מעשה נורא של רבי נתנאל | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום רפואה שלמה בנפש ובגוף למריה היאם בת אדם להצלחה בלימודים לאוריה בן מלכה

וחינוך ופרנסה טובה לדניס ישראל הילר בן אדם

מעשה נורא של רבי נתנאל.

המעשה היה במלכות פולניה,

חכם גדול בשם רבי נתנאל,

בעשיר מופלג.

לא היו לו בנים.

לעת זקנתו

נולדו לו שני בנים תאומים.

כאשר גדלו הנערים,

בהיותם בני שלוש שנים,

אביהם היה לוקח אותם ומרכיבם על כתפיו

ומוליכם לבית הספר

כדי שייכנסו באוזניהם דברי תורה ולהתחיל להנחם

בתורה ובמצוות.

זה היה דרכו כל יום

עד אשר גדלו הנערים ונעשו בני תשע שנים.

כאשר הגיעו

לגיל הזה,

ידעו ואבינו בעצמם

שלא טוב שהם רוכבים על כתפי אביהם.

ויאמרו לו, אבינו,

לא טוב הדבר שאתה עושה להרכיבנו על כתפיך.

יען עתה ראויים אנו ויכולים ללכת ברגלינו.

וישמע להם אביהם,

ומהיומה ובעלה היה מוליך אותם לבית המדרש על רגליהם.

עברו שלושה ארבעה חודשים,

ואמרו לאביהם,

אבינו רוענו.

למה הכל זה הטורח לבוא עימנו וללוות אותנו מדי יום ביומו ערב הבוקר?

אתה כבר זקן, בא בימים.

ברוך השם,

בידך להזכיר לנו נער,

שילווה אותנו לבית הספר.

וישמע להם אביהם ויעשקן.

ובכל יום ויום

היה נותן בידם עשרים זהובים,

כדי שיקנו מה שמתאבן ליבם.

ויהי היום,

בידי עוברם לצאת מפתח ביתם.

עברו על פתח עורבת סוסים

אשר לאבים,

וראו הסוסים,

ויטמעו הנערים וראותם בראייה כזאת,

שלא ראוהו בעולם.

וישאלו את הנער ההולך עמם,

להגיד להם מה עניינם.

ויען הנער ויאמר, אין להם סוסים,

לרכב עליהם וללך לכל מקום שאדם חפץ או לטייל.

ויאמרו לו, גם אנחנו רוצים לנסות עצמנו,

ללמוד לרכב עליהם,

ולראות

אם אנו יכולים

ללך בהם.

ויאמר הנער,

איני יכול לעשות דבר בלי רשות אביכם,

שאני מתיירא ממנו

ונכעס עליי.

ויאמרו לו, בחייך, נו, תעשה רצוננו ואל תפחד,

כי לא נתעכב הרבה, רק שעה אחת לנסות,

ותכף נחזור לבית הספר כמנהגנו.

לא איחרו נער לעשות הדבר,

והרכיבו שני הנערים על סוסים,

ויוציאם אל מחוץ לעיר,

והיו שם כשעה אחת,

ויחזרו לבית הספר.

ביום השני חזרו לעשות כיום אתמול,

והוסיפו לתעכב

שתי שעות.

וכן על זה הדרך,

הלכו והוסיפו דבר יום ביומו.

ואגם שהנער היה צועק וגוער בהם,

לא היו שומעים בקולו.

עד שהגיעו לגדר שהיו כבר מתעכבים כל היום כולו,

ולא היו הולכים כלל לבית הספר.

והמלמד

לא הרגיש מזה כלל,

והיה אומר בליבו,

אולי מקרה בהיותם בני געגועים,

אפשר שעתה כי גדלו הנערים,

והם כבר לומדים עם אביהם,

ולא חקר ולא דרש אחריהם,

ולא שלח להודיע לאביהם

שהנערים אינם באים אצלו.

ואביהם לא ידע מזה כלל.

ויהיה יום בעודם מטיילים בשדות ובכרמים רצים ושבים,

שכבר הורגרו לרוץ ביתו כבני חיל הרצים, רוכבי הרכש, האשטרנים,

ויעבור נגדם שר אחד גדול מהפרטמים של מלך אספניה,

שבא לעירם מסיבת מה,

ועתה חוזר למקומו.

וכאשר ראה את הנערים בחורי חמד,

יפי טוהר ויפה מראה,

חשק בהם

מתאוות אהבה לקחת אותם לא לבנים

בהיותו חסוך בנים.

שלח את נעריו לתפוס אותם,

וימהרו וילכו,

וידפסום ויורידו אותם מעל סוסיהם,

ויביאו אותם בפני השר,

והם הבוכים וצועקים.

והשר לקח אותם וינחם אותם לדבר על ליבם,

והראה להם עושר גדול ליתן להם,

ואמר להם, אל תפחדו,

שיותר ממה שאתם עושים פה בעירכם כרצונכם,

תעשו ותגידו ותשמחו בהיותכם, עמי בטוב בעיניכם,

ואין מישהי מחי בידכם.

רק רצוני שתהיו לי כבנים ותשבו בביתי,

מפיתי תאכלו ומכוסי תשתו,

ואחרי כל עושרי יהיה לכם.

