מעלת הצדקה - ב' | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אורית אורה בת שולמית

ואריק בן סול שולה יזכו לזרע חי וקיים מהרה חודש.

אנחנו ממשיכים בעניין הצדקה.

מצוות לא תעשה,

לא לאמץ לב

ולא לקפוץ יד מעניי ישראל.

העונש של מי שעובר על מצווה זו.

הפליגו חכמים זיכרונם ברכה בעונש מי שאינו נותן צדקה ואמרו

כל המעלים עיניו מן הצדקה

כאילו עובד עבודה זרה.

עוון זה מקטרג על האדם

כמו שנאמר בקהלת רבה ובזוהר חדש

שם מובא שמי שאינו מלווה לעני בשעת דוחקו נידון במדור הרביעי של גיהינום

שנקרא תתהווהן

ובמקומות הרבה אמרו

מחמת שאין אדם נותן צדקה מפסיד כל ממונו

וזה לשונם במדרש

מי שאינו נותן לעני משלו מכל מה שיש לו לא ישאיר לבנו

ולוקח מום לעצמו

ועוד אמרו עשיר שאמר לעני

לך עבוד

ויהיה לך מלא חול

כל ממונו שיש בידו לא יוריש לבנו

ומסכת דרך ארץ

אם אין אתה עושה צדקה ממה מונחה יעוף פתאום

שנאמר תעיף עיניך בו ועיננו

ובמדרש משלי

אם ראית אדם שמונע עצמו מן הצדקה

ויודע שהוא מתחסר

ובמדרש ויקרא רבה

בעלי בתים שירדו מכבודם ומנכסיהם

מי גרם להם שיהיו עניים

על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים

ועוד גורם

שיבואו הגויים ויתלו את ממונו

כמו שאמרו בבבא בתרא בזמן שבית המקדש קיים

אדם שוקל שקלו ומתכפר לו

עכשיו שאין בית המקדש קיים

אם עושים צדקה מוטב

ואם לאו באים ונוטלים בזרוע

מה זה מיסים, ארנוניות, מס הכנסה, מע״מ, קנסות, רפורטים, בלאגנים, הכול

ובתנא דבע אליהו איתא

בזמן שאדם עני מבקש מן העשיר טיפה של שיכר לשתות

או מבקש ממנו טיפה של חומץ

ואין העשיר מוציאו אל העני ונותן לו

אז הגויים באים אחר כך עליו

ומבקשים ממנו היין המשובח שבמדינות

יענה לו ביוקר

ובזמן שאדם עני מבקש מן העשיר חלוק של פשתן

או של צמר

ללבוש

ואין העשיר מוציאו אל העני ונותן לו

אז הגויים באים אחר כך עליו

ומבקשים ממנו השיריים המופלאים, הכוונה מיני משי מיוחדים

ועוד

גורם להביא נגעים על ביתו עד שיסתרוהו

יצטרך להרוס את הבניין, את הבית

כמו שאמרו בתנא דבע אליהו

אם אני מבקש מבעל הבית קו חיתים או שעורים

והוא אומר

אין לי

ויש לו

מראים תנגעים בקירות ביתו

וכשמוציאים כליו מביתו לחוץ

אומרים הבריות זה לזה, לא זהו שאמר אין לי, לא חיתים ולא סוערים

ולא יש לו

השם גורם שיתגלה קלונו ברבים ויראו שהכול

היה רשע אחד בשם מיידוף שעשה עקיצה ב-100 מיליארד דולר

היו שם אנשים שאני זוכר שאמרו שאין להם, אין להם המצב קשה, המצב קשה, המצב קשה, בסוף התברר שהוא עקץ אותם

והיה להם אצלו עשרות מיליונים, מאות מיליונים שהשקיעו אצלו והיו מבכים

באים אצלם לישיבות, מבקשים תרומה, מבקשים זה

אין לי, אין לי, אין לי, מצב קשה, מצב קשה

בא מיידוף, לקח להם את הכול

והפסידו את הכול.

