הייתי שם במצרים - חלק ה - תכבד העבודה | הרב אמנון יצחק שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום
לעילוי נשמת שרה חיה בת איננס עדנה תהא נפשה צרורה בצרון החיים
וכל ילדיה יחזרו בתשובה שלמה בדרך האמת אמן אמן
אנחנו ממשיכים בסדרה הייתי שם במצרים
חלק ה'.
מהפרק הפעם זה תכבד העבודה.
זוכרים את אהוליאב?
אהוליאב היה נלהב מאוד.
ליבו התרונן מרגשות גיל
ברגליים כלות אץ לבשר לידידו את הבשורות הטובות על התגלות משה בדרישותיו מפרעה.
שמעת בצלאל?
משה רבנו חזר ממדיין כדי לגאול אותנו.
הוא בא יחד עם אהרון אחיו
ודרשו מפרעה שיוציא אותנו מכאן מיד.
בצלאל לא התלהם.
האווירה קרה סוררת בבית דודיו
בכל הנוגע ליהדות
נתנה בו אותותיה וגילה ספקנות.
ואיני לך שמשה הזה באמת שליח השם?
אולי הוא סתם מתחזה?
דבר שני,
מאז שהוא דיבר עם פרעה המצב רק הוא רע.
ודאי שמעת כמוני על האסון בבית שותלח
כאשר אם המשפחה רחל
הצטרפה אל בעלה לגבול את הטיט
כדי להשלים את מכסת הלבנים.
ומחמת המאמץ הרב הפילה את הבלד שנרמס בתוך החומר
דבר שלישי,
בכלל המצב מאז נהיה הרבה יותר גרוע.
כבר אין לנו זמן אפילו לאכול,
שלא לדבר על חופשות השבת שבוטלו.
דבר רביעי,
אם משה הוא באמת שליח השם,
מדוע בקש מפרעה שנצא ממצרים רק לשלושה ימים?
למה לא לגמרי?
וכי השם לא יכול להוציאנו לגמרי?
ההולי אב לא נבהל ממטר הקושיות
וליבן היטב את הדברים כבר אמש עם אביו,
כשאביו היום התייעץ ת'דיר עם זקני הדור.
וכי סבור אתה ש...
גדולי ישראל תמימים הם שכל מי שיבוא ויאמר שהוא הגואל יקבלו את דבריו מיד
ויסכנו את כלל ישראל.
דע לך ידידי,
סימן יש לאבותינו
וקבלה ברורה אצלם
לברר מי הגואל האמיתי,
ורק אחרי בדיקה זו
אישרו שאכן משה
הוא נביא אמת,
מיועד לגאול את ישראל.
עוד קבלה בידיו,
שממש לפני הגאולה
התגברו הצרות יותר,
כמו היולדת הסובלת ברגעים האלה שלפני הלידה,
ורק אחר כך תבוא הגאולה.
ולכן אדרבה,
מהקשיית השעבוד
מוכח שאנו קרובים מאוד לפני הגאולה.
בצלאל נראה מהורהר,
לא יודע להחליט
בין הדברים שספג בבית דודיו
לבין הדברים של חברו ההגון והחכם.
לפתע ננער ואמר,
לא ענית לי על השאלה האחרונה.
ההוליאב שתק.
ניכר היה בו שיש לו תשובה ניצחת על השאלה,
אלא מהסס אם מותר לו לגלות.
אתמול הוזהר על ידי האביו
שזה סוד שמור רק בין היהודים שנשארו מאמינים.
אסור שיוודע הדבר למצרים או ליהודים שאינם נאמנים,
שעלולים לגלות זאת למצרים.
הביט בבצלאל התולה בו עיניים שואלות מביעות
תמיהה על השתיקה המוזרה.
בסוף
אמר לבצלאל, איני יודע אם אני יכול לענות על כך.
אשאל את אבא
ומחר אגיד לך תשובה.
מאז שיחה זו
כבר לא נותרה לבצלאל ואהולי אף זמן רב לדבר.
כפי שציין בצלאל,
כך היה.
עול,
העבודה הוכפל לאין שיעור.
השמועות הרעות רדפו אותם.
יהודים רבים חלו.
עקב העומס הרב וחוסר המנוחה.
האחרים היו רדופים
ללבון את מכסות הלבנים שנדרשו מהם.