הנער ההולך עימם,

כשראה את המאורע,

ויירא מאוד,

וייצר לו,

ויברח ויימלט לדרכו,

ולא חזר יותר לעירו.

ויהי בערב,

והגיע עד בוהם מבית הספר,

ורבי נתנאל אביהם

רואה כי אחרון נערים ולא באו.

תכף שלח את משרתו לבית הספר,

לדם המלמד,

מה זה ועל מה זה, התעכבו הנערים.

ויענה מלמד ויאמר,

לא ידעתי הנה הלכו הנערים,

כבר חודשיים אינם באים אצלי.

וישלח אביהם לחפש בכל העיר,

ולא מצאם,

ויתאבל על בנם

ימים רבים.

ואל נערים בהגיעם אל העיר, אל מלכות הספניה,

ויעש להם השר כאשר נדר להם, וייתן להם הון רב וסוסים,

לרכב כאשר בחרו, והעבדים רצים לפניהם,

יותר ממה שהיה מנהגם.

והשר הנזכר,

הוא היה השר השביחי

משנים עשר קרדינלים,

היושבים ראשונה במלכות.

ודרכם היה שימות המלך

ולא הניח בן ממלא מקומו,

ימלוך משניהו תחתיו.

ואיכר מקרה,

המלך לא היה לו בנים,

בימות.

וימלוך משניהו תחתיו,

והבאים אחריו עלו כולם ממדרגה למדרגה,

והשר הנזכר עלה להיות שישים.

לא עברו ימים מועטים,

וימות גם המלך ההוא בלי בנים.

וימלוך משניהו, ועלה השר הנזכר להיות חמישים.

בקיצור,

במשך חמש שנים מתו כל שלושת המלכים הבאים

בלי בנים,

עד שעלה השר הנזכר להיות משנה למלך.

כי ראות השר נזכר שהמלך כבר זקן ובלא בנים,

ובקרוב ימיו יכול להיות מלך,

קרא אל הנערים וידבר אליהם כדברים האלה.

תדעו, בניי,

שעד היום הנחתי אתכם ברשותכם,

והלכתם אחר תאוות ליבכם,

ואחרי ראות עיניכם,

וגם אנוכי לא חסכתי מכם מאומה.

אמנם מכאן ולהבא,

דעו וראו שהמלכות נוגעת לכם,

וצריכים אתם להנהיג כל המלכות,

כי על כן צריכים אתם היום והלאה,

ניתן דעתכם,

ללמוד כל תכסיסי מלכות,

וללמוד ולכתוב

בכל הלשונות,

כראוי למלכים.

ויענו ויאמרו,

כן נעשה כאשר דיברת,

ויזכור להם סופרים וחכמים ללמדם כל חכמה ולשון וכתיבה

וסדר הנהגת מלכים,

ויתו את שכמם,

ויבינו וילמדו הכל בקרב ימים מועטים,

יען היו דעתנים ופיקחים,

אשר להם דעה ותבונה להיכנס בהיכלי המלך.

לא עברו ימים מועטים עד שהמלך מת,

וימלוך תחתיו השר הנזכר,

ובנימוסי מלכותם כתוב שכל מלך שימלוך מחדש,

הרשות בידו לברון לו השרים ולמנותם כפי רצונו,

אם ירצה להחליף הישנים ולחדש חדשים,

או להניחם איש על מקומו.

וזה השר שמלך מחדש,

ומחר למנות את שני הנערים הנזכרים החשובים אצלו כבניו,

האחד יותר דעתן

וחכם

שם אותו להיות משנהו,

השני

שלישי לו.

ויעברו ימים במספר ירחים,

וימות עשר

המלך הנזכר,

וימלוך תחתיו משנהו הנער האחד הנזכר,

ואחיו היה לו למשנה.

והתחילו להנהיג המלכות בהנהגה טובה וישרה,

וכפי אשר לימדום ריבותם ועל פי דתם ונמוסם בהנהגתם.

ובהיותם נטמעים שם מקטנותם,

נשאו נשים נוכריות מארצותם,

ולא זכרו ראשיתם ותולדותם,

שהיו מעם בני ישראל

ומזרע קודש, בני נתנאל הנזכר,

והיו חושבים עצמם בני השר הנזכר,

אשר היה להם לאב.

ויהי אחר הדברים האלה,

כשבט המלך הנזכר על כיסא מלכותו,

ויראו בני הכפרים,

אשר תחת ממשלתו,

שהמלך רך בשנים,

ונער קטן

נוהג בם,

והסכימו למרוד בו.

וכאשר שלח המלך שלוחיו לגבות מהם המסים והארנונות הנהוגות,

ויענו ויאמרו לו בעזות מצח,

מי אתם?

ומי מלככם?

מעתה פרקנו מעלינו על מלכותו,

ואין אנו רוצים לעובדו,

ולא ניתן לו כלום.

ואם ירצה ללחום עמנו,

איננו מוכנים ומזומנים

לערוך מלחמה נגדו.

וישובו המלאכים וישיבו למלך דבר,

וייחר למלך מאוד,

וישלח לקריא לכל שריו ויועציו להתייעץ על הדבר הזה,

ועלו בהסכמה לערוך איתם מלחמה,

יען כי הרבה מקומות שמרדו בו

ויראו פן טפסי המספחת ויאבד מלכותו.

