עבירות קלות חמורות | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

בעילום שם, שכל המתבוללים יעזבו את הגויים והגויות, ושכל עם ישראל יזכו לתשובה שלמה ולהצלחה של קהילות פז.

אמן.

פרשות השבוע, ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה,

אומר שלמה המלך, לדעת חוכמה ומוסר.

חכמים אומרים בילקוט שמעוני, אם יש באדם חוכמה,

הרי הוא לומד מוסר.

ביאור הדברים שהמוסר הוא תנאי הכרחי

ללימוד התורה.

בעת שלומד מוסר,

מגלה הבנות חדשות בתורה.

הסבא מקלם, זיכרונו לחיי העולם הבא,

היה מתעורר מזה שמכה אביו ואמו

ועשה בהן חבורה נידון בחנק.

המקלל אביו ואמו,

שכלה.

סקלה, מיטה חמורה יותר ממיטת חנק.

לפי הבנתנו, הדברים צריכים להיות להפך.

הרי מי שמכה זה חמור יותר ממי שמקלל.

הקללה היא רק בפה.

ייתכן שאדם ייכשל,

אבל הכאה זה מעשה בידיים,

ואפילו הגרוע שבגרועים, קשה לו להרים יד על אביו.

ואם כן, הייתה צריכה התורה להחמיר יותר בעונש המכה

מעונש המקלל.

אז רואים מכאן שדווקא בגלל שקל יותר לחטוא בקללה מאשר בהכאה,

לכן העונש חמור יותר.

הכאה, כיוון שהיא חמורה מאוד,

אפילו אם נכשל בה אדם,

מכל מקום הוא לא נותן מנוח לנפשו.

בוודאי לא ישוב שנית

על החטא הנורא,

אבל קללה,

מכיוון שהיא קלה בעיניו,

ייתכן שיתמיד בחטאו ויוסיף עוד לעשות כמעשהו הרע.

משום כך, העונש חמור יותר,

כי ההתמדה בחטא הקל

חמורה יותר מעשיית מעשה חמור פעם אחת.

אמרו חכמים, אין קטנה בעבירות

עם התמדה עליה.

זאת אומרת, אתה לא יכול להגיד שהעבירה היא קטנה אם אתה מתמיד עליה כמה פעמים.

הגמרא בסוכה נ״ב אומרת,

יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיה של עכביש,

לבסוף דומה כעבודות העגלה.

בסוף זה כמו החבל העבה שסוחב את העגלה.

בנוסף לכך יש לבאר,

בעת שאדם חוטא בעבירות קלות

ואינו חושש,

שמא יתמיד בחטא,

הרי זו ראיה לחסרון יראת שמיים,

כי הירא יודע שהוא מסוגל לחטוא שנית,

ונזהר מאוד לא לפתוח אפילו פעם אחת בעבירות קלות,

ומכיוון שאין בו יראת שמיים,

הוא נחשב כמומר ופורק עול,

ובאמת יש בזה הרגש יותר עמוק

שבעת שחוטא בעבירה חמורה מרגיש החוטא כבעל עבירה.

הלב נוקף ומתיירא ומתייסר תמיד על מעשיו.

אומנם בעת שהוא עובר עבירה קלה,

אפילו שהוא מתמיד בחטא,

מכל מקום אינו ירא בחושש כלל,

כי סבור שאין במעשה פגם.

והרי זה כמי שהותרה לו.

טעם נוסף,

כי בדברים חמורים, אפילו שנכשל בהם,

מכל מקום זה רק לשעה,

ויצר הרע לא קיבל מקום אחיזה.

אבל בעבירות קלות, שאינם חטאים כל כך בעיניו,

ניתן ליצר הרע מקום אחיזה.

ולכן, מחובתו להקפיד יותר בעבירות הקלות,

ולזה צריך חיזוק תמידי במוסר ויראת שמיים,

שהרי היצר הרע אורב

כל העת.

כדברי חובת הלבבות בשער ייחוד המעשה,

אתה ישן לו והוא ער לך.

אתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך.

ואם כן, בוודאי שהוא רוצה לאבד אותנו, בפרט בעבירות הקלות,

שבזה כלה עליו העבודה ופריו רב.

עכשיו נוכל לבאר

מה שמובא בפרשה.

ואם לא תשמעו לי

ולא תעשו את כל המצוות האלה,

רש״י אומר שתהיו עמלים בתורה,

מבואר שבתחילת התוכחה היא פותחת

בעבור שלא עמלים בתורה.

זאת אומרת, כל עונשים הקללות

שיש בפרשה זה בגלל שלא עמלים בתורה.

ולכאורה,

על מי מדברים?

על מי שלומד תורה.

מה חסר לו?

עמלות והגיעה בתורה.

אבל עמל בתורה זה מדרגה עליונה.

ואם כן,

יוצא שמי שלא לומד תורה, מי שלומד תורה ללא עמל,

הוא לא מרגיש בכלל שיש חטא בידו, הרי הוא לומד תורה.

אז מדוע עבור עוון כזה מגיעות כל הקללות שיש בפרשה?