ומניעת הצדקה גורם להביא עליו מחלות,

כמו שאמרו במדרש במדבר הבא,

שער שאינו פתוח לצדקה פתוח לרופא.

במקום להוציא את הכסף לצדקה, יצטרך להוציא על תרופות.

ובמדרש שלושה וארבעה כתוב,

המונע עצמו מן הצדקה הוא אחד משלושה דברים שנפרעים מן האדם בגופו.

לפעמים עלול להביא על אדם מיתה,

כמו שאמר בתנא דבדיהו, כל מי שסיפק בידו לעשות צדקה ואינו עושה,

ולקיים נפשות ואינו מקיים,

גורם מיתה לעצמו.

ובמדרש, בתהילים,

מי גרם לנבל שימות

על ידי שהייתה ידו קצרה במצוות צדקה.

דוד המלך ביקש בשביל חייליו לאכול והוא לא הסכים לתת להם,

מת בעוון זה.

בשמות רבה,

העשיר שאינו ראה כנגד גבאי צדקה

הולך הוא וממונו מן העולם הזה.

ועלול להפסיד גם את חלקו לעולם הבא.

כמו שאמרו בזוהר הקדוש,

כל בן אדם שהוא צר עין אצל עני,

ראוי הוא שלא יתקיים בעולם.

ולא עוד, אלא שאין לו חיים לעולם הבא.

מה מפסידים

ומה מרוויחים, מה ששמענו אתמול.

ומי שאינו שומע צעקת דל,

אין מתקבלת תפילתו.

כתוב בספר משלי, אוטם אוזנו מזעקת דל,

גם הוא יקרא ולא יענה.

ורבי אליעזר הגדול ציווה את אורקנוס בצוואתו.

בני,

אל תאטם אוזנך מזעקת דל.

למען נשמע אדוני בזעקתך.

וכל האוטם אוזנו מזעקת דל,

גם הוא יזעק ולא יענה.

וכשעני צועק,

אז רחמנא לצלן יש קטרוג נורא על כלל ישראל.

כמו שאמרו במדרש, תנא בשם רבי אליעזר,

נקמתן של ישראל בידי עניים.

דכתיב וקרע עליך אל אדוני, והיה בך חטא.

ועוון זה גורם עצירת גשמים.

כמו שאמר במדרש תנחומא,

אם היית למוד להיות מפרנסו וחזרת בך,

ואמרת עד מתי אני מספיק לזה,

אתה מונע שלא ליתן לו,

אם עשית כך, דע שאתה גוזלו,

שלא בשבילך אעצור את השמיים.

ועוד קללות וצרות רבות באות עליו.

כמובן במדרש, רבי סיימון אמר בשם רבי יהושע בן לוי,

לעולם אל תהי מצוות עני קלה בעיניך,

שהפסדה 24 קללות.

אדם מתקלל ב-24 קללות.

זה מופיע במזמור תהילים גת.

גת,

הפקד עליו רשע,

בהישפטו יצא רשע,

יהיו ימיו מעטים,

יהיו בניו יתומים,

ונוע ינועו בניו ושאלו,

ינקש נושה לכל אשר לו,

אל יהי לו מושך חסד,

יהי אחריתו להחריט,

ייזכר עוון אבותיו אל אדוני,

יהיו נגד אדוני תמיד,

ויאהב קללה,

וילבש קללה,

וכל עניין המזמור האמור שם.

כל כך למה?

יען אשר לא זכר, עשות חסד.

ובספר משלי נאמר,

נותן לרש אין מחסור,

ומעלים עיניו

רב מארות.

הרבה קללות,

רחמנא לצילן.

והפסוק אומר,

חונן דל מלווה השם.

אומר הקדוש ברוך הוא, אם אתה חוננת דל,

אתה הלווית לי.

הוא פנה אליך,

אני צריך לתת לו, אבל אתה נתת לו, אז הלווית לי.

אני אחזיר לך, אל תדאג.

מעשה מזעזע.

מעשה באדם אחד

שהיה לו עושר גדול,

ואוצרות זהב וכסף בידו,

ואבנים טובות,

והאיש ההוא קמצן גדול.