וישלח חמישה שרים עם חיל גדול ויערכו איתם מלחמה ומערכה לקראת מערכה.

וגברה יד המורדים והפילו חללים,

רוב החיל אשר למלך.

וישלחו רצים להודיע אל המלך

שישלח להם עוד חיל לעוזרם,

וכן עשה.

וישלח להם עוד חיל,

וחזרו ללחום עמהם.

וגם בפעם השנייה

גברה יד המורדים,

וייהרגו הרג רב מחיל המלך.

חזרו לשלוח למלך שיוסיף עוד לעוזרם באנשי חיל.

וכתוב בנימוסם,

שבפעם השלישית

צריך שיצא עמהם למלחמה המלך בעצמו.

וכן היה.

יצא המלך ובא אחיו משנהו בחיל גדול וחזקה,

ויערכו מלחמה חזקה,

ונפלו חללים רבים זה מזה,

ומכללם נהרג אחיו של המלך שהיה משנהו.

מייצר למלך מאוד,

וגמר בדעתו לעזור לאחוריו.

כי ראו צרי המלך, צרת המלך ודאגתו.

ובפרט מהריגת אחיו,

ביקשו לתווך שלום,

וגם המורדים, נהפך ליבם בקרבם,

ונעשה שלום,

וחזר המלך לדרכו,

אבל שב לביתו שר וזעף

על הריגת אחיו.

וחזרה במרכבתו,

הוא עובר ודורך על החללים.

שמע קול נאקת חלל בקול נמוך,

כאוב,

מארץ צועק ואומר,

הרגוני,

הרגוני,

ואצילוני, מה הצער הזה?

וישקף המלך מעד החלון,

וירב הנה איש ומשלח ארצה, מוכה ונגוע, מלא פצעים,

ואדם שוטט ממנו.

אמר לה עגלון, עמוד.

ויאמר לרופא הולך עמו,

הבית נא הוראה לאיש הזה אם יש תרופה למכתו.

ויצא הרופא ובדק אותו,

ויאמר לו,

אדוני המלך,

אוכל ואוכל לרפאותו.

ויצאו המלך,

וייסעו לאיש הזה,

הניחו בעגלה,

והרופא עמו ישתדל ברפואתו.

ויבואו אל העיר,

ויביאו אל בית המלך,

והרופא ישתדל לרפאותו, כמאמר המלך,

ובמשך חודש ימים

וריפא אותו ויביאהו ויעמידהו לפני המלך.

וישמח המלך מאוד לקראתו, וישאלהו להגיד לו.

מי אתה?

ומאיזה עם אתה?

ויען האיש ויאמר למלך, אדוני,

איש עברי אנוכי.

ויאמר לו המלך, מי יביא לך הלום?

כי אין במקומנו שום אחד מבני עמך.

ויען ויאמר לו, אדוני המלך,

אל יאשימוני,

כי איש עני אנוכי,

ושמעתי שכאן הייתה מלחמה,

מאנשי חיל לרוב,

ואמרתי אל ליבי

לבקש אופן פרנסה לבני ביתי.

וקניתי מהקרן אשר היה בידי,

מהסחורות העוברות לבני החיל.

ובאתי עייף יגע דרך כמה ימים למקום מלחמה,

למכור ולהרוויח מעט לחיות את נפשי ונפשות בני ביתי.

מהי כאשר באתי למקום המלחמה,

ומכרתי מקצת סחורותיי,

והרווחתי מה שהזמין השם לקראתי,

וכשנגמרה המלחמה קמתי ואספתי כל אשר לי לחזור לביתי.

ובהיותי בדרך

פגעו אותי אנשי החיל,

סבוני גם סבבוני,

עיכוני פצעוני,

ולקחו לי את כל ממוני.

ויאמר לו המלך, וכמה היה לך קרן?

אמר לו, אלף זהובים.

אמר לו, וכמה הרווחת והיית יכול להרוויח בנשאר בידך?

אמר לו, כפל.

ותכף ציווה המלך לעבדיו,

ניתן לו את כל הסח,

קרן ורווח מבית גנזב,

ושלח אותו לשלום למקומו.

והאיש הישראלי

התנפל לפני המלך, וינשק רגליו,

ויברך אותו,

והלך לדרכו.

לא עברו ימים רבים,

לילה אחד,

המלך ישן על מיטתו,

ויחלום וירב, הנה איש עומד לנגדו.

ויען אותו האיש ויאמר לו,

עזור בך, ושבוהו לארץ אבותיך ואל מולדתך,

ושוב ליהדותך,

ויטהר מטומאת גילוליך אשר נטמאת בהם.

ושומעו את הדבר הזה,

חרד המלך חרדה גדולה,

וחושבו שזה דבר נמנע.

כי איך יכול להיות

להניח את דתו שנתגדל בה ולהיות ישראל?

באים בבוקר,

וטיפעם רוחו,

וישלח ויקרא לחרטומה והכהנים החכמים,

ויספר להם חלומו.

ויענו ויאמרו לו,

אל תירא ואל תחת,

כי החלומות שוו ידברו.

ואנחנו נתפלל עליך ונוסיף לך טומאה על טומאתך,

כדי שתנצל מאלו החלומות והחזיונות.

