מעשה תחיית המתים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום אופירה בת סמירה אל-מקייס

מבקשת סליחה, מחילה וכפרה מהקדוש ברוך הוא משלושת התינוקות שהעפיל לרחמנא דצלן

שיהיה מנוחתם בגן עדן העליון בזכות הצומות והתפילות וזיכוי רבים

ומבקשת מציבור הנשים להתחזק מאוד ושחס ושלום לא יפילו את התינוקות של עם ישראל הקדושים אמן ואמן

מעשה תחיית המתים

מעשה שהיה בעיר הקודש ירושלים תיבנה ותיכונן

שהיה חכם אחד חסוך בנים

באים ימים

הייתה שנת בצורת ויוקר השערים שנתייקרו כל מיני מזונות

ועלו במעלה עקרבים

ורבו העניים הצועקים ואינם נענים

שהכוללות כבר הלוו לרווח יום סך עצום

ועם כל זה לא היה קומץ משביע להחיות את העניים

והיו בצער גדול ובצער מתחוללים

ונתוועדו כל ראשי הקהל והחכמים הגדולים

להתייעץ ולבקש טירופה לעניים האומללים

ויעלו בהסכמה לשלוח שניח אחד ראוי בכל תפוצות ישראל

לדלג על הערים ולקפץ על גבעות בכוח להחיות כמה נפשות מישראל

והסכימו להפיל גורל על החכמים

מאשר יצא לו הגורל היה מוכרח לשים לדרך פעמיו

ארחות ימים על דבר מצווה זו באין אומר ובאין דברים

ויפילו גורל במעמד כולם

ונפל הגורל על החכם הנזכר

לעיל

דח ונחלם

זה החכם שהוא חסוך בנים

מעל כורחו שלא בטובתו

הוכרח להודות

לצאת בשליחותו

וקבעו לו חודש ימים

להזמין עצמו

ויקום וילך לביתו

ויספר לאשתו

את כל הקורות אותו

ושיצא גורל עליו

ללך בשליחותו

ואשתו

כשומעה התחילה להתאונן ותגדיל בחייתה

ואומרה איך ילך בעלה וינחנה לבדה

וכל זה לעת זקנתה

כי אין לה שום קרוב

ואין מנה חמלה

ובן אין לה לדבר על ליבה

ולהיות אצל ראשה

קודם שתצא נפשה

ויען בעלה ויאמר לה

ויחיה קצור קצרה ידו יתברך

לפקדנו בבן זכר

אפילו לעת זקנתנו

ועוד חזן למועד

ואלו הימים ולא נאבד

תקוותנו חס ושלום

ואולי בזכות זאת המצווה

השם יראה בעניינו

ויזקנו בבן זכר לכלכל לצפתנו

כי אין מעצור לאדוני להושיע

שומע תפילת כל פה גואל ומושיע

וכן היה

השם שמע תפילתם

עונה בעת צרה ויפקדה באותם הימים ונתעברה

וכשהגיעה מן הנסיעה

לא יכול להתעכב אפילו שעה

ויעקב הלך לדרכו

באים לוי ימיה ללדת ותהר ותלת בן

ותראה אותו כי טוב הוא

ותגל האישה בפרי בטנה ותניקהו

ויהי אדוני יתר נער ויגדל ויברכהו

ותזכור לו מלמד

תורה ללמדהו

ולפי מיעוט השנים

למד כל חמישה חומשי תורה

עלה ללמוד משנה וגמרה

וכשהגיע לשלוש עשרה שנים

להיכנס לבאר מניין

כבר היה לומד מדרשים

פוסקים ושות ולבוק המעיין

ויחכם שלומו מכל בני גילו

ומעולם לא הלך לשום מקום

כי אם הוא מלמד היה בא אצלו

וגם כי גדל

לא היית מניחתו לצאת מפתח ביתו

ויהי יושב בישיבתו כי שם ביתו

והיו באים תלמידי חכמים אצלו ללמוד עמו

ופעמיים ביום

הייתה מבקרת אותו עמו

ויהי היום

בימי תמוז כחום היום

כאשר הלכו חבריו כל אחד לסעוד בביתו

בחצי היום

יצא נעל לחצרו

ויעל על גגו להתקרר מחממותו

ויבוא הנשר הגדול בעל כנפיים

ואחזו מציצית ראשו

ועלהו ממעל ערכי השמים

ובהגבהתו

נפלו מנעליו מרגליו

על הגג אשר היה עומד בביתו

ובהגיע עת הפקידה

שהייתה אימו נוהגת ללכת לבקרו

הלכה כמנהגה בכל יום

ותשכב בעד החלון

בטרם תיכנס לישיבתו

ותרא והנה אין איש בשם בבית

ותיכנס ותחפש

הנה ואנה

ולא מצעדתו

וחזרה היא והמשרתת

לחפש בכל חדרי ביתה

והמשרתת עלתה על הגג

לבקש אחריו

ותרא והנה על שפת הגג מנעליו

ותבוא ותגיד לגבירתה

וגדל צערה

מחששה

שמא חס ושלום

הפילתו שערה

ויבקשו בכל העיר

וישאלו

מי ראה או ידע מזה הנער

ולא יכלו לדע ממנו דבר

נשארה עמו בוכה מייללת על בנה יחידה

צרה כמבקירה שנשארת יחידה

שבעלה אין חימה

ובנה משיב נפשה פרח מידה

ונשארה כאלמנה וגלמודה

והנשר

העבירו באוויר

על הימים מעל המדברות

עד שהביאו לתחום מלכות אספניה

והשליחו לתוך גינת המלך

והנער נתעלב ונפל

כמו מת

אשר הן רוח חיים בקרבו

הן מפחד

בראותו עצמו תלוי באוויר השמיים

וכגבו השמיים מעל הארץ

שאם חס ושלום

היה נופל בימים

או במדברות

מקום חיות רעות ונחשים מושרפים

היה נעשה איברים איברים

והיה למאכל

לכל חיית הארץ או לכל דגי הים

ותבלעמו הארץ

הן מחוזק נפילתו

שמא לא יגיע חי לארץ

ועולה השם שהיה לו

בזכות תורתו

ובזכות אביו ואמו

הגנה להצילו מקורה בעדו

מכל מקום,

מפחדו ורעדתו,

שם נפל שדות.

וכשמוע כל עבדי המלך את קול החבטה הגדולה

וימהרו ויצאו החוצה אל הגן

לראות מה קול החרדה

ויראו בעיני נער יפה עיניים וטוב רועי

מושלך ארצה

ויגידו המלך החדרה

ויצא תכף המלך לקראתו

והיה כראותו

כי הנה נער יפה תואר ראשי מראה

נעשה חן בעיניו ונחמרו רחמיו עליו

ותכף ציווה על עבדיו

את הרופאים לרפותו ולהחיותו

בכל מיני משקים וסמים עד שתשוב רוחו

וישוב לבריאותו.