למה עונש חמור כל כך?

בגלל הדברים שלמדנו עכשיו.

דווקא בגלל שנראה בעיניו שזו עבירה קלה,

שהרי הוא עוסק בתורה.

מה חסר לו? רק הגיעה.

מקבל היצר הרע מקום אחיזה,

ומפה מתחילה כל התוכחה כולה, כל הקללות וכל העונשים.

כי ברגע שנתת אחיזה ליצר הרע,

היום אומר לך כך, למחר כך וכך,

ואחר כך מוריד אותך לשאולתא דין.

הרמח״ל ממסילת ישרים אומר שהיצר הרע חזק מאוד באדם,

ובלי ידיעתו של האדם

הולך יצר הרע ומתגבר בו ושולט עליו.

ואם לא יעשה תחבולות

כדי להינצל ממנו,

ויש רק תחבולה אחת

שהיא תועיל לו,

זו התורה הקדושה.

בראתי יצר הרע,

בראתי תורת ולין לו.

אדם לא ידע ולא ירגיש בכלל שמתגבר חוליו,

רק כשימות בחטאו ותאבד נשמתו,

רק הוא יבין אז איך יצר הרע הביא אותו לשאול תחתית.

היצר הרע נמצא באדם מטבע בריאתו.

כמו שאמרו חכמים,

לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

אחרי לבבכם זה מינות,

אחרי עיניכם זה תאוות.

המינות והתאוות

מוטבעים באדם.

משום כך,

היצר הרע חזק מאוד ומתגבר בו ושולט עליו,

ואינו מרגיש.

מה זה תאוות? הוא חושב, אני אתעב לזה, אני אוהב את זה, אני.

הוא לא מבין שהיצר הרע נותן לו להתאוות

הפך מרצון התורה.

כשהתורה אמרה, קדושים תהיו,

פרושים תהיו.

שאדם יזהיר עצמו מן התאוות?

מינות.

סתם כאילו שאלות יש לו בראש, עולות לו שאלות. הוא חושב שזה שאלות, כאילו, לבירור.

הוא לא מבין שזה ערעור.

ויצר הרע מכניס לו את זה. הוא בכלל לא מזהה שזו בעיה עם יצר הרע,

שהוא חוטא.

כי זה מטבעו, מאז שהוא מכיר את עצמו, הוא ככה.

תמיד היו לי שאלות.

מה, אני תמיד אוהב את הדברים האלה? מה זה?

מאז שאני קטן.

מה זה?

הוא לא מרגיש.

מלווה אותו אצל רע, מתפתח אצלו, מגדל אצלו את התעגול.

ועד שהוא ימות, הוא יבין מה היה.

עוד כותב המסילת ישרים,

ודאי שהחושך של החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחרי מדרגה.

והוא לא יאמין.

עד שיימצא שקוע ברעה,

ורחוק מן האמת, מרחק גדול.

אפילו הרהורי דברים לא יעלו על ליבו לבקש את האמת.

אז נמצא שעיקר הסכנה,

בשעה שאדם לא מרגיש בכלל בחטאים,

מי יותר מסוכן, מי שיודע שהוא חולה או מי שלא יודע שהוא חולה?

מי שיודע שהוא חולה, לפחות הולך מהר לרופא, אולי יש תקווה.

מי שלא יודע,

חמור מאוד, יכול להיות שהמצב יידרדר ולא יספיק.

אז לכן,

מי שאפילו הרהורי דברים לא עולים על ליבו לבקש את האמת,

הוא נמצא בסכנה גדולה,

והוא לא בודק אפילו אם יש חטא במעשיו,

וביותר בדברים שהם קלים בעיניו.

הוא לא חש בכלל שזה חטא, והוא סבור שזה מותר.

נגיד אדם שמחסיר תפילה בציבור כשר,

לא כל ציבור הוא כשר,

ולא כל חזן הוא כשר.

אז ממילא יש לך בעיה, אם אתה הולך למניין כזה,

אז אתה עונה אמינים שלא צריך לענות,

ואתה לא שומע תפילה בציבור, הכוונה עם שליח ציבור.

ואתה אומר, מה אני אעשה? אין באזור שלי מי שזה. אין, אין באזור שלי.

אבל אם בן אדם היה יודע מה ערך התפילה, ועד כמה תפילה יכולה להתקבל, וכמה יכולה לעזור לו בחיים,

ועד כמה נמנעים קטרוגים, כי כשאדם לא מתפלל כראוי, או לא במקום ראוי, יש עליו קטרוג.

אבל הוא לא מבין בזה, הוא חושב שזה מה אני אעשה, מה אני אעשה? אין אצלנו, מה אני אעשה?

דברים אלה הם סכנה גדולה ביותר, כי בן אדם

לא רואה בזה בעיה כל כך.

אז עכשיו למדנו, אם כן, שעיקר ההצלחה

של האדם

היא תמונה כשהוא מקפיד על הדברים הקלים,

ועל ידם הוא זוכה בעולם הזה לכל הברכות של הפרשה בתחילתה,

ולחיה העולם הבא, בדברים הקלים.

