מעשה נורא מהגאון הקדוש בעל ה'מקדש מלך' זצ"ל זיע"א | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציבי יום: 

לע"נ ראובן בן שרה - מנוחתו עדן. 

בלחש: ... - אמן, 

הקהל: 'אמן!' 

רפואה שלמה והחלמה מהירה לדֶּסה בן עדינה - אמן, 

הקהל: 'אמן!'

מעשה נורא מהגאון הקדוש בעל ה'מקדש מלך' זצ"ל

הקהל: 'אהבה ויראה' 

זיע"א

הקהל: אמן

בספר 'מסעות ירושלים' מובא מעשה נורא! שסיפר רבנו בעל 'מנחת אלעזר' ממונקטאש' זתע"א 

הקהל: אמן

ששמע מפה קדוש זקנו האדמו"ר בעל השם שלמה זתע"א. 

הקהל: אמן! 

ששמע מרב אחד מזקני התלמידי החכמים וחסידים הראשונים שבעיר הקודש צפת. שסיפר זאת לפני חותנו הרב הקדוש רבי שמעלק'ה. בנו של הרב הקדוש רבי משה לייב מסאסוב זתע"א, 

הקהל: אמן! 

מה שראה בחיבור כתב יד על מסכת שבת מהגאון הקדוש הא-לקי מרן רב שר שלום בוזגלו זתע"א,

הקהל: אמן! 

בעל המחבר ספר 'מקדש מלך' על הזוהר הקדוש, שכותב שם בהקדמתו את אשר קרה אתו "מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא!" (שמות לד, י) – הפלא ופלא.

מכיוון שסיפור פלא זה לא יאומן כי יסופר לכן הרי לפנינו המעשה כלשונו!

בעת נסיעתו של המקדש מלך מלונדון לעיר הקודש צפת ע"י ספינה. ביום שישי ערב שבת קודש, נחה הספינה באמצע הדרך על שפת הים בְּנמל ויש שם יבשה אשר ביער וירדו רבים מהנוסעים עלֵי ארץ לזמן מועט וגם המקדש מלך בתוכם. 

והוא היה משוטט ברעיונותיו ומה עמקו מחשבותיו, הלך יחידי כמטיֵּל בשדה למרחוק קצת והיה כראותו כי הִטה יותר מִנּי דרך ונתרחק מהספינה, היה משובב נתיבות דרכו חזרה ובבואו אל המקום אשר עמדה שם הספינה - והנה הספינה עזבה! חלפה הלכה להּ בים עם כל האנשים אשר בקרבה. ונתבהל מאוד וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וישתומם כי אין יְשוב ואין מקום לנוס ולהִקלט שמה ונשאר כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה. 

וברוב שרעפיו בקרבו הלך ושוב אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם בתחילה בתוך היער ויתבונן: עוד מעט יעריב השמש והשבת קודש ממשמש ובא...! 

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק שנדמה לו איזה בנין, בית וחומה בתוך היער, האם לילך לאותו מקום? מי יודע את מי ימצא מי דר שם? ואולי שודדין ורוצחי נפשות! ותיפול עליו אֵימָתָה וָפַחַד... 

בתוך כך עיניו לְנֹכַח יַבִּיטוּ והנה נשר גדול מעופף ומתקרב לקראתו (נשר זה בערך שלוש (3) מטר רוחב!) והנשר התייצב על הארץ סמוך לו ופרשׂ כנפיו הגדולים לנגדו כאילו מבקשו: לעמוד עליהם. ובראותו ככה - הרים רגליו ועלה על כנפי הנשר ומיד הנשר נשׂא אותו עַל אֶבְרָתוֹ הביאו והעמידו שמה לפני הבנין שראה ובדד יניחנו. והנשר טס וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ לדרכו.

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כותלי הבית, ארמון רם ונישא! יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי בדפיקת לבב ניסה לפתוח פתח הבית ובא חדר לפנים מחדר ואין שום איש שמה, כי אם היכלי שֵׂן בנויים לתלפיות! ומצוירים באבנים טובות ומרגליות וגם הבריחים מצופים זהב! וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, זהב וכסף כמו בבית מלכות אשר עַיִן לֹא רָאָתָה דוגמתן.

וישתומם על המראה הגדול הזה ויתבונן על מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא, איך הביאו עד הלום... ובצל כנפיו יחסה וְיִתְלֹנָן... ועתה אין לו מה לדאוג! כי הבין: שהוא בגן עדן העליון. כי אם לזעוק עוד אל מלך המלכים הקב"ה אודות שבת קודש. 

