האם יש שכר בעולם הזה? | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שכר מצווה בהיה עלמא

האם יש שכר בעולם הזה או אין?

התורה אומרת אם בחוקותיי תלכו

ונתתי גשמיכם בעיתם

ונתנה הארץ יבולה

בעץ השדה ייתן פריו

וידועים דברי חכמים זיכרונם לברכה בקידושין לט

שכר מצווה בהיה עלמא ליקא

אין שכר על מצוות בזה העולם

ויש לתמוה על מאמר חכמים זה

הרי אנחנו שומעים פה בפסוקים שהתורה מבטיחה כאן

על קיום התורה והמצוות שכר

בעולם הזה

ונתתי גשמיכם בעיתם

ונתנה הארץ יבולה

ועץ השדה ייתן פריו

אז איך אמרו ריבותינו שאין שכר על קיום מצוות בעולם הזה?

על זה נאמרו כמה תשובות

בספר חובת הלבבות

בשער הביטחון סוף פרק ד'

כותב

מצוות הנסתרות

שרק הקדוש ברוך הוא רואה אותן

כגון

חובת הלבבות

דהיינו מצוות שהן בלב

כמו לא תשנא את אחיך בלבביך

או כמו ואהבת לרעך כמוך

או ואהבת את השם אלוקיך

או את השם אלוקיך תירא

לא תחמוד

כל הדברים שהם שייכים ללב

זה נקרא מצוות נסתרות

מצוות נסתרות שהקדוש ברוך הוא רק הוא רואה אותן

כגון אלה שהן חובת הלבבות

עליהן משלם בשכר מכוסה בעולם הבא

זה לא מקבלים שכר פה זה שכר מכוסה צפון ממתין

לעולם הבא

על זה אמרו שכר מצווה בהאיה עלמא ליקא על הסוג הזה

של המצוות המכוסות מעיני בני אדם

ורק השם רואה אותן

ומה שמבטיחה תורה שכר בעולם הזה זה על המצוות הנגלות

כשאדם עושה מצוות נגלות על זה הוא כן מקבל שכר בעולם הזה

ככה אומר רבנו בחיה מלפני כאלף שנה

הרמב״ם

בפירושו למשניות פאה פרק א׳ משנה א׳

כותב

מצוות שבין אדם למקום

משלם רק לעולם הבא

אין שכר בעולם הזה על מצוות בין אדם למקום

עליהן נאמר

שכר מצווה בהאיה עלמא ליקא

ואילו על מצוות שבין אדם לחברו משלם גם בעולם הזה

אז גם זה כעין מה שאמר רבנו בחיה

עוד כותב הרמב״ם

בעלקות תשובה פרק ט׳

הלכה א׳

כל התגמולים והטובות שכותבת התורה אין הם שכר עבור המצוות

אל ההבטחה

שאם נקיים את המצוות

יסייע לנו הקדוש ברוך הוא שנוכל להמשיך לקיים אותם מתוך רחבות הדעת

אם בחוקותיי תלכו

אז ונתתי גשמיכם בעיטם ואז תיתן נבולה ועד תשאת בריאו

כל זה יהיו מסייעים לכם להמשיך לעבוד את הבורא באופן שלא תהיה לכם

שום

טרדה

ושום טרחה

שתוכלו לעבוד את השם מתוך הרחבת הדעת

זה בפרק תשיעי, כל הפרק מדבר בזה

דבר נוסף זה המהרשע בקידוש הלט

הוא מתרץ שכל הבטחות התורה

הן רק על מצוות וזכויות של רבים

כל ההבטחות הגלויות של מתן שכר

זה אם אתה יש לך מצוות וזכות הרבים

על זה אתה מקבל

אבל זכויות של יחיד

שהוא עושה אותן

אינן משתלמות רק לעולם הבא

זאת אומרת אם אתה עושה מצוות ואתה היחיד

שמקיים את המצוות שאתה צריך לקיים לא תקבל שכר בעולם הזה

אבל אם אתה עושה מצוות שבהן אתה מזכה את הרבים

אתה תקבל שכר בעולם הזה

ואומר המהרשע שכל ההבטחות של התורה

הן רק על מצוות כאלה וזכויות של רבים

בספר של הכתב סופר הוא מבאר באופן נוסף

שכר

על קיום המצוות

משולם לעתיד לבוא

אז אם אתה מקיים מצווה משלמים לך עליה שכר לעתיד לבוא

זה על עצם המצווה

אבל על הטרחה והיגיעה שאדם יגע בעת קיום המצוות

משלמים לו שכר בעולם הזה

