מעשה האשה שחציה העליון כצורת בהמה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום יצחק בן איג'ה עליזה

ואביתן בת רחל

יזכו לחזור בתשובה שלמה ביחד עם כל בני ביתם,

לתקן עמידות,

לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים,

ויהיה להם נחת מהילדים וכל יוצא חדשיהם ילכו בדרך התורה והמצוות. אמן.

מעשה האישה

שחציה העליון כצורת בהמה.

מעשה בעיר אחת

שהרב היה לו בן יחיד,

חכם בחורים.

באים ימים,

ויעל על ליבו של הבן,

ויאמר לאביו

שרצונו ללך למקומות אחרים,

ללמוד מהם

יותר דברים,

לעושים בחוכמה עובדעות חדרים,

וללמוד להכיר

מנהגי העולם

בדרך ארץ מבני אדם

שהם יקרים,

ויפצר בו מאוד

עד שנתרצה אביו לעשות רצונו,

לשולחו אל אחת הערים.

גמר בדעתו

לשולחו לטורקיה,

לעיר קוסטנדינה,

עיר גדולה של חכמים ושל סופרים.

והזמינו לו צידה לדרך,

ויצב אותו,

ויאמר לו,

לך לשלום.

אך בזאת

חלותנו היא,

שלמרבה בתשלום שנה אחת

תשוב אלינו לחיים טובים ולשלום.

יען,

אני וימך זקנים באים בימים,

ובעינינו לך תלויות,

לראות פניך נעימים,

ושתהיה מצוי אצלנו באחרית הימים.

ויחבקוהו, וינשקוהו,

ויברכוהו,

ויסע וילך בים,

באורחות הימים.

ויגיע לעיר קוסטנדינה,

יכונניה העליון, ותכף שאל על בית הרב,

יושב בסתר עליון.

והלך אצלו לבית ישיבתו,

וימצאהו לומד עם תלמידיו וכל בני חברתו,

והקדים להם שלום, איש לפי מהללו.

וישו חמימהם ללמוד,

ויראו אותו כחוכמת אלוהים בקרבו.

וייקר מקרה שנתקשו בני הישיבה בעניין אחד

ולא יכלו להבינו,

עד שהגיע זמן הסעודה,

וכל אחד פנה לדרומו ולצפונו,

והבחור הנזכר

נשאר שם לבדו,

מעיין בתלמודו

להבין סודו.

בעודו חוזר ושונה בתלמודו,

הפוך בה והפוך בה להבין הדבר לאמיתו,

נפלה עליו פתקה.

ואייר, והנה כתוב בה

הבנת העניין, ישובו על מתכונתו.

וישמח בלבו,

ויג אל כבודו,

וחושבו כי מן השמיים זכו לו.

וכאשר חזרו החכמים,

אמר להם,

הודו לאדוני כי טוב שזכיתי שנפלה פתקה

מן השמיים והודיעוני את העניין בטוב.

המה כשומעם צחקו עליו

ויודעם מהיכן בא אליו.

בבחור

ויודעו שמן השמיים רחמו עליו.

ויהי כמו צער בנפשו שאינם מאמינים לו.

והמה משחקים?

אמר להם,

בחייכם

תגידו לי סוד הדבר,

בטעם שאינכם מאמינים לי,

כי לא לחינם תעשו כך

אנשים חכמים ונבונים.

ויפצר בם עד מאוד עד שהוכרחו לגלות לו דברים נכונים.

ויאמרו לו, דע,

בעלייה שיש על גבי הישיבה

יושבת בת אחת של הרב,

חכמה וגדולה,

חוכמת אלוקים בקרבה,

וזה דרכה.

בכל זמן שאנו מתקשים בהלכה,

היא כותבת מלמעלה פתקה

להאיר עינינו ולעלות ארוחה.

כשמוע הבחור הנזכר,

טמא על השמועה ויאמר בלבו,

הנמצא כזאת אישה חכמה,

דין היריננה שבילי נהר דעה?

ויעצוהו רעיוניו

לדבר על אודות האישה,

וידבר עליהם לאמור,

להרב,

אבי הנערה,

שיתננה לו, לאישה.

ויענו לו קל לך לדרך אחרת,

ואל תדבר בזה העניין,

שזה הדבר

הוא מן הנמנע לך.

הבחור,

לשם האוזן חוכמתה,

נכנס בלבו אהבתה,

ותמיד חוזר ומתחנן להם

שידברו עם הרב על זה,

ואם לא ירצו,

לפחות יגלו לו טעמו על מה זה.

אמרו לו, אל תרבה לסרב עמנו,

יען אינה ראויה לך,

והשם הזמין לך טובה ממנה, שתהיה במזלך.