הדרישות היו לא אנושיות.
הוטל על כל אחד לייצר כמות מטורפת.
בין 400 ל-600 לבנים.
פי עשר מיכולת פועל רגיל.
התביעה החדשה של פרעה
שעל היהודים להשיג בעצמם את התבן,
הכניסה אותם למרוץ מטורף נגד הזמן.
התבן הדרוש לחיזוק התית
הוא החלק העליון בהרך
של גבעו לתבואה.
אך תבן זה לא היה בר-השגה.
רובו נקצר יחד עם גרגירי החיטה
ושימש
להאבסת בהמות המצרים.
הסיכוי היחיד להשיגו
היה מהחלק שנותר מחובר לשארית הגבעול הקשה הנקרא קש.
על היהודים
הוטל לרוץ השכם בבוקר לשדות,
לעקור מהקרקע את שרידי הגבעול,
לנתק את מעט התבן שנשאר בראשו,
לרוץ
לאתר הבנייה,
לערבל
עם החמר,
ליצוק
את התערובת לתבנית הלוונים.
העבודה הייתה מאומצת.
הנוגסים לא נתנו מנוח.
בעוד הלוונים מתייבשים ומתקשים בשמש הקופחת,
אולצו היהודים ליצוק עוד ועוד תבניות לאינסוף.
בהתקשו את הלוונים,
העמיסו אותם על שכמם
מתוך סכנת נפשות מוחשית,
טיפסו עם כל כובד המשקל אל מרומי הפיגומים הבוגדניים
לבנות את בנייני האחסון
המבוצרים שדרש פרעה.
אמנם הנוגסים התירו ליהודים לקחת את התבן משדות המצרים,
שכן כל שדות מצרים מוגדרות כרכושו הפרטי של פרעה.
אך בפועל המצב היה נורא,
שכן היהודים שאולצו להיכנס לשדות הפרטיים הוכו באכזריות על ידי בעלי המקום
במהלומות של אלות לשבר את רגליהם.
אך לא הייתה ליהודים ברירה אחרת.
גם אי אפשר היה להמחיט מכמות התבן הנדרשת לכל לבנה.
על כל פעולות הבנייה הוטל פיקוח חמור
הנוגסים בחנו אותם בעיניים בולשות.
אוי למי שההין לזלזל באיכות הלבנים.
או העז לנוח.
הצלפות הפרגול היו מקפיצות אותו ממקומו חישקל,
והם לא חייבו.
נכנסו על נער או זקן.
כמובן באופן זה לא ייתכן היה לעמוד בקצב העבודה הנדרש לתפוקת הלווינים
והיא ירדה מהרגיל.
בסוף יום עבודה הועמדו השוטרים היהודים לדין
על אי עמידה בתפוקת מכסות הבנייה היומיות.
אחד אחד נשלפו השוטרים שהם היו יהודים
ממקומות מחבוהיהם
שנמלטו בתקווה להינצל מהמלכות הצפויות.
הצטדקות השוטרים בדבר הזמן הקצר
שאינו מותיר אפשרות מעשית לבנייה מטורפת,
בפרט בעיר פתאום
שהיא בולעת את הבניינים,
פתאום נפער כל פעם,
או אדמות רעמסס,
ראשון ראשון מתרוסס,
שהיא הייתה רוויית מים האדמה,
ולא צלחו לבנייה כה מסיבית.
כל הטענות האלה וההצטדקות של השוטרים
לא הועילו מהומה.
העלות הכבדות הונחתו באכזריות על גבם המצולק
של השוטרים,
ולכל שריקות הפרגול הצולף הוזהרו חד משמעית.
האומללים המוכים ביקשו ראיון
עם פרעה.
הסבירו כי הדרישות אינן אנושיות ובלתי הגיוניות.
אי אפשר לעמוד בזה, טענו.
פרעה נשאר אטום.
העצלות מדברת מגרונכם.
כנראה שדי זמן פנוי יש לכם לחשוב על אלוהיכם.
ואם לא די היה בכל זאת,
ואם כיווי ישראל יקבל חיזוק לתקופה מרה זו ממשה רבנו,
הרי שגילו כי משה איננו.
הוא חזר למדיין יחד עם כל משפחתו ונעלם למשך שישה חודשים.