ועל זה מבטיחה התורה כאן ונתתי גשמיכם בעיתם וכל השאר

והוא מדקדק את זה מהכתוב

הכתב סופר מדקדק את זה מלשון הפסוק

אם בחוקותיי תלכו

זאת אומרת אם תחטטו את רגליכם ותתייגעו לבוא

מעפולה, מטבריה, מבאר שבע, לקחת בשר בכשרות מהודרת

על עצם המצווה

לא תקבלו פה שכר, זה שמור שם

על ההליכה וההתייגעות והטרחה עם חוקותיי תלכו

על התלכו שאתם מתייגעים, על זה כל ההבטחות של התורה

אז ונתתי גשמיכם בעיתם וכו' וכו'.

ונראה לבאר באופן נוסף

מה שאמרו שכר מצווה באי עלמא ליקא

שאין שכר על מצוות בעולם הזה זה רק על מצוות

שאין בהן כפיית היצר

על אלה לא מקבלים שכר

אתה לא כפית את יצרך במצוות האלה

והבטחות התורה כאן,

מה שכתוב בפרסות וחוקותיי

הם על מצוות שצריך לכפות את יצרו כשהוא מקיים אותן.

על זה מגיע השכר פה.

דנא אמרו בגמרא בקידוש של מ׳

כל הבא עבירה לידו וניצול ממנה

עושים לו נס

אז בא לידו עבירה

והוא ניצול ממנה הוא צריך עכשיו מהעבירה הזאת להינצל

לכפות את יצרו שלא יצליח

לזה עושים לו נס

כי יש בזה כפיית היצר

ובאר הבן יהוידע

הבן איש חי

הבא עבירה לידו וכפה את טבעו

ולא חטא מידה כנגד מידה עושה לו הקדוש ברוך הוא נס

וכופה את הטבע בשבילו

הוא כפה את טבעו נגד יצרו

שיצרו רצה שהטבע יאמר את דברו

והוא לא נתן לטבע שמתפתה לעשות את רצון יצרו

כפית את הטבע אומר השם גם אני אכפה לך מידה כנגד מידת הטבע

הטבע והנס

זה הפוכים

כשהשם עושה נס

הוא כופה את הטבע שלא יפריע

כדי שיהיה את הנס

ומשלם לו שכרו כאן בעולם הזה למי שכופה את יצרו

כי את כפיית היצר עושה אדם מעצמו ללא סיוע שמיים

שהרי הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים

ומגיע לו שכרו מעיקר הדין

הוא משלם לו כאן בעולם הזה

אמנם על קיום מצוות עשה משלם רק לעולם הבא

שהרי על מצוות עשה

לא יכול לקיים ללא סיוע משמיים

דמי קדימני ואשלם

מי ביקשתי ממנו להטיל ציצית לפני שנתתי לו טלית?

מי ביקשתי ממנו לשים מזוזה לפני שנתתי לו בית?

מי ביקשתי ממנו לשים מעקה לפני שנתתי לו?

גג או מקום שצריך לשים מעקר.

זאת אומרת, מי הקדימה ריבה שלם? בלעדה שאני נתתי, לא היית יכול לקיים. אז קיבלת סיוע משמיים.

אז מה שקיבלת סיוע משמיים, לא תקבל שכר. פה, רק לעולם הבא.

בעוד אופן נראה לבאר.

אמרו ריבותינו בעבודה זרה, הא,

אם בחוקותיי תלכו,

אין אם,

אין הלשון תחנונים.

כביכול הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו בתחנונים,

בחוקותיי תלכו,

בחוקותיי תלכו.

אם, אם, אם.

וכן הוא אומר, לו עמי שומע לי.

מה זה לו? אם.

איה, איה, אם עמי שומע לי. לו עמי שומע לי.

זה לשון של תחנונים.

לו הקשבת למצוותיי. לו הקשבת למצוותיי. הקדוש ברוך הוא מתחנן לפני בני ישראל שישמרו את התורה.

לו עמי, אומר רש״י, היינו תחינה. תחינה.

השם מתחנן אלינו, תשמרו את חוקותיי. אני רוצה לתת לכם את כל השפע הזה שכתוב.

אז כתבו המפרשים שאפילו שהקדוש ברוך הוא נתן את הבחירה לאדם,

בכל זאת הוא מתחנן לפני הבנים שלו שישמרו את התורה.

ולמה?

כי הקדוש ברוך הוא טוב וחפץ להיטיב.

והוא רוצה שיעשו מעשים טובים כדי שיוכל להיטיב עימהם.

כדי לתת שכר.