חזר ואמר להם,

תאמרו לי,

ממום יש בה.

אמרו לו,

אין אנו יכולים לגלות ולהוציא דיבה.

אמר להם, אף על פי כן,

תהיה כמו שתהיה,

אני רצוי ומקובל לקח אותה,

שנביא חשק בה מפני חוכמתה.

כל כך הפציר עמהם,

עד שהוכרחו לדבר על זה עם הרב,

אביה הנערה,

ויספרו לו כל העניין

שהבחור דווקא נפשו בנערה.

וגם שאמרנו לו,

שאינה ראויה להינשא,

עם כל זה הוא סבר וקיבל בלב שלם את כל חסרון המעשה.

ואביה,

כמו צער בנפשו להשיא את ביתו,

שלא לגלות מומה,

ותכסהו כלימתו.

אבל בשומעו גודל אהבת הבחור עם ביתו,

השליך על השם יהבו,

הודה לדבריהם על כורחו,

ושלא בטובתו.

ואביה ואמה,

אש תוקד בקרבם,

וחושבם אחרית דבר מראשיתו.

ויאמר לתיתה לו,

וישמח הבחור,

על שעלתה בגורלו.

ובת הרב הנזכרת,

שמעה וידעה את כל אשר נעשה.

והזמינה עצמה ותיטהר בקדושה.

וקבעו ימים מועטים לעשות החופה.

ובהגיע תור הנערה,

עשו החופה.

במניין,

בלי הרבות כל ששון וכל שמחה.

יען לב אביה מלא יגון ואנחה.

וכשבאה הכלה מביתה לבית החתונה,

כסתה פניה במסווה גדול.

שכסתה רוב גופה.

והחתן חשב,

שזה מנהג המדינה.

ונתן לה קידושין

כדת משה וישראל.

וקראו וחתמו הכתובה בכל תנאיה כדת יקותיהן.

ויהי בלילה,

קודם שייכנס החתן לחדרה,

עמדה הכלה והתפללה תפילתה

בדמעות שליש,

לפני השם אל נורא.

שהשם יראה בעונייה,

ויתננה לחן ולחסד רחמים בעיני חתנה חמודה,

שישמע עליה לקיים מצוות עונתה,

ובל יתרחק ממנה ורעותו את פניה להניחה שקולה וגלמודה.

כאשר נכנס החתן ניצל הכלה,

והרים את ידו להסיר מעל פניה במסווה.

וירבי הנה פניה כצורת בהמה.

ויחרד האיש וילפת,

ושב לאחוריו,

ארחק אם תחווה.

וטענה כלה ותאמר לו,

בבקשה ממך,

אל תבוא בדמים.

יען מאת השמית הזאת,

והשם שלחך אליי,

ובפרט שהכל היה ברצונך,

שכבר אמרו לך שלא הייתי ראויה.

ואתה הפצרת עם אבי ועם אמי,

וסברת וקיבלת לקח אותי,

כמו שבראני יוצרי שוכן עליה,

ואל תעזבני מכל וכול.

והיה עליך דמים,

וכן אבקש ממך שתחוס ותרחם עליי,

מתקיים מצוותך.

ואחר כך,

אם תרצה להניחני ולהתרחק ממני,

איני מכריחה אותך,

ותעשה כרצונך.

אבל הפעם אתה מוכרח לבטל רצונך ולחוף את צריך לקיים מצוותך.

כל כך הרבתה בבחייו תחנוני,

עד שנחמרו רחמיו עליה,

ויקרב אצלו ויבוא אליה,

וכשבא ללכת ולפרוש ממנה,

החזיקה בו ותאמר לו.

שאלה אחת קטנה,

אני שואלת ממך,

צריך שתעשינה.

אתה,

שאתה רוצה להיפרד ממני

וללך לחיים טובים ולשלום כדרכך,

לפחות תיתן לי בידי

אות וזיכרון ממך.

אמר לה, מה אתן לך?

ותאמר לו חותמך,

וטליתך,

וספר תפילתך.

מה ייתן לה?

בא יקום, בא ילך אל ארצו,

שלא נשאר לו לב להתעכב באותו מחוז,

וחזר לעירו אצל אביו ואימו כאוות נפשו,

ולא סיפר מאומה מכל אשר עבר על ראשו,

שחרפה היא לו,

והשומעים ילעיגו לו,

וכעבור זמן מה נשא אישה אחרת,

באותה כלה,

נשארה ממררת.

והיא כשלושה חודשים

אחרי פרדומה, כלה נזכרת,

הכירה בעצמה שהשם פקד את שרה, והיא מועברת.

ותגד לה אביה ולאמה,

והיא מתבוששת,

דרות בושה וכלימה,

כדרך כל כבודה, בת מלך.

