ערכם של חיים... | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: עמנואל תהל ותהילה בני למלם, בסיעתא דשמיא לא יבושו מפני המלעיגים עליהם במצוות, יזכו ליראת שמים, בריאות איתנה בכל האיברים, יזכו לחופה כשרה, תורה ומעשים טובים, יזכו לגמול חסד עם הבריות, ולהיות מכלל מדכי הרבים האמיתיים - אמן, אמן!! 

"הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ" (שמות א, י) אמרו חכמים זכרונם לברכה: "שלושה היום באותה עצה; בלעם - יעץ, איוב - שתק. ויתרו - ברח. בלעם שיעץ - נהרג בחרב. איוב ששתק - נידון בייסורין. יתרו - בניו זכו וישבו בלשכת הגזית". ברור שעונשו של בלעם צריך להיות קשה מענשו של איוב, שבלעם יעץ רע על ישראל, ואילו איוב שתק, אך העונש הוא, בלעם נהרג בחרב ואיוב נידון בייסורין המרים והנוראים שאין בכח אנוש לסובלם! לכאורה, עונשו של איוב חמור משל בלעם, האם זה נכון? "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי?" (איכה ג, לט) רש"י אומר בקידושין פ': "מה יתרעם אדם על כל הקורות הבאים עליו? אחר החסד שאני עושה עמו שנתתי לו חיים!" מה יתאונן אדם חי? כל זמן שאתה חי! על מה אתה מתאונן? משל לאדם שזכה בזכייה גדולה בגורל ובאותה שעה נשבר לו הכד או החבית, האם הוא חש בצער המועט הזה? בשעה של שמחה גדולה בשעה שזכה בזכייה גדולה!! הרי האושר שנפל בחלקו מבטל את כל רגשי התער הקטנוניים הבאים על האדם בחיי היום יום. על האדם להרגיש בחסד הקב"ה שנותן לו חיים. חסד גדול שאדם חי, שמחתו ואושרו צריכים להיות לאין קץ ושיעור, עד שלא יחוש ולא ירגיש בכל הקורות אותו הבאים עליו. ואפילו ייסורים גדולים ועצומים כייסורי איוב הם כאין וכאפס יחשבו לעומת הרגשת האושר של החיים". אז האם תרצנו את הקושיה או לא תרצנו? 

(מה היתה הקושיה? ומה התירוץ? שמה? עונים בקהל 'מכל הקורות אותו'), 

זאת אומרת: גם אם יסבול סבל של איוב, אפילו כל ימי חייו - עצם החיים זה המתנה והזכיה הגדולה ביותר שאדם זוכה. אז לכן מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, כל זמן שאתה חי אפילו הוא סובל ייסורי איוב, מה אתה מתאונן? את בלעם הרגו בחרב אז הוא איבד את החיים, הוא מת בחצי ימיו בן שלושים וחמש (35). ואיוב – סבל! סבל!! אבל האריכו את ימיו פי שתיים. זאת אומרת: כל הקורות שקוראים לאדם זה כאין וכאפס לעומת עצם מציאות החיים והחסד שהוא מקבל חיים. פעם הסברנו את זה אם אתם זוכרים מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי? 

(לא זוכרים, אתה זוכר את התיאור?) 

מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי? אדם הגיע לניתוח הורידו לו את העין, אחר כך נדרש לעוד ניתוח הורידו לו את האוזן, אחר כך עוד ניתוח הורידו לו עוד האוזן, אחר כך הורידו לו את השיניים, אחר כך הורידו לו את היד, אחר כך עוד יד, אחר כך עוד רגל ואחר כך עוד רגל, אחר כך כליה אחר כך ריאה, והוא עדיין חי, מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי? אתה חי? אז מה אתה מתאונן? כל זמן שאתה חי - אתה יכול לחשוב מחשבה! לבחור בחירה, להגיד 'אמן', לחשוב 'אמן', אתה יכול? הרי באמן אחד קונים עולם הבא! 'תינוק – ממתי הוא בן העולם הבא? משיענה אמן!'. אז זאת אומרת: עצם החיים זה אוצר גדול אין כדוגמתו. לא מדברים על ייסורים שיש איזה שקרונה, או דברים כאלה וזה.... מדברים על לקחו את האיברים עולמית, וזה כבר מאבד צלם אינוש, זה כבר לא ציור של בן אדם כאילו, ובכל אופן מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי על מה כן יתאונן גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו. אם יש לך חטאים על זה תתאונן. טוב, כך אמר דוד המלך עליו השלום (תהלים קיח, יח): "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי" אפילו שהשם מייסר בייסורים גדולים אבל לַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי - ולכן אני לא מרגיש בייסורים בכלל. אדם שמתרעם על כל מה שקורה איתו, ולא מרגיש באושר החיים שזכה - עליו הכתוב אומר (תהלים מט, כא): "אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" אָדָם בִּיקָר - האדם יקר! וניתן הכל בידו, חיים והוא לא מבין, אז הוא ממש כמו בְּהֵמוֹת נִדְמוּ, אין חייו נחשבים מאומה. ולא עוד, אלא אדם שאינו מעריך כראוי את אושר החיים - עלול להפסיד אותם לגמרי! כמו שמצינו במדרש הובא ב'דעת זקנים' סוף פרשת ויגש; 

בשעה שאמר יעקב אבינו לפרעה (בראשית מז, ט): "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" 

אמר לו הקב"ה: "אני מלטתיך מעשו ומלבן, והחזרתי לך את דינה ואת יוסף! - ואתה מתרעם על חייך שהם מְעַט וְרָעִים?! חייך! שכמניין התיבות שיש מוַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב – עד בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" כך יחסרו משנותיך! על כל מילה שנה יורדת, ולא תחייה כחיי יצחק אביך, וכמה יש שמה תיבות? שלושים ושלוש (33) תיבות, כמנין זה נחסרו מחייו. 

אין לנו כל מושג, מה היתה התביעה על יעקב שהתרעם על חייו? 33 שנה לאבד על משפט כזה? אז גילו לנו חכמים זכרונם לברכה ללמדנו: שעל אף הצרות הרבות והרעות שסבל יעקב אבינו כל ימי חייו; צרת עשיו, צרת לבן, צרת דינה, וצרת יוסף - עשרים ושתיים (22) שנה ייסורים למעלה מהשגה! כיוון שהתאונן מעט ואמר: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" מיד נתבע באופן חמור ביותר! וכנגד כל מילה - איבד שנה של חיים. זאת אומרת: אם אדם מזלזל בערך החיים - לוקחים לו אותם. 

כאילו "מה! איזה חיים אלה? ו...." 

- זה מיותר לך! נכון? יאללה תעלה! 

אוי יו יו יו יו... "יתר מכן, דבר מפליא! בכלל ה-33 תיבות, יש גם 8 תיבות 8 מילים שזה בכלל השאלה ששואל אותו פרעה! (בראשית מז, ח) "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ?" זה בכלל ה-33 תיבות. ומה לתיבות האלה ליעקב ולמה הוא נתבע עליהם? מה הוא אשם שהוא שואל אותו את השאלה? אבל רמזו על זה "בעלי התוספות": כיוון שראה פרעה את יעקב זקן מאוד! ושערות ראשו וזקנו הלבינו מרוב זקנה", אתם שומעים? אתם שומעים?? בן מאה שלושים (130) הוא היה, הוא היה עם שערות לבנות. תראו אותי אני צעיר עוד, יש יותר צעירים ממני בני ארבעים (40) כולם לבנים, אז מה יהיה? והוא ראה אותו ככה לבן מזוקן. שאל אותו. ומה השיב לו יעקב? מעט הם שנותי אלא מתוך צרות שעברו עלי קפצה עלי הזקנה. עכשיו מבואר למה נכללה השאלה של פרעה במנין התיבות שהוא נתבע עליהן. כי אם לא היה מרגיש יעקב מאוד מאוד בצרותיו - לא היתה קופצת עליו זקנה, ועל זה הוא נתבע. אתה גרמת למצב שכולם יראו על פניך שאתה סבלת בחיים - לכן הוא שואל אותך, והשאלה הזאת היא קשורה למה שאתה משדר, ואתה שידרת שהחיים שלך היו רעים, לכן זקנה קפצה עליך. אז אם כן זה בכלל מה שאתה מתלונן על זה ששנות חייך היו מְעַט וְרָעִים. אז גם השמונה תיבות האלה נכללות ושמונה שנים ירדו בגלל שגרמת לשאלה. על מי מדובר? על יעקב! בחיר שבאבות, רגל במרכבה, שדיוקנו בכיסא הכבוד. אין הנחות! אין הנחות. "מעתה נראה ונבין, שהעונש של בלעם קשה וחמור לאין ערוך משל איוב! כי הוא מת, איוב סבל אבל חי! ועוד הוסיפו לו בכפליים. "והחיים הם האושר הגדול ביצירה, ניתנו לאדם אז מה אתה מתאונן? ועונשו של בלעם רע ומר, בכל שניטל ממנו האושר הגדול הזה.