וכתב בעל האפלה,

מהו זה שאמרו חכמים זיכרונם ברכה?

שכר מצווה מצווה.

היינו, מה שאדם גורם על ידי מצוותיו,

שהקדוש ברוך הוא יוכל לגמול עימו טוב,

זהו מצווה בפני עצמה.

אז בעל האפלה אומר, מה זה שכר מצווה מצווה?

אתה האדם, אתה האדם,

על ידי המצוות שלך,

אתה גורם לקדוש ברוך הוא לגמול עמך טוב.

וזו מצווה בפני עצמה.

המצווה שאתה מקיים גוררת איתה עוד מצווה, איזה מצווה שאתה נותן לקדוש ברוך הוא לגמול טוב, כי הוא רוצה לגמול טוב.

ויקבל לעתיד שכר

גם על הנחת רוח הזה שהוא גורם לקדוש ברוך הוא.

לפי זה ביער הכתב סופר, מה שנאמר בפסוק בתהילים סב,

אחת דיבר אלוהים,

שתיים זו שמעתי,

שבכל מצווה יש שכר כפול,

כיוון שעושים פעמיים נחת רוח לבורא.

אחת, שעושים את המצווה,

שתיים, שנותנים לו את האפשרות להיטיב לנו, וזה עושה לו נחת גדול מאוד.

לפי זה ניתן לומר,

שמה שהבטיחה התורה כאן, שכר בעולם הזה,

זה על התוספת נחת שגורמים לבורא עולם שיוכל להיטיב לנו.

אבל על עצם המצווה הוא ישלם לנו לעתיד לבוא.

אז ראינו פה כמה אפשרויות שאדם יכול לקבל שכר כן בעולם הזה.

כן?

במצוות שהן גלויות,

אה?

בזיכוי הרבים שאדם עושה.

וכו' וכו' וכו'.

אז אם אתם רוצים שכר,

תחזרו על השיעור ותדעו איך לקבל שכר גם בעולם הזה.

עכשיו כתוב,

וישיג לכם דאעש את בציר,

ובציר ישיג את זרע,

ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארציכם.

הגאון רבי חיים מוולוז'ין, זכר צדיק וברכה בספרו רוח חיים,

פרק א' מקשה.

לכאורה פלא הוא,

מאחר שהתורה מבטיחה טובות עולם הזה לשומרי התורה,

הרי כל זה מותנה ב'אם בחוקותיי תלכו', אם בחוקותיי תלכו'.

אז מדוע אנחנו רואים הרבה עובדי השם

שחיים חיים בצער ובדחקות?

עם כל ההבטחות למי שהולך בתורה, מי שמתייגע בתורה, מי שמצטער על התורה,

אז כתוב, כל הברכות האלה בשבילו.

אז איך אנחנו רואים רבים וטובים

שהם חיים חיי דחקות?

אלא הטעם הוא כי בעשיית המצוות

מעוררים עם ישראל רוב טוב ושפע עצום בכל העולמות.

כי המצוות מורידות שפע לעולם,

ועל ידי זה יורד מזון וברכה בעולם.

אך אם הם מעטים אלה שעושים את המצוות,

אם כן נמעטים הצינורות שדרכם יורדים משפע לעולם.

והשם יתברך ברחמיו חפץ חסד,

שיהיה חיים ושפע לכל בני האדם,

על כן נוטל מהשפע של המעשים ומחלק ומפזר את זה בין כל הבריות.

זה מה שאמרו חכמים זכרונם וברכה בברכות יוזן.

כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני,

וחנינא בני די לו בקו חרובים

מערב שבת לערב שבת.

הוא פירש אשלה הקדוש,

ניזון בשביל חנינא בני, שביל, הוא אומר, זה לשון צינור,

דרך וצינור,

כמו שיש שביל ליחיד, שביל לרבים.

כלומר, כל העולם ניזון בצינור והשביל של רבי חנינא.

וחנינא בני,

די לו בקו חרובים

מערב שבת

לערב שבת.

נמצא שהצינור שלו,

רק שלו, היה מוריד שפע לעולם,

ולעצמו לא היה מגיע.

כי היה מסתפק במועט.

לפי זה ביאר, מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בחגיגת ט״ו.

זכה צדיק,

נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן.

באיזה חלק נוסף יזכה הצדיק?

כתוב שהוא נוטל את החלק המגיע לו,

וגם את החלק של החבר שלו.

גם זה הוא לוקח.

איזה חלק?

איזה חלק הוא נותן?

בחלק הרשע,

שהרשע לקח ממנו, בזה העולם.