ויעסוק את דבר המלך

ויפתח הנער את עיניו

וירבי עיניו מסובב

מכל העם אשר לפניו

ועדיין הוא מבוהל

ולא ידע ולא הרגיש בעצמו לדעת באיזה עולם הוא נמצא

ויאמר לו המלך בני אל תירא ואל תחת

שאתה ביישוב בני האדם

כמונו כמוך

רק הימר נא לי מאיזה עם אתה ומאיזה מקום אתה

ויען הנער ויאמר לו

יהודי אני

ואיני זוכר שם עירי

ויצב המלך ויביאו לו לאכול

להשיב את נפשו

הנער הרגיש

שהוא יושב בין העמים

ולא רצה לטעון משום מיני מטעמים

כדי שלא יבוא בפיו

בשר פיגול

שהבין שהם ערלים לא מזרע היהודים

ויאמר לו המלך

בני

למה לא תאכל להשיב את נפשך

ויאמר הנער

אדוני

אני יהודי

ותורתנו לא התירה לנו לאכול

מכל מאכל אשר יאכל

כי אם דווקא

מה שהתירה לנו בפירוש אותו נאכל

ויאמר לו המלך אם כן

שאל נא

מה אתה יכול לאכול

ויאמר לו דבש וחלב ומיני מתיקה

תכף ציווה המלך ויביאו לו ויאכל

להחיות את נפשו לפי שעה

ויתנהו אדוני לאהבה

לחן לחסר רחמים בעיני המלך

וימצא יוסף חן ויהווהו המלך אהבה עזע עד מאוד

ויאמר לו המלך בזה הדרך

באכילה כזו אינך יכול לחיות

החן בעבור אהבתך

כי מצאת חן בעיניי

אני אשתדל לעשות רצונך

שהאגם שאין יהודים

נמצאים בינינו

אני אשלח לעיר יהודים הקרובה לתחומנו

שיבוא משם שוחט יהודי

שישחט כל מה שתרצה בשבילך ויבשל לך כל צורכך לפי רצונך על פי תורתך

וכן עשה

וישלח שליח במאמר המלך לגדול העיר

למען ישלחו לו שוחט אחד יהודי

שיבוא הוא וכל בני ביתו

וישב שם בבית מלכותו

וכל מחסורו ייתן לו המלך

ויהיה שקט ושלם בביתו

בשכר עבודתו שיעשה לו כל צורכו לאהו וכן היה

ותכף בימים המועטים

בא שוחט עם אשתו

והיה שוחט ומבשל לו כל צורך הנער הנזכר

וגם כל צורכו וצורך בני ביתו

ובאותו גן המלך שנפל

היה שם בית אחד מפואר

ואיש לא יבוא בו

ויצב המלך ויתקנו אותו בכל הצורך

מיתה ושולחן וכיסא ומנורה בכל כלי הבית

ותשמישיו כיד המלך

אשר לו עוז ותפארה

למען יקבע נער דירתו ויעשה כחפצו וכרצונו

והיה נער כל היום לומד בתורה שבעל פה

מה שהיה בזיכרונו

והיה מצטער שלא היה שום ספר עמו

והמלך הרגיש

וישלח לעיר ההיא שישלחו לו כל מיני ספרים הצריכים לו

והוא פרע להם את דמי שווים כסף ממכרו

וכעבור עוד איזה ימים

כשבא המלך לבקרו כמנהגו דבר יום ביומו

לראותו ולהשתעשע עמו ראה הוא מצר

על שהיה מתפלל יחיד

שאין ספר תורה עמו

תכף שלח המלך לעיר הקרובה אל הרב

לאמור שישלח לו עשרה בעלי בתים נצרכים

הם ובני ביתם לדור בעירו

והמלך ייתן להם אחוזה בארצו לשבת שם ולהתפרנס

בכל אשר להם בגנזי המלך ושיביאו ספר תורה עמאהם

וכן היה

באו עשרה בעלי בתים וספר תורה עמאהם

וייתן להם המלך אחוזה במיטב הארץ קרוב לבית מלכותו

למען ישבו לבטח

ושום אדם לא יוכל להרים ראש כנגדם

כדרכם ועלילותם.

יען זה היה זמן אחד אחר הגירוש שגורשו היהודים מארצם

ונתיישבו שם הם ובניהם ונשיהם וטפם

וקבעו בית תפילתם

בבית המלך שם

אשר הנער יושב שם ועשה להם פתח אחורי הגן

שהשתמשו דרך שם בבואם ובצאתם.

והנער יושב תמיד בישיבתו,

שקוד על לימודו ובזמן התפילות היו באים

במניין אצלו והם היו מבשלים לו כל צורכו ומביאים לו בכל עת הצריך לו באופן

שלא היה לו שום צורך לצאת מישיבתו.

והמלך

הייתה לו בת יחידה

שמעולם לא שמעה

ולא ידעה שם יהודי בעולם

ולא ידעה מעניין זה הנער

כלל ועיקר.

בלילה ההוא

נדדה שינת בת המלך

עד שהוכרחה בחצי הלילה

לקום עם מיטתה

ותלבש בגדי מלכותה

ותצא לבדה

אל גינת הביתן

לעבור עתה

ותשא את עיניה

ותראה באותו הבית שבסוף הגן

נר דלוק מאיר

ותאמר בליבה

מה מראה

ומי הוא זה היושב שם

וזה העט

וזה הזמן

ותלך ותקרב אל פתח הבית

ותשקף בעד החלון

וראתה בעיני הבחור הנחמד

חמד בחורים

יושב על כיסאו

והשולחן ערוך לפניו מלא ספרים

והוא עסוק בלימודו.

