אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים... | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום הסמרה בת ילפין.

הקדוש ברוך הוא ירפא אותו ברפואה שלמה ויעמידיה ממיטת חוליה על רגליה לחיים טובים ולשלום. אמן.

אמן.

אתה הורית לדעת כי אדוני הוא האלוהים מנעוד מלבדו.

מבואר אצלנו שיסוד הכל הוא הכנה.

היסוד של כל דבר

זה ההכנה שלו.

ניקח ציור מעניינים הנשגבים

שלכאורה אין לאדם שייכות בהם כלל.

נבואה.

פשוט לכל אדם

שאין לאדם

שייכות לנבואה.

נבואה זה סוד השם ליראיו.

שהקדוש ברוך הוא מנבא את עבדיו הנביאים ומגלה להם עתידות.

אף על פי כן מעלת הנבואה יכול להשיג אדם על ידי עצמו

כהשגת כל הדברים הטבעיים.

כמו שאם אדם יאכל

אז הוא יסבח.

אם ישתה

ירווה צמאונו.

כמו כן בעניין הנבואה.

על ידי הכנת האדם

הוא משיג נבואה.

עד שבישראל הייתה נבואה מהדברים השכיחים וקלים.

ואחת מי״ב קללותיו של ישעיה הייתה

שיחדל נביא מישראל.

כיוון שאדם מכין עצמו לנבואה

בהכנות הראויות והמתאימות,

מוכרח כביכול הבורא לנבא אותו.

אז לא כל אדם יכול להיות נביא.

סוד השם ליראיו.

אבל אם הוא יעשה את ההכנות,

הם נקראו אז תלמידי הנביאים.

היו לומדים

איך מתכוננים לנבואה.

הרמב״ם מביא את זה בספרו.

צריך להבין,

עניין זה של הכנה

כמו עניין הלימוד.

כשאדם עמל בלימודו

הוא משיג את חוכמתו על ידי לימודו.

אבל האמת היא,

אדוני יתן חוכמה מפיו דעת ותבונה.

הכל הוא רק מאת השם יתברך.

אבל אף על פי כן יגעת ולא מצאת אל תאמן.

אין דבר כזה שאתה תיגע

ללמוד ולהבין ואתה לא תמצא.

אפילו שאחר כך זה רק בדרך מציאה.

אבל המציאה הזאת תבוא.

כי יגעת ולא מצאת אל תאמין.

אל תאמין שיש דבר כזה. אין דבר כזה. אם אתה יגע אתה תמצא.

על ידי הלימוד מוכרח שאדם יחכים.

מוכרח.

זהו העניין של הכנה.

כשיש הכנה

אז יש התחברות בין האדם לבין החוכמה.

וזה חיבור כל כך גדול עד שהוא מוכרח להחכים.

וזה בא מצד ההתקשרות והחיבור שבין האדם והחוכמה.

אז אם יש הכנה,

החוכמה מוכרחת שתבוא.

ומה ההכנה? עמלות.

כשאדם עמל, עמל, עמל, עמל, אז זה מביא את התוצאה. מוכרח שזה יביא את התוצאה.

כל אחד זה בזמן אחר.

תלוי כמה ההכנה הוא עשה,

אבל מוכרח.

אז אני חוזר שוב פעם על הקטע הזה.

צריך להבין את עניין ההכנה כמו בעניין הלימוד.

כשאדם עמל בלימודו,

אז איך הוא משיג את חוכמתו?

על ידי לימודו.

אבל האמת,

אדוני יתן חוכמה מפיו דעת ותבונה,

אז איך אתה אומר לי שהאדם על ידי זה שהוא לומד,

הוא ישיג חוכמתו, אבל השם יתן חוכמה.

הכל מאת הבורא,

נכון,

אבל אם יגעת, פירושו עשית הכנה,

ולא מצאת, אל תאמין, אין דבר כזה.

