רודף ונרדף | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ורדפו מכם חמישה מאה

ומאה מכם רבבה ירדופו.

כתב רשי

וכי כך הוא החשבון?

בעלו לא היה צריך לומר

אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו.

למה?

אם חמישה רודפים מאה

נמצא שאחד רודף עשרים

ומאה

לפי אותו חשבון כפול עשרים

אז מאה רודפים אלפיים

ומדוע כתוב מאה מכם רבבה ירדופו עשרת אלפים?

אז אומר רשי, אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה

למרובין העושין את התורה.

לפי זה זה לא הולך ביחס קבוע

אלא מועטין ומרובין זה משהו אחר לגמרי.

אינו דומה מועטין עושין את התורה למרובין עושין את התורה.

עכשיו נראה אם מקופל בתוך דבריו דברים נוספים.

אז ברור מה שאמרנו, רדפו ורדפו מכם חמישה מאה. כשעם ישראל הם הולכים בדרך השם

והולכים בחוקות השם,

אם בחוקותי תלכו

אז יהיה להם שכר שאם הם ירדפו את האויבים ורדפו מכם חמישה מאה.

חמישה, כל אחד יוכל להכריע עשרים איש.

ומאה מכם רבבה ירדופו.

אז אומר רשי,

לא דומה מועטין עושין את התורה למרובין עושין את התורה. זאת אומרת, כמה שמתאספים יותר אנשים לעשות מצוות

ולקיים תורה,

או בכשרות,

כמה שיותר מתחברים לנושא הכשרות

כדי להינזר ממאכלות אסורות ולא להיכשל,

ולסייע לאחרים להכיר את האמת הזאת,

אינו דומה מועטין למרובין.

וככל שמתרבים עוד ועוד, תכף תשמעו

מה גודל השכר.

באור נפלא באר רבי אליעזר גורדון

זכר צדיק וברכה, וזה לשונו.

יש לפרש על דרך משל.

אם אחד קם באשמורת הבוקר ללמוד תורה,

הרי שכר לימוד בידו.

ואם שני אנשים נדברו לקום ביחד באשמורת ללמוד תורה,

חברו אותה, קבעו, בבוקר.

אז יש לכל אחד ואחת שכר כפול.

למה?

שכר אחד זה על הלימוד שהוא בעצמו לומד.

ושכר שני שהוא גרם בעקיפין שגם חברו יקום ללמוד.

אז יש לו שכר לימוד שלו ושכר הלימוד שהוא גרם לחברו.

שהרי אם הוא היה מתרשל פעם ופעמיים ולא היה קם,

יצררו אם הסיט את חברו שגם הוא לא יקום.

ותבוא הטענה שהוא עייב, מזיק לבריאות וזה ופה ושם.

נמצא שיש בידו שכר עיקר הלימוד

ושכר שגרם לחברו שיקום ללמוד.

וגם לחבר שלו יש שתי מצוות.

עצם הלימוד וגם מה שהוא גרם לחברו ללמוד.

אם עשרה אנשים נדברו ללמוד חבורה, קמים בבוקר,

אז יש לכל אחד מהם שכר לימוד

ושכר שגרם לתשעה חבריו שגם הם ילמדו.

אז לכל אחד יש עשר מצוות.

מצווה אחת שהוא לומד

ותשע מצוות שהוא גרם לאחרים ללמוד.

ואותו דבר גם להם.

לכל אחד מהם יש עשר.

נמצא שהעשר שעושים בצוותא,

אז עושים בין כולם מאה מצוות.

יוצא שכל אחד גרם

שיהיה מאה מצוות.

כל אחד גרם למאה מצוות.

כי הוא גרם שלא יהיה אחד פלוס תשע,

אבל הוא גרם גם לאחרים של כל אחד יהיה אחד פלוס תשע.

יוצא שכל אחד גרם למאה מצוות.

עכשיו, אם זה מאה

שהם עושים מצווה בצוותא,

הם החליטו מאה לעשות ביחד.

יש לכל אחד ואחד

מאה מצוות של לימוד תורה.

למה יש לו מצווה שלא שהוא לומד, ועוד תשעים ותשע אנשים שהוא גרם להם ללמוד,

כי כולם נקבעו יחדיו ללמוד.

אז כל אחד מכריע שילמדו מאה.

אז יש לו אחת ועוד תשעים ותשע.