ותפתח את הדלת ותיכנס

ותאמר לו

לילה טוב

ויהי כשמעו את הקול

בפתע פתעום ויהי טרוד בלימודו

ויחרד האיש וילפת וישא עיניו

וירב הנה אישה לקראתו

ונתפחד בחשש שמא איש ידע

וחזר ללימודו ולא ענה לדבר

וחזרה בת המלך לשאול בשלומו

והוא עשה עצמו

כי אינו מבין הלשון

כדי שלא יסתכל בה

ולא להרבות דברים חימה

ופחדו שמא איש ידע

או אולי אישה יונה מלקח ספר תהילים בידו

והיה קורא והיא נועה בקוררם

וכשראתה שהוא מגמגם בלשונו

לשון הקודש

אשר מעולם לא שמעה אוזנה

הלכה וחזרה לבית

הביאה אחד ממשרתי האימה

שהייתה יודעת לשונות אחרים

אולי תבין בלשונו

ותהיה מליצה בין אותם

ותבוא ותדבר עימו בלשונו

ותאמר לו

למה לא תשיבה מראה לה

שהיא בת המלך

ולא זו הדרך הנעימה

ויאמר לה

למה באה פה בעת הזאת באישון לילה באפלה

ואני נתפחדתי בתהילה כשבאה לבדה

וחשבתי על איש עדהו ליונה

ולכן לא השבתי לה על דבריה

ועתה מה היא רוצה ממני

ותאמרי לה שתניע לי בלימודי

כשמעה בת המלך דבריו עימו שרתה

הבינה שהוא יודע לדבר בלשונם

אלא שלא רצה מטעמים הנזכרים להן

נכנסה אהבתו בליבה

ורצתה להתווכח עמו בלד עמת טבעו

אמרה לי שפחתה

לכי לדרכך

שעתה שידעתי שהוא מבין בלשוני איני צריכה עוד לך

מתי לך אישה

מתי שהוא למקומה

ונשארה בת המלך שם

מתי שמנגד

לשמוע אותו בלימודיו

ותאמר לו

בחייך

תאמר לי

מה זה שאתה קורא

יען אני רואה שספריך באותיותיהם אינם דומים לספרי דתנו

בעל כרחו הוכרח להשיב לה ביודעו שהייתה בת המלך פנימה

ויאמר לה אלו ספרי דת היהודים

אמרה לו

אין אנחנו בכל העולם שווים

וכי יש דת אחרת בעולם חוץ מדת הערלים

אמר לה יש ויש שבעים לאומים

אמרה לו בחייך תאמר לי

מה הפרש מדתנו לדת היהודים

אמר לה יש כמה חילוקים

אמרה לו ותאמר לי אם גם צורתם ובריאתם משונים

אמר לה בחייך תניחי לי ללמוד ולא תרבחי מדברים

כי מה צורך לך לדע ומה היקפת לך

אמרה לו בחייך תעשה רצוני

שיש לי נחת רוח לדע מאלה העניינים

בא בחור היה מצטער בינו לבינו ואומר

מה אלו האיסורים שבה יצר הרע כנגדי להטרידני ולבטלני מלימודי

יהי רצון שיהיה לכפרת עוונות ולפשעים ולמרדים

בעל כורחו שלא בטובתו

היה משילה בדברים מועטים

ויאמר לה כולם שווים בצורתם וגם אני אחד מהם

ותאמר לו אתה יהודי

חיה ראשי

נתת שמחה בליבי

שאם כן אתה תאמר לי

מה החילוק יש לכם ממנו הערלים

ויאמר לה הפרש גדול יש רב מרחקים

ומלבד שכל זכרינו הם נמולים

וזכריכם הם ערלים

גם בזאת יש חילוק במאכלות האסורים

שאתם אוכלים כל מין בשר נבלה וטרפה ושקצים ורמסים

ואנחנו אין אוכלים כי אם בשר בריא

על ידי שחיטה מבהמה וחיה טהורים

כפי

שתורתנו מפורשים.

אמרה לו ואם כן

אתה בכאן

מהיכן אוכל מאכלים

אמר לה יש לי יהודים בעיר ששוחטים

ומבשלים לי כל צורכי ומביאים לי

בטען ותאמר טוב הדבר

כמה טובה דת היהודים

אחר כך חזרה ושאלה לו עוד עניינים אחרים

והיו מתווכחים בזה הוויכוח

קרוב לעלות השחר

כאשר ראתה והבינה

שהיה לו צער והיה רוצה לישון

ותאמר לו

אתה לא אטריחך עוד

והנה היא הולכת גם לישון

וגם אתה בטוב תלין

ושכבת בערבה שנתך ותלך לביתה ותשכב על מיטתה וערבה שנתה מלא שמחתה

ויהי בלילה השני בעת ההיא

שכל בני הפלטין היו ישנים

חזרה אצל הבחור להתווכח עמו

ולהתעלס באהבים

והיא נכנסה אצלו והתחילה להתווכח כמנהגה

ותאמר לו

תאמר לי

אם אתם מאמינים

בימח שמו וזכרו

אמר לה חלילה וחס

להאמין בבשר ודם כמונו

אמרה לו ולמי אתם עובדים ומאמינים

ומי נתן לכם תורתכם דת היהודים

אמר למאמינים אנו בשם אלוקינו

השם אחד אלוהי עולם

אשר ברא ויצר ועשה כל בריאו העולם

וכל אשר בו

אבל יימח שמו וזכרו

ובן אדם נוצר במעימו

אמרה לו לפי דבריך

יש אלוה אחר בעולם מבלעדיו

אמר לה השם אלוקינו השם אחד

והוא ברא שמיים וארץ וכל אשר בהם

ובו ראוי להאמין

ובו אנחנו מאמינים

מתן ותאמר באמת?

כמה נאה אמונה זו

שאני רואה דבריך נכוחים

ומי יתנני להיות?

גם אני יהודית

אמר לה זה אי אפשר בעולם

שכל אחד הולך בעקבות אבותם

אמרה, ומה יהיה באדם שהבחירה בידו

ואם אני ערבה לתורתכם

למה איני יכולה להאמין ככם

ולהיות יהודיה כמותכם?

זהו רצוני ונפשי חשקה בתורתכם

איך שיהיה

כך היה דרכה בכל לילה לבוא אצלו באישון לילה

ולהתווכח עימו על כל פרט מתורתנו

עד שנכנסה ונתקעה אהבת הבחור

ואהבת תורתנו בליבה לאין תכלית ואין קצבה.

כעבור כמה לילות אמרה לו

תודיעני מה הנאה יש לכם היהודים יותר מאיתנו.

אמר לה ודאי יש לנו הנאה גדולה על אחת כמה וכמה

ראשונה שאנו זוכים לעולם הבא

בגן עדן העליון אשר עין לא ראתה

ואנו מצפים לגאולה ולביאת משיחינו שזה יהיה במעלה עליונה יותר מכל לשון ואומה.

ביאת המשיח

יהיה לנו דווקא תחיית המתים וכמה מעלות טובות

אשר לא תכיל היריעה.

אמרה לו,

באמת הוא כך?

אמר לה ודאי הוא כך,

ודאי אמת וצדק.

ויש לנו ראיות על זה

ולא מבעיה הקדוש ברוך הוא שיש בידו להאמית ולהחיות

אלא אפילו הצדיקים שבנו יש בהם כוח מאת השם להחיות מתים

כמו שמצינו באליהו הנביא ואלישע הנביא.