והם שמחו לדבריה שמחה רבה,

ואדרבה, ניחמו אותה ודיברו על ליבה.

וימלאו ימיה ללדת,

וטהר ותלת בן,

ותרא כי טוב, נחמד למראה,

ותחבקהו,

בתנשקהו,

ותכרוך אותו בבגדה,

ותלך אל פתח הבית,

ותניחהו שם.

והיא מר לה,

והיא יושבת בביתה מיוחד לה,

ואין שום אדם עמה,

ואפילו אביה ואימה לא נכנסים אצלה,

שאין להם לב

לראות אותה מעת לידתה.

והיא נתגדלה על ידי מנקת זרע,

וכשומעם

כל בחיית הילד את בנה עקתו,

יצאו לקראתו, וייקחו אותו.

ויראו אותו יפה תואר ויפה מראה,

ופניו מאירים מזיב שכינתו,

וישמחו בו עד מאוד.

ויאמרו גדול ה' ומהולל מאוד,

אשר לא עזב חסדו מחמנו להשאיר את שאריתנו,

וזה היה לנו למשיב נפש באחריתנו.

וייקחו לו מנקת ותניקהו.

ויהי ה' את הנער,

ויגדל, ויברכהו,

ויזכירו לו מלמד ללמדו תורה.

בא הנער חריף ופיקח,

שבימים מועטים למד האותיות והנקודות והגיע למקרא,

וכן על זה הדרך הלך והוסיף וגדל מיום ליום עד שהגיע לגמרא.

וכשהגיע הנער להיות בן 13 שנים,

שנכנס כבר למניין,

כבר הגיע לקרוא פוסקים ושותים,

ונעשה כמעיין.

ויהיה לומד עם בני הישיבה,

מקשה ומתרץ, קושיות דאבייב ורבא.

ויהיה ביום ההוא,

שהיו מתווכחים

הבחור הנזכר

עם בחור אחר, בן גילו,

שהיה מתקנא בו,

ויהיה שונא לו,

ויען ויאמר לו,

בן בלא אבם, שתוק ואל תתגאה,

שאתה לא תוכל להתגדל ולהשבות אליי.

כי שמוע נער דבריו,

שתק ולא ישיב על בזיונו,

וחרה מאוד לו,

ויקום וילך

לביתו אצל זקנו,

שאותו היה מכיר

במקואב

וזקנתו במקום אמו.

ויאמר להם,

גדל צערי היום,

אם אמרתי אספרך אמו,

צער בנפשי,

כי לא אוכל לשאת,

לשמוע בזיוני,

ולא אוכל לענות,

כסיל קיבלתו,

ואומרו אליי,

כי אין לי אב ואם.

ואני מתגדל

ומתנסה עמכם לאב ואם.

ובכן, צריך שתודיעוני אמת לאמיתו.

ויענו ויאמרו לו,

אל תחוש לדברי הנער מנוער מדעתו,

ומקנאתו בך,

יחס פניו וגילה חרפתו,

שאנחנו אביך ואימך,

ואל תחוש לייחוסך.

בא נער, לא האמין לדבריהם,

וראותם זקנים,

הלבינו שערותיהם,

ובחשוש לא ייתכן

שיעש פניו לומר דבר כזה,

ובוודאי שלא על חינם מלאו לבו לדבר הזה.

ועל זה בכל יום ביום,

היה מסרב עמאים הרבה,

כי אש תוקד בקרבו ולא תכבה,

עד שהוכרחו לומר לו מה זה ועל מה זה.

והיא אומר לו,

הנה ימך בבית הזה,

ולא איחר הנער להיכנס לביתה,

ודפקה נכנס, ולא ידיעתה.

וכיוון שהיא לא ידעה מכניסתו,

לא נזדרזה לחסות פניה קודם ביעתו,

ונכנס ומצאה מגולה,

וגדל צערה שראה בניבולה,

ותכף ירה לחסות פניה,

והשיבה את המסווה על פניה.

ויענה הנער ויאמר לה,

אמי,

למה תבושי ותקלמי?

מה תשטוח אחי ומה תהמי?

שאני בנך, יוצא ירחך,

ורצוני לראות את פניך,

ותהיי כמו שתהיה בריאתך,

כי אני אוהב אותך

וחייב בכבודך.

ויגש אליה,

והסירה מסווה מעל פניה,

ויחבקה וינשקיה,

בנהרי נחלי דמעה נוזלות מעיניה.

והיא נפלה על צווארו, ותתחבקהו, ותנשקהו,

ונתנה הודעות לאל יתברך,

שזכתה לראות אותו ואת נווהו,

שמיום לידתה

לא ראו עיניה,

ותגל האישה בפרי בטנה.