יש מאה כאלה,

מאה כפול מאה, כמה זה?

יוצא שזה רבבה.

והנה זה בדיוק יוצא עכשיו בחשבון.

מאה מכם רבבה ירדופו.

והחשבון מדויק בזה מאוד.

זאת אומרת, אני, עצם זה שאני רודף,

וזה שגרמתי לעוד תשעים ותשע שירדפו, וככה כל אחד מאיתנו,

יוצא שיש לנו שכר לרדוף אחרי רבבה.

אז אם כן,

יוצא החשבון מדוקדק.

מפה רואים שאין דומה מועטינא עושין את התורה למרובין את עושין את התורה.

אז זה לאו דווקא אפשר להגיד שרש״י אומר שזה לא יוצא בדיוק,

לכן חמישה מכם,

ורדפו חמישה מכם מאה,

ומאה מכם רבבה ירדופו, שזה לא הולך באותו יחס.

אלא בא להגיד,

לפי הרב גורדון,

בא להגיד שהשיעור מתרבה כנגד המועטין וכנגד המרובין.

תלוי כמה היו מועטין, תלוי כמה מרובין.

אבל במרובין זה כפול כל המרובין,

במועטין זה כפול כל המועטין, לכן זה אינו דומה.

אז כמה שהתרבו יותר,

אתה מקבל שכר כנגד כולם.

אז חשוב מאוד לעשות

מצווה בריבוי, לכן ברוב עם, אדרת מלך,

וגם מקבלים שכר בהתאם.

אז זה פירוש נפלא,

איך מסתדר העניין, ורדפו מכם

חמישה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו.

עכשיו,

אנחנו נראה

עוד דבר.

זה מצד הרדיפה,

שהברכה היא שאנחנו רודפים בגלל הברכה.

אבל בקללה מה כתוב?

ורדובכם שונאיכם

ונשאתם

ואין רודפתכם.

ולכאורה, מה יש קללה בזה?

כתוב, ורדובכם שונאיכם

ונשאתם

ואין רודף אתכם. זה טוב מאוד שאין רודף. איזה קללה זאת? אם אין רודף, זה מצוין.

אדרבא, ברכה יש בזה. מי שלא רודפים אחריו, איזה קללה?

אלא הגאון מווילנה באר,

על פי מה שאמרו במדרש על הפסוק,

והאלוהים יבקש את נרדף,

קהלת ג' טו.

האלוהים יבקש את הנרדף,

אפילו צדיק רודף רשע,

בכל זאת אלוהים יבקש את הנרדף.

זאת אומרת, אם רודפים אדם חינם על דבר

כך וכך,

האלוהים יבקש את הנרדף.

תנחומה, פרשת אמורטט.

נמצא שאם היו רודפים אותם, את ישראל חלילה,

היה להם זה לברכה.

למה? שהרי השם היה בא לעזרתם להצילם, כי הם נרדפים.

לכן הקללה זה, ואין רודף אתכם.

כשאין רודף, אין סיוע מהשם.

אם תהיה נרדף,

יהיה סיוע מן השם.

כן,

אז זה קללה,

כשאין רודף.

ועכשיו נראה דבר מדהים.

מעשה היה בשבת,

מרן הגריז,

זכר צדיק וברכה,

על כיסא הרבנות בבריסק,

אירע פעם שאחד השוחטים שחט בביתו

בלי השגחת הרב.

על פי דין,

שוחט צריך להירות את הסכין לרב.

על פי דין.

והוא שחט בבית

בלי השגחת הרב.

ובזה הוא פרץ גדר בענייני הכשרות בעיר.

ומשום כך נתכנסו בלילה אחד לאספה בביתו של הגריז.

על העניין הזה.

המצב היה שרק באותו לילה היו יכולים לגדור את הדבר,

ואם יתמהמהו עד למחר

לא תהיה שוב היכולת לגדור הפרצה.

אולם הדבר נודע לאותו שוחט

שבגינו נתכנסו לאספה

והוא מיהר להיכנס לבית הגריז בתחילת האספה וישב שם.

ומאחר שלא יכלו לדון בפניו

בעניין שבשבילו נתכנסו,

הוכרחו המסובים לשוחח על עניינים אחרים.

לאחר זמן מה, כשעזב הגריז את החדר,

יצאו אחריו

כמה מן הנוכחים וביקשו שיאמר לאותו שוחט

לצאת מן החדר.