אין כמוהו בכל העולם.

ואפילו ביום שני וביום חמישי

לא הלך לבית הכנסת

מהפחד שיצטרך לתת פרוטה לכיס של צדקה.

רק מצווה אחת הייתה לו,

והיא שעמדה לו להציל אותו מיום הדין,

דין הגדול.

וגם אחר כך

נעשה בתרן גדול.

האיש ההוא היה מוהל.

ואם הייתה מזדמרת לו מילה למול תינוק אחד,

אפילו שהוא היה מרוחק מביתו כמה פרסאות,

כל פרסה זה ארבעה קילומטר,

היה הולך לשם לקיים מצוות מילה,

ולא היה נוטל שום שכר,

הן מעשיר והן מעני.

ויהי היום,

בא אליו משחית אחד,

בדמות איש.

ויאמר לו,

אשתי ילדה לי בן זכר,

והברית תהיה ביום פלוני.

לכן אני מבקש מאיתך שתבוא אל הברית למול את בני.

תכף הלך והביא את הסכין

כדי למול את התינוק.

וישב על העגלה,

נלך עם האיש המבקש מאיתו למול את בנו,

כי סבר שהוא איש מבני אדם,

ולא ידע שהוא אחד מן החיצונים.

והלכו שניהם יחד בעגלה.

וכשהגיעו ליער,

היה מזיק

מוליך אותו בארץ אשר לא עבר בה איש,

כי אם ארץ שרים וגבעות ומדבר.

יומיים רצופים

והיה ביום השלישי,

הביא אותו אל ביתו,

והיה שם כמו כפר קטן,

בערך עשרים בתים, כולם יפים מאוד,

וכשנכנס לביתו ראה מוהל

שבעל הבית עשיר גדול,

בכל טוב היה בביתו,

בשר ודגים גדולים.

לקח בעל הבית את הסוס שלו ונתן לעבד ליתן לו מספוא,

ולא הרגיש המוהל

שבעל הברית הוא שד ומזיק.

כאשר פנה בעל הבית לעסקה,

הלך המוהל לחדר שהיולדת שמה,

בקרעות היולדת תמוהל,

שמחה שמחה גדולה,

ותאמר לא אגלה לך סוד גדול.

דע שבעלי הוא שד ומשחית.

ואני באה מזרע אנשים,

וכשהייתי קטנה לקחו אותי השדים.

ואני כאשר עבדתי, עבדתי אצלו.

באשר שכל מעשיהם הוא הבל וריק, מעשה תעתועים.

ואני מזהירה אותך

להציל את נפשך.

תהיה נזהר לבלתי אכול שום מאכל,

ולשתות שום משקה,

ולא לקח שום מתנה,

לא מבעלי ולא משום אחד מהם.

ויהי כאשר שמע המוהל הדבר הזה חרד ליבו ונתיירא מאוד.

לעת ערב

באו הרבה אנשים ונשים מהכפרים בסוסים ובעגלות,

כולם בדמיון אנשים,

וכולם היו מזיקים ומשחיתים.

והגיע זמן הסעודה,

והפצירו במוהל ליטול ידיו, לשב עמהם לסעודת מצווה.

ויימאן המוהל לאכול ולשתות,

כי אמר עייף אנוכי מן הדרך,

ולא אכל ולא שתה בלילה ההוא,

בליל הברית.

ויהי ממחרת,

וילכו אל בית הכנסת ויתפללו שמה,

והוכרח המוהל להתפלל ולשיר בקול

וחרות עמו הברית,

כדרך המוהלים.

ואחר התפילה הביאו את התינוק,

ומל אותו כמנהג כל בית ישראל.

ואחר כך,

היה מבקש הסנדק

שכל הקהל יבואו אליו

לשתות יין שרף ומינה מתיקה.

והוכרח המוהל אליך אצל הסנדק,

אבל לא אכל ולא שתה שמה.

כי אמר שיש לו תענית חלום.

חלם בלילה חלום לא טוב, ולכן הוא גזר על עצמו תענית.