וכן עשו,

הביאו לו הכתרתם המקטירים לעבודה זרה,

ויקטירו לפניו,

ויזו עלם מהמים הטמאים, וילכו.

בלילה השני,

ויישן ויהיה חלום שנית,

והנה אותו האיש עומד לנגדו.

ויאמר לו,

מה זה עשית?

כי לא די לך הטומאה שהיית באה,

אלא שעוד הוספת טומאה על טומאתך.

לכן אני חוזר ואומר לך,

הזדרז ומהר,

ונשוך בתשובה שלמה,

וניטער מגילוליך.

ויקץ משנתו בבהלה גדולה,

ותכף שלח לקרוא לחרטומיו ולחמריו,

ויספר להם את כל אשר קרהו בחלומו גם בלילה.

והם חזרו ועשו לו כבראשונה,

ביתר שאת ויתר עוז.

ואמרו לו, אתה תהיה בטוח,

ושכבת בארבע שנתיך.

ועם כל זה לא רצה לחזור לשכב בלילה ההוא.

בלילה השלישי

הלך לשכב על מיטתו.

טרם השכב,

עודנו נעור, נים ולא נים, טיר ולא טיר.

והוא הפחד שהוא יושב.

נראה אליו האיש

אשר ראה בחלום

ומראהו כמלאך האלוקים.

ויקם אותו ממיטתו,

ויביאו אל פתח ביתו.

ויעירהו כאיש אשר יעור משנתו.

ויאמר לו,

שימי לבך וזכור בדעתך את אשר היה מראשיתך.

אתה זרע קודש בן נתנאל החסיד,

ולך ולאחיך היה נושא על כתפיו

ומוליך את חם אל בית הספר.

וכן, על זה הדרך הזכירו כל מה שעבר עליו.

בעד עתה

הייתי בא אליך בחלום בחזיון לילה,

כשראותי שאתה מהביל את העניין ומשליך אותו במקרה בלתי טהור,

ולא די שלא הקשבת למצוותי להתאר מזהומתך,

אלא אדרבה אוספת טומאה על טומאתך,

לכן באתי אליך עכשיו בעקיץ,

בגלוי,

ואומר לך, אם שמוע תשמע בקולי,

והאזנת על מצוותי,

ושמרת ועשית ככל אשר הם מצוויך,

הנה מתו ואם לאו,

דע לך שאחנוק אותך.

מי איך שומעות את הדברים האלה?

העזה תרעדה,

ויירה מאוד לנפשו.

מי יזכור ראשיתו?

ויען המלך ויאמר לו,

אדוני,

עודיעני מה כל החרדה אשר חרדת עליי להכריחני לשוב אל מקומי ולארצי.

ויען ויאמר לו,

ואין אתה מכיר אותי מי אני?

ויאמר לו, אדוני,

ויאמר לו, אני המלאך אשר נבראתי,

המצווה אשר עשית עם אותו יהודי המוכה שמצאת אותו כשחזרת מהמלחמה,

אשר החיית אותו,

והשלמת לו כל חסרונו ואת כל גנבתו.

ולפי שנבראתי על ידך,

בעותך ברשעתך וטומאתך,

אינם מקבלים אותי במחיצה העליונה,

כשאר המלאכים הנבראים, המלאכים הנבראים במצוות הנעשות

על ידי איש טהור וקדוש.

ואני שת תחת אוויר הרקיע,

גולה ונידח,

ואני בצער גדול,

עד שתשוב בתשובה,

ואז יקבלוני.

ויען המלך ויאמר לו,

אינני מוכן ומזומן לקבל עלי עול מלכות שמיים

ועול יראת שמיים,

אבל קשה לי הדבר להנצל מפח יכוש שנלכדתי בו.

יען אשתי ערלה,

ואינה יכולה לברוח, איני יכול לברוח זולתה,

ואולי לא תביא האישה ללכת אחריי.

ויען המלאך ויאמר לו,

על הדבר הזה אל תירא,

שאני אשלח אותה אצלך,

והיא תבקש ממך להתגייר ולבוא עמך.

ויהיה לך המלאך מאצלו ונכנס לחדר אשתו,

הקיץ אותה משנתה

ונתגלה אליה.

ויען חזת רעדה,

וכיסת את פניה וראותה את המראה הגדול.

ויאמר לה תדעי

שאני מלאך האלוקים,

ובאתי אלייך להודיעך

שבעלך הוא איש ישראל,

והוא רוצה לשוב לדתו ולארץ מולדתו.

ואם את מעכבת בידו מללכת עמו,

דעי לך

שאני הורג אותך.

וטען האישה ברטט וחלחלה,

אדוני,

כל אשר תאמר לי אעשה.

ויאמר לה אם כן אפוא,

זאת עשי.

קומי לכי אצל בעלך,

ותאמרי לו כדברים האלה.

תכף קמה אישה,

ותלך אל חדר בעלה,

ותמצאו יושב על הארץ בקרן זווית,

והמלאך נעלם.

ויאמר לה המלך,

מה זה ועל מה זה באת אלי עתה?

וטען ותאמר לו,

אתה,

למה אתה יושב על הארץ בקרן זווית,

ואינך שוכב על מיטתך?

