אחריות הכלל על היחיד | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום

יוסי מאיר בן סימה חזרה בתשובה והילדים

סהר עומר ויעל בני רבקה

ויעברו הקשיים בדיבור לייעל בת רבקה מהרה

אמן

והפיץ אדוני אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג אדוני אתכם שמה

ועבדתם שם אלוהים ממעשה ידי אדם

עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא ירחון

וזה הפסוק שאנחנו עומדים עכשיו ללמוד

וביקשתם משם את אדוני אלוהיך ומצאת

כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך

אז מי ששם לב לפסוק

וביקשתם משם את אדוני אלוהיך ומצאת

מתחיל בלשון רבים וביקשתם

ואחר כך הוא אומר ומצאת בלשון יחיד

למי מדבר? לרבים? ליחיד?

מה הולך פה?

ואל תטמח

על מילת

וביקשתם

ומצאת

כי ידבר לרבים

ולגוי אחד או לאדם אחד

זה אומר האיבן עזרא

זאת אומרת בפסוק הוא מדבר לרבים

ולגוי אחד או לאדם אחד

היינו פתח בלשון רבים, ביקשתם ומסיים בלשון יחיד ומצאת

וכן בפרשת נשוא כתוב

איש או אישה

כי יעשו מכל חטאת האדם

חטאת האדם

ויתוודו את חטאתם אשר עשו

עד עכשיו נדבר בלשון רבים

ממשיך והשיב את אשמו

לא והשיבו

התחיל בלשון רבים והתוודו

וסיים בלשון יחיד והשיב

למה זה הולך ככה?

מתחיל פסוק ברבים, מסיים ביחיד, מה הולך פה?

התורה הקדושה רומזת לנו

שאומנם יחיד מבצע עבירה

אבל מרובים הם השותפים והגורמים לביצוע עבירה

בכל חטא

ישנו אחד שחוטא

אבל על ידו נתגלה כל החטא והקלקול

אבל הציבור והחברה מסייעים וגורמים לכך

בכל חטא מעורבים

הן היחיד

מהן הרבים

לדוגמה

יש שאדם נצרך במצבו הכלכלי

הציבור מתעלם, מה נגרם?

פשט ידו וגנב

אף אחד לא רואה את מצוקתו

אף אחד לא עוזר לו

אין לו כלום

הגיע למצב שהוא כבר גונב

אשמת הציבור

השכנים מכירה?

ידעו על המצב הירוד

התעלמו ממנו

לא מיהרו לעזרתו

הרי הם שותפים לעבירה

והם הגורמים למצבו הירוד

לכן כתוב והתוודו

כולם

והשיב

הוא צריך להשיב היחיד, הוא עשה את המעשה

אבל מי מתוודים?

כולם מתוודים

למה? כי יש שותפות

בעבירה של היחיד, הציבור, החברה, שכנים, מכרים, משפחה

הם אחראים גם כן

הם שותפים לעבירה

כך גם במובן הרוחני והמוסרי

יש אחד

נטע מדרך התורה

השם ירחם, מנאץ,

יראי השם,

משומרי מצוות

בוודאי שיש כאן אשמת העם

שרבים אשמים משותפים בסטייתו של היחיד

וייתכן מאוד שעל ידי הנהגתם הבלתי-הגונה נגרמה סטייתו של היחיד

הרפיון

שבני העלייה, יראי השם, ובני התורה גורמים בהנהגתם בעניינים שונים

משפיע לרעה על הבינונים שלומדים מהם לסור אחורנית ביתר שאת

זאת אומרת, דוגמה אפילו

של רפיון,

קרירות בעבודת השם,

כל דבר ודבר משפיע על אנשים. אומרים

אם בארזים נפלה שלהבת,

מה יעשו אזובי קיר?

אז זאת אומרת,

עיניהם אל הגדולים, אל החשובים, אל הזה. ואם הם אומרים שמה,

להבדיל אלף מיליון הבדלות,

כמו ביבי דיקי,

אם הוא בעצמו מזלזל בהנחיות שלו,

אז כל הציבור מזלזל בהנחיות.

אם נשיא המדינה מזלזל בהנחיות,

אז כולם מזלזלים.

אבל מי מקבל קנסות?

