הבטחת העולם הבא | הרב אמנון יצחק שליט"א

בסוף הברכות של פרשת בחוקותי, "אם בחוקותי תלכו" כתוב ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו, ונפלו אויביכם לפניכם לחרב, ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם, ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות".

אומר רש"י, והתהלכתי בתוככם - אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני, יש פה הבטחה שאם תלכו בחוקותי אז אני אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני.

אומר הכלי יקר, והתהלכתי בתוככם פירש רש"י אטייל עמכם בגן עדן, דעתו לסלק מעל תורתנו הקדושה כל טוען ומערער האומר יש לי מקום ללון, הכוונה להתלונן ולומר, מאחר שלא נזכר בתורה עיקר השכר לנשמה, אם כן ודאי אין כח במצוות אלו להנחיל עושיהם בשכר הנפשי לעולם הבא, ותכלית עשייתם אינו כי אם לקבל השכר בעולם הזה האחוז בחבלי בוז, ז"א, כיון שלא כתוב במפורש שכר הנשמה לעולם הבא, יכול אדם לומר שזה רק לקבל שכר בעולם הזה, על זה בא רש"י ואומר שיש שכר כתוב פה בתורה "והתהלכתי בתוככם" שזה הטייל עמכם בגן עדן וכו'.

וכבר נתעוררו על ספק זה שלמים וכן רבים, ובאו בהיתר ספק זה שבעה דעות, כדי להתיר את הספק מן הטיפשים אז יש לנו פה שבעה דעות. יש יותר אבל כרגע הוא ליקט שבעה דעות.

ואני באתי לקצר בכל היכולת לסדרם פה מתוך רבי יצחק אברבנאל בחיבורו, וכדי לסתום פי דוברי עתק על תורתנו הקדושה. הדעה האחת היא דעת הרמב"ם, שכל אלו היעודים אינם עיקר השכר, וכל הרעות והטובות שנזכרו כאן בפרשה זו הם מדברים מענין הסרת המונעים לבד, רצה לומר שאם תשמור מצוותי אסיר ממך כל מונעים, כמלחמות וחולאים ורעב ויגון באופן שתוכל לעבוד את ה' בלא שום מונע, אבל עיקר השכר של העולם הבא אינו נזכר כאן כדי שיעבוד את בוראו לשמה, ולא מחמת השכר ההוא או מיראת העונש, ועיין בספר המדע הלכות תשובה פרק ט' הלכה א'. אז הרמב"ם אומר, כל היעודים שהתורה מביאה פה "אם בחוקותי תלכו" כל ההבטחות שהארץ תתן פריה וכו' וכו', כל זה להסיר את המונעים בלבד שיכולים למנוע אותם מלעשות רצנו יתברך ומצוותיו, ז"א הוא יסיר ממך מלחמות, חולאים רעב ויגון כדי שתוכל לעבוד אותו, אז ממילא הוא יתן לך דברים טובים שיהיה לך קל לעבוד אותו. זה רק בשביל להסיר את המונעים, זה לא השכר. כל היעודים האלה אינם עיקר השכר, גם כל הרעות פה זה לא העיקר העונש, הכל זה לעולם העליון. אז מה זה פה שהבטיחה התורה? בשביל לסלק ממך את המונעים בעבודת הבורא, או להדיח אותך ולתת לך שכר בשביל שאתה תמשיך בדרך שאדם רוצה לילך.

ולמה לא גילתה התורה שכר העולם הבא? אומר בשביל שתעשה מצוות לשמה, שלא תדע מה גודל מתן שכרן של המצוות, ודע מתן שכרן של המצוות לעתיד לבוא, לא תדע פה, אם תדע אז אתה תעשה בשביל השכר. ככה אתה לא יודע איזה יותר חשובה, יש חושבים שהגדולות הן חשובות, אבל יש מצוות זנוחות שהן בבחינת מת מצוה, ומת מצוה זה שכר גדול ואדיר. ז"א יש מצוות שהן נקראות מת מצוה, שלא עושים אותם כמעט. אז לכן אי אפשר לדעת כי כולם יש בהם תחיית המתים, כולם אריכות ימים וכו' וכו' וכו'. זה דעת הרמב"ם שהוא מביא אותה בפרק תשיעי בהלכות תשובה, פרק שלם על זה.

