הייתי שם במצרים - חלק ד - התגלותו של משה רבנו - הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: הודיה בת ריבה - שהשן תקלט בחרה בפה בסיעתא דשמיא, תודה לה' יתברך וחזרה בתשובה שלמה לכל המשפחה.

(חסר כדקה!)

'... אצה הדרך, לא היה לו פנאי להביט ביופי המלכותי הנפרשׂ לפניו, לפיכך הדהיר את סוסו ברחובות קריה מתאמץ להגיע בזמן לארמון המלוכה הנשקף מרחוק, ארמון אגדי זה היה מדהים ביותר! נוכח היותו מבנה רב ממדים באורח פלא היה בנוי וצף על מימי הנילוס, היתה זו המצאה מטורפת של פרעה שחפץ לשוות לעצמו תדמית של אלוה השוכן במקומות מופלאים נשגבים מהשגות בני תמותה.

באמצעות סכר ענק, חסם את זרימת הנילוס השוצף, דבר שיצר היווצרות ימה מלאכותית גדולה ולהגבה ניכרת של מפלס הנהר, כך המים הרבים הזורמים באפיק - רוממו את ארמון העץ האדיר והציפוהו למעלה לגובה ניכר המתנשא לגבהים!

הסוס האביר גמע את המרחקים בהנאה מרובה, היה זה מיוחד שהכיר את הרוכב היטב ונענה לרצונו מיד, רק לחשובי הממלכה היתה רשות לרכב על סוס. האזרחים קדו ביראת כבוד עת זיהו את הפרש הנכבד עטור בעיטורי כבוד מלכותיים, שעל ירכו חרב חדה - סימנים מובהקים למעמדו אצל המלך. המצריים היו מעניקים כבוד מיוחד לחרטומים ועבדול קארים הגאוותן אהב להתנהג על כך בכל עת. 

כעת היה עבדול מכונס בעצמו, מחשבותיו התמקדו בכבוד הגדול המצפה לו בבית המלכות כאורח אישי של המלך. 

סוסו נעצר בקרבת הגשר המחבר את שפת הנהר אל הארמון, משמר חיילים מלכותי עמד שם הכן, נגשו אליו בהדרת כבוד, וידאו את הזהות וסייעו לו לרדת מן הסוס. 

שני (2) סייסים רצו לקראתו, קיבלו את הסוס לטפל בו עד סיום המשתה. 

עבדול הלך מעדנות של משמר כבוד של שלושה (3) חיילים מלווים אותו מאחור, בהתקרבם אל השער החיצון קיבלו הזקיפים המוצבים שם את האחריות על האורח הנכבד. הלה התהלך ביניהם באיטיות גאה מנסה למצוץ כל קוּרטוב של כבוד מהמעמד. חבל למהר! שמא חלילה אחד מהעוברים ושווים לא יספיק לראות את גדולתו...

בהתקרבם אל שער גדול מעוטר בחן, יופי אומנותי זעק מכל חיטוביו, אבל מסתיר את הזוועה הנמצא מאחוריו. 

עבדול נכנס פנימה מביט בהנאה אכזרית המראות האימים שהוצגו שם, מחזות אלה נועדו להרתיע כל אדם למרידה במלך! לימין הדרך היו מוטלות גוויות רבות - דקורות סייף, משמאל - גופות תלויות על עץ, מאחוריהם - שכבו אנשים קטועי ידיים ורגליים, לצדם - שוטרים אכזריים המטביעים את הנידונים למוות בתוך מערבלי מלט ענקיים...!

הוא המשיך לפסוע בניחותא עד שער הארמון עצמו ובמרחק בטוח מהשער נעצר, השער השמור ביותר בכניסה לארמון - איש לא העז לעבור אותו ללא רשות! השמירה היתה בלתי שגרתית בעליל, שני (2) כפירי אריות אימתניים ניצבו שם קשורים בשלשלאות של ברזל, אבוי! למי שניסה להיכנס או לצאת ללא תאום מראש, הכפירים היו משסעים אותו לגזרים בטרם צעד – צעד אחד פנימה...!

עבדול המתין ניתנה האות ויצאו שני (2) שומרי הפתח, לפי מדי השרד שעליהם ניתן להסיק מיד: אלה אינם זקיפים שגרתיים, הסמלים המגוונים הבלתי שגרתיים שעטרו אותם הצביעו על אותם מכשפים בכירים העומדים לשירות המלך!

אחר אימות זהותו ושהוא קרוא ומוזמן למלך הרחיקו את האריות מן השער באמצעות לחש הידוע להם. 