תמורת זה הוא ייקח את חלקו של הרשע בגן עדן.

לכל אדם יש מקום שמור בגן עדן ומקום שמור בגיהינום.

אם זכה,

גן עדן.

אם לא זכה,

גיהינום.

מי שהולך לגן עדן,

אז יש לו את השכר שלו,

והרשע אין לו,

אז הוא הפסיד.

מי לוקח את השכר שלו?

מי שהינה אותו.

מי הינה אותו?

הצדיק.

כי אם הצדיק בזכותו יורד שפע לעולם, וגם הרשעים נהנו מזה,

נכון?

אז למי הם חייבים?

למי שהינה אותם.

וכיוון שהם איבדו את חלקם,

מי ראוי לקבל את החלק שלהם?

מי שהינה אותם.

אז לכן זכה הצדיק,

הוא לוקח את החלק גם של הרשע.

אותו דבר זה בהיפוך.

הצדיק הפסיד את חלקו בגיהינום.

הפסיד.

והרשע זכה בחלקו בגיהינום ועבור פעולותיו הנפלאות.

אז מה יהיה עם החלק הזה של הצדיק?

גם הוא לוקח אותו.

לפי דבריו אלה,

מובן היטב מאמר חכמים זיכרונם לברכה.

כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו,

אינו רואה סימן ברכה לעולם.

מי שלא מהנה תלמידי חכמים,

מנכסיו

לא רואה סימן ברכה לעולם,

שנאמר אין שריד לאוכלו,

על כן לא יכיל טובו סנהדרין צדיק בית.

הוסיף הגאון רבי חיים פלאג'י,

זכר צדיק ברכה בספרות תורה וחיים, מערכת חטא, עוד סמך הלב.

אם עשיר הוא,

נעשה עני.

מי שלא מהנה תלמיד חכם מנכסיו, אם עשיר הוא,

נעשה עני.

ואם חכם הוא,

מסתלקת ממנו חוכמתו.

למה עונש כזה חמור? על מה ולמה?

אלא כיוון שכל העושר שלו הוא מחמת הצדיקים

והתלמידי החכמים האמיתיים.

אז בדין הוא שיהנה אותם.

ואם לא עושה זאת, שורת הדין היא שיענש.

אם אתה לא מחזיר לאלה שמיטיבים לכל העולם,

שבזכותם העולם קיים, אם אתה לא מהנה אותם,

אז אתה גם לא ראוי ליהנות מהם.

אז כיוון שקיבלת עושר בזכות הצדיקים,

אז יתלו ממך, כי אם אתה לא עושה בזה את מה שצריך לעשות,

כי לא נותנים לעשיר

עושר שיהיה לו סתם בקופה.

יש לו מספיק בשביל לאכול כל ימי חייו, נכון?

אז מה אתה עושה עם היותר?

את סתם, העיקר שיהיה.

למה אתה לא מחזיר לזה שמילא את אסמי חבר?

לכן

מפסידים אותו ומביאים אותו לידי עוני.

אולם המענה תלמידי חכמים,

שכרו גדול.

כפי שמביא שם הגאון מביחים פלאג'י באות סב.

מהזוהר הקדוש,

שכל המהנה תלמידי חכמים זוכה להיות מבורך למעלה ולמטה,

וזוכה לשתי שולחנות,

עולם הזה ועולם הבא.

והוא קודם להתברך לפני תלמיד חכם,

וזוכה להינצל משוד וגזלה.

מן השמיים שומרים אותו, שלא ישדדו אותו ולא יגזלוהו.

וגם ממלאך המוות שלא ישחוט אותו.

בכל זה כתוב,

אדם ובהמה תושיע אדוני.

אדם זה תלמיד חכם,

ובהמה זה משל לעם הארץ.

אז רואים מפה שמי שאינם הנטל מדחכמים

אינו רואה סימן ברכה לעולם.

אין שריד לאוכלו, לא יישאר לו שום דבר לאכול,

לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. על כן לא יאכיל טובו.

אמנם באור החיים הקדוש פרשת קדושים, יט, יג, מובא בשם הארי, זיכרונו לברכה, דברים הפוכים

מהנזכר לעיל.

שם כתוב שהקדוש ברוך הוא מוריד השפע על הבינונים,

ודרך הבינונים הצדיקים מושפעים.

וזה לשונו.

כתוב, לא תעשוק

ירמוז על דרך אומרם זיכרונם לברכה,

כי בני תורה אין להם פרנסתם בעולם הזה.

וכמו שאמרו חכמים,

שהתורה אמרה, מפני מה בני עניים הטעם?

