איך משתלטים על ארמון ב-500 רובל?

עכשיו אני אספר לכם סיפור אחרון שנספיק איך יצר הרע אבל עובד עלינו. איי איי אלוף העולם אלוף העולם. טוב אז בואו נשמע איך הוא עושה את זה. היה קמצן בשם זליג, קמצן אמתי, כל מהותו אומרת קמצנות. לחם הוא אכל רק מה שנשאר ממאפיות משלשום, בזבוז כסף אין אצלו, מחריד, הוא לו אפשר לאכול מצות מפסח אשתקד, אנחנו לא יכולים הוא אוכל, מעולם לא נתן פרוטה לעני, הרי הוא בעצמו עני, עני מרוד, הוא היה עשיר אבל עני מרוד. כגודל קמצנותו, כך גודל עשירותו, הוא היה "עשיר כקורח", אתם יודעים מה זה עשיר כקורח? לא תאמינו, כמו שקורח כל הרכוש שלו נקבר באדמה, גם הוא זליג כל הרכוש שלו היה מתחת לבלטות באדמה, הוא עשיר כמו קורח ממש, כל הכסף באדמה. הכל באדמה. מתחת לקרשים של העץ, ברצפת החנות הקטנה, היה מרים את הקרשים כחל פעם מוודא שהחלונות אטומים והתריסים מוגפים ודלת סגורה, פודה כל יום את הפדיון כמה יש לו ומחזיר את הכל לסכומים האגדיים. טוב, יום אחד הוא החליט שהוא רוצה להתחתן, אני מדלג קצת,

ניגש לשדכן העיר ואמר: "נו, אני רוצה להתחתן, יש לך מישהי להציע לי?"

אז אומר לו השדכן: "תגיד לי יש לך דירה כערכך? איפה תכניס את האשה אחרי הנישואין? מה תיתן לה לחלוק אתך את ריצפת החנות, שתשים את הראש על שקי הסחורה כמו שאתה עושה?"

חשב הקמצן אמר: "הצדק עם השדכן", אז מצא פתרון, אמר לו: "אתה יודע מה? בית שווה כסף וכסף זה כסף, ואיך אפשר לבזבז כסף? אבל בלי כסף אין בית, מה עושים?"

השדכן היה בטוח שהוא ירד מן העניין, אבל אחרי דקות הוא פתאום שומע: "רגע! תמתין יש לי בית, לא סתם בית! יש לי ארמון! בעוד שבועיים אשוב אליך ואראה לך את הארמון לאשתי!".

טוב, אם אנחנו חושבים שבוא מתכוון לרוקן את האוצרות ולרכוש ארמון רחב ידיים אנחנו טועים, אז איך הוא יקיים אתת ההבטחה? תשמעו איזה אומן. הלך הקמצן ברחובות של העיר, התבונן בבתים ובארמונות, תכנן תכנונים, עצר ליד ארמון מפואר אין כמוהו ליופי ונוי, מהודר בכל מיני הדר ושכלול, עצי פרי פרחי נוי מלבלבים בגינה, מעין מים מפכה בין השבילים, הביט משתאה ולפתע גמלה החלטה בלבו. "פה אשב כי איויתיה", זה הארמון שלי!" זהו.

אבל נותרה בעיה קטנה- הכסף! לא היה חסר לזליג לקנות כסף, את כל הארמון, לא חסר. אבל להיפרד מכסף זה בעיה אצל זליג, כמובן עכשיו הוא הבין את המשמעות מה שאמרו חכמים: "קשה זיווגו של אדם יותר מקריעת ים סוף", לקרוע את הכסף ממנו זה יותר מקריעת ים סוף.

אחרי רגעים של מחשבה מצא פתרון, צחקק לעצמו ואמר: זה הארמון ששווה מיליונים אני קונה אותו בחמש מאות (500) רובל, גרוש לא יותר,

וההחלטה נחושה בלבו ניגש את השער מושך במצילה: "ברצוני לדבר עם בעל הבית" הוא אומר למשרת, פותח בפניו את השער בתור נכבד, מחייך חיוך רחב שאינו עולה לו פרוטה כמובן,

מקץ כמה רגעים יושב בחדר המתנה מפואר, מתרווח על הכורסאות הנוחות, משתאה מול הפאר והדר, מרגע לרגע מתחזקת החלטה "פה אני אגור! וזהו ביתי", מאחר והקציב לעצמו 500 רובל המשיך בתוכנית להוציא לפועל.

אחרי המתנה, ניכנס בעל הבית בפסיעות מתונות, כולו אומר כבוד, קד קידה של חנופה, התיישב על הכיסא: "ראה נכבדי, אומר לו לאחרונה, מחמת חולשה שתקפה אותי, ציווה עלי הרופא האישי ללכת מידי יום לטיול ארוך במקומות שאויר צח ונקי, ואני עובר פה תמיד לטייל זה האזור המועדף עלי, והאוויר פה צח ונקי והסביבה מטופחת ונאה, אבל היות ואני מפונק ביותר - אז אני צריך מידי פעם חפצים תוך כדי הטיול, ונשיאת החפצים במשך כל הטיול מהווה מטרד, גורמת לי אי נוחות רבה, אז אני מחפש מקום בטוח שאוכל להניח את חפציי שאוכל לנטול אותם בעת שאזדקק. האם תואיל בבקשה לעשות לי זאת בביתך?"