ויאמר לה, אמרי לי, עד סיבת ביעתך,

ואחר כך אני אגיד לך.

ותאמרי לו,

אמון לי אתה בתחילה, למה אתה יושב כאן?

ואחר כך אני אומר לך, למה באתי אליך?

סוף דבר,

עד שגילו זה לזה כל העניין,

והתרצרו שניהם בדבר,

ותאמר לו,

באשר תלך, אלך,

ולא ייפרד ממך,

עמך עמי ואלוקיך אלוקי.

ונשארו שניהם מבוהלים,

ואינם חושבים

כיצד יעשו

לעבוד את השם

ולברוח מכאן.

בעודם נושאים ונותנים בזה העניין,

והנה המלאך חזר ונגלה עליהם,

ויאמר להם,

אל תחושו,

ואל תדאגו על הדבר הזה,

שאני אראה לכם את הדרך

אשר תלכו בה ואת המעשה אשר תעשון.

אבשר אתכם

שבעת הזאת שקיבלתם עליכם

לשוב אל השם,

לעבודתו, לתורתו,

הכניסוני במדרגה התחתונה של המלאכים.

מעתה

אייעץ אתכם

ליום מחר,

לא תקום מהמיטה.

תעשה עצמך חולה,

עד שיבואו אצלך השרים,

ותאמר להם

שאתה דואג ומצר שנתמעטו אוצרות המלכות

מרוב

הוצאות המלחמות,

והם יאמרו לך,

הבא לנו עצה,

ואנחנו מוכנים לעשות כרצונך ולקיים גזרותיך.

ואתה תאמר להם שעצתך היא

למכור המיסים והארנונות

של איזה עיירות

לכמה שנים במוקדם,

במוקדם,

כדי להטיל מלאי לאוצרות המלך,

להיות הכסף מוכן,

נאה את הצורך

כדרך כל המלאכים,

כי לא תדע

מה ילד יום.

וכן עשה כאשר יעץ לו המלאך,

למחרת נתעכב על מיטתו,

ויבואו אצלו כל השרים והסגנים לבקרו.

הוא כאילו בצערו בהנחתו,

וראותו בית גנזוב ריקה מכל,

ויטום הכסף ובא אל קיצו.

ויהיה כי תקראנה מלחמה בפתע פתאום,

אנה נפנה לעזראה.

ויענו לו שריו ועבדיו,

אתה ומלכנו,

מולך עינינו.

תן לנו עציו ותושיה מה לעשות,

ואנחנו נחלץ חושים

ונקיים את

גזרתך. ויאמר להם,

אין רצוני להכביד על שום אחד מבני מלכותי,

ולא להכביד עליהם המס,

ולא ללוות מהם.

כי אם עצתי למכור המיסים והארנונות הנהוגות מאיזה כפרים בעיירות

למשך עשר שנים, כמוקדם,

בזה יהיה לנו די לקבץ אח עצום,

להיותו בבית גנזי למשמרת לעד מצוא,

ואיש על מקומו יהיה בשלום.

ויאמרו לו שריו וגדוליו,

טוב הדבר אשר דיברת לעשות.

תכף כתבו לכל המקומות,

להודיע מי ירצה לקנות את המיסים והארנונות של עשר שנים,

מכפר פלוני ומעיר פלונית,

וכן היה שמכרו מה שמכרו וקיבצו הון רב

וייתנו אל גנזי המלך.

לאחר שעברו ימים,

חזר ונגלה אליו המלאך,

ויאמר לו, את אוזנך לי לכל אשר אני מצווך היום,

עד שכבר אספת הון רב תחת ידך,

אמור אל אנשיך

שאתה צריך ללכת

אל עיר נופש של גינות ופרדסים

הקרובה אליך,

אתה ואשתך ומשרתיך

וגמעט

דאגת מיתת אחיך,

ובוודאי

שלא ימנעוך,

יאמרו לך עשה כרצונך.

ובחרת שלושה סוסים המובחרים אשר בעורבותיך,

ותישא עליהם כל הממון

שבבית גנזיך,

ואומרך שהוא מזון וצדה לדרכך,

ובצדכם

מן העיר

אהיה מוכן יוצא לקראתך,

ותמצאני במקום פלוני עומד לנגדך,

ואני אהרוג

את העבד משרתך.

והלכתי עמכם,

והורדתי לכם את הדרך אשר תלכו בה,

והוליך אתכם קוממיות.

וכן עשה,

לא הפיל דבר מכל אשר ציווה אותו המלאך,

כצאתו מן העיר.

וימצא את המלאך

אל המקום אשר אמר לו,

ותקף

הרג את העבד,

וייקח אותם ואת הסוסים,

ויאמר להם, עצמו עיניכם,

ולקח אותם וניחם כרף עין בפתח שער עיר אביב.

ויאמר לו,

הנה דודך, אחי אביך,

הוא רב עכשיו,

שאביך ואימך כבר נפטרו לבית עולמם.

ובכן, תלך אצל דודך,

ותתוודע לו וספר לו כל המאורע,

ואת המים הזדונים,

אשר עברו עליך,

והוא ישמח לקראתך.

והוא ידריכך בדרך הישר והטוב.