הדעה השניה היא דעתו של הרב אברהם אבן עזרא בפרשת האזינו בדברים ל"ח ל"ט. אני קורא את הפירוש של הכלי יקר. וזה לשונו: ולפי דעתי שהתורה ניתנה לכל ולא לאחד לבדו. ודברי העולם הבא לא יבינו אחד מיני אלף כי עמוק הוא, ז"א כיון שהתורה ניתנה לכל, ולא לכל אחד בנפרד, אז לכן כיון שדברי העולם לא יבינו אחד מיני אלף ז"א הלואי שאחד מיני אלף יבין אז לכן התורה לא פתחה להסביר מה השכר בעולם הבא כי עמוק הוא, ודעתו לפי שקשה לצייר אותו שכר גשמי לא ישיג ענין הרוחני, על כן העלימה התורה דבר עמוקזה מרוב ההמון מרוב קוצר דעתם.

הרמב"ם בהגדרותיו מסביר, כשם שחרש אי אפשר להסביר לו את שמע הצלילים, ככה אי אפשר להסביר את השכר של העולם הבא הרוחני, כשם שעיוור אי אפשר להסביר לו את הבדל הגוונים של הצבעים,ככה אי אפשר להסביר את השכר הרוחני. אז זה דעתו של האבן עזרא.

דעה שלישית, זה דעת רבינו בחיי הזקן, זכרו הרב אבן עזרא בפרשת האזינו ונטה לדבריו, וגם הרמב"ם נטה לדעה זו, והוא שכל היעודים שבתורה הם למעלה מן הטבע. כל היעודים שאתם קוראים פה בפרשה הזו פרשת בחוקותי בתחילתה, הכל זה יעודים למעלה מן הטבע. למה? שאין זה דבר טבעי שירדו גשמים בזמן שעושים המצוות, ויכלה הגשם מן הארץ כשאין עושים רצונו של הקב"ה, ז"א מה הקשר אם אני מניח תפילין שירד גשם, מה הקשר אם אני לא מברך ברכת המזון שלא ירד גשם, איך זה קשור? אז ברור שזה למעלה מן הטב.ע

אמנם מה שתעלה הנפש למקום חוצבה, זהו דבר טבעי לנשמה ואין זה בדרך פלא. על זה לא צריך הסבר, שהנשמה ממקום שבאה לשם היא תשוב. ואחר שמצינו בתורה עונש כרת אל הנפש החוטאת שתהיה נכרתת ממקום חוצבה, מזה יש ללמוד שאם לא תחטא שתשוב אל מלונה אל מקום אשר היה שם אהלה בתחילה, כי אם כתוב הכרת תכרת הנפש כל זמן שעוונה בא אז משמע שאם לא עוונה בא היא לא תכרת והיא תחזור למקומה אל מלונה.

ונראה שעל זה נאמר בתהילים ל"ז ל"ד, "קוה אל ה' וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה, רצה לומר דוד המלך באותו כרת המיועדת בתורה לרשעים תראה כי יש שכר נפשי, כשירוממך ה' לרשת ארץ החיים כי תעלה הנפש למקום שחוצבה, מדאיצטריך להכרית נפש הרשעים לשם. לכן קווה אל ה', מה זה קווה אל ה'? גם אם אתה לא רואה שבעולם הזה אתה מקבל כפי מעשיך הטובים, אתה רואה רשעים מצליחים ואתה רואה שאצלך זה לא אתה לא מקבל לפי השיעור שמגיע לך, ככה נראה לך, אז אומר דוד המלך, קוה אל ה', למה? כי ירוממך לרשת ארץ, אתה תגיע לארץ החיים למעלה, ואז תראה בהכרת רשעים תראה, שמה תראה שאלה שחשבת שקיבלו פה הרבה תראה שהם נכרתו שמה מעולם האמת. זו דעה שלישית.

דעה רביעית היא, לפי שבימים ההם היו כל העולם מכחישים את השגחת ה' יתברך, והיו טוענים שכל הנעשה בעולם הכל בהכרח ולא ברצון, כאילו אין רצון עליו שפועל פה אלא הכל זה מוכרח טבע, רצה הקב"ה לאמת פינת ההשגחה ע"י יעודים אלה אשר עיניהם הרואות שכל העושה רצון בוראו מושגח לטובה בכל ההשגחות הללו, כדי לסתור ולשלול את הדעות הכוזבות שהכל מוכרח, ה' נתן את היעודים שבהם יראו שמי שעושה רצונו יתברך הקב"ה נותן לו את כל מה שכתוב בפרשה, שזה נגד הטבע, אז זה ברצון רואים ולא בהכרח.