חזרה ואמרה לו,

באמת כמה נאה דת זו ואמונה זו?

אני רוצה להתגייר.

חזר ואמר לה,

אם מנעים אלה הדברים שזה הדבר קשה,

אמרה לו, ומה הקושי?

אני מקבלת עליי הכל

וכל מה שתאמר אליי אעשה.

אמר לה, צריכה לשמור שבת

ולא תעשי בו כל מלאכה

ולא תאכלי לאכול בשר חזיר

ולא משאר בהמות ועופות הטמאים

ולא תאכלי לאכול בשר נבלות וטרפות,

שקצים ורומסים.

כי אם בשר שחוט מבהמות ועופות טהורים

ושם שיש לך שכר על זה,

כך יש לך עונש אם תעברי מזה.

בכל זמן שאת בגויותך

אין את ענושו על זה.

וטען ותאמר לו,

הנני מוכנה לקיים את כל מה שתאמר אליי כי הוא זה,

ואני אוכל את עמך ממה שיביאו לך.

אמר לה, צריך שתטהרי מטומאתך

ותעשי טבילה במקום טהרה,

ותתוודי ותתחרתי על כל מין עבירה,

ותתקבלי עליי כל מלאכות שמיים בחיבה יתרה.

ועל הכל הייתה עונה, אמן ואמן.

בכל עוד שהבחור היה מגדיל לה מדורה כדי שתתרחק ותסיר זה מליבה,

היא הייתה מפצרת בו,

כי דווקא נפשה אחריו תורתו הקדושה.

וחד שעל כורחו אמר לה,

אם אמת שאת רוצה להתגייר בכל נפשך,

צריך שיהיה הדבר בסוד נכמס,

שלא ייוודע הדבר לשום אדם בעולם,

ומכל שכן לאביך ולאמך,

שאם יוודע הדבר,

נהיה שנינו בסכנה.

אמרה לו, נכון,

ליבך יהיה בטוח שיהיה הדבר בסוד נעלם.

באותה שעה אמר לה, אם כן, איפה זאת עשי?

למחר בלילה,

הווה תביא עמך חליפות סמלות נקיות,

ותבואי אצלי,

תעבירי הבגדים מצויים מעלייך,

ואחר כך צריכה שתתבלי כל גופך בבריכה הגדולה שבתוך הגן,

שיש בה שיעור טבילה,

ותעשי, כמו שהוא אמר לך,

ואחר כך תלבשי מחלצות,

בקדושה ובטהרה.

וייפרדו זה מזה,

ותלך לביתה, ותשכב,

ולא אחרה נערה לעשות כאשר ציווה,

ובלילה קחה עמה בגדים נקיים, כאשר אמר לה,

ותבוא אצלו כדרכה.

ויאמר לה,

ייכנסי ורדי פה, וזאת הברכה של מים חיים,

עד שיכסו המים כל גופך.

בטרד לתוכה, ברוב שמחה.

והבחור עומד,

ובודק שעשתה הכל כדין,

וברכה על התבילה,

ועלתה ולבשה בגדי טהרתה,

ואמר לה,

אתה נעשית כבריאה חדשה,

וצריך להחליף את שמך,

ולא ייקרא עוד שמך מרים,

כי שרה יהיה שמך,

ואתה כמוני כמוך.

בירא מזהרי,

וישמרי לבלתי כשלי, לאכול שום דבר טמא,

ובשר בחלב,

ושום מאכל איסור, כאשר בארתי לך,

ושמרי דתך הקדושה,

והצניעה הלכת עם אלוהייך,

וכן היה,

שהייתה שומרת דתה באהבה גדולה, וביום

אף פעם לא הייתה סועדת עם בני ביתה,

כי אם דברים קלים המותרים לה,

ובכל לילה הייתה סועדת עמו.

ובעריך הזמן

ביקשה ממנו שהיא למדה צורת האותיות של התורה,

ובאותו גודל חישקה בתורה,

גם הוא נכנס בלבו אהבתה.

וילמדה מאלף ועד תיו,

ואחר כך למדה כל סדר התפילה,

וכל ברכות הנהנינה צריכים לה.

והיא הייתה פיכחת,

אחת שלמדה בזמן מועט

גם את המקרא,

ועלתה למדרגה לקרוא משנה וגמרא.

והיו לומדים יחד בחברה,

עד שנתקשרו זה עם זו,

בעבודות אהבה.

והחליפו חותמיהם זה בזה,

להיות ביד כל אחד מהם זיכרון חברו לזכר אהבתם בלתי מות לעולם.

והיו לומדים בכל לילה עד חצות,

ואחר כך היו אומרים קריאת שמע,

בתיקון חצות,

ואחר כך היא חוזרת לישון,

וכך הייתה דרכם הטובה באהבה ובחיבה.

מה יקר מקרה בלילה אחד,

אחר שהלכה בתמלך לביתה,

אחר שפשט הבחור רוב בגדיו,

כדי ללכת למיטה?

ויהי איך יצא הבחור החוצה אל הגן

לעשות קטנה?

ויבוא הנשר הידוע בעודו עומד בצד הברכה,

ויתפסהו בשערות ראשו,

ויגביהו למעלה ראש,

ויביאהו אל מקומו,

אל המקום אשר לקחו משם,

וישליכהו על הגג.

וכשמוע משרתת עמו את כל החבטה,

אחזת תפחד ורעדה,

שחששה שמה גנבים באו לה,

או שודדי לילה,

ותמהר ותקרא לאדונתה,

ותאמר לה,

השמעת את כל החבטה הגדולה על הגג?

וטען ותאמר לה,

אני לא שמעתי מאומה,

והדליקו את הנר,

ועלתה המשרתת על הגג,

ותראה והנה אדם אחד מושלך שם.

ותפחד,

ותבקש לברוח להימלט על נפשה,

וחזרה אצלו ונתקרבה,

ותאבט את מראהו,

ותכירהו, זהו בן הגבירה,

והיה מושלך כאבן דומם,

שכמעט נתעלף מצער הנבילה והעפיפה,

ותמהר ותרד,

ותאמר לאמו,

ראיתי,

והנה אדם מושלך שם,

כמו מתעלף,

וכן דומה לי שהוא שלמה בנך.

וטען אמו,

בתאמר את שפחתה,

הייתכן להיות זה הדבר,

אחר כל זה הזמן שלא נודע ממנו דבר?

וטען אמו,

ותאמר לה, הייפלא מאדוני דבר?

תאמיני לי,

שכך נדמה בעיניי,

וקרוב לוודאי, שזהו בנך.

ולא האמינה לדבריה,

וטען אמה,

ותראהו את הילד, והנהו בנה.

ותפול על צווארו,

ותחבקהו ותנשקהו,

ודמעתה על לחיה.