רק העם, העדר.

אבל הם, מה פתאום שייתנו להם קנסות?

זה להבדיל מיליון, כן?

אבל אם בן אדם רואה,

הוא מושפע מכל בן אדם.

עכשיו, אם רואים, נגיד, שמדברים בתפילה,

וכולם שתקו,

ואף אחד לא העיר.

עוונם גדול מנשוא.

אומנם זה כתוב על היחיד, שמי שמדבר בשעת התפילה, עוונו גדול מנשוא.

זה נכון,

הוא דיבר.

ומה עם השאר? שתקו.

בשביל מה יש מצווה? תוכיח, תוכיח.

להעמיד אדם על מכונו.

ניישר אורחות העם.

לעזור לו.

אם אתה מתעלם,

אתה שותף.

אמרנו שאיבן עזרא אומר שמי שרואה את הגנב ולא מוחה בו, הוא שותף לגניבה, הוא גנב כמוהו.

כי זה לא מפריע לו.

לא מפריע לו שהוא גונב.

הוא רק מתפעל, איך הוא טיפס על ה... צי, ראית איזה זריז כמו חתול?

על ה... צ'ק, נכנס.

אלפי דוגמאות מהחיי יום-יום.

כשיש עיכום, עיכום קל מדרך התורה, מהוראת התורה,

זה משפיע על ההמון שהם יפסעו פסיעות גסות מדרך האמת.

פעם כולם ידעו ששלא שומעים

מוזיקה בכלל בגלל גזירת החורבן.

כולם ידעו.

כלי שיר אסור, גזרו חכמים והכול, שלום.

אחר כך התחילו להתרופף, מצאו איזו עצה כזאת כאילו כולם בדיכאון.

בשביל זה הם באמת בדיכאון, שיש סיבה. אמרת שאתה בדיכאון, אז תהיה בדיכאון.

זהו.

ואחרי זה,

בשלושת השבועות, שזה חמור הרבה וכולי וכולי,

בין המצרים,

דרכי ציון אבלות וכולי וכולי.

אז התירו.

למה התירו? כי יש רדיוס,

רדיוס שצריכים להתפרנס מפרסומות וזה, זמרים.

אז מתירים גם ברדיוס.

והרבנים שותקים והכול בסדר. ואומרים שמותר גם. מותר, מותר, מותר. והאנשים בדיכאון, היום כולם בדיכאון, דיכאון. כולם דיכאונים.

וככה מידרדרים.

והקולר כמובן, בצוואר של אלה ששתקו,

לא דיברו וכולי וכולי.

ואנחנו, ידינו נקיות, פרסמנו, עמדנו.

אבל האחרים,

מתירים הכול, הכול מותרים לכם, הכול שרויים לכם.

לא להתפלל במניין חס ושלום, לא להתפלל בזה, לא להתקרב.

לחנוק את עצמכם.

מסכת חנק לשים.

חשוב להקפיד על משרד הבריאות. לא שולחן ארוך.

משרד הבריאות, מה שהוא אומר.

עזוב שולחן ארוך.

עכשיו יש משהו חדש.

משרד הבריאות.

אפילו שליצמן כבר לא נמצא.

קודם היה סימן טוב,

עכשיו נהיה גם זו. גם זו לטובה. עוד אחד טוב.

שם ירחם.

וככה זה עובד חמימי, חמרה על הזמן.

וכולם מצדדים.

עד כדי כך שמי שלא נשמע להוראות משרד הבריאות הוא רוצח.

מי שלא נשמע לשולחן ארוך, הנה, כתוב.

הוא שותף בכל העבירות של כל אלה שעוברים עבירות.

זה יותר גרוע מרוצח, זה רוצח ההמונים.

ומה פה?

משרד הבריאות זה רוצח.

וואי, יואי, יואי, יואי.

אתם יודעים על מי הם אומרים שהוא רוצח?

על הרב קנייבסקי.

הוא לא שם מסכה.

מקפיד לא לשים מסכה.

אז מה, אתם אומרים עליו שהוא רוצח?

אתם לא מתביישים? אתם שוקלים מילים? אתם יודעים מה אתם מדברים?

אתם מחילים על אנשים דברים כאלה?