ויפרד המלך, ויפרד המלאך מעמם,

ויאמר לו, ישמר לך

ושמור נפשך מאוד,

ותשכח את הדברים

אשר ראו עיניך,

ותתחזק ביהדותיך

ובמצוותיך

לעבוד את השם אלוקיך,

והשם יהיה בעזריך,

ואז תצליח את דרכיך,

ואז תשכיל.

ונכנסו לעיר ובי אשתו, וכל רכושו,

וישאל על בית הרב דודו,

וילך אצלו,

ויתוודע לו בסוד גדול,

ויספר לו את כל הקורות אותו.

וישמח דודו לקראתו

שמחה גדולה,

ויפול על צווארו,

וינשקהו,

ויבכו.

ויורהו הרב דודו את הדרך,

דרכה של התורה ושל התשובה,

אשר ילך בה כדי לתקן את נפשו.

וגם את אשתו

הטבילה וגירה

כדת וכהלכה,

וקנה בית דירה,

ונתיישב בביתו ובאשתו,

ועושרו תחת ידו וברשותו.

אוכלים מן המזומן דבר יום ביומו.

ויחשו בלבו,

מה לעשות בחושר ההוא,

כדי לאכול מהרווח

ולא יכלה הקרן?

ויאמר להרב דודו,

בקש לי מתווך נאמן

ותשלחהו אצלי.

וכן עשה מר דודו,

וישלח לו איש ציר נאמן,

ויאמר לו,

שאלה אחת אני מבקש ממך,

שכל סחורה שפלה ונבזית שאין לה קונים,

תקנה אותה לי,

ואני אשלם שכרך יותר מהראוי.

ויאמר לו הציר הנאמן,

טוב אדוני,

אנוכי אעשה כדבריך.

וכן היה עושה,

והאיש הזה חזר בתשובה שלמה,

עשה כל התיקונים שהוראו דודו,

ולמד תורה ודעת ויראת השם,

ולא יצא מפתח ביתו כלל וכלל.

כי אם

הציר הנאמן,

על ידו היה קונה,

על ידו היה מוכר,

על ידו נעשה הכל,

גם כל צורכי ביתו.

ויהי אדוני איתו,

ויהי האיש מצליח מאוד.

ויהי היום,

בעיר ההיא היה איש עני ותם,

שאינו יודע לשאול ממש,

שכל בני העיר

היו סוחקים ומתלוצצים עליו.

והוא כאבן דומם.

והיה ביום ההוא,

קם התמה נזכר,

וילך אל הרחוב

במקום שוק היהודים, הסוחרים הגדולים,

ויישב לו במקום מיוחד, באם הדרך,

מקום שעוברים משם כל הסוחרים.

כשהיה עובר כל אחד ואחד מהסוחרים,

היה קורא אותם ואומר להם, פלוני,

פלוני, תבוא אצלי.

למה עשית עבירה פלונית ביום פלוני, עם אישה פלונית במקום פלוני?

למה עשית עוון פלוני ואתמול בלילה עשית כך וכך?

לכן על זה הדרך.

היה מגלה כל עוונותיו

של כל אדם,

מה שעשה במסתרים,

במחשקים,

מיום היותו לאיש עד אותו היום.

ומגלה לו מצפוני ליבו,

וגוער בו, ונוזף בו.

עד שאותו הסוחר,

לא היה לו פנים להשיב,

ולא מצח להרים ראש,

כשהכל היה דבר אמת וצדק.

וכל סוחר וסוחר

היה מתבזל לפני העם,

כי היה מגלה להם קלונו וחרפתו.

והיה נשבר גאון עוזו,

ולא היה מוצא ידיו ורגליו מקום לברוח מפניו.

כך היה עושה לכל עובר על הפיקודים,

מדי יום ביומו,

לגלות לכל איש כל מעשיו,

מעודו

ועד אותו יום.

מעשי איש ופקודתו

מעלילות מצעדי גבר,

עד שכל אחד ואחד

היו מתחבאים ונסתרים ממנו,

ויראים מלעבור לפניו,

וטמעים על המראה הגדול הזה. איך איש תם ופתי כזה,

שלא יודע בין ימינו לשמאלו,

כבד פה וכבד לשון,

לא יכול לדבר דבר וחצי דבר,

ופתע פתאום

נהפך לאיש אחר,

נביא וחוזה,

ולשונו חרב חדה.

ומזה נמשכת התעוררות גדולה,

לכל בני העיר לשוב בתשובה,

מכוח גערותיו ומוסריו

שהיה עושה האיש לכל אחד ואחד

בפני קהל ועדה.

וכל אחד היה פוחד,

אם יעשה עוון זה, למחר כשיבוא לפניו,

יגלה חרפתי.

ובזה ישב לאחוריו

מראה את הדבר.

כל בני העיר

שידעו

שהבן של רבי נתנאל חזר,

ושמעו מה שעבר עליו בהיותו ערל וטמא ועובד עבודה זרה,

וברעותם גודל הצלתו,

ושהיה מצליח בכל עסקיו,

היו קנאים ושונאים אותו,

ברעותם שהוא נחבא אל הכלים,

ולא יוצא מפתח ביתו.

אמרו, ודאי אין לו מצח להרים ראש,

לראות פני אדם

ופני גודל עוונותיו,

כי הוא מלא עוונות ופשעים חמורים.

