מעשה הרי"ף | הרב אמנון יצחק

הרב: נציב יום: גלעד בן שמעון בן נעימה - ה' יחזירהו בתשובה שלימה! ויזהר ממאכלות אסורות, וה' ישלח לו רפואה שלימה בתוך שאר חולי עמו ישראל - מהרה.

קהל: אמן.

הרב: 'מעשה הרי"ף' 

מעשה היה בעיר קוסטנדינה שהיה יהודי אחד עני, מלאכתו היתה לקנות בלאות מכל הבא לידו, והיה מסבב מבית לבית אצל יהודים וגוים וערלים, והיה קונה מהם בגדים ישנים וכלים ישנים ושבורים, נחושת וברזל וכיוצא, כלים מכלים שונים והיה מברר כל מין לבדו ומוכרו בשוויו, וזו היתה פרנסתו ופרנסת בני ביתו בדוחק ובצער גדול! והיה איש תמים ועם הארץ גמור. ויהי לימים קנה האיש העני הזה מבית ערלים סך גדול של שברי כלי נחושת וברזל ובגדים והביא לביתו והתחיל למיין כל מין לבדו, ובכלל הכלים מצא צורה קטנה של נחושת ממורט מלא חלודה, לקחה והשליכה בתוך החתיכות השבורות של הנחושת, כדי למוכרם יחדיו וחזר למלאכתו. בעודו עסוק במלאכתו, 

שמע קול נמוך קורא ואומר לו: 'יהודי! יהודי למה תזנחני?' 

ויהי כשמוע העני את הקול "וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת" (רות ג ח) ויהפוך פניו לארבע רוחות הבית לראות מהיכן בא לו זה הקול? ומי הקורא אותו? יען, הוא לבדו בביתו ואין איש אתו, וכשלא ראה שום אדם חזר למלאכתו, כעבור זמן מעט, 

חזר הקול כבראשונה: 'יהודי! יהודי למה תניחני מוטל על הארץ בחרפה ושנינה? רחם עלי כרוב רחמיך! והקימני בחמלה וחנינה...' 

חזר האיש להפוך פניו מכל צד אנה ואנה ואין איש בשום צד ופינה וחזר למלאכתו הראשונה, עוד זה מדבר 

והקול נשמע פעם שלישית יותר חזק, צעקה ובכיה ואנחה לאמור לו: 'רחם עלי! ואני אשלם לך במיטבא!' 

כשומעו שלוש פעמים נתן דעתו לראות: מאיזה מקום יוצא הקול? צפה והביט שמבין שברי הנחושת היה יוצא הקול, עמד והלך שם לחפש אחריו, ראה שזאת הצורה היתה מדברת אליו ומתחננת לו: 'שיקימנה משם ויניחנה למעלה במקום מיוחד!' 

ואמרה לו: 'תקימני ותניחני על גבי זאת התיבה - ובזכותי תראה שתרוויח היום כפלים מהרווח הקצובה ותנסה היום ותראה הטובה!' 

והעני בשומעו את דבריה של הצורה הטהו לבו בתמימותו והקימה והניחה על גבי הארגז - ואותו היום הרוויח כפלים כדבריה! 

ויהי ביום השני אמרה לו: 'בבקשה ממך שתנקני מחלודתי - ותראה שתרוויח היום כפלים מאתמול בזכותי!' 

וכן עשה, לקחה בטוב והניחה במקומה, 

ויהי ביום השלישי אמרה לו: 'אם תשמע לעצתי ותעשה לי ארגז חדש מיוחד למכון שבתי - תראה שתרוויח היום כך וכך...!' 

והאיש הנזכר בראותו מצליח דרכו וצדקו דבריה, שמע לעצתה ועשה כרצונה, וכן על זה הדרך בכל יום ויום, היא מוסיפה והולכת להרבות לו כבודה, עד שעשה לה בית מיוחד לכבודה! וארגז חדש נתונה בתוכו!! ונר לפניה דולק תמיד...!!!

והוא היה הולך וגדל, ומעשה שטן הצליח! עד שנתעשר עושר גדול, ובנה פלטין גדול, והיה מרבה בצדקות וגמילות חסדים, וכל העם אשר בשער היו תמהים בראותם הפלא הגדול שנתעשר זה האיש בימים מועטים ולא נודע להם באיזה אופן האיש התעשר כל כך, אחר היותו במצב השפלים ונתקיים בו: "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (תהלים קיג ז) ולא נודע הסוד לשום אדם.