וראה הנער,

שולחן ערוך לפניה,

מלא ספרים

וכתיבות

מחוכמת רעיוניה.

וישאל אותה ויאמר,

מי זה בא אלייך פה לקרוא באלו הספרים?

ותאמר לו, בני,

אין שום אדם נכנס אצלי,

כי אני במסתרים,

נעלמת מעיני כל חי,

ומלראות אור,

ומיום שהייתי שלמה בדעתי,

והכרתי מומי מעת בריאתי,

גדלה הנחתי וירדה דמעתי,

והצדקתי דינו יתברך עליי,

כאשר מוטל עליי,

והשלכתי כל יהבי בתורתו,

ותהי זאת נחמתי שהשם השפיע לי מחכמתו.

ויום ולילה זו היא מלאכתי.

והיא שעמדה לי בעת צרתי,

לבלות כל ימיו ושנותיי,

ואני גל מודה,

ולא אשוב בענייני ותענוגי דרך העולם,

ועוסקי בתורה חמודה.

וישמח הנער מאוד,

ויאמר לי אמו,

אם כן, איפה?

אני אלמד עמך לילים יומי.

וכן היה,

ישבו ללמוד האם ובנה,

וירא אותה, והנה בקיאה,

בתלמוד ובפוסקים,

בחוכמה ובתבונה.

ויאמר,

זאת נחלת שדי ממרומים, מעתה,

אין לי צורך ללמוד משום חכם בחכמים,

שמגדולה חוכמתה מכל האנשים השלמים.

ועם כל זה,

לא נחה דעתו,

יען עדיין רוצה לחקור דבר מראשיתו,

ולדע מיהו אביו,

ולהכיר אורתו ולידתו.

כאשר עברו איזה ימים במספר ירחים,

ויאמר לי אמו,

הלוא שאלה אחת אני מבקש ממך,

שתשיבי לי דברים נכוחים,

שתודיעי לי מיהו אבי,

ואהיה מקום כבודו.

שזה כמה זמן שאני עמך,

ולא זכיתי לראות צורו והודו.

וטען בתאמר לו,

דני,

אל תשאלני עליו,

נפשי הוא בטני,

כי אם זכרתי עששה מכעס עיני.

אמר לה אף על פי כן,

אכל לך פניך,

שתמחלי לי

ותעשי רצוני.

כל כך הפציר עימה בנועם חינו,

עד שהוא צריכה לעשות רצונו,

והגידה לו כל העניין מראשיתו עד אחריתו.

וראתה לו כתובתה,

וישמח הנער מאוד,

בהכירו יחוסו ומשפחתו.

ויאמר לה,

וכשנפרד ממך,

לא הניח בידך דבר לזיכרון?

אמרה לו,

לקחתי ממנו חותמו וטליתו,

וספר התפלה שהיה בידו להיות לי לזיכרון.

אמר לה, טוב עשית בחוכמתך,

ואם כן אתה,

אני צריך ללך,

לבקשו

שיבוא אצלך.

אמרה לו, בני, אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע,

יענו רחוק רחוק,

כי לא ימצאהו,

וגם, בוודאי לא יאפשר לשמוע.

אמר לה, אף על פי כן,

אני צריך ללך ולהכירו.

ויקם, וילך אצל איזה קנו, ויאמר לו,

תזמין לי צדה לדרכי, ודי מחסורי,

שאני צריך ללכת דעיר אבי ולבקשו,

כי נפשי קשורה בנפשו.

ויאמרו לו, אנא תלך למקום רחוק, ואתרח בשנים,

וכיצד תרחיק נדודים, ותניח לנו זקנים.

ולמה אתה צריך לו,

שאין אתה חסר דבר,

ואנחנו, במקום אביך,

למלא כל משאלותיך, לא תחסר דבר.

והוא לא יטה אוזן לדבריהם,

ואומרו שהוא מוכרח ללך להכיר את אביו ויחזור אליהם,

עד שעל כורחם הוכרחו להזמין לו צורכו,

וייקח ביהודו וחותמו וספרו וטליתו,

ויקום וילך לדרכו.

והשם

הצליח דרכו,

וינחנו במעגלי צדק אל מחוז חפצו,

ויבוא לעיר אביו ואל ארצו,

בבוקר בזמן התפילה.

וישאל על בית הרב

ללך שם תפילה,

להתפלל שם תפילתו,

ששמע שיש לו ישיבה בביתו,

ולהתייעץ אחר כך עמו,

ויורה לו איזה דרך ישכון אור

לראות את אביו במקומו.

והתעטף בטלית,

וספר תפילתו

בידו,

והרב

עומד לנגדו.

