מעלה עצמית או שאולה?! | הרב אמנון יצחק

נציב יום, הוד בן שושנה - זיוג הגון במהרה ולכל עם ישראל - בריאות הגוף והנפש וכל הישועות, וחזרה בתשובה שלימה, גאולה במהרה - אמן.

קהל: אמן.

הרב: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי" (בראשית כה לא)

האם מעלה או מעלות מצד עצמן, האם הם מחשבות או מיקרות את האדם? יש הרבה מעלות בעולם, בכל מקום שאנו פונים רואים מעלות לרוב, אבל רק שהמעלה היא של האדם - אז ראוי ליקר אותה. מי שלובש תכשיטים של אחרים אין זה כבוד בשבילו, רק שהתכשיטים שלו הרי הם לו לתפארת, מי שמצטלם ליד רכב 'למבורגיני' של חברו זה לא מיקר אותו, מחשיב אותו, מעשיר אותו, זה מראה כמה הוא אהבל'. וכן בזה, אם המעלה היא שלו היא לתפארת, ואם היא נראת לא שלו אין לו תפארת.

על פי זה נשכיל על מצב האדם: מתי אנחנו ניקר אדם, מתי לא? אם נראה שאינם שלו, המעלות לא שלו, אלא הוא פושט אותם ונותן אותם לבעלים, הרי זה לאות שזה לא שלו. 

פעם ה'חפץ חיים' אמר: 'שאם אתה רואה אחד נכנס לחנות ורץ מוציא דברים מתוך החנות ורץ ומשליך לנהר...! ברור: שהחנות לא שלו והדברים לא שלו! מי ששלו זורק?! ודבר שני: למה רץ? אז זה מראה שזה לא שלו, אם במהירות כזאת ובחיפזון אתה רץ, נכנס יוצא, נכנס יוצא וזורק לנהר, זה מראה שזה לא שלך, לא צריך לשאול שאלות, זה ברור'.

ככה זה, כי התמורה תעיד על יקרת הענין, אם אתה ממיר דבר בדבר, לפי ההמרה יודעים את ערך הדבר. למשל; מי שיש לו חפץ הוא לא מוכן לתת אותו רק בתמורה רבה! זה מעיד שהחפץ הזה יקר בעיני האדם, וזה מעיד שהכלי או החפץ הזה שלו, כי הוא לא מוכן לתת אותו בזיל הזול ולכן הוא דורש מחיר יקר! אבל אם הוא לוקח מחיר יקר זאת אומרת כלי יקר והוא מוכן לתת אותו בפרוטה, זה וודאי מעיד שהכלי לא שלו! 

כמו הגנבים, אצל הגנבים אתה יכול למצוא מוכניות בזיל הזול, עשרים אלף אתה מקבל מכונית של מאתים אלף, שלוש מאות אלף! כי הם גנבו את זה, אבל בן אדם שזה שלו רוצה מחיר 'מחירון' בסביבות, הוא לא מוכן לתת פחות. ולכן אדם שזה לא שלו מוכן גם לקבל פרוטה על דבר גדול, כי אז לפחות הפרוטה תהיה שלו, הכלי לא היה שלו, אז לכן הערך לא שייך לו, הכלי לא שלו, אבל אם הוא יקבל בתמורתו איזה פרוטה, הפרוטה תהיה שלו, אז רואים: אם הוא מוכן להמיר דבר יקר ערך בשביל פרוטות - זה מעיד מעל כל ספק שזה לא שלו.

עכשיו, אותו דבר במעלות של השכל; איך נקבע אם אדם יש לו מעלה שכלית או אין לו מעלה שכלית? אם נראה אדם "מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר" (משלי טז כ) הוא מיקר אותו ומדבר בהשכל, מתנהג בערכיות, אז על הדבר הזה אנחנו נכבד אותו, הבן אדם מדבר בשכל, אנחנו רואים בו שיש בו מעלה רמה! זה נקרא שיש לו תכשיטים פנימים והם תפארת לו, יודע לדבר, מגיב כראוי, 'ראשון ראשון' וכו', "שִׁבְעָה דְּבָרִים בְּגֹלֶם וְשִׁבְעָה בְּחָכָם..." (אבות ה ז) ממש רואים: 'זה חכם!' 

אבל אם נבחין שבשביל תאווה או כבוד הוא מאבד את השכל, הוא משתטה – אַההה! אם הוא ממיר את המעלה בכל דבר - זה מראה שהמעלה היא לא שלו, הוא רק חקיין, הוא הוא חקיין, הוא הבין: שצריך לדבר יפה וצריך נימוס, דרך ארץ, 'גרמני' זהו, אבל ברגע האמת פושט את עורו ורואים בדיוק מי הוא, אז אין לו מעלה בכלל, אין פה שום מעלה, אז ברגע שרואים שהוא מפשיט מעליו את התכשיט מיד מתברר: שהתכשיט לא שלו, אין שכל, ולכן אנחנו לא ניקר אותו, ולא נחשיב אותו, ולא נכבד אותו, כי גילה לנו את פרצופו האמתי. 