ואילו היה מייעד להם השכר הרוחני, אם התורה היתה מפרסמת את השכר הרוחני עדיין ישארו בכפירה זו, כי הרוצה לשקר ירחיק עדיו, ז"א אם ה' היה אומר על תפילין מקבלים שבע עולמות, על מצות ברכת המזון מקבלי םשני עולמות, ואח"כ מתארים לנו מה יש בעולמות, מה היו אומרים בעולם, איפה שלח אותם, אין שכר בעולם הזה, שלח אותם לשמה בסוף אחרי שתמותו יש שכר, על זה אומרים, הרוצה לשקר ירחיק עדיו, כן, אז ז"א, לכן לא פרסמה התורה דברים שלאחר מיתה, אלא היא אומרת בא תראה בחוש בחיים כשאתה עוד חי, בא תראה, אם פה בעולם הזה אני מקיים את מה שאני אומר אז השכר הנצחי על אחת כמה וכמה.

ועיקר דעה זו היא דעת רבינו ניסים בפרשת בראשית, ושרשה בספר הכוזרי, במאמר ראשון ק"ד ק"ו, כשאמר הכוזרי לחבר, הכוזרי זה היה מלך כוזר ששאל את החבר, רואה אני שיעודי זולתכם שמנים ודשנים יותר מיעודיכם, ז"א היעודים של זולתכם הדתות האחרות, הם מבטיחים שכר כמו שאתם שומעים הערבים איזה שכר מחכה להם על פיצוץ שמתפוצצים וכל מיני דברים, אז היעודים שלהם הם יותר שמנים ודשנים מיעודיכם, מה יש אם לא החבר, אמר אבל כולם הם לאחר המוות, ואין בחיים מהם מאומה, ולא דבר שיעיד החוש עליהם. אבל איפה ההוכחה שלהם להוכיח בחוש שאכן כל היעודים האלה יתקיימו? זה רק אחרי המוות ואין דבר שהחוש יוכיח, בעוד שאצלנו החוש מוכיח שמה שכתוב בתורה הכל מתקיים, אז ממילא היעודים שלאחר מכן ודאי יתקיימו.

אמר הכוזרי, ולא ראיתי אחד מהמאמינים ביעודים ההם מתאווים לקנותם מהרה, ז"א מאלה מאומות העולם, אבל אם היה בידו לאחריו אלף שנים ושהוא יזכר בזכירת החיים ובעול העולם הזה ורוב עצבונו היה בוחר בזה. הוא אומר, ולכן כיון שהם בעצמם לא מאמינים כל כך הם היו מעדיפים שפה בעולם הזה יתאחר אפילו אלף שנה ויסבול את כל העול של העולם הזה ולא מה שמבטיחים להם בעולם ההוא.

וזה באמת תשובה ניצחת לומר שייעדה התורה דבר אשר בו האדם חפץ מאד. ז"א, גם הם מסכימים שהם מעדיפים את היעודים בעולם הזה גם אומות העולם, ולקבל אותם כאן ממה שעולם הבא והבטחות, אז לכן התורה גם ייעדה דברים שאדם מרגיש אותם כבר בעולם הזה.

הדעה החמישית היא, שקודם קבלת התורה היו עובדים כוכבים ומזלות, והיו עושים להם עבודות מיוחדות כדי להמשיך מהם הברכה בתבואות ולהביא גשמים בעיתם ושאר הצלחות הגוף, וכשנתן הקב"ה את התורה ומנען מן אותן עבודות, הוצרך להבטיחם שגם על ידי שמירת התורה והמצוות יזכו לאותן יעודים, ועל ידי עבודות הכוכבים ומזלות יחסרו כל אלה. ז"א באה התורה ואומרת ככה, כיון שעבדתם עבודה זרה העולם והייתם מרבצים ומכבדים לפני עבודה זרה, והייתם מבקשים ממנה כל מה שרציתם, ולכאורה הייתם מקבלים ותולים שהיא נותנת והורגלתם בזה, אז עכשיו באה התורה ואומרת, אתה לא צריך את העבודה זרה הזאת, הפוך, אם תעבוד עבודה זרה אני אסיר ממך כל דבר וכל יעוד, ואם תשמור את מצוות התורה אני אתן לך, ז"א כדי לשלול את העבודה זרה התורה נתנה יעודים בעולם הזה כדוגמת מה שכביכול היו מקבלים דרך העבודה זרה.

