מעשה בשבע פרוטות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת רחל בת יעקב,

תזכה שכל יוצאי החלציה ילכו בדרך התורה והמצוות

ויהיו יראה אלוהים מודבקים בשם.

אמן.

שלום עליכם ממיטיב תא דרכיה.

מעשה היה באחד הבחורים המצוינים שבישיבת וולוז'ין

חלה ונזקק לטיפול רפואי.

הוחלט כי הטוב ביותר עבורו שייסע לבית הוריו,

שם ידאגו להביאו לרופאים הטובים ביותר,

שיביאו מזור למחלתו.

ואכן ארז הבחור החולה את חפציו

ושם פעמיו לעבר בית הוריו.

בגלל מצבו הבריאותי שלחו עימו בחור מבחורי הישיבה על מנת

שילווהו ויסייע לו לעבור את הדרך הארוכה עד בית הוריו.

בדרכם,

בהגיעה לילה, נכנסו לאכסניה על מנת ללון שם עד הבוקר,

בו ימשיכו במסעם.

בבוקר,

בטרם עוזבם את האכסניה,

כשבא הבחור לשלם,

ראה שחסרות לו שמע פרוטות

מהסכום שהוא נדרש לשלם.

אמר בעל האכסניה לבחור,

אינני דואג,

סומך עליך שבהזדמנות הראשונה תחזיר לי את יתרת החוב.

ואכן המשיכו שני הבחורים בדרכם,

עד שהגיעו ליעדם לבית הורי הבחור החולה.

לפני שנפרדו,

נתן הבחור החולה לחברו את שבעת הפרוטות,

וביקש שבדרך חזרה יועין בטובו לתיתם לבעל האכסניה,

והודה לו על טרחתו, ונפרדו.

בינתיים התגברה מחלתו של הבחור,

וכל ניסיונות הרופאים להצילו עלו ותוהו,

וכעבור זמן מה נפטר אותו הבחור.

כשהגיעה הבשורה המרה לוולוז'ין,

השתררה בישיבה אווירת כאב ויגון גדול,

באשר היה בחור מטובי הבחורים,

ועתידו היה לפניו,

והכל תלו בו תקוות

שיהיה אחד ממאורי הדור.

כאבו הכל את האילן שנגדע בטרם עת,

ובישיבה נישאו הספדים,

בהם ביטאו את הצער על האובדן הגדול.

כפי שידוע,

נהגו בוולוז'ין ללמוד במשמרות

בכל שעות היממה,

לקיים את הפסוק, אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

רבי חיים מבולוז'ין עצמו היה לומד בכל שנה במוצאי יום הכיפורים

עד השעה שתיים עשרה בלילה,

כי היה חושש

פן בעת

הזו בשעה שכולם עייפים וגאים מחמת הצום ותפילות היום הקדוש,

לא יימצא מי שילמד

מהעולם יהיה בסכנה,

כי אם לא בריתי יומם ולילה.

חוקות שמיים וארץ

לא שמתי.

בבית המדרש לא פסק כל הלימוד בכל שעות היממה.

כשישנה תורנות בין בחורי הישיבה ללמוד

שחלילה לא יהיה רגע בו אין לימוד תורה,

מקיים את העולם.

דרכו של ראש הישיבה רבי חיים מוולוז'ין הייתה

מדי פעם בשעות הקטנות של הלילה

להגיע להיכל הישיבה על מנת לעודד את הבחורים בלימודם

בשעות המאוחרות האלו.

כך אמר רבי דוד אב בית דין דנוב הרדוק בהספדו על רבי חיים,

ריבו.

באף גם זאת שכל לילה ולילה היו קבועים משמרות עדר עדר לבדו

מכלל הישיבה עד אשר תמיד יומם בלילה לא יחשו

מלהיות שונין ומפסיק

מלימודם

כדי שלהפסיקו מלימודם. והוגד לי באמת

שאף בליל שבת לא פסקו המשמרות הללו

והוא בעצמו בכבודו משתדל לפרקים להיות נכנס ויוצא אפילו בלילי שבתות.

בכדי להתוודע ולהתגלות

היכן תינוקות של בית רבן קורין בכדי שלא יפסיקו.

לתדהמתו של רבי חיים

בעודו פוסע כהרגלו לעבר בית המדרש.

לפתע מולו רואה עין בעין

את הבחור שנפטר צועד לקראתו.

רבי החיים כלל לא נבהל

אלא ניגש אליו, הושיט לו את ידו ואמר לו שלום עליכם.

והמשיך רבי החיים

לשוחח עם הבחור ושאל אותו מה נעשה בדינו בשמיים.

אז פה נעשה הפסקה קלה.

רבי החיים כלל לא נבהל.

הוא מתגלה לו בקיץ הבחור הנפטר.

כדי שנדע, פעם נשתתח רבי החיים על קבר הגאון

ועל קבר אחיו רבי זלמן וכיסה ראשו ואמר לתלמידיו

שאלמלא היה בוש,

היה מדבר עם אחיו רבי זלמן כדבר אי של אחיו

כשהוא מת.

מעשה אירע מוולוז'ין באדם חסוך בנים

ולפני מותו ביקש מריבי חיים שילמד משניות לעילוי נשמתו

וכך אכן עשה רבי חיים.