שאחד יסתכסך עם השני ויריבו בקטטות והכול?

היה עכשיו מטוס באוויר,

ולשניים לא רצו לשים מסכה,

והתקוטטו כל הטיסה ומכות ובלגן, וכל המטוס כמעט,

מכל התנודות כמעט נפל.

לא יאומן כי יסופר. ככה זה הולך עכשיו בעולם. חבית חבית.

זה מה שתכננו בסדר העולמי החדש.

לעשות דברים שיגרבו כאוס ויריבו ויהרגו אחד את השני, ולא צריך לדלל עם החיסונים.

אפשר לדלל אחד עם השני.

לא יאומן כי יסופר.

טוב,

עיקום קל מהוראת התורה,

הרי זה משפיע על ההמון שהם יפסעו פסיעות גסות מדרך האמת.

אומה מאוד בלתי נאה תמונה לראות

איך לפעמים תלמידי חכמים,

הוגי תורה,

יראי השם,

משליכים את עצמם ממדרגותיהם ולובשים קרניים

של מידות מגונות

לנגח בהם את זולתם בכעס.

תיקח את זה מפה.

בכעס ובגאווה.

לא מתביישים, רשעים, כל ברמה.

תיקח אותם מפה, תוציא אותם מפה,

תוציא אותם.

תופעות בלתי רצויות כאלו

בוודאי מרחיקים כמה וכמה אנשים פשוטים, כשרים ותמימים

מאהולי התורה והיראה. אומרים, אם הם מתנהגים כמו ברברים,

אני צריך, איך קוראים לו, ללמוד מהם. מה יש לי ללמוד מהם?

מה יש לי ללמוד מהם?

לכן, כתוב בעניין תשובה.

וביקשתם

משם

את אדוני אלוהיך ומצאת.

כולכם תבקשו ותתאמצו למצוא את דרך התשובה ליחיד.

תעזרו לו לא להתעלם,

כי הקולר יהיה תלוי בכם.

כי כולכם אשמים בחורבן נפש הזולת.

כי עדר זיכוך המידות שלכם,

שאתם כעסנים, בעלי גאווה,

מטריד.

זה מטריד את היחיד הפשוט, הוא לומד ממכם.

ואם מעוניינים אתם

שהיחיד יגיע למעלת ומצאת,

שהוא מוצא את דרך התשובה אל השם,

אז מחובתכם להיות בפעולה וביקשתם.

ביחד.

ביחד.

בשביל שכל היחידים ילמדו מהכלל.

ואז יתמזגו עם הכלל ולא יהיו חריגים.

והנה דוגמה מן התורה,

לא יאומן כי יסופר. גמרא בסנהדרין מ'ד',

מובא שם

ויאמר אדוני אל יהושע,

חטא ישראל.

וגם עברו.

וגם לקחו מן החרם.

וגם גנבו.

וגם כיחשו.

וגם שמו בכליהם.

עד פה כל הזמן מדבר הפסוק שהשם אומר בלשון רבים שחטא ישראל.

גנבו, לקחו.

מי שלא מכיר את המעשה חושב

שישראל כולם גנבו ולקחו וכיחשו

או לפחות רובם.

אם לא רובם

אז מיעוטם.

אבל אם השם אומר חטא ישראל.

אבל האמת שהמעשה היה שאדם אחד בלבד חטא.

ואיך זה מתאים אם המאמר חטא ישראל, שהשם אומר מפורש חטא ומדבר בלשון רבים. איך זה מסתדר?

התביעה הייתה רק על אחד ששמו עכן,

שהוא מעל בחרם.

אבל הקדוש ברוך הוא יודע צפונות מסתרי בני אדם.

הוא קבע שבנידון דידן כל ישראל חטא.

להורות להם

שבוודאי נעשה בהם איזה פגם כללי,

והפגם הכללי הטיל את ההשפעה על עכן.

כי אם היה שלם עם ישראל לא היה אחד שיהין לנגוע בחרם השם.

בראש העין פעם לא נסעו בשבת.

בשבת אחת היה פושע אחד שכל העוונות של הנסיעה בשבת חלים על ראשו.

פרץ גדר ונסע בשבת.

והיה שם יהודי כשר אחד,

מורי חמדי,

ששכב על הכביש, לא נתן לו לנסוע.