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר השם אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו, א) אמרו חכמים זכרונם לברכה: "רבנן אמרי: "לפי שהיה אברהם אבינו מפחד! 

ואומר: "ירדתי לכבשן האש וניצלתי, ירדתי למלחמת המלכים וניצלתי, תאמר שקיבלתי שכרי בעולם הזה! ואין לי כלום לעולם הבא?" 

אמר לו הקב"ה: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ" כל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חינם עשיתי עימך! אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא". 

דברים מופלאים, מופלאים מאוד! למה חש אברהם אבינו עליו השלום שקיבל את כל השכר במה שהוא ניצל? הרי כל מה שהוא נכנס לכבשן האש - זה היה למסור נפש על קידוש השם! וגם במלחמת המלכים - זה היה בשביל להציל נפשות את לוט. 

אף הקב"ה אמר לו: "כל מה שעשיתי עמך חינם עשיתי עימך", משמע שלולא היה חינם! חינם עשיתי עימך - היה מקבל שכרו בעולם הזה. ושוב אין לו לעתיד לבוא, אין לו מאומה אם זה לא "חינם עשיתי עימך" אז היה בתשלום, מה היה בתשלום? קיבלת פה את השכר אין עולם הבא. אלא הן-הן הדברים: אפילו ששכר מצוה בעולם הזה אין, שכל העולם הזה אין בו בכדי לשלם מצוה אחת! אבל מכל מקום דבר אחד ישנו שבו אפשר לשלם לאדם בעולם הזה, מה הוא? חיים! אפשר לשלם לו בחיים! וכתוב ב"אבות": "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" פירשו רבותינו: מה זה "קורת רוח" זה לא הנאה ממש אלא כמו אדם שרוצה להיכנס למסעדה גדולה ולא מניחים לו להיכנס, והוא רק מריח מבחוץ את המעדנים! זה נקרא הנאה. ועוד נאמר שם: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה - מכל חיי עולם הבא!", אז כל חיי העולם הזה וכל התענוגים מבריאת העולם עד סוף כל הדורות - לא שווים שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא. אבל מאידך שעה אחת של חיים מתוקנים במצוות ובמעשים טובים בעולם הזה יפה מכל חיי העולם הבא. אז כמה שווה שעה של חיים? יותר מכל ההנאות של חיי העולם הבא! "מי מזומן לשכר עולם הבא כמשה רבנו עליו השלום? 

הקב"ה אמר לו: "נשמתך תהא גנוזה תחת כיסא הכבוד!". 

ומה אומר לו משה? "חיים אני רוצה!" לא רוצה להיות תחת כיסא הכבוד, רוצה להישאר פה בחיים! 

