חדשות וירוס TV - מהדורה 786 • 'מלחמה פסיכולוגית' PSY-WAR - חלק ד' • 17-08-2023

- - - לא מוגה! - - - 

העתיד כבר כאן.

בפעם הבאה שתבקרו בסן פרנסיסקו תוכלו לחזות ולהתנסות ברובוט טקסי,

מוניות אוטונומיות המופעלות בלי נהגים כלל.

לתת יותר טקסי תוכלות בלי נהגים בסן פרנסיסקו.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נדלו, נדלו, נדלו, נדלו, נדלו, נדלו.

האמריקן דרום הוא ארץ הרבה על איך מדינת מדינת ישראל.

האמריקן דרום אומר

שאם אתה עומד יעמוד, אתה תצליח.

האמריקן של ההצלחה האקונומית הוא המדינה האמריקנית. הוא המדינה במדינות גדולות ובמקומות קטנים,

מעולות רצות, רגוניות ומדינות.

שאם אתה עומד יעמוד,

אתה יכול להשתמש בקרב,

ואם אתה נחמד,

תהיה תחומה

שאתה יכול לעשות,

שאתה יכול להשתמש,

שאתה יכול להשתמש בנהלות והבנהלות והבנהלות שאתה עשית,

שאתה ילדים שלכם יכולים לקבוצת טובה,

ואיך ילדים לילדים

אפילו אם הם לא ילדים מהבינות גדולות.

אז הוא אומר, אנחנו יכולים להתחיל במהלות אחרות.

יש אנשים רחוקים ויש אנשים טורים,

והם נמכו בקונקטים אחרים, אבל המדע הזה הוא נדל.

זה המדינה, זה המדינה של להביא את עצמך בפוליטות שלכם.

המערכת עם זה היא שהיא בעצם מעוניות איך המדינה עושה.

המדינה עושה הרבה יותר גדולה על קלאס

ועל המקומות שאתה, שיש לך לזה שאתה נמצא.

היי, אני פארה סילטון, ואני פה בקונקציה של המדינה.

תודה שאתה קבל את השיק קלוזר קודם כל.

אז ביוני, שיק קלוזר, כמו שאתה יכול לראות, אני אוהבת שם באמת שיקות.

חלק מהמקומות האלה הם מסמכות מתאריות,

וחלק מהמקומות האלה הם גם מסמכות קולטוריות.

יש קלאס קולטורות

שיש להם אנשים במיוחד שלהם.

יש קצת אקצפיות לזה, יש עבודה בין אחד לזה לבין אחד לזה, אבל

תקווה הסוציונות של החברה הזאת הוא רמקלית רחבה בקבוצה.

ואז המדינה האמריקנית מתארת בשלטות מאוד מוצאות במדינה,

שיגידו לנו אנשים שהם ככה הם עכשיו רצים.

ועכשיו, השאלה היא, אם האנשים האלה הם רצים,

אם האנשים האלה עשו את זה,

והמיוחד של האנשים האלה לא היו.

והמה שחלק מהמקומות האלה הוא עבודה שלהם עשו את עבודה שלהם.

אז השאלה שהמיוחד של האנשים האלה הם ככה הם,

היא כי זה שם הם צריכים להיות.

אתה לא עבוד קצת, אתה לא עשו את זה ככה לא מיוחד.

It was just a period from 1946 to 1980 where the prosperity was really looked like it was just going better and better and better for everybody.

And that came after World War II with the backlog of tremendous earnings from war industry and such,

the GI build that came in that developed the whole new big professionals class and the like.

And that lasted to about 1980. Since then there have been cutbacks to human services cutbacks

and educational opportunities and greater and greater inequality.

Since 2000 to 2008,

the inequality between the very rich and the rest of us,

that inequality is greater than it's been throughout the 20th century.

So we're back to like 1900 in terms of inequality.

Everybody just can't make it.

In�לנו,

בחיי התחייה,

החיילים שמחים חייבים שמיוחדים הם החיים של הטבעים שלהם.

הם חייבים בגלל שהם מיוחדים,

הם נזכויות,

הם נכון,

אנשים חייבים בגלל שהם תורים מיוחדים ממה שהם מוצעים.

אתה צריך חייבה.

חייבה צריכה להיות אם אתה תוכל לתת מיוחדת.

The only way, a rich slave holder, a Roman senator or anti-בלם plantation owner in the south, the only way they can live in this fabulously luxurious mode is by having slaves who work from the crack of dawn down into the night.

That's expropriation, that's creating the public of the slave, or the search, or the worker,

so that the slavehold, or the lord, the feudal lord, or the plutonist, the capitalists, can really accumulate wealth.

The idea that human happiness is connected to the immense accumulation of commodities.

I think that idea that is what is driving development in what we used to call to develop world, is driving development in China, is driving development in India. I think you'll increasingly drive development in Africa as well.

I think we're starting to see the results of what that means for the planet,

when not only the 5% of the American population strives for that,

but when increasingly, the rest of the world also has brought into that, and you then have to provide

the goods, the goods and the energy that those goods take to produce.

We're arriving at the kind of exhaustion of the physical planet.

The ancient philosopher Confucius,

he was asking,

what he would do if he ever told the state.

מישהו אמר,

you're in charge of the state, what would you do?

And he said a very interesting thing, he said,

he would quote

He would rectify the language.

And I think, אם he was asking him,

he would say, let me control the media.

If you can control the stories,

you don't need to have soldiers on three corners to control them.

You can control people in their own heads, in their own imaginations.

But on one hand, it's really depressing,

because it's like,

how do you think to get out of it?

Because there's no way you can have control of the media.

There's no way you can compete with the stories that are told thousands of times a day

through advertising, through programming, through newspapers,

through the internet, through video games, through all kinds of דברים.