כשגמר ללמוד סדר זרעים

הלך רבי חיים מוולוז'ין לקברו ואמר לו

למדתי לעילוי נשמתך משניות סדר זרעים

עתה אבקשך שתתגלה אליי בחלום

ורבי חיים שאל אותו שלוש שאלות אודות מה מכריעים בשמיים בעניינם.

החפץ חיים סיפר כי התעוררה מחלוקת בין גדולי הדור בעניין של שעטנז

ונתגלה לרבי חיים מוולוז'ין בחלום אדם אחד שהכירו בחיים בתור אדם פשוט

ורבי חיים שאל אותו כיצד נפסקה ההלכה בישיבה של מעלה

ואותו הנפטר הרצה בפניו את ההלכה על כל מקורותיה.

מכאן הסיקה חפץ חיים שמחזיקי התורה זוכים בעולם העליון להבין את התורה כאילו למדוע.

מופיע בחפץ חיים חייו ובפועליו

עמוד תקב.

אז זאת אומרת זה לא היה חדש אצל רבי חיים שמתגלים לו מעולם האמת,

מדברים איתו, מוסרים לו מידע וכולי.

אז נחזור

לתדהמתו שרבי חיים בעודו פוסע כהרגלו לעבר בית המדרש,

לפתע מולו רואה עין בעין את הבחור שנפטר הצועד לקראתו.

רבי חיים כלל לא נבהל אלא ניגש אליו,

הושיט לו את ידו ואמר לו שלום עליכם.

המשיך רבי חיים לשוחח עם הבחור ושאל אותו מה נעשה בדינו בשמיים.

וכאן גילה הבחור

כי בהגיעו לבית דין של מעלה החלו לערוך את זכויותיו מול חובותיו,

והתברר כי דינו הוא שזכויותיו יתרות מחובותיו,

ואכן דינו להיכנס לגן עדן.

הבחור החל בדרכו לגן עדן,

אך בהגיעו לשערי גן עדן לפתע הוא רואה את השטן מתייצב כנגדו,

הוא מודיע שהוא מסרב לתת לו להיכנס לגן עדן.

כשנשאל השטן מדוע הוא מעכב בעדו מלהיכנס,

ענה לו כי עוון גזל בידו.

לתדהמת פמלייה של מעלה גילה השטן כי אותו הבחור השאיר חוב של שבע פרוטות.

לבעל האכסניה.

ואומנם אפילו שאיננו אשם בדבר,

מכיוון שמסרם לחברו,

מכל מקום העוון לא תוקן,

לאשר בעל האכסניה לא קיבל את חובו.

לכן העוון על כתפיו של הבחור הזה,

וזה מעכב כניסתו לגן עדן.

דנו בדבר בפמלייה של מעלה.

הוחלט באופן יוצא מן הכלל

לתת לנפטר אפשרות להיפגש עם ריבו, ריבי חיים מוולוז'ין,

ולבקש ממנו לסדר את החוב.

ריבי חיים ששמע את הדברים הבטיחו שיסדר את העניין,

ומיד אחר כך נעלם הנפטר והלך לו.

מיד קרא ריבי חיים לאותו בחור שליווה את הנפטר בדרכו הביתה,

והלה אישר, כי אכן קיבל ממנו את הכסף לפרוע את החוב,

אך שכח מכך.

מיד הלך ושילם לבעל האכסניה את החוב,

ומאז לא נראה עוד הבחור לריבי חיים,

כי הגיע למנוחתו בגנזי מרומים.

בספר באמונתו יחיא בכנסת ישראל, עמוד 138,

ריבי אליהו לופיאן,

המשגיאה של ישיבת רכסים,

החל לספר את המעשה הזה לגריז מבריסק,

והוא סיפר לו ששמע את המעשה הזה מריבו ריבי צבי ברוידה, מקלם,

ששמע את זה מהרשז מקלם,

ששמע את זה

מריבי ישראל מסלנטר,

כשרצה להמשיך ולומר לו ששמע מריבי יוסף זונדל,

ששמע מריבי חיים מוולוז'ין, בעל המעשה,

הפסיק אותו הגריז מבריסק

ואמר מספיק,

אין בודקים מן המזבח בלמעלה.

אחרי שהוזכיר את השם של ריבי ישראל מסלנטר,

כבר לא היה צריך את ריבו ורב ריבו,

את ריבי יוסף זונדל,

ולא להגיע עד ריבי חיים וולוז'ין, ריבי ישראל זה כבר למעלה מהמזבח,

ואין בודקים למעלה מן המזבח.

זה מעשה אמת שהיה,

ורואים כמה מקפידים בשמיים על גזל,

אפילו של פרוטות,

ואפילו שהוא לא אשם, הוא ביקש להזיר ונתן את הכסף,

אבל לא העבירו, אז לא הושלם התיקון של העניין.

אז אדם יכול להתגלגל עוד פעם בשביל פרוטות.

צריך לשים לב מי חייב למי מה,

ולהזיר,

שלא יגיע המעשה, כי לא בטוח שייתנו לו אחר כך להתגלות בהקיץ למישהו,

ואז הוא יכול להקיץ בעולם הזה בגלגול חדש.

להיות תינוק, טיטולים,

וסיפור מחדש.

ריבי חנניהו בנגשי אומר,

נושא הקדוש ברור לזכות את ישראל לפי כוח,

הרבו להם תברוך ומשואות,

שנה אמורה לנוער בסלמאנס את גורדיל תורו, יא אדיר.