והתמרמר לבין קונו ואמר: 'דרכי מעולם לטבול במקווה בערב שבת לכבוד שבת!'. 

עודו מדבר וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא חדר האחר שמה מקווה מים! וְיָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפָּג ונטל ידיו. 

ושוב אמר: 'דרכי מעולם ללבוש ארבעה (4) בגדי לבן לכבוד שבת קודש!' 

הוא שׂח – ויהי! וראה: מונחים לפניו כרצונו ארבעה בגדי לבן. 

עוד אמר: 'דרכי מעולם ללמוד מסכת שבת שבת ולהתחיל עכשיו במעלה השבת!'. 

ומיד ראה: מוכנת לפניו מסכת שבת יפה ומהודרה.

אח"כ אמר עוד: 'דרכי מעולם לטעום מאכלי שבת קודם ערב שבת!'. 

והנה, נברא לפניו על השולחן כלי עם דגים טובים וטועמם - חיים זכה. והוא ישב אל השולחן בלבוש הבדים לבושין דלעילא כּמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת, ללמוד בגמרא שבת וחידושים רבים ונפלאים! עלו ברעיונו ודעתו אז ולמד באהבה.

ושוב ראה לפניו מנורה יפה בנרות ערוכים ועם מדלקת העולה שלהבת ובראותו כי פנה יום - הדליק את הנרות לכבוד שבת קודש. 

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, פתאום שמע מאחורי הפרגוד שבהיכל אחר ופנימי שמה, שמתנודדים הִילך והִילך... אנשים מתכנסים ובאים ובחרדת קודש ניסה לפתוח את הדלת של ההיכל ולא יכול! הבין: שאין לו רשות להיכנס יותר ושב למקומו.

ושמע: שבהיכל הקודש הזה התחילו להתפלל מנחה תפילה של מעלה שבת, גם הוא לבש טלית מצויצת על ראשו והתפלל עמהם 'בדחילו ורחימו' (באהבה וביראה) כמובן.

אחר גמר תפילת ליל שבת קודש, כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה בנאווה שאנן בהיכל האחר הפנימי והוא יושב ודומם בדביר היכלו וראה את המציאה על השולחן הטהור מוכן בעדו – חלות, בשר ודגים וכל מטעמים! ו: "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ" (משלי יג, כה) מובן שהיו מַטְעַמִּים אשר אהב לנפשו 'מעין עולם הבא!'.

ואחר ברכבת המזון, ראה מיטה מוצעת לו בכרים וכסת כראוי ושכב בתוכה ונעמה שנתו.

ביום שבת בבוקר, טבל שוב במקווה וכמו אתמול הרגיש: אסִיפת מחנה קדושים בהיכל הפנימי. ומתוך חדרו התפלל עמהם תפילה היום בְּשׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד ובשעת קריאת התורה שמע שקראו ועלו כל השבעה (7) רועים: אברהם, יצחק ויעקב עד דוד המלך...!

ואז נחרד חרדה גדולה! ביראת הכבוד ורגש קודש ו: "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים" (בראשית כח, יז) אשר נטע גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם!'. 

ואחר התפילה הכל מתוקן לו! כסעודה של אתמול ולמד כל היום במסכת שבת ב: טוּב טַעַם וָדַעַת עליון וגם ישן שינת צהרים וקרא לשבת: 'עונג!'. 

לעת תפילת מנחה, שוב התפלל עם הנאספים בהיכל הפנימי, נטל ידיו לסעודה שלישית ואכל מעץ החיים - דגים שהכינו לו מן השמים לסעודה זו! 

והיה מזמר: 'אתקינו סעודתא'... ואחר הזמירות לעת פנות ערב ביציאת השבת הרגיש: חבלי שינה וּתְנוּמָה לעפעפיו, חשש: שלא ישן באמצע הסעודה, מיהר ונטל ידיו מים אחרונים וברך 'ברכת המזון'. 

מיד כשגמר ברכת המזון בעוד שלא הספיק לשכב ולנוח במיטה הכבודה המוצעת שמה, תרדמה גדולה נפלה עליו! ונתנמנם במקום ישיבתו בידו על השולחן.