אבל אם היו שוכבים הרבה,

או שהיו מונחים אותו,

לא היה נסיעה.

אבל כולם התעלמו,

רואים פריצת גדר,

יישוב שהיה שומר שבת חבל על הזמן.

פריצת גדר, הניחו לגדר

להיות פרוצה,

ואז נוסעים חופשית.

הקולר תלוי בכולם,

היחידי שניצל, מורי חמדי.

אז זאת אומרת, אנחנו שומעים שאחד מעל,

אבל השם קורא לזה כל ישראל.

למה הוא קורא לזה? כי הוא יודע שיש שייכות.

הוא לא היה מגיע לזה, הוא לא היה מעז לעשות דבר כזה אם הוא היה יודע שכולם מאה אחוז כשרים, שאין בהם

שום דופי ומשהו ששייך בלקיחה כזאת וכולי.

כי איך יעלה על הדעת?

נגיד אם כולם מקפידים ביום כיפור לצום ובאים לבית כנסת,

אז לא יעלה על הדעת שאחד יעז באמצע התפילה להוציא סנדוויץ' ולאכול לפני כולם ביום כיפור?

יעלה על הדעת דבר כזה שהוא... אבל אם אחד מעז להוציא סנדוויץ'

ולאכול ביום כיפור,

זה מראה שהוא מבין ש...

איך אמרנו פעם?

שכתוב ששלמה המלך נשב עטו את לבבו.

מה זה עטו? הם ניסו לעטות את לבבו,

אבל הם לא עטו את לבבו.

אבל נשב עטו, פירושו של דבר שהם

כאילו

הבינו שהוא לא יעשה שום דבר, והוא באמת לא עשה, הוא לא מחה בהם.

אבל הם עטו את לבבו, מה זה אומר?

ניסו להטות

לעבודה זרה, הם עבדו עבודה זרה, והוא

לא מחה.

אז אמרנו דוגמה בזמנו,

זה כאילו אחד יבוא ויגיד,

הרב קנייבסקי, תשמע, יש איזה קומבינה,

אני יכול להוציא מהבנק סכום כסף,

תן לי ברכה, חצי-חצי.

יעלה על הדעת שיבוא מישהו ויגיד לו?

זה בר-הצעה בכלל?

שייך כזה דבר.

אבל אם אנחנו נשמע דבר כזה,

זה כבר בעיה, למה זה מראה שכאילו חושבים שיש אפשרות,

כאילו אם עולה על דעתו בכלל שיש, הווה אמנה, נגיד ככה לרב קנייבסקי, לבוא אליו בהצעה כזאת מגונה,

זאת אומרת שיש פה כבר איזה משהו שכבר לא בסדר כל כך שאפשר.

אז עצם זה שהנשים הטו את לבבו,

הכוונה, רצו להטות את לבבו,

כאילו היה פה מקום,

מקום לבוא להטות את לבבו, זה חמור מאוד.

ומה הראיה?

שהוא לא הוכיח אותם.

אז אם הוא לא הוכיח אותם, זה אמרנו, מי שמתעלם,

מי שמתעלם,

פירושו של דבר שהוא חילה, כאילו.

ולכן כתוב בלשון שהטו ממש,

כאילו הוא הסכים.

זאת אומרת, זה דבר קשה ביותר, שציבור

לא מקפיד על היחיד, לא מתבונן,

מתעלם.

ואז יש נפילה של הדור בגלל הציבור.

וזה תלוי בהם.

כשהיה מצעד הגאווה היחידי שנלחם, היחידי שנלחם נגד מצעד הגאווה, אז הייתי אני.

אבל לא הלכתי בדרכם כסל למו,

עשיתי במקום זה מצעד הענווה.

ולקחנו את האצטדיון,

בטדי,

עשינו שם 22,000 איש שבאו למחות ודיברנו על הדברים וכולי וכולי וכולי וכולי.

אחר כך רק הבדץ, אחרי שנה-שנתיים, כבר התחיל לדבר קצת נגד, קודם לא רצו להזכיר, כאילו מתעלמים. 220,000 הלכו בתל אביב,

חשופים,

עם השטראוס-מאוס.