אבל חיי העולם הבא לא הוצרך ליעדם, כי גם על ידי אותן עבודות לא היו מובטחים בו. כיון שהתורה דאגה רק להביא את מה שהיה להם קודם כביכול, על ידי עבודה זרה, וכיון שבעבודה זרה לא היה יעודים לעולם הבא, אז גם התורה לא הוצרכה להבטיח את היעודים לעולם הבא דוגמת להבדיל העבודה זרה, ממילא כדי להוריד אותם מעבודה זרה היה מספיק רק להביא יעודים של העולם הזה.

וזו דעת רבינו סעדיה גאון בספר הדעות והאמונות אשר לו, וכך גם נוקט הרמב"ם בספר מורה נבוכים בחלק ג'. הרמב"ם חולק על הטעם הזה, ויש דרשה שלמה שנתנו להסביר ששניהם אמת ואין סתירה בין שתי הדעות.

הדעה השישית היא, שמאחר שנאמר "והתהלכתי בתוככם ונתתי משכני בתוככם", מה זה אומר, שזהו דיבוק השכינה על ישראל אפילו בעולם הזה, שהנשמה נסתבכה עם החומר, אפילו בעולם זה שאנחנו עם הגוף העכור, עם כל זה שכינה יכולה לשרות איתנו, ככתוב "התהלכתי בתוככם ונתתי משכני בתוככם" זה המשכן, עם כל זה רואים שיש דיבוק של השכינה לישראל אפילו בעולם הזה שהשכינה נסתבכה עם החומר, קל וחומר שהיא תהיה דבקה אל השכינה, הנשמה אחר הפרדה מן החומר, אם עם החומר יש דיבוק שכינה, בעולם הזה, על אחת כמה וכמה שאני אטייל עמכם בגן עדן לאחר מיתה כשהנשמה תהיה מופרדת מן החומר.

הנה כל מה שייעדו הדתות המזוייפות אחר המוות, ייעדה התורה לנו גם בחיי העולם הזה, והנבואה המצויה בינינו תוכיח, שהרי רואים שהקב"ה משרה שכינתו ונבואתו על בני אדם בעולם הזה, אז רואים שיש קשר בין הנשמה אל האלקים וחיי הגוף עדיין. אז כל היעודים האלה מוכיחים, לא כמו הדתות המזויפות שמבטיחות שטעויות והבלים לאחר מכן בלי שום בסיס.

וזו הדעה תמצא גם כן בתשובת החבר למלך הכוזר בסוף מאמר א' מספרו, והחזיק בדעה זו רבינו ניסים בדרש החדש.

הדעה השביעית היא שכל היעודים הנזכרים בתורה הם לכללות האומה, כי העולם נידון אחר רובו, ויעוד הגשמים והתבואה והשלום וכיוצא בהם יהיה לכל ישראל כאחד, לא יורד לכל אחד גשם בחצר אם הוא בחור טוב. ז"א, אם רוב ישראל הם בסדר אז היעודים של גשמים בעיתם והארץ תתן פריה וכל זה ויהיה שלום בארץ וחרב לא תעבור, זה כלפי כלל האומה, אז כיון שכל היעודים הנזכרים בתורה הם לכללות האומה, כי העולם נידון אחר רובו, ויעוד הגשמים והתבואה והשלום וכיוצא בהם יהיה לכל ישראל כאחד, אבל שכר הנפשי לעולם הבא אינו לכללות האומה אלא כל איש נידון שם בפני עצמו על פי מעשיו, זה לא אם רוב ישראל היו כשרים אז כל ישראל יכנסו לעולם הבא, לא, לעולם הבא זה חשבון פרטי לכל אחד, כי הואנ ידון לפי מעשיו, פה בעולם הזה זה חשבון כללי, היעודים האלה הם חשבון כללי של מלחמה או שלום, שובע או רעב, חולי או בריאות, כל זה הולך בחשבון כללי ביעודים האלה של הפרשה. ואיפה נרמז הענין של עולם הבא? ונרמזו במצות כיבוד אב ואם ושילוח הקן לכל איש מישראל, למה? כי שם נאמר למען יאריכון ימיך והארכת ימים לעולם שכולו טוב לעולם שכולו ארוך. ודעה זו היא מספר העיקרים וברמב"ם פרשת עקב בדברים י"א י"ג בפסוק "וכל לבבכם" עיין שם.