והנה הוא נרדם ויחלום: כי הוא בעולם העליון במקום מושב של בית דין של מעלה ועתה במוצאי מנוחה, יושבים ודנין אותם הנשמות הנפטרים בשבת שעבר (זאת אומרת כל מי שנפטר באותה שבת) וראה בחזיונו: איך שעברו כמה וכמה נשמות כאלה והבית דין דנו עליהם; 

כאשר הם הכריזו: 'שהוא צדיק!' - נעשה רעש ושמחה גדולה! וחיילי מרום צעקו: 'פנו מקום בגן עדן!' וככה עברו כִּבְנֵי מָרוֹן נשמות רבות לפני הבית דין בעת ההיא.

בתוך אותן הנשמות היה איש זקן כבן שמונים (80) שנה, שהיה לו בית מרזח סמוך לעיר הקודש צפת והתנהג בדרך הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב ונפטר בשבת קודש זו וכאשר דנו עליו יצא כרוז: 'שהוא צדיק!' להיכנס לגן עדן.

בתוך כך בא מלאך ורוח אחד במראה שחור ואיום מאוד! 

וצעק: 'המתינו נא המתינו! בהאיש פלוני הזקן מהכפר שסמוך לצפת כי מום בו! ואני הוא הַיּוֹדֵעַ וָעֵד: שפעם אחת (1) בא אליו לבית המרזח ערבי אחד בשבת קודש 

וביקש: למכור לו משקה

 - והוא לא רצה למכור! מפני קדושת שבת קודש, 

אבל הערבי איים עליו: 'אם לא יתן לו - דמו בראשו!' 

אז ציווה לערבי: שיִּקח בעצמו את המשקה מבית המרזח. ולקח הערבי להלך לדרכו. 

ובזה הוא עבר עבירה של צד חילול שבת!! איך יכנס נקי לגן עדן?!' בקול צעקת הרוח הרעה.

ישבו הבית דין לדון בזה. 

והיה שם מלאך מליץ וחיפש עליו זכות! ואמר: 'הוא לא נתן לו בממון, הוא לא מכר לו וזה היה גם אונס! סכנת נפשות!' 

ויצא הפסק: 'שאם הוא תלמיד חכם וצדיק - אבל בדבר הזה הוא פגם בנפשו לפי שיטת התוספות (מסכת שבת דף ג') ישנו בזה 'נדנוד עבירה דרבנן' ועל כן תהיה נשמתו נדה וגם נעה שבע (7) שנים! ועל ידי זה יצרוף כבור סיגו ואח"כ יכניסוהו לגן עדן!'. 

ויהי כשמוע הקדוש בעל מקדש מלך את הפסק הלזה, תמה מאוד...! והלא אפילו 'משפט רשעים אינו רק שנֵים עשר (12) חודש!' ולאיש צדיק ותלמיד חכם כזקן הזה בעבור נדנוד חטא כל שהוא מגיע לו שבע שנים במשפט חמור?!' נכמרו רחמיו על הנידון הלז! לא יכול היה להתאפק.

ויתייצב גם כן לפני הבית דין של מעלה ויען ויאמר לפניהם: 'נפשי תחת נפשו! הנני מקבל עלי לסבול: שבע שנים טלטול נע ונד! תחת השבע שנים של הזקן הנפטר הזה ונקי ישוב לביתו לגן עדן העליון ע"פ מעשיו הישרים!'. 

בית הדין קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ והסכימו להצעתו ופדו את הזקן מעונשו. 

הזקן הרכין ראשו בהבעת: 'ישר כוחו!' של הקדוש המקדש מלך בעד רוב הטובה שעשה לו. 

ומיד הובילו את הזקן לגן עדן...!

אח"כ יצא קול מבית דין הרבּה דלעילא: 'כי יתחילו עתה לעיין בדינו של הבעל מקדש מלך שקיבל עליו במסירות נפש עונש חמור כזה: לסבול גלות שבע שנים! עבור אהבתו לאיש ישראל אשר מעולם לא ראהו לא ידעו ולא הכירו - ועשה בזה מצווה נשגבה וחשובה מאין כמוה! 

ודנו: למה מגיע לו עונש כזה שבע שנים...? 'זו תורה וזו שכרה?!' 

ועל כן יצא מהבית דין להקל מעליו עונשו, שקיבל על עצמו: ויום יחשב לשנה! ותחת השבע שנים - שבעה ימים!' דהיינו; לאותו זקן שנפטר סמוך לצפת יש שבעה (7) בנים ונגזר על הרב בעל מקדש מלך שילין בכל לילה מהבנים הנזכרים ואחרי שבע לילות יחשב: 'שהוא נע ונד שבע שנים!'. וטוב לו אח"כ להתענג על רוב טוב בארץ הקודש ל: אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים. 