זה גם בני אדם שיוצאים מגדרם פתאום, ופתאום 'מוכרים' את כל הדת, הכל, בשביל כעס שמישהו הכעיס אותו ומסוגלים לעשות כמה עבירות מהכעס! וכו' וכו', אז אין לו דת ואין לו א-לקים ואין לו אמונה ואין לו שום דבר הכל גורנישט מיט גורנישט, הכל זה סיפורים ובאבאים, הכל זה 'הצגה' הצגה, למה? הנה פגעו לו בזה, עשו לו זה, - מכר את הכל! הוא יכול לעשות את זה גם בבית כנסת לעיני כולם בלי שום בעיה...

עכשיו נגיע לעניננו, מה היה הפסוק שפתחנו: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי" עכשיו שאנחנו רואים שעשו המיר את הבכורה על 'נזיד עדשים' כל הבכורה! יכול היה להיות כהן גדול!! בבית המקדש!!! והוא מוכר את זה בשביל 'פסוליה' מה שנקרא, בנזיד עדשים – יא בא בי, אז גילה לכל: שהבכורה ברוב ערכה היא לא שלו! היא באמת לא שלו, מי מוכר דבר שלו בעל ערך כזה עצום בנזיד עדשים?! 

הרי הוא גנב! הוא גנב את הבכורה, הוא יצא ראשון כשהוא בעצם לא הבכור האמתי, 'בכור ליצירה' (אמרנו) זה היה יעקב והוא ככה נכנס שני ויצא ראשון, הוא גנב את זה, נו, אז ברור אחד שזה לא שלו יכול למכור את זה בזול, יכול למכור כי 'זה לא שלי...' הוא יודע: שזה לא שלו, אם זה שלו הוא ימכור את זה ככה בזול?! 

בואו נגיד וזה לא דומה אפילו, יש לו ארמון, והארמון שווה עשר מיליארד, הוא ימכור את זה בנזיד עדשים?! בשביל סיר אחד של נזיד עדשים הוא ימכור את זה, מה זה בנין, מה זה ארמון - לעומת בכורה שזה הוא, וזרעו לנצח נצחים! הרי אין שיעור, אין שיעור מה הוא מכר בשביל נזיד עדשים, אז זה מעיד מעל הכל: שזה לא שלו, לא יכול להיות שבשביל דבר כזה, אדם מוכר דבר כזה שזה שלו?! אין דבר כזה, אין דבר כזה. זה מראה לכל: כי מעלת הבכורה אינה שלו ולכן יעקב לקח כדין, כדין את הבכורה. 

חוץ ממה שאמרנו שהמציאות היתה וכו' וכו', עצם המכירה איך הוא מכר, זה מעיד: שזה לא שלו, מי הולך לנהר וזורק את כל החפצים מהחנות?!... והכתוב השמיע לנו פה דבר גדול ונפלא! מה השמיע לנו? כי לפי ערך מיעוט ה'חליפין' שתמורת הבכורה אתה מוכן לקבל נזיד עדשים, שזה מיעוט, איך אתה מעריך את החליפין?! כן אות בזה על מיעוט החלק שיש לו במעלה, זה מראה: שאין לו שום חלק במעלה.

עכשיו ניתן דוגמא, מי שעוזב הרגל טוב, נגיד יש לו הרגל טוב, כולם משבחים אותו על ההרגל הטוב והכל, אבל היה לו ניסיון גדול, ניסיון גדול! נגיד הציעו לו: 'הרבה ממון...!' וזה ופה ושם ובשביל הממון, אז הוא היה מוכן לבטל את ההרגל.

כתוב: 'שאסור לאדם להקדים 'שלום' חברו בבוקר לפני התפילה!' זה כאילו אתה מבזה את הקב"ה! כאילו החבר שלך הוא יותר קודם לפני שתתפלל על דמך ואתה הולך להגיד לו: 'שלום' לא פגשת אותו בדרך, אתה הולך, מקדים לפתחו של חברך להגיד לו: 'שלום'. עכשיו נגיד אדם רגיל תמיד להתפלל ב'נץ', תמיד! והזדמן לו איזה רווח 

שאמר לו: 'תשמע, אם אתה רוצה להרוויח כך וכך נגיד, אלף, אלפים דולר על הבוקר, תבוא למקום פלוני...!' 

ואז הוא לא התפלל בנץ, אז המיר את הנץ הקבוע שנים!! בשביל אלף, אלפים דולר, אם זה היה נגיד בשביל חצי מיליון דולר, מיליון דולר – אֶה... זה גם כן, הוא המיר את ההרגל הטוב בשביל ניסיון גדול של ממון. או שבן אדם בגלל ביזיון הוא פוחד מביזיון, אז הוא מוותר על איזה הרגל טוב שהיה לו: 'שלא להתבזות' נגיד, כן, אז זה לא אומר שההרגל הזה מנוכר לו לגמרי, אלא מה, היה לו ניסיון גדול והוא לא עמד בו, אבל זה לא שולל ממנו לגמרי-לגמרי. 