אולם הגריז סרב להם.

וחזר שוב לחדר

שבו נאספו.

לאחר שעברו עוד שעתיים,

וההוא תקוע להם שם.

יצא שוב לזמן מועט.

וביקשו ממנו שוב

תאמר לשוחט

שיצא מן החדר.

סרב הרעב והסביר את הטעם.

אם אני אעשה כן,

אני אהפוך את השוחט לנרדף.

כי אם יסלקו אותו עכשיו לפני כולם, ויהיה לו בושת כזאת לפני כולם,

על ידי זה נאבד הכול.

כי כשהוא נרדף, מעבירים את הסייעתא דשמיא אליו.

בסוף דבר,

שלא הצליחו לבטל את הפרצה.

משהו שוחט בביתו בלי השגחת הרב.

אבל כל זה בשביל לא להפוך אותו לנרדף, שהסייעתא דשמיא תעבור אליו.

וככה נוקט הגריז בהרבה עניינים.

לפי נוסח אחר,

הסביר

מרן הגריז סירובוד, הנה בגמרא כתוב בגיטין נ' ז',

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בואו ראה

כמה כוחה של בושה.

שהרי סייע הקדוש ברוך הוא את קמצא

והחריב את ביתו

ושרף את היכלו.

נמצא שאם היה מבייש את השוחט

ומשלחו מביתו,

היו מפסידים הכול

מפני שמאספה כזאת לא תצמח שום טובה.

ועוד מעשה היה עם הגריז, זכר צדיק ברוך הוא.

פעם התקיפו בעיתונים החרדים איזה אדם, פעם אחר פעם,

עבור מעשה שעשה שלא כהוגן.

אולם הגריז הורה להם שלא להתקיף אותו יותר מדי

משום שעל ידי כך

הוא יהפך לנרדף.

וכבר אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, והאלוהים יבקש את הנרדף.

אפילו הנרדף רשע.

אז מדובר במי שעשה מעשה שלא כהוגן.

ובעיתונים התקיפו אותו.

והוא הורה לא להתקיף יותר מדי,

שלא יהפך לנרדף.

זאת אומרת, רק מה שצריך להגיד כדי לתקן,

להרחיק, להזהיר וכולי.

למה?

מהטעם הזה שהאלוהים יבקש את נרדף.

אפילו הנרדף רשע.

במקרה הזה הקודם שסיפרנו,

אז הוא עבר על תקנה של חכמים שהוא שחט בביתו ופרץ גדר, שלא הראה סכינו לרב ושחט בלי השגחת הרב.

זה לא אומר שהשחיטה הייתה פסולה,

או חלילה, נבלות וטרפות.

אבל הוא פרץ גדר.

היום, לצערנו הרב,

יש פרצות גדר כאלה,

ושהאנשים

הממונים על הכשרות

מטעם הרבנות,

מטעם ועדי הכשרות,

מטעם הבדצים של הכשרות,

לא מעניין אותם הכשרות.

מעניין אותם רק כסף, ושלא ידעו שיש בעיות.

לכסות את כל הבעיות.

ואתמול ביקש לדבר איתי יהודי

ולהודיע לי מעשה שהיה,

וביקש שאני אפרסם את המעשה.

אז אני עושה את זה כפי בקשתו,

ואני אשמיע לכם את השיחה שהייתה ביני לבינו,

והוא מספר לי עובדה,

עובדות,

מזכיר גם את השמות של האנשים,

ואומר, בוא ותשמע,

מה בעצם קרה

ואיך התייחסו לבעיה,

שזה ממש מחריד,

ממש מחריד.

בבקשה,

אני אשמיע לכם אתה.

תגביר את הווליום קצת.

הלו, שלום, סופר נמצא?

הלו, שלום כבוד הרב, שלום סופר.

שלום הרב.

ברוך השם, שמעתי שיש לך את הסיפור לגבי שפרעם. מה קורה שם?

לפני כשנה, שנתיים בערך, משהו כזה, אספר לרב. הרב יכול לפרסם את זה,

אין שום בעיה.

התקשר אלי אדם שיש לו משדה יצחק בצפון,

יש לו משחטה בחיפה.

זה היה יום ראשון, אמר לי, תראה, מנשי, שאנחנו התיידדנו בגלל שאני שחטתי שם.

