אני ברוגז עם תיבת הדואר!

"והגבאים מחזירים תדיר"

היה אחד. פעם אחת התיאש כבר מתיבת הדואר, מה פירוש?

אמר: 'תשמע, זה לא התיבה של פעם. התיבות של פעם הייתי מקבל מכתבים, קרובים שולחים מכתב. פעם היו משתמשים במכתבים הרבה, לא היה שימוש בטלפון, כמו היום. פלאפון, פלדו, פלתלת, כל הפלאים. לא היה דברים כאלה. בן אדם היה מקבל מכתבים. ראש השנה, מפוצץ התיבה ב: 'שנות טובות!'. עם פיזור של כסף, עם פרחים. מה זה, מחכים לראות מי השנה שלח. היום לא מקבלים שנה טובה אחת. רק אם יש לך פקס, שולחים לך העתק סטנדרטי מהמשרד פלוני. מי שחי ממך, שולח לך פקס שנה טובה.

אז הוא החליט: זה לא התיבה של פעם,

אמר: 'אני ברוגז עם התיבה. מה זה ברוגז עם התיבה?

אמר: 'תשמע! כל פעם שאני פותח, רק צרות. או חובות, או משכנתא, או מים, או חשמל, או גז, או טלפון, רק חובות, רק כסף. תביא, תביא, תביא. תיבה תובענית. אמר אני עושה אתה ברוגז. אני לא פותח את התיבה. למה אני צריך להיות בדכאון? רק בא מן העבודה, עם כל הצרות, מגיע לתיבה רואה עוד פתקים, עוד חובות, עוד כסף.

טוב, החליט: שהוא יותר לא יסתכל בתיבה. אחרי כמה ימים הוא עולה במדרגות. שריקות (שורק), מבסוט.

השכן רואה אותו צוחק ומבסוט, הרווחת משהו?

היום צלצל אלי אחד, אמר לי: 'אמנון, היום אל תשלח לוטו',

אמרתי לו: 'למה?'

אמר: 'אני שלחתי לוטו'.

אמרתי לו: 'אז מה?'

אומר: 'הפרס כבר אצלי! אז חבל שתשלח...'

אני לא שולח גם בלעדיו...

אבל אני רוצה רק שתדעו, פירושו של דבר שמח, זה לוטו, זה פיס. מה פתאום שורק? כל יום שורק במדרגות? כשהוא עובר ליד התיבה, רואה הכל מפוצץ, לא מתיחס, ברוגז עם התיבה.

השכן שאל אותו: 'תגיד לי, מה, איך נהיית שמח בתקופה האחרונה?'

אמר לו: 'תשמע, זה תיבת פנדורה, רק צרות יש שמה, מי צריך את זה? לא מתיחס'.

אמר לו: 'מה אתה אומר ומאז נהיה לך שמחה?'

אמר לו: 'בטח! כל יום. פעם הייתי עולה מדרגה, מדרגה. היום שתיים אני עולה'.

(צחוק בקהל).

אמר לו: 'אתה יודע מה? גם אני אעשה ככה, ברוגז'.

אמר לתיבה: 'ברוגז'. אחרי כמה ימים כל הבנין עולים, (שורק).

(צחוק בקהל).

טוב, השמחה ארכה 3 חודשים אחרי זה ניידות הקיפו את כל הבנין.

(צחוק בקהל).

למה? שלחו מכתבים וצו לפני ועיקולים ולא התיחסו (שורק)

(צחוק בקהל).

עד שבאו לקחו את כולם, הכניסו אותם...

בן אדם הולך בחיים, חושב: 'החיים זה ככה...' שורק, מבסוט: 'אין בורא, אין גבאים, אין בטיח...'

עד שיום אחד פתאום שומעים את האמבולנס. וואו, ווואו.

'מה קרה? בחור צעיר'...

עכשיו האמבולנס שורק. קודם הוא שרק. פירושו של דבר, אי אפשר להתחמק מזה.

למה? 'הגבאים מחזירים תדיר בכל יום ויש להם על מה שיסמכו'. אנחנו מתהלכים בעולם כאילו 'לית דין ולית דיין ולית עולם אוחרן'. כאילו אין דין ואין דיין ואין עולם הבא. זהו. מטיילים. מה שאתה יכול להרוויח, תרוויח. תעזוב את השאר לאח"כ.

צריך לדעת יהודים יקרים! זה לא כך, לא כך.

ואומר ר' עקיבא: 'דעו לכם! נפרעים מן האדם בין מדעתו ובין שלא מדעתו'. בין אם הוא יודע על מה נפרעים ממנו ובין אם הוא לא יודע על מה נפרעים ממנו, נפרעים ממנו. 'והדין דין אמת. הדין דין אמת'. הקב"ה לא עושה עוול במשפט. הדין דין אמת. 'והכל מתוקן לסעודה', דהיינו; לאחרית הימים כשאדם יפטר מן העולם ויצטרך להגיע לעולם האמת ששם נקרא 'העולם ההוא', עולם מתוקן לסעודה.

איך אדם יכול להתעלם ממצבו? כמה תזכורות בן אדם צריך לקבל עד שיבין שבעצם יש מנהיג לברואים והוא יצטרך 'לתת דין וחשבון' על כל דבר ודבר. אתה דוחה יום, יומיים, חודש, חודשיים ,שנה ,שנתיים, עשר, עשרים שנה, אבל ככל שאתה מצליח לדחות

תדע לך: שכל רגע עלול להפתיע אותך הגבאי הראשון! אין דבר כזה לעלות בשריקה לאורך זמן, אין דבר כזה. לכן, כל אדם צריך לעשות 'חשבון נפש' ולהתבונן ולראות: מה היחס שלו לבין אלוקיו, מה ההתחייבויות שלו, מה הוא עושה, מה הוא עדיין חסר בשביל לתקן.

אוי לו לאותו מסכן! שלא זוכה לחיות בחשבון נפש וחי חיים ללא בדיקה. ללא חשבון. אדם כזה מסכן, כי כשיגיע אליו החשבון עם כל התוספות לפעמים כבר מאוחר. הרבה ינסו, ישתדלו אולי בעבורו, אבל לפעמים זה כבר לא עוזר.

נשאלת השאלה: למה צריך להגיע לדבר כזה? למה לחכות ולמה להמתין?