האומר לשון הרע על חברו - מנקים לו מזכויותיו
"בספר הזכירות" כתוב: שה"בית יוסף" היה לו "מגיד מישרים", המלאך, והוא אמר לו כך: "מי שאומר לשון הרע על חבירו - מנקים לו מזכויותיו ונותנים לזה שדיבר בו!", אז אתה רואה שהמגיד, המלאך אומר: שלא רק מי שמשקר, אלא מי שאומר לשון הרע על חבירו, "מנקין לו מזכויותיו ונותנים לזה שדיבר בו, זה אמת ויציב, ואילו הוו ידעי בני נשא הדא, אם היו יודעים בני אדם את הדבר הזה, הוו חדאין כד שמעון דאמרי ביש מינהון, היו שמחים מאוד כשהם שומעים שאמרו עליהם דברים רעים! כאילו יהביה להון מתנת כסף או זהב, זה זכייה בפייס!, בן אדם לא עבד ולא טרח - בא אחד ודיבר עליו לשון הרע - אתה צריך לרקוד משמחה על זה שזכית במתנת כסף או זהב!"
מה, לא חובה, מה? אתה אומר: חילוני גמור דיבר עליך? אין לשון הרע על מי שהוא כופר, אין לשון הרע על אפיקורוס, אין לשון הרע על מחלל שבת בפרהסיה, ויש עוד צדדים לומר גם כשמתכוונים להרחיק מאדם שהוא רשע, או דברים כאלה וכו'. כן, אז יש עוד צדדים גם באדם שהוא לא בדרגה כזאת, אפילו שהוא "דתי", אבל הוא עושה דברים שחייבים להיזהר ממנו.
והוא ממשיך ואומר לו "המגיד": "אלא בשביל כבוד התורה שלך שזלזלו ראוי לכל אחד עונש ושריפה!, ואתה תעמוד מנגד; ותראה ותשמח!! אבל אל תהרהר בההיא מילה אחרא, רק ביראת השם כל היום וכל הלילה ובתורתו". אז אל תחוש ממה שמדברים אנשים וכל זה, תתעסק בתורה וביראת שמים. זה אומר "המגיד" ל"בית יוסף".
אז אני חוזר על זה בריצה ואומר: ב"ספר הזכירות" של בעל "מרפא לנפש" על "זכירת מרים", הארכתי בעניין זה והבאתי לשון ה"מגיד משרים" פרשת "ויקהל" שהופיע על ה"בית יוסף" ואמר בזה הלשון: כי מי שאומר לשון הרע על חברו - מנקים לו מזכויותיו ונותנים לזה שדיבר בו, - הוא אמת ויציב, ואילו הוו ידעי בני נשא הדא הוו חדאין כד שמעון דאמרי ביש מנהון כאילו יהביה להון מתנת כסף או זהב, אלא בגין יקרא דאורייתא דילך דזלזלו אחזי לכל אחד קטירי דיקטלון בהון ואתה תעמוד מנגד ותחזיה ותחדיה, אבל את לא תהרהר בההיא ולא במילה אחרא רק ביראת השם כל היום וכל הלילה ובתורתו". עד כאן לשונו בקצרה.