ומי היה אכפת לו?

כאילו,

כל זמן שזה לא בבני ברק, מה זה נוגע לנו? זה בתל אביב. מה זה, הם אמרו לי, מה זה נוגע לך? זה בתל אביב.

היום זה כבר לא בתל אביב, זה בירושלים.

ירושלים, עיר הקודש, עושים ככה, ככה, ככה, ככה.

ועכשיו זה לא כל ערי ישראל.

אתם יודעים למה? סדר עולמי חדש, דילול אוכלוסייה, שירבו כאלה.

שלא יהיה פרייה ורבייה.

מין במינו,

רחמנא רצלן.

אז זאת אומרת,

השם אומר, חטא ישראל, גנבו כי חשוב וכולי, בלשון רבים, כשבעצם רק יחיד עשה את המעשה.

כך מצינו עוד דוגמה בתורה,

בפרשת עגלה ערופה.

כתוב, יצאו הזקנים מחוץ לעיר וחנו ואמרו, ידינו לא שפכו את הדם הזה,

ועינינו לא ראו.

כפר לעמך ישראל אשר פדית, אדוני.

עיר נמצא בקרבתה חלל הרוג.

בעת צריכים לצאת זקני העדה ולהביא עגלה ולערוף אותה

שמה בנחל וכולי וכולי, והם אומרים את המילים האלה.

אבל מה בסוף הם אומרים? כפר לעמך ישראל.

לכאורה,

למה כוללים זקני העיר בווידוי שלהם את כל עם ישראל?

עיקר התביעה מצטמצמת על זקני העיר,

שאולי הם לא חלקלו כהוגן

את האיש, אולי פטרנו אותו בלי מזונות

ולוויה,

ולכן הוא היה בלי צרכים מינימליים,

ואז הוא התנפל על מישהו, הוא רצה לקחת לו כסף או אוכל בשביל שיהיה לו למחייה,

ואז התקוטטו, ואז הוא הרג אותו, ואז נפל חלל.

מי גרם?

שלא שמו לב, לא פקחו עיניים, הגיע עורך לעיר, אין לו אמצעים,

ושלחו אותו בלי ללוות אותו, בלי כלום, בלי לתת לו צידה לדרך וכולי,

וכולי, פטרנו בלא מזונות

ובלי ללוות אותו, בלי לוויה.

ואף אם הכהנים אומרים את התפילה מתוך הרגשת אשמה, ידינו לא שפכו את הדם הזה.

אבל מה אשמים כלל ישראל שמבקשים?

כפר לעמך ישראל.

מה, כל ישראל היו שותפים פה ברצח?

אבל הרעיון הוא שהשפעת בני הדור מגיעה מאחד על חברו,

אפילו שנמצאים במרחקים, אחד בצפון, אחד בדרום,

כי המוסריות שבישראל מפעפעת בכל הארץ, ממזרח למערב.

אז אם יש אחד מישראל שהוא מתרשל במצוות,

הרישול הזה

מטיל רישומו על כל ישראל ולפעמים הרישול נעשה בצפון והוא משפיע על אחד בדרום

ולכן נכללים כל ישראל בבקשת הכפרה על ההרוג

כי ייתכן מאוד שהתקלה הזו של ההריגה נגרמה מאחת הפינות המרוחקות ביותר

והנה מי שעוקב ושומע

רואה

שבעל רצח את אשתו

אחרי יום יומיים עוד בעל רצח את אשתו

ואחר כך סופרים אותם אחת, שתיים, שלוש, עשר, עשרים, שלושים

בשנה רצחו

את הנשים

אחר כך שומעים

בעל ואישה

הוא ירה בה ואחר כך התאבד

היא ירתה בו ואחר כך התאבד אחר כך שומעים עוד זוג ועוד זוג ועוד זוג

מה זה?

ולא כולם באותו אזור

אז רואים שיש השפעה,

כי אפילו אם שומעים,

שומעים שיש דבר כזה,

זה כבר כאילו חודר כאילו

הרועה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין. זאת אומרת, רק עצם הראייה, השמיעה, זה כבר מחלחל.

בעיתונות החרדית לא מביאים פרסומים על רציחות ודברים כאלה. אני לא יודע אם היום, עדיין לא,

אבל נכון ל-20 שנה אחורה שהייתי קצת ככה יודע מה קורה שם.