חוטפה את משחטה.

הוא אמר לי, תראה, אין עבודה היום.

הפועלים הערבים שלו הלכו לשפרעם לטפח, לשחוט אצלו, להרוג אצלו, לשחוט אצלו.

הפועלים שלו צלצלו אליו, אמרו לו, תשמע,

לבן-אדם הזה,

עכשיו עורקים בהמות עם פלומבות של הצהר.

מצלצל הרב עובדיה, הוא אומר לי,

הוא לא אדם דתי.

רק הוא אמר, מנשי,

אם צריך לסגור את המקום שלי בגלל שהם חושבים שאני רודף וטבח, אני סוגר את המשחטה שלי.

רק שלא יוכלו להתערב.

אמרתי לו, אני לא איש של שם,

אמרתי לו, תמיד לך אני אגיע לרעובדיה, מי ייתן לי בכלל להגיע אליו?

עליתי לרב טהרן, אם הרב מכיר אותו, לרב תופית בביתר,

התפעתי, אנחנו לא אמרתי שם שם שם, מה נעשה?

שטתי, בלעתי, אתה יודע, חוצב תקציב.

קודם ברוך הוא זימן שבדילך עליתי למשחטיב לך. פה אני רואה אחד בשם

במעמד לסגור או לעמוד באנושאים של כשרויות ברבנות

ולסגור משחטות. ראיתי שהוא פגר את שפרעם

לפני התקופה הזאת,

בגלל שהוא מתמצא אותם שמזייפים פלומבות של עטרה.

וסגר את המקום כעונש שבועיים.

אמרתי לו, שלום, אדון גוחבורס, שלום וברכה.

תשמע, התמימה שלה היום,

הקדוש גוחבורס זימן אותך לפולוגיה, למה, לביתר, אגיד, אתה לא קשור אלינו, אבל הסיפור שלו, אם הוא טרי והוא כזה,

אז הוא אומר לי, כן,

תשמע, בוא נרד לאוטו, אני אתן לך את הפסק של הרב מצקר והרב עמאר,

ובתור אזרח תתלונן זה יותר, אמרתי לו, תגיד לי, אתה מבין מה אתה מדבר?

אני אולי הייתי אוכל...

שבוע ולא יושב שבוע, מדליק את האוטו, שהוא לא הלך לשכונך,

זה האוטו לא שלך,

של הרבנות,

נוסע לספרעם, דולקת מנורה אדומה, לפחות לראות

אם התלונה היא אמיתית,

שקר, מה רוצים שם בכלל?

תשמע, תראה, אני לא... אמרתי, תגיד לי, אתה קולט מה אתה מדבר? אוכלים האנשים בבשר ש... אני לא אוכל עצרה,

אני שוחט לעצמי.

אבל המארחיבה ובישיבות, כל העולם משוגע בגלל שמה שאוכלים.

בבקשה.

הוא אומר לי, לא, לא, עושה לי בעד ככה, תלך מפה.

אמרתי לו, תשמע, בוא, בוא הנה, בוא הנה, נראה לי שאתה לא מבין עברית, אתה מבין משפה אחרת.

אני כבר מבוגר, זקן לבן כמעט,

וגם אתה.

לא נשאר עוד הרבה זמן שנעמוד מול הקדוש-ברוך-הוא שתנו,

ואני אגיד שאתה לא שוחט, אבל החלת את עם ישראל לבלודת רפות, אני צריך לבדוק שזה התפקיד שלך,

ולא ביצעת אותו.

הוא שמר לי את זה הרבה זמן,

עד שבנינות פה אחראי על בשר חוץ, על בשר חוי.

ואז הוא נבר, לא יודע, השמידו ראיות, או לא השמידו ראיות,

צלצל אי-ואחד אחרי שאני חמש שנים שוחט, אומר לי, הייתי בדיוק בוצר ענבים באדירים.

הוא אומר לי, תשמע, סופר, אתה רוצה להמשיך להיות שוחט?

בתיק, במחשב שלנו, מראה שאתה יכול להיות רק משליח.

אמרתי לו, טוב, אז תפסול את הבשר ששחטתי, עכשיו חזרתי מחוץ, תפסול את הבשר הזה.

הוא אומר לי, לא, קטן שעמדו על גבר.

אמרתי לו, מאיפה אתה הולך לחוץ בכלל? אתה קטן שם עמדו על גבר.

