להשפיל את האדם | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום,

שושנה בת אינגוצ'ה,

רפואה שלמה ותקום ממיטת חוליה לחיים טובים ולשלום מהרה, אמן.

להשפיל את האדם.

וואו.

ועשיתם את חוקותיי ואת משפטיי תשמרו

וישבתם על הארץ לבטח.

רש״י אומר, בעוון שמיטה ישראל גולים.

ושבעים שנה של גלות בבל היו כנגד שמיטות שביטלו ישראל.

בעניין השמיטה והיובלות אמר הכתוב כי לי הארץ,

כי גרים ותושבים אתם חממדי.

ונתנה התורה לאדם פעולות ומעשים לקבוע בליבו ולצייר ציור חזק במחשבתו כי לאדוני הארץ

הוא רק כגר ותושב בה.

מה עושה התורה?

כדי שאדם ייקבע בליבו

שהוא באמת פה כמו תייר בלבד,

גר ותושב.

זאת אומרת,

הוא לא אזרח.

הוא זמני וארעי.

אז מה יהיה איתו?

מה תעשה איתו התורה?

התורה נותנת לו לעשות פעולות ומעשים שיקבעו בתוך הלב שלו.

ויציירו לו ציור חזק במחשבה

לאדוני הארץ.

אתה לא בעלים פה על כלום.

אתה רק גר ותושב בה.

לכן יש מיטה ויובלות וכו'.

כתוב בזוהר, ברנש אזיל בהיה עלמא

וסבר דדילהו תדיר

וישאר בגבל לדרי דרים.

מה אומר הזוהר?

אדם הולך בזה העולם וסובר, חושב

ששלו הוא תמיד,

והוא יישאר פה לדורי דורים.

לא עוד מאה עשרים,

לדורי דורים.

כדי לעקור ולשרש

מרעיוננו

את ההרהורים האלה שעולים,

בה חובה עלינו להוציא כל זמננו יום-יום, בשנה-שנה,

למנות

שש שנים

ולשבות בשביעית.

ככה אנחנו נבין ונשכיל

מעצם המניעה, הספירה, החשבון.

עוד פעם מגיע שבוע, עוד פעם

שנת שמיטה.

עוד פעם.

ובכן, לא ייפרד העניין לעולם מבין עינינו תמיד לדע ולהכיר, כי האדם בעולם הזה הוא רק לזמן קצר ומוגבל,

וכשיתבונן בזה יכיר את שפלותו

וייכנע לבורא,

שזוהי התכלית.

התכלית להיות כנוע לבורא ולדעת

שחייך תלויים על בלימה,

אבל בלי מה.

בין רגע אתה יכול לעוף.

כמו קסאם סולימאני בקרוב.

תחילת יצירתו של האדם,

כל בניינו ומהלך קיומו,

כן הוטבע והותכן

להביאו לתכלית הזאת.

זאת אומרת, כבר מתחילה הקדוש ברוך הוא הטביע באדם

ותיקן אותו

שיגיע לתכלית הזאת להיות כנוע לפני הבורא,

לדעת שהוא עובר אורח,

הלך,

תייר במקרה הטוב.

מתחילת היצירה

כל המהלך של האדם בבניין שלו,

הכל זה מוטבע בו כך.

ונשמע את רבנו בחי הקדוש

בפתיחה לשער עבודת האלוהים בספר חובת הלבבות הוא כותב

זה לשונו הזהב מתומצת,

נפתח קצת.

וכן נמצא האדם בהקשתו אצל שאר מיני החיים שאינם מדברים חסר וחלש מכולם.

זאת אומרת, אם נתבונן באדם ונקיש אותו,

נשווה אותו

אצל שאר

מיני החיים שאינם מדברים כמו בעלי החיים,

אז הוא חסר

מלא חסרונות

וחלש מכולם.

כל בעל חי.

איך שהוא נולד הוא כבר בעל חי.

שור בן יומו קרוי שור.

אצלנו עולל,

תינוק,

ילד,

נער,

בחור,

גבר,

איש.

זוגן.

סיבו.

כמישה עבר ובטל ממנו עליו.

יש תהליך.

זה לא בא מוכן, מושלם לעולם.

בעל חי נולד עם הגנות.

לא מלמדים אותו כלום, הוא יודע עם מי להתמודד,

מה אסור לאכול, מה אסור לזה. הוא לא צריך לטעום.

הוא לא צריך לטעום.

הוא יודע בדיוק מה להיזהר, מה לא.

צב בא עם הבית שלו, עם דירה, הכול.