וישא עיניו הרב,

וירא לזה הבחור פנים חדשות,

מתפלל תפילתו

בעשר קדושות,

והסתכל בטליתו,

וירא והנה

על ארבעה רבעיו

רשום שם בנו יחידו,

ונתן עיניו בספרו אשר בידו.

וירא והנה גם שם כתוב שם בנו,

ותמח על המראה,

ורעיוניו הבהילו הוא,

וחשבו מה עניינו,

ונפשו מתאווה ומשתוקקת,

לדע כיצד באו אלה ליד הבחור הזה,

שבא מארץ רחוקה.

גמרו התפילה,

קרא הרב לבחור בכבוד ותהילה,

ויאמר לו, ידידי,

מאיזה מקום אתה בני?

אמר לו, אדוני,

מעיר גדולה של חכמים, כושתשמא.

אמר לו,

אמור לי מה שמך?

אמר לו, שלמה עבדך?

אמר לו, ועלו השם הכתוב בספרך ורשום בטליתך?

אינו זה.

ויען ויאמר לו,

שם אדוני אבי הוא זה.

אמר לו, אמר אביך, היכן הוא?

אמר לו, לא ידעתי.

ועל זה באתי לבקשו

ולהתייעץ עמך,

היכן נמצאנו?

והרב משתאה לאמור, מה הדבר הזה?

ואיך יכול להיות שבני העלים ממני את כל זה?

כשחזר,

שאל לבנו על ספרו בטליתו.

אמר לו, נעבדו לו בחזרתו.

והנה,

עודנו מדבר עמו,

וראה טבעתו על ידי מינו.

אמר לו, זה החותם, מהו עניינו?

אמר לו, גם זה ממאר אבי,

שהניח ביד עימי לזיכרונו.

ויאמר לו בנועם אמרי קדשו,

בני,

אמתן מעט במקום הזה עד שאני אשלח אחריו לבקשו.

כי מדומה לי שזה האיש יימצא בעירנו ואביהו לפניך לראות

אם הוא אביך ותכירנו.

רק תן לי החותם והספר ואטלית בידי,

ונכון לבך יהיה בטוח, ידידי,

שבעזרת השם

אני אביאנו אלך על ידי.

וייתן לו.

ויניחהו בבית אחד לבדו.

ובין כך ובין כך,

חזר בנו מתפילתו ולימודו.

ויאמר לו אביו,

החותם שלך היכן הוא בני?

וייען ויאמר לו אבי,

דבר ישן,

למעלה מ-12 שנה אתה שואל אותי?

כבר אמרתי לך שבחזרתי נעבדו ממני.

אמר לו,

ותעליתך וספרך,

היכן הנחת אותם מופקדים?

ויאמר לו, מה החלום הזה אשר חלמת להכביד עליי בדברים כבדים?

בבקשה ממך תניחני אבי.

אמר לו אבי, ולמה לא תגיד לי האמת ותודיעני?

ואם אני אביאם לפניך,

מה תענני?

ותכף הוציאה מחיקו והראה אותו ואמר לו,

זיתא לידך וספרך וחותמך שהיה בידיך.

ובנו לא מצא לו מענה.

כי אם שאל אותו, מהיכן זה בא לידו?

אמר לו, בנך בא לכאן ואביאם בידו לבקש אחריך.

באותה שעה נהפכו פניו כשולי קדירה.

ויאמר לאביו, תמחל לי כבודיך,

ואם מצאתי חן בעיניך,

הראני נא את כבודו,

למען תצדק בדבריך.

ויאמר לו אביו, סלחתי כדבריך.

ויקרא אל הנער.

ויאמר לו, הנה

הוא זה אביך קונך,

ואני אביו זה קנך.

ויהיה קירות הנער פני אביו,

ויפול על צוואר אביו,

ויחבקהו, וינשקהו, ויבכהו.

וגם אביו, ברעותו את בנו יפה תואר, יפה מראה, חמד בחורים.

ותרדנה דמעותיו כמו מים התהלכו.

ויחבק וינשק לו, וישמח שמחה גדולה לקראתו,

אשר כמעט פרחה נשמתו.

ובפרט

שלא זכה לבנים עם האישה השנייה שנפלה בגורלו,

והיה לו למשיב נפש,

וראותו פרי בטנו,

וישמחו עמו זקנו וזקנתו,

וראותם ליוצא חלציו, חוכמתו וחריפותו.

שלם בדעות

ובמידות טובות,

שראוי למלא מקומו בנחלת האבות.