מוכרח שאתה תהיה מחובר,

כאילו על ידי הלימוד מוכרח שיחכים.

וזה העניין ההכנה, כשיש הכנה,

אז ההתחברות בין האדם וההכנה הן כל כך גדולות עד שהוא מוכרח להחכים.

וזה בא מצד ההתקשרות והחיבור שבין האדם והחוכמה,

כשאך יש הכנה,

אזי החוכמה המוכרחת שתבוא.

אז אין ייאוש כזה שאני לא משיג,

לא מבין, לא מצליח, אין דבר כזה.

ההכנה לא מספיקה עדיין.

תמשיך.

ויגעת ולא מצאת, אל תאמין, אין דבר כזה.

אז אם יספרו לכם, שמע, אני מתייגע ולא מוצא,

אל תאמין.

אין דבר כזה. זה לא הכנה מתאימה, צריך לעשות הכנה.

עכשיו,

בדרך זו, באופן זה, אנחנו צריכים להבין את קבלת התורה.

קבלת התורה

זה מה שכתוב, אתה הוראת לדעת

כי אדוני הוא האלוהים, אין עוד מלבדו.

קבלת התורה זה מה שאתה הוראת לדעת.

הבורא פתח כל שבעה רקיעים,

גילה ולימד תורה למשה.

משה רבנו היה כתלמיד היושב לפני ריבו,

שאין לו אלא מה שהרב מגלה לו ולומד עמו.

זאת אומרת, משה רבנו לא יודע כלום מתורה.

הוא יושב כתלמיד שעכשיו מוכן ללמוד מפי ריבו כל מה שילמדו.

ואין לו,

אין לו כלום, אלא מה שהרב הקדוש ברוך הוא מגלה לו ולומד עמו.

והתלמיד אינו יודע מעצמו כלום.

ובכל זאת משה רבנו קיבל תורה מסיני.

אז מה הייתה ההכנה שלו? מה הייתה פה הפעולה שלו?

מה הייתה הפעולה שלו שהוא זכה לקבל את כל התורה כולה?

אנחנו צריכים עמלות, עמלות, עמלות, עמלות, יומם בלילה,

להשיג תורה,

והוא בא בלי כלום.

ויושב כתלמיד לפני ריבו וקיבל את כל התורה. מה ההכנה שלו?

זאת אומרת, על ידי קדושתו

ופרישותו זכה לקבל התורה.

אחרי ההכנה

היה מוכרח שתהיה קבלת התורה.

וההכנה של משה רבנו הרי היא בגדר

הלימוד שלנו.

שאנחנו,

אצלנו, זה לא כמו אצלו, אנחנו אחרי הלימוד,

זה כבר בגדר הכרח שנשיג את החוכמה.

כמו כן היה בהכנה של משה רבנו לקבל את התורה.

שאחרי שהוא הכין את עצמו בקדושו, בפרישות,

אז היה הכרח שתינתן לו התורה.

כביכול שהבורא מוכרח ללמד אותו תורה ולפתוח לפניו כל המ״ט שערי בינה.

זה מורה על סוד החיבור שבין הבורא יתברך באדם.

אם אנחנו עושים את ההכנות המתאימות לכל דבר, אנחנו משיגים ודאי את מה שהכנו את עצמנו לקראתו.

היסוד הזה בולט

תכף בתחילת היצירה והשתלשלות הבריאה.

היצירה עצמה מורה לנו על החיבור שבינה ובין הבורא.

עצם זה שהקדוש ברוך הוא

ברא את הבריאה,

זה יצר חיבור בין היצירה לבין הבורא.

יש חיבור.

לא הייתה יצירה.

הבורא יצר יצירה.

אז יש חיבור בין היצירה לבין הבורא.

ואיך זה נקרא? ואתה מחיה את כולם.

זה סוד הווייתה וקיומה.

כי כל השתלשלות הבריאה זה בדרך סיבה ומסובב שבכל הבריאה נראה עניין ההכנה.