כי על ידי העולם הזה אפשר להתקרב לקב"ה יותר מאשר להיות הנשמה גנוזה תחת כיסא הכבוד. במלאכים כתוב: "משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו" ואילו כאן בעולם הזה (ישעיה ו, ג) "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ!" ויוכל להיות מקורב לקב"ה ממש!" זאת אומרת: פה אתה יכול להיות – שמה המלאכים שואלים 'איה מקום כבודו?' ופה אתה יכול להרגיש את השם ממש, כי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ "לית אתר פנוי מניה". עכשיו עלה בידנו פשר הדבר, שמעלת החיים ואושרם הגדול עולה על כל חיי העולם הבא, מפני שאפשר על ידי העולם הזה להתקרב את הקב"ה בתשובה ומעשים טובים יותר ממה שאפשר בכל חיי העולם הבא. ולכן נתיירא אברהם אבינו שמא החיים שניתנו לו בנס! להינצל מכבשן האש זה לקבל את החיים מתנה, ולנצח מיליונים ולהישאר בחיים - זה מתנה. אז הוא חשב: 'אולי זה שכרו! ולא נשאר לו שכר לעולם הבא!' אבל השם אמר לו: 'שזה היה חינם!'. אומנם החיים על פי הטבע שניתנים לכל אדם, אי אפשר שהם יהיו מתן שכר, כיוון שאדם נברא על מנת כן שהוא יחיה ויקיים מצוות ומעשים טובים ואז השכר יהיה מוכן על עולם הבא, ואם החיים עצמם יהיו השכר, אז לא יהיה לו מתן שכר לעולם הבא כי הוא קיבל כבר חיים. החיים הניתנים על פי נס!! - הם יכולים להיות תשלומים טובים ביותר עבור כל המצוות והמעשים טובים". לכן פחד אברהם, הוא קיבל את החיים מחדש! מתנה, זה לא החיים המקוריים שכל אדם מקבל שזה לא שכר, שזה לצורך קיום תורה ומצוות. אבל אם כבר היית אמור למות והשם עשה נס והשאיר אותך בחיים - אפשר שאתה קיבלת את כל השכר! כי אין שכר כמו החיים!! שראינו שמשה רבנו מוכן לא לעלות למעלה לשבת אפילו מתחת כיסא כבודו של הקב"ה ולהישאר פה עוד בעולם הזה; אפילו כציפור! אפילו שור, להישאר פה. 

"עד שאמר לו הקב"ה: 'שכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה - חינם עשיתי לך!'". 

היוצא לנו מכל זה: שהשכר הגדול ביותר שאדם מקבל זה עצם החיים שלו, שכר עצום שאדם יכול עם כל הייסורים ועם כל הצרות ועם כל התלאות, עם הדיפ סטייט עם ביבי דיקי (ביבי נתניהו), עם הכל - החיים הם למעלה מהכל וצריך לייקר אותם. לכן לשאלה: האם איוב לא סבל הרבה יותר ממה שנענש בלעם? הרי בלעם זה דקירת חרב {וזה כואב נגיד חצי דקה דקה וזהו} אבל ייסורין שנה שלמה, 10 ילדים מתים, שחין בכל הגוף, זה לא שקורונה, שחין בכל הגוף, זה פצעים מוגלתיים! עם גירודים איומים ונוראים. והיה עשיר אדיר שהפסיד הכל ונהיה עני לגמרי, ואי ואי!! ואי! "ייסורי איוב" קוראים לזה. כל אלה הם עדיפים ממה שאדם מת כמו בלעם. אז לכן אין קושיה בכלל! אז צריך לייקר את החיים, אבל יש אנשים שאפילו בשיעור יכולים להירדם זאת אומרת יש חיים דחיים עוד יותר זאת אומרת יש חיים זה סתם גם בעל חי - חי. ויש החיים של החיים "עץ החיים!", כשלומדים תורה זה עץ החיים. יש כאלה נרדמים ב"עץ החיים" יש כאלה לא מקשיבים, יש כאלה מדמיינים, ויש כאלה... זאת אומרת לא יודעים להעריך מה זה "חיים" ומה זה "חיים דחיים" ומה זה "אילן החיים" ומה זה "עץ החיים". ואנשים מפסידים כל כך הרבה! יש להם כל כך לאסוף לאסוף, על כל תיבה שלומדים ושומעים מקבלים תרי"ג מצוות, שכר. ו... לא יאומן כי יסופר! 

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).