ומרוב שנאתיו עמו,

התייעצו אנשי בליעל מהסוחרים,

הקנאים ממנו,

לבקש המצאה,

להכריח אותו לצאת

לחוץ ולהעבירו לפני האיש הנזכר,

כדי שיגלה חרפתו ובושתו מעוונותיו,

כדי לשמוח על השנאה מחמת קנאה.

ויקראו לציר הנאמן,

ויאמרו לו,

שאלה אחת קטנה אנחנו שואלים ממך,

שתבקש אופן

להכריח

לגביר שלך שיצא החוצה אל העין,

להעבירו לפני האיש הזה,

ואנחנו נשלם לך שכר טוב,

כך וכך זהובים.

והשוחד, כידוע, מעוור,

הוא הודה ואמר כן יעשה, וילך

אצלו כמנהגו ויאמר לו,

אדוני,

מצאתי שחורה יקרת ערך, סך גדול,

ועכשיו היא בזול הרבה

מהסיבה שהעיר מלאה ממנה,

שבאה ממנה בכל המקומות,

ובעבור מעט זמן תוכל להרוויע בה כפלי כפליים,

ויש במקום אחד מיוחד סך גדול ממנה.

והלכתי אצל בעליה לקנות אותה בשבילך,

לא רצה בעליה למכור,

כי אם עד שיבוא הקונה בעצמו לפניו דווקא.

ובכן, אם רצונך לקנות זאת הסחורה,

צריך שתבוא עימי לסוחר.

אמר לו הגביר, איני רוצה לצאת החוצה ללך אצל שום אדם,

ואתה תחזור אצלו לבדך ותשתדל לרצותו,

ואל תטריחני ללכת אצלו.

ואז סרסור עשה עצמו כאילו הלך,

השתהה וחזר.

אמר לו, נלאיתי לפייסו שיגמור את הקניין על ידי, ולא רצה להאמין בי

עד שיראה את פניך ויעשה את החוזה עימך דווקא.

ועם כל זה,

לא רצה ללך.

שלח אותו עוד שתי פעמים.

בא,

חוזר בחזרה ואומר לו עוד פעם,

לא יכולתי עליו.

עד שבסוף הוציא אותו מביתו ללכת עימו.

והעביר אותו לפני האיש ההוא,

החוזה ומגלה צפונות,

וכל הסוחרים עומדים בצד לראות מה יקרה לו ומה ייעשה לו.

ויהי קירות האיש התם

את הגביר הנזכר,

הבן של רבי נתנאל מרחוק, ויקום לקראתו,

וירץ לקראתו,

והגביר הנזכר התרחק ממנו והתבייש להתקרב אצלו.

איש לבוי בלוי אס חבוד.

ויתפסהו בבגדו ויאמר לו,

אנה תלך.

ואין מאומה,

לא סחורה ולא שום דבר, הכל שקר ומרמה.

תחזור לביתך,

יש לי סוד לדבר עמך.

ויטמעו האנשים,

לא רק שלא ביזהו על עוונותיו,

כאשר היה עם לבבם,

אלא אדרבא, דיבר עמו בכבוד גדול,

ונהפכה שמחתם לתוגה,

כי לא נעשת מה חשבתם.

וילכו שניהם יחדיו,

הגביר הנזכר והתם,

ויבואו אל ביתו,

ויאמר לו הגביר להתם,

מה אתה רוצה ממני?

אתה צריך מעות?

אני אתן לך,

ולך לשלום.

אשים לו התם,

אינני רוצה ממך כלום,

רק שתיכנס עימי בחדר הפנימי,

יש לי מה לדבר עמך, סוד כמוס,

שלא ישמע שום אדם.

וייכנסו שניהם לפנים,

והדלת סגר אחריו,

והאיש התם נפל על צווארו,

ויחבקהו וינשקהו לגביר הנזכר.

ויאבק עליו בכי גדול, ברוב יגון ואנחה.

ויטמע הגביר,

ויאמר לו, דבר,

מה הצער שלך, על מה אתה בוכה?

ויאמר לו, אתה לא מכיר אותי?

ויענה הוא, לא.

חזר ואמר לו, אתה אמת,

נכון הדבר,

שאין אתה מכיר צורתי,

אבל איך ייתכן שלא תהיה זוכר ומכיר את קולי?

תן דעתך בטוב, תזכור מי אני.

סוף דבר,

לא זכר מנו כלל,

ולא הכירו.

באותה שעה נתוודע אליו,

ויאמר לו,

אני אחיך,

אשר הרגוני במלחמה,

כשהיינו אני ואתה במקום פלוני,

ואשריך מה טוב חלקך,

שזכית לחזור ולחסות תחת כנפי השכינה בחיים חיותך.

ואוי לי שנשארתי נע ונד בארץ,

ונפשי משוטטת בעולם, ואין מנוחה עד עתה.

ונתנו לי רשות להיכנס באיש הזה,

התם, לתקן את הרשעים,

נחזירם למוטב,

כדי שיהיה לי מעט תרופה למחלתי.

ועתה,

אמנם מצאתי חן בעיניך,

כאח לי,

תשתדל לעשות לי תיקון לנפשי.