דבר אחד מכריע לשני ושני לשלישי וכן הלאה.

הכל על פי סדר ההכנה,

כאילו שמהדבר הנולד מוכרח שהיה לו מוליד.

שהקודם הוא הכנה בעדו.

וכן להפך הדבר.

הקודם שישנו,

הרי הוא מכריח את התולדות.

נגיד, אני נולד, אז זה מכריח שהיה לי מוליד.

אבא שלי.

ואם יש את אבא שלי, המנוע,

אז זה מכריח שיהיה נולד.

זאת אומרת, בפוטנציאל יש כבר את הכול.

הקב' ברוך הוא יצר את העולם בדרך סיבה ומסובב. הוא הסיבה של כל הסיבות,

וכל מה שהוא יצר זה נקרא מסובב ממנו.

והמסובב הזה, הוא הופך להיות סיבה למסובב הבא.

וככה השתלשלו העולמות מלמעלה כלפי מטה,

וככה הכל מתנהג, ואתה מחיה את כולם.

זאת אומרת, החיות של כל הקיימים הנמצאים בעולם,

זה מעצם

רצונו יתברך הקשור עימם,

והוא מחיה את כולם.

ותכף נבין את זה לגבי

הנשמה שלנו והנשימה שלנו.

אז זאת אומרת, כל

סיבה גורמת למסובב,

והסיבה הופכת להיות הכנה לתוצאה למסובב,

וכן הלאה.

והמסובב הזה, הוא הופך להיות סיבה למסובב הבא,

וכן הלאה.

והרמב״ן בראשית ב'

כתב

בעניין החוקרים,

שאמרו שהמיתה היא בהכרח.

הם אומרים שאדם חייב למות,

כאילו צריך להתפרק לגורמים.

הם קוראים לזה עייפות החומר.

וכותב הרמב״ן

שהם טועים.

כתב הרמב״ם בעניין החוקרים שאמרו שהמיתה היא בהכרח, וכתב, ודע כי אין הרכבה מורה על ההפסד,

אלא לדעת קטני האמנה.

כאילו כל מורכב צריך להתפרק.

ועצם היותו מורכב,

אז הוא מורכב מחלקים,

אז הוא צריך להתפרק.

אז הוא אומר, לא,

אין הרכבה מורה על ההפסד.

בגלל שהוא מורכב, הוא חייב להיות נפסד.

לא.

זה רק לדעת קטני האמנה.

כי הבריאה היא בחיוב. הם טוענים שהעולם קדום, והוא כל הזמן מתנהג ככה וזה ככה.

אנרגיה לובשת צורה, מחלפת צורה.

אבל לדעת אנשי האמונה,

מקבלי התורה,

האומרים כי העולם מחודש בחפץ אלוהים פשוט,

גם הקיום יהיה בו לעד.

כל ימי החפץ.

כל זמן שהקדוש ברוך הוא חפץ בעולמו,

העולם הזה יהיה לו קיום.

ברגע שהוא לא ירצה,

אז הכל נעדר.

כשם שהוא המציא אותו מן העין, הוא יכול להזיר אותו אל העין.

ולמעלה מזה הוא כתב

על דעת ריבותינו,

אלמלא שחטא האדם הראשון לא מת.

רק ביום הכול חם ממנו מות תמות. אם אתה לא תחטא, אתה לא תמות.

והרי האדם היה מורכב

מגוף

אז אין הכרח שהגוף יתפרק וייפרד וייפסד.

כי אלמלא חטא,

לא היה מת.

והרעיה,

אליהו הנביא וחנוך.

על פי שניים עדים יקום דבר.

והנשמה העליונה נותנת חיים לאדם לעד.

והחפץ האלוקי אשר בו בחטא היצירה

ידבק בו תמיד ויקיים אותו לעד.

אז מה מורגלים בדרך כלל להבין בדברי הרמב״ן הזה?