ברגע הראשון נדהם בעל הארמון מהבקשה המחוצפת, אבל כאיש עסקים ממולח - אמר לו: "וכמה תהיה מוכן לשלם על התענוג הזה?"

בהתחלה סבר זליג לא תהיה מן החכמה לשלוף את הקלפים, את כל הרובלים, אז הוא הוציא מהכיס מאה (100) רובל, אמר לו: "זה הסכום שאני מוכן לשלם, 100 רובל טבין ותקילין",

אולם משראה שדעתו של בעל הבית לא נוחה למשמע הסכום - אז קרב את הכיסא ולחש לו כמו ממתיק סוד, "יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה! בא נסכם עסקה חתומה אבל כדת וכדין, אתה תמכור לי מסמר נעוץ בכותל של הבית, עליו אני אוכל להניח את חפציי, מחוץ לבית, ואליו תהיה לי תמיד גישה חופשית, ואני אשקול לך 300 (שלוש מאות) רובלים לא יותר כלום!".

בעל הבית מתחייך, הוא מצליח להבין איך בן אדם שפוי מוכן לשלם סכום כזה עבור מסמר בודד בקיר, ברגע הראשון חפץ לקפוץ על המציאה,

אבל אחרי הרהור הוא אמר: אם כזה שוטה מוכן לשלם על מסמר אז אני אסחט אותו עד הסוף! "שש מאות (600) רובל!" זרק לחלל החדר והמתין לתגובה.

זליג שהכין כבר את החמש מאות (500) רובל אמר: "500 - מזל וברכה!!". וזליג הוציא חוזה מוכן בשליפה, והחוזה נחתם כדת וכדין!

המסמר נקבע בקיר, שני הסוחרים לחצו ידיים זה לזה, כל אחד פנה לדרכו. למחרת בבוקר התייצב לו זליג בפתח ביתו כל המוכר, נכנס בצעדים מהוססים, הוריד את המגבעת והניח אותה על המסמר ויצא. יום אחרי זה היתה התקדמות במקום מגבעת שם חליפה מרופטת, וככה נמשך המצב, עד שבאחד הימים, זליג הגיע אוחז שקית ודבר מה בה, תלה את השקית על המסמר והלך.

יצא זליג מן הבית, והמוכר ובני ביתו התחילו לחוש ריח לא טוב משהו לא נעים, ריח צחנה התחיל להתפשט בכל הבית, לא היה קשה לזהות שהמקור שלו זה מהשקית התלויה על המסמר שנמכר כדת וכדין ויש חוזה!, עבר יום יומיים הבן אדם לא נראה בשטח, והריח גובר מתעצם, הסירחון מתפשט, זליג לא בא לקחת את החבילה! ביום השלישי זליג מגיע כולם נשמו לרווחה, סוף סוף הוא יקח את השקית והמכה תסור מהבית.

אבל כשהגיע זליג פוסע מעדנות לעבר מסמרו-הם הבינו שנפלה צרה צרורה בחלקם, זליג תכנן ליטול את החבילה הקודמת, אולם תחתיה הביא חבילה אחרת יותר גדולה עם ריח נודף ממנה שבעתיים!

בעל הבית מנסה להסביר לזליג: "הלו, לא התכוונתי כשמכרתי לך את המסמר שתעשה לי דברים כאלה!" מנסה לשכנע לרצות,

אומר לו זליג: "אתה חתום, קיבלת 500 רובל על מסמר, על מסמר. אני מוכן להחזיר לך! הסכם זה הסכם הנה הסכם, לא מוכן!".

אחרי ימים נוספים, זה היה בלתי נסבל, כולם ברחו מהקומה התחתונה לקומה העליונה, ואחרי שבוע לא יכלו לנשום, עזבו את הבית, ברחו כולם, לא נשאר אף אחד בבית והארמון נשאר ריק.

עכשיו הוא חזר לשדכן ואמר: "יש לי ארמון!". איי איי איי איי, "איפה האשה?" הוא אומר לו,

נו, נוכל גדול זליג נכון? נוכל נוכל. אבל יש אחד שכבר קדם לו, קוראים לו יצר–הרע, הוא מבקש מאתנו: "רק לדפוק מסמר, מסמר קטן!", ועל המסמר הוא יתלה לך נבלות וטרפות, והוא יתלה לך שאתה תוכל לראות על כל בן אדם. אתה יושב ואתה חלשלוש ושאתה לא משיג הישגים לא כל כך, והחבר'ה משיגים אותך, אז הוא תולה לך סירחון, הנה: "זה לא לומד בדיוק, והרב בעצמו מאחר", וזה ככה וזה ככה, והוא מתחיל להסריח לך את כל הסביבה, "עזוב! כולם רמאים פה, זה הכל שקר!" - קם והולך! עוזב את הארמון קם והולך, מי עשה לו את זה? זליג! תקע לו מסמר, והמסמר גרש אותו מהארמון לגיהינום.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".