אבל אם יגידו לו: 'תשמע, אתה רוצה עשרה שקלים? תבוא ב'נץ' אני אביא לך עשרה שקלים!' 

והוא יעזוב את הנץ בשביל עשרה שקלים, אז פרושו: שהנץ לא שווה אפילו כלום! כלום, גורנישט, זה כבר אי אפשר להגיד שיש לו 'מעלה של נץ', אין לו שום מעלה של נץ, כנראה הוא לא יכול לישון, אז הוא תמיד קם בנץ, אבל זה מה בשביל עשרה שקלים... 

אם אחד לומד גמרא בפלפולים יושב שלוש-ארבע שעות! ומשהו משהו, כל מי שרואה אותו מתפעל: 'איזה שקידה! איזה חשק...!' 

ואחרי ארבע שעות הוא אומר לחבר שלו: 'אני חיב להפסיק - אני חיב לעשן סיגריה...' 

מה זה, סיגריה יותר חשובה מהלומד'ס? (לומדות) מכל מה שזה, מכל השוונג, מכל הברען (אש), מכל ה... כל זה אתה עוזב בשביל סיגריה?! 

- 'סגריה די ארבע שעות אני כבר בלי סיגריה... צריך לצאת לעשן סיגריה' 

איי איי איי מה זה אומר? זה לא ניסיון גדול זה 'גורנישט מיט גורנישט' זה פחות מפרוטה, אתה עוזב את התורה עושה 'הפסק' "וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה" (משלי כג כא) בשביל לעשן סיגריה?! מה זה אומר? מה זה אומר... 

סיפרתי לכם: שפעם הרב גלינסקי סיפר: 'שהיה יהודי אחד שהיה מקפיד, חנווני, היה מקפיד להתפלל 'מנחה' עוזב את כל הקונים, עוזב את כולם ועומד בצד מתפלל מנחה! וכו' 

ופעם בא אליו איזה סוחר גדול והציע לו הצעה, 

אמר לו: 'אני לא יכול עכשיו אני חיב להתפלל מנחה, הזמן עובר...!' 

אמר לו: 'תשמע, אני הולך לעשות אתך עסקה על מליון שקל! אתה הולך להרוויח הון עתק!!' 

אומר לו: 'שמעת? מנחה, אני לא מפסיד מנחה!' 

הוא אומר לו: 'אני הולך לשכן שלך...' 

- 'תלך לאלף עזאזל... ביי שלום', 

התפלל מנחה. 

אומר הרב גלינסקי: 'זה יגיע ל'עולם האמת' כמה שווה כל מנחה שלו? מליון שקל! אדם שהיה מוכן להפסיד מליון שקל בשביל מנחה, זה לא מנחה רגילה של אנשים רגילים 'מנחה...' מאחרים לא מאחרים, זה... פה שם ואם יש להם רווח? בכלל לא באים! לא נזכרים בכלל, זה בן אדם שבשביל להתפלל מנחה – מליון...! 

וידועים הרבה מעשים מקבוצות אנשים, ואנשים בודדים: שלא וויתרו על מנחה, והתפללו והפסידו את הטיסה! הפסידו טיסה כי רצו: 'להתפלל מנחה במנין!' במניין והפסידו טיסה והמטוס התרסק...! לא לוותר על הרגלים טובים, על מעלות. ואם רואים: שאתה ממיר אותם במחיר פעוט, זה אומר שאין לך את המעלות וההרגלים, זה סתם הרגל... לא הרגל טוב שאתה השרשת בעצמך, זה לא שלך. אז זאת אומרת רואים מפה: שעשו לא היתה המעלה של הבכורה שיכת אליו בכלל! כי מי ימיר בכורה שלו ושל זרעו לעולם ולעולמים בשביל נזיד עדשים?! איך יכול להיות מורי עסקא? 

(ר' יצחק רצאבי): 'כן, עובדה, מציאות, הקב"ה לא עזר! אבל ש"ס יעזור...' 

ועד עכשיו הוא מחכה ל'בקתה' שיביאו לו זה נקרא 'מורי עסקא' היה צריך ללמוד 'כלכלה' כנראה, אבל הוא למד קלקלה בק'. 

בכל אופן זה מה שרואים: אם יש מעלה אמתית היא תעמוד תמיד, בוודאי שלא ימירו אותה בחליפים זולים! 

לעזוב את הביטחון בה' ולסמוך על דורעי (אריה דרעי) חה חה חה - ואפילו בעדני (ר' שמעון בעדני) בא אליו ועוד אחד איזה ג'ינג'י כזה תימני, והבטיחו לו: 'שהפעם זה יהיה כמו שאומרים...' - חריט בריט! וכן הווא (וכן היה).

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":