המאמינים
עמדו כעת בניסיון גדול ביותר בתולדות גלות מצרים.
מחנה הכופרים התחזק בעמדתו
כי הגאולה היא בלתי אפשרית.
אי אפשר להתגבר על החמאס.
ומוטב לדבק במצרים עובדתם
ולשים את אשף בעזה.
זה הכופרים, מחנה הכופרים.
אך כך דרכה של אמונה.
פעמים שהאור מתכסה מן המאמין,
נדמה לו שהוא הולך בחושך.
ככל שמתקרבת גאולת המאמין,
מנסה
השטן להחשיך לו את הדרך
ולהפיל אותו ברגע האחרון לפני שיגאל.
אך יהודים מאמינים בני מאמינים הם,
בדרכם בטוחה וסלולה להם,
ולא ירתיע אותם דבר.
כל זאת בעטנו,
ולא שכחנוך,
ולא שיקרנו בבריתך.
לא נסוג אחור לבנו,
ותת אשורנו מני אורחך.
פסוק בתהילים, שמבטא את מה שאמרנו.
ממשיכים בדרך האבות,
לא ירתיע אותם סער וסופה.
נשארים דבקים באלוהיהם על אף הכל,
בידיעה ברורה,
כי על קרקע מוצקה הם פוסעים.
ובבטחה יגיעו אל האור הגדול,
אז זורח,
אז שמור רק להם.
עד כאן הפרק הזה.
אבל מה שאנחנו לומדים פה,
לכאורה נתקשתה הגזרה מאז שבא
משה אל פרעה.
הזרה על העם הזה, כביכול.
כמו שטען בצלאל,
מה קרה פה?
אז התשובה היא,
הקדוש ברוך הוא
רצה להעניש את המצרים.
למה? הם שתקו, שמעו שיש גזרה.
אבה נתחכמה לו,
להשליך את כל הילדים ליאור.
אף אחד לא עמד, עשה הפגנות בקפלן.
אף אחד לא עשה שום דבר.
אבל אמרנו, אם יש להם
מלך משוגע
ברע לב,
מה הם אשמים? הם פוחדים ממנו.
אז הם לא עושים שום דבר.
אז הקדוש ברוך הוא, בשביל
לחייב אותם בדין, כדי שיוכל להטביע אותם
בים על מה שהם ראו שמטביעים את ילדי היהודים,
והם שותקים, ואפילו חלק מהם שותפים,
אז מה הוא עשה?
הוא עשה את הגזרה הזאת שצריך ללבון את הלבנים
ולהביא את התבן בעצמם, מה שקיבלו בהתחלה מוכן.
והגדילו להם את המכסות,
ואז כשהם נכנסו בלית ברירה לשטחים פרטיים,
המצרים מנעו מהם והיכו אותם ברגליהם והכול.
עכשיו כל המצרים התחייבו גם כן,
כי הם מנעו מהם
לעשות את מה שצריך.
עבוד היה גורם שמי שלא עומד, שמים אותו ואת בנו
בתוך הלווינים, אז הם השתתפו ברצח עם,
ג'נוסייד.
אז זו הייתה הסיבה
למה הגזרה הזאת התגברה,
בשביל לחייב את כל המצרים.
הם לא יכלו להגיד, מה אני רוצה, היה לנו מלך אהבה.
לא,
אתה היית שותף גם כן.
אז רואים שגם הדברים שנראים בעינינו רעים,
יש בהם תוכנית, הקדוש ברוך הוא יודע למה הוא עושה, וכו' וכו'.
מחר, אם ירצה השם, השם ייתן חיים,
אנחנו נלמד את ההתגלות השנייה שמגיעה בחזרה,
משה רבנו,
והסרט מתחיל.
אני מודה לכם על ההקשבה.
שבוע טוב שיהיה לכם.
ברוכים תהיו.
הָהּ הַאָי הַאִּ�נּוּרָּהָכֵל יֹאׁעֻידְּוּךָּהֶ.
והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו
אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו
אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם
הכל ידוך והכל ישבוך
והכל יאמרו הקדוש השם
הכל ידוך והכל ישב וכוכה והכל יאמרו הקדוש השם
הכל ידוך והכל ישב וכוכה והכל והכל והכל והכל יאמרו הקדוש השם
תודה רבה