ועשה שהיה הדבר נסתר בינו ובין אשתו דווקא, ולא גילו לשום אדם. ובנה ישיבה לתלמידי חכמים בביתו והיו כל החכמים הולכים שם ללמוד, עשרה בכל יום ויושבים שם כל היום ללמוד ואוכלים ושותים סעודת מלכים! ולערב בעת הליכתם נותן לכל אחד מנה יפה, זה דרכו כל הימים עם תלמידי החכמים שבעירו, מלבד כל תלמידי החכמים האורחים שכולם היו באים לביתו ומוצאים כל צורכם; מיטה ושולחן וכסא ומנורה, כל ימי היותם. ובעת הליכתם נותן להם מתנה מרובה איש לפי ערכו, וכן בבית הכנסת היה מרבה בנדבות, עד שכל הגבירים היו מנשאים אותו ומכבדים אותו ומתבישים ממנו.

ויהי היום, שהרי"ף זכרונו לחיי העולם הבא, יצא לסבב כדרכו, לחקור: באשר ימצא איזה סטרא אחרא של עבודה זרה - כדי לבטלה! ובא עד קוסטנדינה וישמע את הקול של הגביר החדש הנזכר שביתו 'בית וועד לחכמים' אחז דרכו לשם, קיבלו בעל הבית בכבוד גדול, ונכנס לישיבה ללמוד עם החכמים, ובזמן הסעודה אחר שגמרו סעודתם, קודם 'ברכת המזון' קראו לבעל הבית כנהוג לברכו ברכתם. והרי"ף הביט והסתכל בפני בעל הבית וראה שהוא 'עם הארץ' לחלוטין, 

ושאל את החכמים: 'מה טיבו של זה?' 

ויספרו לו כל המעשה: שהאיש הזה היה עני, מוכר בלאות וסמרטוטים ובזמן קרוב נתעשר לפתע פתאום בימים מועטים! 

ויהי כשמוע הרי"ף זכרונו לחיי העולם הבא את דבריהם, לבו נקפו! ורצה לחקור ולדרוש ולידע את שורש העושר ההוא: היאך השיגו? כשגמרו 'ברכת המזון' קם הרי"ף ז"ל, הלך לבית אַחֵר קרא אצלו לבעל הבית ביחוד 

ויאמר לו: 'אחי! אחי אתה וראיתי מעשך וצדקותך – אַה! מה טוב חלקך ומה נעים גורלך, אומנם שאלה אחת אני מבקש ממך שצריך שתגיד לי את האמת: כיצד בא העושר הזה לידך? שאם בא לידך בדרך ישרה - להודות לה' הגיבור והנורא! "עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ" (תהלים קלו ד) שהעושר מלפניו והוא מושל בכל, אבל הזהר! שלא תכחש ממני מאומה ולא תירא ולא תפחד, ותדע: שאם לא תגיד לי האמת ברצונך, יש לאל ידי לגלות הדבר בעל כורחך!' 

כדברים האלה הרבה עמו להבהילו, עד שנבהל מפניו, והוכרח להודות לפניו ולהגיד לו את האמת לאמיתו, ויספר לו כל המעשה מתחילתו ועד סופו, ויהי כשמוע הרי"ף ז"ל את כל המאורע, 

ענה לאיש ואמר: 'אתה יהודי כשר! מאמין בה' א-לקינו אמונה שלימה?' 

תיכף השיב לו ואמר: 'וודאי! וודאי אדוני אני יהודי בן יהודי ברוך ה' ומאמין בה' א-לקינו ובתורתו אמונה שלימה!! ואני אומר בכל יום: "שמע ישראל" אוהב התורה ולומדיה, ומעשי יעידון יגידון עלי" 

השיב לו הרי"ף ז"ל: 'ואם כדברך תאמר לי, אם אתה רוצה עושר ע"י העבודה זרה?' 

אמר לו: 'ח"ו! חלילה, אם יתנו לי כל עושר שבעולם - איני עובד עבודה זרה!' 

אמר לו: 'אם כן תראה, ותראה לי את זאת הצורה?' 

תיכף הוליכו לאותו בית, פתח את הארגז וראה אותה, לקח הרי"ף את הצורה, השליכה לארץ בחבטה! 

ואמר לבעל הבית: 'תביא לי פטיש של ברזל' 

הלך והביא לו והתחיל הרי"ף ז"ל להכות בה ולשוברה! והיא התחילה לצעוק צעקה גדולה ומרה...! הוא היה מכה בה בכוח עד ששברהּ חתיכות-חתיכות והיטב הידקה והשליך אל הים את עפרהּ. 