ובכן אומר הכלי יקר, בשבעה דרכים אלו ינוסו הדוברות עתק מתורתנו הקדושה, מלבד מה שראינו בעינינו כמה גדלה חיבת ה' על אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ואילו היתה הצלחתם בעולם הזה סוף הצלחתם, אם כן מה יתרון היה לאברהם על נמרוד הרשע, כי זה מלך בכיפה וכל העולם כולו, ואברהם היה נע ונד כל הימים, מתהלך מאהל אל אהל מגוי אל גוי, אז אפשר להגיד שזה תכלית השכר של עובדי ה', שאברהם צריך להתהלך ולנוע ממקום למקום ולסבול את מה שהוא סבל, זה היעוד שמגיע לאחד היה אברהם? זה אברהם אוהבי? ונמרוד ישלוט בכיפת העולם, היתכן? ודאי שזה לא כך, וכן יצחק ויעקב לא ידענו מה היה להם מן השכר האמיתי, כי אם זה השכר המיועד להם לזרעם הוא סוף שכרם מה כשרון להם לבעלם כי אחרי מותם ינחלו זרעם את הארץ והמה יצאו מן העולם ריקם בכל עמלם, אם אין שכר בעולם הבא אז הם עבדו עבדו עבדו והשאירו רק נחלה את ארץ ישראל לבנים שלהם, והם יצאו מפה ריקים? איך יתכן להגיד שטות כזאת?

ואפילו לישראל נוחלי הארץ, מה יתרון להם אפילו בזמן השלוה על כל מלכי הארץ אשר צלחו ומלכו בעולם כמותם ומקצתם יותר מהמה. הרי נבוכדנצר הרשע שלט בכיפת העולם ופרעה שלט בכיפת העולם וסנחריב שלט בכיפת העולם והיו רשעים ארורים, אז מה ההצלחה שלהם שהם ירשו את הארץ והיתה להם מלכות לתקופת מה? נוחלי הארץ, האם אפשר להגיד שזה סוף ותכלית של השכר? אין זה כי אם שרוב טוב הצפון לצדיקים הוא חלקם ונחלתם של האבות ושל כל כיוצא בהם כי תורה אחת לכולם. ז"א מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ואנחנו הסברנו מכיוון אחר, איך יתכן שיהיה עונש ושכר בעולם הזה, הרי אם בן אדם רצח אחד מה דינו? מיתה. ואם הוא רצח אלף מה דינו - מיתה. אפשר להרוג אותו פה אלף פעמים? אי אפשר. החרטות של בתי הדין והמשפט הבינלאומי אומרים קיבל עונש מאה פעמים מאסר עולם, מה אתה אומר, הפחדת אותו, הוא בקושי יחיה שלשים ארבעים שנה, אתה מאיים עליו במאה פעמים, זה עונש? זה חרתה. מיידוף נתנו לו עונש מאה שנה בכלא, הוא עוד עשר שנים פחות כבר מת, אז מה איימת עליו בעוד תשעים שנה? אז לא יכול להיות שדין צדק יהיה שאחד שרצח אחד ואחד רצח אלף או אחד רצח עם שלם, שיקבלו אותו עונש, זה לא יכול להיות דבר כזה, זה לא צדק על פי התורה ולא על פי אמות השכל, לא יכול להיות. אז איפה ישלמו להם באמת אלף פעמים מיתה? רק בעלם ארוך ששמה חיי נצח ואתה יכול לתת לכל אחד גמולו בראשו, בדיוק מה שמגיע לו. אחד שעבר על כריתות, חי עם אשתו בלי טהרה, הם עוברים על כרת כל פעם, אז כמה הוא יכול להכרת? פעם אחת בין חמישים לשישים, אז איך יכול להיות הוא עבר על כל הכריתות, אז מה זה משנה פעם אחת או מיליון פעמים כרת, מה זה משנה, מה זה משנה אם כבר רצחת אחד אתה יכול לרצוח מאה מיליון, מה זה משנה, אי אפשר להוציא אותך להורג יותר, אי אפשר לכרות אותך יותר, אלא ודאי שזה לא יתכן שזה מסתיים בעולם הזה, אחרת על מה כל העמל והיגיעה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....