ואחרי חצי היום

אמר בעל הבית, השד, המזיק,

מאחר שהמוהל הטריח עצמו ללכת יותר משתים עשרה פרסאות למצוות מילה,

לכן בשבילו תהיה סעודה בלילה אחר תענית.

מכל הכוונה של בעל הבית

הייתה שהמוהל ייהנה מפיתו,

ואז תהיה לו שליטה עליו.

אבל הוא לא ידע שאשתו גילתה שהוא שד ומשחית.

באי לעת ערב,

הייתה סעודת הברית.

ואף על פי כן לא אכל

ולא שתה מוהל איתם.

ואמר שראשו ואיבריו כבדים עליו,

והם אכלו ושתו כל מעדני העולם.

ואי כטוב ליבם ביין,

אמר בעל הבית למוהל,

קום לך עמדי לחדר אחד.

אני תראה המוהל.

אמר בטח הגיע קיצו למות.

בלית ברירה הלך עמו לחדר אחד,

והראה לו בעל הבית כלים מכלים שונים,

מכלי כסף.

הוליך אותו לחדר שני,

כלי זהב.

אמר לו, טול כלי אחד לזיכרון.

אמר לו, מוהל,

יש לי כלים של כסף ושל זהב ומרגליות ויש לי כל טוב שבעולם.

אמר לו, בעל הבית, טול אחת מן המטבעות

או כלי חפץ שיקר בעיניך.

ועל כולם

לא רצה המוהל לקחת.

והשיב לו,

יש לי אבנים טובות ומרגליות לרוב.

אחר כך

הוליך אותו לחדר אחד,

שהיו מפתחות הרבה סביב החדר,

חדר מלא מפתחות,

ותלויים המפתחות במסמרות הרבה מאוד.

והטמעה מוהל על הדבר הזה

וראה בעיניו

שנדמה לו שיש קישור מפתחות

כמו שיש לו בביתו לכל החדרים ולכל הארגזים שלו.

הוא רואה צרור מפתחות בדיוק כמו שיש לו בבית

של כל החדרים שלו ושל כל הארגזים שלו.

הוא שאל בעל הבית המוהל,

אמר לו, אדוני,

הראיתי לך כאן את כל כלי הכסף

וכל האבנים הטובות,

ולא היית טמאה עליהן.

ועל זה אתה טמאה על הצרור של המפתחות?

זה רק ברזל.

מפתחות של ברזל.

אבל השיב לו, מוהל, אני טמא על הכישור הזה, על הצרור הזה של המפתחות. הם דומים לבתים ולאוצרות וחדרים שיש לי בבית. הם תלויים פה על מסמר.

ויאמר אליו בעל הבית,

באשר שגמלת חסד עימדי

והלכת עימי ערך שתים עשרה פרסאות למולד בנין,

וראיתי שהשם הוא איתך.

שלא אכלת ולא שתית,

ולא לקחת מאומה מרשותי.

לכן אני אגלה לך,

אני הוא ראש השדים,

שממונים על קצת אנשים שבטבעם הם קמצנים.

ואז מסורים בידינו כל המפתחות שלהם,

כדי שלא יהיה להם כוח ורשות לעשות צדקה.

אנחנו מונעים מהם לעשות צדקה בגמילות חסדים.

ואף לעצמם אין רשות

להתענג לקנות איזה מאכל טוב או מיני מגדים.

קמצנים גם על עצמם.

אבל כיוון שאתה גמלת אותי חסד גדול,

קח את הצרוד של המפתחות הללו,

ואל תירא.

חי השם שלא יארע לך שום רעה.

וייקח המוהל לקישור של המפתחות,

והלך בשמחה לביתו,

ובבואו לביתו,

נהפך לבבו ונעשה לאיש אחר.

ותכף

בנה בניין של אבנים.

בית הכנסת גדול ומפואר מאוד,

ועשה צדקה,

ופרנס את העניים,

והלביש ערומים,

מפליא לעשות עד יום מותו,

ונפטר בשם טוב.

רבי חנני,