כאשר עברו איזה ימים אמר הבן לאבי בדברי חן ותחנונים

אני צריך ללך

להביא אצלך את מרת אמי

בעבור תשבו יחדיו,

מתעלסים באהבים,

כי כמו צער בנפשי,

בראותי איש נפרד

מאשת נעורים.

ויען אביו ויאמר לו, בני,

לא אוכל לעשות את הדבר הזה מחמד עיני,

יען תוסיף בצערי ובשתי וכלימתי,

ואתה תשב לבטח אמי,

וזאת תהיה נחמתי.

חזר הבן ואמר לו, תמחל לי אבי,

שזה הדבר,

אי אפשר לסובלו,

שתהיו נפרדים איש מאשתו,

כי אם ויתאספכם יחד, חתן עמקלתו.

סוף דבר,

לא סר למשמעתו,

ולא למר זקנו וזקנתו,

ויקום וילך לדרכו,

ובשם שם מבטחו,

שהוא יצליח דרכו.

בהיותו באמצע הדרך,

רעיוניו הבהילו הוא

והתפלל לאל שוכן סנא,

שיעשה עמו לטובה אות ויראינו נפלאות,

לצרף מחשבתו למעשה,

וחשבו שהדבר קשה,

שוודאי עמו לא תרצה,

להיראות לשום אדם,

כי עוז פניה משונה,

ומכל שכן לבוא אצל בעלה,

שבעבור זאת ברח ממנה,

ובחשבו זאת

גדל צערו,

נתעורר בבחייה,

מתפלל לשם שימציא לו טרופה, לזה העניין,

וינחנו במעגלי צדק,

ומרוב בחייתו

אתעלף

באחזת תושנה.

באותה שעה עצמה,

אמו

זכרה מבנה אשר הלך למרחוק לבקש את אביו,

להביא עץ לה,

והיא יודעת בעצמה שזאת רעה חולה,

שאינו יכול לרעותה, ואין תרופה למכתה.

על זה גדלה הנחתה

וערכה תפילתה

לאל עליון

ודמעתה על לחייה,

שהשם ירחם עליה ויראנה בעונייה.

ותעל שבעתם אל האלוהים ברגע אחד

האם ובנה,

ונתעורר מדית הרחמים עליה בעין חמלה וחנינה,

וישלח השם לאליהו הנביא זכור לטוב,

ונראה אל הנער בחלומו במראה,

ויאמר לו,

מה לך פה בני ידידי,

מוכה ונאנח

מהלך בדרך יחידי?

ויען הנער ויאמר לו,

כי גדול צערי על אביו ואימי שהם נפרדים,

ולא אדע מה לעשות לקרבם להיות אחדים.

יען כי אימי

השם ראה בריאה משונה,

וזה גרם

שמר אבי נפרד ממנה.

מר לי מר,

בראותי תמי נפש נענה.

ויען אליהו ויאמר לו,

קע בידך זאת הצלוחית מלאה,

ששאגתכם עלתה למרום

כצעקתה הבאה,

וכשתלך אצל אמך,

תרחץ אותה באלוה המים ותתרפא.

והייתה לאישה אחרת

יפה כלבנה,

ברקה חמה, מירת עיניים,

וייזהר הרבה,

שלא יראנה שום אדם בעולם,

ואפילו זקנך וזקנתך,

וזקנתך,

כי אם אתה לבדך,

עד שיראה אותה בעלה, אביך תחלה,

ואחר כך יראו האביה ואמה,

בשמחה ובצע עולם.

ויהיה קוצה נער משנתו,

וירא והנה הצלוחית,

אשר ראה בחלומו,

נמצאת בפועל ולא בחזיון.

עודנה מחזיקה בידו,

ותגדל שמחתו, ותגדל שמחתו.

ואמר הודו לאדוני כי טוב,

כי לעולם חסדו.

כשהגיע לעירו,

תכף הלך לבית אמו,

ויפול על צווארה,

ויחבקיה והיא נשקה בשפה ברורה.

והיא גם כן,

מרוב שמחתה כמעט פרחה נשמתה,

כי נחשפה נפשה, וגם קלטה

מלראות בנה חמודה.

ויאמר לה,

אמי אל תבכי ואל תנודי,

שהשם ראה בעונייך,

ומבטחני בשם, שתשמחי בבעל נעורך,

שתהלה להשם יתברך,

בקשתי ומצתי הוא,

וצריכים אנו נלך אל מחנהו.

ותאמר לו אמו,

כיצד אוכל לראות את פניו

והוא ברח מאיתי וישנאיני, שאינו יכול לראות

צורתי?

ויאמר לה,

את תשמעי לי והשם יהיה בעזרת על לי.

והתחיל לעשות עמנה אנועים

ומשמש על ראשה

ועל סערה.

ויאמר לה, כמה זמן?