כעת עמד עבדול בפרוזדור של הארמון וכאן ניכר הפאר והעושר העצום! מרבדי צמר משולבים במשי ושש מרהיבים פרושים על הארץ, קירות הארמון מצופות בעצי ברושים ואלמוגים המיובאים מצוֹר, מן התקרה השתלשלו נברשות זהב מעוטרות מעשה אומנות יִחודית, משובצות באבני חן יקרות מיובאות מהודו, ומשם הובל אל הטרקלין - היופי והפאר המלכותי הפעימו כל פעם מחדש...!

משרתים לבושים מדי שרד ארגמניים הובילוהו לרחבת החרטומים, שטיחי קשמיר רבים וענוגים ספגו את כל הפסיעות, כיסא רפוד קטיפת משי הוצע לפניו. עבדול קארים הסתכל סביבו מהופנט, יופי המקום והפאר העצום היו מעבר לכל דמיון! פרעה ידע להעצים את תדמיתו בעיני אורחיו. 

בצדו המערבי של האולם מול הפתח התנשאו שבעים (70) מדרגות עשויות אבני שיש נדירות שנחצבו מפסגות הרים נישאים המזדקרים בפינות תבל שכוחות, במקומות נידחים שמעולם לא דרכה שמה רגל אדם נחו אבנים אלה מעת בריאת העולם! הסכנה הנוראה טמונה במקומות פראיים אלה והגישה הקשה בלתי עבירה הציבה מחסום ברור: איש לא העז להתקרב לסלעי השיש! כל שכן לחוצבם, עד שהגיעו לשם עבדי פרעה לאלפיהם העפילו למרומי הצוקים הנישאים לשחקים - נראים כתלויים באוויר ובחירוף נפש!! הלמו במקבות וכלי ברזל וחצבו את האבנים בשביל פרעה. היה זה טבעי שמידי פעם מעד אחד העבדים לתהום הפעורה מתחתיו, ובצווחת אימים התרסק אל קרקעי הגיא בעומק אלפי אמות...!

את פרעה זה לא הטריד, היה חשוב לו רק: שאבנים נדירות אלו יפארו את ארמונו ויהוו את שבעים המדרגות לכיסאו.

מעל מדרגות אלו נשתרעה בימה גדולה רצפתה וקירותיה עובדו בשלל חיטובים מרהיבים משולבי זהב, כסף ואבני חן. במרכז הבימה הוצב כיסא המלכות משובץ יהלומים זוהרים מקרני האור המפזזות עליהם ומשתברות לעשרות גוונים מזהירים ויוצרים מסביבם הילת אור מרהיבה דוגמא צבעי הקשת בענן.

על הכיסא ישב המלך לבוש אדרת ארגמן מוזהבת, כתר מלכות לראשו וכולו אומר כבוד ומורא. המורא הזה השתקף היטב בפני הנוכחים, ניכר היה שהם מתייראים מאוד מפני מלך אכזרי זה! למרות קומתו הננסית.

 - הגובה שלו היה אמה וזרת, אולי שישים וחמש-שבעים (65-70) סנטים מה שנקרא: 'גמד!'.

מידי פעם הודיע כרוז על ביאתו של אחד ממלכי המדינות הסמוכים, התזמורת פצחה בנגינה, שורת משרתים לבושי הדר נע בחינניות לעבר הפתח מקבלת בקידה את המלך הנכנס ופמלייתו. האורח שיגר לפניו משלחת עבדים נושאים המתנות יקרות ערך למלך המארח, רק חדי עין יכלו להבחין שעיני פרעה נשואות מאוד אל המתנות, וזיק עיניים חמדניות מתלקח למראהם! 

המלך טרח להסתיר זאת, ועשה עצמו כשווה נפש למתנות האלה כאומר: '"יֶשׁ לִי רָב!" (בראשית לג, ט) הרבה-הרבה יותר מהן...!' בידו החווה מחווה אצילית כאומר: 'מואיל אני ברוב טובי לקבל את תשורת מלככם'. 

העבדים נושאי המנחה הניחו את המתנה על שולחן מיוחד פסעו לאחוריהם בקידה עמוקה. בעקבותיהם נכנס גדוד חיילים לבושי הדר מניפים את הרומחים בעלי להבי פלדה נוצצים, נישאים כלפי מעלה ומסתודדים בשתי (2) שורות. שטיח ארגמני התגלגל למרגלותיהם, והמלך האורח החל פוסע עליו מתקרב לעבר פרעה. 

בהגיעו לפניו כורע הוא על ברכיו לאות הכנעה, לאחר רמז מהמלך - הוא קם על רגליו נעמד על גרם המדרגות הראשון (1), פותח בדברי שלום לשליט הנערץ, במדרגה זו הוא מדבר בלשון עמו. עם עלייתו למדרגה השניּה (2) הוא צריך להחליף שפה ולדבר בלשון של עם אחר, רק עם החלפת שפה - מורשה הוא לטפס על מדרגה נוספת. כשתמו ידיעותיו בשפות הזרות - הוא נעמד! 