וַיְהִי אַחַר כל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ויקץ הרב בעל מקדש מלך וירא: והנה הוא יושב בשדה! ושוב אין כאן לא בית ולא ארמון, לא חדרים, לא שולחן ולא כלים - מאומה! וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה מַחֲרִישׁ לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה? והיכן הוא?! 

ויזכור את המקום אשר היה בשבת קודש! ואת המחזה אשר חזה בהקיץ!! וגם את החלום. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה ממרחק הרבה אנשים באים מן השדה וההר ונֵרות בעששית זכוכית בידם לְהָאִיר את הָאָרֶץ, בהתקרבם אליו חקר ודרש מהם: ואיזה מקום הוא כאן? מה זה המקום הזה?

ונודע לו: שהוא בעיר הקודש צפת! והשדה היינו ההר הזה הוא 'בֵית מוֹעֵד לְכָל חָי' (איוב ל, כג) בית קברות שבצפת! 

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אותו לאמר: מי הוא? ומאיזה מקום הוא? 

והוא אמר: 'אל תשאלו ממני דבר! רק הגידו נא לי! מאין באתם עתה באישון לילה כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה?'

וַיָּשִׁיבוּ אותו דָּבָר: 'בליל שבת קודש, נפטר פה אדם חשוב! תלמיד חכם זקן בן שמונים ועתה אחרי שעברו שעות בליל מוצאי שבת - הבאנו אותו לקבורה בבית החיים בצפת ועכשיו אנחנו חוזרים לבתינו'.

והוא עמד מרעיד! בזוכרו את כל בחזיונו בשבת בהקיץ! ואח"כ בחלומו וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ בקרבו על אמיתת הדברים עתה ממש! וכבר הביאו אותו משמים כעוף יְעוֹפֵף ממרחק עד הלום למחוז חפצו לעיר הקודש צפת - אשר אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ בקרבה. 

הרי הוא יצא מלונדון בדרך לצפת ונתקע שמה באיזה מקום... 

אבל, לא סיפר להם מאומה! רק הגיד להם 'באתריה דלא ידעי ליה כי צורבא מרבנן הוא'. כיוון שלא מכירים אותו שמה אמר להם: 'שהוא תלמיד חכם' והוא אינו יודע לאיזה מקום לפנות עתה ללינת לילה.

באותו מעמד בתוך כל הציבור הזה היו שבעת הבנים של אותו זקן שנפטר והם התחילו אחד-אחד לבקש ממנו: 'שיבוא ללון אצלהם לילה אחד!'. 

והוא אמר להם: 'אַל תְהִי מְרִיבָה אודותי! והנני למלאות רצון כל אחד מכם ללון בכל לילה מהשבעה בנים' וכן היה! ובזה נפטר מעונשו שקיבל עליו בחלום הלילה כנזכר. 

הרב בעל מקדש מלך זכר אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עמו וכאשר פתר - ראה בחלומו לא נפל צרור אחד ארצה. 

עד כאן המעשה שהוא מעיד בעצמו על מה שהיה הוא מופיע בספר 'מסעות ירושלים'. 

לא יאומן כי יסופר...!

ותשמעו כמה גדולים העבירו את הסיפור הזה אחד אחרי השני! אנשים גדולים ועצומים!!

'סיפר רבנו בעל 'מנחת אלעזר' ממונקטאש' ששמע מפה קדוש זקנו האדמו"ר בעל השם שלמה, ששמע מרב אחד מזקני התלמידי החכמים והחסידים הראשונים שבעיר הקודש צפת, שסיפר זאת לפני חותנו הרב הקדוש רבי שמעלק'ה בנו של הרב הקדוש רבי משה לייב מסאסוב, מה שראה בחיבור כתב יד על מסכת שבת מהגאון הקדוש הא-לקי מרן רב שר שלום בוזגלו זת"ע בעל המקדש מלך על הזוהר הקדוש. 

שהוא כותב בהקדמה: מה שקרה אתו, מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא – הפלא ופלא!'

הרב שר עם הלומדים הי"ו אחרי תפילת הנץ החמה: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה''... 

תודה רבה! תזכו למצוות, יום טוב. הריני מכוון...