שהכוונה שלו, כיוון שהבריאה כולה מחודשת ברצון השם,

וכמו שאנחנו אומרים, חיים ברצונו,

אם כן, מה שייך על זה הכרח של מיתה.

היות וזה תלוי ברצונו יתברך, אז אין הכרח שתהיה מיתה.

רק מתי שהוא ירצה.

אבל זה לא שהחומר מחייב הפסד.

ככה מבינים.

אבל לפי דברינו שאמרנו,

מתפרשים דבריו על דרך זה.

הכוונה שלו היא,

כיוון שסוד החיים זה דיבור הקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא עשה שמיים בדברו,

הכל בדיבורים,

במאמרה,

במאמר.

בעשרה מאמרות נברא העולם, במאמר השם.

אז כל סוד החיים זה דיבור השם.

וזה עצמו מקיים אותם.

דבר השם יקום לעולם, כתוב.

אז זאת אומרת, דברו, דברו, אותו דיבור שהוא אמר.

ויאמר השם,

יהי אור?

ויהי אור.

נהיה הוויה של אור.

הדיבור הזה שהוא אמר, יהי אור,

מקיים. הדיבור הזה עדיין מחובר ומדבר, כאילו הדיבור כל פעם.

המחדש בכל יום תמיד מעשה ברצינות.

כל הזמן גורם חיות.

אז הדיבור של הקדוש ברוך הוא הוא המקיים.

אכן רוח היא באנוש.

רוצה לומר מה זה?

ההשפעה שיוצאת על כל הנבראים זהו סוד קיומם בהווייתם.

כי רוח

היא באנוש.

הקדוש ברוך הוא

יצר את רוח האדם

והוא מקיים אותה,

והיא באנוש, והיא סוד הקיום

וההוויה שלו.

וכתוב, נשמת שדי תבינם.

מה זה נשמת שדי?

כאילו אנחנו אומרים חלילה שיש נשמה לקדוש ברוך הוא, כאילו מה, הוא כמונו?

לא.

הרמחל כותב שזה מלשון נשימה.

כאילו נשימת שדי תבינם.

הנשימה הזו,

שהוא כביכול מנשב תמיד,

שאנחנו עושים,

נושמים.

הנשימה הזאת שהקדוש ברוך הוא עושה לנו שנוכל להתקיים היא נותנת לנו חיים לעד.

נשמת שדי תבינם זה פירושו לשון חיבור.

למה? כי כל הזמן,

כביכול,

הוא נותן לנו את האפשרות של הנשימה הזאת,

והיא גורמת לנו את החיבור.

אז יש לנו כל הזמן חיבור עם הקדוש ברוך הוא.

אז החיבור כביכול עם הבריות שהוא מנשב בהן תמיד.

וזה החיים שלהם. ככה אנחנו חיים, בזכות הנשיבה הזאת והנשימה הזאת.

אם כן, בהכרח שהמיטה משהו ניתק עצמו משורש החיים.

וזה עניין החטא.

כי ביום אכולך ממנו מות תמות.

אם אתה עושה חטא, אתה מנתק את עצמך.

אם אתה מנתק את עצמך

משורש החיים,

אז בהכרח תבוא המיטה.

אבל לא בגלל שהחומר צריך להיות נפסד.

זה תלוי בך. אתה מתנתק ממי שמחובר אליך או שלא.

אם תעזבני יום, יומיים אעזבך.

זאת אומרת, זה הכל תלוי בך.

מצד הווייתך אתה נצחי.

עכשיו התורה,

ניתנה בדיבורו של הקדוש ברוך הוא.

והדיבור של הקדוש ברוך הוא, אמרנו, זה סוד החיים.

אם כן, התורה עצמה

היא חיים.

אם התורה ניתנה בדיבורו,

ודיבורו זה חיים,

אז התורה זה חיים.

כי התורה זה דיבורו,

ודיבורו זה חיים.

אז התורה זה חיים.