לא תרחצי גופך וראשך,

כמנהגך הטוב והישר,

כדרך כל אישה כבודה,

נקייה וטהורה.

ותאמר לו, מיום שרחקת ממני לא מלאני לבי לרחוץ ולהיטהר,

כי נחשבתי כמת מלב,

רועי בחוץ נדדו ממני.

ויאמר לה, אם כן,

אתה צריכה לרחוץ כל גופך,

ואני רוצה לשרתך.

ותכף הלך והביא להם מים והכלי,

ורחצה עצמה,

ואחר כך את ראשה עד טבורה,

ואמר לה, לכי שכבי ותנוחי על משכבך,

ושכבת

וערבה שנתך.

והנה,

נהפכה לבריה חדשה,

היפה בנשים, כלבנה במילואה,

והיא לא הרגישה בעצמה,

מרוב דאגת ליבה.

ויאמר לה בנה,

כי חי המראה והסתכלי בה.

אמרה לו, בני,

שער בשרי,

מעולם לא רציתי להסתכל בעצמי,

כדי לא להגדיל את שערי.

אמר לה, חלה פנייך,

זאת הפעם, תעשי רצוני.

וילך ויבא לה את המראה,

ואניחה לפניה.

וראתה עצמה, בריאה נעימה,

לבנה אדמדמת, כחוט השני.

ותאמר לבנה,

מה זאת עשית לי, בני?

ויאמר לה אמי, שתוכי,

שה' אלוהי צדקי,

רעה מעוניינו, שמע תפילתנו.

ועתה לא אוכל לספר לך את מעשה ה' הגדול והנורא,

כי צריכים אנו ללך כולנו אצל אבי מהרה.

באותה שעה

פתחה פיה בחוכמה,

להודות לה' על הניסים והנפלאות שעשה עימה,

ויקום הנער וילך אצל זקנו וזקנתו,

ויאמר להם, מהרו וקומו,

והזמינו עצמכם ללך לעיר אבי אל מכון שבטו,

וגם אני ואימי,

כולנו יחד נלך לרעותו.

ויאמרו לו, זה הדבר אי אפשר,

שאנחנו זקנים באים בימים,

ולא נוכל לעבור אורחות ימים.

ויאמר להם,

אני לא אשמע לכל מלחשים,

כי אם אתם תבואו אחריי,

ותהיו מחשים.

והלך תכף בלי רשותם,

והביא הפועלים,

וכרך וכשר כל הבגדים והמיטלטלים,

והם צועקים לאמור,

מה תעשה?

והוא מאיר במלאכתו, עושה מעשה,

עד שגמר והזמין הכול בחוכמה ובתבונה,

ושלח כל המסעות ישר לספינה.

הוא בא ולקח מימינו ומשמאלו

לזקנו וזקנתו הזקנה,

והוליכם אל תוך הספינה.

והם מטמאים ברעותם זריזותו וחריצותו,

ואומרים לו על חינם הוא זה,

כי רוח אחרת הייתה איתו,

ונראה מה יהיה אחרית דבר מראשיתו.

וחזר אצל אמו,

ויחסנה בשמיכה,

מראשה ועד רגלה,

והביא אל פתח ביתה עגלה,

ויכנסו לתוכה הם חמבנה,

ולקח חדר מיוחד לו ולאמו בספינה,

וזר לא יקרב אליה,

והוא עושה כל צורכה ומשמשה,

וזקנו וזקנתו שמחים במעשיו,

כדי שלא יגיע להם בושה.

ויהי כאשר קרבו אל חיר אביו,

סגר החדר של אמו,

הקדים ויצא לו חוץ, והודיע לאביו ולאמו,

וגם לזקנו וזקנתו,

שמצד אביו

להודיע להם,

שכולם באו אצלם,

שיזמינו לו מקום לקבלם.

ויזמיני אמו חדר מיוחד,

שהאישה עולה עמו ועינה יורדת.

כשמוע אביו שהביא לו את אמו,

גדל צערו ומצטמק בינו לבין עצמו,

ובאומרו מה זאת עשה אלוהים לי,

שעתה יתגלה חרפתי מאשתי,

בכל רואי ילחגו לי,

ואיך אוכל לראות פני זאת האישה,

משונה למשל ולשנינה.

ומנגד אביו ואמו,

ששים ושמחים בשומעם,

שמר מחותנם

הוא רב גדול בענקים,

והנה לו את עושות העניין,

שבתם,

אשת בנו, אינה תמימה.