והוא עדיין מתעלף,

ולא השגיח בה,

עד שהביאו לו מי בשמים,

ומן שתייה לשתות ולהריח בם.

ותשוב רוחו אליו, ויפקח הנער את עיניו.

וירבי עיניהו על גגו בצד אמו,

ויפנקו בכו לבקש את שרה,

את שאהבה נפשו,

ולא ראה אותה.

ויזכור, כי בא הנשר ולכחו משם,

ויצר לו עד מאוד,

על היפרדו מאיתה.

ואחר כך, בכל יום תמיד,

אפילו רגע,

לא הסיר מחשבתו ממנה.

והיה דואג בקרבו,

מרוב אהבתו אותה.

ואפילו כשהיה לומד עם חבריו בישיבה,

באמצע לימודו,

היה זוכרה,

ופוסק ונאנח.

והנחתו הייתה נוקבת,

ויורדת לתוך חללו.

וזהו היה מעשהו בכל יום,

ולשום אדם לא גילה סוד או...

חבריו היו מחזיקים אותו,

שכמעט יצא מדעתו,

מסיבת הפחדים שעברו על ראשו.

והיו אומרים, מי יודע היכן היה כל הזמן,

ואפשר לקחו אותו שדים,

ולזה התבלבלה דעתו.

בין כך ובין כך,

שרה הנזכרת חזרה אצלו, אצל הגן,

כדרכה בכל לילה.

ותבקש את שאהבה נפשה בכל הגן,

ולא מצאה, כי אם ראתה המנעלים בצד הברכה,

ורוב מלבושיו בבית הישיבה.

ותגדל מאוד שערה,

ותמהר ותבכה, ולא תאכל.

ותלך ותשוב לביתה, מרק אל-ענן.

ויהי בבוקר,

ויבוא המלך לבקרו כמנהגו,

וכל יום נשתעשע בו,

ולא מצאו.

וירא מלבושיו בביתו,

ומנעליו

בברכה שבגנו,

ויצאו המלך להוריד מעבדיו לתוך הברכה,

לבקש אחריו,

ולראות אולי נפל לתוכה.

וירדו ויבקשו,

והוא לא נמצא.

וייחד למלך מאוד,

ונתעצב אל ליבו שהמלך אהבו והרבה תפארתו,

ותכף שלח לכל העשרה יהודים בעלי הבתים שהביא בעבורו,

ואמר להם,

שובו לערכיהם,

איש לאוהליך ישראל,

שכל מה שהייתי עושה עמכם היה כדי לעשות נחת רוח

לידידי חמד בחורים,

שהיה בקירות ליבי,

ועתה לי לב לעשות דבר שיבוא בזיכרוני,

ואש תוקד בקרבי.

וכן היה,

איש לדרכו פנה,

ותישאר האישה,

שרה בת המלך,

מצרה ומעונה,

כי פנה ממנה הודה והדרה,

עד שמרוב דאגתה חלתה,

ובכל יום היה מכביד חוליה.

עד שנפלה למשכב,

ונלאו הרופאים לבקש לה רפואה,

ולא יכלו להכיר חוליה ולהמציא לה טירופה,

עד שבאה לגדר שפסקה אכינתה ושתייתה,

ולא נשארה בה כאימא נשימה.

אחר איזה זמן שחזר הבחור לביתו,

חזר אביו משליחותו,

שמיום שנתבשר,

מלידת בנו יחידו,

נזדרז במלאכתו למהר לשוב לביתו,

לראות את בנו, לשמח בשמחתו.

וכאשר הגיע לי יפו, העיר הקרובה,

שאול שאל האיש לאנשי ירושלים הנמצאים שם על בנו ועל אשתו,

ויענו ויאמרו לו על אשתו לשלום,

בעין יפה,

ועל בנו גם כן, שהוא טוב,

בשפה רפה.

ויאמר להם,

מדוע אתם משיבים על בני בשפה רפה?

האמת, תגידו לי,

אם חס ושלום,

אין רע שום דבר.

אמרו לו, חלילה,

שום דבר רע,

שניהם חיים וקיימים,

ולך ורואה אותם.

והחכם נכנס בלבו ספק,

וישכם בבוקר,

ויחבוש את חמורו,

וילך וישוב לביתו,

לעיר הקודש ירושלים,

וירא את אשתו ואת בנו, חיים וקיימים,

וישמח איש שם בנו יחידו,

בפרט בראותו אותו החמד בחורים, חכם בחוכמתו,

אבל גדל צערו בראותו,

עוז פניו משונה,

ואינו שלם בבריאותו,

וכפעם בפעם מתענח,

מקירות ליבו.

ויקרא אל בנו,

ויאמר לו,

בני ידידי,

יש לי צער גדול עליך,

בראותי שנשתנו פניך,

ואם תאהבני ותכבדני,

אגיד לי מצפוני ליבך,

ומה דאגה יש בקרבך,

ואני אעשה כל יכולתי

למלות רצונך.

ויען בנו והיא אומר לו,

אדוני אבי,

הנחתי גדולה,

וקשה ורחוק הדבר מאוד, שתוכל לעשות רצוני.

עודנו מדבר עם אבי,

עלתה בזיכרונו חמודתו,

והתענח הנחה שוברת,

יוצאה מתוך שרשי לבבו,

וחזר אביו להפציר בו,

בכל לשון של בקשה,

עד שיכרחו לגלות לו סודו,

ויספר לו את כל המעשה מראש ועד סוף,

והראה לו את הטבעת

של אהובתו,

שנתנה לו לאות ולזיכרון,

ויאמר לאביו,

ואיך לא אתענח בעם הרי,

אחרי שטרחתי בעשר אצבעותיי ללמדה תורה ותפילה,

ונתגיירה מרצונה,

והניחה כל תענוגים,

ודווקה נפשה בתורתנו הקדושה,

וכאלה רבות,

אשר לא יהיה חילון מגילות לספר בשבחה,

ולזה קשה עליי פרידתה,

כי פרידת הגוף מהנשמה,

ובוודאי הנחה זאת

תהיה גורמת מיתתי ביגון בהנחה.

ויחרד אביו ויאמר לו, בני, בן מחמדי,

אל תפתח פיך לשטן, ואל תדאג, ואל תתענח,

בעזרת השם,

אני אעשה הכול כדי להשלים את אהבתך באבי,

ואביא אינה אליך, בעזרת השם,

אל גדול ונורא.

ויאמר לאביו,

תעשה מה שתרצה,

אבל ידעתי גם ידעתי שזה לא יהיה עשה.