אם בחוקותיי תלכו, כתוב שתהיו עמלים בתורה. לא לומדים.

פשוט שאתם לומדים, חייבים ללמוד.

אבל עמלים בתורה,

שזה יהיה בעמל, לא עיקר לקרוא, קראתי, ראיתי,

פותח ספר, מעיין, וזה, וממשיך.

לא מתעמק, לא מעיין, לא חוקר.

צריך לעמול, לעמול. יש דברים שאתה לא מבין, אז אתה אומר, טוב, נדלג פעם אחרת.

לא, צריך להבין, צריך להתעקש, להבין כל דבר ודבר.

אז אם כן, כל ההצלחה היא בעצם בדברים הקלים,

ועל ידם זוכים לעולם הבא.

למה?

כי הדברים הקלים מורים שיש לך יראת שמיים.

כי אתה יראה את השם.

אלה שעובדים ביהלומים

יודעים שכל פאזה שעושים, וכל ליטוש, וכל דבר,

זה משביח את האבן יותר ויותר. אם אתה מחפף,

חביבי, אתה מוריד את הערך של האבן פלאות.

וגם יכול להיות שלא יקנו ממך אחר כך, כי הם יגלו שאתה מכרת להם, כאילו, שזה באיכות.

וזה לא הרסת לעצמך את העסק.

ואם לא הקפדת ופיצצת את האבן, נהיה סדק בלתי נראה.

או שלקחת אבן צהובה קצת, ולא כל כך, זה...

מה זה? זה גם יהלום.

זה גם יהלום, כן, אבל איזה.

מי שמבין ביהלומים אומר, עזוב, עזוב, עבדו עליך.

מה עבדו? זה יהלום, כן, אבל איזה רמה.

איזה רמה.

כשאתה עושה מצוות ולא עושה אותן בדקדוק,

בטח אתה עושה מצוות, זה יהלום. אבל יהלום פגום.

צהוב, עם סדק, לא מלוטש טוב.

איזה סחורה אתה מבין.

אז לכן,

אם בחוקותי תלכו, אומר רשיש, תהיו עמלים בתורה,

כיוון שהעמלות בתורה אינה נראית לאדם עניין חמור והכרחי,

הרי הוא סבור שבין כך ובין כך

הוא עוסק בתורה.

לכן עיקר הצלחה טמונה דווקא בזה.

נו, והיות שאנחנו בלג בעומר,

אז כולם יודעים מה הייתה מעלתו הגדולה והקדושה של רבי שמעון בר יוחאי

ובאיזה תנאים הוא עמל בתורה בצער מערה 13 שנה.

לא יום ולא יומיים.

הוא לא אמר, מה? אני אנוס, רחמנא פטרי.

איך אני אוכל? איזה תנאים?

אין אוכל. חרובים? אני עם חרובים יכול להחזיק מעמד?

צריך לאכול.

מה זה?

ואין פה חנות כפה?

חרובים ומים, אתם יודעים מה זה?

חרובים ומים?

תנסו כמה ימים.

יהיה לכם כוח ללמוד בכלל?

הוא זכה שאליהו הנביא התגלה לו ולימד אותו סודות

התורה ויצא לנו מזה הזוהר הקדוש.

כל העולם כולו ניזון בזכות רבי שמעון.

אם יש בני עלייה בדור זה אני ובני.

אם יש רק אחד זה אני אמר.

כל העולם עומד על רבי שמעון.

נעשה אדם

נאמר בעבורך.

אתם יודעים מה זה אומר?

כשהשם אמר

נעשה אדם

שאל את המלאכים, מה אתם אומרים, נעשה אדם?

אז כל נעשה האדם היה בעבור רבי שמעון בר יוחנן.

אז זאת אומרת,

זה נקרא עמל, לעמול בכל מצב, בכל תנאי,

בכל הברכות של התורה,

בלי שום קללה,

בלי שום דבר של איסורים,

אפשר לעבור את החיים ולהגיע לנצח נצחים.

אבל השם רוצה עמלות.

אנחנו מחנכים פה בקהילות פז לעמל.

אנשים עמלים מ-4 בבוקר, יש כאלה לפני,

לומדים פה לפני התפילה, תפילה בנץ, שיעור,

ארוחת בוקר, כולל ב-9 עד 4.5,

אחר כך יש גמילות חסדים, תבלינים,

עוד משימות,

תפילות וכולי.

חיים מול שלום.

אין זמן

לבלבולים.

כל הזמן עמל, עמל, סביב תורה,

מצוות, גמילות חסדים.

תורה,

מצוות, גמילות חסדים.

איי, איי, איזה אושר זה.

עוברת עוד שנה ועוד שנה, אתה מגיע לראש השנה,

חתימה יותר טובה, יותר טובה, יותר טובה.

אשריים ישראל,

אולי נזכה שבזכות הקנישתא חדה תבוא הגאולה במהרה בימינו, אמן באמן.

כן.

אף פעם הנגן לא מתחיל מיד.