אבל בן אדם זה, תניח אותו ככה, הוא ימות.

אם לא יטפלו בו, ירגילו אותו, ילמדו אותו ללכת, לזה, זה,

אבל חלש, חלש,

חסר כול.

כאשר נעמוד במחשבותינו על גדלות הבורא יתברך

ועוצם יכולתו וחוכמתו ועושרו

של הבורא יתברך

ונסתכל

בחלישות האדם וחסרונו

ושאינו מגיע לשלמות

ורוב צורכו וראשו

לדבר שימלא חסרונו ומחסורו.

ונבחן רוב טובות הבורא יתברך וחסדו עליו,

כשבראה הוא כמו שבראה הוא מן החסרון בעצמו והוא רעש

וצריך אל מה שיש בו תקנתו ולא יגיע עליו כי אם ביגיעת נפשו

וזה מחמלת הבורא עליו

כדי שיכיר את עצמו ויבחן בכל ענייניו

ויבחן גם בכל ענייניו וידבק בעבודת האלוהים על כל פנים.

מה אמרנו?

אם אנחנו עומדים במחשבותינו, סוף סוף אנחנו חושבים

מה אנחנו חושבים? על גדלות הבורא,

עוצם יכולתו.

אין לו גבול ליכולת.

מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות.

וחוכמתו

של הבורא יתברך.

בעושרו.

אז למה הוא ברא את הבן אדם כזה חלש וחסר? למה לא שם אותו ישר מסודר לכל חייו, בנוי,

עם שריון בגופו שלא יכול כל פגע, שלא היה לו שום חוליים,

שום חסרונות?

ישר, מושלם, בעל דעה,

עם תואר בהמו, ישר.

למה הקדוש ברוך הוא ברא אותו כזה?

מסתכלים כמה אדם חלש וכמה הוא חסר,

והוא לא מגיע לשלמות.

אין אדם מושלם, אומרים לך כולם.

אין אדם מושלם.

כל אחד שעושה פדיחה או פלטה,

אין אדם מושלם.

למה זה?

ולמה רוב צורכו וראשו על דבר שמלא חסרונו? כל הזמן הוא חסר משהו וצריך להשלים.

וזה,

יואו, אם יהיה לי את זה, איזה יופי, אז יהיה לי ככה, אז כבר יהיה לי ככה.

למה כל הזמן?

ואם נבחן

את רוב טובות הבורא יתברך וחסדו עליו,

כמה שמטיב לו ומתחסד איתו,

במה, במה?

במה הקדוש ברוך הוא מרבה טובותיו עליו ומתחסד איתו?

כשברא אותו כמו שברא אותו, חסר דרש.

זה לטובתו של האדם.

למה?

שיהיה צריך אל מה שיש בו תקנתו.

ולא יגיע אליו, רק בהגיעת נפשו.

תתאמץ, יגעת ומצאת, אמן.

כן, זה מחמלת הבורא עליו,

כדי שיכיר את עצמו וייבחן ויבחן את עצמו בכל ענייניו,

ויראה שהוא חסר, הוא תלוי בבורא,

בבריות.

אז הוא ידבק בעבודת האלוקים על כל פנים, מכל צד.

למה? כי הוא יודע שהוא תלוי.

הרי יש אנשים שקוראים להם סופרמן, ספיידרמן,

חנדרן,

כל מיני שמות.

וזה סתם בני אדם חרטא, וזה בדמיונות.

אז אם הוא היה נברא שלם,

כאילו מושלם וכבר מסודר, הוא היה חושב שהוא אלוהים.

בוא, בוא, תרגע, מותיק.

אתה כלום, אתה עולל, אתה תינוק,

אתה זה,

אתה טיטולי.

צריך היה אדם

לכסות את פניו מבושה וגם כלימה

להתעסק באותם המעשים והפעולות

אשר גם בהמות עושים כן.

רק תחשבו שהקדוש ברוך הוא מצריך את האדם כל יום,

מספר פעמים, להיכנס

לבית הכבוד.

זה לא נעים כל כך.

גם לא מריח טוב.

לכן שמים שם ריסוס וכל מיני דברים.

למה?

למה שלא יעשה את זה פעם בחודש, ריקון,

כמו שבאים מהעירייה לא תמיד בזמן, והם רוקנים?

למה?

למה לפעמים יש שביתות בעירייה?

שתדע שאתה חי בזבל.

אז זאת אומרת,

בן אדם צריך להיכנס. מי נכנס?

רק בני אדם פשוטים?

גם המלך נכנס.