וחזר הנער אל הספינה,

ולקח בתחילה לזקנו וזקנתו,

ויקבלם מר מחותנו בכבוד גדול,

והעלם לביתו,

וחזר והלך,

ולקח לאמו מכוסה כל גופה,

ואביאה אל החדר אשר הזמין לה,

שהכל נעשה בהסתר,

וחמיה וחמותו

היו מבקשים ומתעבים לראותה,

והנער לא הניחם להתקרב אצלה,

ואמור להם שהיא מבולבלת

מחולשה דאורחה,

ושימתינו עד שתתיישב דעתה,

וסגר הדלת בעדה.

וילך אצל אביו ואמר לו,

יקום אבי,

ויבוא לראות אשתו החמודה,

וייחר עד אביו חרדה גדולה,

ויאמר לו, הרף ידך ממני,

שאין לי לב להתקרב אצלה,

ובנו אחז אותו בבגדו,

ויוליכהו בעל כורחו,

ויאמר לו, זאת הפעם אני מכריחך שתבוא אצל אמי פעם אחת ולא אשנה לו,

לנחמה ולדבר על ליבה,

שהיא מרת רוח,

נפשו עצובה,

אחר כך תעשה כרצונך,

שאני בנך מחויב לעשות רצונך.

ויוליכהו לביתה,

ויישא עינם וירא אותה,

ואין נבריה חדשה,

אישה יפה במנה קדושה.

והאיש משתאה ויאמר,

הזאת נעמי אשתי אשר מאסתי בה,

ויאמר לו בנו,

זו אשתך היא מבאתה אבי

בהרע כתובה,

וסיפר לו כל המאורע

מטוב ועד רע,

שהשם ראה בעונייה ושמע תפילתה,

ושלח דברו על ידי אליהו לרפותה,

למען תשבו יחדיו בשלום ואשקט ושלווה.

וישמח איך הטן עם כלתו בגילה וחדווה,

ותכף נהפך לאיש אחר,

ותבער בלבו אהבתה,

ויפול על צווארה ויחבק וינשק אותה,

והיא גם היא נהפכה עליה ציריה ותיפול על פניה,

ואחר כך באו אביה ואמה לראות אותה,

שלא יכלו עוד לראותה מיום לידתה,

וגם באו חמיה וחמותה,

ויסיסו בראייתה,

אישנה ויפה ושלמה בכל ואין תמורתה,

ושידעו את כל הנוראות אשר עשה השם עימה,

לשנות הטבע והבריאה מצורת בהמה,

לפי אישה בריאה ונעימה,

כולם כאחד נתנו הודעות לעושה נפלאות גדולות לבדו,

אשר לא עזב חסדו מישראל עבדו,

ועשוה חופה מחדש,

בקול ששון וקול שמחה,

ונתיישבו שם בעיר ראי כולם בשקט ובבטחה.

כן יעשה עימנו אות לטובה,

אם מהר יקבץ נפוצותינו תוככי העיר הקודש ירושלים,

בעגלה ובזמן קריב, אמן כן יהי רצון.

מה למדנו מהמעשה הזה?

כמה גדול כוח התפילה,

שבעבורה הקדוש ברוך הוא משנה טבע הבריאה,

ועושה דבר פליאה,

כמו שראינו, שמענו בזאת האישה,

שהשם ראה בעונייה ושמעה תפילתה בדמעתה,

והפך אותה מצורת בהמה לאישה יפה ונעימה.

כמו שמצינו בגמרא,

בתענית

רבי מני,

הבא שכיח כבה לרבי יצחק בן אלישיב,

אמר לא מקבלה עליי אנשי ביתי.

אשתי לא מקובלת עליי, היא לא נראית כל כך...

אמר לו משהו שמה,

אמר לו חנה,

אמר לו תתייפה חנה,

נתייפתה.

אחרי ימים אמר לו כמה מרדה עליי?

בגלל היופי התחילה למרוד בי.

אמר לו תחזור חנה לשחרוריתא.

חזרה חנה לשחרוריתא.

אף פעם לא יודעים מה טוב, איך טוב,

מה יותר גרוע, מתי, איך.

ולמדנו גם מזה כמה גדול השלום,

ובפרט בין איש לאשתו,

בגודל מצוות כיבוד אב ואם,

שבראות הקדוש ברוך הוא גודל צער הבן

ותפילתו ודמעתו כדי לקרב השלום בין אביו ואמו.

הקדוש ברוך הוא שמע צעקתו ושלח לו אליהו בחלומו ונתן רפואה לאמו.

יען ראה גודל צער ליבו.

שבעבורה שם בים דרכו בעודו צעיר באיבו.

השם היה בעזרו ומילא שאלתו.

כן, יהיה השם בעזרנו וישמע תפילתנו

ויעשה בקשותנו להיות שקטים לעבודת יוצרנו תמיד,

כל ימי חיינו, אמן כן ירצו.