וחזר ואמר לאיש בעל הבית הנזכר: 'דע אחי! שכל המצוות וצדקות שעשית עד היום - היה מממון של עבודה זרה! וזה אסור בהנאה. ועם כל זה, יען היית שוגג 'הקב"ה אינו מקפח שכרך' על העבר, אומנם עתה שידעת איסורהּ אם תרצה לא לאבד זכויותיך צריך שתשרוף כל נכסיך ועושרך! והקב"ה שהיה זן אותך בעוניך, הוא יטיב לך באחריתך - בהיתר ולא באיסור, "כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר" (שמואל-א יד ו) להמציא לך מזונות, ובפרט שרואה ויודע ליבך וכוונתך שכל מעשיך היו: 'לשם שמים!' והיית רודף בחשק גדול לקיים מצוותיו בכל ליבך!'

מיד הקשיב לכל מה שאמר לו הרי"ף; ושרף את כל ביתו ונכסיו ובגדיו וכל אשר לו ואשר באוהלו! וחזר לשפלותו ומלאכתו כמראשיתו, ו"כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר" (רות ד יא) בראותם גודל יהדותו שנתרצה לאבד בידים עשירותו וגדולתו, כדי לא להנות מעבודה זרה ושם בה' מבטחו! ועוד בראותם כיצד היה מתנהג בימי עושרו וגדולתו - כולם אוהבים ומקרבים אותו ומחזקים בידו ותומכים ועוזרים לו, וכך היה מתפרנס בכבוד! והוטב אחריתו מראשיתו.

מכאן מודעה רבה: לקחת מוסר השכל מהעני הזה, שאפילו שהיה עם הארץ גמור, וכוח יראת ה' שהיתה תקועה בליבו, תיכף כשהודיעו הרי"ף זכרונו לחיי העולם הבא: 'שעושרו היה - מסטרא אחרא מעבודה זרה!' נתרצה לאבדו בידיו ולשרוף כל עושרו, הגם שידע בנפשו: שיחזור לעניותו, שַׂם בה' מבטחו הבורא אותו, וה' נתנו לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל רואיו; שהיו עוזרים ומחזיקים אותו, וחי חיים טובים באחריתו יותר מראשיתו. 

מכל שכן מי שיכול להתפרנס באומנות נקיה, בהיתר ולא באיסור, ודאי צריך להתרחק מכל איסורי הנאה שלא לישא ולא ליתן בהם, כמו; מכירת בשר חזיר, נבלות וטרפות ויין נסך וכדומה, שהרווח שירוויח בהם - יהיה לו סם המוות! משאר רווחים שירוויח בהתר, זאת אומרת גם אם התערבב ממון של איסור עם ממון של היתר, זה ישפיע על הכל ויהיה לו סם המוות משאר הרווחים שירוויח בהיתר, כי 'יבוא זה ויאבד את זה' ויהיה ה"עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה יב) בין בעולם הזה בין בעולם הבא! 

ומזה נלמד: לכל דבר איסור; כמו גזלה, אונאה, שבועת שקר, לאמת דבריו לקונה, שעוון 'שבועת שקר' מכלה עציו ואבניו! וכהנה רבות שהם 'כעובדי עבודה זרה' ו"לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת" (דברים לב כט) שכל זה עצת היצר הרע: 'להרבות הון - לא לו!' שסוף סוף ועזב לאחרים חילו, אבל עוונותיו נשארות צרורות בשמלתו, לבוש הבוז יהיה לנפשו, ויתן בדעתו: שבידו יתברך הכל! והוא מוריש ומעשיר, הוא זן ומפרנס לכל 'מקרני ראמים ועד ביצי כינים!' ופרנסתו קצובה לו מראשית השנה, ואפילו אם לא ישקוט ולא ינוח יומם ולילה להרבות הון, לא יוכל להוסיף מאשר קצוב לו! ונמצא מאבד ימיו ושנותיו להבל וריק בעולם הזה, ומאבד את אותו הזמן מללמוד תורה ומצוות - לקנות בהם חיי עולם הבא. ואם להיפך; שעושה 'תורתו קבע ומלאכתו עראי' להתפרנס, הקב"ה משרה ברכתו במלאכתו שהוא עושה, כי "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה ד ו) כמו שאמר שלמה המלך: "כִּי - לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְ - לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" (קהלת ט יא) 

ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, להיות בטחוננו בה' תדיר, להתרחק מכל איסור, וה' יהיה עזרנו ומגננו תמיד, כל ימי חיינו - אמן כן יהי רצון.