אפילו שי,

שנבחר לכל החיים שלו להיות נשיא,

גם הוא.

כולם.

גם קינג קונג קונג,

גם הוא נכנס.

זה ביזיונות?

ביזיונות.

אומר המחבר, בהיותי בווילנה ראיתי שני אנשים

מאסרים את עצמם

ומושכים מסעות בעגלות

ממש

כמו בהמות.

עגלה, הוא קושר את עצמו כמו סוס,

ועל העגלה יש מסע, והוא הולך

וסוחב את העגלה.

כמו בהמה ממש.

או כמו במזרח,

ריקשה.

אין להם ריקשה בכלל.

יש להם ריקשה.

פה בישראל אפילו אתה לא סוחב כלום, יש לך ריקשה.

האם זה לא שפלות לאדם

שהוא נוטל במלאכת הבהמה?

חכמים, זיכרונם וברכה, אמרו לנו בקידוש ענפ״ב,

מימיי לא ראיתי ארי סבל ושועל חנווני.

יותר מתאים היה ודאי

עם הארי הגיבור שבחיות

מלוא האדם הוא היה הסבל והעושה המלאכות הכבדות.

כמו שפעם היו משתמשים בפילים

לסחוב מסעות וקורות וזה,

או בחמורים, לשאת מסעות וזה.

אבל בן אדם, סבל,

מה אתה חמור?

מה אתה פיל?

מה קרה לך?

זה מתאים לארי.

הגמרא אומרת, לא ראיתי ארי סבל.

יעני הוא אינטליגנט?

מה, אני סבל?

אז מה אם אני חזק?

חכמים, זיכרונם לברכה,

נקטו לדוגמה גם שועל חנווני.

מסתמה, חנוונות ראויה ביותר לזה באמת,

להיות שועלי.

אבל זה מתאים לשועל שהוא פיקח ערמומי,

לא לאדם.

ולבסוף מה אנחנו רואים? שדווקא האדם

שהוא עדין נפש,

יש לו שכל טוב,

מוטל עליו

עול המסע כסבלות ותגרות סוחר,

מלאכות די שפלות ובזויות.

וגם יש לו כל מיני מחלות ופגעים

דווקא באדם,

שהבהמה לא יודעת מזה בכלל.

בהמה לא יודעת מזה בכלל.

בהמות נמצאות בבוץ, בלכלוך, בתינובת, בכל.

כמה פעמים, תראה,

פרה מתעטשת.

מעט מאוד.

ובן אדם,

רק זה,

שפעת.

תביא תה, תה, תה.

כל הזמן חלשלוש כזה מכל דבר.

פגיע מאוד.

גם השינה

היא אחת מחלישות האדם.

וכמה מחזיק שינה באדם, בבהמה?

בהמה, אם אתה לא,

ישר היא מתעוררת.

יש כאלה שישנות עם עין אחת.

אבל בן אדם,

אפילו ער הוא ישן.

הלו, מה קרה לך? אתה ישן? אתה לא שומע? אני קורא לך.

אה, מה, מה?

אני מדבר על ער, לא על ישן.

זה כאלה.

כבד לו.

אבטיח, כבד.

כל פעם, דרררן.

מנקר כמו תרנגון.

אז בהמה,

כמה תופסת לה שינה?

כלום.

עומדת מוכנה כמקדם.

ולא תגיד אם היא מתעוררה,

אז היא כבר אומרת,

יואו, הרס לי את השינה.

עכשיו אני חוזרת עוד פעם.

חלאס, נגמר.

כמה, כמה.

ואדם, כמה עבודה צריך בשביל להקיץ אותו,

להעמיד אותו. יש כאלה שאומרים לי, שלוש

שעונים שמתי

ולא התעוררתי.

שלוש שעונים.

מה זה?

רואים שבן אדם זה חומר.

אה, צריך לעבוד עליו. צריך לטש אותו.

למה כל זה?

למה השם ברא אותנו כך?

אלא לתכלית שהזכרנו קודם, להשפיל את האדם,

להכניע אותו לפני הבורא.

תזכור שאתה כלום.

הלו,

אל תחזיק מעצמך.

מי אתה?

הלו,

תיכנע לפני הבורא.

אתה חלשלוש.

אתה חסר.

אתה צריך לשאוף לשלמות.

אתה צריך לעמוד לשלמות.

זה לא בא לבד.

לא אני.

באפסי עוד.

יש סיפור

על הגאון

רבי חיים מוולוז'ין,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שבאו לפניו שני בעלי דברים.

דנים ביניהם, ויכוח.