ככה כולם נוכחים: כמה הוא טמבל! ולא למד, שיטה לבזות את המלכים הבאים אצל פרעה... 

ופרעה ירד אליו ממרומי כיסאו ועמד על המדרגה שמעליו, כאומר: 'הנה הואלתי לרדת אליך! כי אתה לא תוכל לעלות עד אלי...' 

האורח כורע על ברכיו, תוך כך מושיט למלך עטרת זהב גדולה משובצת יהלומים לאות שמכיר הוא בפרעה כמלך עליון ולו יאותה המלוכה... בכריעה עמוקה נפרד מהמלך, בפסיעות זהירות יורד מגרם המדרגות לאחור כשפניו מופנות כל העת אל המלך, ברדתו מעם פרעה אצו אליו המשרתים מובילים אותו לשבת ברחבה שהוקצתה לישיבת המלכים כי כל שריו ופמלייתו ממוקמים מאחוריו איש לפי כבודו. 

- כמו שאתם רואים אצל הרבע'ס...

כל החיזיון הזה - הראה הוד והדר! אי אפשר להישאר שווה נפש מהמראות, כל פריט מאביזרי הארמון - מהמם את החושים!! סוחט רגשות התפעלות אין קץ, היופי הפאר העצום ההכנעה וההרצה של מלכי האומות לפני פרעה, ומעל הכל הפחד מהמלך האכזרי החזק הנורא הזה - נכרו לעין כל. 

הלכו עליו סיפורי אימה מסמרי שערות, שמועות מבוססות סיפרו: 'כי המלך שדבקה בו הצרעת - נהג לפתוח את הבוקר באמבטיה של דם ממאה חמישים (150) תינוקות יהודים! וללא הנהד עפעף היה שונה הדבר גם לעת ערב...!!' 

עדויות אחרות מהימנות אף הן סיפרו על אכזריות גדולה מזאת! איש גם לא שכח את מחזות הזוועה שנמתחו בצדי הדרך המוליכה לארמון, לכן ישבו שם כולם ביראת כבוד משתדלים מאוד להחניף למלך ולהסב לו עונג. 

פרעה עצמו ישב על כיסאו בזחיחות הדעת ראשו עטור כתר זהב מופז, משובץ יהלומים ואבני חן נדירות מעשה אומן. בראש הכתר התנשאה בגאון דמות הנחש האלילי, דרקון ארסי שבצדי צוואריו נפרשים זוג סנפירים מרשימים מסמנים יכולת עפיפות ושליטה בכל פינות העולם. 

- זה הסמל של הלוציפר שהיו משתמשים הבונים החופשיים ממשיכי המצרים...

האווירה בארמון היתה מרוממת! איש לא פילל את אשר עתיד לקרות בשיאו של מעמד 'קבלת הפנים', השפלה שלא היתה כדוגמת בתולדות המלכים!! 

מספר עבדים נכנסו בריצה ובקידה אל המלך: 'שני (2) זקנים הגיעו פתאום! איננו יודעים מי הם... מאיזו מדינה באו? ובאיזה רשות נכנסו...?' 

פני פרעה אדמו מזעם! בטרם הספיק להגיב, נראו שני הזקנים בפתח פוסעים פנימה בניחותא כאילו זה הטרקלין הפרטי שלהם!! הקהל היה המום! איש לא הבין: כיצד הצליחו להיכנס ללא רשות?! ואיך הצליחו לעבור את משמר האריות בפתח הארמון...?! 

אך תואר פניהם של הזקנים שיתק את כולם, דומים היו למלאכי השרת! חרדת קודש נפלה על הנוכחים שמיהרו להתרומם ביראת כבוד, מתוך הסח דעת לקורה עמם השליכו מידם את כליהם והשתחוו מלא קומתם לפני שני הזקנים...!

פרעה נבוך מאוד! אִילו היו אנשים רגילים - היה מתיז את ראשם ללא הנהד עפעף! אבל פחד א-לקים נפל עליו!! בעודו חוכך: כיצד לנהוג? גדלה חרדתו שבעתיים!!! מאחורי הזקנים נעמדו שני (2) כפירי האריות האימתניים מקשקשים בזנבם ומפגינים אותות חיבה לשני הזקנים, משל לא היו אריות אלא זוג כַּלְבֵּי שעשועים.

השניּם פסעו פנימה, אינם מתפעלים מההדר והפאר, ולא מעשרות המלכים והשרים היּשובים שם, פנו ישירות אל פרעה. 

והוא מתבונן בהם במבט תוהה מנסה לשער: מנין באו? ע"פ מלבושיהם הבין: שאינם ממלכי המדינות, אך עדין אפשר שהם שלוחים של מלך כלשהו, לפיכך, התבונן בידיהם מחפש שמא יש להם מתנות בשבילו? - אך ידיהם ריקות, גם מכתבים ממלכות כלשהי לא היו בידיהם, בניגוד לכל כללי הנימוס והכבוד גם לא שאלו לשלומו, הוא הביט בהם בתימהון מהול במבוכה, 

לבסוף פתח את פיו ושאל: 'מי אתם?'