At the same time, the reason I'm hopeful,

the reason that he actually gives me some optimism is that the capitalism has to do this.

But unless it does that, they know that the thing will fall apart.

So the capitalism in that sense is like a house of cards.

The house of cards, it has to be constantly held together.

We have to be told every single day what this story is.

And they have to do it every day because they are natural.

If it was natural, they wouldn't have to do it. And if they stop,

they know that in fact it would fall apart.

That actually is the great hope for me.

It's the amount of time that they have to spend

to convince us about value of the society.

It's in fact what gives me hope that there is an alternative,

that actually just below the surface.

And that alternative is much more human,

much more compassionate,

is much more connected to concern for the other people, is much more connected to concern for the planet.

And that is being held down by this incredible and relentless problem in the system.

If a decision is made by a centralized authority,

it's going to represent the interest of the particular group in power.

If power is actually rooted in large parts of the population,

if people can actually participate in social planning,

then they will presumably do so in terms of their own interest.

That's why Madison,

for example,

and Lepin,

and Berners,

and a whole host of others,

have argued that we cannot permit the population to participate.

Because if they do, they will pursue their own interest.

Not the interests of

the wealth of the nation.

If you have centralized power, they will use it for their own interest.

You don't have to read that. In a complicated textbook,

it should be so understandable by any 10-year-old child.

And not by educated people,

they have it driven out of their heads.

There are allotions,

replacing,

self-serving allotions.

If the population or participants still,

they serve their interests.

The opinion is very well studied.

So we have a wealth of information about what the public wants.

And there is a huge disconnect between public opinion and public policy.

The public and

policymakers differed enormously on crucial issues, but it's all very natural.

It's not nothing surprising about it, and people understand it.

So about 80% of the population in the United States

says that the government is run by a few big interest,

looking out for them.

- מה אתה אומרת ב-democracy?

אם אתה אומרת ב-democracy,

איזשהסיסטם שעושה שעושה שתשתמשך שהתשתמשך של המידעות של המידעים והאיכות והתשתמשות

לתחום במדינת הסביבה היא סקרוסייה.

אם הסיסטם המשפטי, שאנחנו מכירים ושקפיטליסט,

הוא לא משתמשך,

ואתה לא יכול,

באמת, ארוד או מתקדס,

הפרימייסט של המידעים האלה,

כוחות והמידעים,

פוליטית,

אז אתה פשוט עכשיו

דמוקרטיה.

המשפטים היו איזה איזשהו איזשהו תשתמשה מאוד ברורה,

שכדי שהמידע פוליטי פוליטי להיות דמוקרטי ולהיותו,

מידע אקונומי גם היה דמוקרטי ואיכול.

אוקיי.

זו הייתה הדבר האחרון שהם רואים.

אז הם ראוו ברור שבחרות דמוקרטיה פוליטית הייתה אקונומית דמוקרטית.

בחרות דמוקרטית פוליטית הייתה אקונומית דמוקרטית.

והם עשו את כל מה שהם יכולים לבחור את זה.

The claims of mind control are based on the belief that human beings are powerless, or relativelyly powerless, when they become the targets of psychological operations and propaganda.

Media control, yeah, it has an impact on the public opinion, without a doubt, it has an impact on the assumptions that people bring to trying to figure out what to do with their minds.

It's powerful,

אבל זה לא צריך לומר שזה יש לך מערכת חשבון.

I think the best way to stop propaganda

is for people to understand what it is and how it works.

I don't think we're going to stop propaganda so long as we have freedom of speech.

and frankly, I think that's a good thing for us.

But there will always be people who exploit freedom of speech for their own hands.

But propaganda loses its effectiveness if people understand what is going on.

A very important thing that can be done to reduce the power propaganda is to force the players to the surface.

so that where you have campaigns,

political campaigns, product campaigns, cultural campaigns,

that are organized by big propaganda agencies, public relations agencies.

then,

a part of the task for the people who are observing this going on this is to make this public,

make it understand,

that what's appearing on the front page of the Washington Post,

for example,

really is a propaganda or public relations campaign that's coming from a particular fact in the society, who are paying for it and that they have me.

It depends on what people believe,

what people perceive, what people know.

And for a democracy, this really function and thrive.

Unlikeer אדי ברנז,

אני would say,

what we need is more information,

more freedom, more transparency,

and more information about who's manipulating public opinion and the public mind.

אדי ברנז, אדי ברנז, חושב שפנמנטית,

אנשים לא יכולים להשתמש בנושאים שלהם במיוחדות,

כי הרבה מהאנשים היו רק

כמו שחושבים לנושא את זה.

וכן, הוא עשו את זה כדי לתת את הפרקטורה שלו,

שהוא הזכיר את המנהיגות ומניפולציות את המדינה.

אני חושב שבאמת, מה שאנחנו צריכים זה הרבה יותר

להגידה ולהגידה על איך המדינה מעלה ומניפולציה,

כדי שיש לנו המדינה שיכולה להשתמש במיוחדות ולהגידה קריטית ולהגידה קריטית ולהגידה אותנו במיוחדות הדמוקרטיה.

כמובן,

האינדיבידואל והאופייה הזאת הם קרושים לכל דבר.

ככל שאתה יכול להגיד ולמניפולציות

אופייה הזאת, או כמו שאנשים מר סטיילר אוהבים לומר את זה,

פרספציה פוליטית, אתה יכול לקנות את ההגברה וההגברה הזאת.

זה מה שאדי ברניז ידע,

זה מה שהוא אמר כשהוא דיבר על מנהיגות הכנסת.

אז כן, אני חושב שהבטלפילד

הולך באמת הוא במיוחד.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.