ולא אחר אביו,

לעשות את הדבר,

לאהבת בנו יחידו,

וישם לדרך פעמיו,

וייסע וילך אל המקום,

אשר אמר לו בנו,

היא העיר הגדולה למלכות הספניה,

שהם היו יודעים,

וזה העניין.

בהגיע אביו אל העיר ההיא,

שאל את אנשי המקום,

נשמע מפיהם

תכלית העניין,

ויספרו לו כל העניין כדמותו,

כאשר סיפר לו בנו,

ולא יגיד להם שהיה זה בנו,

וחזר ושאל להם,

ובת המלך, מה עשתה אחר זאת?

ויאמרו לו, שמענו שמיום שנעלם הבחור

ונאבד מאיתה,

לא נכנסה שמחה בליבה,

ומרום דאגתה נפלה על ערש דוואי,

והוכבד חוליה,

עד שנלאו כל הרופאים לבקש לרפואה,

ולא יכלו למצוא לה טירופה,

ועתה שמענו שכמעט היא גוססת,

קרובה למיתה,

כי יש כמה ימי שפסקה מאכילה ושתייה.

וכשמוע החכם הנזכר

את דבריהם,

נזדרז וקנה שלושה אווזים מפוטמים,

וישחטם,

ויבשל להם,

בקנה וקנמון, ומינה בשמים,

ולקח את כל המרק מהם,

וימלא כמה צלוחיות,

וחתם אותם בחותמו,

ויקום וילך אל מלכות אספניה,

ויתנקר במלבושיו,

לבל יכירו שהוא יהודי.

ובהגיעו להיכנס בפתח עיר המלוכה,

שאלו שומרי הפתח,

מאין תבוא,

ומאיזה מקום אתה,

ומה מלאכתך.

ישיב להם, אני מעיר פלונית של מלכות איטליה הידועה ומלאכתי רופא.

והיה בשומעם שהוא רופא,

תכף לקחו אותו ויביאו אותו אל המלך,

שכן ציווה המלך אל שומרי העיר,

שיראו רופא חדש נכנס לעיר,

תכף ילכו לבקר את ביתו.

אולי יימצא מי שיקיר בחוליה וימציא לרפואה.

ותכף קיבלו המלך בכבוד גדול,

והכניסו אל בית הנשים,

בת המלך שוכבת שם,

והנה מלאה רופאים בקיאים באביה ואימה על ראשם נאנחים,

וראותם מצב הבת היקרה,

אשר כפסע בינה לבין המיתה.

ביקרא החכם הרופא הנזכר,

הוציאו כל איש מעליי,

שאני צריך להיות לבדי עם החולה,

לעיין ביישוב הדעת בחוליה.

ויענו אביה ואמה,

עשה הטוב בעיניך,

והשם יהיה בעזריך,

ויפקח עין שכליך,

שתוכל להבין ולהכיר חוליה,

ותבוא רפואתה על ידיך.

ויצאו כולם,

והדלת סגר,

ויגש אליה החכם הנזכר,

וילחש באוזנה ויקרא לה,

ויאמר לה,

שרה,

ביתי,

הטי אוזנך בשמחי,

אני אבא של שלמה, אהובך,

והיא הייתה נרדמת בכובד חוליה,

ברוח הן בקרבה,

ויוסף עוד לקרותה,

שרה,

שרה,

בשמה,

עמיים ושלוש, וגם ארבע.

והיה אומר לה,

לפחות

שיאי עיניי גורעים,

עד שנתעוררה מעט לקול הקריאה,

כששומעת קול קורא וקוראה בשם שרה,

הרי השם הזה יהיה נעלם, ואיש לא ידעו.

ותפקח עיניה, לראות מיהו זה,

אשר קראה בשמה.

ויאמר לה, החכם,

ביתי,

אני, אני הוא שקרתי,

שקראתי בשמך.

הסירי את חולייך מעלייך,

אני אבי שלמה אהובך.

באתי אליך בשליחות,

שלמה בני.

באותה שעה, שב רוחה בקרבה,

וטען בתומר לו,

אמת אתה מדבר?

הייתכן הדבר הזה?

העודה נוחה, ידידי נפשי בעולם.

אמר לה, עודה נוחה, ובריאו לעם,

ואני אביב.

באתי אליך בשליחותו,

והרי החותם שלך, שנתת לו לזיכרון.

וכאשר ראתה את טבעתה, האמינה לדבריו,

ומרוב חולשתה לא היה בה כוח לדבר דבר.

ויאמר לה, החכם,

תרצי לשתות איזה מרק,

להחיות את נפשך?

השיבה לו, ואחד נמצא מרק כשר,

וככה אוכל לשתות מרק טרפה,

כי מיום יפרדו מעלי, אהובי ודודי,

לא בא בפי בשר טרפה,

ולא נטמאתי בשום טומאה.

אמר לה, אל תחושי לזה,

שאני כבר ידעתי מזה,

והבאתי עמי מרק כשר.

תכף הוציא המרק מעם תחתו,

וישקה אותה מעט-מעט,

ויצא החוצה ויאמר לה אביהו לאמה.

בעזרת השם עיינתי והכרתי את חוליה,

ותהילה לשם יתברך בדרך נס נמצא איתי משקיע הרפואה,

הצריך לה,

שהוא דבר יקר ערך

הרבה מאוד.

כשמוע המלך והמלכה שהכיר בחוליה,

ובידו רפואתה,

שמחו שמחה רבה על הבשורה הטובה,

שבשרם לרפאותה ולאחיותה.

ויאמרו לו,

איננו מוכנים לפרוע לך שווי זאת הרפואה ככל אשר תאמר,

כי זהו מלבד תשלום שכר פעולתך הראוי לך ומתנתך כי יד המלך הטובה והרחבה.

ויהיה משקיע אותה המרק שהביא עמו מעט-מעט עד כלותו.

ויהי ככלותו,

אמר למלך,

אני צריך ללכת לעיר הקרובה לקנות סמנים

הצריכים לזאת הרפואה, שאינם נמצאים פה בעיר,

ויעשה ואתקן שם משקיע רפואה

ואביא אותו לכאן, מוכן ומזומן.

ויאמרו לו, לך לשלום, עשה ואל תעאחר.

וילך לאותה עיר הקרובה של יהודים,

וקנה כמה אוויזים ועופות מפותמים,

וישחתם וייבשלם בכל התיקונים,

ועשה מרק בפני עצמו בצלוחיות,

וגם בשלת הבשר בפני עצמו

ותיכנו בטוב, והניחו בקופסאות.

ויקום איילך למקומו אצל בת המלך,

והיה מאכיל ומשקיע אותה יומם בלילה,

עד אשר הביא עמו,

ומכל אשר הביא עמו בשר כשר ויין,

והכל בצנעה בבית המיוחד להם,

וזר לא יקרב עליהם.

