה תישאר בתוך הבוץ להרבה זמן אחר כך.

אז בשביל מה?

יותר טוב שם. יותר טוב בבוץ?

איך אולי הלבביים?

איך אתה מעז להגיד כזה דבר שיותר טוב שם?

כנראה. זה מה שאני רואה אצל אחרים.

אצל אחרים, אני מרגיש את זה על עצמי.

אני לא מבין מאיפה אתה מביא את זה. יהודי יקר, אתה צריך להתבונן מה אתה מדבר. אתה בריא?

לא מוכן שזה. מה על זה אתה משלם לקדוש-ברוך-הוא?

לא משלם.

לא משלם, אה?

תודה רבה לך.

ואם הוא יתחיל להראות לך את נחת זרועו, מה זה נקרא, מכות,

לא כמו שאתה חושב,

שפחות מ-2,000 שקל זה מכה,

מה אתה עושה אז?

אז תרוץ אליו בזחילה.

בזחילה אחר כך. אם לא אליו, אז לקופת-חולים.

ואם לא, אחר כך למקומות אחרים. בשביל מה?

על מה שהוא נותן לך אתה בכלל כאילו חייב לך ומגיע לך ופשיטא,

וגם אם אני אזרוק את הכיפה אז בן-אדן לא ייתן לי בריאות.

ככה אתה חי.

אז תדע לך שזה לא ככה.

זה שאתה מדבר היום ככה מול הקדוש-ברוך-הוא והוא נותן לך לדבר,

זה עוד דברים שאתה הכנסת את עצמך לבוץ.

עוד.

אם זה היה בן-אדם שהיה מתחצף אליך,

והיה מדבר אליך כמו שאתה מדבר כלפי הקדוש-ברוך-הוא,

ולך היה יכולת ואתה נותן לו את מחייתו,

אתה באותו רגע היית שולל את מחייתו.

אם היית מעביד ופועל היה מתחצף אליך כמו שאתה מתחצף,

תדע לך שאם אתה לא זה, אז אני זורק לך את הזה ואני עושה לך את הזה,

היית אומר לך חפיף מייד על המקום.

היה הקב'-הוא יוכל לעשות כלום דבר, ולהגיד לך חפיף עם המכון?

ביי.

מה היית עושה?

והוא לא עשה לך את זה, ואתה עוד מאיים עליו, אה?

בעמידה.

עומד, הוא אומר לו, תשמע, אתה אמרת לי לעמוד, רציתי לשבת. הבנתי, זהו.

אני זורק לך את הכיפה, אה? עושה החזרה, מחזיר ציוד, הוא ייקח אותך, יגיד לך, בוא, מותיק, בוא, אם אתה מחזיר ציוד, בוא, בוא.

מה תעשה?

תהיה חוכום, כדאי לך להישאר רגוע, רילאקס,

רילאקס, בשביל שתקבל 2,000 שקל ואת העודף תעביר אלי. הבנת?

שעתיים לימוד תורה בתוכנית דיבור,

שלושה חודשים רצוף, למרות שאתה עובד קשה,

עדיין נותרו לך כ-12 שעות פנויות.

תשקיע אותן בקרבה לקדוש-ברוך-הוא.

איך 12 אם אני עובד מ-7 עד 8 שעתיים?

חשבון פשוט. לא מתוך זה.

מתוך ה-11 שנותרו, תן עוד שעתיים, תשען 8. אתה צריך 8. אני מכיר את הצער, אני לא אוכל לעמוד בזה.

אין, אין ברירה.

אין ברירה.

תראה, אם אתה משקיע בטלפונים ובריצות לאנשים 11 שעות ולא מגיע ל-2,000 החסרות,

נותן לך פטנט יותר חסכוני, יושבים בבית,

לומדים שעתיים ומביאים אותה בגדול.

למה לא טוב?

למה לא טוב?

כי זה משהו קשה, שאני לא אוכל לעמוד בזה. אם היו אומרים לך בשביל שתתקבל עוד 2,000 שקל, תעבור קורס שלושה חודשים, שעתיים ללמוד כל יום,

היית עובר קורס?

לא.

איזה מחריד אתה. הוא אומר לך את האמת, לא כל יום. איזה מחריד.

לא כל יום. משפרים לך את הדרגה, מביאים לך עוד 2,000 ישר, בלי מאמצים.

מי לא יוצא לקורס של שעתיים? אני.

אתה?

אתה יודע מה? לא מגיע לך 2,000. בסדר. לא מגיע לך. אוקיי.

אז תישאר ככה.

סתם? עכשיו אתה יכול לשים.

בסדר.