- 'שלוחיו של הקב"ה!'

- 'ומה רצונו?'

- "שַׁלַּח אֶת עַמִּי ישראל וְיַעַבְדֻנִי" (ע"פ שמות ז, טז)

כעסו וחרונו גברו על פחדיו! 

- 'מדוע מלכיכם לא שלח לי עטרה או מתנה?! ובכלל, מי הוא מלכיכם ואלוהיכם?! מעולם לא שמעתי עליו! ואינו רשום בספרי האלוהות אצלי... בן כמה הוא? צעיר או זקן? כמה זמן הוא מולך? ועל כמה מדינות הוא שולט?'

הזקנים לא התרגשו מכעסו ולא התפעלו משטף דיבורו...

- 'הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים יוצר העולם ומנהיגו'!. 

פרעה התקומם, דברים אלה מהווים סתירה לתאוריה שלו: "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט, ג) 

- 'אני בראתי את עצמי' הכריז! 

הכעס שלו היה מהול באימה ובלבול, אינו מבין: מדוע הוא מתיירא מהם...? כיצד יוכל להיחלץ ממעמד מביך זה? 

בסוף הוא מוצֵא מוצַא של כבוד: 'לכו כעת ובואו מחר!' 

הזקנים קיבלו את בקשתו פנו החוצה ויצאו. 

האווירה החגיגית – התפוגגה! את מקומה תפסה סקרנות נוראה, חרושת של ניחושים וסברות הלכו באוויר, איש לא רצה להאמין: שהא-לקים האמיתי - הוא כח עליון שאינו נתפס בחושי האדם! העדיפו להאמין באלילי זהב וכסף - משום שבאופן פרדוקסלי הכירו בתת מודע שאלוה כזה נעשה בידי אדם - הוא נשלט בידיהם! ואין לו דרישות משלו ממילא הוא לא יפריע להם במילוי התאווה. 

פרעה לא עבר על כך לסדר היום! ונקט בצעדים מעשיים, מכשפי מצרים בראשם בלעם בן בעור, הקוסם הגדול מארם נהריים יחד עם שני (2) בניו; יונוס ויומברוס, המכשפים הגדולים שרי ממלכת הכשדים נקראו להתייעצות דחופה!

- זה הקבינט הקטן...

על הפרק עמדה התמיהה: 'כיצד נכנסו שני הזקנים אל הארמון? ועברו את מחסום האריות?!' 

- איך הם עברו את החומה בעוטף?...

דעתו של בלעם היתה ברורה: 'אין להיבהל מהם! אינם אלא מכשפים גדולים ותו לא, זו חוצפה שאין כדוגמתה... לדרוש את יציאת היהודים...?! 

הפצירו והפטירו השרים: 'חוצפה שאין כדוגמתה! צריך לדרוש את יציאת היהודים...' 

המלך האדים מכעס! מסקנתו היתה נחרצת: 'כנראה שיש ליהודים זמן מיותר להרהר במחשבות נואלות כאלו, עלינו להעסיק אותם באופן בלתי פוסק! שלא יִשאר להם אפילו רגע פנוי אחד (1) להתבונן בעצמם!' 

התגובה שלו על תעוזת היהודים היתה קשה! 

- 'יש להכביד את העבודה על היהודים! מעתה יצטרכו היהודים בעצמם להשיג את התבן עבור הלבנים תוכפל מכסת העבודה על כל איש! מחמת קוצר הזמן יבוטלו גם הפסקות האוכל ויום המנוחה השבועי שהיה עד כה בשבת – יבוטל!!'

זאת היתה הגזירה בעקבות הגעתם של משה ואהרן אל תוך הארמון, מה שגרם אחר כך למשה לומר: "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה, כג) אז הפסיקו להם אפילו את המנוחה בשבת! 

אבל אנחנו עכשיו הולכים לשבות את השבת כי א-לקי עולם מאפשר לנו לשבות את השבת ואנחנו נשיר לכבוד זה: 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי' (הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו).

רק תחשבו: זה מה שהולך להיות, כשיגיע משיח צדקנו וכל מלכי אומות העולם עם כל הפוזות שלהם ועם כל השליטה שלהם בכל העולם הוא יגיד להם בדבר ה' מה שה' רוצה; לא יעשו – הוא יעשה להם מה שפרעה עשה למי ששמענו עכשיו... וזה הוא יעשה בהבל פיו! (ע"פ ישעיה יא, ד) אז תתכוננו.

שבת שלום!

- שבת שלום ומבורך!