מריבים זה עם זה אודות קרקע אחת,

אשר כל אחד טוען כי שלא היא.

זה טוען כולה שלי, זה טוען כולה שלי. על אותה קרקע.

כפף עצמו רבי חיים,

הטה אוזנו לארץ,

עמד וחשב.

שאלו אותו, מה זה?

מה עשית?

התכופף לרצפה.

שם את האוזן על הקרקע ועמד.

מה זה?

אמר להם, רציתי לשמוע מה הקרקע אומרת על הריבה הזו.

ושמעתי שהיא אומרת,

אני לא מבינה על מה הם רבים, הלוא שניכם שלי.

אז מה הריבה מצאה?

היום אתם הולכים על הקרקע,

מחר אתם אצלי.

על מה אתם רבים?

אתם שלי, לא אני שלכם.

איך אתם אומרים? זה שלי, זה שלי. מה זה? היה לא עוש נחם שלי.

מה זה בן אדם?

בגמרא יש מעשה בגיטין ס'ח על השמדי.

מלך השדים,

קוראים לו השמדי.

בעת שאוליך אותו בניהו בן יהו ידע.

ובדרך שמע לההו גברא.

דאהבה כאמר לו שקפה.

עבד לי מסנא לשבשנה.

הם הולכים בדרך

ושומעים אדם אחד שאומר לאומן שעושה מנעלים,

תעשה לי בבקשה נעליים לשבע שנים.

ואחיך

חייך אשמדי.

שאל אותו בניהו בן יהוידע.

למה אחכת?

למה אתה מחייך?

למה אתה צוחק?

אמר לההו שבעה יומי לטלה.

מסנא לשבשנין בעה.

אני יודע שהוא לא יחיה יותר משבוע ימים. הוא מבקש נעליים

שיהיו חזקות לשבע שנים.

בן אדם הולך בעולם הזה, בכלל לא עולה, ודעתו שהוא עומד להסתלק כל יום, הוא לא יודע.

בכלל אין אצלו את זה בחשבון, לא כתוב אצלו ביומן.

אין.

לא מופיע יום הפטירה.

רק תוכניות, תוכניות, תוכניות. כל הזמן תוכניות.

ובא בחכמים זיכרונם לברכה במדרש בדברים ישי,

יעמון,

מעשה ברבי שמעון בן חלפתא,

שהלך לברית מילה,

וסעד שם

אבא של התינוק

והשקה אותן יין ישן.

אמר להן, מן היין הזה אני מיישן לשמחתו של בני.

אז בברית האבא,

אחרי שהשקה את כולם ונתת להם יין ישן,

הוא אומר, עכשיו אני עד החתונה ממשיך ליישן עוד את היין הזה, שיהיה משובח עוד יותר לחתונה של הבן שלי.

מצא רבי שמעון בן חלפתא את מלאך המוות בדרך.

הצדיקים הקדושים, תנאים קדושים,

היו רגילים אצל מלאך המוות. היה מדבר איתם, מבקר אותם,

היה מתחנן גם לחלק, לקחת את נשמתם, לא הסכימו.

תחזור בחזרה.

לא מתפנה.

תקראו במועד קטן.

אז הוא מצא אותו, את מלאך המוות בדרך, וראה אותו משונה.

זאת אומרת, הוא ידע איך הוא נראה בלי שהוא משונה.

ועכשיו הוא ראה אותו משונה.

אמר לו, מי אתה?

אמר לו, שלוחו של המקום?

ומפני מה אתה משונה?

אמר לו, משיחתן של הבריות,

שאין אומרים כך וכך אנו עתידים לעשות,

ואינו יודע מתי הוא נקרא למות.

אותו האיש שהיית סועד אצלו ואמר לכם, מן היין הזה אני מיישן בשמחת בני.

הגיע פרקו, ליטול אותו לאחר שלושים יום.

בעוד חודש בערך הוא צריך להסתלק. אני נשלחתי

לקחת את נשמתו.

הוא כבר מדבר שהוא ישאיר לחתונה וכו' וכו'.

אה, זה מזכיר לי את החבר'ה האיראנים,

שבטח דיברו לפני שהם שולחים את ה-20 טילים.

ואללה, עכשיו אנחנו נפציץ את הישראלים האלה. עוד לא גמרו להגיד, נפציץ, פוצצו.

ועלו בסערה השמיימה.

הם חלמו שזה ייכמר ככה?

שמו להם טיל, שגר ושכח.

טר.

טרח.

זהו.

נחפש אותם עכשיו. איפה הם?

תביא את זקה,

שיאספו אותם.