והכל היה מונח ברגז סגור והמפתח בידו,

עד שהבריא אותה,

וקמה ממיטתה,

ועמדה על עומדה

בתוך ביתה,

מהלכת לאט-לאט על משענתה,

עד ששבה לבריאותה,

והדר יופייה כבראשונה,

והחכם לא הניח לה לצאת מפתח בית ה...

ויהי כאשר ראה החכם שבטוב נתרפאה,

אמר לשרה,

עתה שתהילה לה' יתברך,

חזרת לבריאותך,

צריכים אנו לבקש אופן,

ללך ולחזור אצל בני שלמה אהובך,

שגם הוא דבקה נפשו אחרייך,

ונפשו קשורה בנפשך,

ומשתוקק ומטעבה.

יפה שעה אחת קודם לראות פנייך.

אמרה לו, ואיך נעשה שקשה על הים מעשה?

אמר לה, אני אעצך עצה טובה למלט את נפשך.

כחי מעט קורקו, עוז העפרן, ומשחי פנייך, שיראו ירוקות

ולא צהובות,

כדרך אבריות וטובות.

ואחר כך אני אומר למלך אביך,

שעדיין יש לך שורש החולי וצריך לשרש אחריו,

שאם חס ושלום יישאר השורש,

יש חשש שתחזור ותצמח ותיפול בחולי יותר כבד מבראשונה,

ותהיה בסכנת מוות חס ושלום.

והתיקון שלה, שתחליף האוויר

ותלך איזה זמן לטייל במדינות אחרות,

ותעבור בים דרכה שהים מסוגל לעקור ולשרש

חולות רעות.

בזה האופן נוכל להוציא ממאסר נפשנו וללך אל מחוז חפצנו.

ותאמר לו, טוב הדבר אשר דיברת לעשות,

והנני מוכנה לשמוע דבריך,

וכל אשר תאמר אליי, לשמור ולעשות.

וכן היה,

ויאמר החכם למלך,

אבי הנערה,

שא נא עיניך וראה ביתך,

שתהלה לה' יתברך,

עזרני ה' והוצאתי אותה ממוות לחיים.

אמנם הבית,

וראה תואר פניה ירוקות,

כי פניה לא היו לה עוד,

וזה עוד וסימן שעדיין שורשי החולי לא נעתקו ממי קומן.

ואם חס ושלום יישארו בה,

קרוב לוודאי שתשוב לחולייה ותחזור חנה לשחרוריתה,

ואז תהיה חס ושלום בסכנה עצומה.

ויענו,

ויאמרו לו המלך והמלכה,

אין המצווה נקראת,

אלא על שם גומרה,

וכמו שאתה התחלת במצווה,

ותהלה לאל יתברך,

על ידך מצאה תרופה,

ומה שלא מצא שום רופא בעולם,

כן תשתדל לגמור רפואתה בכל אופן שיהיה כפי חוכמתך,

ואנחנו נשלם לך בטוב שכר פעולתך.

ויאמר להם,

עצתי אחת היא שצריך שתשנה האוויר,

איזה זמן ללך לטייל באיי הים,

ומעוברת דרך ים,

תשליך כל המרות השחורות והרעות אשר נתהווה לה בימי חוליה,

ואז תתרפא במושלם ותחזור לבריאותה,

יופייה והדרה יותר מבראשונה.

ויאמר לו המלך, כן נעשה כאשר דיברת.

ויאמר להם,

צריך אני גם כן ללך עימה כדי להשקותה דבר יום ביומו,

משקיעים הצריך עמלה.

ויאמרו לו אביה ואמא, הנה היא בידך,

הנה היא לפניך כחבלך,

ועשה בקתו בעיניך,

שידענו והכרנו בך,

שאתה אוהב אותה כביתך,

ושאל נא מה אתה צריך,

לכל צורככם מי נתן לך,

ואם תצטרך איזה משרתי מעבדיי, אשלח עמך.

ויאמר החכם,

אין אנו צריכים שום אדם אחר עמנו,

שאני בעצמי אעשה לה כל צורכה,

כדרך אב עם ביתו,

אשר אהבת עולם אהבתיה,

ותן אותה על ידי,

ועניה אשיבנה אליך.

ויאמרו לו, הרי היא מסורה בידך,

ותכף הזמינו להם כל צורכיהם,

וגם סך גדול ממון נתן המלך בידו בעבור טרחתו ולכל ההוצאות.

באה נערה לקטה כל מיני תכשיטי זהב וחסבה ואוונים טובות ומרגליות,

כל אשר תחת ידה,

ותנשק את אביה ואת אמה,

ויברכו אותה.

ויאמרו לה,

נחילי שלום,

ובמהרה נשגה לראות פנייך לחיים טובים ונשאלו.

ויסעו, וילכו שניהם יחדיו אל הספינה.

ואדוני הולך עמם,

וינחם אל מחוז חפצם.

וימים מועטים הגיעו ליפו,

באותו הזמן

שאביו הלך לבקש את צרה מאהבת בנו יחידו,

פן יקראנו אסון,

ובנו שלמה, מרוב אהבת הנערה והנחתו,

שלא היה מאמין בדעתו שייתכן בעולם שיוכל להביאה אצלו,

עד שגם הוא נפל למשכב והגיע עד שערי מוות.

אז חזר אביו עם הנערה, הבת האהובה,

וישאל החכם את אנשי מקומו,

הנמצאים שם עמו, נשלום אשתו,

ובפרטוט על בנו, יחידו.

ויאמרו לו הם בטוב, אבל בנך חולה.

ויהיה כשומעו, ויתעצב אל ליבו, ויגדל צערו,

ולא שקט האיש,

לנוח אפילו לילה אחד,

וימארו ללכת,

הוא ושרה אל עיר הקודש,

אולי ימצאו חי,

ובראותו את אהובתו, תשוב רוחו בקרבו.

לא הספיק להיכנס בשערי ירושלים,

עד שבנו נפטר לבית עולמו,

ועלתה נשמתו לשמיים.

וכאשר נכנס לעיר,

ושאל על בנו,

אמרו לו, בשעה זאת

נפטר לבית עולמו,

ויזעק זעקה גדולה ובראה,

ויבוא עד לפני פתח ביתו,

והנה קול נהי נשמע,

קול יללה מאמו השכולה,

ויקרא שמלותיו,

ונכנסו לבית ובשרה,

צרה ומצרה,

ושרה שומעת את כל הקורות,

והיא עצרה את רוחה,

ולא פתחה פיה בחוכמה,

מתום ועד רע,

ולא בכתה,

ולא נהנחה,

ותכף נכנסה לבית כשנפטר שם,

ותאמר לכל העומדים שם,

בבקשה מכם, תלכו כולכם מכאן.