זה מה שכתוב בירושלמי,

בפאה פרק א',

כל חפציך לא ישבובה,

לרבות חפצי שמיים,

שכל תרי״ג מצוות,

דיבור אחד של תורה, דיבור אחד שאתה אומר דיבור אחד,

שקול כנגד תרי״ג מצוות.

דיבור אחד.

למה?

כי אמרנו שדיבר השם

זה חיים.

מה יש יותר מחיים?

אז אתה לומד תורה,

וכשאתה מוציא מהפה שלך דיבור, אתה מוציא דיבור אלוקי.

הדיבור הזה זה דיבור אלוקי שהוא אמר את הדברים, ואתה אומר את הדברים שהוא אמר. אתה מתדבק בחיים,

שכל המצוות לא שמים כנגד התורה הקדושה.

למה?

משום שהתורה היא חיים.

התורה עצמה היא חיים, ואתה מחובר לחיים.

לכן אמרו כל הפורש מן התורה כאילו פורש מן החיים.

אם דבר השם זה חיים,

ובדבר השם הוא אמר את התורה,

אז התורה היא חיים.

ואם אתה פורש מן התורה שהיא חיים,

אתה פורש מן החיים.

ואמרו בברכות כל המרפא עצמו מדברי תורה.

מה זה מרפא עצמו?

רפיון.

זאת אומרת, יש רפיון מהחיבור.

אם אתה מתרפא,

אז אתה מרפא מן החיבור,

ויוצא מזה שקבלת התורה זה החיבור שזכו ישראל בינם לבין הבורא יתברך,

בשעה שקיבלו ישראל את התורה,

אז הם התחברו לבורא.

אתה הוראת על הדעת כי אדוני הוא האלוהים, אין עוד מלבדו.

מאז אתה מחובר

לבורא יתברך על ידי שאתה לומד תורה,

אתה בחיבור ודבק בחיים. לכן דוד המלך עליו השלום,

כדי שלא ימות,

לא פסיק פומה מגרסה.

כל הזמן היה לומד תורה, לומד תורה אי אפשר, מלאך המוות לא יכול לקחת אותו, מדובר באלוקים, אתה לא יכול לקחת אותו.

אבל הוא עשה לו תרגיל, רשרש באילן,

הוא הפסיק רגע מהזה, ציג, החליק על המדרגה, באמת.

אז זאת אומרת, כל זמן שאדם דבוק בתורה, דהיינו, ממלמז דברי תורה,

הוא מחובר לקדוש ברוך הוא, אי אפשר, אין מוות, לא שייך מוות.

מתי שהוא עוזב, אז הוא מתנתק בעצמו מהחיים,

כי התורה היא חיים.

אז אם הוא יתנתק, עכשיו אפשר לקחת אותו.

מרבה תורה, מרבה חיים.

אז הכל תלוי בהכנה.

אם אדם מכין את עצמו, אין דבר כזה שהוא לא ישיג

את מה שהוא הכין את עצמו.

וזה כאילו הכנה מכריחה את התוצאה.

ולכן אמרו, יגעת ולא מצאת, אל תאמין, אין דבר כזה. אם הייתה לך הכנה של יגיעה, שזה מה שצריך,

אין דבר כזה שלא מצאת.

אתה תגיע גם נבואה.

אתה צריך לעשות את ההכנה.

אם יש הכנה,

זה כאילו אתה מכריח לקדוש ברוך הוא

שישרה עליך נבואה.

זאת אומרת, כל בן אדם צריך לדעת שסוד ההכנה הוא סוד ההצלחה והקיום

והשגת חפציו ורצונותיו.

ההכנה קובעת הכול.

אז מבואר אצלנו שיסוד הכול הוא ההכנה.

רבי חנין יאמר גם כשהוא אומר.

עושה הקדוש ברוך הוא זה כל תשרועים.

דפיקו אחר בעולם תורה ומסורות.

שנה אמור אדונו וסלמה נסידו.

יגדיל תורה ויעדיל.