אני שוכב בודק פקינים כבר כמה שנים, תחזור עבר. אמרתי לו, אין בעיה. צלצלתי לאירוען, אמרתי לו, תשמע, אדוני,

ריקרדו, הולכים עכשיו לפסול לך את הבשר, רק שהיא תיגע.

אם הוא ייגע, אני לא בוצר.

אני אראה לו מי הוא, מה הוא?

טוב, ברב צופי, תחזירו אותי למבחנים מחדש.

אני מצייץ עם הרב

שלמה טובי, עם הרב שלייהוד.

אמרתי לו, אני מנסה, תחזירו אותי, תחזור לזה, עבריינים נשחטו.

אבל למה עלי? אני מכונאי רכב. אני לא רוצה לעבוד בזה.

אני עד כה מתחנן, לא רוצה לנסוע לחוץ-לארץ.

לא מבינים איזה עונש זה? לא מבינים איזו אחריות זאת?

לא מבינים מה אנחנו עוברים שם?

הגויות, הגויים, הפעם האחרונה שהייתי באה, הגויה אומרת לי, בשבוע הראשון,

אני אומרת לי, כולה רועדת. אמרתי, אני לא מבין אותך מה את אומרת. תסבירו לי.

הרוב צוות אמר לה שאם ייגמר המים במיחם,

הוא יכול להדליק את הקומקום במים חיים ולשפוך לנו שלא נראה לתוך המיחם שלנו, של שבת.

נבל,

נבל, ראשון מרושע, זקן ארוך עד הרצפה עם צילין בריב ארץ. מה, אתה לא מתבייש להכשיל אותנו?

מה, אתה עד כדי כך משוגע?

כל מיני דברים שאנשים לא מאמינים מה הולך בכשרות.

הביאו בהתחלה, בשבוע הראשון, אדם שהוציא אותנו בית משוגעון.

הוא היה צריך להיות במלאכה.

הלכתי לרוצה, אמרתי לו, תשמע, ידידי, זה לא ככה, זה לא אדם שראוי לעמוד במרפמה מטרת.

אתה יודע,

אתה יודע, הוא בכל מקושי מתפקד בכלל.

לא, לא, אתה לא יודע, אמרתי, אני רוצה ללכת לבדוק אותו, אמר לי, אסור לך.

דיררתי, דיררתי, ראיתי שהשבוע הראשון שראה שם, זה היה קטסטרופה.

הקדוש ברוך הוא שם על התפילות שלי, אחרי שבוע, דודק, זה בן אדם אחר, גם כן דרום אמריקאי,

אבל אדם נורמלי,

שאפשר לסמוך עליו.

נכנסה שיחה באמצע, אז אני מצטער. טוב, זה נפסק פה בינתיים, אבל זה הפרינציפ.

הפרינציפ הוא כזה שאין עם מי לדבר.

אנשים יודעים שיש בעיות,

מעלימים עין,

מטילים את האחריות כל אחד לגורם אחר.

תפנה לזה, תפנה לזה, תפנה לזה.

וכבר הזכרנו שפנו ליצחק יוסף, הראשון לציון,

ואין תשובות,

ורק לשלוח פקסים,

ואין מענה ואין פתרונות.

ועכשיו יצאו עוד כמה דרישות לבירורים כאלה ואחרים,

ונראה איך הדברים מתפתחים.

בינתיים

יש כל מיני קושיות, שכאילו אנשים מקשים קושיות.

איך זה יכול להיות?

אז למה הוא יוצא לבד? למה לא כל הרבנים יוצאים נגד?

הרי זה שקר שאין כדוגמתו.

למה?

כשאני יצאתי בעניין הזמרים הפסולים,

ויצאתי עם 25 גדולי עולם שיצאו נגד, אמרו שזרקו לבד.

זאת אומרת, גם

אם כל גדולי ישראל ביעד מצטרפים,

אז תמיד אומרים שהוא לבד.

ככה זה עובד. כי לא רוצים לקבל ולא רוצים להשתנות,

וטוב להם בנבלות ובטרפות.

אנשים לא רוצים. קוראים לזה פוליטיקה, קוראים לזה כל מיני שמות,

אבל בסדר,

יאכלו, יאכלו ויאכלו אותה.

רבי יחנן, אני אומר אגשי, אומר, עושה גודש ואוכלו, זה כל ישראל.