למה?

משום שזה מקלקל את האנשים.

זאת אומרת,

אז חיי אדם כבר אין להם ערך, כאילו אפשר.

למה אצל החילונים יש כל הזמן סרטים שהורגים, והורגים, ורוצחים,

וטח בתוך הראש, וגרזינים, למה הם עושים את זה?

שככה יש, התרגלו, התרגלו, שזה כבר לא כלום,

ואז יהיה דילול אוכלוסין, אחד ככה, תמיד, לא היו.

אתה מבין, מקסימום סטירה. פעם היו נותנים סטירה, זה היה, אוי ואבוי, סטר לו על החיום.

איפה היום? היום גומרים בדקירות, ילדים קטנים הולכים עם סכינים, טק, טק, טק, טק, טק, טק.

זו המטרה.

אז מחדירים את זה,

שיהיה הריגות, שיהיה רציחות, שיהיה הכול.

פעם,

היו סרטים אצל החילונים, אצל הגויים, היו סרטים שתמיד הטוב ניצח בסוף.

היום,

כל הסרטים כמעט, הרע מנצח.

למה? כי בסדר העולמי החדש,

הרע צריך לנצח בסוף לפי הסדר העולמי החדש. שטן!

אז לכן הם מרגילים את כולם.

עכשיו יש סרטים שעושים כאילו מין אנשים כאלה שהם הופכים להיות מכונה פתאום,

פתאום הוא נהיה בן אדם, ופתאום, וואו, הוא נהיה מכונה כזה, וזה מלחמות בין כוכבים וקשקושים. למה הם עושים סרטים כאלה? להכין אותנו.

כי עכשיו הם רוצים שאנחנו נהיה סייבורג. מה זה סייבורג?

חצי בן אדם, חצי מכונה.

והם מתכננים עכשיו עלינו, אתה יונה, יונה, אתה תהיה כהן, חצי מכונה, חצי זה.

יד אחת

ביונית ויד אחת אנושית.

אתה מבין? זה ככה, הם מתכננים את זה, כן? זה... מדברים על זה היום בגלוי, בלי שום קונצין.

לא יאומן כי יסופר.

וככה משפיעים.

וכשבן אדם שומע, אז אומרים לך, אה, צ'יפ, אה, נחמד.

אה, אני אפתח את הדלת ככה? לא צריך מפתח, לא צריך כלום. כן, יא טמבל, כן.

אתה תפתח פה ונפתחו לך את המוח עם הצ'יפ הזה.

יא טמבל, אתה על מה אתה מסתכל?

לא.

עושים לך צ'יפ בכרטיס אשראי.

אומרים לך, אתה לא צריך להכניס אותו. מ-20 סנטים אתה יכול להתקרב, טוס, הוא זיהה אותך.

תאמין, איזה כיף.

אתה לא צריך לחפש את החריץ ולהכניס ולהוציא ונתקע, ואני לא...

מה, אתה רק מתקרב, זה כמו אוטו, אתה ניגש לאוטו, הופ, הוא נפתח.

הכל אינטרנט אוף ת'ינגס, האינטרנט של הדברים.

הכל יהיה מאונטורנט.

אז זאת אומרת, יש השפעה מהצפון לדרום, אפילו ממעשה יחיד.

עכשיו, בעל הטורין

מביא על זה מכאן שכל ישראל ערבים זה בזה.

האחריות המלאה חלה באופן הדדי על כל ישראל.

והוא הגורם במצב של חברו הן לשבט והן לחסד.

בדבר נורא ונשגב לימדו אותנו חכמים זיכרונם לך וקבעו הלכה לדורות.

אמר רבי יוחנן

משמו של רבי מאיר,

כל שאינו מלווה

הוא מתלווה כאילו שופך דמים.

עד כדי כך

שאדם צריך ללוות את חברו.

למה?

אם הוא לא מלווה אותו,

דינו כאילו שופך דמים.

שאם היו מלווים, תקשיבו טוב,

אנשי יריחו לאלישע הנביא,

לא גירה דובים באריות בתינוקות.