שלושה לילות,

לימודים,

תקבץ את כל חכמי העיר,

בחורים וזקנים מכל תינוקות של בית רבן,

וילמדו כל הלילה.

כמו תיקון כדת,

בקדושו ובטהרה, ויכוונו לתיקון נפשי,

ותשלם לכל אחד,

לפי ערכו בתורה,

צדקה לחילוי נשמתי.

מהגם שידעתי

שצריך לזה הוצאה רבה,

נאמן השם לשלם לך כפליים,

ויברכך השם בכל מעשי ידיך.

כשמוע אחיו הגביר את דבריו,

ויזכור כי בשר המה,

מתעורר בבחיה גדולה,

ויאמר לו כן אעשה אחי.

תכף שלח,

קיבץ כל חכמי העיר,

מקטנם ועד גדולם,

וכל המלמדים

עם התלמידים,

ועשו בביתו שלושה לילות

שלמים

סדר ולימוד גדול

כל הלילה.

האיש התם ההוא,

שהתלבשה בו רוח אחיו,

ישב עמהם,

והיה אומר קדישו בעצמו אחרי כל לימוד.

ובכל לילה,

באשמורת הבוקר,

היו עושים לו השכבה לשם אחיו,

המת

ברוב תחינה,

וחילק להם ממון עצום לצדקה,

לעילוי נשמתו,

ונתן לחכמים הגדולים

חמישה זהובים לכל אחד בכל לילה,

ולמשכינים שלושה זהובים לכל אחד,

ולמלמדים

שני זהובים,

ולבחורים התלמידים

זהוב אחד לגולגולת.

ואחר זה חזר האיש ההוא לתממותו הראשונה,

ויהי כאיש אשר יעור משנתו,

שאינו יודע בין ימינו לשמאלו,

ובלילה שלאחריו

בא לו בחלום

אחיו המת,

ואמר לו,

תנוח נפשך בגן עדן כמו שנתת לי מנוחה.

בא האיש,

אחיו הנזכר,

שמח שמחה גדולה,

ונשאר כל ימיו בשלווה,

מתמיד ביהדותו ומצוותיו,

רודף צדקה וחסד,

ומחזיק ביד לומדי התורה,

ובכל יום

היה הולך וגדל ברבות הטובה,

עד זקנה ושיבה.

כן יזכנו

לחזור בתשובה שלמה,

לעסוק בתורתו ומצוותיו תמיד,

כל ימי חיינו, אמן.

מה למדנו מהמעשה?

כמה צריך אדם להשגיח בעין פקוחה על הבנים שלו,

להדריך אותם בדרך ישרה,

ולא לעשות קיצורי דרך,

ולעשות משמרת למשמרתם,

פן יטו מן הדרך הישרה ויצאו לתרבות רעה.

ולא להדריך אותם בגעגועים כפי תאוותם,

כי יצא לב האדם רע מנעוריו.

בשערי החסיד רבי נתנאל הנזכר,

עם כל יהדותו וחסידותו,

שהיה מטריח עצמו את זקנתו,

לשאת את בניו על כתפיו, להוליכם אל בית הספר.

עם כל זה,

ועבור שגדלו מעט, שמע לקולם,

והסיר עין השגחתו מעליהם,

והרגילם בגעגועים,

ונתן להם מעות

לעשות בהם כרצונם,

והיה מה שהיה,

ונתאבל עליהם כל ימיו.

לולי זכותו שהגן,

והתפלל עליהם

כשהלך לבית עולמו,

עד שמן השמיים גלגלו הדבר,

שהזדמן אותו האיש המוכה במלחמה,

וה' העיר את רוחו ועשה מה שעשה,

ונברא לו מלאך מאותה מצווה,

והוא היה גורם

במעלות להציל נפשו משחת.

וגם להציל את נפש אחיו אחרי מותו בגווייתו.

ולמדנו כמה כוחה של הצדקה,

ובפרט המקיים נפש אחת מישראל,

שאפילו שעשאה

בהיותו עובד עבודה זרה,

נברא ממנה מלאך,

והוא השתדל להוציאו מטומאתו ולהחזירו לחיי העולם הבא.

ולמדנו

שעושה מצווה שלא כתוכנה או לא בקדושה וטהרה,

המלאך הנברא ממנה אינו שלם

כפי חסרון המצווה במעשה או במחשבה הזרה.

או אם האיש העושה אותה הוא טמא

מהעבירות שבידו,

אותו מלאך,

אין לו כוח וקדושה לעמוד במחיצה העליונה,

ויגדל צערו,

ויתהפך לו לאדם העושהו מטוב לרע.

ובמקום סנגור,

יהיה קטגור.

ולהודיע שדברי ריבותינו, זיכרונו לברכה,

כולם אמת וצדק,

אין בהם נפתל ועיקש,

כל דבריהם ברוח הקודש.

כמו שכתוב בפרקי האבות,

העושה מצווה אחת,

קונה לו פרקליט אחד.

וגם למדנו

שכשאדם מת בלא תשובה,

אין לו מנוחה

ונפשו משוטטת בעולם,

ושעל ידי הלימודים והצדקה

שעשה אחיו לעילוי נשמתו,

הציל את נפשו מגיהינום,

ועתה יש לו מנוחה.

תודה על ההקשבה.