מעשרות איראנים נהיו אלפי איראנים.

כן?

ממש איראן ביזיון.

להתבונן מזה עד כמה מגיעות השטויות של בני אדם,

שגם מלאך המוות מצטער על השטויות שלהם והאבלים. שהוא מצטער, נהיה משונה כבר.

כמה הם מדברים שטויות אלה.

אני בדרך אליהם לקחת אותם, והם עם תוכניות.

הוא מצטער, מלאך המוות.

פניו משתנים.

אתם שומעים?

האדם ניתן תחת הטבע,

ואת דרכי הטבע ודאי הוא מוכרח לשמור.

אבל אין רשות לאדם לעשות תוכניות

לזמנים רחוקים.

התימנים, הזקנים,

תמיד אומרים, השם ייתן חיים.

אתה תבוא אליי לשבות,

אומרים לו, השם ייתן חיים.

אם ייתן חיי

אבל אשבו על זה, אבל אם לא,

מה אני אבטיח לך שאני אבוא?

מאיפה אני יודע אם אני אחיה?

אין רשות לאדם לעשות תוכניות לזמנים רחוקים.

אין רשות לאדם להכין דברים על אחרי זמן מרובה.

כי לא יעשה האדם עצמו כתושב קבוע,

כאזרח לעולם,

כי גר ותושב ארעי אתה עימדי.

וכשלא שומרים שמיטה ויובלות,

וכשמשתדלים להיות כמו קבועים בארץ,

שהרי כל זה בשביל להזכיר לנו שאנחנו בני חלוף,

אז העונש שגולים מן הארץ

ויכבד העול ויושפלו לארץ,

אז ייכנע לבבם הערל,

ואז ירצו את עוונם.

לכן גלו ישראל,

כשלא שמרו את השמיטות,

גלו מן הארץ.

חשבת שאתה בעל הבית, אה? אתה לא נותן את הארץ.

אני אמרתי לך, כי לי הארץ.

ואתם לא מבינים שאתם גרים ותושבים עימדי.

לא הבנתם.

אז עכשיו תבינו. עופו!

עופו מפה,

והעיף אותנו

לבבל.

נו, עכשיו אתה אזרח,

או שאתה גר?

כל זה למה?

כי אז ייכנע לבבם הערל,

ואז ירצו את עוונם.

זאת אומרת,

יכניעו את ליבם בתשובה,

והקדוש ברוך הוא יחזור וירחם עליהם.

אם אתה מבין,

זה מה שהוא רצה.

אחרי שאתה מבין, נחזיר אותך.

לא מבין, תעוף.

ככה מבינים.

סנקציות.

למען ידע האדם,

כי יש לו בורא המושל עליו,

ויכיר את עצמו,

ויבחן בכל ענייניו,

ויידבק בעבודת השם על כל פנים,

כדברי רבנו בחיה.

אז אם כן, צריך להשפיל את האדם.

מה הפירוש?

אם תשפיל את עצמך לבד,

ותכיר את מעלתך ומעמדך,

אבל גם את חולשותיך וחסרונך,

ותזכור שאתה תלוי באלוקיך בכל רגע,

ואין לך כרטיס אשראי בלי הגבלה.

יש הגבלה כמה זמן אתה תחיה.

יום המוות מיום היוולדו.

איך שאדם נולד,

נותנים לו תעודת לידה.

אבל באותו זמן כבר יש לו גם תעודת פטירה.

יום המוות מיום היוולדו. בבית חולים נותנים רק תעודת לידה.

אבל בשמיים כבר יש את התעודת פטירה.

אז אתה לא יודע מתי זה.

לכן צריך להספיק לנצל את הזמן

ולדעת שאנחנו חסרים,

וצריך למלא ולהשלים.

להשיב אמרים אמת לשולחיך.

שלחו אותך למשימה,

אתה לא יודע מתי ייקחו אותך בחזרה,

ותצטרך להשיב אמרים אמת.

לומר מה עשית בעולם.

הייתה משימה,

היית צריך להשלים אותה,

וזה מה שצריך.

באחת ההרצאות דיברנו על ההוא שהלך לאי

של היהלומים,

ומצא שם תפוחי אדמה וחזר.

תשמעו את זה עוד פעם בשביל לזכור ולהבין עד כמה מגוחך האדם.

עד כמה מגוחך האדם.

רבי

חנניו בן עגשי אומר,

קרוסו הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפי כה חרבו להם תורו ומסוות.

שנה אמור על המעבס למען ספגו יגביל תורו ויעדיר.