אתם מכירים את המעשה עם אלישע,

שפעם הוא הלך בדרך

ויצאו ארבעים ושניים נערים וזלזלו בו וקראו לו קרח, קרח.

ופה ושם.

והוא הרג אותם.

לא היו דובים, לא היה יער, וניהקה וזה, ובאו דובים והרגו אותם.

יש בזה סיפור על פי הגלגולים וכולי, אבל

אז במה זה כתוב?

אומר רבי יוחנן משום רבי מאיר.

כל שאינו מלווה הוא מתלווה

כאילו שופך דמים.

אם היו מלווים

אנשי יריחו את אלישע, אלישע הולך לדרכו,

נביא,

ואף אחד לא מלווה אותו.

ונותנים לו לצאת מן העיר, לבד.

אם היו מלווים אותו, מה היה קורה?

אז היה, מי שרואה אותו בדרך, היה אומר, תראה איזה חשיבות.

אז מישהו היה מעז לזלזל בו.

אז הנערים לא היו מזלזלים, אם הם רואים את כל אנשי העיר מלווים אותו,

את הצדיק, את הנביא, אבל הם רואים אותו הולך לבד. נביא הולך לבד.

זלזלו בו.

ומה זה גרם? שמתו ארבעים ושתיים ילדים.

הרי שהתביעה היא קשה על כל אנשי יריחו,

והם מתחייבים כשופכי דמים.

כי אם היו מלווים לאלישע ומכבדים אותו כראוי לנביא השם,

זה היה משפיע בוודאי על הנערים הקטנים,

שלא היו מעיזים

לזלזל בנביא.

ולא היה מגיע להם העונש על ידי הדובים.

כי הזלזול שנהגו אנשי יריחו באלישע,

שנמנעו מללוות אותו,

גרם לצעד נוסף מצד הקטנים שיעיזו להתלוצץ בנביא.

אז מי גרם לירידה המוסרית של הקטנים?

הזלזול מצד הגדולים.

ודם הנערים נדרש מאבותיהם.

בקיצור, מסקנה.

לכל חטא, לכל עוון,

ישנם שותפים נעלמים ונסתרים.

ונורא הוא המצב כשהתגלה לאדם,

אפילו שהוא אדם משכיל ואדם ישר,

כשהתברר לו שהוא היה שותף לחטאים שהוא לא ידע מעולם עליהם.

כי הוא הגורם ומשפיע גם מקרוב וגם מרחוק.

לכן חשוב מאוד הוכיח תוכיח את עמיתיך. מי שמוכיח

הוא נפטר מהערבות.

כל ישראל ערבים זה לזה.

אם אתה רואה מישהו שעושה משהו שלא עושה כראוי ואתה לא מחיר לו,

אתה נתפס בעוון.

אתה ערב.

אז פורעים מהערב גם.

אבל אם אתה מוכיח אתה נפטר מהערבות כי אתה עושה את החלק שלך, אתה אומר לו, אסור לעשות מה שאתה עשית.

לאבא אל תעשה דבר כזה וכו' וכו'.

בנחימות, בדרך ארץ,

כדי לתקן אותו.

אתה מתעלם כאילו לא ראית,

אתה מתחייב באותה עבירה.

אז לכן,

כל אדם צריך לשים לב סביבותיו

וצריך להתריע.

וכשהוא רואה דבר שהוא לא הגון, לא ראוי, שקרי,

הנהגות לא טובות, לא ראויות, צריך לפרסם כמו שאנחנו עושים.

לפרסם ברבים, בלי כחל, בלי סרק, בלי חשש.

לא תגורו מפני איש,

הוכיח תוכיח את עמיתיך. זה נקרא אהבה.

ואהבת לרעך כמוך, הוכיח תוכיח את עמיתיך.

זה אהבה.

נעטרות נשיקות שונא ונאמנים פצעי אוהב.

נו, והרחמן שיודע את צפונות

ליבנו

בעזרת השם

יישר את אורחותינו ושנהיה מן הזוכים והמזכים

אמן ואמן.

רבי חנין יאמר לך שיהיה אומר אוסטרנגוס ובחוז הכל ישראל לפי כוח.

ירבו לנו תורו ובשפות שנאמו לזונא ובסלומה לסגור, יגדיל תורו ויעדים.