שמעתי טעם נכון.

מפני מה בני עניים הטעם? שמעתי טעם נכון, משם הארי, זיכרונו לברכה,

כי אין העולם יכול לסבול את רוב הטובה אשר

תינתן בשביל הצדיקים.

אם הקדוש ברוך הוא ייתן

טובה בהתאם לצדיקים, יהיה כל כך ריבוי של שפע וטובה, העולם לא יוכל לסבול את זה.

לזה אינו משפיע אלא לבינונים,

ודרך שם יהיו ניזונים בני תורה.

מזה לומדים שאין העשירים

אלא מרזב,

שהוכן להסתפקות הצורך לצדיקים.

ולכן ציווה השם לבל יעשוק האדם את רעהו שהוא הצדיק.

ומאיפה שאתה יודע שלא תעשוק את רעך,

רעך זה הצדיק,

כי השם אומר למען החיים ורעיים.

מי זה רעי אלא הצדיקים?

ואם לא נותן לו את חוקו, מה שמגיע לו,

חוק מזונותיו,

שעובר דרכו כמרזב,

הרי זה עושק מפורסם.

אז זאת אומרת,

החילוק

בין הדברים הקודמים של הרב פלאג'י לבין הארי הקדוש,

שבעצם שפע יורד בזכות, השאלה מי?

צדיקים או בינונים?

אם זה מהצדיקים, אז כל העולם מתפרנס מהם, כמו חנין אבניש, כל העולם ניזון לזכותו.

אבל אומר הארי שאם זה היה,

הארי מדבר במקום שהיו צדיקים כאלה גדולים, שהיה מתמלא עולם כזה שפע שהיה נגרם נזק, העולם לא יכול לסבול אותו, רק היו מוציאים אותו לדברים קשים ורעים.

אבל אם זה עובר דרך הבינונים,

הבינונים זה לא הצדיקים, בינונים, והם הופכים להיות עשירים.

אז השפע כביכול מצוי בידם,

אבל הם מצווים

להעביר אותו כפי מידת הצורך לתלמידי החכמים שמקיימים את העולם.

אם לא, הם עוברים על לא תעשוק,

ועליהם נאמר

גזלת העניים בבתיכם.

למה?

כיוון שהקדוש ברוך הוא לא נותן להם תוספת וייתור של כסף סתם,

שיעמוד בבנק ושתוכל להתרברב.

בשעה שהחרים בחרפת רעב.

זה פיקדון, אתה כמו קופאי בבנק.

הכסף הוא של הלקוחות, לא שלך.

בזה שהם עומדים מאחורי השניים, מחכים לכסף,

זה לכסף שלהם, לא שלך.

אתה לא עושה טובה שאתה נותן להם כסף.

אל תשכח, זה שלהם, אתה רק פקיד,

וגם את המשכורת שלך אתה מקבל בזכות שהפיקדון שלהם

אצלך אם לא יפטרו אותך.

יחליפו את זה בפקיד אחר, יחליפו עשיר אחר.

אתה תרד מנכסיך ויעבירו את זה למישהו אחר שראוי יותר.

אז מפה רואים

שלמעשה

גם הקושייה למה רואים

שבני תורה עניים לפעמים,

אז אחד בגלל שהם משפיעים לכולם,

ואין מספיק מי שישפיעו,

כי אין מספיק צדיקים, אז זה מתחלק לרוב ולהם נשאר מעט כמו רבי חנינא בן נוסא,

וגם לפעמים בגלל הלא תעשוק של העשירים, של הבינונים, שלא נותנים להם.

וזה ניסיון גדול משני הצדדים.

האם הצדיק יבעט

והאם העשיר יפשע?

אבל מכל מקום הקושייה מטורצת מכמה כיוונים.

ולעניין שכר,

ראינו שיש אפשרות

לקבל גם שכר בעולם הזה על יגיעה, על טרחה,

על זיכוי הרבים,

על מצוות נגלות

ועוד ועוד ועוד.

אז הנה יש לפנינו את כל הנוסחאות.

עכשיו נשאר רק למלא את הייעודים שאנחנו צריכים לעשות.

הקב' ברוך הוא מבטיח, מתחייב וגם מתחנן.

מתחנן.

אם, אם, תעשו טובה. אם בחוקות האלה אני רוצה לתת לכם את כל השפע הזה.

אז בואו נעשה לו נחת ונקבל בכפליים. גם על המצווה וגם על הנחת שיש לו מזה שאנחנו עושים מצווה.

רבי חנניו ברגע שאומר,

רשו הקב' ברוך הוא זה קב' רול.