ותקרא הוציאו כל איש מעליי,

שאני רוצה להיות בבית יחידה עם המת כמו שעה,

להפיק צערי בהנחתי,

מאחר שבעבורו באתי מארץ מולדתי ועזבתי אבי ואמי,

ומשפחתי ומלכותי,

וכן היה.

יצאו כולם לעשות רצונה,

והניחוה עם המת יחידה, וסגרה הדלת מעדה.

ותפתח את החלונות,

ותיתן את כלה בבכי,

ותאמר,

אנא אדוני אלוהי,

אתה בוחן ליבו תוכליות,

ידעת את לב אמתיך,

כי בשומחי גודל אלוהותיך,

ושאתה אלוהי העולם,

אשר בראת כל בריותיך,

כדי שיכירו גודל מלכותיך ויכולתך,

אשר מאל בשמים ובארץ,

אשר יעשיך מעשיך וגבורותיך,

ובפרט לעם ישראל,

אשר בחרת לגורלך,

ולכל הבאים לחסות תחת כנפיך,

ובכלל עזוז נו רעותיך,

שאתה עתיד להחיות מתיך,

אשר מבני ישראל המה בני בחיריך.

וכשומעי כל זאת,

דווקא נפשי אחריך,

ועזבתי אבי ואמי ומלכותי וארץ מולדתי,

ובאתי לחסות תחת כנפיך,

ונתקשרתי בעבותות אהבה בתורתך ומצוותיך.

ומי הוא שהביאני עד הלום להכיר אלוהותיך?

הלא הוא זה הבחור מבחירי ירעך,

זרע אברהם אהובך,

והוא הכניס בלבי רשפי אהבתיך,

ונשבענו שנינו

שלא להיפרד זה מזה כל ימי חיינו,

ולהזדבק יחד לקיום מצוותיך.

ובכן אשקיפה ממעון קודשך,

בעין חמלתך,

והראיני לנן נפלאותיך,

ויאמן דבריך.

וידעו כל עם מהארץ שאתה אלוהי עולם ה',

ובידך רוח כל בשר איש,

ממית ומחיה למאמיני בשמך.

ואם חס ושלום,

לא תענני ולא תעשה בקשתי,

טוב,

מחיי מותי.

והרי אני מוסר את נפשי אליך,

ומהר חונני וענני ושמע תפילתי.

אל תחרה של דמעתי כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך שומע תפילה

אחר כך

נשתטחה על פני המת בחירה

ותסם פיה על פיו ועינה על עינו ותצעק בפי גדול

ותאמר שלמה שלמה ידידי וחמודי ענני בעת ובעונה הזאת

היא אהבתך אשר עזבתני מרק על הענה

שבעבור אהבתי נחשפה וגם קלטה נפשך וגם אנוכי לא אזוז ממך עד אשר תצא נפשי אחריך

עד שכמעט נתעלפה מרוב צעקתה ובחייתה

והיא שתאכע על פניו

והשם

שמע תפילתה

שדבריה ודמעותיה דפקו שערי רחמים

מעודשתו חלה נזדעזע המת

ושומעה נרתעה לאחוריה וקמה על עומדה ועוד מעט

ויפקח את עיניו

ואיפן כה וכה

ותחזק את ליבה ותאמר לו אהובי חביבי הנני

הנני שרה ארוסתך באתי לקראתך

ותחמבקהו ותנשקהו והוא עודנו דומם

ואין רוח בקרבו להשיב אליה

ותכף פתחה הדלת ותקרא לאביו ולאמו

שימהרו לאבי לו איזה משקיע לאחיותו

וכאשר נכנסו לבית אביו ואמו

ויראו שהוא חי בגדלה שמחתם

כמעט פרחה נשמתם

וברכו ברוך מחיי המתים

והחלו להחיותו

ולהחזיקו בכל מיני משקיעים

ובכל מיני רפואות וסמנים

וכשהעברי ונתרפא חשו החופה

ורוב ששון משמחה

ונסו יגון בהנחה ונשארו ששים שמחים והשקט ובטחה

כן הקדוש ברוך הוא יעשה עימנו אות לטובה

ויעשה עימנו נשימי נפלאות וישיב שבותנו אל הארץ הטובה אמן כן יהי רצון

למדנו מהמעשה הזה

דבר ראשון כמה גדול זכות המתעסק עם הציבור לשם שמיים

בפרט בעת צרתם

להשתדל בכל כוח להוציאם מצרה לרווחה ולהחיותם כידוע

שכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא

שהרי מצאנו וראינו

שהחכם הנזכר

אחרי היותם הוא ואשתו באים בימים

ומעולם לא זכו לבנים

בעבור שקיבל עליו ללכת בשליחות מצווה גדולה להחיות עם רב מישראל בעת צרה

אפילו קודם לכתו לקיים מצוותו

ויזכור אלוהים את אשתו

ואדוני פקד את צרה

בהפקדיה בבן זכר

ילד טוב וחכם

דבר שני

ידענו כמה גדולה כוח האמונה בשם ובתורתו עדות השם נאמנה

וגם בדברי ריבותינו זיכרונו לברכה

שבפיהם תמיד נכונה

שמעבור ששמעה זאת האישה

כוחו יתברך

אלוקותו וממשלתו בכל העולם בים וביבשה

ושמעה שבידו

להעמית ולהחיות

מתי ישראל

אחרי ביאת הגואל

דווקא נפשה בתורתנו הקדושה

והניחה אביה ואמה ומלכותה

ובאה אל החסות תחת כנפי השכינה

וזכתה להיות כאליהו ואלישע

שיחיו את המת בתפילתם

גם היא

כשהראה לה שמת החתן באהבתה

מסרה נפשה לה' בתפילתה

וה' משמיים שמעה צעקתה

והחזיר נשמות לבגרים מתים

וידוע שאמונת חיית המתים

אינה מפורשת בתורה כי אם בנביאים

והעיקר היא האמונה בכל דבר שבעולם

ובפרט במה שציוונו השם

על ידי נביאיו וחכמיו

כמו שכתוב לא תסור מן הדבר

וכמו שאמרו ריבותינו זיכרונו לך

בסחר ויאמן העם כי פקד השם זכו לגאולה

וכן בעבורה אנו עתידים לגאל גאולה שלמה באחרונה

ובלבד

שתהיה אמונתנו שלמה בצירוף מעשים טובים ותשובה

השם יזכנו

וטהר לבבינו

לב טהור ברא לנו אלוהינו

ובזכותה נזכה לראות בבניין בית מקדשנו

במהרה בימינו אמן כן יהי רצון

שבת שלום

תודה רבה